חזון העצמות היבשות
משתמש חדש
ימים קשים עוברים על היכלי הישיבות והכוללים, כאשר נגיף הקורונה סוגר אזורים ומבודד את הכלל לבד בבד. יש שמדברים על מצב שכמותו לא היה כאן מאז ימי המלחמות העולמיות הזכורות לרע. בחורים מסתובבים ברחובות, ואילו אברכים שוהים בביתם רוב זמנם, זמן רב מדי.
במקביל לצער ולכאב, יתכן ותקופה זו מזמנת לנו אפשרות לשינויים נחוצים, שינויים שהיו רצויים מזמן, אך האופי השמרני שהציבור החרדי מתברך בו, עצר בעדם. זמנים של טירוף גבולות, של ערבוב יוצרות, הם הנקודה שבה גם השמרנים מאמצים נורמות חדשות, ומתחילות לשמר אותן בקנאות.
לא אכנס עתה לדיון אודות הישיבות ובחוריהם, ברצוני לדון דווקא על כוללי האברכים.
אברך, הוא אדם עצמאי, בוגר ומבוגר, אשר רוצה להקדיש את חייו ללימוד התורה. בדרך כלל, הוא כבר בשל ומחזיק ברשותו כלים לעיון והעמקה, ומאידך הוא רוצה לצאת עם תפוקה לימודית בידו. שלא כמו בחור הנתפס כמתלמד וכמי שרוכש כלי לימוד, ומחמת נלהבותו הצעירה הוא מסתפק גם בעצם הלימוד אף אם היא אינה מביאה תוצאות מדידות.
מאידך, אברך הוא בעל משפחה. הוא אמור לשאת בעול הפרנסה, ולהביא טרף לביתו לצד אשתו המורטת עצמה על מנת להחזיק איכשהו את הבית.
השילוב הזה יצר את כוללי האברכים, כאשר ראשיהם מכתתים רגליהם על מנת להשיג מלגות צנועות יותר ופחות, והאברכים יושבים והוגים באהלה של תורה.
אלא מה? שהמצב אינו ממש כמתואר, ולא אמשיך וארחיב בתיאורים מיותרים אשר כל אברך נחשף אליהם.
למעשה, בהיכלי הכוללים שוהים בטלנים שאינם מוצאים סיפוק בחייהם, הלכודים במסגרת החברתית שאינה נותנת להם כל אפשרות אחרת, לצד מתמידים מורמים מעם אשר ממצים את שעותיהם עם לימוד אינטנסיבי וחדור מטרה.
איני דן באברכים אשר מעולם לא שאפו להגיע לרמה מסוימת של ידיעת התורה, וכל שהייתם בכולל הוא מחמת לחץ משפחתי וחברתי בלבד. אני מתייחס לאלו אשר כניסתם לכולל הייתה עם מטרה ושאיפה, מבחינה רעיונית הם מזדהים לחלוטין עם הצורך הכללי בחכמי תורה, והעליונות האישית המושגת על ידי השתלמות בחכמת התורה, אלו שרק כחלוף זמן מסוים מעת נישואיהם, הזמן שבו הגיעו לכולל בשפתיים דולקות, מתחילים להתייבש ולקמול. שיחות חולין מנקדות את סדרי לימודם, וכתמי קפה מעטרים את שעותיהם. קווי נייעס מאריכים את שירותיהם, ופלפולי פוליטיקה מחליפים את חידושיהם.
לדעתי, מציאות מצערת זו נוצרת מחמת השילוב האמור. אברך הנזקק למלגה קיומית, משתעבד בעצם לראש הכולל אשר בצדק חש עצמו כמעביד אשר בידו לקבוע עבור חברי הכולל את סדרי לימודיהם. אם המדובר על תוכן הלימוד, או שעות הלימוד. הוא מחליט האם לבחון את האברכים במידת ידיעתם את החומר הנלמד, או שמא לחייבם לכתוב מערכות עליו.
האברך אחר חתונתו, לא תמיד יכול לשבת עם עצמו ולשרטט מטרות אישיות הקולעות לטעמו. הוא מחפש כולל, והוא אמור להתיישר לפי קווי הפעולה שהכולל קובע עבורו. במידה מסוימת, הכולל כולל את הפרטים, ואינו מתייחס אליהם, אלא מנחית עליהם את הוראות הפעולה אשר עליהם לציית להן על מנת לקבל את המלגה המובטחת.
ישנם אברכים אשר בטבעם הם מקבלי עול, הם ילמדו מה שיורו להם ראשי הכולל, והם בעצם הופכים את המטרה הכללית של הכולל למטרתם האישית. אך לא כולם כך. ישנם אנשים אשר מטבעם הם עצמאיים, הם לא מרגישים מיצוי עצמי כאשר הם לומדים את מסכת חולין בעוד הם עורגים לאורח חיים, או כאשר הם לומדים הלכות שבת, ומרגישים משיכה עזה לטהרות.
כוללי לבו חפץ נוסדו על מנת לתן מענה לבעיה זו. אנשים בעלי רוח הקימו בתי מדרש אשר שם יכול כל חבר ללמוד מה שלבו חפץ, להתקדם בידיעת התורה ובמעמקיה, זאת מבלי לוותר על מלגת לימודים.
האמת, שגם לפניהם היו אנשים עצמאיים, שיצאו מן המסגרות המחייבות לחיי חירות אישיים, כאשר הם המחליטים את אופי הלימוד, את זמניו ואת תוכנו.
אלא שגם פתרון זה אינו פותר את כל הבעיות הצצות. החיסרון שבעסק עצמאי לעומת עבודה כשכיר מתבטא גם בעולם התורה. בעוד השכיר המחויב לראש הכולל, מרגיש משועבד להקפיד על שמירת זמני הסדרים, ועל עמידה בהספק הנקבע על ידי הכולל, זאת על מנת שלא להיפלט מן המסגרת ולהפסיד את המלגה. הרי העצמאי הוא העובד והוא המעביד, וגם אם שאיפות רמות הדריכוהו בתחילת דרכו, קורה ואלו מצטננות, ואז מתחיל מעגל קסמים של בטלנות המובילה לייאוש הסוללת דרך לבטלנות חוזרת עד כדי קריסה כללית.
בעוד עצמאי העובד לפרנסתו, למרות הפיתויים האורבים לפתחו, בסוף החודש המינוס לוחצו לשוב לעבודתו כסדרה, הרי האברך העצמאי מטרתו הישגים לימודיים אשר אם אין מי שיעקוב אחריו, לעתים הוא עצמו לא יטרח לבדוק את התוצאות. והתוצאה עגומה.
תקופת הקורונה הולידה אצל רבים את המיאוס מן המסגרות הלוחצות והמשעבדות, המתעלמות מן הביטוי האישי של היחיד, והשוללות את הגשמת שאיפותיו העצמאיות.
במקביל, עולם הווירטואל התורני התרחב והתפתח בימים אלו כפי שלא קרה מאז נוצר. בתי המדרש הטלפוניים לצד אלו הדיגיטליים והמקוונים צצו בכל עבר כנשאים חייבי בידוד. ולפי הנראה, הם כאן על מנת להישאר תקופה מספקת על מנת לחדור לתוך התבנית החרדית השמרנית.
יש לי חלום, חזון, שאולי יהפוך עתה למציאות.
איגוד אברכים עצמאיים, אשר ירכז ויאחד את אלו הרוצים להקדיש את חייהם, או את שנותיהם הבאות ללמידה. לרכישת חכמת התורה, להשתלמות במקצועות שונים, בתחומים שונים, תוך ניסיון למצות את התועלת שבחבורה ושבכולל, בדילוג על החסרונות המנויים לעיל, והתגברות על בעיית המרחק הפיזי שבין המאוגדים.
מי אשר ירצה להצטרף לאיגוד, יישב עם עצמו וישרטט לעצמו תכנית כללית עם מטרה סופית אליה הוא מתכוון לחתור, לצד תכנון שנתי המציג את דרכי הפעולה למשך השנה הקרובה על מנת להתקרב אל המטרה הסופית האמורה, והמשתמש עם מטרה זמנית, אשר הוא מתכנן להגיע אליה עד התאריך המוגדר כסוף השנה.
המטרה יכולה להיות רכישת ידע בקיאותי או בהתעמקות ועיון בחלקי תורה שונים. הכל כפי נטיית לב הלומד.
בשלב הבא, יקבע לעצמו האברך נקודות זמן במשך השנה, אשר בהם הוא אמור להגיש תוצאות. הוא עצמו יבחר האם להיבחן, או לכתוב סיכומים, או להעלות על הכתב מערכות וחבורות, או שמא למסור שיעורים.
האברך יקבע לעצמו בשלב התכנון את אחד מדרכי המעקב האמורים, כאשר הוא אמור לכלול את כל החומר הנלמד בתהליך המעקב אחרי תפוקתו הלימודית. כך, אם הוא מתעסק ברכישת חומר חדש, הוא יכול להבחן או לסכם בכתב את כל החומר עד לנקודת הזמן שנבחרה (אשר יכולה להיות חודשית, שבועית, או רבעונית).
ואם הוא מתעסק בלמידה עיונית, תוך מחקר והתעמקות, הוא יכול להגיש מערכה כתובה, מאמרים, חידושים, אשר יכללו את כל מה שהשיג, במקביל לאפשרות למסור שיעור מוקלט (שאיננו מיועד להשמעה לאחרים ונועד אך ורק לשמש כמעקב תוצאות).
כוחו של האיגוד מתבטא בכך, שהוא משמש כפלטפורמה חברתית אשר תציג את מסלולי התכניות של החברים, לצד מדידת עמידתם ביעדים שקבעו לעצמם.
ניתן לחשוב על מערכת טלפונית בשילוב אתר מקוון, כאשר לכל חבר תיוצר תיקיה אשר תציג את היעד הנקבע, ואת המבחנים/מאמרים/שיעורים אשר עוקבים אחר התקדמותו.
לכל אברך יהא ניקוד כפול. ניקוד אשר יתייחס לרמתו התורנית לפי החומר שהוא רכש בזמן חברותו באיגוד, וניקוד אחר אשר יתייחס לאחוזי השגת היעדים אשר הוא קבע לעצמו.
בחלומי, איגוד כזה אמור לתת משנה מרץ לאברכים רציניים, אשר יש להם שאיפות ורוצים להתקדם בחכמת התורה, אך מסגרות הכוללים אינן נותנות להם מענה, בעוד לימוד בודד אינו מצליח לקדם אותם.
יתכן, ויהיו בעלי ממון אשר יבינו לפוטנציאל הטמון ביוזמה זו, ויטו שכם לפרוש את חסותם על האיגוד וחבריו, למען יזכו לפחות למלגה המקובלת בכוללים כלליים פיזיים. בכך יוכל התורם לעקוב באופן אישי אחר נתמכיו, האם הם ממלאים את הציפיות אשר תלו בהם. הוא לא יצטרך לסמוך על עדויות ראשי הכולל, אלא לצפות באופן בלתי אמצעי בחיבורים, או בתשובות למבחנים, או בשיעורים שנוצרו על ידי חברי האיגוד.
אשמח להערות מכל סוג, רעיונות, שאלות ותמיהות, תשובות, התקפות שלוחות רסן והתנצחויות. במייל: [email protected]