האם צריך להמתין בין בשר לחלב - פרשת ראה

גל גל

משתמש ותיק
פתיחה

בפרשת השבוע מובא הפסוק האוסר לבשל גדי בחלב אימו (יד, כא). כידוע, פסוק זה נכפל שלוש פעמים בתורה, וחז''ל (חולין קטו, ע''ב) למדו מכך שלושה איסורים: א. איסור בישול בשר בחלב. ב. איסור אכילת בשר בחלב שהתבשלו יחד. ג. איסור הנאה מבשר זה (לתת לכלב וכדומה).

כל האיסורים שהוזכרו לעיל, מתייחסים לבשר בהמה, ולא לאכילת עוף בחלב המותרת מן התורה, אלא חכמים גזרו ואסרו גם לאכול בשר עוף בחלב. גם הצורך להמתין בין אכילת בשר לחלב הוא מדרבנן. זהו הנושא בו נעסוק הפעם - הדעות השונות בזמן ההפרדה בין אכילת בשר לחלב, ובין אכילת חלב לבשר.

המתנה בין בשר לחלב

בעניין הזמן שצריך לחכות בין בשר לחלב, מצינו שתי גמרות סותרות:

א. הגמרא הראשונה מופיעה במסכת חולין (קה ע''א). הגמרא מביאה את דבריו של מר עוקבא, שאומר על עצמו, שהוא גרוע מאביו (חומץ בין יין), מדוע? משום שאביו לאחר שהיה אוכל בשר, היה מחכה עשרים וארבע שעות ורק אז אוכל חלב, ואילו הוא לעומת זאת, כבר בסעודה הבאה אוכל חלב. ובלשון הגמרא:

''אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא – אכילנא.''

להלכה נפסק כמר עוקבא ולא כאביו, שצריך לחכות מסעודה לסעודה, בשביל שאפשר יהיה לאכול חלב. אמנם הגמרא לא כתבה מה שיעור הזמן בין סעודה לסעודה (וכפי שנראה נחלקו בכך הראשונים), בכל מקרה ברור מדברי הגמרא, שיש זמן כלשהו שצריך לחכות בין בשר לחלב.

ב. על גמרא זו קשה מגמרא המופיעה עמוד קודם (קד ע''ב). הגמרא אומרת, שעוף וגבינה נאכלים באפיקורן, דהיינו אחד אחרי השני. רואים שלא צריך לחכות אפילו קצת בין אכילת בשר לחלב, שלא כדברי הגמרא שהבאנו לעיל שצריך לחכות זמן שיעור סעודה בין בשר לחלב. נחלקו הראשונים כיצד ליישב את הסתירה.

מחלוקת הראשונים

א. רבינו תם ובעל הלכות גדולות (קד ע''ב ד''ה עוף וגבינה) מפרשים, שבמידה ואדם שאכל בשר לא קינח את ידיו ופיו, על כך דיבר מר עוקבא, שהצריך לחכות בין אכילת בשר לחלב זמן סעודה. כמה זמן צריך לחכות? לשיטתם מספיק שאדם מפנה את הכלים של הסעודה שבה הוא אכל בשר, ומברך ברכה אחרונה, ומיד הוא יכול לערוך שולחן מחדש, ולאכול חלב וגבינה.

לעומת זאת כאשר אדם מקנח את ידיו משאריות הבשר ומקנח את פיו, מותר לו לאכול בשר ואז חלב אפילו באותה סעודה, ועל כך דיברה הגמרא שמותר לאכול בשר וחלב יחד.

ב. התוספות (קה ע''א ד''ה לסעודתא) והראבי''ה מפרשים, שכאשר מר עוקבא אמר שצריך לחכות בין סעודה לסעודה, כוונתו שלא צריך לחכות אפילו דקה בין אכילת בשר לחלב. לשיטתם מספיק שאדם מפנה את הכלים של הסעודה שבה הוא אכל בשר, מברך ברכה אחרונה, ומיד הוא יכול לערוך שולחן מחדש ולאכול חלב וגבינה, וכמו שיטת רבינו תם.
כיצד הם מיישבים את הגמרא שסוברת שמותר לאכול בשר וגבינה ביחד? הם דוחקים בדברי הגמרא וכותבים, שאין כוונתה להתיר ממש אכילת בשר וחלב ביחד, אלא שמותר לאכול גבינה ומיד אחר כך בשר (בניגוד לבשר ואז גבינה, שצריך לאכול בשתי סעודות נפרדות).

ג. הרי''ף והרמב''ם (מאכלות אסורות ט, כח) מפרשים, שכאשר מר עוקבא אמר שצריך לחכות בין סעודה לסעודה, כוונתו שצריך לחכות כשש שעות בין אכילת בשר לחלב, כי זה הזמן שבין סעודה לסעודה.

כיצד הם מיישבים את הגמרא שפוסקת שמותר לאכול בשר וגבינה ביחד? הם סוברים שאין כוונת הגמרא להתיר ממש אכילת בשר וחלב ביחד, אלא שמותר לאכול גבינה ומיד אחר כך בשר, וכמו שחילקו התוספות לעיל.

ד. הרמב''ן (קד ע''ב ד''ה עוף) והר''ן (לז ע''א בדה''ר) מחלקים בין אכילת בשר בחלב, לבין אכילת עוף בחלב. כאשר מר עוקבא אומר, שצריך לחכות בין אכילת בשר לחלב שיעור אכילת סעודה , מדובר על אכילת בשר בהמה שהוא מהתורה, לכן החמירו בו. כאשר אדם אוכל בשר עוף, שאסור לאכול אותו רק מדרבנן, התירו לאכול אותו אפילו ביחד עם חלב.

להלכה

כיצד נפסק להלכה?

השולחן ערוך (יו''ד פט, א) פסק כדעת הרמב''ם, שצריך לחכות שש שעות בין בשר חלב. הרמ''א בעיקרון פסק כדעת התוספות, שמספיק לפנות את הכלים של הסעודה, ומיד אפשר לאכול חלב. הוא הוסיף, שבמקומו נוהגים לשמור שעה בין בשר לחלב, ושטוב לשמור שש שעות בין בשר לחלב:

''אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים, צריך להסירו. והלועס לתינוק, צריך להמתין. הגה: ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' וראבי"ה). והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד), דאז הוי כסעודה אחרת, דמותר לאכול לדברי המקילין. אבל בלא ברכת המזון, לא מהני המתנת שעה... ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות.''

מנהג נוסף שמביא הדרכי תשובה (ס''ק א) בשם הספר מזמור לדוד, הוא לחכות שלוש שעות בין אכילת בשר לחלב. מה הסברא למנהג זה? בפשטות מכיוון שבחורף הזמן בין ארוחת הבוקר לצהריים קצר (שלוש שעות), משום כך הם נהגו לשמור רק שלוש שעות . יש נוהגים לשמור חמש שעות וקצת. מנהג זה נובע מדברי הרמב''ם, שכתב שצריך לשמור כשש שעות, משמע שלא מדובר בשש שעות שלימות. אמנם מרן בעל השולחן ערוך כתב בהלכותיו שש שעות, ולא כשש שעות כרמב''ם, מכל מקום מי שעושה כך יש לו על מי לסמוך.

למעשה, כל אחד שינהג כמו שנהגו אבותיו, אלא אם כן הוא מחמיר על עצמו לשמור יותר משנהגו אבותיו, כמו שהביא הש''ך (ח) בשם המהרש''ל, שראוי לכל מי שיש בו ריח של תורה, להחמיר ולאכול חלב רק אחרי שש שעות מאכילת בשר, ובלשון הט''ז: ''בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות'' .

ספק עבר הזמן

מה דינו של אדם המסתפק האם עברו מספר השעות שהוא מחכה בין בשר לחלב? בספר יד יהודה (ס''ק א) נקט, שמכיוון שמדובר בדבר שיש לו מתירים (כלומר שיהיה מצב שבו שיהיה מותר לו לאכול חלב בלי פקפוק, ולא רק מספק), אסור לאדם המסתפק לאכול חלב, אלא עליו לחכות שיעבור הזמן בוודאות.

אמנם דחו את דבריו על פי דברי הצל''ח, שכתב שלא שייך לומר דבר שיש לו מתירים כאשר אפשר ליהנות פעמיים, דהיינו שמי שאכל בשר יכול לאכול חלב גם עכשיו וגם אחרי שיהיה מותר לו בוודאות, ובמקרה כזה לא שייך לומר דבר שיש לו מתירים, וכן הביא הדרכי תשובה (ס''ק ה) בשם השואל ומשיב. בכל אופן הלכה למעשה, אדם שמסתפק האם עברו השעות שהוא אמור לחכות, יכול מעיקר הדין לאכול חלב.

בשר וחלב על שולחן אחד

מקרה נוסף שצריך לשים לב אליו שיכול לקרות לעיתים קרובות (בבית או בעבודה), שכאשר שני בני אדם המכירים זה את זה אוכלים ביחד, אפילו אם בדרך כלל הם מקפידים שלא לאכול אחד מהשני, אסור לאחד לאכול בשר ולשני לאכול חלב על אותו שולחן, מחשש שמא יאכלו אחד מהשני (שולחן ערוך, ש''ך וט''ז יו''ד פח. שלא כמהרש''ל).

אמנם, במידה והאוכלים שמים היכר ביניהם, למשל שכל אחד אוכל על מפה שונה, או ששמים ביניהם כלי שבדרך כלל לא נמצא על השולחן, להיכר, פסק השולחן ערוך (יו''ד פח, ב) שמותר להם לאכול בשר וחלב על אותו שולחן, כי בכהאי גוונא אין חשש שיאכלו אחד מהשני. כמו כן, במידה ומדובר בשני בני אדם שאינם מכירים אחד את השני, מותר להם לאכול על שולחן אחד בשר וגבינה, והם אפילו לא צריכים לשים היכר ביניהם.

חלב בבשר

האם אדם שאכל גבינה צריך לחכות ולא לאכול מיד בשר? הגמרא בחולין (קד ע''ב) כותבת שמותר לאכול בשר מיד אחרי גבינה, אך היא מציבה מספר תנאים כדי למנוע מצב שבו יש ערבוב בשר וחלב, אותם מביא השולחן ערוך (יו''ד פט, ב):

(1) שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם. ואם היה בלילה, שאינו יכול לעיין אותם היטב, צריך לרחצם.
(2) וצריך לקנח פיו ולהדיחו. והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה, וכן בכל דבר שירצה, חוץ קמח, ותמרי וירקא, לפי שהם נדבקים בחניכים ואין מקנחים יפה. ואחר כך ידיח פיו במים או ביין.

במה דברים אמורים, בבשר בהמה וחיה. אבל אם בא לאכול בשר עוף, אחר גבינה, אינו צריך לא קינוח ולא נטילה.''

הרמ''א הוסיף על דברי השולחן ערוך על פי דברי המהר''ם והזוהר, וכתב שבמידה ואדם אוכל גבינה קשה, כדאי להחמיר ולחכות שש שעות. אחרי כמה זמן גבינה נחשבת קשה? הש''ך כותב שמדובר בגבינה בת שישה חודשים.

לספרדים בוודאי אין מקום להחמיר בכך, אמנם כפי שכותב הרמ''א בעצמו, גם לאשכנזים יש מקום להקל, והמהרש''ל כתב שאסור להחמיר בדבר זה, ומי שמחמיר בדבר זה, נחשב כמו מין . ר' שלמה זלמן אויערבך נקט שדין זה כלל לא קיים היום, כי כל זה נהג בגבינות שלהם, אבל בגבינות שלנו - לא. לא ברור לי כ''כ מה ההבדל בין סוגי הגבינות, הרי גם היום יש גבינות בעלות זמן מרובה משישה חודשים, וצ''ע.

האם אדם שאוכל כדור ויטמינים שיש בו חתיכות בשר, צריך לחכות שש שעות? בפשטות זה תלוי בטעם שצריך להמתין בין בשר לחלב: רש''י סבר, שצריך לחכות בין אכילת בשר לחלב, משום שנשאר שומן על השיניים. הרמב''ם חלק, וסבר שהטעם הוא, שנשאר בשר בין השיניים. לפי שני הטעמים הללו, אדם שאכל ויטמינים, לא צריך לחכות שש שעות, וכך פסק האגרות משה (יו''ד ב, כו).

מוזמנים להגיב...
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
נפלא מאוד.
כתמיד...

להשלמת העניין ראיתי בכף החיים שמביא לדון אם צריך שש שעות שלמות או שדי ברוב שעה שישית. מומלץ להוסיף למאמר הנפלא. ויש לו שם עוד כמה עינינים יפים.

אני מבין שבכוונה לא נכנסת לדגים בחלב או בשר.
 

דרומאי

משתמש ותיק
הגרי''ש אלישיב ז''ל סבר שמדינא יש להחמיר בכל גבינות קשות שלנו להמתין ו' שעות, וכן נהגו הרבה להחמיר.
 

קנקן

משתמש רשום
כמה נידונים בעניין
א. ציפס שטוגן בשמן שטיגנו בו שניצלים האם צריך המתנה
ב. סכין בשרית שחתכו בו דבר חריף האם צריך המתנה
ג. תערובת של שומן בשרי במאכל(כשאין ס' כנגדו) האם צריך המתנה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
קנקן אמר:
כמה נידונים בעניין
א. ציפס שטוגן בשמן שטיגנו בו שניצלים האם צריך המתנה
ב. סכין בשרית שחתכו בו דבר חריף האם צריך המתנה
ג. תערובת של שומן בשרי במאכל(כשאין ס' כנגדו) האם צריך המתנה.
א. יש להחמיר
ב. לא
ג. כן
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
קנקן אמר:
כמה נידונים בעניין
א. ציפס שטוגן בשמן שטיגנו בו שניצלים האם צריך המתנה
ב. סכין בשרית שחתכו בו דבר חריף האם צריך המתנה
ג. תערובת של שומן בשרי במאכל(כשאין ס' כנגדו) האם צריך המתנה.
א. יש להחמיר
ב. לא
ג. כן
כל הנדונים האלו תלויים בנדון דקושית הש''ך סי' פט סקי''ט.
לגבי שאלה ג' הש''ך מקל בזה. ויש שמורים כמוהו, ויכול להיות שהתשובה המתאימה יותר היא "יש להחמיר".
לגבי ב' אכן צודק @דרומאי שכן מבואר ברעק''א והבית מאיר ביישוב קושית הש''ך.

לגבי א'- תלןי בהבנת דברי הש''ך, ולפי איך שבאר ביד יהודה את דברי הש''ך לכאו' אין מקום להקל בזה.
[ולא הבנתי איך יתכן שבא' הוא רק יש להחמיר ובג' התשובה היא כן בפשיטות]
 

דרומאי

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
דרומאי אמר:
קנקן אמר:
כמה נידונים בעניין
א. ציפס שטוגן בשמן שטיגנו בו שניצלים האם צריך המתנה
ב. סכין בשרית שחתכו בו דבר חריף האם צריך המתנה
ג. תערובת של שומן בשרי במאכל(כשאין ס' כנגדו) האם צריך המתנה.
א. יש להחמיר
ב. לא
ג. כן
כל הנדונים האלו תלויים בנדון דקושית הש''ך סי' פט סקי''ט.
לגבי שאלה ג' הש''ך מקל בזה. ויש שמורים כמוהו, ויכול להיות שהתשובה המתאימה יותר היא "יש להחמיר".
לגבי ב' אכן צודק @דרומאי שכן מבואר ברעק''א והבית מאיר ביישוב קושית הש''ך.

לגבי א'- תלןי בהבנת דברי הש''ך, ולפי איך שבאר ביד יהודה את דברי הש''ך לכאו' אין מקום להקל בזה.
[ולא הבנתי איך יתכן שבא' הוא רק יש להחמיר ובג' התשובה היא כן בפשיטות]
התשובה על 'לא הבנתי' הוא שאני ע''ה גמור וכתבתי במהירות. עכ''ז נראה לי ששאלה ג' מדובר שהשומן שם לטעם ולא שנפל בטעות, וזה הוי ממש תבשיל של בשר ולא נוגע לנדון הש''ך (שאינו לפני כעת).
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
הגרי''ש אלישיב ז''ל סבר שמדינא יש להחמיר בכל גבינות קשות שלנו להמתין ו' שעות, וכן נהגו הרבה להחמיר.

אתה מבין מה הסברא של הרב אוייערבך?
 

דרומאי

משתמש ותיק
גל גל אמר:
דרומאי אמר:
הגרי''ש אלישיב ז''ל סבר שמדינא יש להחמיר בכל גבינות קשות שלנו להמתין ו' שעות, וכן נהגו הרבה להחמיר.

אתה מבין מה הסברא של הרב אוייערבך?
סברתו היא שאין כיום גבינות קשות שהתיישנו 6 חדשים, ולכן כל הגבינות שלנו אין בהם מקום לחומרא זאת.
 

הבוחן

משתמש ותיק
אני יודע בודאות שישנם כיום לקנות גבינות שהתיישנו ששה חודשים. (יש למחלבות גד ועוד)
למעשה הדבר המצוי ביותר הוא גבינה צהובה שהיא אינה מתיישנת ששה חודשים ואע"פ כן הרבה נוהגים להחמיר ולחכות לאחר אכילתה שש שעות.
 

דרומאי

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
אני יודע בודאות שישנם כיום לקנות גבינות שהתיישנו ששה חודשים. (יש למחלבות גד ועוד)
למעשה הדבר המצוי ביותר הוא גבינה צהובה שהיא אינה מתיישנת ששה חודשים ואע"פ כן הרבה נוהגים להחמיר ולחכות לאחר אכילתה שש שעות.
אכן הנדון בין הרב אלישיב לרש''ז הי' על גבינה צהובה, על גבינה שהתיישנה ממש ו' חדשים פשיטא שיש להחמיר להרמ''א.
 

הבוחן

משתמש ותיק
תודה על הצניות...
כמדומני שלא היה כתוב בהודעתו 'להרמ"א' ולכן כתבתי את התוספת.
עכשיו אני רואה שהוא לא ערך את ההודעה ולכן כנראה שזה היה כתוב מלכתחילה ולא שמתי לב התנצלותי.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
בשם א׳ מגדולי ההוראה שמעתי שמי שיודע שיצטרך לאכול בשרי בשש שעות הקרובות שלא יאכל גבינה צהובה אבל אם לא התכונן לאכול בשר ואכל גבינה צהובה ואח"כ הביאו לו בשרי יכול לאכול
אני לא כותב את שמו כי לא שמעתי ממנו אלא מכלי שני
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
גל גל אמר:
מוזמנים להגיב...


יפה, מסודר וברור.

שתי הערות בענין בשר אחרי גבינה.
א. לא הזכרת מה הדין לפי הרמ"א לענין בשר אחרי גבינה רכה, האם צריכים קינוח והדחה או שיכול לאכול בשר מיד אפילו ללא קינוח כמו שכתוב בשו"ע.

כמדומני שבדברי הרמ"א יש דיוק להקל, אך ביד יהודה למעשה מחמיר.

ב. לא הוזכרו דברי הפמ"ג שאין לאכול גבינה ובשר באותה סעודה, וצריך לברך ברכת המזון ורק אחר כך יוכל לאכול בשר. אכן המ"ב בהלכות שבועות לא פסק את הפמ"ג, ולכן מורי ההוראה נוקטים בדר"כ לשון "ראוי להחמיר" וכדו'.
 

אברך

משתמש ותיק
אברך אמר:
אעלה מה שהעליתי בחכתי בנושא.
 
בדין גבינה קשה
 
בגבינה קשה כתב הרמ"א (יו"ד סי' פ"ט ס"ב) שיש מחמירים [להמתין ו' שעות - ט"ז סק"ד] ויש מקילים [לאחר קינוח והדחה ונטילת ידים], ואין למחות ביד המקילים, ומיהו טוב להחמיר, עכ"ד.
 
וכ"כ כל הפוסקים להחמיר בזה [וכ"ה בשעה"צ סי' תצ"ד סקט"ו].
 
בגדר גבינה קשה, כתב בד"מ (שם סק"ב) בשם האיסור והיתר הארוך (כלל מ' דין ח' וי') דהיינו גבינה ישנה לאחר שעברו עליו ששה חדשים, או גבינה המתולעת.
 
אמנם הט"ז (סק"ד) כתב דאין להחמיר בגבינה ישנה אלא במתולעת, שבזה נמשך טעמה בפה זמן רב, ואילו גבינה ישנה שאין טעמה נמשך בפה זמן רב, אי"צ להמתין ו' שעות, ואף אם נשאר פירורים בין השינים, אין עליהם שם גבינה, עכת"ד.
 
אך הש"ך (סקט"ו) כתב להחמיר גם בישנה ו' חדשים. וכ"כ הפר"ח (סקט"ז) והחכמת אדם (כלל מ' סי"ג) והיד יהודה (פי' הארוך סק"ד). וכתבו לחלוק על הט"ז, דגם גבינה שבין השיניים יש עליה שם גבינה, וצריך להמתין ו' שעות.
 
בדין גבינה צהובה
 
והנה גבינה צהובה אינה קשה כ"כ, ובד"כ אין לחוש לפירורים שבין השיניים. אך מאידך, מחמת השומן הרב שבה, טעמה נמשך בפה, אמנם רוב ככל הגבינות הצהובות המצויות בזמנינו, אין מעמידים אותן ו' חודשים, אך יל"ד שטעמן נמשך בפה כ"כ כמו גבינות קשות שבזמנם שהעמידום ו' חודשים.
 
ואם הגבינה הצהובה שהתה על המדף בחנות וכדו', ויחד עם צירוף זמן הכנתה עבר עליה ו' חודשים, כתב הגר"מ ויא (הובא בשו"ת ושב ורפא ח"ב סי' כ"ו עמ' סד) בשם הגרי"ש אלישיב דנחשב כעמדה ו' חודשים, משום דגם על המדף ממשיך בה תהליך הבשלה. וכ"כ בס' פתח הבית (הגרצ"א וייל, הל' בשר בחלב, בפרקי ההלכה סוף פ"ה, ובביאורים לשו"ע סי' פ"ט ביאורים סקי"ט)[1].
 
אמנם בגבינה צהובה שלא שהתה ו' חודשים - הגרח"ק (באגרות וכתבים דרך אמונה סי' צ"ג, ובמעשה איש ח"ה עמ' כב, ובדולה ומשקה עמ' רנט, ובנזר החיים עמ' ריג) כתב בשם החזו"א דאי"צ להמתין אחר אכילתה ו' שעות, וכ"ד הגר"מ פיינשטיין (וכמ"ש בשמו בס' רבבות ויובלות לתלמידו ר"א גרינבלט ח"ב סי' ר"ס[2]]), וכ"ד הגר"א קוטלר (כן הביא בשמו בס' קשו"ע להגר"א פפויפר הל' בב"ח, בסוף הספר, מתוך הנהגות הגר"א קוטלר זצ"ל שנכתבו ע"י הג"ר אהרן פקטור שליט"א), וכ"ד בעל שו"ת באר משה (בהגהות לס' פתחי הלכה ח"א עמ' קח), ושו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' ס"ח), והגר"מ הלברשטאם (כ"כ בשמו הג"ר יונתן וינר מו"צ בישיבת הר"ן, הובא בשו"ת ושב ורפא ח"ב סי' כ"ו עמ' סה ד"ה וכן), וכ"ד הגרי"מ שטרן (קובץ מבית לוי ח"ו עמ' פז-צג, ובספרו אמרי יעקב הל' מלמדים עמ' צה), והג"ר אשר וייס (מנחת אשר שמות סוף פרשת כי תשא סי' ס"א אות ב' עמ' תיא).
 
ומאידך, דעת הגרי"ש אלישיב (כן מבואר לכאו' בקובץ תשובות ח"א סי' נ"ח עי"ש, וכ"כ בשמו בשו"ת ישא יוסף ח"ג (או"ח ב') סי' קי"ט, ובס' הלכות חג בחג הל' שבועות פ"ח סעי' נ"א הערה 111 עמ' קמה, ועו"ס) דיש לחוש בגבינה צהובה דהוי כגבינה קשה אף אם לא שהתה ו' חודשים, משום דנמשך טעמה בפה זמן רב. ואף אם נתרככה וכגון בפיצה (קובץ תשובות שם) [אך היקל בגבינה צהובה אחר שינה של ג' שעות ואפילו ביום - הל' חג בחג שם הערה 118], וכ"ד הגר"ש ואזנר דיש להחמיר להמתין ו' שעות בכל סוגי הגבינות הצהובות (שבט הלוי ח"ב סי' ל"ה, וכ"ה בקובץ מבית לוי יו"ד עמ' לו אות י"ז, וח"ט עמ' כג אות י"ב, ובקובץ ניסן סיון עמ' פה[3]), וכ"כ במעדני השלחן (סי' פ"ט סק"ל, ובספרו מעדני מלכים סי' פ"ו-צ"א), וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' ט'), וכ"כ הגר"מ שטרנבוך (ארחות הבית פ"ז סו"ס ט"ו, וע"ע תשוה"נ ח"ב סי' שפ"ח), וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (ח"ו סי' קי"ב), ובשו"ת משנת יוסף (חי"א סי' קל"ב), וכן הורה הגר"א פריינד (מרא דשמעתתא אות שצב עמ' ריז), וכן יש שמועה בשם המנח"י שהחמיר בזה (קובץ מבית לוי יו"ד וח"ט שם בהערה, וע"ע תשוה"נ שם), וכ"כ הגר"י טשזנר (שערי תורת הבית סי' ד' סק"ז) שהמנהג להחמיר בזה.
 
ודעת הגר"נ קרליץ דלכתחילה יש להחמיר להמתין ו' שעות (הבית בכשרותו עמ' כז, קונטרס מנחת יוסף (הגרי"ח אסולין) יו"ד סו"ס ב' עמ' 44), אבל במקום הצורך יש להקל, וכגון סעודת מצוה או סעודת שבת וכיו"ב (מנחת יוסף שם).
 
וכן נראה שהוא דעת הגרש"ז אויערבאך, ועי' הערה[4].
 
ובס' פתח הבית (הגרצ"א וייל, הל' בשר בחלב, בפרקי ההלכה סוף פ"ה, ובביאורים לשו"ע סי' פ"ט ביאורים סקי"ט) כתב ע"פ דברי הגרח"ק בשם החזו"א, שאם ברור לו שהגבינה לא שהתה ששה חודשים אף בצירוף שהיית הזמן בחנות ובבית, יש מקום להקל, ובשאלת חכם, עכ"ד.
 
[ובדעת הגרח"פ שיינברג בזה, מצאתי שמועות סותרות[5], וצ"ע].
 
 
[1] לענ"ד הוא חומרא גדולה לחוש דתהליך קל זה של תוספת הבשלה על המדף, דומה לשהות גבינה בקיבה, ומצטרף לשיעור ו' חודשים. ובפרט שכל ענין גבינה קשה אינו אלא חומרא.
[2] וכ"כ הגר"י וינר (מו"צ בישיבת הר"ן) בשם הגר"ד לוי (רב דק"ק עדת ישורון בציריך ומומחה כשרות) ששמע כן מהגרמ"פ (הובא בשו"ת ושב ורפא ח"ב סי' כ"ו עמ' סה) [וכ"ה בשו"ת משנה הלכות חט"ז יו"ד סי' ט' ששמע כן בשמו].
[3] וע"ע בדברי הגר"י וינר (הובאו בשו"ת ושב ורפא ח"ב סי' כ"ו עמ' סה ד"ה ומש"כ, ובס' יבקש תורה (הר"י קויפמן) הל' בב"ח ותערובות סו"ס ג') שכתב ששמע ממחותנו הגר"ע נוביק שליט"א ששמע מהגר"ש ברמן חתנא בבי נשיאה רשכבה"ג הגר"י קניבסקי זצ"ל בשם הגר"ש ואזנר, דגבינה צהובה בזמנינו אין לה דין גבינה קשה, וגם כתב להסתייע מדהובא בקובץ מבית לוי (ח"ו עמ' פז-צג) מאמר של הגרי"מ שטרן, שמסיק דאי"צ להמתין יותר משעה אחת, ואם לא היתה דעת הגר"ש ואזנר נוחה מפסק זה, מסתבר שלא היה מתפרסם בחוברת היוצאת מבית מדרשו, עכת"ד.
אמנם אין דבריו כדאיים לדחות המבואר לפנינו בשו"ת שבט הלוי ובקובץ מבית לוי, ומה שנתפרסם שם מאמרו של הגרימ"ש, צ"ל דלא ראו שום פגם להביא דעתו, אף שאין דעת הגר"ש ואזנר מסכמת לזה.
[4] מצינו הרבה דברים ושמועות בזה בשם הגרשז"א, וכדלהלן.
בספר מאור השבת (ח"ג עמ' תרז) הביאו שהגרשז"א נשאל בדין זה של גבינה צהובה, כמה זמן צריך להמתין אחריה לאכילת בשר, והשיב (בכת"י) 'יש מחמירים מפני שבאופן מלאכותי נעשה כגבינה ישנה', עכ"ל.
והנה אין כאן הכרעה ברורה להחמיר, אך מ"מ משמע דצידד להחמיר.
וכן הביא בשמו תלמידו הגר"א נבנצל בספרו ירושלים במועדיה (עמ' רד), שהורה שיש להמתין ו' שעות אחר אכילת גבינה צהובה, והטעם משום שתהליך עיבוד הגבינות בזמנינו הוא באופן שדברים שבעבר נעשו בחצי שנה, נעשים [ע"י חומרים וכדו'] בזמן מועט, אבל באיכותם שווים הם, עכת"ד.
וכ"כ בשמו בספר הכשרות (הרב פוקס, פ"י ס"נ בהערה קכ"ו), שהורה להחמיר בגבינה צהובה ושאר גבינות שבהן אחוזי שומן גבוהים, ומשום ש'קשיות הגבינה במיבנה החומר שלה יחד עם אחוזי השומן הגבוהים גורמים שהשפעתן של גבינות אלו נשארת הרבה שעות בחלל הפה והלוע וזו מציאות המורגשת בעליל', עכ"ד.
ומאידך, בקובץ מוריה (טבת תשנ"ו עמ' עט) הביאו ששאלו את הגרשז"א כמה זמן יש לחכות מאכילת גבינה צהובה לבשר, והשיב שרק הגבינות שעשו פעם היו צריכים לחכות כנהוג שש שעות, אבל הגבינות של היום אינם דומים כלל לגבינות ההם ויש להחשיבם כפי כל שאר מאכלי חלב הרגילים, והנוהַג לחכות חצי שעה ולנקות את הפה, ע"כ. אמנם הוסיפו הערה בזה"ל: א"ה על אף האמור מרן זצ"ל בעצמו נהג להמתין שש שעות לאחר אכילת גבינה צהובה, ע"כ.
וכעי"ז הביא בס' קיצור שו"ע (הרב פפויפר, הל' בב"ח ח"א בסוף הספר) בשם תלמיד אחד של הגרשז"א, ששאלו בדין זה, והשיבו 'שהוא אינו אומר לאחרים שהם צריכים להחמיר בזה', ושאל את הגרשז"א איך הוא עצמו נוהג, וענה לו שלעצמו הוא נוהג להחמיר ולהמתין, ע"כ.
והגרי"מ רובין שליט"א כתב בשם הגרשז"א (בקובץ 'מהדרין' י"ב, עמ' פח), ש'דעתו היתה שהמנהג הוא להמתין שש שעות לפני אכילת בשר גם בגבינות צהובות שבזמנינו, ושכך הוא נוהג'. והביא ששאלו איך עליו להורות לשואלים, ואמר דיש לומר לשואלים "דמדינא לא צריך להמתין אבל המנהג להמתין", ע"כ. והוסיף הגרי"מ, שהיה עד לעובדא בבחור מישיבת קול תורה שאכל גבינה צהובה מותכת במאכל המכונה "פיצה", והיה זה בערב שבת קודש בשבתות החורף, ושאל להגרשז"א אם מותר לו לאכול את סעודת השבת בישיבה דהוא פחות משש שעות לאחר אכילת הגבינה צהובה, ואמר לו הגרשז"א שיכול לאכול אלא שלפעם אחרת יקפיד לא להכנס לשאלה מעין זו, עכת"ד.
וכעי"ז הביא הג"ר יוסף שוב בשם הגרשז"א (נדפס ב'המבשר - תורני' פר' כי תשא י"ט אדר תש"ע, עמ' ז), ששאל להגרשז"א אם צריך להמתין ו ' שעות אחר אכילת גבינה צהובה, והשיבו 'כי לדעתו אין צריך לחכות בזמננו מכיון שאין זה נחשב לגבינה ישנה היות והגבינה צהובה נעשית מחומרים כימיים ומחמת זה זה נהיה קשה'. והפטיר 'שהיות ובספר מעדני השולחן להג"ר לוי רבינוביץ שליט"א כתב שיש להקפיד לחכות שש שעות לכן אני גם פוסק כמותו להחמיר', אך סיים בסוף דבריו ואמר ש'בשעת הדחק ניתן להקל', עכ"ד.
וכן הביאו (הרב מאיר סנדר ב'קונטרס וספרתם לכם' עמ' מב, וב'קונטרס הלכות המצויות' עמ' ט) בשם בנו הג"ר עזריאל שליט"א, שאמר בשם אביו שיש להחמיר ולהמתין [ושכן העיד גם הגרד"א מורנשטרן בשמו], אך 'לא החמיר לגמרי אלא אמר שטוב לעשות כן', ע"כ.
וכעי"ז כתבו בהליכות שלמה (הל' חג השבועות פי"ב סי"ג) בשם הגרשז"א [ע"פ 'רשימות', והתשו' בכת"י שהובאה במאור השבת הנ"ל, וספר הכשרות הנ"ל], שהורה שראוי להמתין שש שעות בין אכילת גבינה צהובה [בין קרושה ובין מותכת], לאכילת בשר [ואפי' בשר עוף], ואף בגבינות שלא נשתהו ששה חדשים, והטעם משום די"א דבזמננו מתקשה הגבינה ע"י אופן עשייתה כמו שהיתה בזמן השו"ע בששה חדשים. ובהערה (50) שם הביאו שמתחלה לא חשש רבנו להחמיר בזה אלא בהגבינות הקשות ביותר (כמו הבאות במדינות אירופה), וכן הורה לאחרים, אולם בשנים המאוחרות אמר דכיון שכהיום קשה להבחין כראוי בין הסוגים ראוי להחמיר בכולן מטעם הנ"ל, וכן נהגו בביתו, עכ"ד.
עוד יש לציין למ"ש הגר"י וינר (מובא בשו"ת ושב ורפא ח"ב סי' כ"ו עמ' סה, ד"ה והנה) ששמע מבנו הגר"ש זצ"ל, שדעת אביו הגרשז"א היתה דאין צריך להחמיר בזה כלל, עכ"ל.
ואולי י"ל שלא הבין כוונתו היטב, והגר"ש נתכוין רק לאפוקי שלא החמיר בזה אביו ביותר, ודעתו היתה דאינו אלא חומרא, וכמו שהבאנו לעיל בשם כמה מתלמידיו, שהיקל בזה בשעת הדחק, אבל לא שהיה מיקל בזה בשופי, וצ"ע.
[5] הגר"י וינר (מובא בשו"ת ושב ורפא ח"ב סי' כ"ו עמ' סה) כתב בשמו שהורה להקל בדיעבד שאי"צ להמתין ו' שעות. ומאידך הרב מאיר סנדר (ב'קונטרס וספרתם לכם' עמ' מב, וב'קונטרס הלכות המצויות' עמ' ט) בשם תלמידו הרב יח"פ, הביא שהורה שיש להחמיר ולהמתין ו' שעות.
 
חלק עליון תַחתִית