היכן המקור? | אשכול מרכזי לבקשת מקורות

זענדל

משתמש רגיל
פותח הנושא
וזה החלי,
במהלך הכנת ספר (המחבר נפטר לפני כ-140 שנה) לדפוס נשארתי עם ספק זה
המחבר כותב בשם מ"ת (עי' באבני שוהם פר' בראשית) טעם שמשה רבינו שבר את הלוחות כדי שלא יהיה הקב"ה פורע ישראל בחטאם, ומשה יהיה רואה זה ובצרתם לו צר, ומשום הכי חטא כדי שהקב"ה יפרע נמי ממנו וימות
התדעו פשר דבר מקור דברים אלו?
במ"ת?
באבני שוהם?
 

אוריאל

משתמש ותיק
זענדל אמר:
וזה החלי,
במהלך הכנת ספר (המחבר נפטר לפני כ-140 שנה) לדפוס נשארתי עם ספק זה
המחבר כותב בשם מ"ת (עי' באבני שוהם פר' בראשית) טעם שמשה רבינו שבר את הלוחות כדי שלא יהיה הקב"ה פורע ישראל בחטאם, ומשה יהיה רואה זה ובצרתם לו צר, ומשום הכי חטא כדי שהקב"ה יפרע נמי ממנו וימות
התדעו פשר דבר מקור דברים אלו?
במ"ת?
באבני שוהם?
כעין הפירוש הזה נמצא בס' בית יעקב [קומרנא] תענית עמ' רמב, ע"ש.
 

הבוחן

משתמש ותיק
רמתים צופים אמר:
עי’ בשו”ת מים חיים לר”י משאש (ח”א סי’ קי) שהוא שיחת הפתיים ואין לו מקור.
הוא כותב שיחת הפתיים?! :eek: זה הלשון?
הוא שהוא רק כותב שאין לזה מקור?
 

אוריאל

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
רמתים צופים אמר:
עי’ בשו”ת מים חיים לר”י משאש (ח”א סי’ קי) שהוא שיחת הפתיים ואין לו מקור.
הוא כותב שיחת הפתיים?! :eek: זה הלשון?
הוא שהוא רק כותב שאין לזה מקור?
זה לשונו: רוב ההמון נתעו בשוא, והוליכם שולל החרוז שהולידו הפתיים, כל האוכל דג ביום דג ניצול מד"ג, עד שבכל פעם ופעם שמשיגם צער גדול בקנייתם וביוקר גדול הם מנחמים עצמם לאמר איש לאחיו המעט בעיניך מאמר חז"ל כל האוכל דג וכו', והחרוז הזה נוסף גם הוא על שונאינו לשפוך עלינו בוז וקלון מפי בני הדור החדש וכו'

יצויין כי פעם שאל אותי אחד מגדולי הדור שליט"א על מקור המאמר הלז. וייש"כ למי שהפנה אותי לשו"ת הנ"ל.
 

יצחק

משתמש ותיק
תודה לר' לא נשאר זולת דלת עם על האשכול.
גם אני מבקש למצא מדרש שמופיע בספר בשם "מתנת משה" (שיש בו דברי אגדה מלוקטים מכמה רבנים)
וז"ל המדרש: לעתיד לבא הקב"ה מושיב את המשיח לימינו ואת אברהם לשמאלו ואומר אברהם להקב"ה אני אשב בשמאלך ובן בני ישב לימינך, אומר לו הקב"ה אבל אני יושב לימינך, ואומר משיח להקב"ה אתה יושב לצד ימינו של אברהם ולמה תשב לצד שמאל שלי, אומר לו הקב"ה אבל אתה יושב לימיני. ע"כ לשון המדרש. ולא מצאתי היכן המדרש הזה.
 

רמתים צופים

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
הבוחן אמר:
רמתים צופים אמר:
עי’ בשו”ת מים חיים לר”י משאש (ח”א סי’ קי) שהוא שיחת הפתיים ואין לו מקור.
הוא כותב שיחת הפתיים?! :eek: זה הלשון?
הוא שהוא רק כותב שאין לזה מקור?
זה לשונו: רוב ההמון נתעו בשוא, והוליכם שולל החרוז שהולידו הפתיים, כל האוכל דג ביום דג ניצול מד"ג, עד שבכל פעם ופעם שמשיגם צער גדול בקנייתם וביוקר גדול הם מנחמים עצמם לאמר איש לאחיו המעט בעיניך מאמר חז"ל כל האוכל דג וכו', והחרוז הזה נוסף גם הוא על שונאינו לשפוך עלינו בוז וקלון מפי בני הדור החדש וכו'
יצויין כי פעם שאל אותי אחד מגדולי הדור שליט"א על מקור המאמר הלז. וייש"כ למי שהפנה אותי לשו"ת הנ"ל.
אחרי הכל, גוף המימרה נכונה, הרי כל המענג את השבת ניצול מדינה של גיהנום, כדאי' בגמ' שבת קיח. ומבואר שם שמצוה לאכול דגים לענג את השבת, ומי שאין לו יכול לאכול כסא דהרסנא, שגם היא דגים.
 

הבוחן

משתמש ותיק
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יח ד"ה [כט] דבר אחר
[כט] דבר אחר [יח, לו] ותתן לי מגן ישעך [וימינך תסעדני וענותך תרבני]. מדבר באברהם, שהיה יושב והשכינה עומדת, וממתנת עד שאכלו האורחים, מיכן שגדול הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, שנאמר ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור מעל עבדך (בראשית יח ג). ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר בקש אברהם לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא שב, ואתה סימן לבניך שיהיו בניך יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואני עומד, שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א). ר' שמואל ב"ר חייא ור' יודן בשם ר' חנינא אמרו על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה, הוא משרה שכינתו עליהם, ומה טעם, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל (שם /תהלים/ כב ד). אמר ר' סימון בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם, היה מצטער על מילתו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים לכו אצלו, ונטפל להם השכינה, ומעכבת לו עד שהלכו המלאכים, שנאמר ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני ה' (בראשית יח כב), אמר ר' סימון תקון סופרים הוא זה, שהשכינה עומדת וממתנת לו, לכך נאמר וענותך תרבני. אמר ר' חייא תלמיד הולך לפני רבו בלילה, מי נוטל הפנס הלא התלמיד לפני רבו, אבל הקדוש ברוך הוא נוטל את הפנס לפני ישראל, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' (שמות יג כא), הוי וענותך תרבני, ר' לוליאני בשם ר' ישמעאל אומר בנוהג שבעולם הרב אומר והתלמיד עונה, והקב"ה אינו כן, אלא משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שם /שמות/ יט יט), מה בקול, בקולו של משה, הוי וענותך תרבני. אמר בן עזאי מלך בשר ודם כשהוא מזכיר את שמו, מזכיר תחלה שמו, ואחר כך מזכיר קטיזמא שלו, והקב"ה אינו כן, אלא מזכיר קטיזמא שלו, ואחר כך מזכיר את שמו, שנאמר בראשית ברא אלהים (בראשית א א), הוי וענותך תרבני. אמר ר' אבא ראית מימיך הרב והתלמיד עוסקין בתורה, והרב אומר לתלמיד רב לך כי הוגעתיך, והקב"ה לומד התורה למשה ארבעים יום, סוף אמר לו הוגעתי אתכם, שנאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם (דברים א ו), אמר ר' שמעון בנוהג שבעולם הרב והתלמיד עומדים, הרב אומר לתלמיד לך והמתן לי במקום פלוני, והולך התלמיד והמתין לו, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו ליחזקאל, קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך (יחזקאל ג כב), וכתיב ואקום ואצא אל הבקעה [והנה שם כבוד ה' עומד] (שם שם /יחזקאל ג'/ כג), הוי וענותך תרבני. [highlight=yellow]ר' יודן בשם ר' חמא אומר לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מושיב למלך המשיח על ימינו, [שנאמר] נאם ה' לאדוני שב לימיני (תהלים קי א), ואברהם לשמאלו, ופניו של אברהם מתכרכמות, ואומר לו בן בני יושב על הימין, ואני על השמאל, והקב"ה פייסו ואומר לו בן בנך על ימיני, ואני על ימינך, כביכול אדני על ימינך (שם שם /תהלים ק"י/ ה), הוי וענותך תרבני.[/highlight]
 

הבוחן

משתמש ותיק
לגבי אכילת דגים:
ילקוט יוסף שבת א הערות סימן רמב - להזהר בכבוד שבת אות ה
ה) הנה בעצם אכילת דגים בשבת, מקורו בגמרא שבת (קיח ב), במה מענגו, רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר, בתבשיל של תרדין [תבשיל חשוב. רש"י ור"ן], ודגים גדולים. ורב חייא בר אשי אמר רב אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו, הרי זה עונג. מאי היא, אמר רב פפא כסא דהרסנא. ופירש רש"י, דגים קטנים מטוגנים בשומן קרביהן ובקמח. וכן הוא בר"ן שם. ומבואר, שאכילת דגים בשבת הוא מכלל עונג שבת. וכן פסק הרי"ף, הרא"ש והטור (שם). וכן הוא בספר היראים (סימן צט, וסימן תר). וכן כתב הסמ"ג (עשין ל), עונג שבת הוא אכילת בשר ודגים ושתיית יין. ע"כ. ואמנם אין אכילת דגים בשבת חובה, אלא רשות ומצוה, שהרי יכול לקיים עונג שבת בבשר או בשאר מאכלים החביבים עליו. וכן משמע מדברי הרמב"ם (בפרק לו מהלכות שבת הלכה ז') שכתב, איזהו עונג שאמרו חכמים, שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת וכו'. ע"ש. הרי שלא הזכיר בדוקא אכילת הדגים בשבת. גם בספר הרוקח (סימן נד) כתב, שאחר שאכל התבשיל אוכלים אחר כך לקינוח סעודה דגים או עופות או פירות להיות שלשה סעודות אחת בערב שבת וכו'. ע"ש. גם מרן בשלחן ערוך לא כתב שיתענג בשבת בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין, כדברי הגמ' הנ"ל, ועל כרחך שהכל לפי הענין שיכבד את השבת כפי כחו וחשיבות מאכליו. וכבר רמז על זה מרן בשלחן ערוך (סימן תקנב סעיף י') לענין תשעה באב שחל להיות בשבת, שאוכל בשר ושותה יין וכו', משמע דעונג שבת הוא בבשר ויין. ובספר יסודי ישורון (עמוד ז') הביא בשם הגאון מהרי"ל גרויברט, שלכן מותר לבטל אכילת דגים בשבת, וליתן המעות לצדקה, ויקיים עונג שבת בבשר או בשאר מאכלים. ע"ש. ובפרט בסעודת ליל שבת, ובסעודת הבוקר, שרשאי שלא לאכול דגים, כי בשער הכוונות לא נזכר בהדיא שצריך לאכול דגים בשבת, כמבואר בכף החיים (שם אות י'), ו[highlight=yellow]רק ממ"ש בפזמון "ונונין עם רחשין" משמע שהאר"י ז"ל היה אוכל דגים בליל שבת, אבל הפרי עץ חיים כתב בהדיא, שבסעודה שלישית צריך לאכול דגים. ע"ש.[/highlight]ומשמע שבסעודת ליל שבת ויום שבת אכילת הדגים היא לתענוג, וכמו שמוסיפין שאר פירות וכדומה. [highlight=yellow]אלא שהשל"ה הקדוש (דף קלג ע"א) כתב, שמצא רי"ף שכתב, שיש ליזהר בכל סעודה משלשה סעודות שיהיה לו בשר ויין ודגים. ע"ש. [ורבינו ירוחם (נתיב יב חלק א' דף סד עמוד א') כתב, וחייב הוא בעצמו למלוח הדג. ע"ש]. וכן הוא בתיקוני שבת והביאו המגן אברהם (סימן רמב סק"א), שיאכל דגים בכל סעודה משלוש סעודות שבת. ע"ש. אלא שהמגן אברהם כתב על זה, ונראה לי שכל אחד לפי טבעו, וכמ"ש בסימן רפח.[/highlight] ובספר ים של שלמה (פרק ד' דגיטין סימן נא) כתב, אני קורא תגר על בני עמי זרע קודש שומרי שבת שאינם נזהרים בזה, ונקל בעיניהם להשוות סעודת בוקר לסעודת ערב, אלא מוסיפין בליל שבת מיני תבשילין יותר על סעודת בוקר וכו'. ומיום עמדי על דעתי זאת גדרתי בעצמי שלא לאכול דגים בליל שבת שהוא דבר חשוב ומסויים, ואוכל אני אותם בבוקר, ואז אפילו יעשו בליל שבת כמה מעדנים לא ישוו לסעודת שחרית שיש בה דגים. והביאו את דבריו בישועות יעקב (סימן רמב סק"א), ומרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רעא סק"ד), ובבית מנוחה (דף נ"ב אות ז). ובשערי תשובה, ובספר משפט כתוב (סימן רעא). ע"ש. ובשערי תשובה שם כתב, ועיין לקמן (סימן תקפג) שרש"ל לא אכל דגים בראש השנה שהיו חביבין עליו. ואם כן מי שחביב עליו מין מאכל אחר יש לו להניחו לסעודת שחרית. ע"ש. וכתב בכף החיים (סימן רעא אות טז), שכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל, שצריך לאכול דגים בליל שבת, ויכבד את סעודת שחרית במין מאכל שחביב עליו, או ירבה באיזה מין שלא אכל ממנו בסעודת הלילה. ע"ש. [וכידוע הדג המבושל עיניו נשארות פתוחות, זכר למה שנאמ', הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכן הוא בליל יום המנוחה השי"ת שומר עלינו ועל בטחונינו]. וע"ע בספר שלחן לחם הפנים חלק ד' (עמוד ד - ה). ע"ש. וראה עוד מ"ש להלן סימן רצא סעיף י'. (עמוד תח).
וכמה גדול כח המכבד את השבת וקונה בו דגים, יש ללמוד ממעשה שהובא בגמרא (שבת קיט א) אמרו על יוסף מוקיר שבת [מכבד שבתות. רש"י], שהיה נכרי אחד שגר בשכונתו, שהיו לו נכסים רבים, יום אחד אמר לו החוזה בכוכבים לאותו נכרי, כל נכסיך יבואו בסופו של דבר לידי יוסף מוקיר שבת. הלך ומכר את כל נכסיו, כדי שלא יפלו בידי שכנו היהודי, וקנה בכסף מרגלית טובה ויקרה. והניח אותה בכובע של לבד, ושבצו במשבצות של זהב, וקבע בו מרגליות וקבע את זו עמהם וכו'. בשעה שהיה עובר על הגשר, באה רוח חזקה והעיפה את הכובע לתוך הנהר, ובלעו דג שמן. ונצטער צער רב. לימים, דגו הדייגים את הדג הזה, והביאוהו לשוק בערב שבת סמוך לחשכה, אמרו, מי יקנה את הדג בשעה זו, אמרו להו לכו ותמכרו הדג ליוסף מוקיר שבת, הלכו ומכרו לו הדג, חתכו ומצאו בתוכו את אותם מרגליות יקרות. ומכרם בסך גדול של דינרי זהב, פגע בו ההוא סבא אמר, מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא. ע"כ. וע"ש בעמודי שמים (דף שלד), ובחיי אדם (כלל א' אות ב'). אתה הראת לדעת כמה גדול כח המכבד את השבת וקונה בו להתענג על ה'.
ילקוט יוסף שבת א הערות סימן רצא - דין סעודה שלישית בשבת אות יב
יב) [highlight=yellow]ראה מה שכתבנו בזה לעיל סימן רמ"ב. ובספר פרי עץ חיים (שער י"ח פרק כב) כתב, שיש לעשות סעודה שלישית בדגים, כי הדג עינו פקוחה, ואז הארה מא"א לז"א בלי שום מסך כלל. ע"ש. והשל"ה הקדוש (דף קלג ע"א) כתב, שמצא רי"ף שכתב, שיש ליזהר בכל סעודה משלשה סעודות שיהיה לו בשר ויין ודגים. ע"ש. וכן הוא בתיקוני שבת והביאו המגן אברהם (סימן רמב סק"א), שיאכל דגים בכל סעודה משלוש סעודות שבת. ע"ש. אלא שהמגן אברהם כתב על זה, ונראה לי שכל אחד לפי טבעו, וכמ"ש בסימן רפח. ובספר החרדים (פרק ז' מל"ת התלויים בראש סימן נו) כתב, שמצוה לאכול דג בשבת ובפרט בסעודה שלישית. ע"ש. וראה בכף החיים (סימן רמב סק"י, וסימן רצא ס"ק כט). ע"ש.[/highlight]
 

אברך כולל

משתמש רגיל
יצחק אמר:
תודה לר' לא נשאר זולת דלת עם על האשכול.
גם אני מבקש למצא מדרש שמופיע בספר בשם "מתנת משה" (שיש בו דברי אגדה מלוקטים מכמה רבנים)
וז"ל המדרש: לעתיד לבא הקב"ה מושיב את המשיח לימינו ואת אברהם לשמאלו ואומר אברהם להקב"ה אני אשב בשמאלך ובן בני ישב לימינך, אומר לו הקב"ה אבל אני יושב לימינך, ואומר משיח להקב"ה אתה יושב לצד ימינו של אברהם ולמה תשב לצד שמאל שלי, אומר לו הקב"ה אבל אתה יושב לימיני. ע"כ לשון המדרש. ולא מצאתי היכן המדרש הזה.
בילקוט שמעוני תהלים רמז תתס"ט מובא חלק מהמדרש הזה. וגם בשל"ה שער השמים פר' לך לך
 

ברית מלח

משתמש רגיל
מעניין לציין שה'ים של שלמה' בגיטין (פ"ד) כתב בענין כבוד יום עדיף וז"ל: ...ומיום עמדי על דעתי זאת גדרתי בעצמי [highlight=yellow]שלא לאכול דגים בליל שבת, שהוא דבר חשוב ומסוים[/highlight], ואוכל אני אותם בבקר, ואז אפילו יעשו בליל שבת כמה מעדנים לא יושוו לסעודת שחרית, שיש בה דגים. ובפרק כל כתבי סימן י"ז הארכתי בזה, עיין שם: יעוי"ש באורך
 

הבוחן

משתמש ותיק
ברית מלח אמר:
מעניין לציין שה'ים של שלמה' בגיטין (פ"ד) כתב בענין כבוד יום עדיף וז"ל: ...ומיום עמדי על דעתי זאת גדרתי בעצמי [highlight=yellow]שלא לאכול דגים בליל שבת, שהוא דבר חשוב ומסוים[/highlight], ואוכל אני אותם בבקר, ואז אפילו יעשו בליל שבת כמה מעדנים לא יושוו לסעודת שחרית, שיש בה דגים. ובפרק כל כתבי סימן י"ז הארכתי בזה, עיין שם: יעוי"ש באורך
ראה לעיל מה שהבאתי מילקוט יוסף שדן בדבריו.
 

יושב בין חכמים

משתמש רגיל
אני זוכר שבילדותי שמעתי סיפור על הפסוק כרחם אב על בנים שאשא הגיעה לדוד המלך למה כתב כרחם אב ולא כרחמי אם והוא אמר לה שיוכיח את זה והוא שלח מישהו שישכנע אותה למכור את בנה ובסוף הסכימה וכשהאבא שמע את זה הוא יצא עם חרב להלחם שיחזירו את בנו וזה הוא הביא ראיה לאשה הזאת האם יש מקור לסיפור הזה והיכן?
 

סבא

משתמש ותיק
יש באוצר המדרשים דבר דומה-
מעשה בשלמה המלך ע"ה שאמר ברוח הקדש אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי כששמעו העם והסנהדרין דבר זה היו תמהים. אמר שלמה אם תרצו אראה לכם, אמרו כלם הן. אמר להם בקשו אשה אחת מטובי העיר ואיש גם כן שיהיה טוב מכלם. בדקו ומצאו איש אחד שהיה לו אשה טובה ונאה, שלח המלך לקרוא אותו והביאו לפניו, אמר לו תדע שאני מבקש לך כבוד ולעשות אותך שר פלטרין שלי, השיב ואמר אני עבדך ואהיה לך כאחד מעבדיך, אמר לו המלך שלמה אם כן לך והרוג אשתך והבא לי את ראשה בלילה הזה ומחר אני אתן לך את בתי ואעשה אותך פקיד על רוב ישראל, אמר האיש אעשה רצונך. הלך לביתו והיתה אשתו נאה ומיופה והיו לה ממנו בנים קטנים. נכנס הדבר בלבו והיה בוכה ומתאונן. כשראה אשתו שהיו פניו נזעמים פגעה בו ואמרה לו מה לך אדוני שאני רואה פניך נזעפים, אמר לה הניחני שיש לי דאגה בלבי מיד הביאה לפניו לאכול ולשתות ולא רצה לאכול, הרהר בלבו ואמר מה אעשה אהרוג את אשתי ויש לי בנים קטנים ממנה, אמר לאשתו לכי ושכבי עם בניך. כיון ששכבה ושקעה בשינה מיד שלף חרבו להרגה ומצא בנה הקטן ישן בין שני דדיה, ובן קטן אחר היה שוכב ראשו בין כתפותיה. אותה שעה נכנס שטן בלבו להרגה. אמר אוי לי מה אעשה אם אני הורגה ימותו אלו בנים קטנים. מיד השיב חרבו ואמר יגער ה' בך השטן. חזר פעם שנית ואמר אהרגה ומחר יתן לי המלך את בתו ויעשרני, מיד שלף חרבו עליה וראה [עמוד 532] שערה פרוש על פני התינוקות, מיד נכנס בלבו רחמים ואמר אם יתן לי המלך כל ביתו וכל עשרו לא אהרוג את אשתי זו. מיד חזר חרבו אל נדנה ושכב עם אשתו עד הבקר. והנה שלוחי המלך באו בשבילו והוליכוהו לפניו, אמר לו המלך מה עשית קיימת מה שאמרת? אמר לו אם טוב בעיני המלך אל יכנס בי בדבר הזה, בקשתי לעשות פעם ופעמים ולא מלאני לבי לעשותו. אמר שלמה הרי אדם אחד מאלף מצאתי, יצא מעליו והניחוהו עד שלשים יום. אחר שלשים יום שלח המלך בסתר לאשתו והביאה לפניו אמר לה המלך יש בעלך טוב, אמרה לו הן. אמר לה שמעתי כי על יופיך ועל זיו פניך ואהבתך לקחך לאשה, ואנו נמליך אותך על כל שרות המלכות ונלביש אותך זהב מראשך ועד רגליך, אמרה לו הן, כל אשר תחפוץ אעשה. אמר לה רק דבר אחד יזיק לנו שאינו יכול לעשות שום דבר מפני שיש לך בעל. אמרה לו והיאך נעשה, אמר לה הרגי את בעלך ואח"כ אשא אותך לאשה, אמרה לו כך אעשה. אמר שלמה בלבו אם כן הורגת זו את בעלה, נעשה איזה דבר תקנה שלא ימות. מה עשה נתן לה סייף אחד מן הבדיל, וכשראתה אותו שהוא מבהיק, אמר בסייף זה הרגי אותי /אותו/ כי מיד שתתן אותו בצוארו הוא נחתך. חזרה האשה לביתה לבעלה עם הסייף. בבוא בעלה עמדה לפניו וחבקה אותו ונשקה לו, ואמרה לבעלה שב אדוני עטרת ראשי. כששמע כך שמח שמחה גדולה, וישב בעלה ואין בלבו שום מחשבה רעה, מיד הביאה השלחן ואכלו ושתו. אמר לה בעלה: אשתי מה עסקיך זה הלילה, אמרה לו נבקש לשמוח עמך ולראותך שיכור זה הלילה. שחק לפניה בטוב לב ושתה ונשתכר עד שנשתקע בשינה. כיון שראתה כן עמדה ואזרה חלציה ושלפה הסייף שנתן לה המלך והתחילה לחתוך את העור. מיד הקיץ בעלה משנתו וראה והנה עומדת עליו אשתו להורגו. אמר לה הגידי לי הענין ומי נתן לך הסייף הזה ואיך היה המעשה, ואם לא תגידי לי אעשה בשרך אברים אברים. אמר /אמרה/ לו כך וכך הענין אמר לי שלמה המלך, אמר לה אל תיראי. כיון שהשכים בבקר והנה שלוחי המלך באו בשבילם, מיד הלך הוא עם אשתו אל המלך וסנהדרין יושבים לפניו, כשראם המלך שחק, אמר להם המלך בבקשה מכם ספרו לי היאך היה המעשה, אמרו כך וכך היה, הקיצותי ומצאתי את אשתי שהיתה עומדת עלי להרגני, אילולי שהיה הסייף מבדיל כבר הייתי מת מן העולם, אני רחמתי עליה והיא לא רחמה עלי. אמר שלמה אני הייתי ידוע /יודע/ שאין רחמנות בנשים לפיכך נתתי לה סייף של בדיל. וכששמעו הסנהדרין כך אמרו אמת מה שאמר המלך אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי.
 

סבא

משתמש ותיק
כעת מצאתי בבראשית רבתי פרשת וישלח [המתחיל בעמוד 145]
לג, ג והוא עבר לפניהם. הה"ד כרחם אב על בנים (תהלים ק"ג י"ג). אמרו רבותינו כד שמע יואב לדוד דאמר כן תמה ואמר כלום אבא מרחם על בנוי טפי מאמהון, והלא אמהון רחמא עליהון סגי דהיא מצטערת עליהון בעיבורא (והיא) [ועל] מתברא והיא מרביה להון, והוא אמר כן, לא אמר יאות. איזיל ואחמי מה דברייתא דבריין ואדע אי אמר בקושטא. עטר בכל תחום ישראל ואשכח חד סב מסכן דהוו ליה י"ב בנין והוה זן יתהון בדוחקא באגר טרחיה דהוה טרח בכל יומא. נם ליה דיזב(ו)ן חד מבנוהי, פרנס ביה לך ולאתתך ולשאר בנין דילך. כד שמע ההוא סב נזף ביה ואזל ליה, אזל לאתתיה ונם לה עד די בסוף זבן יתיה ליה במאה דינרים דדהב. ובליליא כד אתא סב למיכל ולא אשכח יתיה שאיל מיניה. נם ליה אתתיה הכי והכי וסבית הדין מאה דינרים. כד שמע כן שרי מציף סגי ולא אכל ולא אשתי בההוא ליליא, בצפרא קם ונסב הנהו דינרים ונסב (מיני) [מאני] זייניה בידיה דאי אשכח לגברא דזבן בריה ולא יבעא למהדריה ומשקל ממוניה דהוה קטיל ליה, עד דאשכח ליואב וא"ל לא תוסיף למללא דאי לא מהדרת לי ברי או אקטלך או תקטלני. כד שמע יואב נסב ממוניה ואהדר ליה ית בריה ואמר יאות אמר דוד דאמר כרחם אב על בנים ולא כרחם אם על בנים, דאלו דין טלייה אמיה זבינתיה לי דלא הוה טרחא במזוניה, ואבוה דטרח במזוניה מסר נפשיה לקטלא עלויה, הוי כרחם אב על בנים.
 

אוריאל

משתמש ותיק
אני מחפש מקור למה ששגור בפי העולם שצמח קרן לושתי כאשר היא נקראה לאחשורוש.
 

אוריאל

משתמש ותיק
כרם אמר:
אוריאל אמר:
אני מחפש מקור למה ששגור בפי העולם שצמח קרן לושתי כאשר היא נקראה לאחשורוש.

בפורים אשתקד אמרו לי, כי ושתי היתה יתומה בתו של דריוש, ופשיטא שעשו לה קרן, כמנהג לכל היתומים...

אסתר תוכיח, שאף היא יתומה היתה מאב ומאם, ולא מצינו למאן דאמר דעבדו לה קרן...
 

סופר

משתמש ותיק
זענדל אמר:
וזה החלי,
במהלך הכנת ספר (המחבר נפטר לפני כ-140 שנה) לדפוס נשארתי עם ספק זה
המחבר כותב בשם מ"ת (עי' באבני שוהם פר' בראשית) טעם שמשה רבינו שבר את הלוחות כדי שלא יהיה הקב"ה פורע ישראל בחטאם, ומשה יהיה רואה זה ובצרתם לו צר, ומשום הכי חטא כדי שהקב"ה יפרע נמי ממנו וימות
התדעו פשר דבר מקור דברים אלו?
במ"ת?
באבני שוהם?
כלי יקר שמות לב טז:
ויש אומרים ששברם, כדי להצטרף גם את עצמו עמהם בחטא וישראל גרמו שפרחו האותיות ומשה שבר הלוחות וכדי שלא יוכל הקדוש ברוך הוא לומר אכלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול, שהרי הושוו בחטא. ועל זה אמר משה ועתה אם תשא חטאתם, רוצה לומר ועתה נתחדש דבר שגם אני חוטא כמותם ואם כן אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו אזי גם לי לא תשא ואם כן מחני נא מספרך.
 

זענדל

משתמש רגיל
פותח הנושא
סופר אמר:
זענדל אמר:
וזה החלי,
במהלך הכנת ספר (המחבר נפטר לפני כ-140 שנה) לדפוס נשארתי עם ספק זה
המחבר כותב בשם מ"ת (עי' באבני שוהם פר' בראשית) טעם שמשה רבינו שבר את הלוחות כדי שלא יהיה הקב"ה פורע ישראל בחטאם, ומשה יהיה רואה זה ובצרתם לו צר, ומשום הכי חטא כדי שהקב"ה יפרע נמי ממנו וימות
התדעו פשר דבר מקור דברים אלו?
במ"ת?
באבני שוהם?
כלי יקר שמות לב טז:
ויש אומרים ששברם, כדי להצטרף גם את עצמו עמהם בחטא וישראל גרמו שפרחו האותיות ומשה שבר הלוחות וכדי שלא יוכל הקדוש ברוך הוא לומר אכלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול, שהרי הושוו בחטא. ועל זה אמר משה ועתה אם תשא חטאתם, רוצה לומר ועתה נתחדש דבר שגם אני חוטא כמותם ואם כן אם תשא חטאתם מוטב ואם לאו אזי גם לי לא תשא ואם כן מחני נא מספרך.
תודה רבה
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
כרם אמר:
אוריאל אמר:
אני מחפש מקור למה ששגור בפי העולם שצמח קרן לושתי כאשר היא נקראה לאחשורוש.

בפורים אשתקד אמרו לי, כי ושתי היתה יתומה בתו של דריוש, ופשיטא שעשו לה קרן, כמנהג לכל היתומים...

אסתר תוכיח, שאף היא יתומה היתה מאב ומאם, ולא מצינו למאן דאמר דעבדו לה קרן...
מה איתך, לאסתר היה ערליכע טאטע שוודאי חתם על ערבים כמצוות גדו"י.
 

סופר

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
מה איתך, לאסתר היה ערליכע טאטע שוודאי חתם על ערבים כמצוות גדו"י.
יש לדחות, שאביו של אסתר היה בנש"ק, וע"כ לא ראה לנכון לעשות ערבים, כי יוכל לעשות שנור בקלות.
 

בנציון

משתמש ותיק
אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי למצוא אבות דרבי נתן שבו נאמר: "ויקם לקול הצפור זו נשמה". ראיתי כמה שמציינים לאבות דרבי נתן פרק א, ולא מצאתי, וכן בכל החיפושים באוצר החכמה אני לא מוצא את זה באבות דרבי נתן, וגם לא בשום ספר אחר. מי שיוכל לעזור לי אודה לו מאד.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
סבא אמר:
יש באוצר המדרשים דבר דומה-
מעשה בשלמה המלך ע"ה שאמר ברוח הקדש אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי... אילולי שהיה הסייף מבדיל כבר הייתי מת מן העולם, אני רחמתי עליה והיא לא רחמה עלי. אמר שלמה אני הייתי ידוע /יודע/ שאין רחמנות בנשים לפיכך נתתי לה סייף של בדיל. וכששמעו הסנהדרין כך אמרו אמת מה שאמר המלך אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי.

קשה להאמין לאמיתות מדרש זה. כידוע לא כל המדרשים שבאוצר המדרשים האם אכן מיוחסים למקורותינו, וחלקם הורה הגר"ח קנייבסקי למחוק [כמו מעשה יהודית ועוד].
היעלה על הדעת שכדי להוכיח לחכמים דבר מה יטיל שלמה סכסוך בין איש לאשתו? השם מחק לשמו הקדוש, ושלמה יטיל מחלוקת כדי להצדיק דעתו? לדעתי אין במדרש זה אמת.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בנציון אמר:
אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי למצוא אבות דרבי נתן שבו נאמר: "ויקם לקול הצפור זו נשמה". ראיתי כמה שמציינים לאבות דרבי נתן פרק א, ולא מצאתי, וכן בכל החיפושים באוצר החכמה אני לא מוצא את זה באבות דרבי נתן, וגם לא בשום ספר אחר. מי שיוכל לעזור לי אודה לו מאד.

הגמ' מס' שבת קנא: מביא דרשה זו על המוזכר בקהלת שם פסוק א "והירח" זו נשמה
ואילו לפסוק ג' שם ויקום לקול הצפור -דורשת הגמ' שם קנב. -שאפילו צפור מנערתו משנתו...
מסתמא כוונתך שהדרשא "זו נשמה" מתפרש גם על פסוק ג שלא כהבבלי ואם כך לא מצאתי.
 

בנציון

משתמש ותיק
אכן. יש שמביאים בשם אדר"נ את הדרשה זו נשמה על צפור, ואת זה אני מחפש.
 
חלק עליון תַחתִית