נשיאת כפיים בחיפה והגליל

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
תכל'ס, גם אם פחדו בצדק לשנות מנהג, כעת הוא כבר השתנה עם ביאתם של הבני ברקים והירושלמים לחיפה וכבר יש מנהג מחייב של רוב העיר לקיים המצוה כתיקונה.

כעת נשאר עוד מה לדון?
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
כל אזור שומרון, וצפונה, חוף כולל בני ברק ורוב השפלה, אינה יהודה.

אז מה זה? גליל?
"שלוש ארצות בארץ ישראל יהודה גליל ועבר הירדן"

איני יודע ואשמח שתחכים אותי בתחום
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
פולני אמר:
ב.ל. אמר:
פולני אמר:
חסידי גור למשל יושבים בחיפה כבר כמאה שנה (נדמה לי שהם הכי ותיקים כיום מכל החסידים בעיר), ולרגע לא עלתה על דעתם לישא כפיים כל יום.
ושוב, אין לי שום בעיה שיחליטו חסידי בעלזא שהם אינם כפופים למנהגי חיפה מהטעמים הנכונים שהזכרת לעיל,

אני מבין מתגבתך שהנך משתייך לחצר הקודש גור, אשרי חלקך!
אך בא נשאיר את הנימה האישית בצד.
התבאר בהרחבה שהמנהג מקורו עמום. ואדרבה תפריך את הדברים בראיות, או לכה"פ בסברות.
מלבד זאת ידוע (וכמדומני שהזכרתי זאת) הלב שמחה התיר לשנות את המנהג (תשאל כל גוראי - חיפאי), והרב וסט התנגד מ'טעם הכמוס'.
וכבר מסופר שהיה פעם אחד שהורה הוראה מסויימת ואמר שיש לו על כך טעם הכמוס, וגדול אחר נענה לעומתו שיש לו טעם הכמוס שלא לקיים את ההוראה.
שלא תבין לא נכון איני מזלזל ח"ו בכבודו של הרב רוסט ועפר אני כפות רגליו. כידוע שהוא אדם קדוש עליון ותלמיד חכם אדיר בכל מכמני התורה. אך לא ייתכן ש'טעם הכמוס' של אדם אחד, ושאר גדולי הדור אינם יודעים זאת, יקבע לעשרות אנשים שלא לקיים מצות עשה מידי יום.
והרי גם המנח"י שעליו נשענים כולם לא כתב 'טעם הכמוס', ולדברי המנח"י הבאנו מענה הולם.

את רב קהילת גור בחיפה הרב רוסט שליט"א אינני מכיר, אבל ידידים גוראים חיפאים יש לי, וכעת התקשרתי אליהם ושאלתי אותם על הענין, והם אינם מכירים מעשיה כזו.
ובכלל, לדבריהם מי שמכיר את הרב רוסט יודע שזה ממש לא מתלבש עליו, הוא חסיד בטל ומבוטל לכל הגה ושבריר מילה היוצאת מפי האדמו"רים מגור, וכפי שתיארו לי באיזה חרדת קודש הוא ישב אפילו בשנים האחרונות ליד האד"ש מגור, שבעצם היה תלמידו בצעירותו, כך שהסיפור הזה ממש לא מסתדר עם הנפשות הפועלות.
ואם אתה מכיר קצת את גור - הרבנים חשובים ומכובדים, אך זאת רק כל עוד דבריהם מסתדרים עם דברי הרבי, ובכלל בגור הרבי אינו נוהג להיוועץ עם רבני הקהילה, ואם הוא שואל שאילה הלכתית, הרב מרגיש מתוך הדברים להיכן הרוח נושבת ומה הכיוון הרצוי, והוא מיד יקבל את דברי הרבי, ככה שאם הלב שמחה (שלטענת חסיד גור מבוגר ששאלתי כעת ביקר בשנות אדמו"רותו רק פעם בודדת בחיפה, וגם אז לא התפלל בשטיבל של גור) היה אומר מילה בענין הברכת כהנים, קשה להאמין שהרב רוסט היה מתווכח, ועוד יותר קשה להאמין שהציבור היה ממשיך במנהג בגלל הרב רוסט בניגוד לדברי הרב
ברשותך, נעשה קצת סדר בדברים:
הלב שמחה לא שאל ולא נועץ ברב רוסט.
ומשכך, הרב רוסט לא הורה נגד דעתו של הרבי.
נכתב לעיל, שהרבי התיר:
כלומר היו שנכנסו לשאול את דעתו בנידון (ואיני יודע אם בצורה ישירה או בעקיפין), ותשובת הרבי היתה שמבחינתו אין בעיה.
הרב רוסט התנגד.
ייתכן שהוא לא ידע מההיתר של הרבי, וייתכן שהוא קיבל ושמע שלרבי אין ענין ודעה בנושא.
בכל מקרה ייתכן שהלב שמחה עדיין לא היה אז ב'אדמו"רותו'.
וייתכן שכבר היה אדמו"ר והשאלה נשלחה או נעשתה פנים אל פנים מכל מקום ברחבי הארץ.
משכך נפלה פירכתך בבירא.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
ב.ל. אמר:
א. צפוני אמר:
מנהג זה בחיפה אינו חדש ולא פעם עלה על שולחנם – שולחן מלכים וכל הרבנים מדור שעבר ג"כ ידעו כל השו"ט וכל הסברות והספיקות שעולים היום, כעת לא גילו שום כת"י חדש, ולא גילוי אחר חדש, לא שמענו כעת שום מידע חדש, ואם הם לא שינו דבר מי אנחנו אזובי הקיר שנעיז לשנות,

ראה בהמשך המאמר ותקבל תגובה ראויה.

מלבד זאת מה שכתבת
א. צפוני אמר:
נזכיר חלק מהרבנים שהיו בחיפה ועלה על שולחנם כל מה שעולה כעת ואעפ"כ לא נתנו לשנות, וה"ה: הרב מרקוס, הרב בלזם, הרב מונק, העטרת משה ממאקווא
גילוי נאות: במאקווא של היום נושאם כפיים מידי יום!

ברשות המעיינים היקרים אני רוצה לתקן!!
שגיתי:
במאקווא אין נושאים כפיים מידי יום מלבד בפורים שאז נושאים כפיים גם בשחרית.
עם זאת כקש"ת גאב"ד מאקווא שליט"א הולך מידי יום לאחר תפילת שחרית לבית כנסת שבו נושאים כפיים, ויוצא שם ידי חובתו.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
מסיח לפי תומו אמר:
בפורים כבר שינו לפני כמה שנים את המנהג לישא כפים. זה התחיל בבעלזא (בהוראת האדמו"ר ממאקווע - הוא שלח כהן לעשות ברכת כהנים ולאחר מכן סברו וקבלו רבני בבעלזא)
וכמדומני שבקהילת ויזניץ (לא סערט) גם התחילו במנהג זה.
אכן כן.
כך עולה מקובץ 'חדרי תורה' שיו"ל באדר ש.ז. בחיפה. שם יש מאמר על הנושא (המאמר אכן אינו מקיף בצורה מספקת, אך כותב את הקודות שהעלית כאן).
כך גם מופיע שם ההסבר שהבאת על בחינת כתר וכו', אם כי דם מביא את ה הכותב בוודאות, אך אין לי עסק בנסתרות, ומ"מ מקור ברור שזה טעמו של הרב ממאקווא לא מובא שם.
אם כי שפורים הוא אכן בחינת כתר כמובא במגילה של הרה"ק מקאמרנא - כתם אופיר על פסוק 'ככה יעשה לאיש', יעו"ש.
 

פרי

משתמש רגיל
איכא מאן דאמר אמר:
מתאהב על ידך אמר:
מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים

האם דברי הרמ"א הם מנהג מוקשה?
הרמ"א לא ידע שזו מצווה דאורייתא?
הוא לא ידע מדברי הבית יוסף והשו"ע על המנהג לישא כפיים בכל יום?
ואם הוא בכל אופן בחר לחזור על דבריו פעמיים (גם בסימן קכ"ח וגם בסימן קכ"ט) שמנהגינו לא לישא כפיים כי אם ביו"ט במוסף, הרי שיש גם עניין מיוחד שלא לישא כפיים בכל יום.
ואנחנו "יוצאים ביד רמ"א".

בארץ ישראל שיש מנהג קדום לישא כפיים בכל יום כך נהגו גם מקהלות האשכנזים, אך בגליל בו המנהג רק בשבתות, מהיכי תיתי להוסיף עליו, מנין שאין זה בבחינת "כל המוסיף גורע"?



הרמ"א רק פירש את המנהג הקיים
אולי גם לא לישון בסוכה זה מצווה (יש שחושבים כך)
זה לא ממש דומה ובכל זאת
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
במאקווא נושאים כפיים מידי יום, המניין שם ספרדי, והוא בא לשמוע שם ברכת כהנים.
בבנין של מאקאווא יש גם בית כנסת שמושכר לספרדים וכו' כנ"ל.
 
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
אם תואיל לצרף הסבר על מה שאנו לומדים ממכתב זה, אודה לך מאוד.
ובכל מקרה תודה רבה.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
ועוד ציטוטים, מספר 'שי כהן' של הרב שאר ישוב הכהן, ומעניין שהרב שך והאדמו"ר מגור אמרו בסגנון אחד.

רשד מונק על האדמור מגור.PNG


 
 

קבצים מצורפים

  • דעת הרב שך.PNG
    דעת הרב שך.PNG
    75.2 KB · צפיות: 131

א. צפוני

משתמש רשום
כל הנ"ל לא עלה לפני 150 שנה אלא רק לפני 40 שנה, ואני לא רואה כאן שום הסבר מניח את הדעת מדוע השתנה היום המצב מלפני 40 שנה, האם אז חיפה הייתה משוייכת לגליל יותר מהיום? והאם יש חילוק לדינא אם באו לגור כאן 150 משפחות או 450 משפחות?
יש מסמך שחברי הכולל בחיפה קיבלו את תשלום הכוללות מצפת, אך זה מסמך עתיק יומין,
יש קבלה אצל אחד מרבני העיר שהרב קליערס ביקש מהרב מרקוס שיבטיח לו בתקיעת כף שבחיפה ינהגו כמנהגי הגליל,
בנוגע ל אדמור"י ורבני גור בחיפה כל מה שנכתב לעיל לא מדוייק והדברים כדלהלן,
הרב הנ"ל נכנס אל ה'לב שמחה' ולא הביע שום רמז מעשי על שינוי רק דחה אותו ואמר לו שיש כאן רב ושיגש אליו, כוונתו כמובן להרב רוסט וכידוע שהרב רוסט תמיד חשש מאוד משינוי מנהגים (גם בעוד ענינים שאינם ידועים לכותבים כאן, אגב, המילה 'שמרנות' אינה מתאימה בענין פסיקת רבנים ודרכי ההוראה אותם מקבלים רבותינו במסורה מדור דור) ולא עלה על דעתו להרות על שינוי, ואכן כך גם ענה לאותו רב, (י"א שה'לב שמחה' גם הגיב לאותו רב 'אם בענייני הכשרות הכל כבר מתוקן ומסודר' וכעין זה כותב גם ה'עטרת משה' בתשובתו המפורסמת)
כמו"כ אותו רב נכנס להאדמו"ר ה'חכמת אליעזר' וגם הוא שלח אותו להרב רוסט, ודעתו היתה כאמור,
בנוגע לדעת ה'בית ישראל' מספרים מעשה משנת תש"ט או תש"י שהיה כאן בחיפה ורמז בשעת חזרת הש"ץ לאחד הלויים שנכח שם שיגש ליטול ידים לכהנים, אך למעשה בסוף לא נשאו שם כפים באותו מנין וכך בשאר המניינים שהיו לאחר מעשה זה, {זה בשנה הראשונה שהגיע לחיפה לאחר פטירת אביו ה'אמרי אמת' וכנראה לא זכר שכן מנהג חיפה]
אך באמת לאחר מכן במשך כל השנים לא נחה דעתו ניסה לברר את המקורות לכך גם שאל את הרבנים וגם שלח אחרים לשאול והתשובות ג"כ לא סיפקו אותו אך לא עלה על דעתו לשנות.
אגב, הרב רוזנטל סיפר שביקשו ממנו להיות רב ביהכ"נ 'חניכי הישיבות' שהיה בבית הספר יבנה ברח' בר כוכבא ונתן הסכמתו בתנאי שיסכימו שיקיימו שם נשיאת כפים, וסיפר שבמשך 20 שנה ששימש שם כרב לא קרה אף לא פעם אחת שהיה שם כהן שישא כפיו, וראה בזה אות שכנראה לא צריך לשנות את המנהג, ולכן לא שינה גם בביהכ"נ ברח' ר' עקיבא.
 

הכהן

משתמש ותיק
א. צפוני אמר:
וסיפר שבמשך 20 שנה ששימש שם כרב לא קרה אף לא פעם אחת שהיה שם כהן שישא כפיו,
20 שנה לא התפלל כהן בבית הכנסת?!
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
הכהן אמר:
א. צפוני אמר:
וסיפר שבמשך 20 שנה ששימש שם כרב לא קרה אף לא פעם אחת שהיה שם כהן שישא כפיו,
20 שנה לא התפלל כהן בבית הכנסת?!
יש לדון האם הלכה ומנהג נקבעים על ידי סימנים מהשמיים....
(אני רוצה להזכיר שלעיל הובא המעשה מהגר"א והגר"ח מוואלזין כפי שסיפר הסטייפלר. ושם לא התייחסו ל'סימן' מהשמים, ועל אחת כמה וכמה בחיפה שאנו דנים אם היא בכלל גליל, שמנהגו אף הוא שנוי במחלוקת, וכאמור.
אף נניח שדנים עפ"י סימנים, יש לדון האם אנו מחוייבים לסימנים שהתגלו לרב בית כנסת, שלמרות גדלותו התורנית לא היה רב העיר, ואף לא פוסקי הדור. כך שאני ממש מסתפק, שהרי רבים וטובים ממנו התירו לשנות או שסברו שאין איסור לשנות וכפי שהובא לעיל לשונו של בעל שבט הלוי, שקהילות העיר מחוייבות לפסקיו, ולא לסימניו של הרב רוזנטל. 
 
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
א. צפוני אמר:
יש קבלה אצל אחד מרבני העיר שהרב קליערס ביקש מהרב מרקוס שיבטיח לו בתקיעת כף שבחיפה ינהגו כמנהגי הגליל,
ראה לעיל הערה הקודמת לגבי הרב רוזנטל.
יש לדון האם אנו היום בשנת תש"פ, מחויבים לתקיעת כף של הרב מרכוס במידה ואכן הסיפור נכון.

אגב שמעתי היום מנכדו של אחד מרבני העיר חיפה שהרבה מרבני העיר סרים למשמעותו, ששמע ממאן דהוא לפני שנתיים (תשע"ח), שהרב רוסט אמר שיש לו טעם הכמוס שבגינו הוא אינו מתיר להתחיל לישא כפיים בחיפה, ואינו מוכן למסור את הטעם הכמוס אלא לרב הזה בלבד.

כעת כך, אפילו אם נניח שהסיפור נכון, האם ניתן להתנהל ע"י טעמים כמוסים, סימנים מהשמיים, תקיעות כף וכו'. התורה לא בשמים היא ואם יש מצוות עשה של ברכת כהנים מידי יום, מי יוכל למנוע מכלל ישראל לקיים זאת ולקבל את הברכות. והלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים, ועל אחת כמה וכמה בגליל שאין ידוע מי הביא לשם את המנהג. וביותר בחיפה, שאין לו שום מקור מלבד הטענה שהוא חלק מהגליל וכאמור. 
מלבד זאת להשערתי הסיפור אינו נכון, ואיזה קל דעת או לחילופין מחרחר ריב המציא אותו.
הרי שני רבנים אלו הרב רוסט והרב השני שליט"א חיים בחיפה 'עשרות' שנים, ונפגשו 'מאות' פעמים, וקשה לומר שבמשך כל השנים ואפילו בעת המערכה הקודמת בשנת תשל"ט לא מצא הרב רוסט הזדמנות לומר זאת לרב השני? אתמהה.
אין זאת אלא סיפור מצוץ שמאן דהוא חמד לו לצון או לחרחר ריב כאמור והמציא את הסיפור הזה לפני שנתיים! מיד! לאחר שכח הדיבור ניטל מהרב רוסט.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
ראיתי פעם שמהר"י ששפורטש זי"ע (שהיה מגדולי הלוחמים נגד כת ש"ץ) התנגד לכך שינהיגו זאת במצרים, אבל מסיבה אחרת, כי מי שהנהיג את המנהג הזה היה ש"צ שר"י, ולכן סבר שאסור לקיים מנהג שהנהיג אדם רשע.
מקור. אם זה נכון, הרי לנו מקור המנהג, וברור שלא מחוייבים לא כלום.
לטוענים שהמנהג משום שלא מתגלה ספירת כתר וכו', לנו האשכנזים, מוכרע, כמבואר בסי' כה, שהנגלה מכריע את הנסתר, וא"כ לכאורה ודאי שאין לנהוג מנהג ע"פ קבלה, נגד הנגלה, ולא דומה לנ"כ בחו"ל, ששם הטעם בנגלה.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
ב.ל. אמר:
הלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים,
זוהי ההוכחה, שאפילו כאשר הטענות הם "דוחק גדול וטעמים גרועים" כלשונך, אין לשנות את המנהג, ואפילו במקום מצוות עשה מה"ת
יראתי בפצותי אמר:
לטוענים שהמנהג משום שלא מתגלה ספירת כתר וכו', לנו האשכנזים, מוכרע, כמבואר בסי' כה, שהנגלה מכריע את הנסתר, וא"כ לכאורה ודאי שאין לנהוג מנהג ע"פ קבלה, נגד הנגלה, ולא דומה לנ"כ בחו"ל, ששם הטעם בנגלה.
זהו טוב לדעת הליטאים, שבכל אופן הולכים כדעת הגר"א ונושאים כפיהם, לדעת החסידים הדבר כלל אינו ברור וכידוע, ובפרט במקומות שאין הדבר נוגד את ההלכה במפורש, ק"ו כאן שאין שום חיוב לישא כפיים כל עוד לא מכריזים, וכך היא הסכמת כל הפוסקים האשכנזים בחו"ל, ואם מצטרף לזה טעם בקבלה אין שום חיוב לעבור עליו
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
בדעת הקבלה בדיוק כבדעת ההלכה אין דברים ברורים
כמו שעל פי הלכה יש שיטות רבות ומחלוקות
כך גם בקבלה
ולא כל דבר שמבואר ע"י חלק מהמקובלים מוסכם על כולם

ובנוסף גם אין החסידים הולכים תמיד על פי הקבלה, רק שהמשקל שלה רב יותר, ותלוי עד כמה הדבר חמור ע"פ הקבלה
(כלומר דבר שע"פ המקובלים טוב לעשות דוגמת י"ב חלות בשבת, הרי שאף שהרבה מגדולי החסידות כך נהגו הרי אין זה הנהגה שכמוה נוהגים כל החסידים, אךלגבי תפילין בחוה"מ שע"פ הקבלה זה חומר מאוד אזי אצל החסידים קיבלו על עצמם שלא להניח) ואכמל"ב
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
איכא מאן דאמר אמר:
ב.ל. כתב: ↑היום, 13:58
הלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים,
זוהי ההוכחה, שאפילו כאשר הטענות הם "דוחק גדול וטעמים גרועים" כלשונך, אין לשנות את המנהג, ואפילו במקום מצוות עשה מה"ת

נכון! ואין חולק על כך.
אך כפי שביארנו ואני מקווה שאין צורך לחזור שוב על ה-כ-ל בגליל, ועל אחת כמה וכמה ב'חיפה' גם הטעמים הגרועים הללו לא שייכים.
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
ב.ל. אמר:
א. צפוני אמר:
יש קבלה אצל אחד מרבני העיר שהרב קליערס ביקש מהרב מרקוס שיבטיח לו בתקיעת כף שבחיפה ינהגו כמנהגי הגליל,
ראה לעיל הערה הקודמת לגבי הרב רוזנטל.
יש לדון האם אנו היום בשנת תש"פ, מחויבים לתקיעת כף של הרב מרכוס במידה ואכן הסיפור נכון.

אגב שמעתי היום מנכדו של אחד מרבני העיר חיפה שהרבה מרבני העיר סרים למשמעותו, ששמע ממאן דהוא לפני שנתיים (תשע"ח), שהרב רוסט אמר שיש לו טעם הכמוס שבגינו הוא אינו מתיר להתחיל לישא כפיים בחיפה, ואינו מוכן למסור את הטעם הכמוס אלא לרב הזה בלבד.

כעת כך, אפילו אם נניח שהסיפור נכון, האם ניתן להתנהל ע"י טעמים כמוסים, סימנים מהשמיים, תקיעות כף וכו'. התורה לא בשמים היא ואם יש מצוות עשה של ברכת כהנים מידי יום, מי יוכל למנוע מכלל ישראל לקיים זאת ולקבל את הברכות. והלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים, ועל אחת כמה וכמה בגליל שאין ידוע מי הביא לשם את המנהג. וביותר בחיפה, שאין לו שום מקור מלבד הטענה שהוא חלק מהגליל וכאמור. 
מלבד זאת להשערתי הסיפור אינו נכון, ואיזה קל דעת או לחילופין מחרחר ריב המציא אותו.
הרי שני רבנים אלו הרב רוסט והרב השני שליט"א חיים בחיפה 'עשרות' שנים, ונפגשו 'מאות' פעמים, וקשה לומר שבמשך כל השנים ואפילו בעת המערכה הקודמת בשנת תשל"ט לא מצא הרב רוסט הזדמנות לומר זאת לרב השני? אתמהה.
אין זאת אלא סיפור מצוץ שמאן דהוא חמד לו לצון או לחרחר ריב כאמור והמציא את הסיפור הזה לפני שנתיים! מיד! לאחר שכח הדיבור ניטל מהרב רוסט.

מיהו אותו רב?
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ב.ל. אמר:
הכהן אמר:
א. צפוני אמר:
וסיפר שבמשך 20 שנה ששימש שם כרב לא קרה אף לא פעם אחת שהיה שם כהן שישא כפיו,
20 שנה לא התפלל כהן בבית הכנסת?!
יש לדון האם הלכה ומנהג נקבעים על ידי סימנים מהשמיים....
(אני רוצה להזכיר שלעיל הובא המעשה מהגר"א והגר"ח מוואלזין כפי שסיפר הסטייפלר. ושם לא התייחסו ל'סימן' מהשמים, ועל אחת כמה וכמה בחיפה שאנו דנים אם היא בכלל גליל, שמנהגו אף הוא שנוי במחלוקת, וכאמור.
אף נניח שדנים עפ"י סימנים, יש לדון האם אנו מחוייבים לסימנים שהתגלו לרב בית כנסת, שלמרות גדלותו התורנית לא היה רב העיר, ואף לא פוסקי הדור. כך שאני ממש מסתפק, שהרי רבים וטובים ממנו התירו לשנות או שסברו שאין איסור לשנות וכפי שהובא לעיל לשונו של בעל שבט הלוי, שקהילות העיר מחוייבות לפסקיו, ולא לסימניו של הרב רוזנטל. 
בקיצור, הרב ב. ל. הנכבד, 
באת באשכול זה עם מטרה מסומנת מראש, לנסות להשפיע על שינוי המנהג בגליל,
כדעת חלק מהפוסקים הליטאים, 
ולשם כך אתה מנהל פה תעמולה, מדגיש ומחזק מסורת כלשהי שתתמוך בתוצאה הרצויה לך ( גירסה לא ידועה של סיפור הגר"ח מוולאזין) מסלק הצידה כל מסורת מקובלת שאינה תומכת בדעתך,( סיפור הגר"ח מוולאזין והגר''א כפי המקובל בכלל ישראל, שדווקא כן התייחסו בעניין זה לסימנים מן השמים ), שם דברים בפי הלב שמחה, וכן הלאה. 

הכל בסדר גמור, 
רק נא לא לספר לנו שאתה פשוט מברר את העניין באובייקטיביות. 
​​​​​​ככלל, 
המנהג בגליל נשמר ע"י קהילות החסידים, שככלל לא ממהרים לבטל מנהגים עפ"י השערות, וכנ''ל בחיפה, ואילו הליטאים גם בצפת נשאו כפיים בחול, למיטב ידיעתי היה מניין אחד ויחיד של הרב פייבלזון שנהג כן בהוראת הגרא"מ שך זצ"ל, ועאכו"כ בחיפה. 
 
 

א. צפוני

משתמש רשום
מסיח לפי תומו אמר:
ב.ל. אמר:
א. צפוני אמר:
יש קבלה אצל אחד מרבני העיר שהרב קליערס ביקש מהרב מרקוס שיבטיח לו בתקיעת כף שבחיפה ינהגו כמנהגי הגליל,
ראה לעיל הערה הקודמת לגבי הרב רוזנטל.
יש לדון האם אנו היום בשנת תש"פ, מחויבים לתקיעת כף של הרב מרכוס במידה ואכן הסיפור נכון.

אגב שמעתי היום מנכדו של אחד מרבני העיר חיפה שהרבה מרבני העיר סרים למשמעותו, ששמע ממאן דהוא לפני שנתיים (תשע"ח), שהרב רוסט אמר שיש לו טעם הכמוס שבגינו הוא אינו מתיר להתחיל לישא כפיים בחיפה, ואינו מוכן למסור את הטעם הכמוס אלא לרב הזה בלבד.

כעת כך, אפילו אם נניח שהסיפור נכון, האם ניתן להתנהל ע"י טעמים כמוסים, סימנים מהשמיים, תקיעות כף וכו'. התורה לא בשמים היא ואם יש מצוות עשה של ברכת כהנים מידי יום, מי יוכל למנוע מכלל ישראל לקיים זאת ולקבל את הברכות. והלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים, ועל אחת כמה וכמה בגליל שאין ידוע מי הביא לשם את המנהג. וביותר בחיפה, שאין לו שום מקור מלבד הטענה שהוא חלק מהגליל וכאמור. 
מלבד זאת להשערתי הסיפור אינו נכון, ואיזה קל דעת או לחילופין מחרחר ריב המציא אותו.
הרי שני רבנים אלו הרב רוסט והרב השני שליט"א חיים בחיפה 'עשרות' שנים, ונפגשו 'מאות' פעמים, וקשה לומר שבמשך כל השנים ואפילו בעת המערכה הקודמת בשנת תשל"ט לא מצא הרב רוסט הזדמנות לומר זאת לרב השני? אתמהה.
אין זאת אלא סיפור מצוץ שמאן דהוא חמד לו לצון או לחרחר ריב כאמור והמציא את הסיפור הזה לפני שנתיים! מיד! לאחר שכח הדיבור ניטל מהרב רוסט.

מיהו אותו רב?
רק אתקן שזה לא היה הרב קליערס אלא הרידב"ז.
 

א. צפוני

משתמש רשום
אינני מתכוון להמשיך את הפולמוס, רק אבהיר,
שהציטוטים תקיעת כף, עיכוב מן השמים, וטעם הכמוס - הינם הבלטת הטפל מבין העיקר, ובעלי הוראה מבחינים בין העיקר לטפל שהוא רק כהערות אגב ותוספת רקע ומידע להשלמת היריעה, אך לא אבן בנין להוראה למעשה,
ולעת הזאת בדיוק נברא 'טעם הכמוס' שאסור לאמר אותו לע"ה, וכפי שראינו אצל מרן ה'שבט הלוי' שהתבטא כן כשלא ראה טעם לפתוח בדיאלוג כשחשש שממילא לא יסתיים או שיתכן שיצא ממנו קלקול, וכך נהגו תמיד בעלי הוראה בשעת הצורך.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
אמונת אומן אמר:
ב.ל. אמר:
הכהן אמר:
20 שנה לא התפלל כהן בבית הכנסת?!
יש לדון האם הלכה ומנהג נקבעים על ידי סימנים מהשמיים....
(אני רוצה להזכיר שלעיל הובא המעשה מהגר"א והגר"ח מוואלזין כפי שסיפר הסטייפלר. ושם לא התייחסו ל'סימן' מהשמים, ועל אחת כמה וכמה בחיפה שאנו דנים אם היא בכלל גליל, שמנהגו אף הוא שנוי במחלוקת, וכאמור.
אף נניח שדנים עפ"י סימנים, יש לדון האם אנו מחוייבים לסימנים שהתגלו לרב בית כנסת, שלמרות גדלותו התורנית לא היה רב העיר, ואף לא פוסקי הדור. כך שאני ממש מסתפק, שהרי רבים וטובים ממנו התירו לשנות או שסברו שאין איסור לשנות וכפי שהובא לעיל לשונו של בעל שבט הלוי, שקהילות העיר מחוייבות לפסקיו, ולא לסימניו של הרב רוזנטל. 
בקיצור, הרב ב. ל. הנכבד, 
באת באשכול זה עם מטרה מסומנת מראש, לנסות להשפיע על שינוי המנהג בגליל,
כדעת חלק מהפוסקים הליטאים, 
ולשם כך אתה מנהל פה תעמולה, מדגיש ומחזק מסורת כלשהי שתתמוך בתוצאה הרצויה לך ( גירסה לא ידועה של סיפור הגר"ח מוולאזין) מסלק הצידה כל מסורת מקובלת שאינה תומכת בדעתך,( סיפור הגר"ח מוולאזין והגר''א כפי המקובל בכלל ישראל, שדווקא כן התייחסו בעניין זה לסימנים מן השמים ), שם דברים בפי הלב שמחה, וכן הלאה. 

הכל בסדר גמור, 
רק נא לא לספר לנו שאתה פשוט מברר את העניין באובייקטיביות. 
​​​​​​ככלל, 
המנהג בגליל נשמר ע"י קהילות החסידים, שככלל לא ממהרים לבטל מנהגים עפ"י השערות, וכנ''ל בחיפה, ואילו הליטאים גם בצפת נשאו כפיים בחול, למיטב ידיעתי היה מניין אחד ויחיד של הרב פייבלזון שנהג כן בהוראת הגרא"מ שך זצ"ל, ועאכו"כ בחיפה. 
חס ושלום!
וחס וחלילה!

אל תעלה על דעתך מעין זאת.
בגליל אין נושאים כפיים.  נקודה!!!

השאלה היא על חיפה! ומכל העולה מכל האמור, לא מצאתי הסבר אחד שמניח את הדעת מדוע חיפה כלולה בדין הגליל, והיכן התחיל מנהג זה.
מכאן ועד לומר שאני בא לשנות את מנהג החסידים - הדרך ארוכה.
אגב גילוי נאות: אני חסיד....
כמו"כ כפי הנכתב בראשית האשכול, הסערה בגלגולה הנוכחי - כפי ששמעתי המערכת 'אמר אביי' של הרב שטנצל החלה ע"י מקהלות ה'חסידים' בחיפה, ולבינתיים לא היה מי שהכחיש זאת.
כמובן שהוצאת לעג באופן של שימת סטיגמה היא הדרך הקלה ביותר לדחות את דבריו הנכונים של אדם, כאשר אין דחייה סבירה יותר. אך ביקשנו כמה וכמה פעמים לא לחטוא לאמת, ולהיצמד לדיון הלכתי גרידא.

 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מסיח לפי תומו אמר:
אך כפי שביארנו ואני מקווה שאין צורך לחזור שוב על ה-כ-ל בגליל, ועל אחת כמה וכמה ב'חיפה' גם הטעמים הגרועים הללו לא שייכים.
פשוט לא נכון, ואתה מתעלם מהטעמים שציטטתי לעיל מפי גדולי הפוסקים, אשר אקטואליים בהחלט גם בגליל ובחיפה.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ב.ל. אמר:
ומכל העולה מכל האמור, לא מצאתי הסבר אחד שמניח את הדעת מדוע חיפה כלולה בדין הגליל, והיכן התחיל מנהג זה.
עיין במנחת יצחק, אשר דן ספציפית בחיפה, ואתה מוזמן לשאת וליתן בדבריו כדרכה של תורה.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ב.ל. אמר:
אגב גילוי נאות: אני חסיד....
קשה קצת לקבל את זה,
בהתחשב בגישה הבולטת, לקחת מנהג רווח, לזלזל בו, להניח כמובן מאליו מתי החל וע"י מי, ובהתאם לכך להחליט כי הוא מוטעה.
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
א. צפוני אמר:
אינני מתכוון להמשיך את הפולמוס, רק אבהיר,
שהציטוטים תקיעת כף, עיכוב מן השמים, וטעם הכמוס - הינם הבלטת הטפל מבין העיקר, ובעלי הוראה מבחינים בין העיקר לטפל שהוא רק כהערות אגב ותוספת רקע ומידע להשלמת היריעה, אך לא אבן בנין להוראה למעשה,
ולעת הזאת בדיוק נברא 'טעם הכמוס' שאסור לאמר אותו לע"ה, וכפי שראינו אצל מרן ה'שבט הלוי' שהתבטא כן כשלא ראה טעם לפתוח בדיאלוג כשחשש שממילא לא יסתיים או שיתכן שיצא ממנו קלקול, וכך נהגו תמיד בעלי הוראה בשעת הצורך.



אגב, אם הזכרת את מרן שבט הלוי:

הוא דגל מאוד בשיטת מרנא החת"ס ש'חדש אסור מן התורה', ועכ"ז היה לו משקל ופלס מתי להשתמש בכלל זה ומתי לא! (לדוגמא: הוא הנהיג את בדיקות המחשב בסת"ם ובזמנו יצאו קנאים רבים נגדו וזעקו 'חדש אסור מן התורה', והוא ז"ל ידע היטב את הכלל הזה, ועכ"ז הבין בדעתו הרחבה שזה לא נאמר בכגון דא. ואכן התקבלו דבריו בכל ישראל והיום אין מברכין על ס"ת ותפילין של מי שלא בודק את הסת"ם שלו במחשב!).
בנידון שלנו הוא הרי כתב בתשובה (ח"ד סי' ע'): שאין בזה משום שינוי מנהג.
ואפילו שבחלק ח' סי' א' וב' כתב בלשון קצת מתחמקת: ע"כ אומר בטח דאילו כבר שינו מהמנהג והתחילו לישא כפים בכל יום או בכל שבת אין בידינו הכח להחזירם למנהג הקדום, אבל גם אלו שעדין מחזיקים במנהג חז"ל אין עלינו לכופם לשנות המנהג.
ומוכח מדבריו שאין כאן איסור של שינוי מנהג.
ושמעתי מפי ת"ח אחד ששמע מפי הגרמש"ק תלמידו המובהק של בעל שבט הלוי, שדעת רבו שראוי לישא כפיים בחיפה ודלא כהמנחת יצחק!
והיות שכל רבני העיר חיפה החסידים הם תלמידיו תלמידי תלמידיו של בעל שבט הלוי, ונוהגים כמו בכל הוראותיו, יש להם לנהוג כך גם הוראה זו שעכ"פ אין איסור לשנות!

לגבי מה שכתבת שייתכן שיצא קלקול:
שמעתי מפי ת"ח אחד שחמיו גר בחיפה, ונישואיו (של ת"ח זה) היו בשנת תשל"ט שנת המערכה בגלגולה הקודם, וזאת היתה טבילת האש שלו עם חיפה התורנית.
שעיקר הטעם שהמנח"י יצא כנגד נשיאת כפיים בחיפה מידי יום, היתה בשל מי שעמד בראש המערכה (הרה"ר ש"י הכהן), שהשתייך לזרם המזרחי, וראשי העדה החרדית פחדו שאם יוכרע כטענתו תגדל השפעתו בעיר. ומטעם זה נלחמו והכריעו שלא לשאת כפיים.
טעם זה נכון היה לשעתו. אך עתה החלה המערכה מכיוונם של קהילות קודש 'חרדיות' ו'חסידיות' במלא הגדרתן...

מלבד זאת ראוי לציין, שתשובתו של ה'מנחת יצחק' מוענה להרב מאיר כ"ץ מחיפה שיחי', וייתכן שהיא תקפה לגבי קהילה קדושה סערט ויזניץ, אך לא לגבי שאר הקהילות בעיר.
שהרי 'סערט ויזניץ' מיד בהגיעם מחו"ל התיישבו בחיפה, וזהו המרכז שלהם, כלומר מנהג הקהילה שלהם הוא גם מנהג העיר שלהם.
לעומת זאת שאר הקהילות שלהם מרכזים מרכזיים בערים אחרות ואינם כפופות למנהג 'סערט ויזניץ' בשום מנהג! לא ייתכן שבנוגע למנהג זה נחייבם לפעול כפי מנהג 'סערט ויזניץ'.
(ויותר מכך ייתכן שאם רוב תושבי העיר יחלו בנשיאת כפיים יחוייבו גם 'סערט ויזניץ' להתחיל בנשיאת כפיים).
 
 

ב.ל.

משתמש רגיל
פותח הנושא
אמונת אומן אמר:
ב.ל. אמר:
ומכל העולה מכל האמור, לא מצאתי הסבר אחד שמניח את הדעת מדוע חיפה כלולה בדין הגליל, והיכן התחיל מנהג זה.
עיין במנחת יצחק, אשר דן ספציפית בחיפה, ואתה מוזמן לשאת וליתן בדבריו כדרכה של תורה.

ראה בתגובה האחרונה להרב א. צפוני.
 
חלק עליון תַחתִית