מתאהב על ידך אמר:
מבקש אמת אמר:
רמב"ם שמיטה ויובל י,ח:
משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולין יושבים כתקנן
רגע, האם אני
גזלן בשוגג בעצם היותי יושב בקרקע שכמעט מאה אחוז שאיננה שלי, ויש סיכוי נמוך מאוד (1/12) שהיא של השבט שלי?
האם יוכלו לתבוע אותי
לשלם שכירות על כל השנים שגרתי בביתי ה'גזול'?
אך הנה כבר כתב והוכיח החזו"א שנחלת השבטים בכלל וכל יחיד בפרט כבר פקעה לה בכיבוש הגויים.
אלא שהוא מבאר שבעלות הכללית של העם על ארצו איננה פוקעת, דאחרי הכל "כי לי הארץ" והוא ית' לא שינה דעתו שהיא מיועדת לעמו.
ולולא דמיסתפינא הוא אמינא חידוש גדול למעשה שהאידנא כבר חשיב יושביה עליה - כי אין אף אחד היושב במעורבב ובשטח גזול/שאול.
ואם תמאנו (כצפוי...) אז כדי לבטל לגמרי את החידוש הלזה תצטרכו להניח הנחה מחודשת אחרת -
שלעולם לא יהיו "יושבין כתקנן" אלא רק ע"י שתהיה חלוקה מחדש ממש, ורק מכח גירוש והפקעת קרקעות מיוחדת שתהיה מותרת ע"פ נביא, משהו כעין חוק ההסדרה להבדיל...
נידון מעניין.
היות ולא ציינת היכן הם דברי החזו"א, אינני יודע בעצמי.
אבל דברי החזו"א כפי שהבאת אותם, מתפרשים שאין היום לשום שבט חזקה בחלקו, כי ליכא יוחסין,
אבל כמו שאמרת בשמו שהבעלות הכללית לא פוקעת, גם הבעלות השבטית שנתן הארץ לבניו, לא פוקעת, רק צריך שיכירו כל שבט, והאידנא ליכא יוחסין.
אז לא צריך חוק הסדרה, אלא סנהדרין שיבררו יוחסין, אבל גם אינך 'גזלן'..
היה מקום לומר שקדושה ראשונה בטלה, וקדושה שניה היא במצב כמו קודם חילוק, אבל רחוק לומר כך, משום שקדושה שניה היא רק כחוזר וניעור. וא"כ גם חלוקת השבטים קיימת אלא שלא יודעים מה ראוי לכל שבט.
[אמנם הרמב"ם כתב בפ"א מתרומות ה"י דלמ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מידי מעשר, הרי גוי שלקח קרקע הרי היא ככיבוש יחיד. ולפ"ז אולי היה ניתן לומר שכל מצב כיבוש שני הוא כמו קודם חלוקה, אלא שהאחרונים (גם החזו"א) מאוד נתקשו בדברי הרמב"ם איך שייך לומר כן. ובלא"ה קיי"ל אין קנין לנכרי].