מתאהב על ידך
משתמש ותיק
תכל'ס, גם אם פחדו בצדק לשנות מנהג, כעת הוא כבר השתנה עם ביאתם של הבני ברקים והירושלמים לחיפה וכבר יש מנהג מחייב של רוב העיר לקיים המצוה כתיקונה.
כעת נשאר עוד מה לדון?
כעת נשאר עוד מה לדון?
יראתי בפצותי אמר:כל אזור שומרון, וצפונה, חוף כולל בני ברק ורוב השפלה, אינה יהודה.
ברשותך, נעשה קצת סדר בדברים:פולני אמר:ב.ל. אמר:פולני אמר:חסידי גור למשל יושבים בחיפה כבר כמאה שנה (נדמה לי שהם הכי ותיקים כיום מכל החסידים בעיר), ולרגע לא עלתה על דעתם לישא כפיים כל יום.
ושוב, אין לי שום בעיה שיחליטו חסידי בעלזא שהם אינם כפופים למנהגי חיפה מהטעמים הנכונים שהזכרת לעיל,
אני מבין מתגבתך שהנך משתייך לחצר הקודש גור, אשרי חלקך!
אך בא נשאיר את הנימה האישית בצד.
התבאר בהרחבה שהמנהג מקורו עמום. ואדרבה תפריך את הדברים בראיות, או לכה"פ בסברות.
מלבד זאת ידוע (וכמדומני שהזכרתי זאת) הלב שמחה התיר לשנות את המנהג (תשאל כל גוראי - חיפאי), והרב וסט התנגד מ'טעם הכמוס'.
וכבר מסופר שהיה פעם אחד שהורה הוראה מסויימת ואמר שיש לו על כך טעם הכמוס, וגדול אחר נענה לעומתו שיש לו טעם הכמוס שלא לקיים את ההוראה.
שלא תבין לא נכון איני מזלזל ח"ו בכבודו של הרב רוסט ועפר אני כפות רגליו. כידוע שהוא אדם קדוש עליון ותלמיד חכם אדיר בכל מכמני התורה. אך לא ייתכן ש'טעם הכמוס' של אדם אחד, ושאר גדולי הדור אינם יודעים זאת, יקבע לעשרות אנשים שלא לקיים מצות עשה מידי יום.
והרי גם המנח"י שעליו נשענים כולם לא כתב 'טעם הכמוס', ולדברי המנח"י הבאנו מענה הולם.
את רב קהילת גור בחיפה הרב רוסט שליט"א אינני מכיר, אבל ידידים גוראים חיפאים יש לי, וכעת התקשרתי אליהם ושאלתי אותם על הענין, והם אינם מכירים מעשיה כזו.
ובכלל, לדבריהם מי שמכיר את הרב רוסט יודע שזה ממש לא מתלבש עליו, הוא חסיד בטל ומבוטל לכל הגה ושבריר מילה היוצאת מפי האדמו"רים מגור, וכפי שתיארו לי באיזה חרדת קודש הוא ישב אפילו בשנים האחרונות ליד האד"ש מגור, שבעצם היה תלמידו בצעירותו, כך שהסיפור הזה ממש לא מסתדר עם הנפשות הפועלות.
ואם אתה מכיר קצת את גור - הרבנים חשובים ומכובדים, אך זאת רק כל עוד דבריהם מסתדרים עם דברי הרבי, ובכלל בגור הרבי אינו נוהג להיוועץ עם רבני הקהילה, ואם הוא שואל שאילה הלכתית, הרב מרגיש מתוך הדברים להיכן הרוח נושבת ומה הכיוון הרצוי, והוא מיד יקבל את דברי הרבי, ככה שאם הלב שמחה (שלטענת חסיד גור מבוגר ששאלתי כעת ביקר בשנות אדמו"רותו רק פעם בודדת בחיפה, וגם אז לא התפלל בשטיבל של גור) היה אומר מילה בענין הברכת כהנים, קשה להאמין שהרב רוסט היה מתווכח, ועוד יותר קשה להאמין שהציבור היה ממשיך במנהג בגלל הרב רוסט בניגוד לדברי הרב
ב.ל. אמר:א. צפוני אמר:מנהג זה בחיפה אינו חדש ולא פעם עלה על שולחנם – שולחן מלכים וכל הרבנים מדור שעבר ג"כ ידעו כל השו"ט וכל הסברות והספיקות שעולים היום, כעת לא גילו שום כת"י חדש, ולא גילוי אחר חדש, לא שמענו כעת שום מידע חדש, ואם הם לא שינו דבר מי אנחנו אזובי הקיר שנעיז לשנות,
ראה בהמשך המאמר ותקבל תגובה ראויה.
מלבד זאת מה שכתבת
גילוי נאות: במאקווא של היום נושאם כפיים מידי יום!א. צפוני אמר:נזכיר חלק מהרבנים שהיו בחיפה ועלה על שולחנם כל מה שעולה כעת ואעפ"כ לא נתנו לשנות, וה"ה: הרב מרקוס, הרב בלזם, הרב מונק, העטרת משה ממאקווא
אכן כן.מסיח לפי תומו אמר:בפורים כבר שינו לפני כמה שנים את המנהג לישא כפים. זה התחיל בבעלזא (בהוראת האדמו"ר ממאקווע - הוא שלח כהן לעשות ברכת כהנים ולאחר מכן סברו וקבלו רבני בבעלזא)
וכמדומני שבקהילת ויזניץ (לא סערט) גם התחילו במנהג זה.
איכא מאן דאמר אמר:מתאהב על ידך אמר:מה בוער לדון בפחד המפחיד כל כך מהנערווין של ביטול מנהג מוקשה שהיו לו אי אלו אילוצים ותירוצים שרובם כבר לא רלוונטיים
האם דברי הרמ"א הם מנהג מוקשה?
הרמ"א לא ידע שזו מצווה דאורייתא?
הוא לא ידע מדברי הבית יוסף והשו"ע על המנהג לישא כפיים בכל יום?
ואם הוא בכל אופן בחר לחזור על דבריו פעמיים (גם בסימן קכ"ח וגם בסימן קכ"ט) שמנהגינו לא לישא כפיים כי אם ביו"ט במוסף, הרי שיש גם עניין מיוחד שלא לישא כפיים בכל יום.
ואנחנו "יוצאים ביד רמ"א".
בארץ ישראל שיש מנהג קדום לישא כפיים בכל יום כך נהגו גם מקהלות האשכנזים, אך בגליל בו המנהג רק בשבתות, מהיכי תיתי להוסיף עליו, מנין שאין זה בבחינת "כל המוסיף גורע"?
בבנין של מאקאווא יש גם בית כנסת שמושכר לספרדים וכו' כנ"ל.יראתי בפצותי אמר:במאקווא נושאים כפיים מידי יום, המניין שם ספרדי, והוא בא לשמוע שם ברכת כהנים.
20 שנה לא התפלל כהן בבית הכנסת?!א. צפוני אמר:וסיפר שבמשך 20 שנה ששימש שם כרב לא קרה אף לא פעם אחת שהיה שם כהן שישא כפיו,
יש לדון האם הלכה ומנהג נקבעים על ידי סימנים מהשמיים....הכהן אמר:20 שנה לא התפלל כהן בבית הכנסת?!א. צפוני אמר:וסיפר שבמשך 20 שנה ששימש שם כרב לא קרה אף לא פעם אחת שהיה שם כהן שישא כפיו,
ראה לעיל הערה הקודמת לגבי הרב רוזנטל.א. צפוני אמר:יש קבלה אצל אחד מרבני העיר שהרב קליערס ביקש מהרב מרקוס שיבטיח לו בתקיעת כף שבחיפה ינהגו כמנהגי הגליל,
מקור. אם זה נכון, הרי לנו מקור המנהג, וברור שלא מחוייבים לא כלום.יוספזון אמר:ראיתי פעם שמהר"י ששפורטש זי"ע (שהיה מגדולי הלוחמים נגד כת ש"ץ) התנגד לכך שינהיגו זאת במצרים, אבל מסיבה אחרת, כי מי שהנהיג את המנהג הזה היה ש"צ שר"י, ולכן סבר שאסור לקיים מנהג שהנהיג אדם רשע.
זוהי ההוכחה, שאפילו כאשר הטענות הם "דוחק גדול וטעמים גרועים" כלשונך, אין לשנות את המנהג, ואפילו במקום מצוות עשה מה"תב.ל. אמר:הלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים,
זהו טוב לדעת הליטאים, שבכל אופן הולכים כדעת הגר"א ונושאים כפיהם, לדעת החסידים הדבר כלל אינו ברור וכידוע, ובפרט במקומות שאין הדבר נוגד את ההלכה במפורש, ק"ו כאן שאין שום חיוב לישא כפיים כל עוד לא מכריזים, וכך היא הסכמת כל הפוסקים האשכנזים בחו"ל, ואם מצטרף לזה טעם בקבלה אין שום חיוב לעבור עליויראתי בפצותי אמר:לטוענים שהמנהג משום שלא מתגלה ספירת כתר וכו', לנו האשכנזים, מוכרע, כמבואר בסי' כה, שהנגלה מכריע את הנסתר, וא"כ לכאורה ודאי שאין לנהוג מנהג ע"פ קבלה, נגד הנגלה, ולא דומה לנ"כ בחו"ל, ששם הטעם בנגלה.
איכא מאן דאמר אמר:ב.ל. כתב: ↑היום, 13:58
הלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים,
זוהי ההוכחה, שאפילו כאשר הטענות הם "דוחק גדול וטעמים גרועים" כלשונך, אין לשנות את המנהג, ואפילו במקום מצוות עשה מה"ת
ב.ל. אמר:ראה לעיל הערה הקודמת לגבי הרב רוזנטל.א. צפוני אמר:יש קבלה אצל אחד מרבני העיר שהרב קליערס ביקש מהרב מרקוס שיבטיח לו בתקיעת כף שבחיפה ינהגו כמנהגי הגליל,
יש לדון האם אנו היום בשנת תש"פ, מחויבים לתקיעת כף של הרב מרכוס במידה ואכן הסיפור נכון.
אגב שמעתי היום מנכדו של אחד מרבני העיר חיפה שהרבה מרבני העיר סרים למשמעותו, ששמע ממאן דהוא לפני שנתיים (תשע"ח), שהרב רוסט אמר שיש לו טעם הכמוס שבגינו הוא אינו מתיר להתחיל לישא כפיים בחיפה, ואינו מוכן למסור את הטעם הכמוס אלא לרב הזה בלבד.
כעת כך, אפילו אם נניח שהסיפור נכון, האם ניתן להתנהל ע"י טעמים כמוסים, סימנים מהשמיים, תקיעות כף וכו'. התורה לא בשמים היא ואם יש מצוות עשה של ברכת כהנים מידי יום, מי יוכל למנוע מכלל ישראל לקיים זאת ולקבל את הברכות. והלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים, ועל אחת כמה וכמה בגליל שאין ידוע מי הביא לשם את המנהג. וביותר בחיפה, שאין לו שום מקור מלבד הטענה שהוא חלק מהגליל וכאמור.
מלבד זאת להשערתי הסיפור אינו נכון, ואיזה קל דעת או לחילופין מחרחר ריב המציא אותו.
הרי שני רבנים אלו הרב רוסט והרב השני שליט"א חיים בחיפה 'עשרות' שנים, ונפגשו 'מאות' פעמים, וקשה לומר שבמשך כל השנים ואפילו בעת המערכה הקודמת בשנת תשל"ט לא מצא הרב רוסט הזדמנות לומר זאת לרב השני? אתמהה.
אין זאת אלא סיפור מצוץ שמאן דהוא חמד לו לצון או לחרחר ריב כאמור והמציא את הסיפור הזה לפני שנתיים! מיד! לאחר שכח הדיבור ניטל מהרב רוסט.
בקיצור, הרב ב. ל. הנכבד,ב.ל. אמר:יש לדון האם הלכה ומנהג נקבעים על ידי סימנים מהשמיים....הכהן אמר:20 שנה לא התפלל כהן בבית הכנסת?!א. צפוני אמר:וסיפר שבמשך 20 שנה ששימש שם כרב לא קרה אף לא פעם אחת שהיה שם כהן שישא כפיו,
(אני רוצה להזכיר שלעיל הובא המעשה מהגר"א והגר"ח מוואלזין כפי שסיפר הסטייפלר. ושם לא התייחסו ל'סימן' מהשמים, ועל אחת כמה וכמה בחיפה שאנו דנים אם היא בכלל גליל, שמנהגו אף הוא שנוי במחלוקת, וכאמור.
אף נניח שדנים עפ"י סימנים, יש לדון האם אנו מחוייבים לסימנים שהתגלו לרב בית כנסת, שלמרות גדלותו התורנית לא היה רב העיר, ואף לא פוסקי הדור. כך שאני ממש מסתפק, שהרי רבים וטובים ממנו התירו לשנות או שסברו שאין איסור לשנות וכפי שהובא לעיל לשונו של בעל שבט הלוי, שקהילות העיר מחוייבות לפסקיו, ולא לסימניו של הרב רוזנטל.
רק אתקן שזה לא היה הרב קליערס אלא הרידב"ז.מסיח לפי תומו אמר:ב.ל. אמר:ראה לעיל הערה הקודמת לגבי הרב רוזנטל.א. צפוני אמר:יש קבלה אצל אחד מרבני העיר שהרב קליערס ביקש מהרב מרקוס שיבטיח לו בתקיעת כף שבחיפה ינהגו כמנהגי הגליל,
יש לדון האם אנו היום בשנת תש"פ, מחויבים לתקיעת כף של הרב מרכוס במידה ואכן הסיפור נכון.
אגב שמעתי היום מנכדו של אחד מרבני העיר חיפה שהרבה מרבני העיר סרים למשמעותו, ששמע ממאן דהוא לפני שנתיים (תשע"ח), שהרב רוסט אמר שיש לו טעם הכמוס שבגינו הוא אינו מתיר להתחיל לישא כפיים בחיפה, ואינו מוכן למסור את הטעם הכמוס אלא לרב הזה בלבד.
כעת כך, אפילו אם נניח שהסיפור נכון, האם ניתן להתנהל ע"י טעמים כמוסים, סימנים מהשמיים, תקיעות כף וכו'. התורה לא בשמים היא ואם יש מצוות עשה של ברכת כהנים מידי יום, מי יוכל למנוע מכלל ישראל לקיים זאת ולקבל את הברכות. והלא אפילו בחו"ל מקיים הרמ"א את המנהג בדוחק גדול ובטעמים גרועים, ועל אחת כמה וכמה בגליל שאין ידוע מי הביא לשם את המנהג. וביותר בחיפה, שאין לו שום מקור מלבד הטענה שהוא חלק מהגליל וכאמור.
מלבד זאת להשערתי הסיפור אינו נכון, ואיזה קל דעת או לחילופין מחרחר ריב המציא אותו.
הרי שני רבנים אלו הרב רוסט והרב השני שליט"א חיים בחיפה 'עשרות' שנים, ונפגשו 'מאות' פעמים, וקשה לומר שבמשך כל השנים ואפילו בעת המערכה הקודמת בשנת תשל"ט לא מצא הרב רוסט הזדמנות לומר זאת לרב השני? אתמהה.
אין זאת אלא סיפור מצוץ שמאן דהוא חמד לו לצון או לחרחר ריב כאמור והמציא את הסיפור הזה לפני שנתיים! מיד! לאחר שכח הדיבור ניטל מהרב רוסט.
מיהו אותו רב?
חס ושלום!אמונת אומן אמר:בקיצור, הרב ב. ל. הנכבד,ב.ל. אמר:יש לדון האם הלכה ומנהג נקבעים על ידי סימנים מהשמיים....הכהן אמר:20 שנה לא התפלל כהן בבית הכנסת?!
(אני רוצה להזכיר שלעיל הובא המעשה מהגר"א והגר"ח מוואלזין כפי שסיפר הסטייפלר. ושם לא התייחסו ל'סימן' מהשמים, ועל אחת כמה וכמה בחיפה שאנו דנים אם היא בכלל גליל, שמנהגו אף הוא שנוי במחלוקת, וכאמור.
אף נניח שדנים עפ"י סימנים, יש לדון האם אנו מחוייבים לסימנים שהתגלו לרב בית כנסת, שלמרות גדלותו התורנית לא היה רב העיר, ואף לא פוסקי הדור. כך שאני ממש מסתפק, שהרי רבים וטובים ממנו התירו לשנות או שסברו שאין איסור לשנות וכפי שהובא לעיל לשונו של בעל שבט הלוי, שקהילות העיר מחוייבות לפסקיו, ולא לסימניו של הרב רוזנטל.
באת באשכול זה עם מטרה מסומנת מראש, לנסות להשפיע על שינוי המנהג בגליל,
כדעת חלק מהפוסקים הליטאים,
ולשם כך אתה מנהל פה תעמולה, מדגיש ומחזק מסורת כלשהי שתתמוך בתוצאה הרצויה לך ( גירסה לא ידועה של סיפור הגר"ח מוולאזין) מסלק הצידה כל מסורת מקובלת שאינה תומכת בדעתך,( סיפור הגר"ח מוולאזין והגר''א כפי המקובל בכלל ישראל, שדווקא כן התייחסו בעניין זה לסימנים מן השמים ), שם דברים בפי הלב שמחה, וכן הלאה.
הכל בסדר גמור,
רק נא לא לספר לנו שאתה פשוט מברר את העניין באובייקטיביות.
ככלל,
המנהג בגליל נשמר ע"י קהילות החסידים, שככלל לא ממהרים לבטל מנהגים עפ"י השערות, וכנ''ל בחיפה, ואילו הליטאים גם בצפת נשאו כפיים בחול, למיטב ידיעתי היה מניין אחד ויחיד של הרב פייבלזון שנהג כן בהוראת הגרא"מ שך זצ"ל, ועאכו"כ בחיפה.
פשוט לא נכון, ואתה מתעלם מהטעמים שציטטתי לעיל מפי גדולי הפוסקים, אשר אקטואליים בהחלט גם בגליל ובחיפה.מסיח לפי תומו אמר:אך כפי שביארנו ואני מקווה שאין צורך לחזור שוב על ה-כ-ל בגליל, ועל אחת כמה וכמה ב'חיפה' גם הטעמים הגרועים הללו לא שייכים.
עיין במנחת יצחק, אשר דן ספציפית בחיפה, ואתה מוזמן לשאת וליתן בדבריו כדרכה של תורה.ב.ל. אמר:ומכל העולה מכל האמור, לא מצאתי הסבר אחד שמניח את הדעת מדוע חיפה כלולה בדין הגליל, והיכן התחיל מנהג זה.
קשה קצת לקבל את זה,ב.ל. אמר:אגב גילוי נאות: אני חסיד....
א. צפוני אמר:אינני מתכוון להמשיך את הפולמוס, רק אבהיר,
שהציטוטים תקיעת כף, עיכוב מן השמים, וטעם הכמוס - הינם הבלטת הטפל מבין העיקר, ובעלי הוראה מבחינים בין העיקר לטפל שהוא רק כהערות אגב ותוספת רקע ומידע להשלמת היריעה, אך לא אבן בנין להוראה למעשה,
ולעת הזאת בדיוק נברא 'טעם הכמוס' שאסור לאמר אותו לע"ה, וכפי שראינו אצל מרן ה'שבט הלוי' שהתבטא כן כשלא ראה טעם לפתוח בדיאלוג כשחשש שממילא לא יסתיים או שיתכן שיצא ממנו קלקול, וכך נהגו תמיד בעלי הוראה בשעת הצורך.
אמונת אומן אמר:עיין במנחת יצחק, אשר דן ספציפית בחיפה, ואתה מוזמן לשאת וליתן בדבריו כדרכה של תורה.ב.ל. אמר:ומכל העולה מכל האמור, לא מצאתי הסבר אחד שמניח את הדעת מדוע חיפה כלולה בדין הגליל, והיכן התחיל מנהג זה.