דעת הנפש החיים בענין הכוונה הראויה בתפילה

המכיר את מקומו

משתמש רגיל
ז"ל הנפש החיים שער ב' פרק י"ג: אלא העיקר בעבודת התפלה, שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם, כמש"ל בפ"י שלכן נקראת התפלה דברים העומדים ברומו של עולם שכל תיבה בצורתה ממש היא העולה למעלה מעלה כל אחת למקורה ושרשה לפעול פעולות ותקונים נפלאים, והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם בזה, לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה, וכל אשר יוסיף הרגלו בזה יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה והיא כוונה פשטית

אשמח אם יוכלו להחכימני כאן בתוספת מידע אודות הענין

א] האם כוונת הנפה"ח כפשוטו ממש?

ב] האם יש אי מי מגדולי ישראל שנהג כך?
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
כפשוטו.
כוונת המילים פשוטה, למקשיב לאשר הןא אומר, והמכוונים, בסגנון "עבודת התפילה", ליבי עליהם, שהפכו את התפילה, לתפילה בפה, ונוסח תפילה אחר בכוונה, ובשניהם לא עשו ולא כלום.
גם כוונת האותיות שהיא התחברות לחלק הרוחני והסוד שבתפילה, היא כפשוטו, וקלה מאוד לרגיל בה, ואין זה מפריע כלל לכוונה הפשוטה.
 

המכיר את מקומו

משתמש רגיל
פותח הנושא
המעיין בכל דברי הנפה"ח שם יראה ברורות שהוא בא לאפוקי אפילו מכוונת פירוש המילות, וע"ז באה תמיהתי, היתכן?
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
גם בבעש"ט על התורה מבואר בפרשת נח בא אל התיבה שצריך להתחבר לאותיות התפילה וכו' דברים זהים לנאמר לכאן אם כי יש כמה חילוקים ועיי"ש שעשו קובץ שלם של עמוד התפילה בפר' נח בגלל מימרא זה וכל ספרי החסידות מבארים הענין יפה
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
המכיר את מקומו אמר:
המעיין בכל דברי הנפה"ח שם יראה ברורות שהוא בא לאפוקי אפילו מכוונת פירוש המילות, וע"ז באה תמיהתי, היתכן?

הבן איש חי שנה א' בשלח אות ה אמר:
המתפלל צריך לכוין בכל הברכות, ואם אחר עמל וטורח והשתדלות רב אינו יכול לכוין בכולם, ישתדל ויתאמץ לפחות לכוין ב"אבות" שהיא ברכה ראשונה ואף על גב דמן הדין אם לא כיון ב"אבות" אינו יוצא ידי חובה וצריך לחזור, כתבו האחרונים דבזמן הזה אין חוזרין משום חסרון כונה, דשמא גם בחזרתו לא יכוין. והגאון מורנו הרב חיים מואלוז'ן ז"ל נתן עצה לכל אדם שיצייר בדעתו צורת האותיות שמוציא מפיו, ועל ידי כך מוכרח שתהיה כונתו שלימה. וטעמו ונימוקו עמו דברי פי חכם חן, מיהו העושה כן אי אפשר לו להתפלל עם הציבור דמוכרח שיאריך הרבה בתפלתו, אך בברכה ראשונה בלבד אפשר לעשות כן, ולכן כל אדם יזהר להרגיל עצמו בכך בשלשה ראשונות או לפחות בברכה ראשונה:

למדנו ב' דברים- א) שזה לוקח זמן (והכל ענין יחסי ויל"ע מה היה קצב התפילה הנהוג בבגדד)
ב) שע"י כך תהיה כוונתו שלמה- משמע שלא זו עצם הכוונה.
 

דחד יומא

משתמש ותיק
מלשון הנפש החיים שם די ברור שכוונתו היא חוץ מפירוש המילות, צריך גם לכוון צורת התיבה וצורת אותיותיה,
וכנראה יש עניינים גבוהים בצורת האותיות,
ונסתפקתי האם צריך לציירם במוחו כפי צורתם בכתב אשורית או לאו דווקא,
דאם המעלה היא מצד צורת האותיות הרי הצורה האמיתית היא בכתב אשורית.
 

המכיר את מקומו

משתמש רגיל
פותח הנושא
ז"ל הנפש החיים בתחילת דבריו שם
"כמו שאמר המגיד להב"י באזהרה ב' שבריש הספר מגיד מישרים ז"ל, ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה אפילו של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם, דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התיבות וכו'"
עכ"ל
 

בת עין

משתמש ותיק
משבט הכהונא אמר:
גם בבעש"ט על התורה מבואר בפרשת נח בא אל התיבה שצריך להתחבר לאותיות התפילה וכו' דברים זהים לנאמר לכאן אם כי יש כמה חילוקים ועיי"ש שעשו קובץ שלם של עמוד התפילה בפר' נח בגלל מימרא זה וכל ספרי החסידות מבארים הענין יפה

אכן.
בפרט המשך דברי ה'נפש החיים' על כך שיש להתדבק בתיבות עד שהוא בא לענין 'ביטול', זהה ממש לדברי הבעש"ט.

זו עוד דוגמא אחת מני רבים (ישנן עשרות כאלו), לדברים שמופיעים ב'נפש החיים' ואין להם מקור ברור כי אם בספרי חסידות,
והפליאה גדולה מדוע בספר שבא לכתוב נגד החסידות (בעיקר נגד הספה"ק 'יושר דברי אמת', ופעם אחת אף מזכירו ה'נפש החיים' בשם 'ספר אחד'),
מופיעים דברים שיש להם מקור רק בספרי חסידות,
וצריך עיון גדול.
 

שלו'

משתמש ותיק
בת עין אמר:
משבט הכהונא אמר:
גם בבעש"ט על התורה מבואר בפרשת נח בא אל התיבה שצריך להתחבר לאותיות התפילה וכו' דברים זהים לנאמר לכאן אם כי יש כמה חילוקים ועיי"ש שעשו קובץ שלם של עמוד התפילה בפר' נח בגלל מימרא זה וכל ספרי החסידות מבארים הענין יפה

אכן.
בפרט המשך דברי ה'נפש החיים' על כך שיש להתדבק בתיבות עד שהוא בא לענין 'ביטול', זהה ממש לדברי הבעש"ט.

זו עוד דוגמא אחת מני רבים (ישנן עשרות כאלו), לדברים שמופיעים ב'נפש החיים' ואין להם מקור ברור כי אם בספרי חסידות,
והפליאה גדולה מדוע בספר שבא לכתוב נגד החסידות (בעיקר נגד הספה"ק 'יושר דברי אמת', ופעם אחת אף מזכירו ה'נפש החיים' בשם 'ספר אחד'),
מופיעים דברים שיש להם מקור רק בספרי חסידות,
וצריך עיון גדול.
הרי הקדים להביא מהמגיד מישרים.
ומלבד זאת, מדוע כ"כ רחוק בעיניך שהגר"ח קיבל זאת מאותו מקור שקיבל הבעש"ט?
 
 

בת עין

משתמש ותיק
שלו' אמר:
הרי הקדים להביא מהמגיד מישרים.
ומלבד זאת, מדוע כ"כ רחוק בעיניך שהגר"ח קיבל זאת מאותו מקור שקיבל הבעש"ט?

מדברי ה'מגיד מישרים' רק הביא דיוק קל, שאפשר לדחותו. לא על כך מתבססים דבריו.

אם זה היה רק נקודה אחת - מילא.

אבל גם המשך הפרקים, מפרק י"ג עד פרק י"ח שמבואר שם באריכות סדר ההתדבקות בתיבות התפילה, ואיך שכל תיבה כוללת כמה דברים, ויש להתדבק עד בחינה של מסירות נפש,
כל אלו דברים יסודיים בתורת הבעש"ט, יש מהבעש"ט עצמו על כך עשרות מאמרים, ובספרי החסידות למאות.

קצת קשה להסביר, כיון שמדובר במושגים קבליים, טעמים נקודות אותיות וכדומה, אך כדאי ללמוד בעיון את דברי הגר"ח, וכן לעיין בספר 'בעל שם טוב' על התורה בכל מקום שנזכר בו עניין האותיות והדרך הראויה בתפילה, ולראות שהדברים מתאימים יותר מדי.

מישהו שאב מהאחר, וכיון שהספר 'נפש החיים' נדפס אחר ספרי החסידות היסודיים, כנראה הגר"ח שאב משם.

יתכן בהחלט שיש מקור שלישי שמשם שאבו כולם, אך לעת עתה לא ידוע על מקור שכזה (יתכן אולי שהספר 'חסד לאברהם' לזקינו של הרחיד"א יכול לשמש במידת מה כמקור, כי יש שם מעט רעיונות מסוג זה, אך יש לדעת האם הגר"ח ראה ספר זה).

אולי כדי לקרוא לרב @ספר וסופר שיגלה לנו האם יש מקור מדברי הגר"א או הרמח"ל וכדו' לעניין זה.
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
בת עין אמר:
שלו' אמר:
הרי הקדים להביא מהמגיד מישרים.
ומלבד זאת, מדוע כ"כ רחוק בעיניך שהגר"ח קיבל זאת מאותו מקור שקיבל הבעש"ט?

מדברי ה'מגיד מישרים' רק הביא דיוק קל, שאפשר לדחותו. לא על כך מתבססים דבריו.

אם זה היה רק נקודה אחת - מילא.

אבל גם המשך הפרקים, מפרק י"ג עד פרק י"ח שמבואר שם באריכות סדר ההתדבקות בתיבות התפילה, ואיך שכל תיבה כוללת כמה דברים, ויש להתדבק עד בחינה של מסירות נפש,
כל אלו דברים יסודיים בתורת הבעש"ט, יש מהבעש"ט עצמו על כך עשרות מאמרים, ובספרי החסידות למאות.

קצת קשה להסביר, כיון שמדובר במושגים קבליים, טעמים נקודות אותיות וכדומה, אך כדאי ללמוד בעיון את דברי הגר"ח, וכן לעיין בספר 'בעל שם טוב' על התורה בכל מקום שנזכר בו עניין האותיות והדרך הראויה בתפילה, ולראות שהדברים מתאימים יותר מדי.

מישהו שאב מהאחר, וכיון שהספר 'נפש החיים' נדפס אחר ספרי החסידות היסודיים, כנראה הגר"ח שאב משם.

יתכן בהחלט שיש מקור שלישי שמשם שאבו כולם, אך לעת עתה לא ידוע על מקור שכזה (יתכן אולי שהספר 'חסד לאברהם' לזקינו של הרחיד"א יכול לשמש במידת מה כמקור, כי יש שם מעט רעיונות מסוג זה, אך יש לדעת האם הגר"ח ראה ספר זה).

אולי כדי לקרוא לרב @ספר וסופר שיגלה לנו האם יש מקור מדברי הגר"א או הרמח"ל וכדו' לעניין זה.
פתיחת נושא זה כאן לא כ"כ קשורה לכותרת, ואף על פי כן..

הספר בעש"ט על התורה אינו ספר חסידי, אלא ליקוט של דברים שנאמרו בשם הבעש"ט, ולא היה לפני רבי חיים וואלוז'ינער,
גם אלו שהיו בימיו ונאמר שהציץ בהם, אם חלק כ"כ גדול מדבריו נמצא גם בספריהם הלא היה צריך להגות בהם בעיון ובהעמקה (כדרכו בכל התורה) ולא רק בהצצה בעלמא.
ולומר שכ"כ הגה בספריהם ואף קנה את דבריהם ואעפ"כ התנגד להם, זה נשמע מופקע, ומה מקום יש לכתוב ספרו כנגדם אם הוא עצמו ינק מהם, ולמה ימנע טוב מקוראיו שג"כ ילמדו בספרים הנ"ל?

כבר הרבה יגעו וטרחו לענות לכל הטענות על 'העתקת' הגר"ח (כביכול) מספרי חסידות ואי"ז כוונתי כאן.
אך האמת יורה דרכו, דהגר"ח יגע הרבה בספרי רבותינו הרמ"ק ומגיד מישרים וכו' המוזכרים כמ"פ בספרו, מלבד דברי האר"י שמזכירם כמעט בכל קטע בספר, ודברי רבו הגר"א בנגלה ובנסתר, וא"כ אותו המקור שגילה לתלמידי הבעש"ט מאותו המקור ג"כ 'שאב' הגר"ח. ותו לא מידי.

אגב, ישנם המון דברים בדברי הגר"א שמקורם הוא רק בספרי חסידות, אולי גם הגר"א 'העתיק' משם?
ישנם דברים אפי' מספרים שלא נדפסו בחיי הגר"א אלא רק לאחמ"כ, ומה נאמר בזה?

ויותר מזה. בדף השער של התניא, כתוב שהספר 'מפי ספרים ומפי סופרים', ומקובל בפי חסידי חב"ד ד'ספרים' היינו מהר"ל ושל"ה, ו'סופרים' היינו הבעש"ט והמגיד. וא"כ מה הפריע גם להגר"ח מוואלוז'ין להוציא דבריו מדברי המהר"ל והשל"ה? או משאר ספרי מחשבה/עבודה של רבותינו הן ראשונים והן אחרונים.

סוף דבר, חוץ מהמשך העלילה כאי' הגר"ח נטה בספרו מדברי רבו הגר"א [דברים מופרכים כשלעצמם], אין בכל הנסיון 'למצוא' את דברי הגר"ח בספרי החסידות - מאומה.
ופשוט הוא דכמו שכל מי שעוסק בלימוד בדרך ההגיון, יש מקומות חיבור מסוימים שכמה אנשים יגיעו לזה במקביל, בלא שום קשר ביניהם, פשוט הוא כי היות ובאותו דור נתעצם הצורך להוציא דרך עבודת ה' ע"פ דרך האמת שגילה רבינו האר"י [ויש כמה הסברים לתופעה זו בדור ההוא], ובדרך זו הלכו - כ"א במקומו ולתלמידיו, בלא שום קשר ביניהם - הרמח"ל ותלמידיו, הגר"א ותלמידיו, והבעש"ט ותלמידיו, ועוד בתי מדרשות קטנים יותר, על כן פשוט הוא שבהרבה דברים ישוו ביניהם ויגיעו כולם אל אותו המקור [רק שבדברי הגר"א יותר קשה למצוא משום קיצורו וג"כ לא נכתבו הדברים על הסדר כספר עבודה שלם, ובדברי הגר"ח דברים יותר מבוארים ומסודרים].
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
המכיר את מקומו אמר:
ז"ל הנפש החיים שער ב' פרק י"ג: אלא העיקר בעבודת התפלה, שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם, כמש"ל בפ"י שלכן נקראת התפלה דברים העומדים ברומו של עולם שכל תיבה בצורתה ממש היא העולה למעלה מעלה כל אחת למקורה ושרשה לפעול פעולות ותקונים נפלאים, והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם בזה, לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה, וכל אשר יוסיף הרגלו בזה יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה והיא כוונה פשטית

אשמח אם יוכלו להחכימני כאן בתוספת מידע אודות הענין

אוסיף לך מה שכבר הבאתי באשכול אחר, והוא
לשון הגר"א בשנות אליהו בברכות על המשנה בתחילת פרק ה' "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כדי שיכוונו ליבם לשמים":

הגרא בשנות אליהו.PNG
 
 

בת עין

משתמש ותיק
בשובה ונחת אמר:
פתיחת נושא זה כאן לא כ"כ קשורה לכותרת, ואף על פי כן.....
וכו'

הנושא ארוך מאד, וכדאי לברר את הדברים עד תומם יש לדון בו באורך ובהעמקה,

אך בכל זאת כמה שקשה לקבל את הדבר שה'נפש החיים' יביא רעיונות חסידיים (בלי קשר לעניין הצמצום ששם באמת זה תמוה מאד לחלוק בפירוש על הגר"א, וחושבני שעד היום לא היה מי שהצליח לפתור עניין תמוה זה, עם כל הנסיונות ליישב),

הרי שהדברים כל כך ברורים וזועקים, שקשה עד מאד להתעלם.

אני לא מדבר רק על נקודה פה ונקודה שם (שכמותם אפשר למצוא גם בכתבי הגר"א), אלא על דברים החוזרים על עצמם שוב ושוב בביאור ובהעמקה. דברים שאי אפשר למצוא בספרי המחשבה הקודמים לחסידות, גם אלו שהחסידות ינקה מהם (אם אתה רוצה לפתוח את הנושא לכל ארכו ורחבו, כאן או בפרטי, אוכל להראות לך זאת, אך כאמור מדובר באמת בנושא ארוך מאד).

מלבד זאת מקובל בפי חסידים שהספר הקדוש 'יושר דברי אמת' היה לפני ה'נפש החיים', וניתן לראות איך שהוא חולק על דבריו, ולעתים מסכים עמהם (פעם אחת אף מזכירו בשם 'ספר אחד'). בהעמדת שני הספרים זה מול זה אי אפשר להתעלם מכך שלבטח ראה ספר זה ועבר עליו מתחילתו ועד סופו.

מה שתמהת מזה שהספר 'בעל שם טוב' על התורה שהוא רק ליקוט,

ליהוי ידוע לך שרוב ה'תורות' שם הם מדברי ה'תולדות יעקב יוסף' בספריו הרבים, וספרים אלו היו ספרי החסידות הראשונים שנדפסו, ועוד היו למראה ה'נודע ביהודה', ואין כל פלא אם הגר"ח ראה אותם.


לדעתי, הגר"ח רצה בספרו 'נפש החיים' לעמוד נגד החסידות בדברים שחשב שאינם נכונים, אך הוא לא חלק על כל הדברים. בספרו זה הוא רצה להראות את הדרך הנכונה לעובד ה', ולכן פרש כשמלה את כל דרכי עבודת ה', כולל דברים שראה בספרי החסידות וחשב שהם נכונים. מטרתו היתה רק שיוכלו למצוא את כל הדרכים האלו בספרו, ולא להימשך אחר ספרי החסידות השונים שלדעתו יש בהם דברים שאפשר לטעות בהם (כמו בעניין 'תורה לשמה', שהוא חולק בחריפות על בעל ה'יושר דברי אמת').

זו הפרשנות שלי, ויתכן שאפשר למצוא גם פרשנויות אחרות, אבל להתעלם כליל מהדברים זה אינו דרך החכמים.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בת עין אמר:
(בלי קשר לעניין הצמצום ששם באמת זה תמוה מאד לחלוק בפירוש על הגר"א, וחושבני שעד היום לא היה מי שהצליח לפתור עניין תמוה זה, עם כל הנסיונות ליישב),

איפוא הגר"א אומר אחרת מהגר"ח מוולאזין

הגר"ח מוולאזין מסכים עם דברי הגר"א באיגרתו שלומר על דבר גשמי שהוא חלק מאחדות ד'. זה דבר אסור
הגר"ח רק אומר שהאלוקות הוא כולל את הכל ואני ד' לא שניתי וכשם שלפני הבריאה כלל את הכל כך גם היום כולל את הכל [ובביאור הסתירה המובנת בין שני המשפטים יש להאריך]
והגר"א לא חולק על זה בשום מקום

[והמקורות שהביאו בשם הגר"א בפי' הפסוק מלא כל הארץ כבודו אין להם שייכות לענין
כי לדעת הגר"א פסוק זה אינו רומז לסוד זה. רק מדבר על כבוד ד' המתגלה]

ואין זה תמוה כלל
אלא להיפך הגר"ח בא לישב את המקורות הקדומים שהובאו לחזק את הגישה החסידית בענין זה
ומישבם עם המקובל
 

בת עין

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
איפוא הגר"א אומר אחרת מהגר"ח מוולאזין

חבל להיכנס לנושא זה שוב ושוב,

כבר הבאתי כאן בפורום מדברי הגאון רבי יצחק אייזיק חבר זצ"ל, החוזר כעשרים פעמים (!) בספריו השונים אודות יסוד זה, ומבאר הכל בדברים מפורשים כל כך, ואף אומר שזה הביאור בפסוק 'מלא כל הארץ כבודו'!


בשעתו דיברתי עם תלמיד מובהק לגה"צ רי"א ווינטרויב, ליטאי למהדרין, ואמר לי שאחר שראה את דברי הגרא"ח אין לו שום ספק שה'נפש החיים' נתכוון לכך כפשוטו. ואת דברי הגר"א במכתבו צריך ליישב (או שהוא רק מחה על העיסוק המוגזם בכך שיכול להביא לידי טעות, או בהסבר אחר).

אכן תמיד ניתן לפלפל ולפלפל בלי סוף, אך צריך להיזהר לא לאבד את השכל הישר.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בת עין אמר:
חבל להיכנס לנושא זה שוב ושוב,

כבר הבאתי כאן בפורום מדברי הגאון רבי יצחק אייזיק חבר זצ"ל, החוזר כעשרים פעמים (!) בספריו השונים אודות יסוד זה, ומבאר הכל בדברים מפורשים כל כך, ואף אומר שזה הביאור בפסוק 'מלא כל הארץ כבודו'!

יתכן שהגרי"א חבר אומר שזה הפשט בפסוק מלא כל הארץ כבודו שזה שאלה על פשט בפסוק
אבל הרי מסכים עם הנפש החיים
והנפש החיים בבירור בא לחלוק בהבנה מסוימת על הבנת התניא
ובפשוטו זה הנקודה הזו מש"כ

אכן ידוע לי שיש כאלה שהטו את דברי הנפש החיים כאילו אינו חולק כלל על התניא
אבל הגישה הזו הגיעה בעיקר ממקורות חסידיים שהיה פחות חשוב להם מה באמת דעתו של הנפש החיים
[אם כי באמת היו גם דעות לטאים שסברו כך]

וראה למשל בדבריו של הגר"י קלופט בספרו דעת יואל
שביאר נקודת המחלוקת כמוש"כ עי' שם הייטב.
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
בת עין אמר:
הנושא ארוך מאד, וכדאי לברר את הדברים עד תומם יש לדון בו באורך ובהעמקה,

אמת הוא!
ודוקא משום כך, ובפרט שהאריכו בו בלי סוף באשכולות אחרים איני רואה צורך לפתוח שוב את הדברים [כולל בנושא שבשער ג' בנפה"ח, שרוב הדוברים בזה - בפרט ה'חוקרים' החב"דיים - לא הבינו ולא ניסו להבין דבריו].

דעתי בכגון אלו, שבירורים כאלו אין מקומם על גבי פורום מכמה סיבות, הן משום עומק המושג, והצורך לחדד דברים שקשה לעשות זאת באופן וירטואלי, והן משום שאין בכוחי להעלות כל נוסח של כל מקור ולהתפלפל בו, ורוב הדברים בזה מקורם בהרבה הקדמות נוספות חוץ מההצמדות לב' או ג' שורות בנפה"ח או בתניא וכדו', וג"כ אנחנו מוזהרים מפי רבותינו שאין נושא זה ראוי להעמידו כך ברה"ר לכל יושבי תבל, וראה במד' רבה ריש בראשית על מי שלא חס על כבוד קונו והעמיד דבריו במקו' הטינופת.

לגבי הס' ישר דברי אמת, ברור לכל שהגר"ח ראה ספר זה, [ודרך אגב, הפעם היחידה שהזכירו הוא בשם 'ספר כתוב' ולא 'ספר אחד' - דהיינו לא מתוך מגמה להסתירו אלא היות ודחה דבריו אין מן הענין להזכירו. וזה בנוגע לסיבת קריאת חכמת האמת 'נסתר'].
אבל לענ"ד, ברור שלא העתיק ממנו, כי יסודותיו של הספר הנ"ל פשוטים, ורבים מהם אינם יסודות חסידיים, ובכה"ג הוא רק תירגם דברים המבוארים בזהר ובכתבי האר"י לשפה יותר ברורה ומתקבלת. ואף כי יתכן שהאיר לרבינו הגר"ח כל מיני נושאים בעבודת ה', ובאותה מידה יתכן שלא, הספר הנ"ל הוא קטן הכמות והגר"ח יכל לעבור עליו בכמחצית השעה (אני עשיתי זאת בקצת יותר מכך) ולתפוס את רעיונותיו, אשר יסודות כולם כבר נמצאים בספרי רבותינו.
ולדוגמא, הגרצ"מ זילברברג שליט"א נוהג להביא בשיעוריו, יסודות בעבודת ה' או ווארטים שנאמרו על ידי כל צדיקי וחכמי הדורות מכל העדות והחוגים, ויכול לומר בנשימה אחת דידוע מצדיקים הגר"א והנועם אלימלך החיד"א והראשית חכמה המהר"ל ומהר"ח פלאג'י וכו', וכי מוכרח הוא שמישהו העתיק מהשני? אף שפעמים הרבה זה ביסודות בסיסיים באמונה או בעבודת ה', ובפרט מי שנסמך על תורת הנסתר, יש הקבלה מובנית בין כל מי שמעמיד דרך עבודה ע"פ דרך האמת, גם אם דרך זו מחודשת.

וכידוע שעל סמך 'דימויי מילתא למילתא' קלים אלו וכיוצא בהם, קם איזה 'חוקר' פוקר רשע ומושחת, שהעליל על רוב רבותינו וביניהם על הגר"א ותלמידיו ועל הרמח"ל ועל הבעש"ט, שהיו שבתאים נסתרים, וקיבלו מתורת נהע"ז י"ש, ומצא לכך סימוכין מדברים דומים שלראשונה נמצאו בכתביו, על אף שהמקור האמיתי נמצא כבר בזהר וכדו', ורבותינו הגיעו לזה מעצמם ללא צורך בצינור המטונף של הנ"ל, על אף שלראשונה הוא כתבם. כמו כן - להבדיל אא"ה מהנ"ל - כמעט לכל יסודותיו של הנפה"ח יש מקור ברור בד' הגר"א, כולל לאלו שנראה שנמצאים גם ב'ישר ד"א' ודומיו [לכה"פ לפי הידוע לי],ואין צורך לתלות דלא תניא בדתניא.
 
חלק עליון תַחתִית