טעויות של הוצאת עוז והדר בתלמוד בבלי.

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
 
קיצוני אמר:
אחד מן הגולה אמר:
אני קורא לזה טעויות מכיוון שאף אם יצא מכת"י אין זה אומר שמוכרחים ללמוד כן, וכפי שכתב החזו"א במכתב שהבאתי לעיל.
אז אפי' לשיטתך זה רק "טעות" א': שמשתמשים בכת"י, לא המוני טעיות, ועי' מש"כ למעלה בנוגע לחזו"א
אחד מן הגולה אמר:
עוז והדר גם משנים את הטקסט, לעומת וילנא שלא משנים
כנ"ל מתקנים ע"פ כת"י, לא שיבוים במקלדת
אחד מן הגולה אמר:
[וגם טעויות מעכ"ת מדבר כביכול הם מלאים בטעויות, אך אני כמעט שלא זוכר טעויות שנתקלתי בהם.]
טוב, אני כן נתקלתי בהם ואולי בעתיד אביא קצת דוגמאות. יצוין שאינם טעיות חמורות אבל בכ"א אינם מדויקים


אינני קורא לזה טעות אחת, כי כל הש"ס מלא בזה, אף אם בסיס הטעות הוא אחד.
ובעניין מה שמשנים ע"פ כת"י כאמור בהודעות לעיל אני סבור שאין להם זכות לשנות אף ע"פ כת"י, ולדעתי זהו גם דעת החזו"א. אכן זכותו של מר לחלוק.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
קיצוני אמר:
אינני מכיר את אלפי הטעויות בוילנא, לעומת זאת אני מכיר היטב המוני טעויות בעוז והדר על אף שכיום ב"ה אני משתמש בזה הרבה פחות.
אבל העיקרון איננו מספר הטעויות אלא האם יש לך את הזכות לטעויות, אדם שבא לשנות דברים ולחדש אין לו זכות לטעות בזה, ואם יש חשש לטעויות שלא ישלח ידו להגיה לפני שבדק בדיקה אחרי בדיקה.
אגב, אני שמח לשמוע שתיקנו את הטעות עם הנקודה ביבמות יא: [אולי לכן הם הורידו את כל הנקודות באותו עמוד, מאחר וראו של א הבינו את דברי הגמ'.]
מניין לך שמרן הגר"ש השתמש בעוז והדר? דוקא זכור לי מהפעמים ששוחחתי עמו שהתמש בוגשל. ועכ"פ ידוע שכמעט הוציא מכתב נגד עוז והדר.
יש הרבה מאוד טעויות דמוכח בש"ס וילנא שלנו יש כיום גמרות עם ציונים בצד, של חילופי נוסחאות (מבלי לגעת בגוף הגמרא), ואפשר לנחש את הטעויות בכל פעם שרואים אות ציון כזאת. עפ"ר אלו מילים בלי שייכות במקום מילים עם שייכות, והפוך. ועוד כהנה וכהנה. 
 
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
קידושין דף ב.

בס"ד התחלנו ללמוד בכולל מס' קידושין, וכבר בדף הראשון שמתי לב לכמה טעויות (אכן, יש מהן שהן  קטנות בחומרתן...).

א.
כולם בוודאי מכירים את המשנה "האשה נקנית בשלוש דרכים", והגמ' ששואלת ונתני שלושה, ועונה הגמ' "משום דקא בעי למתני דרך" וכו'.
כללו של דבר, הגמ' הקדישה מו"מ שלם להסביר מדוע במשנה יש לכתוב "שלוש דרכים" ולא שלושה דרכים. (אגב, כך גם מקובל לכתוב ע"פ כללי הדקדוק המקובלים עד היום).

לכן הופתעתי מאוד לקרוא בהקדמה למסכת שבגמרות מתיבתא ש"בשלושה דרכים האשה נקנית". טעות כזו יש גם במדור אליבא דהלכתא.
דין אחד הוא לטועה בדקדוק הלשון, ודין שונה הוא לטעות בסוגיא שהגמ' טרחה כל כך לפרש את העניין הזה בדיוק בו נעשתה הטעות.

יותר מזה, במדור "כפתור ופרח" הם ציטטו את הגמ' שלוש פעמים תוך שהם משנים את המילה "שלוש" ל"שלושה".

ב.
בהגהת הב"ח הראשונה למסכת הוא מציין לשו"ת הב"ח סימן קפ"ב. בחלק מהמהדורות עוז והדר מציינים "לא מצאנו". ובחלק מציינים לחידושי הב"ח שנדפסו בסוף כרך הגמ' במסכת קידושין ששם הוא כתב בעניין זה.
למיטב הבנתי הציונים הללו לוקים בחסר, כי זה לא נכון לכתוב "לא מצאנו" כשיש לנושא התייחסות מהמחבר, ומאידך לציין לחידשי הב"ח בלבד גם לא נכון כי סוף סוף אין זה במקום שהב"ח ציין בהגהתו (שו"ת סימן קפב),
מן הראוי היה לכתוב בנוסח כזה: (לא מצאנו, ועי' בחי' הב"ח הנדפסים בסוף המסכת).

ג.
בתוס' ד"ה דאסר לה אכו"ע כהקדש. תוס' יסודי להבנת מהות הקידושין, לא אכנס להסברים ולפלפולים. רק ברצוני לציין שיש כמה דרכים בהבנת פירוש התוס', יש המפרשים שהחל מהמילים "ופשטא דמלתא" תוס' מתחילים פירוש חדש ששונה בהבנה ממה שכתבו עד כה. ויש אומרים שזהו המשך לדברי התוס' עד כה.

בגמרות המבוארות מתיבתא נחלקו בזה "גאוני תקיפי קמאי" רבני ההוצאה לאור בביאורים שבסוף המסכת נקטו בדרך אחת, ורבני ההוצאה במדור תוס' המבואר נקטו בדרך אחרת...
[בכולל פלפלנו בזה טובא והדעת נוטה למה שנקטו בביאורי התוס', אך לא כן המקום להאריך],

בתפילה שנזכה תמיד להעמיד דברי תורה באור האמת. אכי"ר.
 

נפתולי

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
קידושין דף ב.

בס"ד התחלנו ללמוד בכולל מס' קידושין, וכבר בדף הראשון שמתי לב לכמה טעויות (אכן, יש מהן שהן  קטנות בחומרתן...).

בינתיים שלושת הטעויות שהבאת כולם לא רק שהם קטנות בחומרתן, אלא לדעת רבים וטובים אפשר להחשיבם כהערות דקדוקיות משעשעות ותו לא.
כי מה שכתבו בביאור "שלשה" הרי אדרבה, לפי קושיית הגמ' רואים שכך היה צריך להיות כתוב לפי הדקדוק. אפשר להתווכח ע"ז אבל להגדיר זאת כטעות נו נו
ומה שהעיזו לכתוב "לא מצאנו" על דברי הב"ח זה הרי לא חד משמעי, ואפשר לדון האם אכן התכוון לשם. עכ"פ זה לא נחשב "טעות"
והמחלוקת בין המבארים בפשט התוס' נו נו. באמת משעשע ותו לא.
 

סופר המלך

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
קידושין דף ב.

בס"ד התחלנו ללמוד בכולל מס' קידושין, וכבר בדף הראשון שמתי לב לכמה טעויות 
פעם ראשונה שאני שומע שלומדים בכולל מתוך מתיבתא...
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לשאלת @סופר המלך שליט"א, למען הסר ספק אין אנו לומדים במתיבתא אלא בגמ' רגילות, אך מידי פעם פותחים מתיבתא למ"מ וכד' כפי שנהוג בכל כולל שיש מתיבתא בבית מדרש בו הוא נמצא...

@נפתולי , שמחתי לשעשעך בד"ת, על חומרת הדברים אולי יש לדון, אך אלו טעויות של ממש, ואם אתה לא מכיר בכך זה בעיה.
 
סופר המלך אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
קידושין דף ב.

בס"ד התחלנו ללמוד בכולל מס' קידושין, וכבר בדף הראשון שמתי לב לכמה טעויות 
פעם ראשונה שאני שומע שלומדים בכולל מתוך מתיבתא...
צ''ל שמפלפלים בכולל בהבנת הפשט במתיבתא
 
 
סופר המלך אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
קידושין דף ב.

בס"ד התחלנו ללמוד בכולל מס' קידושין, וכבר בדף הראשון שמתי לב לכמה טעויות 
פעם ראשונה שאני שומע שלומדים בכולל מתוך מתיבתא...
נראה שאתה סבור שיש בזה בעיה.
מה הבעיה לדעתך?
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מאמר אודות הגמרות המנוקדות בהוצאת עוז והדר
על דרך הכרעת הספקות בניקוד 'תלמוד בבלי המנוקד והמפוסק - עוז והדר'

לקריאה לחץ כאן
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שבת דף קנו
במילים ואפילו לכלבים לא חזיא.
עוז והדר שמו נקודה אחרי המילה "לא". ממש באמצע משפט. כאילו כאן נגמר העניין.

הטעות פשוטה וברורה. ולמען הסר ספק מוכח כך גם ברש"י.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
קידושין דף עב ע"א

הגמ' אומרת "חביל ימא תכילתא דבבל"
ופרש"י: חביל ימא - שם מקום. תכילתא דבבל - מכלילא ותפארתה של בבל ליוחסין.

במתיבתא פירשו משום מה ש"חביל" הוא שם מקום. ושהמשך המשפט הוא "ימא תכילתא דבבל" ופירושו תפארתה של בבל.
 

יצחק ב

משתמש ותיק
טעות נוראה לא רק של עוז והדר אלא של וילנא שעלתה לי כמה וכמה שעות.
בריש מס' ביצה בבעה"מ יש מערכה שלימה עם ביאור מאד מחודש בעניין מוקצה ביו"ט (מאד כדאי לעיין שם) ושם פתאום באמצע הדברים ממש נגמר הקטע, ויש כותרת חדשה רק אחר כמה דפים.
רק לאחר כמה שעות עלה בי הרעיון שאולי זה אותו קטע ואכן כן.
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
מענין לענין באותו ענין. נראה לי שבחי' הרש"ש לא השקיעו כ"כ בכתיבת ממ ובעיקר בפתיחת ראשי תיבות

אולי במהדורות הבאות.
 
 

עריכה תורנית

משתמש רגיל
דעתו יפה אמר:
מענין לענין באותו ענין. נראה לי שבחי' הרש"ש לא השקיעו כ"כ בכתיבת ממ ובעיקר בפתיחת ראשי תיבות

אולי במהדורות הבאות.
ראה כאן מיזם ההדרה לכתבי הרש"ש. נעשתה עבודה רבה על הפניות למקורות שמציין הרש"ש, הוספת מ"מ ופתיחת ר"ת.
 
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
כעת בלומדי בספר אוצר השביעית (שהוא כשלעצמו דבר מבורך וראיתי ממנו הרבה תועלת).

ראיתי כמה דברים ממש חריגים ומוזרים!

כעת אעמוד על דבר אחד: יש להם הוספה בשם אוצר הראשונים והם מביאים בה הרבה יותר אחרונים מראשונים.

למישהו יש פשט?!
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ביצה דף כג: ריש פ"ג.

רש"י כותב שדגים אפשר להם בלא מזונות שהם אוכלים שרשי עשבים. וקרקע. וגדול אוכל את הקטן.

בהגהות וציונים ציינו שברש"י שברי"ף איתא שהם אוכלים "שרשי העשבים בקרקע". ולפי"ז הקרקע עצמה אינה מאכל שלהם.

יש להעיר שבתוס' כתוב "פרש"י ... וגם פעמים אוכלים עפר".

מפורש כגי' רש"י שלפנינו ואדרבה צריך להגיה ברש"י על הרי"ף.

והיה לעוז והדר להימנע מלהגיה או לכה"פ לציין לתוס'.
 

מרנן ורבנן

משתמש רשום
מורי ורבותי, טעות נוראה!!!
הנה בתוספות גיטין ב. ד"ה אף כ' וז"ל: "והא דתנן בפ' דם הנדה... היינו משום דכתמים הנמצאין שם וכו'" עכ"ל.
והפי' הוא דבנדה משמע שלא גרו יהודים בעיר רקם דת"ק ס"ל דהכתמים טהורים כיוון דשם יהודיות שכתמיהן מטמאים ור"י ס"ל שטמא בגלל שהגוים שגרים שם הם באמת יהודים שהתבוללו ושכחו את מקורם ועכ"פ מצינו דלכו"ע לא גרו שם יהודים "מקיימי מצוות".
וע"ז תי' התו' דר"י ס"ל דחוץ מין היהודים יש גם גרים שיש עליהם תורת גויים שאינם מקיימים תו"מ.

[וכן פי' הגאון הרב נחמן כהנא בספרו מי מנוחות במקום].

ואילו במתיבתא ביארו שהקו' היא מכיוון שגרו שם כותים והם בחזקת שהתגיירו וע"ז מת' התו' דלא איירי בכותים אלא ביהודים.
וכ"ז צע"ג דמהכ"ת דאיירי בכותים ואי"ז הפשטות כלל.

ויותר מזה התו' הק' מנדה (נו:), ושם איתא במתני' "כל הכתמין... ומבין הכותים רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים מפני שלא נחשדו על כתמיהן" ומשמע דבסיפא איירי בכותים משא"כ ברישא.

ומה שהביאו בהערות למתיבתא שם (בהע' ו'), שזה ע"פ הרמב"ן והתורא"ש לענ"ד לא מצאתי, וכן מה שציינו לרמב"ם ושאר מפרשי המשנה לא מצאתי.

תולה את הדברים בחסרון הבנתי מי שיוכל לבאר למה זה טעות אני אשמח מאוד.

בתודה מראש
 

לומדי יראתך

משתמש רשום
במבוא להוצאות האחרונות הם כותבים שהם הכניסו את ההגהות לתוך הגמ' ע"פ הרב וואזנר ובאמת בהרבה מקומות יש בזה נוחות משמעותית
ולגופו של ענין יש לציין שהם שמחים מאד על כל תיקון ופעם השארתי להם בתא קולי תיקון קטן והם חזרו אלי תוך פחות מיום לברר בדיוק למה התכוונתי
 

לומדי יראתך

משתמש רשום
מורי ורבותי, טעות נוראה!!!
הנה בתוספות גיטין ב. ד"ה אף כ' וז"ל: "והא דתנן בפ' דם הנדה... היינו משום דכתמים הנמצאין שם וכו'" עכ"ל.
והפי' הוא דבנדה משמע שלא גרו יהודים בעיר רקם דת"ק ס"ל דהכתמים טהורים כיוון דשם יהודיות שכתמיהן מטמאים ור"י ס"ל שטמא בגלל שהגוים שגרים שם הם באמת יהודים שהתבוללו ושכחו את מקורם ועכ"פ מצינו דלכו"ע לא גרו שם יהודים "מקיימי מצוות".
וע"ז תי' התו' דר"י ס"ל דחוץ מין היהודים יש גם גרים שיש עליהם תורת גויים שאינם מקיימים תו"מ.

[וכן פי' הגאון הרב נחמן כהנא בספרו מי מנוחות במקום].

ואילו במתיבתא ביארו שהקו' היא מכיוון שגרו שם כותים והם בחזקת שהתגיירו וע"ז מת' התו' דלא איירי בכותים אלא ביהודים.
וכ"ז צע"ג דמהכ"ת דאיירי בכותים ואי"ז הפשטות כלל.

ויותר מזה התו' הק' מנדה (נו:), ושם איתא במתני' "כל הכתמין... ומבין הכותים רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים מפני שלא נחשדו על כתמיהן" ומשמע דבסיפא איירי בכותים משא"כ ברישא.

ומה שהביאו בהערות למתיבתא שם (בהע' ו'), שזה ע"פ הרמב"ן והתורא"ש לענ"ד לא מצאתי, וכן מה שציינו לרמב"ם ושאר מפרשי המשנה לא מצאתי.

תולה את הדברים בחסרון הבנתי מי שיוכל לבאר למה זה טעות אני אשמח מאוד.

בתודה מראש
המתיבתא זה נושא אחר ושם העבודה הרבה יותר חפיפה כידוע
 

מהו דתימא

משתמש ותיק
נדה לד עמוד ב:
רש"י סוף ד"ה תאמר בנקבה מצורעת, במסורת הש"ס של עוז והדר אות י' ציינו לדף נו. דדם לאו מתעגל ויוצא הוא,
אבל מה נעשה ששם מדובר על דם מפיו ומפי אמתו, ואילו רש"י מדבר על דם טוהר של אשה, ולא קרב זא"ז.
 

אנשי התורה

משתמש רגיל
טעות חמורה בחלוקה לקטעים ונקודה מבמקום הלא נכון.
הנמוקי יוסף דן במחלוקת הראשונים האם פטרו סדין של פשתן רק מתכלת, או גם מחוטי לבן.
ומסיים הנמוקי יוסף (במהדורת עוז והדר) וכן העלה הריטב"א ז"ל שאין להטיל חוטי לבן בסדין ובשאר בגדים דאינם של צמר ושל פשתן.
וזה לא מובן מה הנמו"י מכניס שאר בגדים לגזירה של סדין בציצית, שגם שם לא צריך חוטי לבן?!
ובאמת הלומדים אצלנו בכולל ממש התקשו בדברי הנמו"י, ובפרט שתוספת זו לא מוזכר כלל בריטב"א שלפנינו.
רק שהאמת שיש פה טעות בחלוקה שחילקו בעוז והדר,
וכך צריך לקרוא את סיום דברי הנמו"י בעניין סדין "וכן העלה הריטב"א ז"ל שאין להטיל חוטי לבן בסדין.
ובשאר בגדים דאינם של צמר ושל פשתן נראה מאלו דברים שראוי לחוש לדברי האמוראים ז"ל שסוברים שאין חייבין אלא מדרבנן וכו'"
יצויין שבכל המהדורות האחרות הכל כתוב ברצף בלי שום נקודה ופשוט שזה כונת הנמו"י.


IMG_0008.JPG
 
חלק עליון תַחתִית