פרסום דברי תורה בעיתונים, וגניזת העיתונים

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
להדפיס דברי תורה בעיתון זה לא איסור דאורייתא
משא"כ לא לדון לכף זכות זה ביטול מ"ע מדאורייתא
רגע... הפתיחה של הנושא הזה אכן למטרה אם מי שהוא יכול ללמד זכות על אלה שנוהגים כך, ובפשטות אסור לכתוב ד"ת, רק שמחפשים לימודי זכות הלכתיים אם יש למי שהוא, וע"ז כתב שלא מצא לימוד זכות...
 

צח ואדום

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
צח ואדום אמר:
זה אכן לא דבר יפה לכתוב בעיתונים דברי תורה באופן שוודאי יגיעו לאשפה.
ואין לי איך ללמד זכות עליהם
להדפיס דברי תורה בעיתון זה לא איסור דאורייתא
משא"כ לא לדון לכף זכות זה ביטול מ"ע מדאורייתא


להשליך את שם ה' לאשפה, זה דאורייתא, "ואשריהם תשרופון באש... לא תעשון כן לה' אלוקיכם".
 
 

צח ואדום

משתמש רגיל
chaim אמר:
יושב אוהלים אמר:
להדפיס דברי תורה בעיתון זה לא איסור דאורייתא
משא"כ לא לדון לכף זכות זה ביטול מ"ע מדאורייתא
רגע... הפתיחה של הנושא הזה אכן למטרה אם מי שהוא יכול ללמד זכות על אלה שנוהגים כך, ובפשטות אסור לכתוב ד"ת, רק שמחפשים לימודי זכות הלכתיים אם יש למי שהוא, וע"ז כתב שלא מצא לימוד זכות...

צודק לחלוטין.
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
לשונו של האדמו"ר מגור זצ"ל בעל הפני מנחם באוצר מכתבים:
"כבודו צודק בהחלט, ואמנם גם 'המודיע' ער לבעיה זו, ונמנע מלהדפיס בדרך כלל דברי תורה לעיתון מחשש בזיון ח"ו, בכל זאת לדאבוננו עדיין קורים פה ושם תקלות קלות בהיסח הדעת, ויפה העיר כבודו, ונשתדל לזרזם ביותר להשגיח ולהקפיד ביתר דיוק, וכמאחז"ל (מכות כג) איו מזרזים אלא למזורז, והלוואי ונוכל להתגבר על בעיה זו, והרי חז"ל (ר"ה יח:) סיפרו לנו, כי קבעו ליו"ט את היום שביטלו הזכרת שם שמים בשטרות, בגלל החשש שהשטר הפרוע יתגולל בבזיון".
 

מלך שבא

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
צח ואדום אמר:
זה אכן לא דבר יפה לכתוב בעיתונים דברי תורה באופן שוודאי יגיעו לאשפה.
ואין לי איך ללמד זכות עליהם
להדפיס דברי תורה בעיתון זה לא איסור דאורייתא
משא"כ לא לדון לכף זכות זה ביטול מ"ע מדאורייתא
אין שום מצוה לדון לכף זכות אם השכל אומר שהענין נוטה לחובה או ודאי לחובה. [גם מי שעושה כך לא קיים שום מצוה]
 
chaim אמר:
לשונו של האדמו"ר מגור זצ"ל בעל הפני מנחם באוצר מכתבים:
"כבודו צודק בהחלט, ואמנם גם 'המודיע' ער לבעיה זו, ונמנע מלהדפיס בדרך כלל דברי תורה לעיתון מחשש בזיון ח"ו, בכל זאת לדאבוננו עדיין קורים פה ושם תקלות קלות בהיסח הדעת, ויפה העיר כבודו, ונשתדל לזרזם ביותר להשגיח ולהקפיד ביתר דיוק, וכמאחז"ל (מכות כג) איו מזרזים אלא למזורז, והלוואי ונוכל להתגבר על בעיה זו, והרי חז"ל (ר"ה יח:) סיפרו לנו, כי קבעו ליו"ט את היום שביטלו הזכרת שם שמים בשטרות, בגלל החשש שהשטר הפרוע יתגולל בבזיון".


אני מנוי העיתון. מי ייתן. 

הם לא היחידים, אבל מילא אם העניין בעיתונות היה נגמר רק במאמרי חז''ל והשקפה החרשתי, אבל קישור אידיוטי של פסוקים בשביל פרסומת למוצר? ועיוות מאמרי חז''ל בצורה שיותר מרומזת מה דעת המפרסם על האינטיליגנציה של לקוחותיו;
'אכלו קורנפלקס כדי שתגדלו בתורה' 'תדיראן וכו' תדיראן קודם' 'תתעורר עם הקפה שלנו אלול' 'שמירת העינים עם המשקפיים שלנו' ושאר ירקות עבשים. עיתון הוא תעסוקה לחדר שאין בו מזוזה ולא מקום לפרסום דברי תורה. למה זה כל כך קשה? או לפחות שיעשו דילוגי פסוקים, וכנסי גדו''י שליט''א יהיו תחת מסגרת מצבע בלעדי למשל.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
chaim אמר:
יושב אוהלים אמר:
להדפיס דברי תורה בעיתון זה לא איסור דאורייתא
משא"כ לא לדון לכף זכות זה ביטול מ"ע מדאורייתא
רגע... הפתיחה של הנושא הזה אכן למטרה אם מי שהוא יכול ללמד זכות על אלה שנוהגים כך, ובפשטות אסור לכתוב ד"ת, רק שמחפשים לימודי זכות הלכתיים אם יש למי שהוא, וע"ז כתב שלא מצא לימוד זכות...
וע"ז כתבתי שיש מצוה מן התורה ללמוד זכות
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
אין שום מצוה לדון לכף זכות אם השכל אומר שהענין נוטה לחובה או ודאי לחובה.
בגלל שמישהו אינו יודע את ההלכה זה לא אומר שזה ודאי לחובה. וחוץ מזה החפץ חיים כותב להדיא שגם היכן שהדבר נוטה לכף חובה אם אין האדם מוחזק כרשע יש ענין לדונו לכף זכות.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
צח ואדום אמר:
יושב אוהלים אמר:
צח ואדום אמר:
זה אכן לא דבר יפה לכתוב בעיתונים דברי תורה באופן שוודאי יגיעו לאשפה.
ואין לי איך ללמד זכות עליהם
להדפיס דברי תורה בעיתון זה לא איסור דאורייתא
משא"כ לא לדון לכף זכות זה ביטול מ"ע מדאורייתא


להשליך את שם ה' לאשפה, זה דאורייתא, "ואשריהם תשרופון באש... לא תעשון כן לה' אלוקיכם".

חס ושלום! הם לא זורקים את שם השם לאשפה! הם מדפיסים. מי זורק לאשפה? ראית פעם מישהו לוקח במזיד דבר שיש בו שם השם וזורקו לאשפה! אתה ממש מקטרג על עם ישראל.
ואם מישהו כן זורק אולי הם לא שמים לב לשם השם - זה לא לימוד זכות?? 
לדון לכף זכות זה מצות עשה בדיוק כמו לאכול מצה בפסח!!
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
ידידי היקר, כמדומני שעברת למסלול אחר, המטרה היא לברר על העיתון שמפרסם דברי תורה הקדושים כאשר יודעים בוודאות שחלק גדול ילך בוודאות לאשפה, וזה בזיון דברי תורה, ואין אנחנו חושבים ח"ו שהם רשעים שהם מדפיסים, רק מנסים להבין האם יש מקור הלכתי שכדי לזכות את הרבים בדברי תורה מותר לעשות כדבר הזה, כאשר הפשטות מחז"ל וגדולי ישראל שצריכים לימנע מזה
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
chaim אמר:
מצטער, אבל הדבר נסתר מגמ' מפורשת בראש השנה דף יח - שמלכות בית חשמונאי רצו לעשות תיקון גדול שיזכירו שם שמים במכתבים, והגיעו החכמים ואסרו את זה - כי למחר נמצא פורע את חובו ונמצא שמתגלגל באשפה - וזה בדיוק אותו דבר, ואף אחד לא חשב על כיון הזה לומר שהם בטלים ברוב
אינו דומה כתיבת שם לכתיבת ד"ת
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
מה הוא כבוד ומה הוא בזיון זה שאלה של הרגשה ואולי גם של תרבות
ההרגשה של כל יהודי ירא"ש שזריקת דברי תורה לאשפה הוא בזיון לתורה
וא"כ כל מי שזורק דברי תורה לאשפה , הוא גורם בזיון לתורה
ולכן קשה בעני כל הפלפולים של הכותבים בזה
ואמנם יש אולי למצוא צד זכות למקילים אבל ודאי שאין זה ראוי
 

HaimL

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
chaim אמר:
לשונו של האדמו"ר מגור זצ"ל בעל הפני מנחם באוצר מכתבים:
"כבודו צודק בהחלט, ואמנם גם 'המודיע' ער לבעיה זו, ונמנע מלהדפיס בדרך כלל דברי תורה לעיתון מחשש בזיון ח"ו, בכל זאת לדאבוננו עדיין קורים פה ושם תקלות קלות בהיסח הדעת, ויפה העיר כבודו, ונשתדל לזרזם ביותר להשגיח ולהקפיד ביתר דיוק, וכמאחז"ל (מכות כג) איו מזרזים אלא למזורז, והלוואי ונוכל להתגבר על בעיה זו, והרי חז"ל (ר"ה יח:) סיפרו לנו, כי קבעו ליו"ט את היום שביטלו הזכרת שם שמים בשטרות, בגלל החשש שהשטר הפרוע יתגולל בבזיון".


אני מנוי העיתון. מי ייתן. 

הם לא היחידים, אבל מילא אם העניין בעיתונות היה נגמר רק במאמרי חז''ל והשקפה החרשתי, אבל קישור אידיוטי של פסוקים בשביל פרסומת למוצר? ועיוות מאמרי חז''ל בצורה שיותר מרומזת מה דעת המפרסם על האינטיליגנציה של לקוחותיו;
'אכלו קורנפלקס כדי שתגדלו בתורה' 'תדיראן וכו' תדיראן קודם' 'תתעורר עם הקפה שלנו אלול' 'שמירת העינים עם המשקפיים שלנו' ושאר ירקות עבשים. עיתון הוא תעסוקה לחדר שאין בו מזוזה ולא מקום לפרסום דברי תורה. למה זה כל כך קשה? או לפחות שיעשו דילוגי פסוקים, וכנסי גדו''י שליט''א יהיו תחת מסגרת מצבע בלעדי למשל.
תנוח דעתך. גם הפרסומות לציבור הכללי, ובכל מקום, לא נותנות קרדיט רב מדי לאינטליגנציה האנושית. ולפי מידת ההצלחה של המפרסמים, כנראה שזה בצדק רב. 
 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
chaim אמר:
HaimL אמר:
בפשטות, שם שמים חמיר טפי מד"ת, ואין משם ראיה
בשו"ע הרב (שלד סעיף יג) מפורש שגם פסוקים אסור לכתוב במקום שיכול להגיע לידי בזיון
פסוקים ג"כ בפשטות חמירי טפי מד"ת. וגם אם לא, שכן זה נחשב פירוש לתורה, הרי כתב הרמב"ם אסור לשרפן או לאבדן ביד. משמע שלא החמיר בד"ת, אם יכול לבוא לידי כך שיהיה מוטל באשפה 

 
אסביר את דבריך היקרים, הרמב"ם פוסק פ"ו דיסה"ת (הלכה ח') "כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפן או לאבדן ביד, והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות", הרי דיבר גם על תורה שבעל פה,
ואח"כ כותב הרמב"ם "במה דברים אמורים בכתבי הקדש שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם, אבל עובד כוכבים שכתב את השם גונזין אותו וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן עכו"ם יגנזו" עכ"ל,
וכוונתך לומר שבסוף של הרמב"ם לגבי גניזה של גוי לא כתב ופירושיהן וביאוריהן, ומוכח מזה שלא צריך גניזה לגבי פירושיהם וביאוריהם, ורק אסור לאבדן ביד, ולכן מותר לגרום שייאבד, ומותר גם להדפיסם.
וברוך שכוונת לתשובות והנהגות כרך ב סימן תסו. 
אולם בעניי נראה לדחות שאם גוי כותב פירוש על המקרא ברור שמצוה לשרפו, שהרי תורה שבעל פה הוא רק לישראל המסורה להם מדור לדור, ואם מצא ביד גוי פירוש אפשר לראות מיד מי כתבו, ואם זה פירוש של אחד מן המפרשים הרי אין נפק"מ אם הגוי כתבו או ישראל, וכמו היום שלא מקפידים שאנשי הדפוס יהיו יהודים, ורק בספר תורה יש נפק"מ מי כתב את זה, שאם ישראל כתבו יש בזה קדושה ואם גוי כתבו אין בזה קדושה, וכמדומני שאין מן הצורך להאריך בחילוק בין תורה שבע"פ לתורה שבכתב.
וקצת ראיה שאסור לגרום שיתבזה דברי תורה מהגמ' במסכת תמורה דף יד עמוד ב "כותבי הלכות כשורף התורה", ופרש"י שאסור להצילו בשבת מהשריפה (בעת שהיה אסור לכתוב הלכות), ולכן מי שכותבו גורם שיתבזה דברי תורה, והרי הדברים מבהילים שמצד אחד אסור להצילו בשבת שהרי אין קורין בהם, ומצד שני מי שיכתבו ייענש על זה שביזה דברי תורה!
וק"ו להפירוש השני של רש"י שכתב שכל מה שרואה תורה שבע"פ מיד שרפו - כי אסור לכתבו, ונמצא שמי שכתבו גרם שיתבזה דברי תורה.  
 
 

פולני

משתמש ותיק
הרב שמפרסם את ההלכות מסתבר שיודע בבירור שזה יפורסם בעיתון היומי, וזה גורם שאלה של גניזה (ובפרט שכבר פירסם פסקי הלכות כאלו כמה וכמה פעמים במהלך התקופה האחרונה, וגם אם בפעם הראשונה אולי סבר שזה יכנס לעיתון התורני, אך מסתמא כיום הוא כבר יודע שזה נכנס כמה פעמים בעיתון החולין), ואם הוא ממשיך לפרסם בכל זאת - מסתבר שאינו רואה בכך בעיה - עכ"פ מצד הדפסת העיתון, ובלי ליכנס האם למעשה זה טעון גניזה, אך עצם הפירסום לדעתו הוא ככל הנראה בסדר.

אולי למישהו יש גישה אליו לברר הענין על סמך מה הוא סובר שמותר לפרסם כך הלכות בעיתון יומי.
 

פולני

משתמש ותיק
פולני אמר:
הרב שמפרסם את ההלכות מסתבר שיודע בבירור שזה יפורסם בעיתון היומי, וזה גורם שאלה של גניזה (ובפרט שכבר פירסם פסקי הלכות כאלו כמה וכמה פעמים במהלך התקופה האחרונה, וגם אם בפעם הראשונה אולי סבר שזה יכנס לעיתון התורני, אך מסתמא כיום הוא כבר יודע שזה נכנס כמה פעמים בעיתון החולין), ואם הוא ממשיך לפרסם בכל זאת - מסתבר שאינו רואה בכך בעיה - עכ"פ מצד הדפסת העיתון, ובלי ליכנס האם למעשה זה טעון גניזה, אך עצם הפירסום לדעתו הוא ככל הנראה בסדר.

אולי למישהו יש גישה אליו לברר הענין על סמך מה הוא סובר שמותר לפרסם כך הלכות בעיתון יומי.

אגב, שאלתי את הנהלת העיתון המדובר האם יש להם היתר שזה פטור מגניזה, וענו לי שאינם פוסקים בעניני הלכה ושכל אחד יתייעץ עם הרב שלו.

אבל כמו שכתבתי בהודעתי הקודמת - יש לחלק בין עצם חיוב הגניזה להיתר הפרסום שמביא אולי למכשול.
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי בספר שערי הלכה ומנהג מהאדמו"ר מחב"ד זצ"ל על יו"ד וז"ל - "וכל שאפשר לו למצוא צינור ואופן שיתפרסמו עניני תוה"ק תורת חיים ברבים, החובה עליו לעשות את זה ככל האפשרי, ולא עוד אלא שבענין שלהדפיס ד"ת בעיתונים, שלפני איזה דורות היו זהירים בזה, כיון שחשש גדול שלא ינהגו כבוד בעיתונים ויושלכו בחוצות, הנה גם בזה התחילו גדולי ישראל בדור שלפנינו, וכידוע בנוהג העיתונים החרדים במדינת פולין, ובאה"ק ת"ו, וכן נדפסו כמה מעניני תורה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה בעיתונים באמריקה, ובלבד שיגיעו אפילו לאחד או לשנים מבני ישראל, ויעמידוהו על האמת ובקרן אורה".
ובמכתב נוסף שם "במענה על שאלתו, במה שראה מכתבי נדפס בעיתון, שיש חשש שעיתונים אינם נשמרים, והרי במכתב זה הובא גם מאמרי חז"ל ופסוק. והנה יסודי הוא מנהג גדולי ישראל בכגון דא במדינתנו לפנים, וגם נוהג כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בהיותו בארה"ב, אשר לעת הצורך היה מדפיס בעיתונים וכיו"ב דברי התעוררות ואפילו אם היו מועתקים בהם מאמרי חז"ל ופסוקים. אף שכמובן שבמה שהיה אפשר היו נזהרים, היינו שלא לכתוב השם כצורתו וכו'.

אולם נראה ששאני התם שצריך לכתוב מכתב התעוררות להרמת קרן הדת וכדומה, משא"כ לכתוב הלכות שאינם לאפרושי מאיסורא אז שפיר לכאורה צריכים ליזהר
 

אין חכמה

משתמש ותיק
chaim אמר:
אין חכמה אמר:
וכמדומה שבתשובות והנהגות מתיר אף ההדפסה עי"ש
זה לשון תשובות והנהגות כרך א סימן תקנד "וכבר הבאתי שבבני ברק ראיתי שמחמירים מאד בעתונים עם איזה דברי תורה שצריך גניזה ככל דברי תורה, (וכמדומני שהגר"ש ואזנר שליט"א הוציא כרוז להקפיד כן, אבל עיקר הלכה בזה צ"ב, ואין בידי כעת לברר פרטי ד"ז).", עכ"ל
זה לשון "תשובות והנהגות" כרך ב סימן תסו - ופירסמתי נגד כותבי מאמרים בדברי תורה בעתונים שיצאו שכרם בהפסידם, ויקבלו על הפרישה שכר יותר, ובפרט אם הוא מודפס בעמוד רגיל שאינו מיוחד לדברי תורה, ואף שבר"ה יח: איתא שעשו יום טוב על שבוטל שם שמים המונח כבזיון ע"ש, משמע דרק משום ש"ש עשאוהו, נראה דהוא הדין בכל דברי תורה חייבין למנוע שיגרם שיהיה מוטל בבזיון באשפה כשהמאמר נכתב לדברי תורה (עיין בשו"ת אחיעזר ח"ג סימן ל"ב
עיין בתחילת התשובה הנ"ל ובקודמתה [א תקנג ותקנד] ותראה שמעיקרא דדינא מצדד להקל בזה ומאריך בכמה סיבות לזה
 
 

כותר

משתמש ותיק
זך הרעיון אמר:
משום בעיה זו הורה מרן הרב מטשעיבין זי"ע למערכת עיתון המודיע להוציא את דברי התורה בעיתון נפרד, וזהו פשר הענין של המוסף התורני בהמודיע.

המבקר והעורך של המודיע אמרו לי שהסיבה של העיתון התורני היא כדי שלא יקראו מודעות בשבת. ולגבי גניזה הרב ההלכתי שלהם מיקל בזה.
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
לתועלת הרבים נביא כאן מקצת לשונו של התשובות והנהגות כרך א סימן תקנד 

"ראוי לרבני ישראל לאסור הופעת עתונים עם דברי תורה מאחר שסופם לאשפה, וכבר כתב בחזו"א באגרותיו (ח"א קפ"ג) לרב אחד שכתב מאמר בעתון להשפיע לטובה על הקוראים וז"ל "הערות בקורת של הרב שיחי' מקומן הנכבד בחוברת מיוחדה מזמן לזמן, אבל אין מקומן יפה להן במקום שהוא נותנן, והתורה בבחינת שבויה, מלבד שסופן ליעשות תכריך לחמאה", ובעו"ה כך המצב היום שדברי תורה הנכתבים בעתון סופם לאשפה. 

אמנם בחטא זה שוין כל העתונים וחוברות בעולם כולו אפילו מהחרדים ביותר, ורובם ככולם סופם לאשפה, ואין בגניזה מקום להחזיקם, ואמרתי ללמד זכות שברמב"ם פ"ו דיסה"ת (ה"ח) פוסק שכתבי הקדש כולם ופרושיהם וביאוריהם אסור לשורפן או לאבד ביד וכו' וכן כתבי הקדש שבלו גונזים אותם ע"ש, ולא פירש גניזה בפירושיהן וביאוריהם כמו ברישא, ונראה שהאמת דאסור רק לשורפן שזהו בזיון אבל אין בזה חיוב גניזה, וזהו דיוק נפלא בלשון הרמב"ם המזוקק. 

וכ"ז בלשון הקודש, אבל בלע"ז אפילו השם הקדוש דעת הש"ך ביו"ד סימן קע"ט ס"ק י"א שמדינא מותר למוחקו, ע"ש. ועיין בשו"ת הגרע"א (כ"ה) שדינו ככינוי שמותר למוחקו אבל לישבע אסור ולהזכיר מותר ע"ש, ובגמרא ר"ה (יח ב) איתא דש"ש מוטל באשפה שכתבו בשטר א - ל עליון ע"ש, והיינו אזכרה בלשה"ק אבל ביאורים ובלע"ז יש לומר דמותר, ומ"מ נראה שלהטילו לאשפה לבזותו אין להתיר

לפיכך נכון לכרוך העתונים המכילים דברי תורה בלע"ז בניילון סביב לכבדם, ואז אף שגורם לשריפה אין איסור, וכן נוהגין בארץ ישראל בתרומות ומעשרות וחלה דקודש שכורכים בנייר ומניחים באשפה ולא נקרא בזיון ודי בכך, ובבני ברק ראיתי מהדרין לשלוח לגניזה אפילו עתונים. ולדעתי בעתונים שבלע"ז כאן אין להחמיר כ"כ, וכן מביא באחיעזר (ח"ג סימן ט"ו) בשם "שבות יעקב" להתיר בשריפה שלא יבוא לידי בזיון. 

אמנם גם בעתונים שמגיעים כאן מארץ ישראל, במקומות שלא נכתבו להחזיק בקדושה כשאר ביאורים, והם בדפוס ובלי דקדוקי כתב אשורית, אף שאין כמעט עתון בלי כמה דברי תורה, או עכ"פ דברי הספד וכדומה, כמדומני שנהגו להתיר לשורפו אחר כך ובתנאי שנזהר שכרכו בניילון סביב, ולא דמי לפירושיהם וביאוריהם שנדפסו ללמוד בהם תמיד, שכבר הבאנו שעיקר האיסור שבבזיון הביאורים הוא בשנכתבו לקיום, אבל כשאינם מונחים בבזיון עד השריפה, אזי בדברי תורה כשאין בו אזכרות בשריפה גופא כשכרך ואינו אלא גרם, נראה שאין איסור מדינא בעתונים אלא רק שלא לבזותם וצ"ב. 

ועכ"פ בנידון שלפנינו בעתונים כאן ובלע"ז נראה שאם כורך העתון במיוחד סביב מותר מדינא וכמ"ש (ורבני ארץ ישראל יכריעו הדין בעתונים היוצאים שם בלשון עברי יום יום ומעורבין בדברי תורה, וכבר הבאתי שבבני ברק ראיתי שמחמירים מאד בעתונים עם איזה דברי תורה שצריך גניזה ככל דברי תורה, (וכמדומני שהגר"ש ואזנר שליט"א הוציא כרוז להקפיד כן, אבל עיקר הלכה בזה צ"ב, ואין בידי כעת לברר פרטי ד"ז), עכ"ל.

והנה דבריו קלורין לעינים שבא להתיר רק לשרפו ובדרך כבוד, וגם בזה לא ברור לו מה הדין אם זה כתוב בלשון הקודש, אבל אין היתר להניחם באשפה בלי ניילון, וכאן מנסים לראות האם יש איזה היתר לפרסם דברי תורה כאשר יודע שילך לאשפה - וע"ז כתב בהדיא שאסור ושראוי לצאת כרוז שאסור.
ובאמת יצא כרוז בשנת תשמט ושנת תש"נ וכמו שיראה המעיין בספר גניזה כהלכתה (בעמוד שט) שאיסור גמור הוא וכתבו שאין לך בזיון גדול מזה וכבוד התורה מוטל עד לעפר - וחתום עליו הרב ש"ז אויערבך הרב קרליץ ורב שטיינמן והרב וואזנר והאדמו"ר מערלוי והמנחת יצחק.
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
ולגבי גניזה הרב ההלכתי שלהם מיקל בזה
הרב מתיר לזרוק גם המוסף התורני?
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
פולני אמר:
הרב וואזנער - רק טור קבוע חייב בגניזה.
ספר גנזי הקודש

גנזי הקודש.png

רק עכשיו שמתי לב שהרב ווזנר כותב כאן במפורש שיש לסדר שיהיה רק בימים מסויימים שאנשים ידעו שצריכים לגנזו - ומה שמתיר לזרוק בתוך ניילון הוא רק אם זה דרך סיפור דברים בעלמא
 
שבוע טוב.

יסלחו לי חברי הפורום. אך דוגמא מייצגת לבעיה הנוראית הזו הוא בנק אחד, שפרסם השבוע - בלק תש''פ, בכל העתונים החרדיים, מוסף 'להתנהלות כלכלית נבונה'. הכל טוב ויפה. אך חד עין יכל לראות כי בעמוד האחרון ישנם מאמרי חז''ל בשבח החיסכון.

רחמנא ליצלן!


מילא היה כאן חיזוק אמתי. אבל פרסומת מטופשת לבנק אינה אמורה לכיל ציטוטים ממאמרי חז''ל. אם רוצים שיביאו מומחה כלכלי שיסביר למה הם הטובים ביותר. אך מדוע לקחת את דברי חז''ל ולעוותם בצורה מגוחכת על מנת להשיג תועלת דמיונית. לשם מה? וכי ישנם לקוחות שמאמרי החז''ל ישכנעו אותם? רוצה לומר: הינדא יקרה, אפילו רבי טרפון אומר שעלינו לעבור לבנק פלוני בגלל הדיגיטציה שבו?.

סליחה על הבוטות. אבל אין בידי למחות אלא רק להודיע צערי לרבים.

אני בטוח שכמה מאות מעלונים אלו יילכו לאשפה. אנא! שימו לב אם קיבלתם את הדבר הזה ונהגו בו כדין.
 
HaimL אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
chaim אמר:
לשונו של האדמו"ר מגור זצ"ל בעל הפני מנחם באוצר מכתבים:
"כבודו צודק בהחלט, ואמנם גם 'המודיע' ער לבעיה זו, ונמנע מלהדפיס בדרך כלל דברי תורה לעיתון מחשש בזיון ח"ו, בכל זאת לדאבוננו עדיין קורים פה ושם תקלות קלות בהיסח הדעת, ויפה העיר כבודו, ונשתדל לזרזם ביותר להשגיח ולהקפיד ביתר דיוק, וכמאחז"ל (מכות כג) איו מזרזים אלא למזורז, והלוואי ונוכל להתגבר על בעיה זו, והרי חז"ל (ר"ה יח:) סיפרו לנו, כי קבעו ליו"ט את היום שביטלו הזכרת שם שמים בשטרות, בגלל החשש שהשטר הפרוע יתגולל בבזיון".


אני מנוי העיתון. מי ייתן. 

הם לא היחידים, אבל מילא אם העניין בעיתונות היה נגמר רק במאמרי חז''ל והשקפה החרשתי, אבל קישור אידיוטי של פסוקים בשביל פרסומת למוצר? ועיוות מאמרי חז''ל בצורה שיותר מרומזת מה דעת המפרסם על האינטיליגנציה של לקוחותיו;
'אכלו קורנפלקס כדי שתגדלו בתורה' 'תדיראן וכו' תדיראן קודם' 'תתעורר עם הקפה שלנו אלול' 'שמירת העינים עם המשקפיים שלנו' ושאר ירקות עבשים. עיתון הוא תעסוקה לחדר שאין בו מזוזה ולא מקום לפרסום דברי תורה. למה זה כל כך קשה? או לפחות שיעשו דילוגי פסוקים, וכנסי גדו''י שליט''א יהיו תחת מסגרת מצבע בלעדי למשל.
תנוח דעתך. גם הפרסומות לציבור הכללי, ובכל מקום, לא נותנות קרדיט רב מדי לאינטליגנציה האנושית. ולפי מידת ההצלחה של המפרסמים, כנראה שזה בצדק רב. 
רבי @HaimL היקר, שכל כך אוהב לבדוק תמיד מה חושבים מעבר לכביש ;-)
לא מניח את דעתי ש'גם החילונים טיפשים', אבל דבר אחד הוא פרסומאי שחושב שדיוקן של ספורטאי פלוני ישכנע מישהו לרכוש קורנפלקס, ודבר אחר הוא פסרומאי שחושב שעיוות של מימרת אמורא פלוני תשכנע אותי לקנותו.

ראיתי כתבה באיזה שבועון על 'בעל אגרופים' אחד שחזר בתשובה, וכותרת המאמר הייתה 'הריש לקיש של דורנו'... אני חושב שגם ההשוואה בעניין האגרופים לכשעצמה היא זלזול באמורא הקדוש ריש לקיש.

איני יודע אם כב' בן א''י, אך אולי תמצא ברשת הקלטה של זעקות השבר האידיוטיות הנשמעות בבני ברק בדבר הקורונה, ואז תבין היטב מה חושבים שאנחנו. מה כל כך קשה פשוט להשמיע את הנחיות הבריאות? לא יודע. בלי 'גיוואלד' ארוך של 15 שניות בהתחלה זה לא ישכנע...
 
 

HaimL

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
HaimL אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
אני מנוי העיתון. מי ייתן. 

הם לא היחידים, אבל מילא אם העניין בעיתונות היה נגמר רק במאמרי חז''ל והשקפה החרשתי, אבל קישור אידיוטי של פסוקים בשביל פרסומת למוצר? ועיוות מאמרי חז''ל בצורה שיותר מרומזת מה דעת המפרסם על האינטיליגנציה של לקוחותיו;
'אכלו קורנפלקס כדי שתגדלו בתורה' 'תדיראן וכו' תדיראן קודם' 'תתעורר עם הקפה שלנו אלול' 'שמירת העינים עם המשקפיים שלנו' ושאר ירקות עבשים. עיתון הוא תעסוקה לחדר שאין בו מזוזה ולא מקום לפרסום דברי תורה. למה זה כל כך קשה? או לפחות שיעשו דילוגי פסוקים, וכנסי גדו''י שליט''א יהיו תחת מסגרת מצבע בלעדי למשל.
תנוח דעתך. גם הפרסומות לציבור הכללי, ובכל מקום, לא נותנות קרדיט רב מדי לאינטליגנציה האנושית. ולפי מידת ההצלחה של המפרסמים, כנראה שזה בצדק רב. 
רבי @HaimL היקר, שכל כך אוהב לבדוק תמיד מה חושבים מעבר לכביש -;)
לא מניח את דעתי ש'גם החילונים טיפשים', אבל דבר אחד הוא פרסומאי שחושב שדיוקן של ספורטאי פלוני ישכנע מישהו לרכוש קורנפלקס, ודבר אחר הוא פסרומאי שחושב שעיוות של מימרת אמורא פלוני תשכנע אותי לקנותו.

ראיתי כתבה באיזה שבועון על 'בעל אגרופים' אחד שחזר בתשובה, וכותרת המאמר הייתה 'הריש לקיש של דורנו'... אני חושב שגם ההשוואה בעניין האגרופים לכשעצמה היא זלזול באמורא הקדוש ריש לקיש.

איני יודע אם כב' בן א''י, אך אולי תמצא ברשת הקלטה של זעקות השבר האידיוטיות הנשמעות בבני ברק בדבר הקורונה, ואז תבין היטב מה חושבים שאנחנו. מה כל כך קשה פשוט להשמיע את הנחיות הבריאות? לא יודע. בלי 'גיוואלד' ארוך של 15 שניות בהתחלה זה לא ישכנע...
אני נוטה להסכים איתך, שפרסומות מונחות מגזרים הן מביכות ואינפנטיליות במיוחד. וזכורים לי כמה סלוגנים טפשיים, ומעוררי שאט נפש (משל משרד פרסום חרדי).

אבל, תמה עצמך. הרי לא כל העולם גולם. הפרסומאים הם שועלים ממולחים, והמפרסמים הם כרישי עסקים. מדוע שישפכו כסף ומאמץ על משהו שמעורר רגשות הפוכים, של דחייה ותיעוב?

אם חשבת על הנושא, ויש לך תובנה מאירת עיניים, אנא שתף אותי במסקנות. 
 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
chaim אמר:
אסביר את דבריך היקרים, הרמב"ם פוסק פ"ו דיסה"ת (הלכה ח') "כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפן או לאבדן ביד, והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות", הרי דיבר גם על תורה שבעל פה,
ואח"כ כותב הרמב"ם "במה דברים אמורים בכתבי הקדש שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם, אבל עובד כוכבים שכתב את השם גונזין אותו וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן עכו"ם יגנזו" עכ"ל,
וכוונתך לומר שבסוף של הרמב"ם לגבי גניזה של גוי לא כתב ופירושיהן וביאוריהן, ומוכח מזה שלא צריך גניזה לגבי פירושיהם וביאוריהם, ורק אסור לאבדן ביד, ולכן מותר לגרום שייאבד, ומותר גם להדפיסם.
וברוך שכוונת לתשובות והנהגות כרך ב סימן תסו. 
אולם בעניי נראה לדחות שאם גוי כותב פירוש על המקרא ברור שמצוה לשרפו, שהרי תורה שבעל פה הוא רק לישראל המסורה להם מדור לדור, ואם מצא ביד גוי פירוש אפשר לראות מיד מי כתבו, ואם זה פירוש של אחד מן המפרשים הרי אין נפק"מ אם הגוי כתבו או ישראל, וכמו היום שלא מקפידים שאנשי הדפוס יהיו יהודים, ורק בספר תורה יש נפק"מ מי כתב את זה, שאם ישראל כתבו יש בזה קדושה ואם גוי כתבו אין בזה קדושה, וכמדומני שאין מן הצורך להאריך בחילוק בין תורה שבע"פ לתורה שבכתב.
וקצת ראיה שאסור לגרום שיתבזה דברי תורה מהגמ' במסכת תמורה דף יד עמוד ב "כותבי הלכות כשורף התורה", ופרש"י שאסור להצילו בשבת מהשריפה (בעת שהיה אסור לכתוב הלכות), ולכן מי שכותבו גורם שיתבזה דברי תורה, והרי הדברים מבהילים שמצד אחד אסור להצילו בשבת שהרי אין קורין בהם, ומצד שני מי שיכתבו ייענש על זה שביזה דברי תורה!
אחר שכתבתי את זה שמתי לב שטעיתי כי הרמב"ם בסוף דבריו אינו מדבר דווקא על גוי אלא כל כתבי הקודש שבלו
וגם מה שהבאתי מהגמ' בתמורה אפשר לדחות כי עיקר הסיבה זה כי אסור לכתוב הלכות, ולכן החמירו גם שזה כמו ששורפו
ודוגמא לזה מצאנו בגמ' שבת דף קיג עמוד ב "אמר רבי אמי: כל האוכל מעפרה של בבל - כאילו אוכל מבשר אבותיו, ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב וימח את כל היקום וגו'. אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער - שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה מצולה - שכל מתי מבול נצטללו לשם. [ויש אומרים כאילו אוכל] שקצים ורמשים והא ודאי איתמחויי איתמחו! אמרי: כיון דמלקי גזרו ביה רבנן; דהא ההוא גברא דאכל גרגישתא, ואכל תחלי, וקדחו ליה תחליה בלביה ומית", עכ"ל.
ופרש"י "אלא כיון דמלקי - גזור בה משום אוכל שקצים ורמשים".
והכא נמי כיון שאסור לכתוב לכן גזרו משום דהוי כשורף, ולעולם יתכן שלא גזרו בתורה שבעל פה לחשוש אולי ילך לאיבוד
 
HaimL אמר:
אם חשבת על הנושא, ויש לך תובנה מאירת עיניים, אנא שתף אותי במסקנות. 
איני יודע אם היא מאירת עינים, אך שמעתי פעם שהסיבה שהעיתונים עם תמונות 'מחצרות הרבנים והאדמורים' לא נסגרים מחוסר ענין לציבור, היא 'מחוסר בציבור לענין', ודוק מינה ואוקי הכא.
 
 

ברכה והצלחה

משתמש רגיל
אחד המלמדים שלי סיפר כי הוא עבר ליד עתון המודיע (ואיני יודע אם כוונתו הייתה לדפוס או למערכת)וראה המון גליונות זרוקים באשפה (כולל המוסף התורני....) לאחר כמה ימים הוא ראה את העורך ושאל אותו מה ההתר והשיב כי הם שאלו את מרן הסטייפלר והורה להם כי דבר מודפס כל זמן שלא למדו בו אין בו קדושה, ולכן הם זורקים את כל הגליונות המיותרים(המעשה היה לפני תשמ"ט....)
 
ברכה והצלחה אמר:
אחד המלמדים שלי סיפר כי הוא עבר ליד עתון המודיע (ואיני יודע אם כוונתו הייתה לדפוס או למערכת)וראה המון גליונות זרוקים באשפה (כולל המוסף התורני....) לאחר כמה ימים הוא ראה את העורך ושאל אותו מה ההתר והשיב כי הם שאלו את מרן הסטייפלר והורה להם כי דבר מודפס כל זמן שלא למדו בו אין בו קדושה, ולכן הם זורקים את כל הגליונות המיותרים(המעשה היה לפני תשמ"ט....)

וצ''ע ממש''כ בקהילות יעקב עצמו ששיירי הנייר נגנזו.
 
חלק עליון תַחתִית