חידות וחידודים תורניים - האשכול המרכזי (לש"ס ומקרא ישנן אשכולות ייעודיים, נא להקפיד על החלוקה)

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יוספי אמר:
א"כ אם יאכל חצי שיעור מצוה יקיים חצי מצוה, וכשישלים יעבור עבירה. (חמש דקות לחומרא הוא בתוך אכילת פרס).
פשוט וברור שכל שבמעשה השלם זה יהיה עבירה בשיעור שלם, והמצוה השלמה אינה דוחה העבירה, ומעשה אחד הוא אינו יכול להתחלק לשני חצאים, חציו חצי-מצוה וחציו (חצי) עבירה.
ואולי כן יתכן תשובתך היכן שהמצוה מתקיימת בשלמותה (לא בחצי שיעור) בחצי הראשון, והעבירה אינה אלא בשיעור השלם (לולא הדין של חשאמה"ת), וכגון שאביו אמר לו לאכול חצי זית חלב, אז כאשר ישלים לאכול חצי זית הראשון יש מקום לומר שהאכילה מצוה שלימה היא, והעברה אינה אלא חצי שיעור, ושמא ידחה המצוה את (חצי שיעור של) העבירה, ואח"כ כשישלים ויאכל את החצי זית השני יעבור על איסור חלב.(כתבתי מקופיא ללא עיון כלל).
 

יוספי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יוספי אמר:
א"כ אם יאכל חצי שיעור מצוה יקיים חצי מצוה, וכשישלים יעבור עבירה. (חמש דקות לחומרא הוא בתוך אכילת פרס).
פשוט וברור שכל שבמעשה השלם זה יהיה עבירה בשיעור שלם, והמצוה השלמה אינה דוחה העבירה, ומעשה אחד הוא אינו יכול להתחלק לשני חצאים, חציו חצי-מצוה וחציו (חצי) עבירה.
מילתא דפשיטא ליה למר, מיבעי לאחריני.
אילו נימא שליכא דינא דעשה דוחה ל"ת בלאו שיש בה כרת. (לדוגמ'). 
א"כ בחצי שיעור מלאו זה אין זה חצי שיעור של כרת שבאיסור חצי שיעור ליכא דינא דכרת. וכחקירת האחרונים אי איכא דינא דהקל קל תחילה בחצי שיעור. והערתי על כך שכדי לומר החידוש הנ"ל בעינן למימר ב' חידושים ואחד מהם שחצי שיעור היא איסור נפרד. ודו"ק.

 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יושב אוהלים אמר:
חידה:
באיסור 'ודבר דבר' בשבת יש כלל "דיבור אסור, הרהור מותר".
היכן מצינו שמעשה מסויים מותר, אבל מחשבה בזה אסור. (לא קשור לשבת)

רמז: התשובה מקשרת בין מסכת יומא (פרק שלישי) למסכת שבת (פרק ששי).
(תזכורת: לתשובה אין קשר להלכות שבת)
תשובה:
בגמ' שבת דף סד. איתא:
 
ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, [לקלקולכם - של מעשה שטים לזנות את בנות מואב, שמא כך עשיתם במדין לכך אתם צריכין קרבן - רש"י], אמרו לו לא נפקד ממנו איש, אמר להן אם כן כפרה למה, אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן ה': 
 
והק' בתוס' (שם ד"ה מידי הרהור מי יצאנו), וא''ת והא אפילו יפת תואר הותרה להם, וי''ל דמכל מקום שייך בה איסור כדאמרינן (קדושין דף כב.) וחשקת בה ולא בחברתה: עכ"ל.
 
ובהגהות יעב"ץ (שם) כתב לתרץ קושיית התוס' וז"ל תוס' ד"ה מידי. וא"ת כו'. נ"ב י"ל דהרהורי עבירה קשין מעבירה [יומא כט.] . עכ"ל.
 
(עיי"ש בפירש"י ביומא שם וז"ל הרהורי עבירה - תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה: עכ"ל. - (כן הוא לפי פשטות סוגיית הגמ' שם).
 
אבל היעב"ץ למד שבגמ' שם כתוב שהרהור של עבירה הוא יותר חמור מהעבירה, ולכן יש לתרץ קושיית התוס' דאיה"נ הותרה להם יפת תואר, אבל לא הותרה להם אלא במעשה, ולא בהרהור.
 
 ​
 
הרי לך עבירה שבמעשה מותר, במחשבה אסור.

שבת דף סד1.jpg


יעבץ.PNG


יומא דף כט.jpg
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יושב אוהלים אמר:
יושב אוהלים אמר:
חידה:
באיסור 'ודבר דבר' בשבת יש כלל "דיבור אסור, הרהור מותר".
היכן מצינו שמעשה מסויים מותר, אבל מחשבה בזה אסור. (לא קשור לשבת)

רמז: התשובה מקשרת בין מסכת יומא (פרק שלישי) למסכת שבת (פרק ששי).
(תזכורת: לתשובה אין קשר להלכות שבת)
תשובה:
בגמ' שבת דף סד. איתא:
 
ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, [לקלקולכם - של מעשה שטים לזנות את בנות מואב, שמא כך עשיתם במדין לכך אתם צריכין קרבן - רש"י], אמרו לו לא נפקד ממנו איש, אמר להן אם כן כפרה למה, אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן ה': 
 
והק' בתוס' (שם ד"ה מידי הרהור מי יצאנו), וא''ת והא אפילו יפת תואר הותרה להם, וי''ל דמכל מקום שייך בה איסור כדאמרינן (קדושין דף כב.) וחשקת בה ולא בחברתה: עכ"ל.
 
ובהגהות יעב"ץ (שם) כתב לתרץ קושיית התוס' וז"ל תוס' ד"ה מידי. וא"ת כו'. נ"ב י"ל דהרהורי עבירה קשין מעבירה [יומא כט.] . עכ"ל.
 
(עיי"ש בפירש"י ביומא שם וז"ל הרהורי עבירה - תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה: עכ"ל. - (כן הוא לפי פשטות סוגיית הגמ' שם).
 
אבל היעב"ץ למד שבגמ' שם כתוב שהרהור של עבירה הוא יותר חמור מהעבירה, ולכן יש לתרץ קושיית התוס' דאיה"נ הותרה להם יפת תואר, אבל לא הותרה להם אלא במעשה, ולא בהרהור.
 
 ​
 
הרי לך עבירה שבמעשה מותר, במחשבה אסור.

שבת דף סד1.jpg


יעבץ.PNG


יומא דף כט.jpg​

תמוה ביותר שהמעשה מותר וההרהור בלא מעשה אסור, ואטו אם בא לעשות המעשה ושוב נתחרט יהא אסור לו משום הרהורי עברה? והרי אין זה הרהורי עברה אלא הרהור היתר ודברי היעבץ צע"ג.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
תמוה ביותר שהמעשה מותר וההרהור בלא מעשה אסור... ודברי היעבץ צע"ג.
לא עלי תלונותיכם, אלא על היעב"ץ. ומ"מ דבריו ברור מיללו, שהרהור אסור ומעשה מותר, והרי התשובה לחידה לפניך.
דרומאי אמר:
ואטו אם בא לעשות המעשה ושוב נתחרט יהא אסור לו משום הרהורי עברה? והרי אין זה הרהורי עברה אלא הרהור היתר
היא גופא מה שהיעב"ץ בא לחדש שלגבי "הירהור" לקחת יפת תואר, אין כאן היתר של יפת תואר, וממילא נקרא הרהורי עבירה.
או שמא יש לפרש דברי היעב"ץ באופן אחר, שכוונתו הוא שהמעשה של לקיחת יפת תואר אכן אינו עבירה, אבל ההרהור על לקיחת יפ"ת היא עצמה עבירה, (ולא בגלל שחושב לעשות עבירה).
 

אבי חי

משתמש ותיק
אולי אפשר להציע בכונת היעב"ץ,
דהרהורי עבירה קשים מעבירה ל"ש בהרהורים שבשעת עשיית העבירה, שהם לא יוצרים כ"כ רושם בנפש, כמו הרהור לשם הרהור,
וה"ה כאן, הרהור טבעי המוביל ללקיחה, אינו בכלל הרהור שקשה, ורק בהרהור לשם הרהור מיירי.
ועי' במ"ש שם ביומא וסימנך ריחא דבישרא, דודאי מיירי באדם שמריח ואינו אוכל, ולא במריח מה שהניחו לפניו בצלחת.
 

חזק חזק

משתמש רגיל
ע' באגרות החזו"א אגרת ד' שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,
ובגוף הנידון, ה"ז תלוי בפלוגתא האם שרי לאיניש להרהורי באיתתי', שהביאו בזה מתו' ע"ז כ: גבי יחזקאל ותי' הרוקח כנודע, וכן מהא דאי' בשו"ע דאסור להרהר באשה בשעת הנחת תפילין, וע"כ דבאשתו מיירי, ואכמ"ל
 

אבי חי

משתמש ותיק
חזק חזק אמר:
ע' באגרות החזו"א אגרת ד' שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,
ובגוף הנידון, ה"ז תלוי בפלוגתא האם שרי לאיניש להרהורי באיתתי', שהביאו בזה מתו' ע"ז כ: גבי יחזקאל ותי' הרוקח כנודע, וכן מהא דאי' בשו"ע דאסור להרהר באשה בשעת הנחת תפילין, וע"כ דבאשתו מיירי, ואכמ"ל

ברוך הבא.
אולי יפרש לנו יותר מה כתוב בכל המקורות החשובים שציין,
ונוכל לדון אם יש קשר בין הרהור באשתו להרהור ביפ"ת.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אולי אפשר להציע בכונת היעב"ץ,
דהרהורי עבירה קשים מעבירה ל"ש בהרהורים שבשעת עשיית העבירה, שהם לא יוצרים כ"כ רושם בנפש, כמו הרהור לשם הרהור,
וה"ה כאן, הרהור טבעי המוביל ללקיחה, אינו בכלל הרהור שקשה, ורק בהרהור לשם הרהור מיירי.
ועי' במ"ש שם ביומא וסימנך ריחא דבישרא, דודאי מיירי באדם שמריח ואינו אוכל, ולא במריח מה שהניחו לפניו בצלחת.



נשאלתי ע"י חתני היקר הרב י.א. שליט"א איך יאמר היעב"ץ שהמעשה הותר אבל לא ההרהור, הרי אין קישוי אלא לדעת, ואם הותר המעשה אז בהכרח מותר להרהר בה קודם המעשה.
ויתכן לתרץ כמו שתירצת, שהרהרו בלי מעשה בכלל, או שהרהרו שלא בשעת המעשה, ולא הותר אלא הרהור בשעת המעשה, כדי שיוכל לעשות המעשה, וזה נכלל בהיתר של המעשה עצמו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
חזק חזק אמר:
ע' באגרות החזו"א אגרת ד' שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,
ובגוף הנידון, ה"ז תלוי בפלוגתא האם שרי לאיניש להרהורי באיתתי', שהביאו בזה מתו' ע"ז כ: גבי יחזקאל ותי' הרוקח כנודע, וכן מהא דאי' בשו"ע דאסור להרהר באשה בשעת הנחת תפילין, וע"כ דבאשתו מיירי, ואכמ"ל

ברוך הבא.
אולי יפרש לנו יותר מה כתוב בכל המקורות החשובים שציין,
ונוכל לדון אם יש קשר בין הרהור באשתו להרהור ביפ"ת.
גם אם אכן החזו"א ס"ל שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,, זה לא שולל שאין הפשט ביעב"ץ כמו שכתבתי.
שהרי דברי  היעב"ץ ברור מיללו שעברו על ההרהור, וזה לא הותר ביפת תואר, אף שיפת תואר הוא ביאת היתר.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אבי חי אמר:
אולי אפשר להציע בכונת היעב"ץ,
דהרהורי עבירה קשים מעבירה ל"ש בהרהורים שבשעת עשיית העבירה, שהם לא יוצרים כ"כ רושם בנפש, כמו הרהור לשם הרהור,
וה"ה כאן, הרהור טבעי המוביל ללקיחה, אינו בכלל הרהור שקשה, ורק בהרהור לשם הרהור מיירי.
ועי' במ"ש שם ביומא וסימנך ריחא דבישרא, דודאי מיירי באדם שמריח ואינו אוכל, ולא במריח מה שהניחו לפניו בצלחת.



נשאלתי ע"י חתני היקר הרב י.א. שליט"א איך יאמר היעב"ץ שהמעשה הותר אבל לא ההרהור, הרי אין קישוי אלא לדעת, ואם הותר המעשה אז בהכרח מותר להרהר בה קודם המעשה.
ויתכן לתרץ כמו שתירצת, שהרהרו בלי מעשה בכלל, או שהרהרו שלא בשעת המעשה, ולא הותר אלא הרהור בשעת המעשה, כדי שיוכל לעשות המעשה, וזה נכלל בהיתר של המעשה עצמו.


זה יתכן, אבל כוונתי היתה ליותר מזה, שמותר להרהר אף שלא בשעת מעשה ממש, כל שהוא בדרך לעשות את המעשה,
שאין כאן היתר 'בעידניה', אלא מציאות שהרהור שבשלבי מימוש אינו קשה כ"כ כמו הרהור לחוד,
והבאתי דוגמה מריחא דבישרא דבגמ' שם, שלכ' פשוט שאם עומד לאכול את הבשר, אין הריח קשה לו כ"כ, אף אם אינו בשעת מעשה ממש.
 

אבי חי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אבי חי אמר:
חזק חזק אמר:
ע' באגרות החזו"א אגרת ד' שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,
ובגוף הנידון, ה"ז תלוי בפלוגתא האם שרי לאיניש להרהורי באיתתי', שהביאו בזה מתו' ע"ז כ: גבי יחזקאל ותי' הרוקח כנודע, וכן מהא דאי' בשו"ע דאסור להרהר באשה בשעת הנחת תפילין, וע"כ דבאשתו מיירי, ואכמ"ל

ברוך הבא.
אולי יפרש לנו יותר מה כתוב בכל המקורות החשובים שציין,
ונוכל לדון אם יש קשר בין הרהור באשתו להרהור ביפ"ת.
גם אם אכן החזו"א ס"ל שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,, זה לא שולל שאין הפשט ביעב"ץ כמו שכתבתי.
שהרי דברי  היעב"ץ ברור מיללו שעברו על ההרהור, וזה לא הותר ביפת תואר, אף שיפת תואר הוא ביאת היתר.
יש חילוק בין אשתו, ליפ"ת, שביפ"ת הוא 'מחוסר מעשה' של לקיחה,
ולדוגמה, האם שרי חו"נ ביפ"ת שלא ע"מ לבוא עליה אח"כ?
 

חזק חזק

משתמש רגיל
אבי חי אמר:
חזק חזק אמר:
ע' באגרות החזו"א אגרת ד' שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,
ובגוף הנידון, ה"ז תלוי בפלוגתא האם שרי לאיניש להרהורי באיתתי', שהביאו בזה מתו' ע"ז כ: גבי יחזקאל ותי' הרוקח כנודע, וכן מהא דאי' בשו"ע דאסור להרהר באשה בשעת הנחת תפילין, וע"כ דבאשתו מיירי, ואכמ"ל

ברוך הבא.
אולי יפרש לנו יותר מה כתוב בכל המקורות החשובים שציין,
ונוכל לדון אם יש קשר בין הרהור באשתו להרהור ביפ"ת
ברוך הנמצא
התוס' בעבודה זרה כ' ע"ב הקשו מה החידוש שיחזקאל לא הרהר באשה, הלא ממילא אסור לאדם שיהרהר ביום שמא וכו', ותירץ הרוקח שיחזקאל לא הרהר אפילו באשתו, ומשמע דס"ל שבאשתו שרי. וזה נידון בעיקר באחרונים האם מותר להרהר באשתו. [וכן הראיה מההלכה בשו"ע בהלכות תפילין, דמבואר שם שאסור להרהר באישה בשעת הנחת תפילין, וק' הלא זה אסור בכל דוכתי, וע"כ דבאשתו מיירי.
ולכאורה יש לדון לפי"ז דיפת תואר המותרת לו מותרת בהרהור. אלא דתלוי בטעם ההיתר להרהר באשתו, ואם נאמר כהגדרת החזו"א דכל דבר המותר לא נאמר בו הרהור, לכאו' הכא נמי.
ואל תשיבני דשאני יפת תואר שעדיין לא זכה בה, דעדיין יהא זה תלוי אי שרי להרהר באשתו נדה, ויש לפלפל בזה עוד.
 

אבי חי

משתמש ותיק
חזק חזק אמר:
ואל תשיבני דשאני יפת תואר שעדיין לא זכה בה, דעדיין יהא זה תלוי אי שרי להרהר באשתו נדה, ויש לפלפל בזה עוד.
יש"כ על המ"מ. ואנסה לפלפל בזה כמ"ש,

האם מותר להרהר בפנויה, פשוט שלא, ואפילו במשודכתו, כיון שמחוסרת הכנסה,
ואם שרי להרהר באשתו נדה זה משום שאין כאן רק 'מחוסר זמן', אבל עצם המעשה מותר לו.
משא"כ ביפ"ת שבמצב הנוכחי המעשה אסור לו, רק שיכול ליקחנה. [הגע עצמך, וכי יתכן אשה ששניים מותרים להרהר בה? ודוק].

ובאמת לכאורה ההסבר הפשוט בדברי היעב"ץ, גם בלי להגיע למ"ש לעיל,
שהרהור ביפ"ת (עכ"פ בלי שחושב לקחתה), הרי הוא ככל הרהור באשה אחרת.
וזה שבמצב הנוכחי יכול לקחתה אם ירצה, זה לא מתיר את ההרהור,
ואולי לזה כיוון רבינו @יושב אוהלים, ועדיין יש לדון בזה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אבי חי אמר:
ברוך הבא.
אולי יפרש לנו יותר מה כתוב בכל המקורות החשובים שציין,
ונוכל לדון אם יש קשר בין הרהור באשתו להרהור ביפ"ת.
גם אם אכן החזו"א ס"ל שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,, זה לא שולל שאין הפשט ביעב"ץ כמו שכתבתי.
שהרי דברי  היעב"ץ ברור מיללו שעברו על ההרהור, וזה לא הותר ביפת תואר, אף שיפת תואר הוא ביאת היתר.
יש חילוק בין אשתו, ליפ"ת, שביפ"ת הוא 'מחוסר מעשה' של לקיחה,
ולדוגמה, האם שרי חו"נ ביפ"ת שלא ע"מ לבוא עליה אח"כ?

לכאורה פשיטא דמותר, וכדברי החזו"א גבי אשתו, וה"נ אין ההיתר חל בשעת הביאה אלא מעיקרא היא מותרת ועומדת לו, ולכן פשיטא דכמו שביאה הותרה ה"נ וכ"ש שאר קריבות.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
אבי חי אמר:
יושב אוהלים אמר:
גם אם אכן החזו"א ס"ל שלא נאסר הרהור אלא בדבר האסור,, זה לא שולל שאין הפשט ביעב"ץ כמו שכתבתי.
שהרי דברי  היעב"ץ ברור מיללו שעברו על ההרהור, וזה לא הותר ביפת תואר, אף שיפת תואר הוא ביאת היתר.
יש חילוק בין אשתו, ליפ"ת, שביפ"ת הוא 'מחוסר מעשה' של לקיחה,
ולדוגמה, האם שרי חו"נ ביפ"ת שלא ע"מ לבוא עליה אח"כ?

לכאורה פשיטא דמותר, וכדברי החזו"א גבי אשתו, וה"נ אין ההיתר חל בשעת הביאה אלא מעיקרא היא מותרת ועומדת לו, ולכן פשיטא דכמו שביאה הותרה ה"נ וכ"ש שאר קריבות.
שאלתי שלא ע"מ לבא עליה, דהיינו שלא ע"מ לקחתה בשום שלב, האם גם בזה אתה מתיר?

(באמת דבריי בענין קצת מבולבלים, שחלק מהם נאמרו במהרהר שלא ע"מ לקחתה, וחלק במהרהר ע"מ לקחתה, ועם הרבנים שליט"א הסליחה)
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
יש חילוק בין אשתו, ליפ"ת, שביפ"ת הוא 'מחוסר מעשה' של לקיחה,
ולדוגמה, האם שרי חו"נ ביפ"ת שלא ע"מ לבוא עליה אח"כ?
אני לא הבנתי על מה אתה מגיב, לבאר דעת החוז"א או להסביר את היעב"ץ, או ליישב שלא נחלקו החזו"א עם היעבץ??
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
זה יתכן, אבל כוונתי היתה ליותר מזה, שמותר להרהר אף שלא בשעת מעשה ממש, כל שהוא בדרך לעשות את המעשה,
שאין כאן היתר 'בעידניה', אלא מציאות שהרהור שבשלבי מימוש אינו קשה כ"כ כמו הרהור לחוד,
והבאתי דוגמה מריחא דבישרא דבגמ' שם, שלכ' פשוט שאם עומד לאכול את הבשר, אין הריח קשה לו כ"כ, אף אם אינו בשעת מעשה ממש.
א"כ נתת דבריך לשיעורין, דיש לברר כמה זמן אחרי ההרהור צריך להיות המעשה. לא מסתבר שאם הוא מתכנן שבעוד שנה הוא יבא עליה יהיה מותר ההרהור, ו"ריחא דבישרא" תוכיח ושמא אף י"ל דאדרבה אם יודע שהוא יאכל את הבשר בעוד כמה ימים עוד מתגבר תאוותו יותר ממה שאם יודע שאין לו שום צד לאוכלו.
 

אבי חי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אבי חי אמר:
יש חילוק בין אשתו, ליפ"ת, שביפ"ת הוא 'מחוסר מעשה' של לקיחה,
ולדוגמה, האם שרי חו"נ ביפ"ת שלא ע"מ לבוא עליה אח"כ?
אני לא הבנתי על מה אתה מגיב, לבאר דעת החוז"א או להסביר את היעב"ץ, או ליישב שלא נחלקו החזו"א עם היעבץ??
תפוס לשון אחרון (לכשתידוק, כל האפשרויות נכונות...)
 

אבי חי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אבי חי אמר:
זה יתכן, אבל כוונתי היתה ליותר מזה, שמותר להרהר אף שלא בשעת מעשה ממש, כל שהוא בדרך לעשות את המעשה,
שאין כאן היתר 'בעידניה', אלא מציאות שהרהור שבשלבי מימוש אינו קשה כ"כ כמו הרהור לחוד,
והבאתי דוגמה מריחא דבישרא דבגמ' שם, שלכ' פשוט שאם עומד לאכול את הבשר, אין הריח קשה לו כ"כ, אף אם אינו בשעת מעשה ממש.
א"כ נתת דבריך לשיעורין, דיש לברר כמה זמן אחרי ההרהור צריך להיות המעשה. לא מסתבר שאם הוא מתכנן שבעוד שנה הוא יבא עליה יהיה מותר ההרהור, ו"ריחא דבישרא" תוכיח ושמא אף י"ל דאדרבה אם יודע שהוא יאכל את הבשר בעוד כמה ימים עוד מתגבר תאוותו יותר ממה שאם יודע שאין לו שום צד לאוכלו.
נכון שצריך לדעת השיעור, אבל זה לא סותר עיקר הסברא (שכתבתי בדרך אפשר, כמובן).

איני בטוח שאם ידע שיאכלו בעוד כמה ימים מתגברת תאוותו כלפי אם לא יכול לאכלו כלל,
והרי כאן מיירי שבפשטות יכול לקחתה מתי שרוצה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
באמת לכאורה ההסבר הפשוט בדברי היעב"ץ, גם בלי להגיע למ"ש לעיל,
שהרהור ביפ"ת (עכ"פ בלי שחושב לקחתה), הרי הוא ככל הרהור באשה אחרת.
וזה שבמצב הנוכחי יכול לקחתה אם ירצה, זה לא מתיר את ההרהור,
ואולי לזה כיוון רבינו @יושב אוהלים, ועדיין יש לדון בזה.

ברוך שכיוונתי
 

דרומאי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
דרומאי אמר:
אבי חי אמר:
יש חילוק בין אשתו, ליפ"ת, שביפ"ת הוא 'מחוסר מעשה' של לקיחה,
ולדוגמה, האם שרי חו"נ ביפ"ת שלא ע"מ לבוא עליה אח"כ?

לכאורה פשיטא דמותר, וכדברי החזו"א גבי אשתו, וה"נ אין ההיתר חל בשעת הביאה אלא מעיקרא היא מותרת ועומדת לו, ולכן פשיטא דכמו שביאה הותרה ה"נ וכ"ש שאר קריבות.
שאלתי שלא ע"מ לבא עליה, דהיינו שלא ע"מ לקחתה בשום שלב, האם גם בזה אתה מתיר?

(באמת דבריי בענין קצת מבולבלים, שחלק מהם נאמרו במהרהר שלא ע"מ לקחתה, וחלק במהרהר ע"מ לקחתה, ועם הרבנים שליט"א הסליחה)
'מתיר' לא, אך נראה לי לכאורה שמותר אפילו אין דעתו לבא עליה.
 
 

מה אדבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יושב אוהלים אמר:
חידה:
באיסור 'ודבר דבר' בשבת יש כלל "דיבור אסור, הרהור מותר".
היכן מצינו שמעשה מסויים מותר, אבל מחשבה בזה אסור. (לא קשור לשבת)

מקרא מלא דיבר הכתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך", ודעת הח"ח ידועה שלומר בלב מותר.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
יושב אוהלים אמר:
חידה:
באיסור 'ודבר דבר' בשבת יש כלל "דיבור אסור, הרהור מותר".
היכן מצינו שמעשה מסויים מותר, אבל מחשבה בזה אסור. (לא קשור לשבת)

מקרא מלא דיבר הכתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך", ודעת הח"ח ידועה שלומר בלב מותר.

השאלה היתה על "מחשבה ומעשה" לא על "מחשבה ודיבור"
 

מה אדבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מה אדבר אמר:
יושב אוהלים אמר:

מקרא מלא דיבר הכתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך", ודעת הח"ח ידועה שלומר בלב מותר.

השאלה היתה על "מחשבה ומעשה" לא על "מחשבה ודיבור"
למה, יש עוד מקרים של מחשבה ודיבור??
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
מה אדבר אמר:
מקרא מלא דיבר הכתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך", ודעת הח"ח ידועה שלומר בלב מותר.

השאלה היתה על "מחשבה ומעשה" לא על "מחשבה ודיבור"
למה, יש עוד מקרים של מחשבה ודיבור??
לא שאלתי על זה.
בבקשה תכתוב אתה חידה על מחשבה ודיבור.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חידה:

איך יתכן שיהא בהמה (שאין בה מום, ושהוא מעל לגיל שמונה ימים) פסול להקרבה היום ולמחר יהא כשר להקרבה.


חידה מעניינא דיומא:

איזה מעשה אסור בכל השנה, ומותר ב'תשעת הימים' (או בשבוע שחל בו ת"ב).
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חידה:

איך יתכן שיהא בהמה (שאין בה מום, ושהוא מעל לגיל שמונה ימים) פסול להקרבה היום ולמחר יהא כשר להקרבה.
"אותו ואת בנו"
כאשר באותו היום שחטו את האמא אז הילד פסול להקרבה לאותו היום, וכן להיפך
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
איכא מאן דאמר אמר:
יושב אוהלים אמר:
חידה:

איך יתכן שיהא בהמה (שאין בה מום, ושהוא מעל לגיל שמונה ימים) פסול להקרבה היום ולמחר יהא כשר להקרבה.
"אותו ואת בנו"
כאשר באותו היום שחטו את האמא אז הילד פסול להקרבה לאותו היום, וכן להיפך
תשובה יפה!
אבל לא לזה התכוונתי.
מישהו גם הציע תשובה על קרבן שהקדישו לפסח אז בי"ג ניסן הוא פסול להקרבה ובי"ד ניסן מותר.
אבל גם לא לזה התכוונתי.
 
 
חלק עליון תַחתִית