הידור או סטיגמות

שאלה שאני מתחבט בה רבות ודוגמאות יש למכביר.
האם אדם שהרגל למשל לא לאכול כשרות מסוימת [ליטאי שלא אכל מחפוד או חסיד שלא אכל שארית] ואחרי בדיקה התברר לו שזה קיבעון מחשבתי במקרה הטוב או גזענות טהורה במקרה הפחות טוב האם שהוא רוצה להתחיל עדיף שלא יעשה זאת ואם בכל אופן עושה זאת האם צריך התרת נדרים או שאין בזה שום בעיה ובבקשה לא להיכנס עכשיו לנושא הכשרות גם בגלל שזה רק דוגמה לשבר את האוזן וגם כי נושא זה נטחן כבר באשכולות אחרים עד דק אלא לעצם הנושא האם זה נקרא הנהגה טובה או לא
 

שניאור

משתמש ותיק
האם אין שום מעליותא לאכול רק מהכשר ספציפי אפילו שיש הכשרים ברמה לא פחות טובה?
אם יש מעליותא [ולענ"ד יש ואין עמדי הכוח והמזן כעת להאריך בזה] ודאי שזו קבלה טובה וצריך התרת נדרים, אלא שיש כאן פתח טוב שאילו ידע שההכשר השני גם טוב לא היה נמנע מלאכול.
 

בר בי רב דחד יומא

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
האם אין שום מעליותא לאכול רק מהכשר ספציפי אפילו שיש הכשרים ברמה לא פחות טובה?
אם יש מעליותא [ולענ"ד יש ואין עמדי הכוח והמזן כעת להאריך בזה] ודאי שזו קבלה טובה וצריך התרת נדרים, אלא שיש כאן פתח טוב שאילו ידע שההכשר השני גם טוב לא היה נמנע מלאכול.
אשמח מאוד מתי שיהיה לך זמן שתסביר לי למה זה כך
 
 

בר בי רב דחד יומא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבר כיונה אמר:
אדם שהורגל לאכול לחמניה לארוחת בוקר ואחרי בדיקה התברר לו שפיתה זה יותר זול והוא רוצה מעכשיו לאכול פיתה במקום לחמניה צריך התרת נדרים?
 
כי הם חיינו אמר:
אדם שהקפיד לעשר את המלח כיוון ששמע שבנו של יצחק אבינו נהג לעשר את המלח, ובסוף נודע לו שעשיו לא עשה כן מחמת צדיקות יתרה, האם יהיה מותר לו לאכול מלח שלא הופרש ממנו תרו"מ ללא התרת נדרים
אני לא חושב שליצנות היא הפתרון לשאלה אמתית ומעניינת האם דבר שיש הרבה אנשים שלוקחים אותו כחומרא ואדם אחר הגיע למסקנא שאין זה חומרא מה דינו בכוונה אני לא רוצה להיגרר למקום של ציניות כי זה לא מכבד לא אותי ולא אף אחד אחר
 

שניאור

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
שניאור אמר:
האם אין שום מעליותא לאכול רק מהכשר ספציפי אפילו שיש הכשרים ברמה לא פחות טובה?
אם יש מעליותא [ולענ"ד יש ואין עמדי הכוח והמזן כעת להאריך בזה] ודאי שזו קבלה טובה וצריך התרת נדרים, אלא שיש כאן פתח טוב שאילו ידע שההכשר השני גם טוב לא היה נמנע מלאכול.
אשמח מאוד מתי שיהיה לך זמן שתסביר לי למה זה כך

אעלה בינתיים נקודה אחת בקצרה:
כולם יודעים שלכל רב יש את השיקול דעת שלו איך ומתי לפסוק לחומרה ואיך ומתי לפסוק לקולא, וברור שאם אתה לקוח לך רב מסויים והולך אחריו לקולא ולחומרא אתה נוהג טוב, משא"כ אם אתה לוקח מהרבה רבנים את הקולות שלהם אז אתה סומך על עצמך, וממילא אם אתה יודע את כל הצדדים בהלכה ובמציאות אז אין סיבה למה לא לסמוך על עצמך, אבל הרי בכשרות חוץ מהרב של ההכשר אף אחד לא באמת יודע, אז כשאתה אוכל מכמה הכשרים יוצא שלפעמים אתה סומך על רב זה ולפעמים על רב אחר.
 

כותר

משתמש ותיק
דימו טוב את הנושא של כשרות, לרב שעליו סומכים.
וכמו שכאשר בן אדם מתחיל לשאול ולסמוך על רב חדש, אינו צריך לעשות התרת נדרים, כך גם כשהחליט לסמוך על כשרות חדשה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
שאלה שאני מתחבט בה רבות ודוגמאות יש למכביר.
האם אדם שהרגל למשל לא לאכול כשרות מסוימת [ליטאי שלא אכל מחפוד או חסיד שלא אכל שארית] ואחרי בדיקה התברר לו שזה קיבעון מחשבתי במקרה הטוב או גזענות טהורה במקרה הפחות טוב האם שהוא רוצה להתחיל עדיף שלא יעשה זאת ואם בכל אופן עושה זאת האם צריך התרת נדרים או שאין בזה שום בעיה ובבקשה לא להיכנס עכשיו לנושא הכשרות גם בגלל שזה רק דוגמה לשבר את האוזן וגם כי נושא זה נטחן כבר באשכולות אחרים עד דק אלא לעצם הנושא האם זה נקרא הנהגה טובה או לא



אין שום חלות 'נדר' על אכילת או אי אכילת הכשרים, כל עוד לא מדובר בחומרא מסוימת אותה נוהגים רק בהכשר מסוים.
נדרר של הנהגה טובה חייב לחול על דבר בעל משמעות הלכתית, כמו חומרא וכיו"ב, ולא על מותג בעלמא.
וזה ממש כמו מי שנהג לא לשתות 'קולה' רק 'פאנטה'.
 

בר בי רב דחד יומא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מכיון שאני רואה שהדיון סטה קצת מהנושא אביא דוגמה אחרת וכל אחד יכול לרשום פה דוגמה משלו כדי לשבר את האוזן
ידוע שאנשים רבים בחג הפסח לא מכניסים לביתם שום מוצר קנוי האם אדם שרוצה להתחיל להכניס דברים כאלה לביתו [כמובן דברים כשרים למהדרין] יש עניין שלא יעשה את זה או שזה נמהג הדיוטות שלא מתבסס על הלכה ואין עניין להשאיר אותו
 

דרומאי

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
מכיון שאני רואה שהדיון סטה קצת מהנושא אביא דוגמה אחרת וכל אחד יכול לרשום פה דוגמה משלו כדי לשבר את האוזן
ידוע שאנשים רבים בחג הפסח לא מכניסים לביתם שום מוצר קנוי האם אדם שרוצה להתחיל להכניס דברים כאלה לביתו [כמובן דברים כשרים למהדרין] יש עניין שלא יעשה את זה או שזה נמהג הדיוטות שלא מתבסס על הלכה ואין עניין להשאיר אותו
זה לא דומה בכלל, כאן זה הנהגה מסוימת לא לאכול מחוץ לבית בפסח, וכיון שהרבה מישראל קדושים נהגו כן ודאי הוי הנהגה טובה וצריך התרת נדרים.
 
 

בר בי רב דחד יומא

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
מכיון שאני רואה שהדיון סטה קצת מהנושא אביא דוגמה אחרת וכל אחד יכול לרשום פה דוגמה משלו כדי לשבר את האוזן
ידוע שאנשים רבים בחג הפסח לא מכניסים לביתם שום מוצר קנוי האם אדם שרוצה להתחיל להכניס דברים כאלה לביתו [כמובן דברים כשרים למהדרין] יש עניין שלא יעשה את זה או שזה נמהג הדיוטות שלא מתבסס על הלכה ואין עניין להשאיר אותו
זה לא דומה בכלל, כאן זה הנהגה מסוימת לא לאכול מחוץ לבית בפסח, וכיון שהרבה מישראל קדושים נהגו כן ודאי הוי הנהגה טובה וצריך התרת נדרים.
גם רבים מבני ישראל לא אוכלים הכשר מסוים השאלה שצריכה להישאל בכל מנהג שכזה הוא מאיפה שורש המנהג מגיע
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
דרומאי אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
מכיון שאני רואה שהדיון סטה קצת מהנושא אביא דוגמה אחרת וכל אחד יכול לרשום פה דוגמה משלו כדי לשבר את האוזן
ידוע שאנשים רבים בחג הפסח לא מכניסים לביתם שום מוצר קנוי האם אדם שרוצה להתחיל להכניס דברים כאלה לביתו [כמובן דברים כשרים למהדרין] יש עניין שלא יעשה את זה או שזה נמהג הדיוטות שלא מתבסס על הלכה ואין עניין להשאיר אותו
זה לא דומה בכלל, כאן זה הנהגה מסוימת לא לאכול מחוץ לבית בפסח, וכיון שהרבה מישראל קדושים נהגו כן ודאי הוי הנהגה טובה וצריך התרת נדרים.
גם רבים מבני ישראל לא אוכלים הכשר מסוים השאלה שצריכה להישאל בכל מנהג שכזה הוא מאיפה שורש המנהג מגיע
זה לא דומה, הכשר מסויים זה לא מושג הלכתי, אבל מנהג לא לאכול מחוץ לבית יש לו תוקף.
 
 

בר בי רב דחד יומא

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
דרומאי אמר:
זה לא דומה בכלל, כאן זה הנהגה מסוימת לא לאכול מחוץ לבית בפסח, וכיון שהרבה מישראל קדושים נהגו כן ודאי הוי הנהגה טובה וצריך התרת נדרים.
גם רבים מבני ישראל לא אוכלים הכשר מסוים השאלה שצריכה להישאל בכל מנהג שכזה הוא מאיפה שורש המנהג מגיע
זה לא דומה, הכשר מסויים זה לא מושג הלכתי, אבל מנהג לא לאכול מחוץ לבית יש לו תוקף.
הלכתי????
לפעמים במטבח ביתי יש הרבה יותר בעיות ממקום סטרילי
והמנהג מתבסס על פעם שהיה קשה לשמור
והאם לדעתך גם משפחות שלא אכלו ירקות/עופות/דגים ועוד גם צריכים הפרה
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
דרומאי אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
גם רבים מבני ישראל לא אוכלים הכשר מסוים השאלה שצריכה להישאל בכל מנהג שכזה הוא מאיפה שורש המנהג מגיע
זה לא דומה, הכשר מסויים זה לא מושג הלכתי, אבל מנהג לא לאכול מחוץ לבית יש לו תוקף.
הלכתי????
א. לפעמים במטבח ביתי יש הרבה יותר בעיות ממקום סטרילי
ב. והמנהג מתבסס על פעם שהיה קשה לשמור
ג. והאם לדעתך גם משפחות שלא אכלו ירקות/עופות/דגים ועוד גם צריכים הפרה
א. לא לאכול מחוץ לבית הוא 'גדר', וכל גדר יתכן שלא גדר את הכל ועדיין יש בעיות, אך מה שהוא גדר הוא גדר.
ב. למה פעם היה קשה לשמור? וכי השכן/השווער/האח שומר פחות טוב ממני?
ג. יש עוד הבדל בין מנהג זה למנהג ההכשרים- שמנהג לא לאכול מחוץ לבית הוא מנהג קבוע שנהגו הרבה קהילות בישראל, וזה לבד נותן לו תוקף- משא"כ בהכשרים. ואם קיים כזה מנהג קבוע על עופות/ירקות/דגים ודאי שאין להקל בו בלי התרה, ולא עוד אלא שלכתחילה ראוי שלא להתיר את הנדר אלא להמשיך את המנהג.
 

בר בי רב דחד יומא

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
דרומאי אמר:
זה לא דומה, הכשר מסויים זה לא מושג הלכתי, אבל מנהג לא לאכול מחוץ לבית יש לו תוקף.
הלכתי????
א. לפעמים במטבח ביתי יש הרבה יותר בעיות ממקום סטרילי
ב. והמנהג מתבסס על פעם שהיה קשה לשמור
ג. והאם לדעתך גם משפחות שלא אכלו ירקות/עופות/דגים ועוד גם צריכים הפרה
א. לא לאכול מחוץ לבית הוא 'גדר', וכל גדר יתכן שלא גדר את הכל ועדיין יש בעיות, אך מה שהוא גדר הוא גדר.
ב. למה פעם היה קשה לשמור? וכי השכן/השווער/האח שומר פחות טוב ממני?
ג. יש עוד הבדל בין מנהג זה למנהג ההכשרים- שמנהג לא לאכול מחוץ לבית הוא מנהג קבוע שנהגו הרבה קהילות בישראל, וזה לבד נותן לו תוקף- משא"כ בהכשרים. ואם קיים כזה מנהג קבוע על עופות/ירקות/דגים ודאי שאין להקל בו בלי התרה, ולא עוד אלא שלכתחילה ראוי שלא להתיר את הנדר אלא להמשיך את המנהג.
א. השאלה אם לא רב הפרוץ על הגדור שאני קונה משהו ממפעל [עם כשרות טובה] זה היה כל הזמן תחת משגיח ובתנאים סטריליים הכי טובים
ב. רבים אוכלים אצל האח/השווער ולקנות לא קונים
ג. גם בהכשרים כל קהילה נהגה לאכול את ההכשר שלה
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
דרומאי אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
הלכתי????
א. לפעמים במטבח ביתי יש הרבה יותר בעיות ממקום סטרילי
ב. והמנהג מתבסס על פעם שהיה קשה לשמור
ג. והאם לדעתך גם משפחות שלא אכלו ירקות/עופות/דגים ועוד גם צריכים הפרה
א. לא לאכול מחוץ לבית הוא 'גדר', וכל גדר יתכן שלא גדר את הכל ועדיין יש בעיות, אך מה שהוא גדר הוא גדר.
ב. למה פעם היה קשה לשמור? וכי השכן/השווער/האח שומר פחות טוב ממני?
ג. יש עוד הבדל בין מנהג זה למנהג ההכשרים- שמנהג לא לאכול מחוץ לבית הוא מנהג קבוע שנהגו הרבה קהילות בישראל, וזה לבד נותן לו תוקף- משא"כ בהכשרים. ואם קיים כזה מנהג קבוע על עופות/ירקות/דגים ודאי שאין להקל בו בלי התרה, ולא עוד אלא שלכתחילה ראוי שלא להתיר את הנדר אלא להמשיך את המנהג.
א. השאלה אם לא רב הפרוץ על הגדור שאני קונה משהו ממפעל [עם כשרות טובה] זה היה כל הזמן תחת משגיח ובתנאים סטריליים הכי טובים
ב. רבים אוכלים אצל האח/השווער ולקנות לא קונים
ג. גם בהכשרים כל קהילה נהגה לאכול את ההכשר שלה
א. סוף סוף יש כאן איזה שהוא גדר.
ב. משום שמחשיבים את האח או השווער כמו חלק מהבית. וגם אם הם אוכלים אצל זרים גמורים ולא קונים ממפעלים, משום שחוששים מהקולות שבמפעלים- שבהכרח ההכשרים מקילים בכל מיני דברים שבבית לא מקילים.
ג. זה לא מנהג. 'הכשר שלי' זה פוליטיקה ציבורית ולא מנהג.
 
 

david6

משתמש חדש
שניאור אמר:
.... ודאי שזו קבלה טובה וצריך התרת נדרים, אלא שיש כאן פתח טוב שאילו ידע שההכשר השני גם טוב לא היה נמנע מלאכול.
 
שניאור אמר:
.... כולם יודעים שלכל רב יש את השיקול דעת שלו איך ומתי לפסוק לחומרה ואיך ומתי לפסוק לקולא, וברור שאם אתה לקוח לך רב מסויים והולך אחריו לקולא ולחומרא אתה נוהג טוב, משא"כ אם אתה לוקח מהרבה רבנים את הקולות שלהם אז אתה סומך על עצמך, וממילא אם אתה יודע את כל הצדדים בהלכה ובמציאות אז אין סיבה למה לא לסמוך על עצמך, אבל הרי בכשרות חוץ מהרב של ההכשר אף אחד לא באמת יודע, אז כשאתה אוכל מכמה הכשרים יוצא שלפעמים אתה סומך על רב זה ולפעמים על רב אחר.


שאלתי לרב 'בר בי רב דחד יומא' בשאלתו 'הידור או סטיגמות' היא: מהיכן לכת"ר לדעת את טיב הכשר זה או אחר ברמה המקצועית ובאמת מה קורה בפנים מאחורי הקלעים???
הכשרים זה דבר מאוד דינמי (משתנה כל הזמן) וגם מה שהיה ידוע או מקובל בזמן אחד אינו בהכרח נכון לתקופה אחרת.
ונצא מנקודת אנחה שיש בידך את כל הכלים והקשרים והידע לשקול ולמדוד במאזניים ולהכריע בעניין הנשאל באשכול זה, הנני הצב"י מאוד מסכים עם דעתו של שניאור שכתב שלכל הכשר יש את הרבנים הגאונים שליט"א שלו, והינו פוסק ע"פ צורת פסיקה וקבלה מרב מסוים ובהנהגות מסוימות (כשמיטה לחזו"א ורבני ירושלים או לשיטת הספרדים, שחיטה לפוסקים מסוימים, פירות בעיינן ערלה אי אזלי' בתר מיעוט המצוי וכמה הוא כיום, נגיעות חרקים, וכו'.......) ואולי יש כאן העניין של לשאול אותו השאלה שתי בתי דינים (אל אף שדעתי נוטה לומר שאין קשר, וזה מאוד תלוי על מה). 
מסתמא אפשר לסמוך על מה שההכשר מודיע ברבים או מדפיס חוברת שלו עם כללי ההכשר וכו'... (עד אחד נאמן באיסורין) ואומר עד"מ בעניין שמיטה שלוקח עד קו רוחב 30 וגם הכשר אחר אומר כך, א"כ שניהם פסקי' כאותו שיטה. [אבל כידוע מי שמחמיר נניח עד"מ רק מקו רוחב 30.9 (שיטת הדרך אמונה והכי קרוב לשיטת הגר"א והכו"פ) עם מובלעת יתר משיטת המשנת יוסף, ברור שלא יכול לסמוך על ההכשרים שלפי דעת רבותיהם לוקחים אפי' מחלקו הצפוני של ישוב 'לוטן' [שנמצא ממש על קו רוחב 30 כידוע] .
ואפשר להאריך מאוד מאוד בכל חלק וחלק במערכת כשרות .... וע"ז אני מצטרף לדעתו של הרב שניאור שהגיב שמן הראוי להימנע, ובפסקים מסוימים שנהג חומרא, צריך כעת היתר כנדר לדבר מצווה [זאת שיודע שיש הבדל בצורת פסיקה כאמור]. 
מבלי להיכנס לעניין המוסרי של "קדש עצמך במותר לך"   -   והעניין החינוכי שהילדים בבית יודעים ש"אצלנו לא אוכלים כל דבר, ובודקים היטב על כל ממתק שמקבלים"
 

דרומאי

משתמש ותיק
david6 אמר:
מבלי להיכנס לעניין המוסרי של "קדש עצמך במותר לך"   -   והעניין החינוכי שהילדים בבית יודעים ש"אצלנו לא אוכלים כל דבר, ובודקים היטב על כל ממתק שמקבלים"

זה חשוב מאד!
ויתכן שעל זה עצמו שייך נדר, ויצטרכו התרת נדרים. וצ"ע.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
ללא שימת לב הציבור, גלשו כאן מנושא לנושא.
הסיבה לכך פשוטה, כי כל הנושא מתחילתו אינו נכון, שהרי מי שלדעתו חומרא נחשבת חומרא ודאי צריך התרת נדרים, וכל טענות הציבור כאן לומר על דברים מסויימים שאינם חומרא, לא יועילו אם האדם עשה כן בתורת חומרא.
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
כל הנושא מתחילתו אינו נכון, שהרי מי שלדעתו חומרא נחשבת חומרא ודאי צריך התרת נדרים, וכל טענות הציבור כאן לומר על דברים מסויימים שאינם חומרא, לא יועילו אם האדם עשה כן בתורת חומרא.

אבל זאת השאלה: אדם שהורגל לא לאכול מהכשר מסויים, האם מסתמא נובע הדבר מחומרא או מהרגל\סביבה?
גם צ"ע אם גמר בליבו לנהוג כן לעולם,
לענ"ד תלוי מאוד למה נהג שלא לאכול עד היום מהכשרים אלו,
עיין שו"ע (יו"ד סימן רי"ד ס"א): "דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור, הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם להם; הלכך מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ושבין ראש השנה ליום כיפורים, ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך ג' שיתירו לו. אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם, ונהג כן אפילו פעם אחת, צריך התרה ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר. לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים, לסייג ופרישות, יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר, וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה, ולא לעולם. אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים, לא הוי כאילו קבלום בנדר. ויש מי שאומר שאם טועה ונהג איסור בדבר המותר, נשאל ומתירים לו בשלשה כעין התרת נדרים; ואם יודע שהוא מותר ונהג בו איסור, אין מתירין לו אפילו כעין התרת נדרים, דהוי כאילו קבלו על עצמו כאיסורים שאסרתן תורה שאין להם היתר לעולם".

 
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
אני מצטט מלשנו של פותח האשכול
בר בי רב דחד יומא אמר:
האם אדם שהרגל למשל לא לאכול כשרות מסוימת [ליטאי שלא אכל מחפוד או חסיד שלא אכל שארית] ואחרי בדיקה התברר לו שזה קיבעון מחשבתי במקרה הטוב או גזענות טהורה במקרה הפחות טוב
אם באמת אדם לא אכל מהכשר מסוים כי הוא סבר שזה ההכשר לא טוב ובסוף נודע לו שהשמועה לא נכונה אלא הוצאת ש"ר מחמת אינטרס פולטי או גזעני בזה ברור שלא שייך סרך נדר שהרי הכל היה בטעות, זה שאנשים אחרים סבורים שיש סיבה להחמיר לא לאכול מההכשר מטעמים שלהם, לא מחייב את מי שנהג כן מטעמים שעכשיו נתברר לו שהם טעות
וזה לא שייך למה שדנו בהמשך האשכול על חומרות שיש להם סיבה אמתית אלא שלפעמים הסיבה קלושה מאוד
 

אבינועם

משתמש ותיק
נראה לי שיש הבדל בין 'הנהגה' ל'חשש'.
הסיבה להחמיר בפסח בדברים של גוזמא, הינה תלויה יותר במנהג מאשר בחשש,
לעומת זאת אי אכילת הכשר אין בה צד מנהג כלל [אא"כ משתייך לאי זו גזרה חסידית סגורה ומסויימת שהכשרה הקבוע בצידה, דאז יש לעיין..]
 
כי הם חיינו אמר:
[ליטאי שלא אכל מחפוד או חסיד שלא אכל שארית]
מה זה שייך לגזענות? האם בכשרות הגר''ש מחפוד מדקדקים בכל חומרות החזו''א? ובכשרות שארית בכל חומרות שו''ע הרב? ברור שכל חוג מחמיר לפי מה ששייך לו, ואין כאן שום קשר לגזענות.

גם לעצם הענין, אדם שמדקדק במה שעשו אבותיו לא ייסוג גם בדברים אחרים, אבל אם שואל על כל דבר מה ההיגיון וכדו' אזי עלול לנטות גם בדברים שיש בהם טעם.

אמר הרב שך לבחור יקה 'האם אתה יהודי יותר טוב מאביך שממתין שלש שעות בין בשר לחלב שאתה רוצה לשנות את מנהגו'?

לאכול ביצים עם בצל בשבת בבוקר אולי לא עיקר גדול היהדות, אבל כן הוא להמשיך את דרך אבותינו. תאמרו: דמגוגיה. אבל כל דמגוגיה גם מבוססת על אמת מסויימת.
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
כי הם חיינו אמר:
[ליטאי שלא אכל מחפוד או חסיד שלא אכל שארית]
מה זה שייך לגזענות? האם בכשרות הגר''ש מחפוד מדקדקים בכל חומרות החזו''א? ובכשרות שארית בכל חומרות שו''ע הרב? ברור שכל חוג מחמיר לפי מה ששייך לו, ואין כאן שום קשר לגזענות.

גם לעצם הענין, אדם שמדקדק במה שעשו אבותיו לא ייסוג גם בדברים אחרים, אבל אם שואל על כל דבר מה ההיגיון וכדו' אזי עלול לנטות גם בדברים שיש בהם טעם.

אמר הרב שך לבחור יקה 'האם אתה יהודי יותר טוב מאביך שממתין שלש שעות בין בשר לחלב שאתה רוצה לשנות את מנהגו'?

לאכול ביצים עם בצל בשבת בבוקר אולי לא עיקר גדול היהדות, אבל כן הוא להמשיך את דרך אבותינו. תאמרו: דמגוגיה. אבל כל דמגוגיה גם מבוססת על אמת מסויימת
לא אני כתבתי את מה שאתה מצטט בשמי
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
כי הם חיינו אמר:
[ליטאי שלא אכל מחפוד או חסיד שלא אכל שארית]
מה זה שייך לגזענות? האם בכשרות הגר''ש מחפוד מדקדקים בכל חומרות החזו''א? ובכשרות שארית בכל חומרות שו''ע הרב? ברור שכל חוג מחמיר לפי מה ששייך לו, ואין כאן שום קשר לגזענות.

גם לעצם הענין, אדם שמדקדק במה שעשו אבותיו לא ייסוג גם בדברים אחרים, אבל אם שואל על כל דבר מה ההיגיון וכדו' אזי עלול לנטות גם בדברים שיש בהם טעם.

אמר הרב שך לבחור יקה 'האם אתה יהודי יותר טוב מאביך שממתין שלש שעות בין בשר לחלב שאתה רוצה לשנות את מנהגו'?

לאכול ביצים עם בצל בשבת בבוקר אולי לא עיקר גדול היהדות, אבל כן הוא להמשיך את דרך אבותינו. תאמרו: דמגוגיה. אבל כל דמגוגיה גם מבוססת על אמת מסויימת.

צודק מאד. ובכל זאת, מאד חשוב שאדם יוכל להבדיל בין הנהגה שענינה לשמור על מנהג אביו או קהילתו, לבין הנהגה שהיא חיוב בסיסי ביהדות או באנושיות. ההבחנה הזו נחוצה מאד, והעדר ההבחנה מסוכנת מאד, מכמה בחינות.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
אבר כיונה כתב: ↑אתמול, 04:12
אדם שהורגל לאכול לחמניה וכו'
 
אני לא חושב שליצנות היא הפתרון לשאלה אמתית ומעניינת האם דבר שיש הרבה אנשים שלוקחים אותו כחומרא ואדם אחר הגיע למסקנא שאין זה חומרא מה דינו בכוונה אני לא רוצה להיגרר למקום של ציניות כי זה לא מכבד לא אותי ולא אף אחד אחר
רציתי להסביר למה לענ"ד ברור שלא צריך התרת נדרים, והמחשתי זאת ע"י המשל הנ"ל
אני מתנצל על סגנון הדברים
 

בר בי רב דחד יומא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבר כיונה אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
אבר כיונה כתב: ↑אתמול, 04:12
אדם שהורגל לאכול לחמניה וכו'
 
אני לא חושב שליצנות היא הפתרון לשאלה אמתית ומעניינת האם דבר שיש הרבה אנשים שלוקחים אותו כחומרא ואדם אחר הגיע למסקנא שאין זה חומרא מה דינו בכוונה אני לא רוצה להיגרר למקום של ציניות כי זה לא מכבד לא אותי ולא אף אחד אחר
רציתי להסביר למה לענ"ד ברור שלא צריך התרת נדרים, והמחשתי זאת ע"י המשל הנ"ל
אני מתנצל על סגנון הדברים
ההבדל הוא שאדם שאוכל לחמנייה לא עושה את זה מבחינה רוחנית [ואם כן יצטרך הפרה] ושאדם לא אוכל הכשר וחושב שזה עניין רוחני ואז מתבדה יכול להיות שהקבלה היא רוחנית אפילו שאין בה ממש 
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
ללא שימת לב הציבור, גלשו כאן מנושא לנושא.
הסיבה לכך פשוטה, כי כל הנושא מתחילתו אינו נכון, שהרי מי שלדעתו חומרא נחשבת חומרא ודאי צריך התרת נדרים, וכל טענות הציבור כאן לומר על דברים מסויימים שאינם חומרא, לא יועילו אם האדם עשה כן בתורת חומרא.

מה פתאום, אם הנושא עצמו אינו חומרא ולא הוי בכלל נדרי מצוה- נמצא שאין כאן נדר כלל אפילו למי שטועה שהוא חומרא.
 
חלק עליון תַחתִית