בגירוש ספרד ברחו אא"כ שם שונה שהוא גזירת גירוש אבל למה זה הבדל?חכם באשי אמר:נסתפקתי אם "גזירת שמד" הוא רק באופן שא"א אלא או לעבור עבירה או למות, או"ד אףאם יש בידו לברוח לחו"ל שייך.
וצע"ג.
ומי אמר לך שלא לזה הייתה כוונת החזו"א? ומה שלימדו אז את הבנות הלכות קידוש השם היה זה לחדד להם שאכן חומרת הגיוס הוא בדרגת יהרג ואל יעבור, אך אם היה מגיע למעשה אולי היו טסים.חכם באשי אמר:אחדד את השאלה: כידוע בקום המדינה הורה החזו"א - ואתו עמו שאר גדול"י - על גזירת גיוס בנות שדינה ייהרג ואל יעבור. (ויבואו החכמים וימצאו את המקורות בדיוק.)
ולא הבנתי, הרי יכולים כולם לקום ולטוס לארה"ב ושלום על ישראל.
ולכן הדבר "צע"ג" אצלי.
לא הבנתי, הסברתי לך שההוראה אכן הייתה כפשוטו, אך מה שלימדו למסור על הנפש וכו' שמא לא היה כפשוטו (כלומר, לחדד לחילונים את המסר, שהרי עוד לא הוכרע הדבר אצל החילונים).חכם באשי אמר:רמזתי במסוגר כי יבואו החכמים וימצאו את המקור, וזאת לפי שזכור לי כי החזו"א הסביר כי הדברים כפשוטם ממש, וידוע שאף התקיימה מחאה של נשים חרדיות ע"ז. לא מצינו בשום מקום איזכור לברוח לחו"ל.
אדרבה הורו לבנות להתכונן לקדש ש"ש "כחנה ושבעת בניה". כך הוא הנוסח.
בס' הרב מבריסק ח"ג עמוד 44, שהורה להפגין אף שבשאר מערכות לא הורה, כיון שהציונים חשודים על הנפש, ונמצא שכל הפגנה פקו"נ, אבל כאן שזה ייהרג ואל יעבור יש מצוה למסו"נ. ראה עוד מעשה איש ח"א עמוד רלט, ח"ב עמוד רכד, ח"ג עמוד רמח [התיר לחלל שבת לצורך מאבק זה], ח"ה עמוד קסז.
כל הנ"ל מחיפוש ברפרוף באוצה"ח.
לפיכך - הדרא קושיין לדכותא.
[אגב, בעצם הענין שפסקו ע"ז ייהרג ואל יעבור מדין אבזרייהו, צ"ע, דקרקע עולם נינהו. וע' סנהדרין עא: וראיה מביתו של רחב"ת בע"ז יז סע"ב שהושיבוה בקובה של זונות, ואע"פ שהייתה צדקה, וע"ש היטב בגמרא יח רע"א וסע"א. וצ"ע. - רק אםם נימא שעיקר הטעם מדין שעת השמד].
שמעתי פעם שאלה דומה: ה"שפתי צדיק" הסתפק מה הדין אם היו עשרה אנשים (במאמר המוסגר, ישנו ספק של המנ"ח אם צריך עשרה חוץ מהעבר, עוד יש לציין שעצם הדבר שצריך עשרה שנוי במח' ראשונים, דרש"י בע"ז דכ"ח - אם אינני טועה - משמע מדבריו ומדברי הר"ן שם דבפרהסיא הכוונה שיתפרסם אח"כ לעשרה וכ"כ המאירי סו"פ סו"מ ובש"ך יו"ד סי' קנ"ז סק"ד) ואמרו לאחד תעבור ואם לא תעבור אתה תהרג וחברך יעבור, דיש להסתפק דמצד אחד הריגתו לא תועיל דבין כה וכה תהיה עבירה דהרי אם יהרג חבירו לא יוכל לההרג על זה דאין בזה עשרה ומצד שני יש לומר דעתה עליו לההרג, וכצד ב' הכריע הגר"י זילברשטיין שליט"א בחשוקי חמד עמ"ס ע"ז דנ"ג כמדומני דהרי עתה איכא חילול השם ועליו למסור את הנפש ומה אכפת לן שאח"כ תהיה עבירה.יצחק אמר:שמעתי פעם שאלה דומה: דהנה הדין בכל מצות ל"ת אם העכו"ם מתכוון להעבירו על דת בפני עשרה מישראל צריך למסור נפש, השאלה היא אם אחד מאותם עשרה יכול להשתמט וללכת משם אם חייב לעשות כן. דו"ק. בזכרון מעומעם נראה לי שהביאו ראיה מאיזה משנה ברורה, אולי אחד החברים יוכל לדעת מה הראיה.
כעת הראני אבי שליט"א את המשנה ברורה בסימן שכ"ח סקל"א שכתב בזה"ל: אם הכפיה היה באחד מג' עבירות ע"ז וג"ע ושפיכות דמים והוא משער שהנאנס ימסור עצמו למיתה בשביל זה אפשר דצריך לחלל (- לחלל שבת בשביל להציל אותו). עכ"ל.יצחק אמר:שמעתי פעם שאלה דומה: דהנה הדין בכל מצות ל"ת אם העכו"ם מתכוון להעבירו על דת בפני עשרה מישראל צריך למסור נפש, השאלה היא אם אחד מאותם עשרה יכול להשתמט וללכת משם אם חייב לעשות כן. דו"ק. בזכרון מעומעם נראה לי שהביאו ראיה מאיזה משנה ברורה, אולי אחד החברים יוכל לדעת מה הראיה.
ראשית תודה על שמצאת את דברי המשנ"ב, חפשתי במשך הרב זמן בכמה מקומות אפשריים במ"ב ולא מצאתי.יצחק אמר:כעת הראני אבי שליט"א את המשנה ברורה בסימן שכ"ח סקל"א שכתב בזה"ל: אם הכפיה היה באחד מג' עבירות ע"ז וג"ע ושפיכות דמים והוא משער שהנאנס ימסור עצמו למיתה בשביל זה אפשר דצריך לחלל (- לחלל שבת בשביל להציל אותו). עכ"ל.יצחק אמר:שמעתי פעם שאלה דומה: דהנה הדין בכל מצות ל"ת אם העכו"ם מתכוון להעבירו על דת בפני עשרה מישראל צריך למסור נפש, השאלה היא אם אחד מאותם עשרה יכול להשתמט וללכת משם אם חייב לעשות כן. דו"ק. בזכרון מעומעם נראה לי שהביאו ראיה מאיזה משנה ברורה, אולי אחד החברים יוכל לדעת מה הראיה.
כלומר המשנה ברורה מסתפק אם צריך לחלל שבת בשביל להציל אדם מלמות על קידוש ה' בשביל שלא לעבור על אחד מג' עבירות, א"כ לנידו"ד שלא בטוח שאחד מהעשרה צריך להתרחק משם.
ויש קצת הערה מזה על מה שכתב הרב יוסף יצחק.
גם האגרות משה פירש כן בדעת המשנה ברורה כמו שמפורש בדבריו, ומה שהאגרות משה כותב בהמשך דבריו שצריך להציל משום ספק פיקו"נ להחמיר כוונתו דהרי הרודף אחר הערוה בשבת מותר להצילו בנפשו ויש לו דין רודף, ומבואר שמחללין שבת בשביל שלא יעבור על ג' עבירות, וכוונת האגרות משה דאפילו אם נימא שאם ודאי לנו שייהרג אי"צ להצילו כיון שהוא עושה כדין מ"מ כיון שיש לנו ספק שמא הוא לא ייהרג בשביל זה צריך להציל אותו, בשביל שלא יעבור על האיסור!יוסף יצחק אמר:ר' צבי לעוינזהון (לוינסון) זצ"ל חתן הח"ח וכן יבדלחט"א הגרח"ק מבארים דהספק של המשנ"ב אם יש למנוע ממנו לההרג מאחר ועושה כדין, ולפ"ז הוא ממש ספיקא דידן דאותו ספק יש גם ביום חול, ומצדד המשנ"ב שיש להצילו.
לי היה נראה טעם אחר בדבריהם, שברכת הגומל שייכא רק כשאדם היה בסכנה וכל מי שהוא בסכנה הוא עומד בדין כמו שהאריכו בגמ' שבת על המשנה על ג' עבירות נשים מתות, ויש שם בגמ' חידוש נפלא שכל חולה שנוטה למות אומרים לו התוודה שכל המומתין מתוודין, ביאור דברי הגמ' דכיון שחלה הרי נכנס לסכנה וא"כ בודאי עמד בדין וכיון שאנו רואים שהוא נוטה למות מוכח שנגזר עליו מיתה והוא נכלל ב"מומתין" וצריך וידוי), וכיון שניצול צריך קרבן תודה, אבל מי שהיה בסכנה מחמת הדרגה הרוחנית שלו אי"ז סכנה המעוררת דין ולכן אי"צ קרבן תודה.יצחק אמר:ו[highlight=yellow][glow=red]לכאו' הטעם כי כשניצל למעשה איבד את המצוה של קידוש השם, ואין ראוי לברך על זה.[/glow][/highlight]
אכן אתה צדוק שבהתחלה האגרו"מ כתב דהמשנ"ב נקט לשון אפשר כיון שיש צד שלא מחללין דהוי מניעה מקוידוש, אך לא הבנתי אם כן מהו שסיים דלעתו מסתבר דמחללין דהוי ספק פיקו"נ, ומשמע דהרכיע כן דלא כמשנ"ב דהסתפק, ומה אם ההספק של המשנ"ב?יצחק אמר:גם האגרות משה פירש כן בדעת המשנה ברורה כמו שמפורש בדבריו, ומה שהאגרות משה כותב בהמשך דבריו שצריך להציל משום ספק פיקו"נ להחמיר כוונתו דהרי הרודף אחר הערוה בשבת מותר להצילו בנפשו ויש לו דין רודף, ומבואר שמחללין שבת בשביל שלא יעבור על ג' עבירות, וכוונת האגרות משה דאפילו אם נימא שאם ודאי לנו שייהרג אי"צ להצילו כיון שהוא עושה כדין מ"מ כיון שיש לנו ספק שמא הוא לא ייהרג בשביל זה צריך להציל אותו, בשביל שלא יעבור על האיסור!יוסף יצחק אמר:ר' צבי לעוינזהון (לוינסון) זצ"ל חתן הח"ח וכן יבדלחט"א הגרח"ק מבארים דהספק של המשנ"ב אם יש למנוע ממנו לההרג מאחר ועושה כדין, ולפ"ז הוא ממש ספיקא דידן דאותו ספק יש גם ביום חול, ומצדד המשנ"ב שיש להצילו.
לצערי לא הצלחתי להבין כוונתך, הרי מפורש בדבריו שהטעם הוא משום שבאופן שהקב"ה ציווה עליו להסתכן אין זה מקום סכנה, דמקום סכנה ודאי אסור להכנס כלל, ובמקום מסופק התירו רק צריך לברך הגומל, אבל בשעה שהקב"ה מצווה עליו אזי הפשא"ס התיר לו להסתכן ע"כ דאין זה סכנה (ואף דבעיני בשר זה סכנה, אך מ"מ בעיני הקב"ה אינו כן דעד כמה שמת על קידוש ה' לא נסתכן אלא אדרבה עשה את שמוטל עליו).סבא אמר:[highlight=yellow][glow=red]לכאו' הטעם כי כשניצל למעשה איבד את המצוה של קידוש השם, ואין ראוי [BBvideo=560,315][/BBvideo]לברך על זה.[/glow][/highlight]
טכנית הפתרון לברוח לחו"ל לא קייים,חכם באשי אמר:אחדד את השאלה: כידוע בקום המדינה הורה החזו"א - ואתו עמו שאר גדול"י - על גזירת גיוס בנות שדינה ייהרג ואל יעבור. (ויבואו החכמים וימצאו את המקורות בדיוק.)
ולא הבנתי, הרי יכולים כולם לקום ולטוס לארה"ב ושלום על ישראל.
ולכן הדבר "צע"ג" אצלי.
לגבי גירוש ספרד - אולי מישהו יוכל למקד למקור שיכלו לברוח ולא עשו כן? ואף אם יכלו, מנ"ל שבאמת פסקו ע"ז דין גזירת שמד?