בר בי רב דחד יומא אמר:שמעתי על כאלה שבמקום לומר "והוא ידרוש לציון עיר הנדחה" אומרים עיר המלוכה
נראה לי שעיר המשובחה זה לא נכון מבחינה דקדוקיתדרומאי אמר:בר בי רב דחד יומא אמר:שמעתי על כאלה שבמקום לומר "והוא ידרוש לציון עיר הנדחה" אומרים עיר המלוכה
ואני שמעתי עיר המשובחה, ובאמת יש כאן טענה עצמוה כי הרי ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת ואיך קרא לה עיר הנדחה, מלבד שהוא קשה לשמוע כינוי כזה על ירושלים.
בר בי רב דחד יומא אמר:יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם
כך לכאו' ושאלתי על כך לבנו וענה לי ששאל את אביו וענה לו שלא משנים כי לא מדברים על זה שיצאובמבי אמר:בר בי רב דחד יומא אמר:יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם
נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.
וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)
בבעלזא אומרים 'המשובחה'בר בי רב דחד יומא אמר:שמעתי על כאלה שבמקום לומר "והוא ידרוש לציון עיר הנדחה" אומרים עיר המלוכה
כבר במחזור ויטרי מובא בזמירות שבת,יראתי בפצותי אמר:בפשטות זה כך: עזור, לשובתים בשביעית בחריש ובקציר, עולמים. כלומר העזרה לאלו ששובתים, בחריש ובקציר, תהיה לעולמים. וככלל, פיוט זה, ופיוט ברוך ה' יום יום, קשים, כי הם נוסח אשכנזי קדום, וכמו כל פיוטי אשכנז, כסליחות, קינות ויוצרות.יקיר אמר:אם בזמירות עסקינן וביחוד בפיוט כל מקדש לא הבנתי כוונת עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר 'עולמים'
ואגב, מה הקשר לפיוט ברוך ה' יום יום, ולשבת קודש.
איני יודע איך היה מנהג אבותיו של הגר"מ שפירא אבל ברור שזה לא חידוש שלו הנידון על אמירת צאתכם לשלום הוא עתיק יומין.במבי אמר:בר בי רב דחד יומא אמר:יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם
נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.
וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)
זה מופיע בכל סידורי הספרדים (אבל לא כולם אומרים את זה)בר בי רב דחד יומא אמר:אני לא יודע אם זה נוגע לכל בני עדות המזרח אבל שמעתי פעם מאחד בוכרי שבשלום עליכם מוסיפים עוד בית "בשבתכם לשלום"
לא שני הבתים האחרונים אלא השלישי והרביעי, דהיינו "ובאו כולם" ו"דיבר בקדשו".סיידוף אמר:במתיבתא [על זמירות שבת] כ' דשני הבתים האחרונים בפיוט "יונה מצאה בו מנוח" שונו ע"י הצנזורה
"כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ:"דרומאי אמר:ובאמת יש כאן טענה עצמוה כי הרי ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת ואיך קרא לה עיר הנדחה, מלבד שהוא קשה לשמוע כינוי כזה על ירושלים.
שְׁלָאף שְׁטוּנְדֶה דוחה זמירות...חידוד אמר:מנהג אשכנז (יוצאי גרמניה) שבשבתות החורף הקצרות לא שרים זמירות בסעודת היום.
כמדומני שיש מקומות שנוהגים להתחיל בסעודה גימ"ל מיצווה צור חסדו וכו', והנוסחה המובאת כאן מוקשית כי מוכח שצ"ל יצווה צור חסדו קהילותיו, ר"ת יצחקדרומאי אמר:אצלנו שרים בבוקר עד בבואו מאדום, ומבבואו מאדום עד הסוף בסעודה ג'.ריש תורא אמר:גם בפיוט ברוך ה', רמוז שם המחבר אבל רק מהקטע השני ואילך,
וכן בסיומו נוספו כמה קטעים מהקטע המתחיל ברוך הוא אלקינו.
פיוט זה קדום מאוד, מימי הראשונים.
אגב, בכמה קהילות שרים בסעודה שלישית מהקטע יצווה, מה המקור והטעם?
וכך הנוסח במחזור ויטרי:
ברוך י"י יום יום יעמוס לנו ישע ופדיום. ובשמו נגיל כל היום. ובישועתו נרים ראש עליון. כי הוא מעוז לדל ומחסה לאביון:
ברוך הוא אלהינו אשר גמלנו. כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו. כאלה וכאלה יוסיף עמנו. להגדיל שמו הגדול הגיבור והנורא שנקרא עלינו:
ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו. להללו ולשבחו ולספר הודו. מכל אום גבר עלינו חסדו. לכן בלב ובנפש ובמאד נמליכו ונייחדו. כי טוב י"י לעולם חסדו:
שבטי יה לישראל עדות בצרתם לו צר בסבלות ובעבדות. ובלבנת הספיר הראם [גליון כת"י: בגלות מצרים.] בעוז ידידות. ונגלה להעלותם מעומק בור [גליון כת"י: בור בחפירה ודות בבניין]. ודות. כי עם י"י החסד והרבה עמו פדות:
מה יקר חסדו בצילו לגוננימו בגלות בבלה [גליון כת"י: למענכם שילחתי בבלה והורדתי בריחים כלם. בישעיה. ריחים משוטין. עץ המנהיג את הספינה.] שולח למענימו. להוריד בריחים נמנה בינימו. ויתנם לרחמים לפני שובימו. כי לא יטוש י"י את עמו בעבור הגדול שמו:
עילם שת כסאו להציל לידידיו. ולהאביד משם מעוזני מורדיו. מעבור בשלח פדה את עבדיו. קרן לעמו ירים תהילה לכל חסידיו. כי אם הוגה וריחם כרב חסדיו: וצפיר העיזים [גליון כת"י: מלכות יון]. הגדיל עיצומיו. גם חזות ארבע עלו ממקוממיו.
ובלבם דימו להשחית את רחומיו. ועל יד כהניו מיגר מתקוממיו. חסדי י"י כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו:
נסגרתי..... ביד רעי מדני. שבכל יום ממלאים כריסם מֵעְדַנַיי. עזרתו עמי לסמוך את אדניי. ולא נטשני כל ימי עידניי. כי לא יזנה לעולם י"י:
בבואו.... חמוץ בגדים. זבח לו בבוצרה וטבח לו בבוגדים. ויז נצחם מלבושיו להאדם בכוחו יבצור רוח נגידים. הגה ברוחו הקשה ביום קדים:
ראותו כי כן..... יחשוב.... תקלוט כבצר. ומלאך... בתוכה ינצר. ומזיד בשוגג במקלט העצר. אהבו את י"י חסידיו אמונים נוצר:
יצוה י"י חסדו קהילותיו לקבץ. ומארבע רוחות עדיו להקבץ. ובהר מרום הרים אותנו להרבץ ואתנו ישוב נדחים קובץ. וישיב לא נאמר כי אם ושב וקיבץ: ככת' ושב י"י אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך י"י אלהיך שמה
והטעם שמעתי, משום דמשם ואילך קאי אלעתיד לבא, והוא שייך למנחה דשבת.
אומנם הפיוט הזה אשכנזי למהדרין (כמדומני שנתחבר ע"י רבנו ברוך ממגנצ"א), אבל אפילו אשכנזים טהורים יודעים שאין לחרוז חי"ת עם כ"ףבר בי רב דחד יומא אמר:שמעתי על כאלה שבמקום לומר "והוא ידרוש לציון עיר הנדחה" אומרים עיר המלוכה
אברהם לוי אמר:בפיוט 'כל מקדש' נמצא בסופו ה' אלקי ישראל אהבת תמים, האם חשבת פעם אם יש פירוש בכלל למשפט מוזר זה.
אך באמת הגירסא הישנה כמופיע במחזור ויטרי [וכן העתיק בסידור וילנא], הוא ה' אלקי ישראל הבה תמים, והוא פסוק בשמואל א' יד, מא, ופירושו תן באמת.
סיידוף אמר:במתיבתא [על זמירות שבת] כ' דשני הבתים האחרונים בפיוט "יונה מצאה בו מנוח" שונו ע"י הצנזורה
יקיר אמר:עוד לא הבנתי באותו פיוט מהו 'משוך חסדך ליודעיך, קל קנוא ונוקם' מה עניין הנקמה למתן שכר, אולי כי בזה אנו רואים את היות הבורא משלם על המעשים?
HaimL אמר:פיוט המבדיל בין קודש לחול חטאתינו הוא ימחול וכו', מקובל שנוסד על מוצאי שבת שחל בו יום הכיפורים, וגופו של הפיוט מוכיח, שיש בו ענייני סליחה ומחילה וכו'
היעבץ בסידורו הוא הראשון שעורר בזה כמדומני, וכותב ישוב דחוק, ויש לו עוד טענות בדקדוק על פיוט זה, ומסקנתו היא, וז"ל:חידוד אמר:איני יודע איך היה מנהג אבותיו של הגר"מ שפירא אבל ברור שזה לא חידוש שלו הנידון על אמירת צאתכם לשלום הוא עתיק יומין.
דרומאי אמר:זהו שינוי של אדמו"רים, והם לא דייקו על הראשי תיבות, כמו ששאר מתקנים בעוד זמירות לא הקפידו על החרוזים.בר בי רב דחד יומא אמר:לא מסתבר שדייקת כי צריך שהבתים יהיו ר"ת אברהם ואם אתה כבר יודע על הגי' הזו יש לך מושג מה מקורהדרומאי אמר:אכן יש כזה שינוי, והוא נובע מאי הבנה של הפזמון. המתקנים סברו שהפייט בא לקלל את המתאבלים בשבת שיהו אחור נסוגים ולכן תיקנו הנוסח, אבל באמת כוונת הפייט שהמתאבלים- דהיינו האבלים, בו אחור נסוגים- בהגיע השבת הם נסוגים אחור מאבלותם ואין נוהגין אבלות בפרהסיא [שמעתי מת"ח אחד ז"ל].
התיקון בבית האחרון הוא במקום 'מחל מלאכה בו סופו להכרית' שקאי על עונש כרת למחלל שבת, תיקנו 'השומר אותו סופו לשארית'- מקוה שדייקתי בנוסח.
לדוגמא, בפיוט יום שבת קודש הוא יש חרוז 'זה האות אשר שם אל, בינו ובין בני ישראל, ובשביעי אשר הואל, שמבטיון הנהר, שבכל יום רץ ונמהר, יוכיח בו מנוח תשיב למין הנמהר', ותיקנו משום שלום מלכות 'תשיב למין אשר שואל'- ואיבדו עי"ז החרוז, כי סוף הבית אמור להתחרז עם חלקו השני של הבית ולא עם חלקו הראשון, כמו בשאר הבתים. ועוד כהנה רבות.
יראתי בפצותי אמר:אינני מבין, למה צריך לתקן נוסח הראשונים, ולהתאימו לאחרונים, שלא שווה כרסם, ציפורנם של המחברים. ואינני מדבר, על הרס השיר והמשקל, שהמשנים אפילו לא שמעו על קיומו. זה אגב נכון על שינויים נוספים, וגם מחוגים אחרים, גם בסידור התפילה, ובפרט בפיוטים.
יראתי בפצותי אמר:זה לא רגש, אלא עקרונות, ועמדה מה ראוי ומה לא, וגדולה ציפורנם של ראשונים, מכרסם של אחרונים, ובפרט שחלק מהזמירות, נהגו בהם מאות שנים, גדולים וחסידים, מלבד גדולת המחבר.
@יראתי בפצותי צודק, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית ??שניאור אמר:עקרונית לא צריך בכלל לשיר זמירות שבת, אין בזה חיוב לא מדאורייתא ולא מדרבנן, זה מנהג טוב שנהגו כלל ישראל כדי לעורר את הנשמה, וכל אחד במה שהוא מתעורר [האם עדיף לשיר חצי שיר או לא לשיר בכלל?].יראתי בפצותי אמר:זה לא רגש, אלא עקרונות, ועמדה מה ראוי ומה לא, וגדולה ציפורנם של ראשונים, מכרסם של אחרונים, ובפרט שחלק מהזמירות, נהגו בהם מאות שנים, גדולים וחסידים, מלבד גדולת המחבר.
במבי אמר:בר בי רב דחד יומא אמר:יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם
נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.
וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)
אאל"ט ר' חיים מוולאז'ין כתב שמיום עמדו על דעתו לא אמר ברכוני לשלום (שלא מבקשים בקשות ממלאכים) ולא צאתכם לשלום (לא מגרשים אותם)בר בי רב דחד יומא אמר:כך לכאו' ושאלתי על כך לבנו וענה לי ששאל את אביו וענה לו שלא משנים כי לא מדברים על זה שיצאובמבי אמר:בר בי רב דחד יומא אמר:יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם
נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.
וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)
ריש תורא אמר:לדוגמא יש שלא נהגו לזמר זמירות האר"י בשבת חוה"מ.