המגדל עוז

אבי חי

משתמש ותיק
אברך אמר:
בנוגע למגדל עוז, אציין דברי רבותינו על ספר זה.
בית יוסף יורה דעה סימן רד
בעל מגדל עוז ירד להציל והעתיק לשון הגמרא לומר שפסק הרמב"ם ז"ל מבואר בגמרא והדבר ברור לכל מעיין דבעל מגדל עוז שותא דמרן הראב"ד ז"ל לא גמר ודבריו לא יועילו ולא יצילו
ים של שלמה
פרק החובל סימן י' ובגיטין פרק ב'
כבר ידוע דרכו המשתבש של המגדל עוז כאשר הראיתי לך בפ' החובל סימן יו"ד.
הקדמת היש"ש לב"ק
אמת שרבי משה בן מיימו"ן הספרדי ז"ל. עשה חיבור נאה מכל אשר היו לפניו. בעניין זה, שהוא מסודר בהלכותיו ובפרקיו בקוצר הסיפור. וכולל כל התורה עם סדריו, נהוג ואינו נהוג. לא יש דבר שהניח מלהעלות בספר. ובאמת לפי דעתו ושכלו כתב כל התורה, כאילו קבל משה מפי הגבורה הלכה למשה מסיני, מבלי ראייה. ומשום הכי הוא אינו מקובל בשכל הנקנה, מאחר שאינו ידוע מקורו באמת, כאשר כתב ר' משה מקוצי בעל הסמ"ג, שהוא כחלום בלא פתרון בעניין זה. שאם יבוא החולק עליו בהשגה, לא תמצא מקום לנצחו. כי מי ידע מה היה כוונתו, או מחמת ראייה מהתלמוד שלנו, או מהירושלמי. או מהתוספא, או מן הגאונים. או מסברת עצמו, או טעות סופר הוא. כאשר יש בכמה מקומות. וכמה פעמים השיג עליו הראב"ד בדברים נכוחים לעין כל, בדבר הנראה לעינים. והמגיד משנה כתב בעצמו שהוא טעות סופר, או הודה ולא בוש. והמגדול עוז כתב, תמה אני אם יצא ההשגה מפי הראב"ד. וכתב דבריו כמצליף, ומקלקל ומעות הדברים בלי טעם ורח, ועובר בבל תשחית הדיו. כאשר כתבתי עליו בפרק החובל סימן יו"ד. ובכמה מקומות.
רדב"ז
רדב"ז הלכות מאכלות אסורות פרק טז
לא שהגירסא במשנה כך כאשר חשב עליו בעל מגדל עוז וכבר כתבתי כמה פעמים שרוב דבריו הם בלי עיון וכו' ובעל מגדל עוז עשה את הראב"ד ז"ל טועה בגירסת המשנה וטרח להעתיק הלשונות באין מבין.
הלכות שחיטה פרק ז
מ"ש בעל מגדל עוז בדעת רבינו וכו' אינו נכון כלל וכו' ולא עיין בדברי רבינו כלל ואפילו עיון הקל.
הלכות שבועות פרק ב
ומה שכתב בעל מגדל עוז בהשגה זו לא ירדתי לסוף דעתו ואני חושד שלא עיין בכוונת השגת הראב"ד ז"ל.
שו"ת מהרלב"ח סי' נג
ההשגה הראשונה מהירושלמי לא תאסור ולא תשרי מתורצת בדברי במ"מ. ודברי בעל מגדול עוז הם דברי' בטלים לא הבין כוונת הראב"ד על מה השיג וכן נראה מהלשון שתפס מהרמב"ם ועליו הביא ההשגה: 
ההשגה שני וכו'
ועל זה תראה איך בעל מגדל עוז לא הבין ההשגה כלל. 
ההשגה השלישית וכו' ודברי בעל מגדול עוז עליה איני יכול להבינם ומה שאפ' לי להבין בדבריו הוא שהראב"ד ז"ל כתב. אחר כך הסכמתי שלא להפסיד הזמן בהבנת דבריו כי ודאי בעל זה הספ' לא היה מבין דברי הראב"ד כלל ברוב השגותיו ומרבה דברים לבטלה וכן עשה בכאן. 
ש"ך
חושן משפט סימן לו ס"ק ו

ומהר"מ אלשקר האריך שם (סי' ט"ז) להשיג על הר"י בי רב בזה, דידוע דמצרים אתריה דמרן הרמב"ם ז"ל הוא כו'. ומה שהשיג עליו הראב"ד, הנה הרב בעל מגדל עוז סתר השגתו וקיים דברי הרמב"ם ז"ל, ודברי חכמים אין צריכין חיזוק וכו' עכ"ל. וכל דבריו אינם נכונים, דנהי דמצרים אתריה דהרמב"ם, היינו במקום שאפשר לקיים דבריו, משא"כ בכאן שאין לדבריו קיום, ואין ספק דאילו היה הרמב"ם עצמו קיים היה מודה בכאן לדברי הראב"ד. ומ"ש שהרב בעל מגדל עוז סתר השגתו כו'. אני עיינתי במגדל עוז וראיתי שכותב ומבלבל כדרכו, וכל סתירותיו אדרבה ראיות הם לדברי הראב"ד. ותמהני על מהר"מ אלשקר שמביא ראיה מבעל מגדל עוז, הלא ידוע דרכו של הבעל מגדל עוז שמהפך תמיד דברי אלהים חיים, ואיך לא נתן לב בכאן לראות אם צדקו דבריו טרם שיכתוב שסתר השגת הראב"ד.
 
ש"ך חושן משפט סימן לט סק"ב
והבעל מגדול עוז תמה שם על הראב"ד וכו' ולא דק כלל
ש"ך חושן משפט סימן מא סקי"ט
ומה שכתב המגדל עוז שם בפרק י"ד ופ"ג ממלוה שדברי הרמב"ם הם ש"ס פ"ק דמציעא ופרק ג"פ כבר ידוע שהוא כותב בלי עיון והשגחה כלל ומקלקל דבריו שלא במשפט 
ש"ך חו"מ סימן פח סקל"ה
מה שכתב המגדל עוז פרק א' מהלכות טוען ה"ח על השגת הראב"ד וכו' הוא מקלקל השורה כדרכו ברוב המקומות שהרי לא כתב הרי"ף וכו'
ש"ך חושן משפט סימן רס סוף סקכ"ו
(והמגדול עוז בלבל דבריו שלא במשפט, כדרכו, ואין צורך להשיב על דבריו כלל) 
ש"ך חו"מ סימן שו סק"ו
גם מ"ש מהרש"ל שם והמגדל עוז רצה ליישב הרמב"ם בדברי' שאין בהם טעם וריח וכו' וכבר כתבתי בפ' החובל סי' י' שכך דרכו ברוב המקומות ואין לסמוך עליו עכ"ל, ואני אומר שאף שכך דרכו של המ"ע ברוב המקומות מ"מ בזה אף שקרוב הדבר שלא כוון האמת  מ"מ אין השגה עליו.
ש"ך יורה דעה סימן קי ס"ק ב
ודלא כבעל מגדול עוז שכתב שם דברים מעורבבים בלא טעם 
תקפו כהן (להש"ך) סימן יב
והמגדול עוז כתב בפ"ב מהלכות גנבה (הלכה י"ב) וכו' עכ"ל. ואף שידוע שהבעל מגדול עוז מבלבל דבריו ברוב המקומות שלא במשפט, וכ"כ עליו מהרש"ל פרק החובל סי' ט' ומהר"ל ן' חביב בתשובה בפירושו להלכות מאכלות אסורות (סי' נ"ג) דף קי"ג סוף ע"ב, וגם בכאן נראה לעין שכתב דבריו שלא בהשגחה ולא הבין דברי הראב"ד, דפשיטא דגם הראב"ד מודה להרב אלפס ורמב"ם דתפיסה מהני בתיקו, אלא שחולק בכאן על הרמב"ם דכיון דאינו זוכה בו אלא מצד קנס וקנס אין אדם זוכה בו אלא משעת העמדה בדין א"כ היאך יועיל תפיסתו כיון שלא עמד בדין, וכן ביאר דבריו הרב המגיד והוא פשוט. מכ"מ אף על פי שהבעל מגדול עוז חשוד לקלקל אינו חשוד להחליף וכ"ש להעיד עדות שקר ח"ו, ובלי ספק מה שכתב וכן קבלנו מרבותינו הוא אמת וכו'.
תומים על תקפו כהן שם
ומה שכתב כי הבעל מגדול עוז (שם) העיד שכך קיבל מרבותיו וכו', תמהני עליו וכי היה הבעל מגדול עוז בדור קדמון שנשמע לקול קבלתו, הלא היה בדור המ"מ שהיו רבותיו של הדור ההוא הרמב"ן ורשב"א והרא"ש והריטב"א והרא"ה, וכולם כאחד עונים דלא מהני תפיסה, וגם כל בעלי תוספות כנודע, ואיך יאמר הוא שקיבל מרבותיו להיפוך, מי היו רבותיו, כיון דכל אלו שהיו מלפני זמנו מלמדים תורה ברבים אמרו והורו להיפוך, ואילו היה קבלה זו בפיו למה לא היה בפי נ"י שהיה בזמנו, וכן בפי המ"מ, שהיו חכמים שלמים בתורה, ומובחנים הדברים בכור בחינת אמת ומצרף לחכמה, ואין ספק שהוא זה כמו כל דברים בספר הנ"ל אשר אינו מבחין בין דבר להפכו, וכן בזה שמע שתפיסה מועיל והיינו ברשות וקודם שנולד הספק כמש"כ התוס' (כתובות כ. ד"ה ואוקי, ב"מ ו: ד"ה פוטר) והרמב"ן (הובא בריטב"א כתובות שם), והוא לא שת לבו לא הבחין, וח"ו לבנות שום דין על דרכים אשר המה בחזקת משובשים. 

ביאור הגר"א אבן העזר סימן ה
וכן מה שכתב במגדל עוז דקיימא לן כר"י דנימוקו עמו טעה טעות גדול וכו'.
בית ישראל (להמגיד מקוז'ניץ) ברכות דף מב
מגדל עוז וכו' רוב דבריו כמקולקלים לא עיינו בו.

שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' כ"ו (אמצע ד"ה והנה הראב"ד):
ועיין במגדל עוז שמשמע נמי מדבריו שלהרמב"ם אין צריך לירד אף משום מעלה שהרי כתב שנהגו בכל הקהלות להתפלל ש"צ בבימה ובמגדל, וכוונתו שהוא ע"פ שיטת הרמב"ם דעל הבימה כיון שיש בו ד"א על ד"א או שמוקף מחיצות ליכא האיסור וליכא גם המעלה לירד כיון דשם ליכא מקום נמוך וגם כשירד יהיה קרקע שוה כל ביהכ"נ. ואף שלא מובן סוף דבריו ואין לסמוך על בעל מ"ע כדאיתא בש"ך חו"מ באיזה מקומות, מ"מ על מה שמעיד מן מנהג הקהלות בזמנו ודאי נאמן. 

 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
המגדל עוז, דוגמא חשובה לכך, שלא כל מי שכתב ספר בתקופת הראשונים, יש לו משקל של ראשון. ברור שהאחרונים, לא החשיבוהו כאחד הראשונים, ולא חששו להשיג עליו, ולדחותו בסברא. ולדעתי, יל"ע בעוד כמה ספרים, המצויים כיום בידינו, אם משקלם כראשונים. ואף ספרים חשובים, שאין מי שיתייחס אליהם בזלזול, יתכן שאין משקלם כראשונים, והנושא ארוך ורגיש.כמובן שלא דיברתי מספרי הגניזות, שעל המוציאם להביא ראיה, שהכותב היה ראוי שיודפס ספרו. וכבר אמר לי ת"ח אחד, אחרי שהבאתי ראיה מאחד הספרים שנדפסו לאחרונה, אולי על סברא זו נזרק לגניזה..
 

אבי חי

משתמש ותיק
ערכו בהמכלול
 
רבי שם טוב אבן גאון 
רבי שם טוב אבן גאוןרבותיורבי שלמה בן אברהם (רשב"א) ורבי יצחק בן טודרוסחיבוריופירוש על משנה תורה להרמב"ם, כתר שם טוב, בדי ארון ומגדל חננאל ועודשם טוב בן אברהם גאון[1] (נולד בשנת ה'מ"ז12871330) היה מגדולי התורה בספרד. חיבר פירוש "מגדל עוז" לספר משנה תורה לרמב"ם וכן ספרי קבלה.
תוכן עניינים
תולדותיואבן גאון למד תורה יחד עם הריטב"א בבית מדרשו של הרשב"א, רבו הנוסף (בעיקר לתורת הקבלה) היה רבי יצחק בר טודרוס - מגדולי רבני ברצלונה. אבן גאון עסק הרבה בנסתר, וכתב כמה ספרים בחכמת הקבלה – הידוע מביניהם הוא החיבור כתר שם טוב[2], שנכתב במטרה לבאר את דברי הסודות המוזכרים בפירוש הרמב"ן למקרא.
 
חיבורו העיקרי והמפורסם יותר הוא מגדל עוז, על משנה תורה לרמב"ם. בפירושו על הרמב"ם ישנה ככל הנראה עדות ראשונה לכך שהרמב"ם ידע את חכמת הסוד. בתגובה להתלבטותו של הראב"ד האם ידע הרמב"ם את תורת הסוד, כתב אבן גאון:
...ולדעתי שר"מ ז"ל [רמב"ם] ידע בהם [בחכמת הקבלה] בסוף ימיו, שאני מעיד שראיתי בספרד ארץ מולדתינו כתוב במגילה של קלף ישן מיושן לשון זה: אני משה ב"ר מיימון כשירדתי לחדרי המרכבה בינותי בעניין הקץ וכו', וקרובים היו דבריו לדברי המקובלים האמיתיים שרמז רבינו הגדול הרמב"ן בתחילת פירושו לתורה. 

— מגדל עוז, הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה י'
הוא שהה במשך תקופה מסוימת בארץ ישראל, אך ככל הנראה כתב את ספרו ה'מגדל עוז' כאשר חזר ממנה.[3] בהקדמה לספרו בדי ארון ומגדל חננאל מספר אבן גאון שבשנת ה'פ"ה עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת יחד עם חברו רבי חננאל בר' אברהם אסקירה, חברו נפטר שלשה חדשים אחרי זה והוא קרא את חיבורו 'בדי ארון – מגדל חננאל' לזכרו של חבר זה. הוא מפרט גם את הצרות שעברו עליו באותה תקופה: "ויהי מימים מתו עלי בני ובנותי ולא נשאר אלי מיוצאי חלצי לא פרי מפרי ואנכי הולך ערירי".
 
אבן גאון נזכר בנוגע לפולמוס הלכתי מפורסם בדבר נוסח המקרא, לגבי המילה "דכא" המופיעה בחומש דברים, אם לכותבה באות א' או ב-ה'. בספר תורה שנכתב בכתב ידו של אבן גאון עצמו היה כתוב בתחילה "דכה" ב-ה', ולאחר מכן הוא מחק בעצמו את התיבה וכתב "דכא" ב-א'.
 
בהקדמה לספרו "כתר שם טוב" מביא שמות אבותיו עד שבעה דורות, והוא פותח כך: "אמר שם טוב בן רבי אברהם בן רבי יהושע בו רבי שאול בן רבי משה בן רבי דוד בן רבי אברהם בן רבי שאול נ"ר ..."

יצירתו‏
ספרו 'מגדל עוז'  ספרו זה הוא מראשוני החיבורים על ספר היד החזקה לרמב"ם, שנכתב כמאה שנה לאחר פטירת הרמב"ם - בשנת 1300. אבן גאון מביא בו את המקורות התלמודיים והמדרשיים להלכותיו של הרמב"ם. מטרת החיבור העיקרית הייתה ליישב את השגות הראב"ד על הרמב"ם.
 
בדרכו ליישב את השגות הראב"ד ישנם כמה אופנים: במקרים רבים הוא מבהיר שקושית הראב"ד היא בעטיה של טעות סופר בעותק הספציפי של היד החזקה שהיה ברשותו של הראב"ד, וכן להפך: בכמה מן המקומות דוחה אבן גאון את השגותיו של הראב"ד על ידי הבאת נוסח מקורי של דברי הרמב"ם שהיה ברשותו; לעיתים הוא מבסס את דבריו על דיון בסוגיות התלמודיות שעל-פיהן הוא מבאר מפני מה העדיף הרמב"ם לפסוק באופן מסוים; ובמקומות מסוימים מבאר הוא כיצד במהלך הסוגיה השתנתה דעת הגמרא אף לגבי עקרונות שנקטה בהם בתחילה כדבר פשוט, והרמב"ם הכריע שלא כפי הנראה מתחילת הסוגיה.
 
קבוצה נכבדה מגדולי הדורות הסתייגו והשיגו על פירושי המגדל עוז, כאשר טענתם העיקרית כלפיו היא שככל הנראה מחמת רצונו העז ליישב את שיטת הרמב"ם לא העמיק כראוי בדברי הראב"ד. יש שהדברים מגיעים עד כדי כך שהוא תמה על הראב"ד "פה קדוש איך יאמר דבר זה?!", או שמחליט שקושיא כזו לא יצאה מפי הראב"ד אלא נשתרבבה לדבריו השגת תלמידו. דברים חריפים במיוחד נגד הספר נכתבו על ידי המהרש"ל[4] והש"ך.[5] גדולים נוספים שביקרוהו היו רבי יצחק דמן עכו בספרו "מאירת עיניים", רדב"ז והחתם סופר שהיה אמביוולנטי ביחסו אליו.
 
הרב אפרים בורודיאנסקי חיבר קונטרס בשם "עוז המגדל" (נדפס בסוף ספרו בנין אפרים) ובו מבאר את דרכו העיונית של רבי שם טוב, ומביא דוגמאות ליישב את השגות האחרונים עליו.
 
יש שטענו כי את הספר 'מגדל עוז' חיבר הריטב"א, אך החיד"א בספרו שם הגדולים דחה זאת בתוקף. ואכן כבר במהדורה השנייה של הספר (ונציהה'רפ"ד-1524) מופיע בראשו: "מגדל עוז שחיבר הרב ר' שם טוב ב"ר אברהם בן גאון ספרדי".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  1.  למרות הכינוי "גאון" שהוצמד לו, אין הוא שייך לתקופת הגאונים
  2.  נדפס בשנת תקצ"ט (1839) בתוך הספר "מאור ושמש" (מר' יהודה קורייאט), דף כ"ה
  3.  "ועוד כי כשזכיתי לבא בארץ הקדושה מצאתי תרועתם בקבלת אבותם... ושאלתי לכמה גדולים ולא פירשו לי דבר." (מגדל עוז הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ג הלכה ד)
  4.  ים של שלמהמסכת יבמות, פ"ו, סימן כ', ובמסכת כתובות, פ"ג, סימן ז', ובהקדמה למסכת בבא קמא, פ"ח, סימן י'
  5.  שפתי כהן על שולחן ערוך, חלק חושן משפט, סימן ל"ו, סעיף קטן ו'.


מי שיש לו גישה לאוצה"ח יוכל להעלות לכאן את ערכו מהספר הנפלא שמות חכמים (ערך צט/ב, עמ' שלד), אלא שכדרכו בקודש אינו כותב מילה על הביקורת, ורק מאופן הניסוח אפשר לנחש.
 

אברך

משתמש ותיק
מהיברובוקס
מגדל עוז – רבי שם טוב גאון | נולד בשנת מ"ז (1287)

א. הספר - מבנהו ותוכנו
הספר מגדל עוז הוא מראשוני החיבורים על היד החזקה. הוא הראה את מקורות ההלכות אם מהתלמודים בבלי וירושלמי ואם ממדרשי ההלכה השונים. מטרה עיקרית של חבור זה היתה ליישב את השגות הראב"ד.
במקרים רבים הוא מבהיר שקושית הראב"ד היא בעטיה של טעות סופר בספר היד החזקה שהיה ברשותו של הראב"ד, אבל לפי הגירסא השונה האמיתית ממילא מסולקת ההערה מאליה. להלן דוגמא לתשובה מסוג זה על השגת הראב"ד, משום שיש בה הסבר כיצד נשתבשו לפעמים העתקות נוסח הרמב"ם לא רק בגלל טעות "תמימה" של הסופר, בפי"א מהל' איסורי ביאה ה"ט כתוב ברמב"ם יתר ע"ז בת ישראל שתבעוה להנשא ורצתה, שוהה שבעה נקיים. הראב"ד השיג: כל ראתה שהוא מוזכר כאן, טעות גדולה מן הסופר שאפילו בלא הרגשה היא טמאה ודאי וכו', כאן הראב"ד הרגיש בעצמו שיש טעות סופר, במקרה זה דוקא בעל מגדל עוז לא תולה את הטעות בספר שנתגלגל לידי הראב"ד אלא העיד: גם ברוב הספרים אשר יצאו מחבור משנה תורה כן היה כתוב בהן וראתה וכן היה בספר אשר הגיע לידי, אבל אחר שבאתי ברץ הצבי וזכיתי לראות המוגה לר"מ ז"ל בחתימתו מצאתיה ורצתה בצד'י. ותקון כסילים היה שלא ידע ההלכה ולא הבין הטעם וחשב בתחלה שטעה הסופר ותקנו לפי דעתו, ועל כן יצא לו משפט מעוקל, ואילו הגיע למסכת יבמות פרק החולץ ולמסקנת נדה פרק תינוקת והיה רואה שלשון הגמ' ונתפייסה לא היה עושה כן וזה פשוט באמת" בדבריו האשמה וגילוי שהיו סופרים שהגיהו את נוסחת הרמב"ם ע"פ שקול דעתם המוטעה והם גרמו להפצת נוסחאות שגויות.
מהלך נפוץ במגדל עוז ליישב את השגות הראב"ד הוא לחפש בדברי הקדמונים גירסא אחרת ולתלות בה את שיטת הרמב"ם, כך סרה מאליה תלונת הראב"ד, כי דברי הרמב"ם עולים בקנה אחד עם סוגית הגמ', ע"פ הגירסא השונה מגירסת הראב"ד.
בצד המהלכים הנ"ל יש בדבריו הרבה תרוצים שאינם תלויים בגירסאות אלא מבוססים על שקלא וטריא בסוגיות הגמ', שעל פיה הוא מוציא סיבה שהרמב"ם העדיף לפסוק כמשמעות סוגיא אחרת, או שע"פ באורו אפשר להציע שבמהלך הסוגיא השתנתה דעת הגמ' ממה שנקטה בתחילה כדבר פשוט, לכן הרמב"ם הכריע שלא כנראה מתחילת הסוגיא.
כמה וכמה מגדולי הדורות הסתייגו והשיגו על פירושי המגדל עוז, הנה פירוט הטענה העיקרית כלפיו, כנראה בעוז חפצו ליישב את שיטת הרמב"ם לא שם לבו להעמיק בדברי הראב"ד. כשמעיינים בדבריו מתעורר חשש כאילו התייחס בביטול להשגותיו ודחה אותם בקש, ויש שהדברים מגיעים עד כדי כך שהוא תמה על הראב"ד "פה קדוש איך יאמר דבר זה" או שמחליט שקושיא כזו לא יצאה מפי הראב"ד אלא נשתרבבה לדבריו השגת תלמיד טועה. כל זה כאשר המעיין בדברי הראב"ד נוכח לדעת שהם השגות חמורות שצריך נגר ובר נגר דלפרקיניה. על זאת רבתה הביקורת שהיה לו לדעת שאף שהכל מודים לתוקף נוראות גדולת הרמב"ם, מ"מ בר פלוגתיה הוא קשה כברזל וקושיותיו הם של מרא דתלמודא ואין לפטור אותם בדברים של מה בכך.
הבית יוסף יו"ד סוף סימן ר"ד מביא את דברי הרמב"ם בפ"א מהל' נדרים (הלכות יח - כ) ואת השגות הראב"ד והעיר: "ובעל מגדל עוז ירד להציל והעתיק לשון הגמ' לומר שפסק הרמב"ם מבואר בגמ'. והדבר ברור לכל מעיין דבעל מגדל עוז שותא דמרן הראב"ד ז"ל לא גמר ודבריו לא יועילו ולא יצילו", היינו לבעל "מגדול עוז" היה נדמה כאילו די בציטוט לשון הגמ' לברר את שיטת הרמב"ם, על זה התמרמר הב"י שזה מוכיח שלא התבונן כלל בעומקה של השגת הראב"ד.
נימת ביקורת דומה עולה מתשובת הרדב"ז (לשונות הרמב"ם ח"ה סימן רנ"ו) הוא נתבקש לחוות דעתו על הערת מהר"ם פאדווה שהשיג מגמ' מפורשת על מה שכתב המגדול עוז, הנה תגובת הרדב"ז: ואם באנו להשיג על דברי בעל מגדל עוז צריך לחבר ספר גדול מהחבור, ואנן לא משכננו נפשינו מימינו לתרוצי מילתיה: היינו השגתו החריפה של מהר"פ כאילו המג"ע ציטט לא נכון גמרא מפורשת, לא הסעירה את הרדב"ז, כי זו תופעה נפוצה שדבריו אינם מדויקים.
ביקורתם של הב"י והרדב"ז נראית "מעודנת" לעומת הביקורת החריפה שהטיח המהרש"ל בחיבורו "ים של שלמה" (יבמות פ"ו סימן כ, כתובות פ"ג סימן ז' וב"ק פ"ח סי' י') פה תועתק רק שורה אחת מהקדמת היש"ש לב"ק כי בה הבקורת עוסקת בסגנון כלפי הראב"ד "וכמה פעמים השיג עליו הראב"ד בדברים נכוחים לעין כל בדבר הנראה לעינים, והמגיד משנה כתב בעצמו שהוא טעות סופר, או הודה ולא בוש, והמגדול עוז כתב תמה אני אם יצא ההשגה מפי הראב"ד, וכתב דבריו כמצליף ומקלקל ומעות הדברים בלי טעם וריח".
גם הש"ך בכמה מקומות כתב כנגדו בסגנון קשה מאד (למשל חו"מ סימן לו ס"ק ו').
לעומת דבריהם הקשים, מוצגים דבריו של רבי שלמה חעלמא בהקדמתו למרכבת המשנה "ואחריו בזמן ובמעלה קם המעולה צור מעוז בעל מגדל עוז, אוצר בלום מלא כל כלי חמדה, בכל עבר הנהר רודה, ויבן את המגדל הצופה על פני דמשק על פיו ישק וכו' כי מצא חזון ומספיק מים ומזון, את השבולי'ם הבריאות כי אין כמוהו בבקיאות, והכל צריכין למרא דחיטי. ועל גדולת אדוננו הראב"ד יתמרמר ועל רבינו כלו כבוד אומר וכו' ומלתו על לשונו עזה, תמה אני אם פה קדוש הראב"ד יאמרו דבר זה, אך איזה תלמיד טועה כתב כן כי לא יתכן. ובקושטא קאמינא שעל הרוב הנראה לעינים אין לדבריו כונה, שמעתי ולא אבינה זולתי קול ואינני מכיר התמונה, וכבר התעורר הרש"ל בהקדמה לים של שלמה מס' ב"ק וכתב עליו מרורות חבילי זמורות. ומליצת הרש"ל לא אעלה על שפתי כי חושש אני פן חטאתי, ואלוקים יכפר בעדי אשר דברתי עד כה שלא כהלכה, אך גליתי טפח וכיסיתי טפחיים. ואקוד ארצה אפים נגד גדולת הרש"ל אשר דחה דבריו בשתי ידיים. ואען ואומר איך לא ינבא תלמיד הרשב"א, ויש מקומות דורש לשבח ראוי להעלותו על גבי המזבח, ולבי אומר לי דהיכא שגדלה המבוכה אלוקים הבין דרכה, מאחר שלפעמים נותן אמרי שפר, אין לתלות אלא בטעות סופר, והמעתיק השמיט טובא בהעתקה ותהי זאת למכשול ולפוקה, סך דרכו בסירים אין אומר ואין דברים". בדבריו הנ"ל רומז בעל מרכבת המשנה לביקורת על סגנונו של המגדל עוז אודות הראב"ד ("על גדולת הראב"ד יתמרמר") והוא העיר שהוא לא יורד לסוף דעתו בדברים שהמג"ע כתב לגבי הראב"ד. אך בצירוף בקשת מחילה מהמהרש"ל הוא טוען שהרבה פעמים דברי המגדל עוז תלמיד הרשב"א! צודקים ונכוחים מאד, מתוך הכרה בגדלותו של המגדל עוז הוא העלה את ההשערה הנראית לו מאד שהדברים הסתומים והמעורבבים שבדברי המג"ע הם תוצאה של שיבושים חמורים בהעתקת דבריו תוך השמטת משפטים ודיבורים שהעדרם גרם לפוקה ולמכשול ושהדרך להבנת הספר חסומה ב"סירים".
יחס דומה כלפי המגדל עוז נקט החת"ס (אהע"ז סימן קי"ב) שם הוא כותב על השגת הראב"ד אודות דברי הרמב"ם ראש פ"ד מהל' אישות, "אבל האיש שאנסוהו עד שקידש אשה בעל כורחו הרי זו מקודשת", והראב"ד השיגו "והוא שיאמר רוצה אני" כי כן הדין לגבי מכירה באונס. החת"ס כתב ליישב שהיות שחוץ ממעשה הקידושין אומר הבעל הרי את מקודשת, עדיפה אמירה זו יותר מאשר "רוצה אני" והוסיף: "וב"ה שכך כוונתי ואח"כ מצאתיו בספר מגדל עוז שכתב "ואני אומר איני יודע איך יפול הלשון, כי אם הוא קדשה בעצמו ואמר לה הרי את מקודשת, אין צריך ללשון אחר ואין לך רוצה אני גדול מזה" עוד האריך שם וסופו מבלבל דבריו כדרך הספר ההוא שנשתבש על ידי מעתיקים, מ"מ מילי מעליותא דאית ביה דרשינן בשמיה". במלים קצרות שירטט החת"ס קו דומה לזה של המרכבת המשנה, היינו מחמת שיבושי המעתיקים נתבלבל הספר ויש בו הרבה דברים חסרי פשר, אבל את המילי מעליותא שנשארו בו יש לדרוש בשמו.
לסיכום "סוגיית המגדול עוז" מוצגת כאן הקדמה לקונטרס "עוז המגדל" שכתב הגאון ר' אפרים בורודיאנסקי זצ"ל (נדפס בספרו בנין אפרים סימנים יד - יח) ושם כמה דוגמאות יפות כיצד לאחר העיון מתגלה אורם של דברי המגדול עוז גם כשדבריו סתומים וחתומים מאד, כאשר תחזינה עיני המעיינים שם. הנה לשונו בפתח קונטרסו:
"הפי' "מגדל עוז" ליד החזקה של הרמב"ם, נמנה בלי ספק על הספרים הסתומים. אם לא החמור שבכולם. מפורסמים למדי הביטויים החריפים שהטיחו נגדו בני פלוגתתו (רדב"ז, רש"ל וש"ך בח"מ), אופיינים ביותר ד' החיד"א בערכו, שכ' על הכסף משנה, וראה קדושת מרן שלא הזכירו אלא לצורך בקיאות וכדומה. ולא רק הכ"מ נמנע מלהביאו, אלא גם מפרשי הרמב"ם המאוחרים, שהציגו להם מטרה לבאר, אגב "הצלת" הרמב"ם ממשיגיו, גם את דברי "נושאי כליו" הקדומים – גם המה מצטטים את המגדל עוז לעתים רחוקות. למרות שהספר מתלוה ליד החזקה בכל הדפוסים. לא זכינו עדיין לאורו הגנוז. עד כדי כך, שרוב המעיינים מתעלמים הימנו. מתיאשים מלכתחילה לעמוד על סוף דעתו. בשולי גליונות הרמב"ם, באותיות זעירות, מן הצד משאר נושאי הכלים, מחוץ ל"מערכה" הנטושה – ניצב הפי' מגדל עוז, כאדיש לשאון החולקים, מתנוסס בגאון המגדל החתום. נגולל מעל גבי עמודים אלו, "מגדל עוזים" אחדים, שנתפענחו יפה, ונראה דוגמאות בולטות להבנת דרכו המיוחדת של המגדל עוז, מה שבהשקפה ראשונה רחוק ומוזר, לאחר העיון הנאות ברור הדבר מאד, כי לא דבר ריק הוא – מכם. תשמשנה אלו הדוגמאות דחיפה לקהל הלומדים "החרש והמסגר" שיתאזרו לפתוח מנעולי המגדל בו ירוץ הצדיק".

ב. מתולדות המחבר
מחבר הספר מגדול עוז הוא רבי שם טוב ב"ר אברהם גאון, ב"שם הגדולים" (חלק ספרים מערכת מ' ל"ה) ציין שיש מי שכתב שהמחבר הוא הריטב"א, החיד"א דחה זאת: "ואין זה אמת אלא הוא רבינו שם טוב בן אברהם בן גאון ספרדי". כך נדפס כבר בשנת רפ"ד (1524) "מגדל עוז שחיבר הרב ר' שם טוב ב"ר אברהם בן גאון ספרדי".
הוא קנה את תורתו בבית מדרשו של הרשב"א ורבו הנוסף (בעיקר לתורת הסוד) היה רבי יצחק בר טודרוס מגדולי ברצלונה. בפ"ג מהל' תפילין ה"ו הוא כתב שנהגו להניח תפילין דרש"י והוא מסתמך: "וכן נהגו רבותינו האחרונים נ"ע שלמדוני חכמה הרשב"א והריב"ט, מפי הרב החסיד ר' יצחק בן הראב"ד ז"ל וע"פ רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל".
בהקדמה לספרו "כתר שם טוב" הוא רשם: "נחני השם בית מורי ורבי ואנשיו אבי אבי ישראל רכב ישראל ופרשיו המאור הגדול הדור במסבו, ישתחוו לו איים כי ראו כי חכמת אלוקים בלבו, אדרת שנער שנאי לבושו, ומלאך ה' ראיתי על שמאלו פחד יצחק היה לי. נתנני ה' לרחמים בעיניהם נצרתי תאנתם והאכילוני פרי הם.
רבי שם טוב עסק הרבה בנסתרות וכתב כמה וכמה ספרים בחוכמה זו מהם נודע ונדפס החבור "כתר שם טוב". בפ"ב מהל' קריאת שמע הוא מזכיר חיבור זה "ואני קבלתי מרבותי שקבלו איש מפי איש מפי הגאונים ז"ל בברכות פרק היה קורא כי האלף כמעט חוטפים אותה למעוט ההתבוננות בה ומאריכים בחי'ת שליש ובדלית שני שלישים והנסתר בו סוד מופלא חברתיו בכתר שם טוב שלי בס"ד עכ"ל הרמב"ן ז"ל". עיקר ענינו של ספר זה הוא לבאר את דברי הסודות המוזכרים בפרוש הרמב"ן לתורה. הספר נדפס בשנת תקצ"ט (1839) בתוך הספר "מאור ושמש" (מר' יהודה קורייאט) בדף כה. ושם נכתב "פרוש סודות התורה עפ"י הקבלה האמיתית להרמב"ן זצ"ל מה"ר שם טוב בן גאון" יצויין ששם לא נכתב בפירוש ששם הספר הוא "כתר שם טוב". בספר זה לא צורפה ההקדמה לכתר שם טוב והמצוטט ממנה הוא ע"פ המועתק בספרים מכתב היד של ההקדמה.
בעל מגדל עוז היה הראשון להעיד שהרמב"ם ידע את חכמת הסוד, דבריו הם תגובה להערת הראב"ד בפ"א מהל' יסודי התורה ה"י, שם כתב הרמב"ם על בקשת משה הראני נא את כבודך והוסיף הראב"ד (מובא בכסף משנה) "ופנים ואחור סוד גדול הוא ואין ראוי לגלותו לכל אדם, ואולי בעל הדברים לא ידעהו" היינו הראב"ד התלבט האם הרמב"ם ("בעל הדברים") ידע את הנסתרות שאין מגלים אותם לכל אדם, ע"ז כתב המגדל עוז "ואשר רמז רבי אברהם מקובל מפה אל פה דרך קדש יקרא לשרידים אשר ה' קורא, ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם בסוף ימיו שאני מעיד שראיתי בספרד ארץ מולדתינו כתוב במגילה של קלף ישן מיושן, לשון זה אני משה ב"ר מיימון כשירדתי לחדרי המרכבה בינותי בענין הקץ וכו' וקרובים היו דבריו לדברי המקובלים האמיתיים שרמז רבינו הגדול הרמב"ן בתחילת פירושו לתורה.
בהלכות איסורי ביאה (פרקים א' ט' וי"א) ובהל' מאכלות אסורות (פי"א) הוא מספר שהיה בארץ הצבי ושם הגיע לידו ספר משנה תורה שהרמב"ם חתם בכתב ידו שהוא מוגה. גם בפ"ז מהל' לולב הוא מספר שלאחר שובו מארץ הצבי וכו'. מכאן אנו למדים ששהה זמן מסוים בארץ ישראל, אך נראה שכתב את המגדול עוז כשחזר מארץ הצבי.
בשנת תרכ"ו (1866) הופיע בפריס מדרש רבי עקיבה על התגין והדפיסו שם על פי כתב ידו "על ספר תגין בדי ארון ומגדל חננאל, אשר חברו רבנו שם טוב בן אברהם בן גאון בעל המחבר ספר מגדול עוז על הרמב"ם", בהקדמה לספר זה שנכתב בשנת פ"ח (1328) בצפת מספר רבי שם טוב שבשנת פ"ה עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת יחד עם חבירו רבי חננאל בר' אברהם אסקירה, חבירו נפטר שלשה חדשים אחרי זה ורבי שם טוב קרא את חבורו בדי ארון – מגדל חננאל לזכרו של ידידו זה, בהקדמה לספר זה הוא גם את התלאה אשר מצאתו "ויהי מימים מתו עלי בני ובנותי ולא נשאר אלי מיוצאי חלצי לא פרי מפרי ואנכי הולך ערירי".

ג. פרטים ביבליוגרפיים
במהדורת קושטא של משנה תורה שנת רס"ט (1509) נדפס ספר מגדל עוז על ספר אהבה, בשנת רפ"ד (1524) נדפס בוינציאה המגדל עוז לראשונה על שלשת חלקי הרמב"ם אבל על הספרים שבחלק ג' (זרעים – קרבנות) לא נדפס, אך כפי שהעיר החיד"א (שם הגדולים – ספרים – מ' אות ל"ה) כנראה כתב על הכל אך נאבד שהרי הכסף משנה פ"ד מהל' איסורי מזבח הט"ו מביא בשמו תרוץ לקושית הראב"ד. והר"י פערלא הוסיף שגם בפ"א מהל' ביאת מקדש ה"י, הביא הכס"מ תרוץ משמו של המגדל עוז. המגיה בדפוס הראשון העיר: "אני הגהתי פה פירארא הספרים אשר מהם נדפסו וכו' במגדל עוז ובמגיד משנה הוצרכתי לתקן מלבי כי לא היה לי רק ספר אחד של מגיד משנה אותו שנדפס בתוגרמה [רסט] ומגדל עוז כתב יד אחד מוטעה מאד". הערה זו על כתב יד מוטעה מאד מחזקת את השערתם של "מרכבת המשנה" ושו"ת חתם סופר שהוזכרה לעיל ולפיה נשתבש מאד הספר מגדול עוז בגלל טעויות המעתיקים. מאז המהדורה הראשונה חזרו והדפיסו את מגדל עוז ברוב המהדורות של היד החזקה.

ד. מקורות
שם הגדולים – ספרים – מערכת מ' אות לה. אוצר הגדולים – רבי נפתלי יעקב הכהן – חלק א' עמודים שכ"ח – של"א.
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
כנראה שכוונת פותח האשכול היתה על השמועה בישיבות שלא שמענו כמותה שהוא היה אשה, אבל אין לזה שום מקור ואדרבה היה ידוע לבני דורו.

רק להגן על כבוד הצדיק, 
אמרתי להוסיף שאפי' אם נמצא אחד מרבותינו שמדבר על קדמון אחר לא נבהל לומר שודאי שהוא טועה ובפרט כמדובר בפרשני הרמב"ם והתקפות הראב"ד קשים מאוד לא גרמו לנו לזלזל בכבוד הרמב"ם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, אמנם יתכן שיש הבדל ולא נוכל ליישב את כל המקומות הקשים בדבריו אבל ודאי שבעיקר בא להצדיק את הרמב"ם מהשגות הראב"ד, וישנם מקומות שבלעדיו א"א לזוז כמו בתקיעת שופר, עכ"פ וודאי שהיה אחד מן הגדולים.
וז"ל מרכבת המשנה בהקדמתו המרתקת המלאה חרוזים. 1.png
 

קבצים מצורפים

  • 2.png
    2.png
    33.9 KB · צפיות: 429

דרומאי

משתמש ותיק
היה גאון אחד ז"ל שתכנן ואף התחיל כתיבת ס]ר בשם 'עוז המגדל' לבאר דברי המגדל עוז, אך לא יצא הדבר אל הפועל.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
היה גאון אחד ז"ל שתכנן ואף התחיל כתיבת ס]ר בשם 'עוז המגדל' לבאר דברי המגדל עוז, אך לא יצא הדבר אל הפועל.
אבי חי אמר:
הרב אפרים בורודיאנסקי חיבר קונטרס בשם "עוז המגדל" (נדפס בסוף ספרו בנין אפרים) ובו מבאר את דרכו העיונית של רבי שם טוב, ומביא דוגמאות ליישב את השגות האחרונים עליו.
אברך אמר:
לסיכום "סוגיית המגדול עוז" מוצגת כאן הקדמה לקונטרס "עוז המגדל" שכתב הגאון ר' אפרים בורודיאנסקי זצ"ל (נדפס בספרו בנין אפרים סימנים יד - יח) ושם כמה דוגמאות יפות כיצד לאחר העיון מתגלה אורם של דברי המגדול עוז גם כשדבריו סתומים וחתומים מאד, כאשר תחזינה עיני המעיינים שם. הנה לשונו בפתח קונטרסו: "הפי' "מגדל עוז" ליד החזקה של הרמב"ם, נמנה בלי ספק על הספרים הסתומים. אם לא החמור שבכולם. מפורסמים למדי הביטויים החריפים שהטיחו נגדו בני פלוגתתו (רדב"ז, רש"ל וש"ך בח"מ), אופיינים ביותר ד' החיד"א בערכו, שכ' על הכסף משנה, וראה קדושת מרן שלא הזכירו אלא לצורך בקיאות וכדומה. ולא רק הכ"מ נמנע מלהביאו, אלא גם מפרשי הרמב"ם המאוחרים, שהציגו להם מטרה לבאר, אגב "הצלת" הרמב"ם ממשיגיו, גם את דברי "נושאי כליו" הקדומים – גם המה מצטטים את המגדל עוז לעתים רחוקות. למרות שהספר מתלוה ליד החזקה בכל הדפוסים. לא זכינו עדיין לאורו הגנוז. עד כדי כך, שרוב המעיינים מתעלמים הימנו. מתיאשים מלכתחילה לעמוד על סוף דעתו. בשולי גליונות הרמב"ם, באותיות זעירות, מן הצד משאר נושאי הכלים, מחוץ ל"מערכה" הנטושה – ניצב הפי' מגדל עוז, כאדיש לשאון החולקים, מתנוסס בגאון המגדל החתום. נגולל מעל גבי עמודים אלו, "מגדל עוזים" אחדים, שנתפענחו יפה, ונראה דוגמאות בולטות להבנת דרכו המיוחדת של המגדל עוז, מה שבהשקפה ראשונה רחוק ומוזר, לאחר העיון הנאות ברור הדבר מאד, כי לא דבר ריק הוא – מכם. תשמשנה אלו הדוגמאות דחיפה לקהל הלומדים "החרש והמסגר" שיתאזרו לפתוח מנעולי המגדל בו ירוץ הצדיק.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
המגדל עוז, דוגמא חשובה לכך, שלא כל מי שכתב ספר בתקופת הראשונים, יש לו משקל של ראשון. ברור שהאחרונים, לא החשיבוהו כאחד הראשונים, ולא חששו להשיג עליו, ולדחותו בסברא. ולדעתי, יל"ע בעוד כמה ספרים, המצויים כיום בידינו, אם משקלם כראשונים. ואף ספרים חשובים, שאין מי שיתייחס אליהם בזלזול, יתכן שאין משקלם כראשונים, והנושא ארוך ורגיש.כמובן שלא דיברתי מספרי הגניזות, שעל המוציאם להביא ראיה, שהכותב היה ראוי שיודפס ספרו. וכבר אמר לי ת"ח אחד, אחרי שהבאתי ראיה מאחד הספרים שנדפסו לאחרונה, אולי על סברא זו נזרק לגניזה..
אין בספרי הגניזות תשובות או חיבורים עלומים. אילו היה כן היית אולי צודק בדבריך (שהרי את המג"ע ביקרו בגלל דבריו ולא בגלל שלא יודעים מי הוא, שע"ז נאמר דבריך ירחקוך ודבריך יקרבוך), אך כשמוצאים בספרי הגניזות ספר חשוב שנוסחאותיו שונות, ויש ויש מה לדון בהם.
 

דרומאי

משתמש ותיק
בענין זה, שמעתי מת"ח אחד שפעם ישב בביהכ"נ בבני ברק במשך שבועיים בבין הזמנים, ולמד סוגיא דזקני דרום, וכתב עליה קונטרס חידושים.
ללאחר כעשרה ימים שעסק בסוגיא, נודע לו שטעה טעות יסודית וכל מה שכתב בטעות יסודו, ולכן זרק את הקונטרס לגניזה.
ואז עלה בדעתו, אולי בעוד 200 שנה מישהו ימצא את הקונטרס הזה מהגניזה, ועוד יעשה פלפולים עצומים כדי להבין מה היה דעת הכותב. ולכן נמלך בדעתו, וקרע את הקונטרס לקרעים קטנטנים...
 

אבי חי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
בענין זה, שמעתי מת"ח אחד שפעם ישב בביהכ"נ בבני ברק במשך שבועיים בבין הזמנים, ולמד סוגיא דזקני דרום, וכתב עליה קונטרס חידושים.
ללאחר כעשרה ימים שעסק בסוגיא, נודע לו שטעה טעות יסודית וכל מה שכתב בטעות יסודו, ולכן זרק את הקונטרס לגניזה.
ואז עלה בדעתו, אולי בעוד 200 שנה מישהו ימצא את הקונטרס הזה מהגניזה, ועוד יעשה פלפולים עצומים כדי להבין מה היה דעת הכותב. ולכן נמלך בדעתו, וקרע את הקונטרס לקרעים קטנטנים...

ייש"כ לזקן הדרומי...

זה מזכיר את דברי הגרד"ל, שבצנזרו את תכולת אוצה"ס של הישיבה [סלבודקה], אמר, אנשים חושבים שרק היום יוצאים ספרים שכותבים שטויות, גם לפני מאה שנה (ויותר) יצאו ספרים כאלה. (אני כותב מזכרון ולא בדקדוק)
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
יראתי בפצותי אמר:
המגדל עוז, דוגמא חשובה לכך, שלא כל מי שכתב ספר בתקופת הראשונים, יש לו משקל של ראשון. ברור שהאחרונים, לא החשיבוהו כאחד הראשונים, ולא חששו להשיג עליו, ולדחותו בסברא. ולדעתי, יל"ע בעוד כמה ספרים, המצויים כיום בידינו, אם משקלם כראשונים. ואף ספרים חשובים, שאין מי שיתייחס אליהם בזלזול, יתכן שאין משקלם כראשונים, והנושא ארוך ורגיש.כמובן שלא דיברתי מספרי הגניזות, שעל המוציאם להביא ראיה, שהכותב היה ראוי שיודפס ספרו. וכבר אמר לי ת"ח אחד, אחרי שהבאתי ראיה מאחד הספרים שנדפסו לאחרונה, אולי על סברא זו נזרק לגניזה..
אין בספרי הגניזות תשובות או חיבורים עלומים. אילו היה כן היית אולי צודק בדבריך (שהרי את המג"ע ביקרו בגלל דבריו ולא בגלל שלא יודעים מי הוא, שע"ז נאמר דבריך ירחקוך ודבריך יקרבוך), אך כשמוצאים בספרי הגניזות ספר חשוב שנוסחאותיו שונות, ויש ויש מה לדון בהם.
אולי יאמר לי מר, מיהו "תלמיד הרשב"א" שהוציאו את ספרו תחת שם זה, איפה צוטטו דבריו קודם, ומאן יימר לן דמר בריה דרבינא חתים עליה.
אולי מישהו יוכיח לי, שחידושי הריטב"א מהגניזה, באמת מקורם בריטב"א, ולא אחד ששילב חידושי הריטב"א בחידושיו (וסליחה על הקונספירציה).
האם ראשונים שצוטטו פעמים רחוקות (לא אפרט), ויותר מצינו שהתעלמו משיטותיהם המחודשות, זה לא אומר משהו??
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
האמת תאמר, שהחוקרים, גם התורניים שבהם, מייחסים את "תלמיד הרשב"א" לראשון ידוע, רבו של רבינו ירוחם, אך מי יאמר שמחקרם צודק, ואולי זה ספר שכתב תלמיד שאינו ראוי, ולא הבין כלל דברי רבו, והושלך לגניזה.
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
וז"ל מרכבת המשנה בהקדמתו המרתקת המלאה חרוזים.1.png
 
אלימיר אמר:
אשכול מלחיץ.
למרכבת המשנה לא היה קל כלל לזלזל במגדל עוז ואילו לחברי הפורום קל מאוד לגנותו כשוים בין שוים.

איבעיא להו: כבוד חכמים הוא דזל, אבל גדלות בתורה כדקיימא קיימא, או דילמא כבוד חכמים כדקיימא קיימא אבל גדלות בתורה הוא דחזיתי כאן? 
 
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
ולכל מי שחשב שאינו בר פלוגתא ראוי לבית יוסף וליש"ש, הרי מפורסם ביאורו ברמב"ם בתקיעת שופר שנראה יותר מכל שאר הפוסקים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
האמת תאמר, שהחוקרים, גם התורניים שבהם, מייחסים את "תלמיד הרשב"א" לראשון ידוע, רבו של רבינו ירוחם, אך מי יאמר שמחקרם צודק, ואולי זה ספר שכתב תלמיד שאינו ראוי, ולא הבין כלל דברי רבו, והושלך לגניזה.
קונספירציות אלו לא מקובלות על יושבי ביהמ"ד בדרך כלל (יודעני מה תענני).
כמדומה שגם מטעה אותך השם 'הגניזה' בקונוטציה המקובלת אצלנו - מקום הנחת ספרים מיותרים.
לא כל חיבור מקבל אצלנו את המשמעות חיבור של ראשונים. מכותלי ספר ניכר עליו מה הוא.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
בענין זה, שמעתי מת"ח אחד שפעם ישב בביהכ"נ בבני ברק במשך שבועיים בבין הזמנים, ולמד סוגיא דזקני דרום, וכתב עליה קונטרס חידושים.
לאחר כעשרה ימים שעסק בסוגיא, נודע לו שטעה טעות יסודית וכל מה שכתב בטעות יסודו, ולכן זרק את הקונטרס לגניזה.
ואז עלה בדעתו, אולי בעוד 200 שנה מישהו ימצא את הקונטרס הזה מהגניזה, ועוד יעשה פלפולים עצומים כדי להבין מה היה דעת הכותב. ולכן נמלך בדעתו, וקרע את הקונטרס לקרעים קטנטנים...
הזקן היה חי בתקופתנו שכל אוחז עטו בידו בקלות וכותב. לא כן בתקופות ההם.
מלבד זאת כל חיבור מקבל את הסכמתו בבית המדרש לפי תוכנו, בדיוק כפי שהביקורת על מגדל עוז הינו מפאת תוכנו.
 

אבי חי

משתמש ותיק
רבי @סלקא דעתך , האם לדעתך כל מי שהיה בתקופת הראשונים וכתב ספר תורני הוא "ראשון"?
ואם לא, מה אנו צריכים יותר מדברי רבותינו הנ"ל, [וכן הדברים מוכיחים מקריאת הספר].

אלא מאי, רבינו מרכבת המשנה בא ללמד זכות ולתלות שכל הדברים התמוהים מקורם בט"ס, זה יתכן בתור לימוד זכות.
אבל למה אנחנו לא יכולים לצעוד בעקבות רבותינו הגדולים הנ"ל, שאנו הולכים אחריהם בכל חלקי התורה.

אף אחד כאן לא דיבר בגנותו ח"ו, רק דימו המקרה הזה (שמוסכם על כולם שספר שנכתב ע"י תלמיד הרשב"א אין לו חשיבות של ראשון, בין אם מחמת כותבו בין אם מחמת ט"ס) למקרים אחרים שיתכנו.

על זה שרבי שם טוב גאון היה ת"ח גדול ומיושבי ביהמ"ד אין חולק, ולכן מה הראיה מזה שבכמה מקומות דבריו מסתברים. הנידון הוא על דרך חיבורו.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
הזקן היה חי בתקופתנו שכל אוחז עטו בידו בקלות וכותב. לא כן בתקופות ההם.
גם פעם היו אנשים עם כסף, ויכלו לכתוב, לשכור כותבים כרצונם, וגם עני, אם היה מאוד חשוב לו, יכל לעשות זאת. בפרט שאין ראיה כלשהי, שהיה לספרים אלו, עותקים רבים.
לגבי הטענות המקובלות בבית המדרש, לא ידוע לי שיש התייחסות כלשהי, לספרי גניזה, שמקובלת על כל יושבי בית המדרש. ולמיטב ידיעתי, גם המעריצים, וגם הדוחים בשני ידיים, מבית המדרש באו.
אך לא על זה באתי בדברי, אלא טענתי, שיש ספרים, הנלמדים על ידינו, ואינם מגניזה. שיתכן מאוד, שאף שנכתבו ע"י הראשונים, אין להם משקל של ראשונים. המאפיין ספרים אלו, שרוב הראשונים וגדולי האחרונים, בדרך כלל לא מביאים דעתם.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יראתי בפצותי אמר:
וכבר אמר לי ת"ח אחד, אחרי שהבאתי ראיה מאחד הספרים שנדפסו לאחרונה, אולי על סברא זו נזרק לגניזה..
מעניין על איזה ספר אמר את זה
לענ"ד זה מפחיד מאוד לומר דבר כזה על ספרי ראשונים
ועל אמירה כזאת ראוי האומר להשלח לגניזה...
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
פותח הנושא
סלקא דעתך אמר:
כנראה שכוונת פותח האשכול היתה על השמועה בישיבות שלא שמענו כמותה שהוא היה אשה, אבל אין לזה שום מקור ואדרבה היה ידוע לבני דורו.
לא שמעתי שמועה זו מעולם
ואכן היא נשמעת מופרכת לחלוטין
אכן כוונתי הייתה להעלות את האמור באחרונים
דבר שנעשה כאן בצורה מדהימה על ידי חו"ר הפורום
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
בענין זה, שמעתי מת"ח אחד שפעם ישב בביהכ"נ בבני ברק במשך שבועיים בבין הזמנים, ולמד סוגיא דזקני דרום, וכתב עליה קונטרס חידושים.
ללאחר כעשרה ימים שעסק בסוגיא, נודע לו שטעה טעות יסודית וכל מה שכתב בטעות יסודו, ולכן זרק את הקונטרס לגניזה.
ואז עלה בדעתו, אולי בעוד 200 שנה מישהו ימצא את הקונטרס הזה מהגניזה, ועוד יעשה פלפולים עצומים כדי להבין מה היה דעת הכותב. ולכן נמלך בדעתו, וקרע את הקונטרס לקרעים קטנטנים...
יש לציין בזה א' דבימינו קוברים את הגניזה, ושם שמים דברים שאינם ראויים לשימוש, כך שקשה להניח שאי מי יפתח זאת יום אחד.
גם אם נניח שכן, בעקבות כמות השטויות הנמצאת בחיבורים וקונטריסים שכן נדפסו קשה לי להניח שהם ימשיכו לבאר כל קונטריס, עד שיגיעו לקבצים מהגניזה...
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יראתי בפצותי אמר:
אולי יאמר לי מר, מיהו "תלמיד הרשב"א" שהוציאו את ספרו תחת שם זה, איפה צוטטו דבריו קודם, ומאן יימר לן דמר בריה דרבינא חתים עליה.
אולי מישהו יוכיח לי, שחידושי הריטב"א מהגניזה, באמת מקורם בריטב"א, ולא אחד ששילב חידושי הריטב"א בחידושיו (וסליחה על הקונספירציה).
האם ראשונים שצוטטו פעמים רחוקות (לא אפרט), ויותר מצינו שהתעלמו משיטותיהם המחודשות, זה לא אומר משהו??
זה לא אומר כל כך הרבה
וזאת עקב כך שבעוד שבימינו כל אחד מדפיס את חיבורו במאות עותקים, ובכל ביהמ"ד יש אוצה"ס מכובד, וזאת עוד לפני ה"קובצים" למינהם, והאמצעים האלקטרוניים.
אז כל חיבור נכתב בכת"י בעותקים בודדים והיה בקושי מצוי
ועקב כך גם ראשונים מכובדים מאוד לא מהזכירו את דבריהם
ונקח דוגמא מהרמב"ם שלמרות שהיד החזקה שלו הוא אחד מאבני היסוד של עולם התורה, חיבורו על הש"ס כמעט לא הוזכר על ידי רבותינו הראשונים (מלבד כמה מתלמידיו שחיו באיזורו) וכן ספר ההלכות שכתב על סדר הירושלמי (ובימינו זכינו ששרידים מהם נדפסו), האם יקום מחוצף שיטעון שהראשונים בכוונה התעלמו מכך, או שהשליכום לגניזה בגלל סברא כזו או אחרת???
אותו הדבר כלפי רבו של הרמב"ם (כפי שהוא מכנהו) הר"י מיגאש שמלךבד ממסכתות בבא בתרא ושבועות כמעט ולא ציטטו הראשונים וגם אינם בידינו (מלבד ממעט שרידים)
ואותו הדבר כלפי הראב"ד, ורבינו יונה, והרא"ה והריטב"א שחלקים גדולים מחיבוריהם לא הוזכרו על ידי הרבה ראשונים, וחלקים אחרים אינם בידינו, והכל תלוי במזל.
כך שברור שאי אפשר ללמוד מכך.
כמובן שלראשון שלא הוזכר אף פעם או כמעט לא הוזכר יש פחות משקל מראשון מוכר, אף בחיבור חדש שלו.
אך אציין לדוגמא את "שיטת ריב"ב" על הרי"ף, שהודפס לראשונה בש"ס וילנא, ואני הצעיר לא מצאתי אפילו פעם אחת שהחיבור או מחברו הוזכרו לא בראשונים ולא באחרונים עד להדפסתו, ולמרות זאת המשנ"ב מביאו כמה פעמים להלכה, ודון מינה לראשונים שהודפסו אחר המשנ"ב...
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
רבי @סלקא דעתך , האם לדעתך כל מי שהיה בתקופת הראשונים וכתב ספר תורני הוא "ראשון"?
ואם לא, מה אנו צריכים יותר מדברי רבותינו הנ"ל, [וכן הדברים מוכיחים מקריאת הספר].

אלא מאי, רבינו מרכבת המשנה בא ללמד זכות ולתלות שכל הדברים התמוהים מקורם בט"ס, זה יתכן בתור לימוד זכות.
אבל למה אנחנו לא יכולים לצעוד בעקבות רבותינו הגדולים הנ"ל, שאנו הולכים אחריהם בכל חלקי התורה.
פעם חקרתי קצת את הנושא
ומצאתי שורה ארוכה של אחרונים שמביאים את דבריו בכבוד גדול
כך שזה לא ממש מוטה לצד אחד
כמובן שנשארנו פה עם תופעה מעניינת שעליה נפתח האשכול
אך עדיין מוטל עלינו חובת דרך ארץ כלפי תלמיד הרשב"א
 

אברך

משתמש ותיק
איכא מאן דאמר אמר:
אבי חי אמר:
רבי @סלקא דעתך , האם לדעתך כל מי שהיה בתקופת הראשונים וכתב ספר תורני הוא "ראשון"?
ואם לא, מה אנו צריכים יותר מדברי רבותינו הנ"ל, [וכן הדברים מוכיחים מקריאת הספר].

אלא מאי, רבינו מרכבת המשנה בא ללמד זכות ולתלות שכל הדברים התמוהים מקורם בט"ס, זה יתכן בתור לימוד זכות.
אבל למה אנחנו לא יכולים לצעוד בעקבות רבותינו הגדולים הנ"ל, שאנו הולכים אחריהם בכל חלקי התורה.
פעם חקרתי קצת את הנושא
ומצאתי שורה ארוכה של אחרונים שמביאים את דבריו בכבוד גדול
כך שזה לא ממש מוטה לצד אחד
כמובן שנשארנו פה עם תופעה מעניינת שעליה נפתח האשכול
אך עדיין מוטל עלינו חובת דרך ארץ כלפי תלמיד הרשב"א
רק אחרי שתעלה את המקורות, ונעבור עליהם, נוכל לבדוק אם יש משקל לדברים.
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
איכא מאן דאמר אמר:
יראתי בפצותי אמר:
אולי יאמר לי מר, מיהו "תלמיד הרשב"א" שהוציאו את ספרו תחת שם זה, איפה צוטטו דבריו קודם, ומאן יימר לן דמר בריה דרבינא חתים עליה.
אולי מישהו יוכיח לי, שחידושי הריטב"א מהגניזה, באמת מקורם בריטב"א, ולא אחד ששילב חידושי הריטב"א בחידושיו (וסליחה על הקונספירציה).
האם ראשונים שצוטטו פעמים רחוקות (לא אפרט), ויותר מצינו שהתעלמו משיטותיהם המחודשות, זה לא אומר משהו??
זה לא אומר כל כך הרבה
וזאת עקב כך שבעוד שבימינו כל אחד מדפיס את חיבורו במאות עותקים, ובכל ביהמ"ד יש אוצה"ס מכובד, וזאת עוד לפני ה"קובצים" למינהם, והאמצעים האלקטרוניים.
אז כל חיבור נכתב בכת"י בעותקים בודדים והיה בקושי מצוי
ועקב כך גם ראשונים מכובדים מאוד לא מהזכירו את דבריהם
ונקח דוגמא מהרמב"ם שלמרות שהיד החזקה שלו הוא אחד מאבני היסוד של עולם התורה, חיבורו על הש"ס כמעט לא הוזכר על ידי רבותינו הראשונים (מלבד כמה מתלמידיו שחיו באיזורו) וכן ספר ההלכות שכתב על סדר הירושלמי (ובימינו זכינו ששרידים מהם נדפסו), האם יקום מחוצף שיטעון שהראשונים בכוונה התעלמו מכך, או שהשליכום לגניזה בגלל סברא כזו או אחרת???
אותו הדבר כלפי רבו של הרמב"ם (כפי שהוא מכנהו) הר"י מיגאש שמלךבד ממסכתות בבא בתרא ושבועות כמעט ולא ציטטו הראשונים וגם אינם בידינו (מלבד ממעט שרידים)
ואותו הדבר כלפי הראב"ד, ורבינו יונה, והרא"ה והריטב"א שחלקים גדולים מחיבוריהם לא הוזכרו על ידי הרבה ראשונים, וחלקים אחרים אינם בידינו, והכל תלוי במזל.
כך שברור שאי אפשר ללמוד מכך.
כמובן שלראשון שלא הוזכר אף פעם או כמעט לא הוזכר יש פחות משקל מראשון מוכר, אף בחיבור חדש שלו.
אך אציין לדוגמא את "שיטת ריב"ב" על הרי"ף, שהודפס לראשונה בש"ס וילנא, ואני הצעיר לא מצאתי אפילו פעם אחת שהחיבור או מחברו הוזכרו לא בראשונים ולא באחרונים עד להדפסתו, ולמרות זאת המשנ"ב מביאו כמה פעמים להלכה, ודון מינה לראשונים שהודפסו אחר המשנ"ב...


יש ראשונים, שהוזכרו בכבוד, וחלק מספריהם נעלמו, והכל תלוי במזל וכו'. יש ראשונים שלא הוזכרו, וזה יכול להיות מכמה טעמים, א. לא שמעו על חיבורם, וכגון שאבד בצוק העתים. ב. לא היו תלמידים מפורסמים, שיכתבו משמועותיו. ג. לא היה ראוי שיצטטו אותו. אינני טוען בוודאות, שכל שלא נזכר הרי הוא בכלל ג, אלא מעלה אפשרות, שיתכן וזה הסיבה.
מי שאמר לי, אולי לכן הושלך בגניזה, בא לומר, שאיננו אמורים ליישב, סברות תמוהות, שאינם בספרים המקובלים מדור דור.
לגבי "תלמיד הרשב"א" הזכרתי, שיתכן שהוא אחד מהראשונים הידועים לנו בגדלותם, רבו של רבינו ירוחם. רק פקפקתי באמינות. כמובן לא טענתי, שיש וודאות לאי אמינות, ואפילו סביר שזה באמת, אותו ראשון שטוענים, רק טענתי שכשאין וודאות, המשקל של החיבור נמוך.
אך עיקר דברי, כלל אינם על הגניזות, טענתי העיקרית, שאין כלל שקובע, שכל מי שחי לפני 650 שנה ומעלה, הוא "ראשון", ומשקל דברי הראשונים, עיקרו במה שנזכרו אצל חכמי דורם, וידענו המשקל שנתנו להם, הם, או הבאים אחריהם. אך ספרים שצצו, ואיננו יודעים בוודאות, שקיבלו משקל של ראשונים, יתכן בהחלט, שהוא חיבור מימי הראשונים, בעל משקל של אחרונים. והבאתי דוגמא מספר, שגדולי האחרונים, לא חששו לדחות דבריו בשני ידיים, אף שהיה ידוע להם, שהוא מדור הראשונים.
 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
שם הגדולים (חיד"א) מערכת ספרים אות כ [עה] כתר שם טוב
כתר שם טוב להרב מגדל עז ראיתיו בעיר בורדיאוס כ"י והוא פי' לסודות הרמב"ן שכתב בפי' התורה. ושם כתב דקבל סודות מהרשב"א דאמרם אליו בלחישה. ובעיר פארי"ץ בביבליאוטיקא של מלך צרפת ראיתי ס' הנז' שלם ושם כותב היחס שלו. ומשם הבנתי דראש משפחתו היה איש ששמו גאון בעל השם ואינו תואר:
 
חלק עליון תַחתִית