היכן מצינו מצווה מדאורייתא מבוטלת כדי לא לעבור על איסור דרבנן? 

שייף עייל

משתמש ותיק
היכן מצינו (חוץ מתקי"ש ונטי"ל) מצווה מדאורייתא מבוטלת לגמרי כדי לא לעבור על איסור דרבנן? (תקנות ולא דברים לצו"ש ם כמו עם אליהו בכרמל) 
אמנם מצינו בטוש"ע או"ח סי' רס"ו סעי' ה: "כל דבר שעשייתו בשבת אסורה עליו משום שבות, מותר לנו לומר לעו"ג לעשות אותה כדי לעשות מצוה בזמנה. ודבר שעשייתו בשבת אסורה עלינו משום מלאכה, אסור לנו לומר לעו"ג לעשותה בשבת". 
כיון דקי"ל שאמירה לגוי מדרבנן, אז יוצא מזה שמצווה דאורייתא נדחית בגלל איסור דרבנן. אבל כאמור לא מדובר בביטול מצווה, ולכן נשארנו עדיין רק עם תקי"ש ונטי"ל. 
 

נבשר

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
האם מצינו (חוץ מתקי"ש ונטי"ל) מצווה מדאורייתא מבוטלת לגמרי כדי לא לעבור על איסור דרבנן? (תקנות ולא דברים לצו"ש ם כמו עם אליהו בכרמל) 
אמנם מצינו בטוש"ע או"ח סי' רס"ו סעי' ה: "כל דבר שעשייתו בשבת אסורה עליו משום שבות, מותר לנו לומר לעו"ג לעשות אותה כדי לעשות מצוה בזמנה. ודבר שעשייתו בשבת אסורה עלינו משום מלאכה, אסור לנו לומר לעו"ג לעשותה בשבת". 
כיון דקי"ל שאמירה לגוי מדרבנן, אז יוצא מזה שמצווה דאורייתא נדחית בגלל איסור דרבנן. אבל כאמור לא מדובר בביטול מצווה, ולכן נשארנו עדיין רק עם תקי"ש ונטי"ל.
תכלת.
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
גבריאל פולארד אמר:
עי' בכל הדוגמאות ביבמות צ: וברש"י שם
ייש"כ גדול! עיינתי שם כעת, וערל והזאה וסדין בציצית וכבשי עצרת אכן מצוות נוספות שלא נתתי את דעתי עליהם (ובגלל זה באתי לשאול כאן...). אבל אזמל כאמור לא עוקר לגמרי אלא דוחה. 
אגב, מסתמא בגמרא שם רב חסדא לא אסף את כל הדוגמאות ויש דוגמאות אחרות נוספות גם כן שלא הזכיר. האמנם? 
 
נבשר אמר:
מסתמא כוונתך למה שכבר כתב הרב גבריאל מיבמות עיי"ש.
 
קשישא אמר:
סוכה ע"ג אילן 
ולכאורה אפילו ביום הראשון אינו אוכל בסוכה (עיי' ערול"נ)
ייש"כ! אבל אולי יש לחלק כי בכל הדוגמאות האחרות ליכא דרכא אחרינא (הוא יכול לבנות סוכה למטה). 

 
 

קשישא

משתמש רגיל
שייף עייל אמר:
קשישא אמר:
ייש"כ! אבל אולי יש לחלק כי בכל הדוגמאות האחרות ליכא דרכא אחרינא (הוא יכול לבנות סוכה למטה). 
האם כך הדין שאדם הגיע למקום ביו"ט שאין לו סוכה אלא ע"ג הגמל או על האילן האם מותר לו בכה"ג לעלות לסוכה?
 
 

משה אמת

משתמש ותיק
קשישא אמר:
שייף עייל אמר:
קשישא אמר:
ייש"כ! אבל אולי יש לחלק כי בכל הדוגמאות האחרות ליכא דרכא אחרינא (הוא יכול לבנות סוכה למטה). 
האם כך הדין שאדם הגיע למקום ביו"ט שאין לו סוכה אלא ע"ג הגמל או על האילן האם מותר לו בכה"ג לעלות לסוכה?
ברור שלא
 
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אם תיזכרו בדוגמאות נוספות אנא שתפו אותנו. תזכו למצוות!
 

קשישא

משתמש רגיל
משה אמת אמר:
קשישא אמר:
שייף עייל אמר:
ייש"כ! אבל אולי יש לחלק כי בכל הדוגמאות האחרות ליכא דרכא אחרינא (הוא יכול לבנות סוכה למטה). 
האם כך הדין שאדם הגיע למקום ביו"ט שאין לו סוכה אלא ע"ג הגמל או על האילן האם מותר לו בכה"ג לעלות לסוכה?
ברור שלא
שו"ר שהמשנ"ב בהל' סוכה בסי' תרכח' הביא בזה שהפרמ"ג מסתפק בזה ובביכורי יעקב מצדד לאיסור
וראיתי שמציינים תשו' בניין שלמה שדן בזה למה באמת מותר לו לעבור על איסור דאורייתא בקום ועשה לאכול מחו"ל מחמת גזירה דרבנן ודן לומר שם שזה נחשב בשוא"ת וכידוע שחקרו בזה האחרונים האם זה נחשב שוא"ת או קום ועשה  
 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
א. עיין או"ח סי' תרפז סעיף ב' בט"ז מח' דהט"ז ס"ל דמגילה דוחה אף עבודה שידחה וא"א לקיימו אח"כ
ב. ברכות מז מעשה בר' אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה, ופריך והאמר רב יהודה המשחרר עבדו עובר בעשה וכו',
ג. ברכות דף מז בתוס' לענין שאין נוהג אבילות ביו"ט שני של גלויות
ד. ר"ה לד ע"ב מצוה בתוקעין יותר מן המברכין כיצד שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין.
ה. ובכלל יש לעיין הרבא לענין מצות חינוך דרבנן לגבי ברכות לבטלה וכו'וכו' ובפרט לענין אכילת קרבן פסח דקרא מיעטו לקטן מכרת אבל נכלל בזה שאינו למינויו
 

rk1234

משתמש ותיק
רבינו יונה לאחר חצות לא חשיב ק"ש ותוס בסוכה דף ג לגבי סוכה וברכת המזון שמה אמנם אין איסור אבל כתוב שם שהם אמרו שהמצוה לא מתקימת  גם אם יעשה אותה
 

שפרינגר

משתמש ותיק
להעיר גם משו"ת צמח צדק או"ח סי' קיג:
שאלה. בחנוכה ופורים שצריך להזכיר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו כדאיתא בפ' במה מדליקין. אם מותר לכתחלה לדלג אותם כדי למהר לסיים התפלה בשביל שיוכל לענות קדושה ומודים: תשובה. נראה דאין לדלג לכתחלה. שהרי כתב רש"י בפרק ב' דסוכה דכ"ה ע"ב. אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא עכ"ל. ומיירי בענין דע"י מצוה קלה תדחה החמורה הבאה אח"כ. וכדמוכחי קראי דמייתי התם בגמרא. ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח כו' עיי"ש. וא"כ ה"נ כיון דמצות חכמים היא לכתחלה עכ"פ להזכיר של חנוכה ופורים אין לדלגה ולעבור ע"ז אף שעי"ז תדחה עניית קדושה שהיא חמורה ממנה. אמנם לפי מ"ש בספר שערי קדושה להרח"ו ז"ל ח"א שער ד' במנין מ"ע של תורה לדעת ס' הזוהר לקדש שמו בנקדישך. וס"ל דקדושה היא מדאורייתא. וכ"ה בזוהר פ' אמור ברע"מ דצ"ג ע"א. פקודה דא לקדשא לי' בכל יומא. ורזא דא ונקדשתי כו'. ולכאורה מוכח ג"כ בגמרא בפ"ג דברכות דכ"ג ע"ב. דהאי ונקדשתי ילפינן מיני' עניית קדושה עיי"ש. וא"כ משמע דהוי דאורייתא. וכיון שכן אין ללמוד מההיא דסוכה דמצוה קלה הבאה לידך א"צ לדחותה כו'. די"ל דהיינו דווקא כששניהם דאורייתא אלא שהאחת חמורה שיש בה כרת. דכה"ג קרי' לי' חמור. כדאיתא בפ"ק ופ"ו דשבועות בגמרא. אלו הן קלות עשה ולא תעשה. וחמורות כריתות ומיתות ב"ד. ומ"מ כיון דגם הקלה היא דאורייתא אינך צריך לדחותה. וה"ה בששניהם דרבנן. אבל אם האחת דרבנן והשני' דאורייתא כמו בנ"ד י"ל דיש לדחות לגמרי אותה דמדרבנן. מיהו לפי דעת הרמב"ם דדברי סופרים הם כדאורייתא ממש. מלאו דלא תסור. והא דספק של דבריהם לקולא. משום שכן היתה תקנתם. א"כ בנ"ד שאין ספק כלל. א"צ לדחות את הדרבנן שהרי מוזהר ע"ז מן התורה. ועי' דרשות הר"ן סי' שיש לחלק בין ל"ת של דבריהם שהיא דאורייתא. משא"כ בעשין של דבריה' דלא שייך בלא תסור. כ"א מפסוק שאל אביך ויגדך כו'. וא"כ הזכרות דחנוכה ופורים הוי דרבנן לכו"ע. ואין להביא ראי' מפ"ב דשבת. נ"ח וקידוש היום הי מינייהו עדיף. וכתב הר"ן וא"ת היכי דחינן קידוש היום דאורייתא משום נ"ח דרבנן. וי"ל משום דאפשר לקדושי אריפתא כו'. פי' וקידוש על היין הוא מד"ס. ש"מ דאי הוי דאורייתא הוה קודם לנ"ח. וכ"פ הט"ז סי' תרע"ח ס"ק ב'. דפת קודם כיון שהוא מדאורייתא. והנה נ"ח זמנו קודם לקידוש ואכילה. וש"מ דמצוה קלה הבא לידך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא כשהקלה דרבנן והחמורה דאורייתא. יש לדחות דשא"ה ששואל מה לקנות אם נ"ח או קידוש היום. ועדיין לא חלו שני המצות, כי הקנייה היא ביום. משא"כ כשכבר באה מצוה קלה לידך כו'. ומ"מ גם אם נאמר דדאורייתא דוחה דרבנן. הנה י"ל שקדושה אינה דאורייתא. כי הרמב"ם והרמב"ן וחינוך וסמ"ג וסמ"ק וס"י לא מנאוהו בתרי"ג מצות. וכ"כ הרא"ש בפ"ז דברכות סי' ך' וז"ל קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה עכ"ל. וגם לפי מ"ש תוס' דמ"ז ע"ב צ"ל כן. וכש"כ מודים שהיא לכ"ע דרבנן. אמנם לכאורה יש סתירה לזה ממ"ש בשו"ע סי' נ"ב. שידלג פסוקי דזמרה וב"ש וישתבח בשביל להתפלל עם הצבור. הנה עיקר הקפידא היא על תפילת י"ח להתפלל עם הצבור כמש"ש. ובעת שמתחיל יוצר אור הרי עדיין לא באה מצוה החמורה לידך. ואתה דוחה הקלה שכבר באה לידך. ושם שניהם מדרבנן. וקשיא מרש"י דסוכה הנ"ל. אי מהא לא אריא. כי המעיין בשו"ע רבינו ז"ל סי' הנ"ל יראה דלק"מ שנתן טעם משום שפסד"ז לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהא רצויה כו'. וא"כ מוטב להתפלל עם הצבור שאז תפילתן מתקבלת בוודאי. מה שא"כ בהזכרת חנוכה ופורים שהיא מצוה בפני עצמה ודו"ק. ועוד י"ל דדילוג של חנוכה נק' משנה מטבע שטבעו חכמים בברכות. עי' רמב"ם פרק א' מהלכו' ברכות הל' ה' וכ"מ שם. שוב אחר כותבי זאת בזמן רב מצאתי בתשובת חכם צבי תשובה דשייכא לענינו. היא תשובה ק"ו עיי"ש:
 

הגלילי

משתמש רגיל
ראוי לציין מח' רע"א והבית שלמה במי שתקע בר"ה שחל בשבת אם קיים המצוה דאורייתא או שכלל לא קיימה מכח גזירת חז"ל.
 
חלק עליון תַחתִית