קריאת שמע בעמידה

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
בשו"ע (סי' ס"ג ס"ב) נפסק: "מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד - נקרא עבריין".​
וביאר במשנה ברורה (שם ס"ק ה') משום "דהלכה כב"ה דס"ל דהא דכתיב ובקומך אין הכונה בעמידה כדעת ב"ש אלא בזמן שדרך בני אדם לקום ממטתם ואסור לו להחמיר לעשות כב"ש ואפילו אם אין הכוונה בעמידתו לעשות כב"ש אלא לעורר הכוונה וכדומה אפ"ה אסור ובין ביום ובין בלילה, ואעפ"כ א"צ בזה לחזור ולקרות בדיעבד [פמ"ג עי"ש ועי' בספר מטה יהודא]" עכ"ל.

ויש מתירים גם העמידה לעייף ומתנמנם כדי שיוכל לקרוא ביתר כוונה[1]. [וכן אם ניכר שמחמת סיבה חיצונית עושה כן[2], וכגון שניטל ממנו האפשרות לשבת בדיוק כשהגיע לקריאת שמע, או אדם שמטבעו תמיד אינו במנוחה וקם ויושב וחוזר וקם ויושב[3], בזה אין קפידא, וכן יש מתירים אם פסוק ראשון קרא בישיבה ששוב שאר פרשיות רשאי לקרוא כרצונו[4], כיון שכבר גילה דעתו בפסוק ראשון דלא כבית שמאי], ויש הכותבים שעפ"י הזוה"ק ותורת הקבלה יש ענין דווקא לשבת בק"ש דשחרית וברכותיה[5]. (פסקי תשובות שם אות ב').

 


[1] כה"ח (סק"ט) בשם חסל"א ובן איש חי (ש"ר וארא אות ט"ו).

[2] לקט הקמח החדש (סק"ה) בשם כמ"פ, [וכגון כשיושב על מקום אדם אחר או הגיע זקן וקם כדי לפנות לו מקומו או נעמדו הציבור שמונה עשרה ואחד מתפלל מאחוריו ואסור לישב נגד המתפלל וכיוצב"ז].

[3] ערוה"ש (סעי' ג').

[4] שלחן הטהור (סעי' ד').

[5] ערוה"ש (שם), כה"ח (סק"ו).
 
חלק עליון תַחתִית