יראתי בפצותי אמר:
שאר לעמו אמר:
את חומרת הרמב"ם לא מצרפים. יש אנשים גדולים שמחמירים לעצמם בצנעה ממש. (החזו"א ובעקבותיו הגרח"ק, הגרי"ז).
בפשטות די בכך ששיטה אינה דחויה לחלוטין, כדי לצרפה. שיטת הרמב"ם אינה שיטת יחיד, וגם אם כן הייתה, כמעט תמיד שיטתו מספיק חשובה, עכ"פ כדי לצרפה.
דברי הרמב"ם עצמו אינם ברורים מה כוונתו
כי דבריו לפו"ר יש בהם סתירה מרישא לסיפא
והחזון איש בספרו מסביר כוונת הרמב"ם [ולא זכור לי מי שמסביר הסבר אחר אבל צריך לחפש]
שבארץ ישראל בסתמא פטור מיום טוב שני
ורק אם נודע שלא הגיעו לשם שלוחים חייב
ואילו בחו"ל בסתמא חייב ביום טוב שני
ורק אם נודע שהגיעו לשם שלוחים פטור
כך שלפי זה גם לפי הרמב"ם יש לנו לפטור את כל ארץ ישראל חוץ מאם נודע בוודאות שלא הגיעו שם שלוחים
ולחייב את כל חוץ לארץ חוץ מאם נדע בוודאות שהגיעו שם שלוחים.
והנה המנהג עצמו הוא מנהג ותיקין
לנהוג בכל ארץ ישראל יום אחד
ולא חשו לדברי הרמב"ם אף שלא מצינו מי שחולק בפירוש רק הריטב"א.
ויתכן והטעם הוא משום דברי החזון איש בכוונת הרמב"ם