אודות הגמרות המנוקדות בהוצאת 'עוז והדר'

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בס"ד
 
אודות הגמרות המנוקדות בהוצאת 'עוז והדר' - דרך הכרעת הספקות בניקוד 'תלמוד בבלי המנוקד והמפוסק - עוז והדר'​

כחלק מההתפתחות המבורכת בשדה הספר התורני יצאו לאור בשנים האחרונות כמה מהדורות של גמרא מנוקדת ומפוסקת, למעשה בכל שלל הגמרות המפורשות ניקדו המוציאים לאור את מילות הגמרא המשולבות בתוך הפירוש.

אך נראה שהתופעה תפסה תאוצה באחרונה ביתר שאת, כשבתחילת מחזור הדף היומי (טבת תש"פ) הוצאת 'עוז והדר' בשיתוף 'מאורות הדף היומי' החלו בהו"ל של כל הש"ס עם נוסח הגמרא רש"י ותוספות בניקוד ופיסוק מלאים בתוך צורת הדף המסורתית לתועלת לומדי הדף היומי (דבר שהיה קיים עד אז רק במהדורות לתלמידים).

אף שבמעשה זה של ניקוד הגמרא יש צדדים לכאן ולכאן, יש הדורשים לשבח ויש הדורשים לגנאי, לא כאן המקום לדון בזה, כי הניקוד הוא עובדה מוגמרת ומעשה עשוי, מה גם שלא מיחו חכמים, ומדשתקי שמ"מ דניחא להו.
במאמר זה ברצוני להסב את תשומת לב הלומדים לדרך שבה נהגו ב'עוז והדר' להכריע במקומות שבהם יש מקום להסתפק כיצד יש לנקד.

למעשה כשבאים לנקד מילה יש להביא בחשבון שני דברים עיקריים (לא נכנסתי לדוגמאות כדי שלא להלאות את הקורא):
א.    כללי הניקוד ע"פ הדקדוק
ב.    מסורת הקריאה - כיצד הוגים הלומדים את המילה בבית המדרש.


מעטים מאוד המקרים של מילה שאין כללים איך לנקדה ואין מסורת איך לקוראה, מהסיבה הפשוטה שמימיהם של אבותינו לא פסקה מהם ישיבה, ולכן אין כוונתי במאמר זה על המקרים הבודדים הללו.

עיקר הספיקות שיש לגבי אופן הניקוד הוא במקרים דלהלן:

א.    כשיש סתירה בין כללי הדקדוק לבין מסורת הקריאה
ב.    כשיש מסורות שונות כיצד לקרוא את המילה בד"כ (בד"כ כשיש שוני בין המסורת האשכנזית לספרדית), ושתי המסורות לא סותרות את כללי הדקדוק.
ג.    כשיש מסורות שונות כיצד לקרוא את המילה (כנ"ל), אך רק מסורת אחת עומדת בכללי הדקדוק.


בכדי להכריע במקומות הללו מחובתנו להציב לנגד עינינו את הסיבה שבעבורה אנו מנקדים את הגמרא, אם הסיבה היא בכדי להביא לידי קריאה נכונה ולעקירת השיבושים שנשתרשו בקרב הלומדים (ורבים הם), אזי יש להכריע ע"פ כללי הדקדוק שהם ברורים וידועים, וכמעט שאי אפשר לבוא לידי טעות על ידם.
אך אם הסיבה היא בכדי להקל על הלומדים למען ירוץ הקורא שלא יצטרך להתעכב תוך כדי לימוד על צורה ההגיה וכו' אזי יש להביא בחשבון גם את מסורת הקריאה, שכן שינוי הניקוד ממסורת הקריאה המורגלת עלולה להכביד ולהקשות על הלומד במרוצת הקריאה.
ב'מבוא לתלמוד בבלי המנוקד והמפוסק' שבהוצאת 'עוז והדר' פתחו צוהר לדרך הכרעתם במקרים הללו, ברצוני להעתיק קטע ממה וכתבו, ולאחר מכן לנסות להבין את הלך רוחם (ניתן לקרוא את המבוא כולו כאן):
... מצב זה העמיד בפנינו שאלה כבדת משקל האם ראוי הוא לכתחילה לנקד את תיבות הגמ' רש"י ותוס' הדק היטב כפי הכללים וכפי שעושים בניקוד ספרים הכתובים בלשון הקודש ואף שהרבה מילים בלשון הקודש הוגים אותן הלומדים שלא כתיקונם, אין המנקד חושש לזה. ופשוט לכולם שקריאה לחוד וכתיבה לחוד, ואין מנחילים את שיבושי הקריאה לתוך הכתיבה. אם כן לכאורה מן הדין היה לנקד כך גם את הארמית שבגמרא רש"י ותוספות.
אמנם מן הניסיון במקרים אחרים נוכחנו לדעת כי אם נתפוס מידת 'יקוב הדין את ההר' וננקד את לשון הגמרא כפי הכללים יקשה הדבר על האשכנזים שלא הורגלו בכגון דא ושבשתא כיון דעל על, נמצא שנכביד עליהם תחת התועלת שרצינו להביא. לפיכך הגענו לתפוס כאן דרך בינונית לסקל טעויות גסות ונלעגות וכו' ולאידך גיסא להתחשב במידת האפשר במסורת החיה בפי הלומדים,
... כמו כן במקום שהמסורת המקובלת אצל הלומד האשכנזי אינה סותרת בהדיא כלל דקדוקי, הנחנו אותה כפי המנהג, שכן ברור שגם יהודי אירופה שימרו מסורת כל שהיא בלימודם, אלא שצריך עינא פקיחא והרבה שיקול הדעת כדי להבחין בניצני המסורת מתוך ים השיבושים, כי אין להוכיח הרבה ממסורת שלמרבה הצער נשתבשה טובא בגלות אחר גלות.

מתוך דבריהם ניתן ללמוד שהם הכריעו על פי הכללים דלהלן:

א. כשיש סתירה בין כללי הדקדוק לבין מסורת הקריאה הם נהגו ב'דרך בינונית', להתחשב במידת האפשר במסורת החיה בפי הלומדים מלבד במקומות חריגים שבהם יש 'טעויות גסות ונלעגות'. דהיינו עיקר הניקוד הוא ע"פ מסורת הקריאה שבפי הלומדים.

ב. כשיש יותר ממסורת אחת כיצד לקרוא את המילה, והמסורות הללו לא סותרות את כללי הדקדוק. הם הכריעו כפי 'המסורת המקובלת אצל הלומד האשכנזי' כל שאינה 'סותרת בהדיא' כלל דקדוקי, וזאת על אף ש'אין להוכיח הרבה' ממסורת הלומדים האשכנזים כי 'למרבה הצער נשתבשה טובא בגלות אחר גלות'. ועל אף 'שצריך עינא פקיחא והרבה שיקול הדעת כדי להבחין בניצני המסורת מתוך ים השיבושים', בכל זאת הם החליטו להכריע כך מהטעם ש'ברור שגם יהודי אירופה שימרו מסורת כלשהי בלימודם'.

ג. כשיש יותר ממסורת אחת כיצד לקרוא את המילה, אך רק מסורת אחת עומדת בכללי הדקדוק, ואילו המסורת השניה היא טעות מוכחת, גם כאן נהגו 'עוז והדר' כפי 'המסורת המקובלת אצל הלומד האשכנזי', כנ"ל, וכך נהגו גם כשהמסורת האשכנזית היא טעות מוכחת על פי כללי הדקדוק, כל עוד שלא מדובר ב'טעויות גסות ונלעגות', וכל כך למה? כי אם ינקדו על פי המסורת הספרדית שעומדת בכללי הדקדוק 'יקשה הדבר על האשכנזים שלא הורגלו בכגון דא'.

כאן אולי המקום לציין שכתוצאה מכרעה זו, מלבד שהיא סותרת את כללי הדקדוק 'ושבשתא דעל על', היא גם מקשה על הלומד הספרדים שלא הורגלו בכגון דא...

נסכם: ההכרעה היא על פי מסורת הקריאה האשכנזית מלבד ב'טעויות גסות ונלעגות' כי כל ניקוד בדרך אחרת יקשה על הלימוד של 'האשכנזים שלא הורגלו בכגון דא', כל מסורת אחרת לא הובאה בחשבון, קושי של לומדים המורגלים במסורת אחרת לא הובא בחשבון אף במקום שהוא מתאים בהחלט לכללי הדקדוק, כללי הדקדוק הובאו בחשבון רק במקום שהטעות היא גסה ונלעגת.

הדברים מדברים בעד עצמם.
 
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
ראשית - השקעת! יישר כחך!! [וע''פ מסורת מקבילה: חזק וברוך!]
שתי מילים-
א. הגמרות המנוקדות של עוז והדר קיימות כבר כמה שנים [בכריכרה ירוקה וחומה], ויש להם בתחילת הש''ס מבוא נפלא, שמן הסתם ממנו העתקת את הנ''ל.
לא ראיתי אותם בחנויות עד עתה ולא במוקדי ההפצה, אבל יש כמה מקומות שהם תרמו ספריות שלמות לבתי חולים בתי מלון וכדו' ובאחת מהן ראיתים.
ב. אין כמעט - ואל תכעס עלי - לומדים ספרדים.
ורגע לפני שקמים להכות אותי, רגע!
נניח שיש 50-50 אשכנזים וספרדים.
מתוך הספרדים יש בערך 20% שלומדים במקומות לימוד אשכנזיים.
מתוך השאר - רובם מושפעים ברמה זו או אחרת מרמי''ם ומחנכים שגדלו במוסדות של האשכנזים, או שהם [ה''י ;)] בעצמם נושאים גנים אירופאים.
ואני מדבר על הדור של היום, שגם מי שלמד ב40 שנה האחרונות במקומות ספרדיים מובהקים, עי' ערך פורת יוסף, קיבל גם מאשכנזים.
המציאות מוכיחה שלימוד בהגיה אשכנזית לכה''פ במילים מרכזיות נותן תחושה יותר ישיביש (ההבדל הקטן בין הקודושבורכו לבין הקדוש ברוך הוא)
כנס לישיבות הספרדיות הקלאסיות, היינו לא אלו שחרטו על דגלם את שימור המסורת הדווקנית וכדו', ותמצא בחורים ממגדל העמק ונתיבות עכו ואשקלון שאבותיהם נולדו לבני לוב ומרוקו אלג'יר וסוריה לבושים כבני תורה ואומרים רשבו וריטבו ולא רשבא וריטבא, בלי שאף אחד יכריח אותם לזה.
וא''כ סברא פשוטה היא שעיקר השימוש אצל הלומדים היום הוא דווקא בצליל בליטאי הקלאסי.
[תעצום עינים ותגיד פרק ''מרובה'' עם ב' קמוצה במקום ב' סגולה... או תנסה ללמוד כתובות כשכולם לומדים כסובעס. סתם].

השאלה האמתית היא - מי הם משתמשי הגמרות ה מ נ ו ק ד ו ת.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
היא גם מקשה על הלומד הספרדים שלא הורגלו בכגון דא...
זה לא נכון, כי רוב האשכנזים לא מכירים את מסורת הספרדים בהרבה מאוד מילים, אך כל הספרדים מכירים את מסורת האשכנזים
לדוגמא, אם אשכנזי ממוצע יראה את המילה 'סומא' עם חולם וצירי זה יקשה עליו, כי הוא לא הורגל בכך, אבל אם ספרדי יראה 'סומא' עם שורוק וקמץ, זה לא יקשה עליו, כי הוא כן הורגל בכך, אם לא מאבותיו, אז מרובא דעלמא כיום
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
הרב @מכל מלמדי השכלתי
הצגת יפה את הבעיה. מה הפתרון?
להדפיס גמרא מנוקדת לפי כל מסורת?

חשוב לזכור שהרבה מהספונסרים שלהם הם מסטמאר מארה"ב, וממילא בעל המאה הוא בעל הדעה. אמנם הם נהגו בהגינות והציגו לפני הלומד את דרך הכרעתם, והבוחר יבחר.
אגב, לפני כמה שנים הם הדפיסו חומשים עם תרגום אונקלוס לפי הדקדוק הארמי הנכון (וגייסו לזה את גדולי המומחים בתחום), וחטפו על הראש בגלל ששינו מהמקובל. לכן חזרו בהם, ובמהדורות הבאות הדפיסו את האונקלוס ע"פ איזה חומש לפני 200 שנה ש'סמכו עליו את ידיהם הרב פלוני ואדמו"ר אלמוני'.
לדעתי חבל, מאחר שקרוב לוודאי אותו מדפיס ואותם רבנים לא היו מומחים בדקדוק ארמי, אבל כמו שכתבתי - בעל המאה הוא בעל הדעה.
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
התימנים מסודרים
יש להם כבר תלמוד בבלי מנוקד לפי מסורתם
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמחתי לקרוא את התגובות הענייניות והנפלאות. וברצוני להגיב לטענות העולות מהן, אך ראשית אציין שאני מזדהה עם רובן ככולן.

לגבי השאלה מה החלופה שאני מציע.
האמת היא שלא באתי להציע חלופות, אלא להדגיש את הבעייתיות שיש בהתעלמות המוחלטת, אין ספק שיש לנקוט בדרך שמכבדת את כלל המסורות, ויותר מכך את האמת לאמיתה של תורה, אך מאידך קשה לדרוש ללכת 'ראש בקיר' ולהתעלם מהקושי.

אילו היתה השאלה באה לפתחי הייתי מוסיף מדור בסוף הכרך ומביא בו את הבדלי המסורות, ואת כללי הדקדוק בצורה קצרה ומתומצתת (זה לא אמור לתפוס יותר מכמה דפים בודדים לכל מסכת) איזה נוסח הייתי קובע בתוך הגמרא? סביר להניח שאת הנוסח הישיבתי המקובל מלבד במקומות של "טעות נלעגת" או מקומות שגם בין הלומדים אין אחידות (למשל בדיעבד לא הייתי כותב עם סגול אלא עם קמץ ופתח).

אך ברצוני להעלות נקודה נוספת, אני באופן אישי לא טרחתי אפילו לבדוק מה נהוג בהוצאות אחרות (שוטנשטיין, והגית, ועוד), כי אני יכול להבין את זה שאין ברירה וחייבים לנקוט כמסורת מסויימת, וכל מה שיבחרו המדפיסים אינו מופקע. מה שבעיקר צרם לי זה התעוזה לכתוב שחור ע"ג לבן שהם מתעלמים באופן כמעט מוחלט מהאמת הדקדוקית, וממסורות אחרות מלבד האשכנזית, לטעמי יש בזה טעם לפגם, כי השאיפה אמורה להיות תמיד לכיוון האמת אף אם הדרך היא ארוכה, ומי ששואף לאמת לא יכול להתעלם ממנה לחלוטין.

צרם לי שהם כותבים במפורש כמעט, שמטרת הניקוד היא לא בכדי ללמד את צורת הקריאה הנכונה אלא רק בכדי להקל על הלומד, גם במחיר של קיבוע טעויות חמורות לנצח נצחים.

[אגב גם משיקולים כלכליים לדעתי היה עליהם לבחור בנוסח שונה, גם אם החלטתם היתה נשארת בעיניה, ודי למבין]

מי שמחפש לקרוא דוגמאות לטעויות נלעגות ומביכות שהשתרשו יכול לקרוא במבוא עצמו, יש בהודעה שלי קישור לשם. 

למרות שלא שאלו, אני מוצא לנכון לציין שאני מעדות המזרח, אך מכיון שלמדתי מינקותי ועד עתה במוסדות וישיבות "אשכנזיים" דרכי להגות כדרך המסורת האשכנזית - ליטאית. ולמרות זאת העניין חרה לי.

תודה רבה לכולם.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
פיילוט 0.4 אמר:
השאלה האמתית היא - מי הם משתמשי הגמרות ה מ נ ו ק ד ו ת.
אכן, וביותר יש לשאול מי הם משתמשי הגמרות של עוז והדר בשיתוף מאורות הדף היומי, כי במתכונת הזו הגמרות המנוקדות הופצו הרבה יותר מבחוברות לתלמידים וכד'.

אבל ראוי לשים לב לעוד משהו, הרבה ספרים (בעיקר בתחום "הנגשת" התורה לעם) נכנסו תחילה ל"בעלי בתים" ול"בעלי תשובה" וכד', אך משם הם נכנסו במהירות למרכז בית המדרש ממש.

לכן אני חושב שאנו צריכים לקחת בחשבון שהתופעה של שימוש בגמרות הללו תלך ותתרחב, לטוב ולמוטב, ולשים לנגד עינינו את השאיפה האופטימלית של דקדוק הלשון לאמיתה של תורה. (יש גם מילים בודדות שבהן הספרדים שיבשו והאשכנזים לא, ראה בהקדמת מילון ארמי עברי של הר' עזרא ציון מלמד).
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
יישר כח על העלאת הנושא המרתק
לגבי המילה בדיעבד וכן מילים רבות דוגמתה
זה לא שהנוסח האשכנזי קורא זאת בסגול
אלא המבטא האשכנזי משבש בסוף מילה לסגול כדוגמת שבת תורה בחירה השגחה ועוד רבות
שגם האשכנים מנקדים זאת בקמ"ץ וכן קוראים בתפילה ובקריאת התורה ורק בעת לימוד וכדומה אמרו איך שנח יותר עם המבטא.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
לגבי מסורות בצורת הקריאה ידועים דברי בעל המאור בספר הצבא שאין מסורות כיצד לנקד את המשנה (יש מסורת רק איך מבינים אותה ולכן אי אפשר לנקד בצורה שתשנה את המשמעות אציין שהרז"ה נולד וגדל בגירונה שבספרד ואחר כך עבר ללוניל שבפרבינציה
כך שהוא הכיר את שני בתי המדרש האשכנזי והספרדי, ויחד עם זאת ציין שאין שום מסורת
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
איכא מאן דאמר אמר:
יישר כח על העלאת הנושא המרתק
לגבי המילה בדיעבד וכן מילים רבות דוגמתה
זה לא שהנוסח האשכנזי קורא זאת בסגול
אלא המבטא האשכנזי משבש בסוף מילה לסגול כדוגמת שבת תורה בחירה השגחה ועוד רבות
שגם האשכנים מנקדים זאת בקמ"ץ וכן קוראים בתפילה ובקריאת התורה ורק בעת לימוד וכדומה אמרו איך שנח יותר עם המבטא.
אכן, לכן נקטתי זאת כדוגמא שיש בקרב הלומדים שמקפידים לא לטעות.
 
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
אני מסכים עם כל מילה של 'מכל מלמדי', ואפי' יותר מכך,
לדעתי הם היו צריכים להיצמד אך ורק לכללים הדקדוקיים, ללא קשר למסורת זו או אחרת,
כי הרי 'מסורת' אינה 'שכתוב'. דהיינו (-דוגמא קיצונית, אבל להמחשה-), הזכירו כאן את מסכת כתובות, אבותינו ורבותינו האשכנזים כאשר כתבו את חידושיהם על מס' כתובות, לא כתבו מסכת 'כסובעס', וגם לא מסכת 'שאבעס', כי כתובות כותבים כ-ת-ו-ב-ו-ת!, איך קוראים את המילה הזו? זו כבר שאלה של מסורת.
אותו דבר לגבי הניקוד, אבותינו גם הם ידעו לנקד, והם גם ידעו ש'תורה' מנקדים עם קמץ ולא עם סגול, ועם כל זאת מסיבה כלשהי- אם משום טעות, אם משום כוונת מכוון- קראו את המילה בסגול, זה לא אומר שהם תיקנו בחומש שלהם והחליפו לסגול, אלא שקמץ כזה הם קוראים כסגול.
ללכת ולהגיה עפ"י זה ולעשות מזה 'מסורת ניקוד' חדשה, לדעתי זו עוולה גדולה, שמצמיחה עמי הארץ שלא רק שאינם יכולים לקרוא ללא ניקוד (ולומדים רק בגמרות מנוקדות), אלא אפי' ניקוד הם לומדים בצורה שגוייה.
(מלבד מה שבזה הם מאבדים את ה'מסורת', כי אם הניקוד בגמ' יותאם למסורת הם לא ידעו שיש לפעמים קמץ שנקרא כסגול, ובסידור הם יתפללו כמו ספרדים...)
מקווה שהובנתי.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
שמחתי לקרוא את התגובות הענייניות והנפלאות. וברצוני להגיב לטענות העולות מהן, אך ראשית אציין שאני מזדהה עם רובן ככולן.

לגבי השאלה מה החלופה שאני מציע.
האמת היא שלא באתי להציע חלופות, אלא להדגיש את הבעייתיות שיש בהתעלמות המוחלטת, אין ספק שיש לנקוט בדרך שמכבדת את כלל המסורות, ויותר מכך את האמת לאמיתה של תורה, אך מאידך קשה לדרוש ללכת 'ראש בקיר' ולהתעלם מהקושי.

אילו היתה השאלה באה לפתחי הייתי מוסיף מדור בסוף הכרך ומביא בו את הבדלי המסורות, ואת כללי הדקדוק בצורה קצרה ומתומצתת (זה לא אמור לתפוס יותר מכמה דפים בודדים לכל מסכת) איזה נוסח הייתי קובע בתוך הגמרא? סביר להניח שאת הנוסח הישיבתי המקובל מלבד במקומות של "טעות נלעגת" או מקומות שגם בין הלומדים אין אחידות (למשל בדיעבד לא הייתי כותב עם סגול אלא עם קמץ ופתח).

אך ברצוני להעלות נקודה נוספת, אני באופן אישי לא טרחתי אפילו לבדוק מה נהוג בהוצאות אחרות (שוטנשטיין, והגית, ועוד), כי אני יכול להבין את זה שאין ברירה וחייבים לנקוט כמסורת מסויימת, וכל מה שיבחרו המדפיסים אינו מופקע. מה שבעיקר צרם לי זה התעוזה לכתוב שחור ע"ג לבן שהם מתעלמים באופן כמעט מוחלט מהאמת הדקדוקית, וממסורות אחרות מלבד האשכנזית, לטעמי יש בזה טעם לפגם, כי השאיפה אמורה להיות תמיד לכיוון האמת אף אם הדרך היא ארוכה, ומי ששואף לאמת לא יכול להתעלם ממנה לחלוטין.

צרם לי שהם כותבים במפורש כמעט, שמטרת הניקוד היא לא בכדי ללמד את צורת הקריאה הנכונה אלא רק בכדי להקל על הלומד, גם במחיר של קיבוע טעויות חמורות לנצח נצחים.

[אגב גם משיקולים כלכליים לדעתי היה עליהם לבחור בנוסח שונה, גם אם החלטתם היתה נשארת בעיניה, ודי למבין]

מי שמחפש לקרוא דוגמאות לטעויות נלעגות ומביכות שהשתרשו יכול לקרוא במבוא עצמו, יש בהודעה שלי קישור לשם. 

למרות שלא שאלו, אני מוצא לנכון לציין שאני מעדות המזרח, אך מכיון שלמדתי מינקותי ועד עתה במוסדות וישיבות "אשכנזיים" דרכי להגות כדרך המסורת האשכנזית - ליטאית. ולמרות זאת העניין חרה לי.

תודה רבה לכולם.
אדרבה, תרים את הכפפה ותדפיס מהדורה חדשה. סבורני שיהיו מכונים שישתפו פעולה ברצון.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
מכון עוז והדר הוא מכון אשכנזי הפועל יחד עם תרומות של גבירים מסאטמר ולכן אך טבעי שהם יוציאו בצורה אשכנזית
אך יש חלק במכון עוז והדר הפועל יחד עם מכון אור לישרים של רבי דוד אבוחצירה וניזון מתרומות חסידיו
אפשר לשלוח להם בקשה להוציא ש"ס נוסף לפי כללי המסורת הספרדית...
מעניין רק שבגמרא עצמה אין לנו מסורת כתיבה שונה אלא כולם משתמשים בנוסחת ש"ס וילנא
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
איכא מאן דאמר אמר:
ידועים דברי בעל המאור בספר הצבא שאין מסורות כיצד לנקד את המשנה

ראו מש"כ על כך הרב יצחק ישעי' ווייס שליט"א:
https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59094&st=&pgnum=124&hilite=
יישר כח על המראה מקום
באמת ציטטתי מהקדמות של ספרים בלי לבדוק במקור
אך לגבי עצם העניין דבריי קיימים
שהוא אכן כותב שאין מסורת 
וצריך לזכור זאת בעת שמדברים על המסורת האשכנזית והספרדית
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
רציתי לבקש את עזרת הציבור אולי מישהו יודע מה אפשר לעשות כדי לפרסם את העניין הנ"ל. או משהו אחר שיכול להביא לשינוי המגמה ולתוצאות חיוביות.
תודה רבה.
 
מכל מלמדי השכלתי אמר:
רציתי לבקש את עזרת הציבור אולי מישהו יודע מה אפשר לעשות כדי לפרסם את העניין הנ"ל. או משהו אחר שיכול להביא לשינוי המגמה ולתוצאות חיוביות.
תודה רבה.
מה זה יעזור? נגידי סאטמר לא ישוכנעו כי הם רוצים שהש''ס יו''ל לפי דרישותיהם.

עכשיו פנחס ראובן הוציא ש''ס (ראה דוגמה) אולי תדבר אתו שינקד לפי מסורת ספרד?

הצג קובץ מצורף מתוך ש''ס מהדורת יביע אומר שבת פרקים ט-יא.pdf
 
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
רציתי לבקש את עזרת הציבור אולי מישהו יודע מה אפשר לעשות כדי לפרסם את העניין הנ"ל. או משהו אחר שיכול להביא לשינוי המגמה ולתוצאות חיוביות.
תודה רבה.
מה זה יעזור? נגידי סאטמר לא ישוכנעו כי הם רוצים שהש''ס יו''ל לפי דרישותיהם.

עכשיו פנחס ראובן הוציא ש''ס (ראה דוגמה) אולי תדבר אתו שינקד לפי מסורת ספרד?

מתוך ש''ס מהדורת יביע אומר שבת פרקים ט-יא.pdf

באופן די מפתיע הש''ס נראה ברמת גימור טובה
מה רמת הדיוק? איזה מכון עומד מאחוריו? או שמא הוא מבוסס על מהדורה קיימת?
הוא נגיש בקבצים דיגיטליים באופן חינמי?
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
רציתי לבקש את עזרת הציבור אולי מישהו יודע מה אפשר לעשות כדי לפרסם את העניין הנ"ל. או משהו אחר שיכול להביא לשינוי המגמה ולתוצאות חיוביות.
תודה רבה.
דבר עם תנועת ש''ס :)
בשורה האחרונה תמיד בעל המאה הוא בעל הדעה
כאן בעל המאה - היינו השיקול הכלכלי - הם גם הלומדים שכנראה בעלי הניקוד הזה הם החלק המשמעותי של השוק
 
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
תפנה במכתב לגרמ"מ פומרנץ שליט"א
כאחד שעובד יד ביד עם מוסדות אביר יעקב הוא מבין ומכיר היטב את הציבור הספרדי
לפי מיטב ידיעתי הוא אדם רציני הבודק דברים ביסודיות
יתכן שהוא יסכים אתך וכמובן יתכן שלא
אך לנסות לא יזיק
 
פיילוט 0.4 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
רציתי לבקש את עזרת הציבור אולי מישהו יודע מה אפשר לעשות כדי לפרסם את העניין הנ"ל. או משהו אחר שיכול להביא לשינוי המגמה ולתוצאות חיוביות.
תודה רבה.
מה זה יעזור? נגידי סאטמר לא ישוכנעו כי הם רוצים שהש''ס יו''ל לפי דרישותיהם.

עכשיו פנחס ראובן הוציא ש''ס (ראה דוגמה) אולי תדבר אתו שינקד לפי מסורת ספרד?

מתוך ש''ס מהדורת יביע אומר שבת פרקים ט-יא.pdf

באופן די מפתיע הש''ס נראה ברמת גימור טובה
מה רמת הדיוק? איזה מכון עומד מאחוריו? או שמא הוא מבוסס על מהדורה קיימת?
הוא נגיש בקבצים דיגיטליים באופן חינמי?

זה דוגמה מסט שאמור להיות משווק בחנותו. זה הורדתי מפורום שאחד שם ניסה לברר פרטים אודות אותו ש''ס.

אבל כדי לדייק בש''ס צריך הרבה השקה וצוותות שלא נראה לי שיש לו אותם
אם מישהו יודע, שיספר לנו. אני לא יודע כמעט כלום על הנ''ל.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
למה זה תשאל לשמי אמר:
פיילוט 0.4 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
מה זה יעזור? נגידי סאטמר לא ישוכנעו כי הם רוצים שהש''ס יו''ל לפי דרישותיהם.

עכשיו פנחס ראובן הוציא ש''ס (ראה דוגמה) אולי תדבר אתו שינקד לפי מסורת ספרד?

מתוך ש''ס מהדורת יביע אומר שבת פרקים ט-יא.pdf

באופן די מפתיע הש''ס נראה ברמת גימור טובה
מה רמת הדיוק? איזה מכון עומד מאחוריו? או שמא הוא מבוסס על מהדורה קיימת?
הוא נגיש בקבצים דיגיטליים באופן חינמי?

זה דוגמה מסט שאמור להיות משווק בחנותו. זה הורדתי מפורום שאחד שם ניסה לברר פרטים אודות אותו ש''ס.

אבל כדי לדייק בש''ס צריך הרבה השקה וצוותות שלא נראה לי שיש לו אותם
אם מישהו יודע, שיספר לנו. אני לא יודע כמעט כלום על הנ''ל.
ראיתי את השס הזה בחנות שלו. נראה נחמד מאוד!
 
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
משה נפתלי אמר:
לתועלת הדיון בנושא, רצוי להציג אי-אילו דוגמאות.
במבוא הנ"ל יש דוגמאות לרוב, כנס לקישור שצירפתי בהודעתי הראשונה
הכוונה לדוגמאות שיש בהן כדי להחרות אף.
הנה דוגמא שפגשתי:
את שמו של "רבי יוסי הגלילי" נוהגים הספרדים להגות כך: יוסי (סמ"ך בסגול או צירי) הגלילי (גימ"ל בפתח, שמקום מושבו מן הגליל).
לעומת זאת האשכנזים קוראים יוסי כדרך שמקובל כיום בחיריק והגלילי בגימ"ל נקוד שווא.

עוז והדר ניקדו יוסי כדרך הספרדים (אולי כי זה "טעות גסה ונלעגת") והגלילי כדרך האשכנזים (למרות שכל מי שיעיין בזה רגע קט יבין שזו טעות ברורה, אף אם הוא עצמו רגיל לשנות גימ"ל בשווא).
 

הכהן

משתמש ותיק
כי כך מנוקד במשנה:
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבר כיונה אמר:
איכא מאן דאמר אמר:
ידועים דברי בעל המאור בספר הצבא שאין מסורות כיצד לנקד את המשנה

ראו מש"כ על כך הרב יצחק ישעי' ווייס שליט"א:
https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59094&st=&pgnum=124&hilite=
@הכהן ראה בקישור הנ"ל
 
 
חלק עליון תַחתִית