יו"ט שני של גלויות - בעיר אילת

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
את חומרת הרמב"ם לא מצרפים. יש אנשים גדולים שמחמירים לעצמם בצנעה ממש. (החזו"א ובעקבותיו הגרח"ק, הגרי"ז).
בפשטות די בכך ששיטה אינה דחויה לחלוטין, כדי לצרפה. שיטת הרמב"ם אינה שיטת יחיד, וגם אם כן הייתה, כמעט תמיד שיטתו מספיק חשובה, עכ"פ כדי לצרפה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
גם חזקת תחום ביתו מדוע שבבה"ש יחמירו. ואף שבעירוב לא החמירו בשבות בבה"ש, אעפ"כ החמירו בתחומין.



לא הבנתי ברור מה כוונתך לשאול 
יש חזקה שהוא שייך לתחום ביתו. ומספק אינו יכול לצאת מתוך תחום ביתו. [כי אזלינן בתר חזקה גם בדרבנן כך מפרש הרשב"א והריטב"א ועוד האי דינא] 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הרי נקטי' שבספק עירוב, לא אמרי' בו ה"ז חמר גמל, אלא ספק עירוב כשר, משום שהוא דרבנן.
וחזקת תחום ביתו הוא משום שמחמרי' בתחומין כבדאו', הגם שזו רק אסכמתא.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
שאר לעמו אמר:
את חומרת הרמב"ם לא מצרפים. יש אנשים גדולים שמחמירים לעצמם בצנעה ממש. (החזו"א ובעקבותיו הגרח"ק, הגרי"ז).
בפשטות די בכך ששיטה אינה דחויה לחלוטין, כדי לצרפה. שיטת הרמב"ם אינה שיטת יחיד, וגם אם כן הייתה, כמעט תמיד שיטתו מספיק חשובה, עכ"פ כדי לצרפה.
אסביר כוונתי. לא נהגו להחמיר כהרמב"ם. והרי איננו מחפשים 'להחמיר' באילת, אלא לדעת מה עיקר הדין בה, שהרי לפי האמת אנו בקיאין בקביעא דירחא.
אלא שאכן עיקר הדין בה שהיא חוצה לארץ.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
שאר לעמו אמר:
את חומרת הרמב"ם לא מצרפים. יש אנשים גדולים שמחמירים לעצמם בצנעה ממש. (החזו"א ובעקבותיו הגרח"ק, הגרי"ז).
בפשטות די בכך ששיטה אינה דחויה לחלוטין, כדי לצרפה. שיטת הרמב"ם אינה שיטת יחיד, וגם אם כן הייתה, כמעט תמיד שיטתו מספיק חשובה, עכ"פ כדי לצרפה.


דברי הרמב"ם עצמו אינם ברורים מה כוונתו 
כי דבריו לפו"ר יש בהם סתירה מרישא לסיפא 
והחזון איש בספרו מסביר כוונת הרמב"ם [ולא זכור לי מי שמסביר הסבר אחר אבל צריך לחפש] 
שבארץ ישראל בסתמא פטור מיום טוב שני 
ורק אם נודע שלא הגיעו לשם שלוחים חייב 
ואילו בחו"ל בסתמא חייב ביום טוב שני 
ורק אם נודע שהגיעו לשם שלוחים פטור 
כך שלפי זה גם לפי הרמב"ם יש לנו לפטור את כל ארץ ישראל חוץ מאם נודע בוודאות שלא הגיעו שם שלוחים 
ולחייב את כל חוץ לארץ חוץ מאם נדע בוודאות שהגיעו שם שלוחים. 

והנה המנהג עצמו הוא מנהג ותיקין 
לנהוג בכל ארץ ישראל יום אחד 
ולא חשו לדברי הרמב"ם אף שלא מצינו מי שחולק בפירוש רק הריטב"א. 
ויתכן והטעם הוא משום דברי החזון איש בכוונת הרמב"ם 

 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
הרי נקטי' שבספק עירוב, ולא אמרי' בו ה"ז חמר גמל, אלא ספק עירוב כשר, משום שהוא דרבנן.
וחזקת תחום ביתו הוא משום שמחמרי' בתחומין כבדאו', הגם שזו רק אסכמתא.
אדרבה הרי הבאת מקור לכך שספק עירוב כשר הרי שמקלינן מספק 

ולגוף שאלתך הרשב"א מסביר ששם כיון שהניח עירוב אלא שהספק אם העירוב נפסל על ידי שנטמא התרומה וכו' 
הרי כבר יצא מחזקת תחום ביתו ואדרבה חזקתו שעירב. 
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
יראתי בפצותי אמר:
שאר לעמו אמר:
את חומרת הרמב"ם לא מצרפים. יש אנשים גדולים שמחמירים לעצמם בצנעה ממש. (החזו"א ובעקבותיו הגרח"ק, הגרי"ז).
בפשטות די בכך ששיטה אינה דחויה לחלוטין, כדי לצרפה. שיטת הרמב"ם אינה שיטת יחיד, וגם אם כן הייתה, כמעט תמיד שיטתו מספיק חשובה, עכ"פ כדי לצרפה.
אסביר כוונתי. לא נהגו להחמיר כהרמב"ם. והרי איננו מחפשים 'להחמיר' באילת, אלא לדעת מה עיקר הדין בה, שהרי לפי האמת אנו בקיאין בקביעא דירחא.
אלא שאכן עיקר הדין בה שהיא חוצה לארץ.


גם אם נאמר שאילת ספק, נצטרך להחמיר בה בגלל צירוף שיטת הרמב"ם, שהרי אין מי שיטען שהיא ודאי א"י.
פשטות הרמב"ם שצריך שיוודע שהגיעו השלוחים לכאן, ומה שנהגו שלא כרמב"ם אף שאין מפורש חולקים, חוץ מריטב"א, הוא ראיה שלא פסקו כרמב"ם, גם אם לא כתבו מפורש לחלוק.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
יראתי בפצותי אמר:
שאר לעמו אמר:
את חומרת הרמב"ם לא מצרפים. יש אנשים גדולים שמחמירים לעצמם בצנעה ממש. (החזו"א ובעקבותיו הגרח"ק, הגרי"ז).
בפשטות די בכך ששיטה אינה דחויה לחלוטין, כדי לצרפה. שיטת הרמב"ם אינה שיטת יחיד, וגם אם כן הייתה, כמעט תמיד שיטתו מספיק חשובה, עכ"פ כדי לצרפה.


דברי הרמב"ם עצמו אינם ברורים מה כוונתו 
כי דבריו לפו"ר יש בהם סתירה מרישא לסיפא 
והחזון איש בספרו מסביר כוונת הרמב"ם [ולא זכור לי מי שמסביר הסבר אחר אבל צריך לחפש] 
שבארץ ישראל בסתמא פטור מיום טוב שני 
ורק אם נודע שלא הגיעו לשם שלוחים חייב 
ואילו בחו"ל בסתמא חייב ביום טוב שני 
ורק אם נודע שהגיעו לשם שלוחים פטור 
כך שלפי זה גם לפי הרמב"ם יש לנו לפטור את כל ארץ ישראל חוץ מאם נודע בוודאות שלא הגיעו שם שלוחים 
ולחייב את כל חוץ לארץ חוץ מאם נדע בוודאות שהגיעו שם שלוחים. 

והנה המנהג עצמו הוא מנהג ותיקין 
לנהוג בכל ארץ ישראל יום אחד 
ולא חשו לדברי הרמב"ם אף שלא מצינו מי שחולק בפירוש רק הריטב"א. 
ויתכן והטעם הוא משום דברי החזון איש בכוונת הרמב"ם 
לא למדתי היטב דעת הרמב"ם, אבל לפום ריהטא מה שכתבת בשם החזו"א זהו בדיוק הסבר הריטב"א בביאור התקנה.
והרי הרמב"ם אומר שבמקום שלא הגיעו שלוחין נוהג יוט"ש.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לא למדתי היטב דעת הרמב"ם, אבל לפום ריהטא מה שכתבת בשם החזו"א זהו בדיוק הסבר הריטב"א בביאור התקנה.
והרי הרמב"ם אומר שבמקום שלא הגיעו שלוחין נוהג יוט"ש.

לא הבנתי כוונתך לשאול
הנפקא מינה בין הרמב"ם להריטב"א הוא במקום שידוע שלא הגיעו השלוחין
שלהרמב"ם חייב ביום טוב שני
ולהריטב"א פטור.
אבל במקום מסופק לכולי עלמא פטור

אבל עינתי פעם נוספת בדברי החזון איש
וראיתי שאמנם נוטה לומר כמו שכ' מדקדוק דברי הרמב"ם
אבל לא בונה זה על עיקר לשון הרמב"ם אמנם כך מנסה לישב את המנהג
 

בן המתחטא

משתמש ותיק
בשו"ת אחד שמפני כבודו איני מזכיר שמו כתב ב' טעמים שלא לנהוג יו"ט שני באילת.
א. משום התגרות באומות! שיאמרו לנו לסטים אתם שכבשתם ארץ שאינה שלכם.(כלומר, הכיבוש עצמו ניחא, אבל מה יאמרו הגויים על יו"ט שני? )
ב.שלא לומר לכובשי א"י, בני חו"ל אתם....
ובעיקר עליו נסמכו ברה"ר.
ואגב, לכל תוקפי הרה"ג שאר לעמו.
מדובר בת"ח בעל שיעור קומה, המומחה מאד בכל ענין זיהוי מקומות, גבולות הארץ, ומצוות התלויות בארץ,ועוד
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא זכרתי שמישהו כתב כך, אף שזה ענין של הרגשה.
אבל שמעתי כך מפרופסור ר' מאיר שורץ לאוי"ט שאף שהחזו"א אמר לו שאילת היא חו"ל, לא אמרנו את זה בקול (עם חיוך וקריצה שובבה בעינו), כי הרי רק כעת כבשנו את אילת..
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
הגרי"ז לא החמיר בירושלים, אלא בירושלים החדשה. כי טען שיתכן שלרחוב פרס לא הגיעו השלוחים, וזה תלוי בשלוחים.
מה שנהג החזו"א רק בדאו', כך עשו במיר בשנחאי שרצו להחמיר על ספק שמא קו התאריך הוא שונה ממה שפסק החזו"א לעיקר, אבל שמרו רק מלאכות דאו' (והעיד הג"ר אהרן קרייזר, כמדומני, שהיה מצוי שנכשלו או כמעט נכשלו, והראה בחוש כמה גזירות דרבנן מחוייבות).

היות וזה חומרא לא חשש החזו"א למה שאינו מדאו'. ויתירה מכך, במקום מצווה לא החמיר ונסע לסנדקאות אף שתחומין דאו'.

מה שנהגו בשנחאי אינו שייך ליו"ט שני. שם החמירו מחמת ספק אמיתי, וחשו לזה לרק לגבי דאורייתא. לגבי יו"ט שני אין לנו שום ספק היום שבקיאים בקבעא דירחא. השאלה היא רק אם יש כאן תקנה דרבנן של יו"ט שני. [יש נידון אם זו תקנה או מנהג, ואכ"מ]. בכל אופן יו"ט שני דרבנן, הן לגבי מלאלות דרבנן, והן לגבי מלאכות דאורייתא. וא"כ יש לדון אם יש מקום לחלק ביניהם להחמיר לגבי דאורייתא ולא לגבי דרבנן, כשגם הדאורייתא אינו אלא מדרבנן ביו"ט שני.
 

שניאור

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לא זכרתי שמישהו כתב כך, אף שזה ענין של הרגשה.
אבל שמעתי כך מפרופסור ר' מאיר שורץ לאוי"ט שאף שהחזו"א אמר לו שאילת היא חו"ל, לא אמרנו את זה בקול (עם חיוך וקריצה שובבה בעינו), כי הרי רק כעת כבשנו את אילת..

הדברים ידועים והם נדפסו בספרו של הרב ההוא, וכבר מתחילת האשכול חשבתי להביא את דבריו ומפני כבודו נמנעתי, אך אחרי שכבר הביאו דבריו כ"א יכול לעשות חיפוש ולראות את דבריו.
 

בן המתחטא

משתמש ותיק
שניאור אמר:
שאר לעמו אמר:
לא זכרתי שמישהו כתב כך, אף שזה ענין של הרגשה.
אבל שמעתי כך מפרופסור ר' מאיר שורץ לאוי"ט שאף שהחזו"א אמר לו שאילת היא חו"ל, לא אמרנו את זה בקול (עם חיוך וקריצה שובבה בעינו), כי הרי רק כעת כבשנו את אילת..

הדברים ידועים והם נדפסו בספרו של הרב ההוא, וכבר מתחילת האשכול חשבתי להביא את דבריו ומפני כבודו נמנעתי, אך אחרי שכבר הביאו דבריו כ"א יכול לעשות חיפוש ולראות את דבריו.
כבר שלחתי להרה"ג שאר לעמו את שם השו"ת לבקשתו, לתועלת מסוימת.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
שאר לעמו אמר:
הגרי"ז לא החמיר בירושלים, אלא בירושלים החדשה. כי טען שיתכן שלרחוב פרס לא הגיעו השלוחים, וזה תלוי בשלוחים.
מה שנהג החזו"א רק בדאו', כך עשו במיר בשנחאי שרצו להחמיר על ספק שמא קו התאריך הוא שונה ממה שפסק החזו"א לעיקר, אבל שמרו רק מלאכות דאו' (והעיד הג"ר אהרן קרייזר, כמדומני, שהיה מצוי שנכשלו או כמעט נכשלו, והראה בחוש כמה גזירות דרבנן מחוייבות).

היות וזה חומרא לא חשש החזו"א למה שאינו מדאו'. ויתירה מכך, במקום מצווה לא החמיר ונסע לסנדקאות אף שתחומין דאו'.

מה שנהגו בשנחאי אינו שייך ליו"ט שני. שם החמירו מחמת ספק אמיתי, וחשו לזה לרק לגבי דאורייתא. לגבי יו"ט שני אין לנו שום ספק היום שבקיאים בקבעא דירחא. השאלה היא רק אם יש כאן תקנה דרבנן של יו"ט שני. [יש נידון אם זו תקנה או מנהג, ואכ"מ]. בכל אופן יו"ט שני דרבנן, הן לגבי מלאלות דרבנן, והן לגבי מלאכות דאורייתא. וא"כ יש לדון אם יש מקום לחלק ביניהם להחמיר לגבי דאורייתא ולא לגבי דרבנן, כשגם הדאורייתא אינו אלא מדרבנן ביו"ט שני.
כבר העיר כך איש ווילנא, ובכל אופן יש גם סברא לחלק, כי תקנת יוט"ש היא שמא שוב יהיה שעת חירום, ומצד עיקר שם יו"ט יש מקום להחמיר בדאו' (לדעת הרמב"ם)
 

דרומאי

משתמש ותיק
בן המתחטא אמר:
שניאור אמר:
שאר לעמו אמר:
לא זכרתי שמישהו כתב כך, אף שזה ענין של הרגשה.
אבל שמעתי כך מפרופסור ר' מאיר שורץ לאוי"ט שאף שהחזו"א אמר לו שאילת היא חו"ל, לא אמרנו את זה בקול (עם חיוך וקריצה שובבה בעינו), כי הרי רק כעת כבשנו את אילת..

הדברים ידועים והם נדפסו בספרו של הרב ההוא, וכבר מתחילת האשכול חשבתי להביא את דבריו ומפני כבודו נמנעתי, אך אחרי שכבר הביאו דבריו כ"א יכול לעשות חיפוש ולראות את דבריו.
כבר שלחתי להרה"ג שאר לעמו את שם השו"ת לבקשתו, לתועלת מסוימת.

אנא שלח לי גם בפרטי
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
שאר לעמו אמר:
לא למדתי היטב דעת הרמב"ם, אבל לפום ריהטא מה שכתבת בשם החזו"א זהו בדיוק הסבר הריטב"א בביאור התקנה.
והרי הרמב"ם אומר שבמקום שלא הגיעו שלוחין נוהג יוט"ש.

לא הבנתי כוונתך לשאול
הנפקא מינה בין הרמב"ם להריטב"א הוא במקום שידוע שלא הגיעו השלוחין
שלהרמב"ם חייב ביום טוב שני
ולהריטב"א פטור.
אבל במקום מסופק לכולי עלמא פטור

אבל עינתי פעם נוספת בדברי החזון איש
וראיתי שאמנם נוטה לומר כמו שכ' מדקדוק דברי הרמב"ם
אבל לא בונה זה על עיקר לשון הרמב"ם אמנם כך מנסה לישב את המנהג

מפורש ברמב"ם [קדה"ח פ"ה הל' י"ב] לא כך, וז"ל: מקום שבינו ובין ירושלם עשרה ימים או פחות מעשרה כו' שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל, או מקום ששכנו בו ישראל עתה, עושין שני ימים כמנהג רוב העולם.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
מפורש ברמב"ם [קדה"ח פ"ה הל' י"ב] לא כך, וז"ל: מקום שבינו ובין ירושלם עשרה ימים או פחות מעשרה כו' שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל, או מקום ששכנו בו ישראל עתה, עושין שני ימים כמנהג רוב העולם.

איפוא מפורש ?
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אחד התלמידים אמר:
מפורש ברמב"ם [קדה"ח פ"ה הל' י"ב] לא כך, וז"ל: מקום שבינו ובין ירושלם עשרה ימים או פחות מעשרה כו' שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל, או מקום ששכנו בו ישראל עתה, עושין שני ימים כמנהג רוב העולם.

איפוא מפורש ?

במה שהבאתי. בהלי"א כתב שמקום בא"י הקרוב עד י' ימים מירושלים והיה שם ישראל בזמן כיבוש שני נוהג יום אחד. ובהלי"ב כתב שמקום בא"י שלא היה שם ישראל אז נוהג שני ימים. ומבואר לדבריו להדיא שגם במקום ספק נוהגים שני ימים, חוץ ממקום קרוב י' ימים שהיה ידוע להיות יישוב ישראל בזמנם.
 

דרומאי

משתמש ותיק
בן המתחטא אמר:
בשו"ת אחד שמפני כבודו איני מזכיר שמו כתב ב' טעמים שלא לנהוג יו"ט שני באילת.
א. משום התגרות באומות! שיאמרו לנו לסטים אתם שכבשתם ארץ שאינה שלכם.(כלומר, הכיבוש עצמו ניחא, אבל מה יאמרו הגויים על יו"ט שני? )
ב.שלא לומר לכובשי א"י, בני חו"ל אתם....
ובעיקר עליו נסמכו ברה"ר.
שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ח', סימנים מו-נ.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
כמדומה שהוצאת דברי מהקשרם, ובכל אופן סבורני שזה ספיציפית לא נושא לדיון ציבורי.
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
איזה סיבות יש לא לנהוג שם יו''ט שני של גלויות?
חוץ מטיעונים אידיאולוגיים.
הרי לכו''ע אילת אינה בשטח א''י.
עכ''פ לא ראיתי מי שנמנע בשביעית מלאכול תוצרת העדה''ח, שהם לוקחים תוצרת הערבה.
 
חלק עליון תַחתִית