מלתא דבדיחותא -במשנתם של גדולי ישראל

אברהם העברי

משתמש ותיק
צבי500 אמר:
ב. בריסקער עולה לאוטובוס, כאשר הוא רואה שבאוטובוס נוהגת אשה, הוא נותן לה את דמי הכרטיס ואומר "שלא לשם קידושין".  וי'א שכך היה המעשה: בריסקער עבר ליד זכרון משה ונתן צדקה לאשה ואמר לה שלא לשם קידושין, ור' ישראל יעקב שמע את זה ואמר בחיוך, מתוך שלא לשמה בא לשמה
אני שמעתי המשך למעיישה
ירקה עליו האשה באומרה "שלא לשם חליצה".....
 
מאן דהו אמר:
יוספזון אמר:
(בדרך הלצה) משיעורו של הבריסקער רב, איפה מצאנו דאמרינן מיגוי להוציא?
...
לא אלאה אתכם, שיהיה לכם המילתא דבדיחותא לפני הלימוד.
פעם בשיעורו של הבריסקער רב שהיה מוסר בפני בעלי בתים, הציג בפניהם את הדין לגבי שבת בחג הסוכות, דאמרינן לגבי דופן מסויים 'מיגוי דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת' שאל אחד מהבע"ב קושיא עצומה. והרי לא אמרינן מיגוי להוציא? דהיינו לגבי דיני הוצאה בשבת. ובדחי רבנן.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2031&p=71789#p71834
כנ"ל מספרים שיהודי ע"ה שאל את הרב שאומרים בזמירות שבת ואפיק ית עמך מגו גלותא  והרי מגו להוציא לא אמרינן
 
 
בר בי רב דחד יומא אמר:
מאן דהו אמר:
יוספזון אמר:
(בדרך הלצה) משיעורו של הבריסקער רב, איפה מצאנו דאמרינן מיגוי להוציא?
...
לא אלאה אתכם, שיהיה לכם המילתא דבדיחותא לפני הלימוד.
פעם בשיעורו של הבריסקער רב שהיה מוסר בפני בעלי בתים, הציג בפניהם את הדין לגבי שבת בחג הסוכות, דאמרינן לגבי דופן מסויים 'מיגוי דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת' שאל אחד מהבע"ב קושיא עצומה. והרי לא אמרינן מיגוי להוציא? דהיינו לגבי דיני הוצאה בשבת. ובדחי רבנן.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2031&p=71789#p71834
כנ"ל מספרים שיהודי ע"ה שאל את הרב שאומרים בזמירות שבת ואפיק ית עמך מגו גלותא  והרי מגו להוציא לא אמרינן
יש להקשות אהאי ע''ה, דהא מיגו דאי בעי שתיק אמרינן מיגו להוציא כמבואר בתוס' (ב''מ ב.), וי''ל עוד דמצי בנ''י למימר לקודשא בריך הוא אנן קים לן כהרמב''ן (ב''ב לב:) דאמרינן מיגו להוציא.
וי''ל דהע''ה נקט דמיגו דהעזה לא אמרינן להוציא לכו''ע, רק מיגו להחזיק (ב''ב לו.).
 
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
יש"כ, רק קצת תיקונים והוספות
צבי500 אמר:
מקבץ של ר' יואליש מסאטמר :
  • פעם נסע בראש קהל עדתו למקומות הקדושים בצפון והיתה התעוררות גדולה ובסיום המסע נאנח אחד המקורבים שאם יבא משיח צדקנו ויהיה תחיית המתים לא נזכה יותר להתעוררות מסוג זה, ועל זה השיב הרב אל דאגה יהיה מספיק צדיקים שלא יקומו.....
  • כמדומה בשם השינאווער
  • דסקל שאלו שיש לו 2 הצעות היכן לפתוח את החנות, ברחוב רבי עקיבא או בסימטא אחרת יותר בזול. אמר לו הסאטמאר רב, גדולי עולם קדמונים חיברו תפילות ונשתכחו, והחיי אדם חיבר תפילה וכל עם ישראל אומר אותה. למה? כי היא נדפסה במחזור ליו"כ. כך שפחות משנה מה ויותר משנה איפה...
  • מבין הריסים ניכר שיש כאן קצת מן היחס החסידי לח"א (שלכאו' הוא שנא"ח ממש), ואכ"מ.
  • גביר אחד תרם בבית מדרשו של האדמו"ר מסאטמר 47 דולר (אז היה זה סכום מכובד), כמניין יואל. אמר לו האדמו"ר: אצלנו קוראים לי יואליש...
  • המקורי: "ה"היימישע" קוראים לי יואלי'ש".
  • למה שכרו של פנחס נכתב בפרשה חדשה ולא בפרשת בלק? כי שבוע שלם צריך לחשוב אם לתת שכר לקנאי. כששמע הסאטמאר רב מיד אמר בשביל שהמזרוחניקים שיוצאים בתחילת קריאה"ת ג"כ ישמעו איזה שכר מגיע לקנאי...
  • במקור: בשביל שגם הילדים, שלומדים (בחיידרים החסידיים ואכמ"ל) כל שבוע את הפרשה, וממילא לא מגיעים לסוף, גם הם ישמעו

 
 

ששמואל

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=3971#p47211
יוסף יוסף אמר:
ראיתי פעם בקובץ שו"ת מר' חיים
שאלה: מי שמגרד לו רגל ימין ורגל שמאל, האם יש עדיפות לרגל ימין
תשובה: ישפשפם זו בזו
למיטב ידעתי הלצה זו מגיע מהרב שושן שהיה עולה בפורים למרן הגראי"ל ומספר לו ווארטים כה"ג.
 
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
מבין הריסים ניכר שיש כאן קצת מן היחס החסידי לח"א (שלכאו' הוא שנא"ח ממש), ואכ"מ.
בוקר טוב אליהו
על סיפורי חייב אדם שמעת?
ולמה לדעתך זה שנא"ח? (לשיטתם כמובן - עפ"ל)
זה בס"ה חוסר בגרות של אנשים מסוימים שגם כיום מזלזלים בגדולי עולם שלחמו בהם לפני מאות שנים.
(ובעוד שאצל ליטאים אין ליטאי נורמלי שיזלזל באדמו"ר מלפני יותר מ50 שנה, אצל החסידים זה קצת שונה - העיקר שהם הנרדפים....)
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
יש"כ, רק קצת תיקונים והוספות
צבי500 אמר:
מקבץ של ר' יואליש מסאטמר :
  • פעם נסע בראש קהל עדתו למקומות הקדושים בצפון והיתה התעוררות גדולה ובסיום המסע נאנח אחד המקורבים שאם יבא משיח צדקנו ויהיה תחיית המתים לא נזכה יותר להתעוררות מסוג זה, ועל זה השיב הרב אל דאגה יהיה מספיק צדיקים שלא יקומו.....
  • כמדומה בשם השינאווער לא כי אלא אחיו הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זי"ע
  • דסקל שאלו שיש לו 2 הצעות היכן לפתוח את החנות, ברחוב רבי עקיבא או בסימטא אחרת יותר בזול. אמר לו הסאטמאר רב, גדולי עולם קדמונים חיברו תפילות ונשתכחו, והחיי אדם חיבר תפילה וכל עם ישראל אומר אותה. למה? כי היא נדפסה במחזור ליו"כ. כך שפחות משנה מה ויותר משנה איפה...
  • מבין הריסים ניכר שיש כאן קצת מן היחס החסידי לח"א (שלכאו' הוא שנא"ח ממש), ואכ"מ. ברור! זה העוקץ...
  • גביר אחד תרם בבית מדרשו של האדמו"ר מסאטמר 47 דולר (אז היה זה סכום מכובד), כמניין יואל. אמר לו האדמו"ר: אצלנו קוראים לי יואליש...
  • המקורי: "ה"היימישע" קוראים לי יואלי'ש".
  • למה שכרו של פנחס נכתב בפרשה חדשה ולא בפרשת בלק? כי שבוע שלם צריך לחשוב אם לתת שכר לקנאי. כששמע הסאטמאר רב מיד אמר בשביל שהמזרוחניקים שיוצאים בתחילת קריאה"ת ג"כ ישמעו איזה שכר מגיע לקנאי...
  • במקור: בשביל שגם הילדים, שלומדים (בחיידרים החסידיים ואכמ"ל) כל שבוע את הפרשה, וממילא לא מגיעים לסוף, גם הם ישמעו ואני שמעתי שאת הפירוש הראשון אמר הרה"ק מקלויזענבורג, ועל זה הגיב הרה"ק מסאטמאר כדבריך, והמ"י.

 
 

HaimL

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
יושב אוהלים אמר:
[שמעתי בצעירותי, ואינני זוכר עם מי זה היה]

פעם תלה רב ליטאי אחד מודעה שהיה כתוב בו "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, וחסידים יכשלו בם".
ראהו חסיד אחד, ובקנאותו מחק את המילה "וחסידים" ותקנו וכתב במקומו (כלשון הפסוק המקורי) "ופושעים יכשלו בם"
אמר הרב הליטאי - תראו מה אני עשיתי, ומה הוא עשה -
אני הפכתי פושעים לחסידים, והוא הפך חסידים לפושעים!!

אומרים זה על הנוב''י בתשובתו המפורסמת על ה'לשם ייחוד'

שמעתי עוד משפט שכתב הנוב''י על שם ה' מלעיל או מלרע הוא 'כל האומרו מלעיל הוא עצמו מלרע וידו על התחתונה'. נובי קמא או''ח סי' ב
הסיפור אומר שהמדפיס היה גם חסיד (שכחתי אצל מי), וגם צאצא של הגאון הנוב"י זצ"ל, והדפיס פושעים, ואמר לו הרבי, זקנך עשה מפושעים חסידים וכו'
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מילתא דבדיחותא - ממשנתו של דרשן..

דרשן אחד דרש בקהילתו על תוקף חומרת עוון שבועת שווא. תוך כדי הדברים אמר לקהל, בוא אראה לכם שיהודי אפילו בבדיחה לא נשבע.. וכך סיפר: יהודי מוסלמי ונוצרי יושבים ומשחקים קלפים במקום שהיה איסור לשחק בו קלפים. פתאום, נפרצת הדלת ושוטרים נכנסים עם אקדחים שלופים למקום והם ממהרים להסתיר את הקלפים. השוטרים פונים למוסלמי ואומרים לו: שיחקת קלפים? הוא עונה: לא, מה פתאום?! אומרים לו: תשבע במוחמד....והוא נשבע. אחר כך עוברים לנוצרי ושואלים אותו: שחקת קלפים? הוא עונה: לא,מה פתאום?! אומרים לו תשבע באותו האיש....והוא נשבע. בסוף מגיעים ליהודי ושואלים אותו: שיחקת קלפים? הוא עונה: לא. אומרים לו: תשבע באלוקים. הוא אומר להם: נו באמת...אם הם לא שחקו, אז עם מי שחקתי? סיים הדרשן ללמדך: יהודים אפילו בבדיחות לא נשבעים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אחד משכניו של רבי אברהם אבן עזרא היה כומר חשוב, באחד הימים ראה האבן עזרא שהכומר עצוב ומדוכא. ניגש אליו ושאלו: ”מדוע נפלו פניך?“, ענה לו הכומר: ”לא תוכל לעזור לי בכך“. הפציר בו האבן עזרא ושכנעו עד שנודע לו פשר הדבר. המלך שאל את הכומר שלוש שאלות וציווה אותו שילך לביתו ואל ישוב בלי תשובה. ובתוך שלושה ימים אם לא יענה - יהרגנו המלך.

אמר לו רבי אברהם: ”אל דאגה, אני אלך במקומך ואענה כל מה שהמלך ירצה לדעת. רק תן לי את בגדיך ואתה קח את בגדיי והכול יהיה בסדר. במידה והמלך לא יהיה מרוצה - הוא יהרוג אותי. רק דבר אחד אבקש, אני כרגע טרוד בשמירת הביצים של תרנגולותיי אם תבטיח לי שתשב על חבית הביצים אלך למלך בלב שקט“. הכומר הסכים ורבי אברהם פנה לארמון המלך ביום השלישי כשכובע הכמרים מכסה את עיניו וזקנו יורד לו על פי מידותיו.

המלך שאל שאלה ראשונה: איפה נמצא א-לוקים יותר, במזרח או במערב בצפון או בדרום? רבי אברהם ביקש נר דולק וקיבל, ופנה למלך: ”אדוני המלך, לאיזה כיוון מאיר הנר יותר - למזרח למערב לצפון או לדרום?“. המלך נהנה מהתשובה המחוכמת והמשיך הלאה.

שאלה שנייה. כמה אני שווה? הוציא האבן עזרא מטבע מקומי מכיסו ואמר: ”זה מה שאתה שווה!“. שאל המלך: מדוע החלטת שזה שוויי?, ענה האבן עזרא: ”כי דמותך חקוקה עליו, סימן שזה השווי שלך“... המלך הסכים ופנה לקשה שבשאלות -

מה אני חושב כעת בלבי?. והאבן עזרא ענה בחיוך: ”אתה סבור שהכומר הוא העומד לפניך ואיך זה שלא ידעת שהוא כל כך חכם, אבל האמת היא שאני [וכאן הוא הסיר את הברדס מראשו] הוא הניצב לפניך. רצונך לדעת היכן הכומר? בוא עמי“. והמלך ראה את הכומר המהולל דוגר על חבית ביצים לחרפת הכנסייה...

ובכן אתם שואלים, נו.. בזה מסתכמת המילתא דבדיחותא? לא, המבדח יותר מאשר תוכן הסיפור עצמו הוא שסיפור מעשה מטופש.. זה, לא קרה מעולם - ומנגד מצוטט בספרים להמון הרחב..
 

נדיב לב

משתמש ותיק

מרן הגר"ח חיתן נכד והזמינו את הבדחן ר' יענקל מילר לשבע ברכות שיעשה קצת שמח. תוך כדי שהוא משמח, שאל את הגר"ח, כבוד הרב יש לי שאלה לדינא, מה הדין אם הכלה תעמוד להדליק נרות שבת, אבל היא תעשה את זה מול הראי, אז היא הדליקה נר אחד, ורואים כבר שניים, האם היא צריכה להדליק עוד נר או שזה מספיק? אמר לו הרב קנייבסקי, אם היא עומדת מול הראי, אז יש שם שתי נשים, צריך ארבע נרות... מפי הרב שלמה לוינשטיין.
 
HaimL אמר:
שמעיה אמר:
בן המלך אמר:
ידועה הקושייה אם כל ישראל נתנו כסף וזהב לעגל למה יצא עגל קטן היה יכול לצאת גודל של פרה גדולה,
מתרץ כמדומני ר' אייזל חריף העגל יצא קטן בגלל שהיו הרבה 'עסקנים' וד''ל....

ואם כך, למה יצא 'עייגל' (עגל) ולא 'פייגל' (ציפור קטנטנה)?
כי כנראה מספר יראי שמיים כן היו שם...
קצת מזכיר לי בדיחה אחרת, על הרבי שקיבל סכום כסף הגון לפדיון נפש. ביקש הרבי מהמשמש שיניח את הכיס של המעות על מדף גבוה, כדי שלא תשלוט בו ידם של הצדיקים (ע"ש ועמך כולם צדיקים וגו'). אבל אח"כ נמלך הרבי, וביקש שיניח על מדף יותר גבוה, שלא תשלוט בו ידם של הבעלי תשובה.  

האימרה שהיו הרבה עסקנים אמר הרבי מסאטמאר כאשר בא לארץ בתשכ"ה וראה את הבית המדרש שבנו ברחוב יואל 

האדמו"ר התפלא שכל כך הרבה כסף נזקקו לשלוח לבית מדרש כזה קטן ואמר את האימרה הנ"ל
 

יוספזון

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
עפר ואפר אמר:
מבין הריסים ניכר שיש כאן קצת מן היחס החסידי לח"א (שלכאו' הוא שנא"ח ממש), ואכ"מ.
בוקר טוב אליהו
על סיפורי חייב אדם שמעת?
ולמה לדעתך זה שנא"ח? (לשיטתם כמובן - עפ"ל)
זה בס"ה חוסר בגרות של אנשים מסוימים שגם כיום מזלזלים בגדולי עולם שלחמו בהם לפני מאות שנים.
(ובעוד שאצל ליטאים אין ליטאי נורמלי שיזלזל באדמו"ר מלפני יותר מ50 שנה, אצל החסידים זה קצת שונה - העיקר שהם הנרדפים....)


ר' אברהם העברי... כנראה שלא ביקרת בפורום זה, זה כמה שנים לטובה...
ראית כאן זלזול בהגר"א ח"ו? או בתלמידיו? לעומת זאת, איזה ביטויים נוראיים נכתבו נגד בעל התניא זי"ע? ושאר גדולי החסידות?
ואני כחסיד, מעולם לא שמעתי על סיפורי 'חייב אדם', אולי תועיל בטובך לספר לנו על מה המדובר?
ואם מדברים על הרה"ק מסאטמאר זי"ע והליטאים. הנה סיפור מעניין, שמקומו מתאים יותר באשכול סמוך.
אחד מגדולי ראשי הישיבה טען בפני הרה"ק מסאטמאר זי"ע כי איך יתכן שהחסידים מתפללים להקב"ה שיעזור להם 'בזכות הרבי'? הראה לו הסאטמאר רב למראה מקום בפרק הפועלים ברש"י על סוגיא דר"א בר"ש שהספונאים התפללו להנצל בזכות ר' אלעזר, ואח"כ הביאו לו פדיון... עיי"ש.
 
 

יוספזון

משתמש ותיק
איטשע מאיר לורנץ אמר:
HaimL אמר:
שמעיה אמר:
ואם כך, למה יצא 'עייגל' (עגל) ולא 'פייגל' (ציפור קטנטנה)?
כי כנראה מספר יראי שמיים כן היו שם...
קצת מזכיר לי בדיחה אחרת, על הרבי שקיבל סכום כסף הגון לפדיון נפש. ביקש הרבי מהמשמש שיניח את הכיס של המעות על מדף גבוה, כדי שלא תשלוט בו ידם של הצדיקים (ע"ש ועמך כולם צדיקים וגו'). אבל אח"כ נמלך הרבי, וביקש שיניח על מדף יותר גבוה, שלא תשלוט בו ידם של הבעלי תשובה.  

האימרה שהיו הרבה עסקנים אמר הרבי מסאטמאר כאשר בא לארץ בתשכ"ה וראה את הבית המדרש שבנו ברחוב יואל 

האדמו"ר התפלא שכל כך הרבה כסף נזקקו לשלוח לבית מדרש כזה קטן ואמר את האימרה הנ"ל
הוא שלח המון 'חומר בניה' מארה"ב טובים ואיכותיים במיוחד, וכנראה נבנו בכך עוד כמה וכמה בתים נאמנים בישראל...
 
 
למה זה תשאל לשמי אמר:
משה נפתלי אמר:
אחת מהנזיפות השנונות של הגר"א קוטלר נ"ע לקריאת ביניים של תלמיד שלא היתה כענין:
דוּ רֶעדְסְט וִוי אַ שִׁיקֶערֶער טֶערְק!
ההסבר שניתן:
שיכור – אני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו איננו יודע מה הוא שח;
טורקי – אני אינני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו יודע גם יודע;
אתה – נִיט דוּ וֵוייסְט וָואס דוּ רֶעדְסְט, אוּן נִיט אִיךְ וֵוייס וָואס דוּ רֶעדְסְט..
ראש ישיבה חשוב העיר לתלמידו על תשובה שהשיב: זו אפילו לא שטות!

לאחר כמה דקות, ניסה התלמיד שנית את מזלו.

אוה. זו שטות! השיב ראש הישיבה, ופני התלמיד אורו...


מזכיר לי על אחד מהישיבות בליטא שבחור אמריקאי בא ללמוד שם ונחשב בין המצוינים (חידוש באותן שנים) 

פעם אחת התווכח בלימוד עם ראש הישיבה, ובשיא הריתחא זעק עליו ראש הישיבה "איר קענט ניט קיין אלף בית" 

הבחור נעלב והחליט לארוז את מטלטליו ולחזור הביתה

הנהלת הישיבה הגיעה לראש הישיבה והסבירו לו את החורבן שעלול להיווצר כאשר בחור כארזים יחזור לאמריקה (דאז)

הראש ישיבה קרא אותו להתנצלות וכאשר נכנס אמר לו "איר קענט יא אלף בית"
 
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
לא התכוונתי ח"ו להכנס לנושא הזה
מ"מ התכוונתי שחוץ מסיפורים לכאו' חסרי ביסוס, אין שום מקור קדום למעורבות הח"א במחלוקת הידועה
ובל"ס אי הי' שומע הסטמר רב להא, הי' מקבל
(ובכלל הרי ידוע הסיפור עם הסקווער והגר"א/הקצות והמאו"ע)
 

HaimL

משתמש ותיק
איטשע מאיר לורנץ אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
מזכיר לי על אחד מהישיבות בליטא שבחור אמריקאי בא ללמוד שם ונחשב בין המצוינים (חידוש באותן שנים) 

פעם אחת התווכח בלימוד עם ראש הישיבה, ובשיא הריתחא זעק עליו ראש הישיבה "איר קענט ניט קיין אלף בית" 

הבחור נעלב והחליט לארוז את מטלטליו ולחזור הביתה

הנהלת הישיבה הגיעה לראש הישיבה והסבירו לו את החורבן שעלול להיווצר כאשר בחור כארזים יחזור לאמריקה (דאז)

הראש ישיבה קרא אותו להתנצלות וכאשר נכנס אמר לו "איר קענט יא אלף בית"
זהו מעין הבדיחה על אדם פיקח שהעליב אחד מחשובי הקהל, וצעק לו שהוא אינו ראוי שיירקו לו בפניו. החשוב כמובן הרעיש עולמות, עד שלא הייתה שום ברירה אלא לתבוע בחוזקה מהפיקח להתנצל בפני החשוב נוכח כל הקהל, בעת קריאת התורה בשבת. 
ביום שבת, בשעה היעודה, עלה הפיקח לבימה, והתנצל בפני החשוב

"אני מתנצל. אמרתי שאתה אינך ראוי שיירקו לך בפניך, וטעיתי, ראוי גם ראוי הינך שיירקו לך בפניך".
 
 

הכהן

משתמש ותיק
מעין זה ספרו שפעם אחד אמר בכנסת שחצי מהיושבים כאן הם אנאלפביתים (או משהו דומה), וכשבקשו ממנו שיחזור בו אמר שחצי מהיושבים כאן אינם אנאלפביתים...
 

נפתולי

משתמש ותיק
צבי500 אמר:
פעם כשרצה לחזק לב תלמידיו בעליונות דרך בריסק על החסידים השוטים וצדיקיהם עמי -הארצות העלה ראש ישיבת בריסק ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק את זכר אבותיו וסביו ומלחמותיהם בחסידים. סיפר בשם סבו הגרי"ז שבזמן מלחמת העולם הראשונה גלה אביו הגר"ח בין החסידים בוורשא ופגש חסיד אחד שסיפר לו בשם הרעבע שלו שהצדיק ר' יעקב יצחק מלובלין, הידוע כ"החוזה מלובלין", ורבה של לובלין ר' עזריאל הורביץ, הידוע בכינוי "ראש הברזל", נחלקו כל חייהם ואעפ"כ קבורים הם אחד לצד השני בבית העלמין של לובלין.
ומכאן ראיה, המשיך החסיד בסיפורי רבו, שמחלוקתם הייתה לשם שמיים.
נענה הגר"ח ואמר לחסיד: "אני הייתי בבית הקברות של לובלין, ובמו עיני ראיתי שהם אינם קבורים כלל אחד ליד השני".
מיד נתחלחל החסיד בכל גופו, כביכול שמע דברי כפירה וצעק בהתרגשות: "במו אוזני שמעתי את הרבי שלי מספר בסעודת מלווה מלכה שהם כן קבורים, ואתה אומר לי שראית שלא?"
וסיים ר' אברהם יהושע, שהסבא הגרי"ז נהג לספר את הסיפור של אביו וראה בכך דוגמא להבליהם של החסידים שאינם מסתכלים כלל על המציאות אלא רק סיפורי חסידים וצדיקים בראשם.
רק סיים ר' אברהם יהושע ללעוג לחסידים, קפץ אחד מתלמידיו שומעי לקחו וסיפר שלפני כמה חודשים היה בלובלין והלך להתפלל על הקברים וראה שהם כן קבורים אחד לצד השני, ואפילו תמונות יש בידיו.
הקפיד ר' אברהם יהושע ולעג כדרכו על התלמיד: "הסבא סיפר שראה שאינם קבורים, ואתה אומר לי שראית שהם כן קבורים?"
ולמי שנשאר במתח לדעת מהי האמת, הרי שהם קבורים במרחק של מטרים ספורים זה מזה, ללמדנו כי אלו ואלו דא"ח.
מצורפת תמונה של בית הקברות שם:
ר' עזריאל ראש הברזל ליד החוזה.jpg
 

HaimL

משתמש ותיק
היו פה בדיחות על בניו של המן הרשע. נדמה לי שלא הוזכרה אחת המפורסמות. שבוולוזין דרשו פעם הבחורים מרב פורים (למרות שדרוייאנוב טוען שכלל לא היה שם דבר כזה מעולם) לתרץ קושיה במגילה ממקום אחר.
אז הקשה הרב פורים, כתיב ויספר להם המן את כבוד עשרו ואת רוב בניו וגו'. וקשה, התינח כבוד עשרו, שמא זרש לא הייתה מצויה אצל ממונו. אבל רוב בניו, קשיא. ותירץ, ממקום אחר.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
איטשע מאיר לורנץ אמר:
ושוב באותו ענין

פעם ערך הרב גרוסמן ברית לנכד וראש עיריית מגדל העמק הגיע להשתתף במעמד (בלא להיכנס לעצם הענין)
חשבו במה יוכל לכבדו, וכיבדו אותו בהבאת המים למוהל
הלה שהיה שנה ופירש'ניק נעלב מאד מהכיבוד

ניגש אליו הרה"צ ר' ישראל גרוסמן זצ"ל
וגער בו, למה אתה עושה צחוק מקארלינער מנהג
נחה דעתו, באמרו כי לא ידע שזה מנהג קרלין
אחד מראשי המדינה היה בחתונת אחד הרבנים, וכיבדו אותו לשים את הכוס שהחתן שובר, אמר אותו אחד, אני יודע, והייתה שם מבוכה גדולה.
ולגבי קבר רבי עזריאל, במרחק כז מותר לקבור גם שונא.
 

אבי חי

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
צבי500 אמר:
פעם כשרצה לחזק לב תלמידיו בעליונות דרך בריסק על החסידים השוטים וצדיקיהם עמי -הארצות העלה ראש ישיבת בריסק ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק את זכר אבותיו וסביו ומלחמותיהם בחסידים. סיפר בשם סבו הגרי"ז שבזמן מלחמת העולם הראשונה גלה אביו הגר"ח בין החסידים בוורשא ופגש חסיד אחד שסיפר לו בשם הרעבע שלו שהצדיק ר' יעקב יצחק מלובלין, הידוע כ"החוזה מלובלין", ורבה של לובלין ר' עזריאל הורביץ, הידוע בכינוי "ראש הברזל", נחלקו כל חייהם ואעפ"כ קבורים הם אחד לצד השני בבית העלמין של לובלין.
ומכאן ראיה, המשיך החסיד בסיפורי רבו, שמחלוקתם הייתה לשם שמיים.
נענה הגר"ח ואמר לחסיד: "אני הייתי בבית הקברות של לובלין, ובמו עיני ראיתי שהם אינם קבורים כלל אחד ליד השני".
מיד נתחלחל החסיד בכל גופו, כביכול שמע דברי כפירה וצעק בהתרגשות: "במו אוזני שמעתי את הרבי שלי מספר בסעודת מלווה מלכה שהם כן קבורים, ואתה אומר לי שראית שלא?"
וסיים ר' אברהם יהושע, שהסבא הגרי"ז נהג לספר את הסיפור של אביו וראה בכך דוגמא להבליהם של החסידים שאינם מסתכלים כלל על המציאות אלא רק סיפורי חסידים וצדיקים בראשם.
רק סיים ר' אברהם יהושע ללעוג לחסידים, קפץ אחד מתלמידיו שומעי לקחו וסיפר שלפני כמה חודשים היה בלובלין והלך להתפלל על הקברים וראה שהם כן קבורים אחד לצד השני, ואפילו תמונות יש בידיו.
הקפיד ר' אברהם יהושע ולעג כדרכו על התלמיד: "הסבא סיפר שראה שאינם קבורים, ואתה אומר לי שראית שהם כן קבורים?"
ולמי שנשאר במתח לדעת מהי האמת, הרי שהם קבורים במרחק של מטרים ספורים זה מזה, ללמדנו כי אלו ואלו דא"ח.
מצורפת תמונה של בית הקברות שם:
ר' עזריאל ראש הברזל ליד החוזה.jpg


כנראה שהסיפור מתבסס על ההלכה שאין קוברים שונאים זה אצל זה, כמדומני שבמרחק כזה ודאי אין לחוש.
 
 
משהגיעו לילי-חורף הקרים, בא שומר-החנויות של חלם וקבל:
צינה אוחזתו בלילה. נתכנסו כל אנשי-העיר והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
ילבש השומר פּרווה בלילה וייחם לו.
קיים השומר וקיבל: לבש פרווה בלילה וחם לו. ולמחר בא השוטר, שרהּ של חלם, וקבל:
פרווה סימן-שררה היא, וסתם-אדם אינו רשאי ללבוש מה שהשררה לובשת.
נתכנסו כל אנשי-העיר והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא ילבש השומר פרווה שלא כדרכה – כשצידה הפנימי לחוץ, כדי להבדיל בינו ובין השררה.
קיים השומר וקיבל: לבש פרווה שלא כדרכהּ – כשצידה הפנימי לחוץ. ולמחר בא וקבל:
בלילה נכנס זאב לעיר וביקש לטרפו, משום שהוא, השומר, נדמה לו כשה, ובדרך נס ניצל מן הסכנה.
נתכנסו כל אנשי-העיר והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יצא השומר רכוב על סוס, ולא יגע בו הזאב לרעה.
קיים השומר וקיבל: יצא רוכב על סוס. ולמחר בר וקבל:
עם אור-הבוקר לא מצא מקום להכניס את הסוס.
נתכנסו כל אנשי-העיר והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
עם אור-הבוקר יכניס השומר את הסוס לעזרת-הנשים של בית-המדרש הגדול.
קיים השומר וקיבל: עם אור-הבוקר הכניס את הסוס לעזרת-הנשים. ולמחר בא חשוב אחד מחשובי העיר וקבל:
אשתו נכנסה לעזרת-הנשים ונתקלה בסוס ונבהלה.
נתכנסו כל אנשי-העיר והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יכניס השומר עם אור-הבוקר את הסוס לעזרת-האנשים, שהללו אין טבעם להתבהל.
קיים השומר וקיבל: עם אור-הבוקר הכניס את הסוס לעזרת-האנשים. ולמחר בא וקבל:
כשבאו האנשים להתפלל ומצאו את הסוס, לא פּינה איש מהם מקומו, התחילו דוחפים אותו, ומיד נבהל הסוס וברח.
נתכנסו כל אנשי-העיר והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יעמידו הגבאים את הסוס לפני התיבה, שמקום פנוי הוא זה.
קיימו הגבאים וקיבלו: העמידו את הסוס לפני התיבה. ולמחר בא החזן וקבל:
מעכשיו אין לו מקום לפני התיבה.
נתכנסו כל אנשי-העיר והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יהא החזן רכוב על גבי הסוס לפני התיבה.
קיים החזן וקיבל: עלה ורכב על הסוס לפני התיבה. ולמחר בא וקבל:
כשהגיע ל“עושה שלום” לא נשמע לו הסוס ולא פסע שלוש פסיעות לאחוריו.
נתכנסו כל אנשי-העיר והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא כשיגיע החזן ל“עושה שלום” יהיו הגבאים דוחפים את הסוס בראשו, והשמש יהא מושכו בזנבו, שיפסע שלוש פסיעות לאחוריו.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
משהגיעו לילי-חורף הקרים, בא שומר-החנויות של חלם וקבל:
צינה אוחזתו בלילה. נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
ילבש השומר פּרווה בלילה וייחם לו.
קיים השומר וקיבל: לבש פרווה בלילה וחם לו. ולמחר בא השוטר, שרהּ של חלם, וקבל:
פרווה סימן-שררה היא, וסתם-אדם אינו רשאי ללבוש מה שהשררה לובשת.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא ילבש השומר פרווה שלא כדרכה – כשצידה הפנימי לחוץ, כדי להבדיל בינו ובין השררה.
קיים השומר וקיבל: לבש פרווה שלא כדרכהּ – כשצידה הפנימי לחוץ. ולמחר בא וקבל:
בלילה נכנס זאב לעיר וביקש לטרפו, משום שהוא, השומר, נדמה לו כשה, ובדרך נס ניצל מן הסכנה.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יצא השומר רכוב על סוס, ולא יגע בו הזאב לרעה.
קיים השומר וקיבל: יצא רוכב על סוס. ולמחר בר וקבל:
עם אור-הבוקר לא מצא מקום להכניס את הסוס.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
עם אור-הבוקר יכניס השומר את הסוס לעזרת-הנשים של בית-המדרש הגדול.
קיים השומר וקיבל: עם אור-הבוקר הכניס את הסוס לעזרת-הנשים. ולמחר בא חשוב אחד מחשובי העיר וקבל:
אשתו מעוברת היתה, וכשנכנסה לעזרת-הנשים של בית המדרש הגדול להתפלל עם “ותיקין” ונתקלה בסוס – נבהלה והפילה.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יכניס השומר עם אור-הבוקר את הסוס לעזרת-האנשים, שהללו אין טבעם לא להתעבר ולא להפיל.
קיים השומר וקיבל: עם אור-הבוקר הכניס את הסוס לעזרת-האנשים. ולמחר בא וקבל:
כשבאו האנשים להתפלל ומצאו את הסוס, לא פּינה איש מהם מקומו, התחילו דוחפים אותו, ומיד נבהל הסוס וברח.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יעמידו הגבאים את הסוס לפני התיבה, שמקום פנוי הוא זה.
קיימו הגבאים וקיבלו: העמידו את הסוס לפני התיבה. ולמחר בא החזן וקבל:
מעכשיו אין לו מקום לפני התיבה.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יהא החזן רכוב על גבי הסוס לפני התיבה.
קיים החזן וקיבל: עלה ורכב על הסוס לפני התיבה. ולמחר בא וקבל:
כשהגיע ל“עושה שלום” לא נשמע לו הסוס ולא פסע שלוש פסיעות לאחוריו.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא כשיגיע החזן ל“עושה שלום” יהיו הגבאים דוחפים את הסוס בראשו, והשמש יהא מושכו בזנבו, שיפסע שלוש פסיעות לאחוריו.
וכך הוא מנהג חלם עד היום הזה…
שמעתי מעשייה זו כמשל שרב אחד אמר לאיזה חזן בלתי הגון בלי הקטע האחרון, אלא שעד היום הסוס עדיין עומד לפני התיבה...
 
 
משה נפתלי אמר:
אחת מהנזיפות השנונות של הגר"א קוטלר נ"ע לקריאת ביניים של תלמיד שלא היתה כענין:
דוּ רֶעדְסְט וִוי אַ שִׁיקֶערֶער טֶערְק!
ההסבר שניתן:
שיכור – אני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו איננו יודע מה הוא שח;
טורקי – אני אינני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו יודע גם יודע;
אתה – נִיט דוּ וֵוייסְט וָואס דוּ רֶעדְסְט, אוּן נִיט אִיךְ וֵוייס וָואס דוּ רֶעדְסְט...

בשבילי זה טורקית סינית אידיש גרמנית?
נא תרגם
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
צבי500 אמר:
פעם כשרצה לחזק לב תלמידיו בעליונות דרך בריסק על החסידים השוטים וצדיקיהם עמי -הארצות העלה ראש ישיבת בריסק ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק את זכר אבותיו וסביו ומלחמותיהם בחסידים. סיפר בשם סבו הגרי"ז שבזמן מלחמת העולם הראשונה גלה אביו הגר"ח בין החסידים בוורשא ופגש חסיד אחד שסיפר לו בשם הרעבע שלו שהצדיק ר' יעקב יצחק מלובלין, הידוע כ"החוזה מלובלין", ורבה של לובלין ר' עזריאל הורביץ, הידוע בכינוי "ראש הברזל", נחלקו כל חייהם ואעפ"כ קבורים הם אחד לצד השני בבית העלמין של לובלין.
ומכאן ראיה, המשיך החסיד בסיפורי רבו, שמחלוקתם הייתה לשם שמיים.
נענה הגר"ח ואמר לחסיד: "אני הייתי בבית הקברות של לובלין, ובמו עיני ראיתי שהם אינם קבורים כלל אחד ליד השני".
מיד נתחלחל החסיד בכל גופו, כביכול שמע דברי כפירה וצעק בהתרגשות: "במו אוזני שמעתי את הרבי שלי מספר בסעודת מלווה מלכה שהם כן קבורים, ואתה אומר לי שראית שלא?"
וסיים ר' אברהם יהושע, שהסבא הגרי"ז נהג לספר את הסיפור של אביו וראה בכך דוגמא להבליהם של החסידים שאינם מסתכלים כלל על המציאות אלא רק סיפורי חסידים וצדיקים בראשם.
רק סיים ר' אברהם יהושע ללעוג לחסידים, קפץ אחד מתלמידיו שומעי לקחו וסיפר שלפני כמה חודשים היה בלובלין והלך להתפלל על הקברים וראה שהם כן קבורים אחד לצד השני, ואפילו תמונות יש בידיו.
הקפיד ר' אברהם יהושע ולעג כדרכו על התלמיד: "הסבא סיפר שראה שאינם קבורים, ואתה אומר לי שראית שהם כן קבורים?"
ולמי שנשאר במתח לדעת מהי האמת, הרי שהם קבורים במרחק של מטרים ספורים זה מזה, ללמדנו כי אלו ואלו דא"ח.
מצורפת תמונה של בית הקברות שם:
ר' עזריאל ראש הברזל ליד החוזה.jpg
אבל העוקץ בסיפור נשאר...
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
הנזיפה: 'מדבר הינך כטורקי שיכור!'.

ההסבר שניתן:
שיכור – אני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו איננו יודע מה הוא שח;
טורקי – אני אינני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו יודע גם יודע;
אתה – לכשלעצמך אינך יודע מה הינך שח, ואף אני אינני יודע...
 
חלק עליון תַחתִית