בענין 'מושבע ועומד מהר סיני' - וחידושו של הבאר יצחק דכשיש מ"ע בשיעור שלם עם איסור עשה ול"ת בחצייו חייב לאוכלו.

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ברמב"ם פ"ה מהל' שבועות ה"ח איתא שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב בשבועת ביטוי. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רל"ח סעיף ד) וז"ל אמר "שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות", ואכל אינו חייב משום שבועה, שהרי מושבע ועומד מהר סיני הוא. ואם אמר "שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטריפות", ואכל פחות מכזית -- חייב על השבועה שהרי אינו מושבע מהר סיני על חצי שיעור. וכן אם אמר שבועה שאוכל פחות מכזית נבילה וטריפה חייב על השבועה. (רמב"ם פ"ה מהל' שבועות דין ח').
[ולכאורה הפשט ברמב"ם ובשו"ע הוא שכיון שחלה השבועה על חצי כזית נבילה, הוא חייב לאוכלו כדי שלא לעבור על השבועה, אמנם בש"ך סי' רל"ט ס"ק כ' כתב שחייב להתיר את השבועה. ויל"ע מה יהיה הין אם אין לו חכם שיתירנו, לכאורה גם להש"ך יהיה חייב לאוכלו].

ובספר שו"ת 'באר יצחק' להג"ר יצחק אלחנן ספקטור זצוק"ל כתב דעל פי הרמב"ם הנ"ל יש לחדש דמה שאמרו בכל מקום בגמ' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, היינו רק אם גם בחלק שיש בו הל"ת ועשה יש שיעור שלם, שהרי אם יש בזה רק חצי שיעור, וכגון שיש לו כזית מצה שחציו הוא איסור שיש בו ל"ת ועשה, ומצרפו עם חצי כזית אחר של מצת היתר, יכול לקיים בו מצוות מצה, שהרי החלק של הל"ת ועשה הוא רק חצי שיעור, והעשה הוא בשיעור השלם, וא"כ העשה בודאי נקראת "מושבע ועומד מהר סיני", ועל החצי שיעור אין שבועת הר סיני וכמש"כ בשו"ע שאין מושבע ועומד על חצי שיעור, א"כ נמצא שיש כאן שבועה לאכול גם החצי שיעור של האיסור, וחלה השבועה, וחייב לאכלו. עכת"ד הגרי"א זצ"ל בספרו באר יצחק. והוא חידוש גדול.
[נ.ב. בבאר יצחק כתב שם להדיא שמש"כ הרמב"ם בנשבע לאכול חצי זית נבילה ש"חייב על השבועה" פירושו שחייב לאוכלו].

ובעניי לא הבנתי את דברי הבאר יצחק, שהרי לכאורה יש מקום גדול לחלק בין דין הרמב"ם למקרה של הבאר יצחק. שהרי ברמב"ם מיירי שנשבע האדם לאכול חצי כזית נבילה, א"כ הרי השבוע בריר וקיים, והשאלה היא רק אם השבועה חלה על חצי שיעור נגד האיסור לאכול חצי שיעור, וע"ז אומרים כיון דאף שחצי שיעור אסור מן התורה, אבל זה לא נקרא מושבע ועומד, ולכן כיון שנשבע לאכלו חלה השבועה שהאדם נשבע עכשיו לאוכלו וחייב לאכול החצי כזית נבילה.
אבל במקרה של הבאר יצחק  שאין כאן שבועה בפועל שהוא חייב לאכול את החצי כזית איסור, אלא שיש לקרות למצוות אכילת מצה שיש עליו 'מושבע ועומד', ובשבועה זו של מושבע ועומד רוצה הבא"י לחייב אותו לאכול המצה שחצייו הוא באיסור ל"ת ועשה. ולכאורה אין כאן מושבע ועומד עד שאני קובע שהתורה ציותה עליו לאכול דבר זה, ואם מדיני התורה אין עשה זו של אכילת מצה יכול לדחות אכילת איסור של חצי כזית נבילה, [שהרי גם אחרי חידושו של הבא"י אינו אומר שהוא חייב לאוכלו מדין עשה דוחה ל"ת ועשה, אלא דגם בכה"ג עדיין אמרינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומ"מ חייב לאוכלו משום שבועת הר סיני של מצוות אכילת מצה, ואיך נוכל לקרותו שיש כאן שבועה מהר סיני לאכול את המצה עד שאנו מחדשים שיש כאן מצוה לאכול גם החצי כזית של איסור.
ודבריו הקדושים צ"ע.
 

HaimL

משתמש ותיק
אבל הוא גופא החידוש. שהרי, אין עשה דוחה ל"ת ועשה הוא סברא פשוטה, שאם למדנו שהעשה דוחה ל"ת, הרי כשיש גם עשה באיסור, אז אנחנו לא יודעים להכריע בין עשה לעשה, שא"א יודע מתן שכרן של מצוות, ואומרים שוא"ת עדיף. וכל זה הוא כשהם שווים במעלתם, היינו שאם יש עשה של מצה, ועשה שאסור גם בחצי שיעור מן התורה, אז אכתי לא ידעינן הי מינייהו עדיף. אבל אם הם לא שווים מצד השבועה, שהמצווה בקו"ע היא מושבע ועומד, והאיסור בח"ש אינו מושבע ועומד, אז רק מצד זה יש לנו בירור שהמצווה בקו"ע דוחה את האיסור 
 

הערשל

משתמש ותיק
מה הדין אם יאמר אדם שבועה שאוכל כזית בשר, ואין לפניו אלא בשר איסור, והרי אם יאכל יקיים השבועה שהרי בכולל חלה שבועה לבטל את המצוה, האם נימא בזה עדל"ת ?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אבל אם הם לא שווים מצד השבועה, שהמצווה בקו"ע היא מושבע ועומד, והאיסור בח"ש אינו מושבע ועומד, אז רק מצד זה יש לנו בירור שהמצווה בקו"ע דוחה את האיסור
אבל מנא לן שיש בכלל מצות עשה של אכילת מצה במקום שיש כנגדו עשה ול"ת של חצי שיעור, התינח ברמב"ם השבועה הוא שדוחה את החצי שיעור, אבל הכא עד דידענא שבכה"ג דחי לא ידעינן בכלל שיש עשה כאן שצריך לקיים כדי שזה ייקרא שבועה כנגד חצי שיעור.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
מה הדין אם יאמר אדם שבועה שאוכל כזית בשר, ואין לפניו אלא בשר איסור, והרי אם יאכל יקיים השבועה שהרי בכולל חלה שבועה לבטל את המצוה, האם נימא בזה עדל"ת ?

זה לא קשור כלל לנידון שאנו דנין כאן, דלאו בהלכות עדל"ת אנו דנים, אלא בהלכות שבועה, ולא הביאו הבאר יצחק דין עדל"ת אלא לומר שאף דבדר"כ לא אמרינן עדל"ת כשהעשה הוא נגד ל"ת ועשה, בכה"ג שהעשה ול"ת הם רק בחצי שיעור, כן יאכלנו, אבל אין כוונתו לומר דבכה"ג כן נאמר עדל"ת ועשה, אלא משום דין שבועה לאכול חצי שיעור איסור שחלה השבועה, ולאו משום עדל"ת הוא.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אבל אם הם לא שווים מצד השבועה, שהמצווה בקו"ע היא מושבע ועומד, והאיסור בח"ש אינו מושבע ועומד, אז רק מצד זה יש לנו בירור שהמצווה בקו"ע דוחה את האיסור
אבל מנא לן שיש בכלל מצות עשה של אכילת מצה במקום שיש כנגדו עשה ול"ת של חצי שיעור, התינח ברמב"ם השבועה הוא שדוחה את החצי שיעור, אבל הכא עד דידענא שבכה"ג דחי לא ידעינן בכלל שיש עשה כאן שצריך לקיים כדי שזה ייקרא שבועה כנגד חצי שיעור.
מפני שהכלל, שאין עשה דוחה ל"ת ועשה, הוא לא מכיוון דליתיה לעשה הקיומי במקום העשה האיסורי אלא מפני שאנחנו לא יכולים להכריע בין העשים. אבל העשה של מצה במקומו עומד, רק שלא יכול לדחות בפועל את העשה של האיסור. ולכן, הוא עדיין מושבע ועומד עליו מהר סיני, ומצד זה הוא כן דוחה את העשה של האיסור 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש מקום ליישב דבריהבאר יצחק, אם נאמר שבמה שכ' הבא"י שיש כאן שבועה של מצות עשה של אכילת כזית זו של מצה, אין ר"ל שיש שבועת הר סיני על אכילת כזית שלם זה, ואף שהיא עשויה מחצי כזית איסור וחצי כזית היתר, מ"מ כיון שהשבועה של המצוה הוא על כל כזית זו, והאיסור אינו אלא על חצי זית ובחצי זית אין שבועה, לכן חלה השבועה שאומר לאכלו, דאם נפרש כן יהי' קשה כמו שהקשינו, דעד שלא חידשנו שמותר לאוכלו, אין כאן מצוה, שהרי אין מ"ע של אכילת מצה במקום שיש ל"ת ועשה נגדו, ושוב אין כאן שבועה, ואיך יחדש שמותר לאוכלו בגלל שיש עליו שבועת הר סיני, אלא י"ל דכוונתו הוא כיון שיש בתורה מצות עשה של אכילת מצה בליל פסח, זה כבר נקרא מושבע ועומד מהר סיני לאכול עכשיו מצה, ואף דאיה"נ במקום שיש נגד המ"ע גם ל"ת ועשה אז אינו יכול לקיים מצות עשה זו, כון שאין עשה דוחה ל"ת ועשה, אבל אם לא בא לאוכלו מדין דחייה אלא מדין שבועת הר סיני שיש במצות אכילת מצה, י"ל דכן גם אם המצה שיש לו הוא מעורב באיסור הרי השבועה מחייבו לאוכלו, אלא שאם היה כולו איסור אז היה גם שבועת הר סיני כנגדו שלא לאוכלו, (ולא חלה שבועה אחת לפני השניה, [וגם כל אחת מהשבועות כוללת עוד דברים, דשבועת ה"ס דנבילה כוללת גם נבילה שאינו מצה, ושבועת ה"ס דמצות אכילת מצה כוללת גם מצה שאינו של טבל], ולא אלים הא מהאי, והיינו אומרים דשוא"ת עדיף, משא"כ כשהאיסור אינו אלא בחצי כזית, ואין על חצי כזית שבועה שלא לאוכלו, יש שבועה שהוא חייב לאכול כזית של מצה בליל פסח, א"כ אף דבאופן זה אין העשה אומר לאכלו כיון דלא אלים העשה עכשיו לדחות האיסור שבו, אף כשהוא חצי שיעור, כיון שהשבועה דמצוות אכילת כזית מצה דעלמא קיימת, אפשר לקרותו מושבע ועומד לאכול מצה, ואם אין לו אלא כזית זו שמעורבת עם חצי זית איסור, מ"מ השבועה מחייב אותו לאכלו. ומבוארים דברי הבא"י.
אמנם עדיין יש לבאר למה זה שיש כנגד העשה איסור ל"ת ועשה מעכבו מלאוכלו מדין עשה דוחה ל"ת, ולא אמרינן דכיון שיש מ"ע כללי לאכול כזית מצה שאינו נגד איסור ל"ת ועשה, אז ידחה האי עשה אף במקום שיש כנגדו ל"ת ועשה, אלא דאמרינן דבדיני עדל"ת הולכים בתר המקרה הזה גופא, ואם עכשיו יש נגדו איסור ל"ת ועשה לא דחי, ולגבי דין שבועת הר סיני שמחייב לאוכלו, שגם היא אינו אלא המ"ע דאכילת כזית מצה, בזה אמרינן שלא מסתכלים אם יש עכשיו מצוות עשה על כזית זה גופא, אלא דמסתכלים על המצוה הכללית של אכילת כזית מצה, ואמרינן שיש כאן מצוה ושבועה, וחלה גם במקום שיש חצי שיעור איסור כנגדו. וצע"ע.
 
חלק עליון תַחתִית