הטוב כי לא כלו "רחמיך", והמרחם כי לא תמו "חסדיך"- למה לא הפוך?

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
זו הערה ידועה, אלא שעדיין לא מצאתי משהו מדבר ע"ז ברור בטוב טעם.
"הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך", לכאו' טוב זהו חסד ושייך ע"ז לשון חסדיך כמ"ש "אך טוב וחסד ירדפוני" ורחמיך שייך להמרחם, ומהו ביאור הנוסח ההפוך פה?
אשמח לקרוא ביאורים, או הפניות בנושא.
 

אריך

משתמש ותיק
שמעתי מזמן שנשאל על זה הגרח"ק, והשיב: לנוי הלשון. וכך אכן מקובל בבעלי הפשט בנוגע לכפילויות שונות במקרא, כמו שמות נרדפים, שהכפילות אינה משמעות אחרת אלא יותר יפה לכתוב כך. ובנידו"ד גם, הלא אם היו אומרים: הטוב כי לא כלו טובותיך, והמרחם כי לא כלו רחמיך, זה לא ניסוח יפה.

אלא שיש גם מקום כמובן לחפש ביאור בדרך יותר פנימית, ואין הדברים סותרים.
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אריך אמר:
אלא שיש גם מקום כמובן לחפש ביאור בדרך יותר פנימית.

אעמיק את שאלתי, בידוע שמדת החסד היא מדה לעצמה ומדת הרחמים היא מדה לעצמה, ואשר על כן לכאו' ענין החסד שייך לטובו של הקב"ה, ומדת רחמיו היא ענין נוסף, ואילו בנוסח זה נראה שיש קשר ישיר ומשולב בין שניהם.
 

אזכרה

משתמש רשום
כשאדם הוא אדם טוב, הפועל היוצא מזה הוא שמתעוררת אצלו מידת הרחמנות
כשאדם הוא רחום מתעורר על ידי כן חסדים בפועל.
וזהו כוונת התפילה הטוב כי לא כלו רחמיך, המתעוררים ובאים מטובו של הקב"ה
ואז נקרא הקב"ה בשם 'המרחם', וכתוצאה מזה כי לא כלו חסדיך
ודו"ק היטב.
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אזכרה אמר:
כשאדם הוא אדם טוב, הפועל היוצא מזה הוא שמתעוררת אצלו מידת הרחמנות
כשאדם הוא רחום מתעורר על ידי כן חסדים בפועל.
quote]

יש לעיין בדבריך, מהו ביאור הדברים הלא לכאו' ממדת טוב יוצאים חסדים וממדת רחמנות באים רחמים.

אני שמעתי פעם בשם הגר"מ שפירא שליט"א דמדת רחמנות ענינה להביא אל האדם לפי כוחותיו ומצבו, ומדת רחמים היא מדת הסליחה ג"כ וזהו ענין רחמים בדין, וביאור התפילה הוא שמדת טובו של הקב"ה היא ללא גבול ולפיכך מדת הרחמים מאפשרת לאדם לקבל את הטוב לפי ענינו ומצבו ועל אף מדת הרחמים לא נגמרים טובותיו של הקב"ה כל הזמן. והדברים אכן עמוקים.
 

אזכרה

משתמש רשום
כוונת הדברים שזה בא בדרך השתלשלות
מטוב האדם מתעוררת רחמנותו
ולאחר כן ממידת הרחמנות יוצאים מעשי חסד בפועל
ודו"ק כי פשוט ואמת הוא.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
אשמח לקרוא ביאורים, או הפניות בנושא.
בפירוש 'מגיד צדק' על סידור התפלה מהמגיד מפאלאצק (מבני היכלא של הגר"א) פירש קטע זה באופן נפלא, וז"ל:
כל טובות בני אדם קצתם לקצתם אינם שלמים, כי בכולם מכוין הוא לתועלת עצמו, כמו טובת האב על הבן או טובת האדון על עבדו, אבל טובות הקב"ה אינם כן, רק הם רחמים גמורים ופשוטים לתועלת המקבל. וזהו מה שאמר 'הטוב כי לא כלו רחמיך', כי אין כונת טובותיך לטובת עצמך כלל, רק בעבור רחמיך הרבים.
'והמרחם כי לא תמו חסדיך' – פירוש, ואף רחמיך אינם כרחמי בני אדם קצתם על קצתם, כלשון בעל 'חובות הלבבות': 'החומל על העני הוא מכוין לדחות צער מעל עצמו אשר מצאהו מעגמת נפשו וכאבו למי שחמל עליו', אבל חמלת הבורא יתברך על ברואיו אינו כן, כי הוא חומל את מעשיו בתורת חסד ונדבה ממנו יתברך. וזהו מה שאמר כאן 'והמרחם כי לא תמו חסדיך'.
ושיעור הענין כך הוא: טובותיך בעבור רחמיך, ורחמיך בעבור חסדיך, ולא כמדת בשר ודם שטובותיו לתועלת עצמו ורחמיו דחיית נזק מעליו. ולכן 'מעולם קוינו לך', כי רחמיך וחסדיך אין להם הפסק עולמית.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
זו הערה ידועה, אלא שעדיין לא מצאתי משהו מדבר ע"ז ברור בטוב טעם.
"הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך", לכאו' טוב זהו חסד ושייך ע"ז לשון חסדיך כמ"ש "אך טוב וחסד ירדפוני" ורחמיך שייך להמרחם, ומהו ביאור הנוסח ההפוך פה?
אשמח לקרוא ביאורים, או הפניות בנושא.


החילוק בין חסד ורחמים הוא שחסד הוא רצון להשפיע ולתת גם בלי שיש נזקק, וכמו אברהם אבינו ע"ה שחיפש אורחים, ורחמים הוא כשיש נזקק או סובל שמעורר את מידת הרחמים אצל האדם לעשות עמו חסד.

והנה אף ששורש ב' המידות אחד הוא, מ"מ לפעמים יכולה מידה אחת לבוא על חשבון השניה, כגון בעל החסד יתכן שמרוב נתינה כבר לא נשאר לו עוד מה לתת, וע"כ אף אם יראה מי שזקוק לעזרה לא יוכל לרחם עליו (בהרגשה כן, אבל למעשה לא) ולעזור לו כי כבר הידלדלו משאבי הנתינה שלו. ומאידך יתכן מי שמלא רחמים לא יחפוץ לתת למי שאינו ממש נזקק מעורר רחמים, כיון שמרגיש שעליו להפנות את כל הנתינה שלו לנזקקים ומסכנים בלבד.

ולפי זה אפשר לבאר שאנו מודים להקב"ה שעל אף שהוא טוב (שהוא שיא החסד, שהרי חסד לא תמיד טוב למקבל) מ"מ לעולם לא כלים רחמיו על מי שזקוק לעזרה, וכן להיפך - על אף רחמיו מ"מ מיטיב ועושה חסד גם למי שאינו נזקק וסובל.
 

אליהו52

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
זו הערה ידועה, אלא שעדיין לא מצאתי משהו מדבר ע"ז ברור בטוב טעם.
"הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך", לכאו' טוב זהו חסד ושייך ע"ז לשון חסדיך כמ"ש "אך טוב וחסד ירדפוני" ורחמיך שייך להמרחם, ומהו ביאור הנוסח ההפוך פה?
אשמח לקרוא ביאורים, או הפניות בנושא.

הטוב- הוא ה' שברא את העולם ע"מ להיטיב כידוע מהרמח"ל.
כי לא כלו רחמיך- אינו מכלה לגמרי מדת הרחמים כיון שהעולם לא יכול כלל להתקיים בלי השיתוף של מדת הרחמים. בראשית רבה פרשת בראשית פרשה יב' סימן טו' כך אמר הקדוש ברוך הוא אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד , אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד. היינו שא"א שמדת הרחמים תכרת מהעולם לגמרי כי אין סיכוי לעולם להתקיים כך.

והמרחם- לאחר שהעולם מתקיים מחמת מידת הרחמים,
כי לא תמו חסדיך- עדיין הוא משפיע חסד אפי' יותר ממה שמגיע לנו או שאנו צריכים.
ובביאור הלשונות: תמו אינו גמור כמו כריתה או כליון , חסדיך הוא יותר מהחיוב והנצרך וביתר ביאור: רחמים הוא לפי הנצרך, א"א לרחם על אדם יותר מהצרות שיש לו... אמנם חסד הוא מחמת המטיב, ואפשר לעשות חסד עם אדם יותר ממה שהוא צריך. וכיון שחסד ה' הוא כ"כ גדול (כי גדול עד שמים חסדך...) "כי חפץ חסד הוא" תמיד מוסיף לנו אף יותר מכל הרחמים שאנו זקוקים להם. הוא אפי' אינו תם ק"ו שאינו נכרת.
וכיוצא בזה מצאתי אחרי זמן רב שכתב במפורש המהר"ל בספר נצח ישראל פרק מז וז"ל:
"והחילוק שיש בין חסד ורחמים; החסד הוא הטוב שהוא משפיע לעולם, אף שאין הכרחי כל כך לעולם, הוא משפיע את הטוב לעולם, והוא חסד. והרחמים כאשר התחתונים בצרה, וצריכים לרחמים, מרחם עליהם". הרי שחסד הוא יותר ממדת רחמים.
ועיין באבודרהם : הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך ע"ש (איכה ג, כב), חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו.
 

אשר ברא

משתמש ותיק
לשאלת הפותח
שמעתי פעם ביאור בדרך צחות
רחמיך, חסדיך, לא משנה הסדר...
נ"ב
סליחה על הכניסה לשאלה רצינית
אבל כבר אדר
 

בעלבוס

משתמש רגיל
יונה בן יעקב אמר:
זו הערה ידועה, אלא שעדיין לא מצאתי משהו מדבר ע"ז ברור בטוב טעם.
"הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך", לכאו' טוב זהו חסד ושייך ע"ז לשון חסדיך כמ"ש "אך טוב וחסד ירדפוני" ורחמיך שייך להמרחם, ומהו ביאור הנוסח ההפוך פה?
אשמח לקרוא ביאורים, או הפניות בנושא.


שמעתי ביאור נפלא בשיעורו (קול הלשון) של הרב שמעון שפיצר שליט"א שמפרשים פירשו שזה מיוסד על הפסוק "חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו" . איכה ג כב.
והוסיף בדרך אפשר, שכך גם מתורץ הרי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, א"כ איפה בברכת מודים מזכירים הודאה גם על הרעה? ולפי הנ"ל מתורץ קצת שמזכירים את הפסוק ממגילת איכה, ודו"ק.
 

משה נחום

משתמש רגיל
יונה בן יעקב אמר:
זו הערה ידועה, אלא שעדיין לא מצאתי משהו מדבר ע"ז ברור בטוב טעם.
"הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך", לכאו' טוב זהו חסד ושייך ע"ז לשון חסדיך כמ"ש "אך טוב וחסד ירדפוני" ורחמיך שייך להמרחם, ומהו ביאור הנוסח ההפוך פה?
אשמח לקרוא ביאורים, או הפניות בנושא.
בס"ד
ביאור בתפילה מרבינו מרנא  הגר"ש אוירבאך זיע"א
הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך. נראה לבאר. דהנה מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין. וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים לדין. אמנם במעשה דרבי עקיבא אמר הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה. ומהגר"א קיבלנו בזה, דעלה במחשבה היינו עולם המחשבה שקדם לעולם הדין. שתוק כך עלה במחשבה. וקיבלנו בזה, דאף לאחר שנברא העולם במדת הרחמים, מ"מ עיקר המכוון הוא עולם הדין. דזהו התכלית בבריאת האדם, השכר דדין. וזה דאמר הקב"ה אם לא אהפוך את העולם למים. דבלא"ה אין תכלית לבריאת העולם. והפחד יצחק ר"ה כתב, דצדיקים גמורים נדונים במדת הדין, עי"ש בכל המאמר. ובודאי דהמכוון הוא גם משנ"ת, דהתכלית הוא השכר דדין. וקיבלתי בזה, דאלה העומדים בסוד הנהגת הדין, מ"מ גם בהו איכא הנהגת הרחמים. וכן הוא להפך, דהעומדים בסוד הנהגת הרחמים, מ"מ גם בהם איכא הנהגת הדין. דעי"ז יגיעו לשכר הדין. ומעתה נראה דזהו מה שאנו אומרים בתפילה: הטוב כי לא כלו רחמיך. דהעומדים במדת הדין, מ"מ לא כלו רחמיך. דאיכא גם הנהגת הרחמים. והמרחם כי לא תמו חסדיך. דאלה העומדים במדת הרחמים, מ"מ לא כלו חסדיך. דאיכא גם להנהגת הדין, ולשכר הדין.

 

 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
הנה יש כאן כמה עניינים מוקשים, והנה להבנתי עיקר ההתייחסות כאן לא הייתה אלא למה שאת מדת הרחמים ייחסו לטוב משא"כ מדת חסד יוחס לרחמים. אך יש עוד לדון מדוע לעניין רחמים נאמר לשון כילוי משא"כ לעניין חסד נא' לשון תמו.
ומשכבר הימים חשבתי בזה, אף שלא בדקתי המקורות כראוי. כי חלוק מיסודו לשון "כלו" מלשון "תמו", כי לשון תמו מכוון על העניין עצמו, משא"כ לשון כלו מכוון לעושה הדבר. וטעמא דמילתא, כי לשון תמו הוא משורש 'תם' שהוא מושלם, כהתרגום על הפסוק ויעקב איש תם דיעקב הוה גברא שלים, לא כן כילוי הוא לשון גמר.
והנה כאשר פועל אדם תכונה מסוימת כמו רחמים חימה וכיו"ב אין שייך לומר בזה שהושלם רחמיו או שהושלם כעסו, כי רחמים או חימה אינו מיוחס לדבר עצמו אלא לעושהו, ובזה אין שייך שהדבר הושלם אלא שגמר את כח תכונה זו. משא"כ חסד אינו מיוחס לפועל שהוא בעל חסד, אלא לדבר עצמו שהוא עושה, דהיינו החסד עצמו, וע"ז שפיר שייך לשון השלמת החסד שעושה.
ובזה מובן שעל רחמיו נאמר שלא כלו דהיינו שלא נגמר כח הרחמים שלו. וכמו"כ נא' שכילה חמתו על עצים ואבנים, דהיינו אותו תכונה של חימה גמר לשופכו על עצים ואבנים, וע"ז אמרו דרחמים לא נגמר מעולם. משא"כ בחסד שאינו מיוחס לעושהו אלא לחסד עצמו נאמר שמעולם לא הושלם ועדיין עומד חסד לתת. ודוק בזה.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
לעניין עיקר הדברים כמדומני שהמקובל לפרש בזה, שהטוב הוא למי שראוי להיטיב, וע"ז אמרו דאין ההנהגה מושלמת בטוב, אלא דנים לו אף ברחמים. וע"ז המשיכו דאינו רק מרחם, אלא מתוך רחמנות זו מרבה בחסד לברואיו.
 

שלו'

משתמש ותיק
י"ל עוד, שהנה מבואר בדברי רבותינו [הובאו לק' בברכת שים שלו'], שחסד מגיע מהמטיב ללא קשר לצורך המוטב, אבל רחמים הם דוקא בעת צורך וצרה, [והיי' שברחמים יש גם צד דין, שהרחמים הם מיזוג חסד ודין כידוע]. ומתבאר, שרחמים נובעים מאיתערותא דלתתא, שהאדם בצרה ונצרך לישועה, ובמצב זה ליבו פונה ומקוה למי שיכול להושיעו - הבורא ית'. ואילו חסד מגיע ונשפע מאיתערותא דלעילא.

וידוע שיותר טוב מה שמגיע מאיתערותא דלתתא, ויותר מתקיים השפע המגיע באופן זה. אך מאידך, שפע החסד הינו שפע גדול יותר, שכן מצד הרחמים אינו ראוי לקבל אלא מה שנצרך לו להנצל מצרתו, ואילו מידת החסד משפיעה הטבה גדולה מעל ומעבר למה שנצרך, [ע' מהר"ל בנתיב העבודה פי"ח].

ומעתה יש לפרש, הטוב כי לא כלו רחמיך, שהשי"ת מנהיגנו באופן שלעולם לא כלים רחמיו, והיינו כנאמר בסמוך - ע"י ש"מעולם קוינו לך", שהקיווי מעורר [באיתדל"ת] רחמיו עלינו , ואחר שנתעוררו רחמיו ית', הרי הוא משפיע עלינו גם שפע חסדיו שהם מעבר לנצרך, וכיון שהם באים מתוך התעוררות הנהגת "המרחם", [- והמרחם כי לא תמו חסדיך], הרי שגם הם מתיחסים לאיתדל"ת, והם החסדים המעולים והמתקיימים. צרף לכאן מש"כ בברכת שים שלו' על חסד ורחמים.

ע"ע בספר ראש לראובני בחלק הדרושים דרוש ח', ובשו"ת שרידי אש ח"א ס"י.
 
אני פעם חשבתי בדרך משל שלהגיד שהנגר בנה ארון זה לא מעלה גדולה כי זה התפקיד שלו אבל להגיד שהנגר סידר את החשמל והחשמלאי בנה ארון זה חידוש
אם כי יש שטענו שסו"ס ה' ית' הוא גם וגם וא"כ מה הענין בהיפוך הסדר?
וע"ז אטען שסו"ס בלשון בנ"א זה יותר מעלה בצורה זו ולכן זה נכתב כך
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
עיע' בסידור המבואר של הרב וינגרטן שמובא פשט יפה, איני זוכר בשם מי.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
אזכרה אמר:
כשאדם הוא אדם טוב, הפועל היוצא מזה הוא שמתעוררת אצלו מידת הרחמנות
כשאדם הוא רחום מתעורר על ידי כן חסדים בפועל.
וזהו כוונת התפילה הטוב כי לא כלו רחמיך, המתעוררים ובאים מטובו של הקב"ה
ואז נקרא הקב"ה בשם 'המרחם', וכתוצאה מזה כי לא כלו חסדיך
ודו"ק היטב.

נפלא, רק צריך להדגיש שחלק גדול מתפילת שמו"ע (עמידה) מיוסד על פסוקים, והמשפט הנ"ל בנוי על טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו.
אלא שצריך לשים לב באופן ההשתלשלות מה גורם למה, ובקצרה: אנחנו רואים את החסדים ומזה מוכח הרחמים, ומהרחמים מוכח הטוב, ובפועל ההשתלשלות היא מטוב לרחמים ומרחמים לחסדים.
והתיבה "כי" כידוע משמשת בד' לשונות, אבל "דהא" יש לו שני מובנים "בגלל" ו"כדמוכח". ועפי"ז צריך לפרש כל "כי" המוזכר כאן (באופן המתאים).

אסיים בבקשה והודאה למי שיכול לתקן הדברים או להוסיף עליהם.
 
תלמיד נאמן אמר:
אזכרה אמר:
כשאדם הוא אדם טוב, הפועל היוצא מזה הוא שמתעוררת אצלו מידת הרחמנות
כשאדם הוא רחום מתעורר על ידי כן חסדים בפועל.
וזהו כוונת התפילה הטוב כי לא כלו רחמיך, המתעוררים ובאים מטובו של הקב"ה
ואז נקרא הקב"ה בשם 'המרחם', וכתוצאה מזה כי לא כלו חסדיך
ודו"ק היטב.

נפלא, רק צריך להדגיש שחלק גדול מתפילת שמו"ע (עמידה) מיוסד על פסוקים, והמשפט הנ"ל בנוי על טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו.
אלא שצריך לשים לב באופן ההשתלשלות מה גורם למה, ובקצרה: אנחנו רואים את החסדים ומזה מוכח הרחמים, ומהרחמים מוכח הטוב, ובפועל ההשתלשלות היא מטוב לרחמים ומרחמים לחסדים.
והתיבה "כי" כידוע משמשת בד' לשונות, אבל "דהא" יש לו שני מובנים "בגלל" ו"כדמוכח". ועפי"ז צריך לפרש כל "כי" המוזכר כאן (באופן המתאים).

אסיים בבקשה והודאה למי שיכול לתקן הדברים או להוסיף עליהם.

הדברים נפלאים אך במהר"ל מבואר בהרבה מקומות ששונה רחמים משאר המידות [חסד גבורה וכדו']רחמים מכח המקבל כלומר שאני רואה אדם מסכן אני מרחם בגלל שהוא עורר אצלי רחמים אבל זה התחיל ממנו, משא"כ חסד שאני רוצה לעשות חסד וזה מתחיל ממני ואחרי כן יש אדם שאני עושה איתו חסד
ולפי דברי המהר"ל קצת צ"ע מה שנכתב
 
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
אני פעם חשבתי בדרך משל שלהגיד שהנגר בנה ארון זה לא מעלה גדולה כי זה התפקיד שלו אבל להגיד שהנגר סידר את החשמל והחשמלאי בנה ארון זה חידוש
אם כי יש שטענו שסו"ס ה' ית' הוא גם וגם וא"כ מה הענין בהיפוך הסדר?
וע"ז אטען שסו"ס בלשון בנ"א זה יותר מעלה בצורה זו ולכן זה נכתב כך

 
 

חושבני

משתמש רגיל
1. כיליון הוא לשון של גמר גמור ('מכליא קרנא'), לעומת תמו, שהוא לשון השלמה ('תם ונשלם').
2. רחמים יכולים תיאורטית להיגמר לגמרי, ועל כך אומרים כי לא כלו רחמיך, לאפוקי מכיליון.
3. חסד לא יכולים להיגמר, כי כל העולם בנוי על חסד, 'עולם חסד יבנה', אלא שהם יכולים להיות תמים ונשלמים, להיפסק מלנבוע ולהשפיע עוד, ועל זה אומרים כי לא תמו חסדיך, שאינם נשלמים כלל.

להנ"ל מתיישב מדוע נאמר 'כי לא כלו רחמיך', 'כי לא תמו חסדיך'.
וחצי שאלה נפתרה.

עכשיו נתקדם לעניין השני, מדוע אי כיליון הרחמים מתייחס ל'הטוב', ואי תמות החסד מתייחס ל'המרחם'.
לפי פשוטו אכן הוא גיוון לשוני ותו לא.

ואולי:
4. מידת החסד יותר מופלגת ממידת הרחמים, שכן חסד בא גם חינם, מהרצון להיטיב ולעשות חסד, ואילו רחמים בא מכוח התעוררות הרגש. משהו חיצוני. יש לדוגמא אנשים שאינם בעלי חסד, אך באם יראו ברחוב אדם מסכן יכולים רחמיהם להיכמר עליו.
5. עצם הדבר שהקב"ה נוהג במידת הרחמנות, לפעמים שלא כמידת הדין - באה מטובו (הבסיסי) של ה'.
6. ומה שהקב"ה ממשיך וממשיך חסדו, ולא תמו חסדיו, באה מצד מידת 'הרחמים', כי מצד עצם טובו, יכול הטוב להשתלם ולהגיע לידי תמות. אך מידת הרחמים מעוררת שוב ושוב להמשיך נביעת חסד ללא הפסק. 'המרחם כי לא תמו חסדיך'.

(תשנ"ב)
 

חיים כץ

משתמש ותיק
זכורני שפעם נתקשיתי בזה ומצאתי בשעתו בסידור עם הפירוש "אור החמה" להגר"ז קרויזר זצוק"ל מה שכתב לפרש בזה ואיני זוכר עתה את הדברים עצמם. {ואולי אנסה לעלותו פע"א]
 
חלק עליון תַחתִית