הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.
מכתב פרידה לבני היקר. בני אתה, אני היום ילידתיך. אדמך אכנך ולא ידעתיך. יען דעך נרך, לא אברכך ב'נרך יאיר', כי אם בברכת המתים 'עליך השלום'.
בזמן הקצר ששהינו בחדר אחד והיית בנוכחותי, הבטתי עליך בחמלה, אם כי לא היה ברור לי האם לחמול עליך או על עצמי. רציתי להגיד לך דברים רבים, אבל שמרתי רוב שרעפי בקרבי. ידעתי כי אטמו אזניך משמוע, בכל זאת נשמתך חיה וקיימת, שומעת את קולנו, יודעת את אשר בלבבנו ומרגישה את צערנו.
תחילה ארשום למזכרת את מעט הדברים שאמרתי בפניך בעל פה:
בני חמודי, צר לי צר, מר לי מר, על שנבצר ממני לקיים עמך מצות 'ושננתם לבניך', וניטלה ממני היכולת והזכות לחנך אותך בדרך התורה. כשם שלא נכנסת לברית, כך לא תיכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ולא תזכה לקיים מצוות בעולם הזה. בכל זאת, דע לך בני, שקיימת מצות כיבוד אב ואם משך תשעה ירחי לידה, מאחר ששימחת אותנו בתקופה ההיא. לא זכית לקיים בפועל מצוות אחרות, ובמצוה זו נסתם עליך הגולל. אבל גדולה היא מצות כיבוד אב ואם, שבזכותה יפתחו לפניך שערי גן עדן. למען יאריכון ימיך, בעולם שכולו טוב, בעולם שכולו ארוך.
על כן אקרא באזניך, לכל הפחות, את פסוקי קריאת שמע, המדברים אודות ייחוד ואהבת ה', וישמשו לך כפסוקי 'ייחוד', כדי שיכנסו באזניך דברי תורה טרם תיקבר באדמה. אולי נשמתך הטהורה שבגן עדן תרצה לקרוא עמי את הפסוקים האלה. פסוקים אלה הם, בדרך כלל, הפסוקים הראשונים שהילד הקטן אומר, וגם הפסוקים האחרונים שאומרים בשעת יציאת נשמה. אצלך הם יהיו הפסוקים היחידים, הראשונים וגם האחרונים, שיכנסו לאזניך.
אחרי שדיברתי כן, שעת הנץ החמה היתה, למרות שבליבנו שקעה השמש, וקראתי בפניך את פרשיות קריאת שמע בדביקות, בגדר 'פתח פיך לאלם'. כשהגעתי לפסוק 'בכל לבבך ובכל נפשך', ואחר כך ל'ושננתם לבניך', געיתי בבכייה ושפכתי כנחל דמעה, עד דאשתקיל מלולי.
מכאן ואילך אציע לפניך את מחשבותי שחשבתי עליך, אבל לא העליתי אותן על דל שפתי:
מה אומר ומה אדבר ואין מלה בלשוני, דברי לעו נדמו כאבן מחמת יגוני. כל הלילה חכינו לך שתוולד, ונתקיים בנו 'יקו לאור ואין'. נולדת וקיימת את מאמר איוב: 'למה לא מרחם אמות, מבטן יצאתי ואגוע... כי עתה שכבתי ואשקוט, ישנתי אז ינוח לי'. הנך שוכב בשלוה, שלוות עולם, גופך מוטל לפני כאבן דומם, בבחינת שריפת הנשמה והגוף קיים.
שעה קלה ראיתיך, שעה קלה הכרתיך, וכעת הגיע הזמן להפרד ממך. חן של-מעלה נסוך על פניך, הוצק חן על שפתותיך, אבל באין אומר ואין דברים, בלי נשמע קולך. ודומו סלה. ראיתי אותך שלם ברמ"ח איבריך ושס"ה גידיך, בזמן שכבר לא נותרה בך נשמה. לא אדע ולא אכיר את תכונות ומעלות נשמתך הזכה, גם לא את מדותיך ונעימותיך.
כמה רציתי לגדל אותך, כמה ציפיתי להכירך ולהשתעשע עמך, תחילה בשעשועי ילדות ועונת הפעוטות, ואחרי כן בשעשועי אורייתא, אבל לא זכיתי לזה. גם לגיל ינקות לא הגעת, ולא ניתנה האפשרות שתראה אותי גם לרגע. היום יצאת מבטן אמך, והיום באת לעולם שכולו טוב.
לא טפחתיך ולא רביתיך, אולי לא הייתי ראוי לכך. הנך מוטל לפני בגדר 'נראה ואינו רואה', תינוק בן יומו שלא נפתחו עיניו, ולא יפתחו עד עת קץ. עצמת את עיניך, טרם ראית אור. ביחד עם זה ירדה אימה חשכה גם עלינו. נחשכו עינינו והפכו למקורי דמעה. שבת משוש לבנו, נהפך לאבל מחולנו.
אמר החכם: אשרי מי שנשלמו שנותיו במהרה. קל וחומר אתה, שלא נשלמו לך שנותיך, אלא בקושי כלו לך חדשיך. אשריך שמלאת את תפקידך במהרה. אולי נקטת עיקר כדעת האומר: נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. ועכשיו שנוצרת, כאילו לא נוצרת.
אצבעותיך הקטנות והעדינות, פתוחות לרווחה, כאומר 'אינני לוקח עמי מהבלי העולם הזה כלום'. קַצְתָּ בחיי העולם הזה, ובחרת בחיי נצח. אשריך וטוב לך בעולם הבא.
הנך, בני, עולה תמימה. כליל לה'. כליל תקטר, בלי ליהנות מהעולם הזה הנאה קלה אפילו בשיעור אצבע קטנה. הורונו חכמינו, שמיכאל השר הגדול עומד ומקריב לפני השי"ת את נשמותיהם של צדיקים. אתה זכית שבחר בך כעולה וכקרבן. לא בנו בחר מלאך ה', כי אם בך. מסתבר אם כן, שנשמתך גדולה וחשובה למאוד, על כן נבחרת כקרבן ציבור, ועל הכלל כולו יצאת. על זה דוה לבי, שלא זכיתי לגדל נשמה קדושה וטהורה כזו, ועזבת אותי לאנחות.
אל תצטער, בני, על עולם מלא שאבדת, כי דע לך שלא הפסדת בעולם הזה כלום, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. ואם על אלה אתה מצטער, בטוח אני שהקב"ה יצרף לך את התורה והמצוות שהיית יכול לקיים כאן אילו הארכת ימים, כאילו עשית וקיימת אותן בפועל, כי אין לנו אנוס גדול ממך.
זכור, בני, את מאמר חכמינו: יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. טוב לך שתראה שחת, ולא תראה את ההשחתה שבעולם. טוב לך שתנוס לקבר, ולא תתנסה בקברות התאוה.
זכור אותנו לטובה בעולם שכולו טוב, בעדן גן אלקים. הנך 'נֵפל', אבל אינך מן הנפילים שירדו מן השמים בלי אב ואם. יש לך אב ואם, ניבדל לחיים. אנחנו לא זרים לך, על אף שהננו מוסרים אותך כעת בידי אחרים. זכור במיוחד את אמך היקרה, שקיימה בך את 'הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע' במסירות נאמנה ונפלאה ולא זכתה ל'בא יבא ברנה', לשאת אותך בחיקה בחייך ולרוות ממך מלא חפניים נחת.
תשעה חדשים נשאה אותך וסבלה את סבל ההריון, תשעה ירחים קיותה לראותך ולנשק אותך, בתשעת ירחי הלידה שפכה שיח שתזכה להוליד אותך מתוך נחת וגיל. בקשתה נדחתה, ונכזבה תוחלתה, בעצב הולידה אותך באין אונים. היא החזיקה אותך בחיקה במותך, ונפשה עגמה עליה מרוב צער ויגון. נפש כי נאנחה, בלי למצוא מנוחה, אף כי הצדיקה עליה את הדין בתעצומות עוז. ותיבב ותבך על שהיא חוזרת הביתה בידים ריקניות, תחת להחזיק בידיה בן חי. 'אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרה, כי המר ש-די לי מאד. אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני ה''.
כי אם זכור זכרתנו, ותבקש מדיין האמת שיאמר לצרותינו די, ושישפיע לנו אך טוב וחסד. יתן לנו זרעא חיא וקימא, למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה.
לֵך, בני, תנוח בשלום על משכבך, ותעמוד לגורלך לקץ הימין. טבע העולם הוא שילד קטן אוחז ביד אביו וביד אמו, ואינו הולך לבדו מחמת הפחד, בכל זאת לֶךְ לְךָ לבדך, להנאתך ולטובתך. לֵך בשלום, אל תפחד, אל תירא ואל תחת, סומך ה' לכל הנפלים, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ה' עמך גבור החיל, ושכבת ואין מחריד. מאמינים אנחנו שאתה נמצא במקום הטוב ביותר בשבילך.
לֵך, בני, לכסא הכבוד, ואמור בפני מי שאמר והיה העולם: אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי. אתה שמרת אותה בקרבי תשעה חדשים, אף כי ידעת שאתה עתיד ליטלה ממני מיד. מעיד אני שאין בי פגם ועון, גם לא כתם קטן. תמה היא נשמתי, ובהירה היא בשחקים, והנני מחזיר אותה לך כמו שקיבלתיה, לא עברתי על מצוותיך ולא שלחתי יד בפקדון. יודע אני, ה', שאתה עתיד להחזירה בי לעתיד לבוא, בבקשה ממך שזה יהיה במהרה בקרוב. בידך אפקיד רוחי, ה' א-ל אמת. ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים.
ברוך אתה בבואך, בני, וברוך אתה בצאתך מן העולם בלי חטא, זך ונקי, טהור כמלאך.
לא אמחה אותך מזכרוני, כי אמרתי אך עצמי ובשרי אתה, כחי ואוני. קרובים אנחנו אל החלל, ואין בידינו למלאות את החלל שנותר כשנעדרת, רק לזכור אותך כחלק בלתי נפרד ממשפחתינו, ולעת התחייה נתאחד שוב פעם.
עד כאן מה שחשבתי ורציתי להגיד לך, ולעת קץ אשמח לשמוע ממך את כל מה שלא יכולת להגיד לי עתה. והקיצות היא תשיחך, ואז אלם בשיר ירון.
קוראים לך 'נֵפל', על כן שאל נא מאבינו שבשמים: אימת אתי 'בר נפלי'? מתי יקוים בנו 'ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת'? נזכה לראות בקרוב בנחמת ציון וירושלים, וליעוד הנביא 'בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים'. הרופא לשבורי לב ירפא את שברנו. לא נוסיף לדאבה עוד, ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו. יהפך אבלינו לששון, עת יקיצו וירננו שוכני עפר, בביאת גואל צדק במהרה בימינו.
אביך אוהבך הכותב בדמע ומנסה להתנחם ולהתחזק