ביצה י''ב ע''א, בישול מאכל אסור ביום טוב

בן ישיבה

משתמש ותיק
בגמ' דתני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד,
וברש''י שם שהבישול אב מלאכה הוא ובישול גיד דבר האסור ואינו ראוי לאכילה ועומד באסור לא תעשה כל מלאכה דלא הותר אלא לצורך, עכ''ל.

ומבו' בזה דמאכל אסור לא נחשב אוכל, ואי לא אמרי' מתוך חייב, וה''ה לכאו' בכל מאכל איסור וכגון מבשל בשר נבילה וטריפה יהא חייב משום לא תעשה כל מלאכה,

ולכאו' הרי סוכ''ס הוא ראוי למאכל, רק התורה אסרתו, ואם הוא רשע שאוכל נו''ט הרי שפיר הוי אוכל נפש,
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
לדברי המהר"ם ועוד שעניין אוכל נפש הוא מכח עשה דשמחת יו"ט לק"מ
ואף אי לא פשוט שאין שייך שמחה בהוללות ואין ההיתר אוכל נפש אלא שמחת יו"ט
 

סתם איש

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
בגמ' דתני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד,
וברש''י שם שהבישול אב מלאכה הוא ובישול גיד דבר האסור ואינו ראוי לאכילה ועומד באסור לא תעשה כל מלאכה דלא הותר אלא לצורך, עכ''ל.

ומבו' בזה דמאכל אסור לא נחשב אוכל, ואי לא אמרי' מתוך חייב, וה''ה לכאו' בכל מאכל איסור וכגון מבשל בשר נבילה וטריפה יהא חייב משום לא תעשה כל מלאכה,

ולכאו' הרי סוכ''ס הוא ראוי למאכל, רק התורה אסרתו, ואם הוא רשע שאוכל נו''ט הרי שפיר הוי אוכל נפש,
 
אין חכמה אמר:
לדברי המהר"ם ועוד שעניין אוכל נפש הוא מכח עשה דשמחת יו"ט לק"מ
ואף אי לא פשוט שאין שייך שמחה בהוללות ואין ההיתר אוכל נפש אלא שמחת יו"ט

בהדיא בסוגיא שם שעכ"פ זה מותר מדין מתוך, והיינו דחשיב צורך יו"ט, אלא דאי"ז חשיב אכילה אבל הנאה שפיר חשיב. וע"כ שלא אכפ"ל שהוא הוללות.
ובאמת באיסור דראבנן נחלקו הרעק"א והשאג"א אי חשיב שראוי לאכילה ביו"ט.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
סתם איש אמר:
בן ישיבה אמר:
בגמ' דתני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד,
וברש''י שם שהבישול אב מלאכה הוא ובישול גיד דבר האסור ואינו ראוי לאכילה ועומד באסור לא תעשה כל מלאכה דלא הותר אלא לצורך, עכ''ל.

ומבו' בזה דמאכל אסור לא נחשב אוכל, ואי לא אמרי' מתוך חייב, וה''ה לכאו' בכל מאכל איסור וכגון מבשל בשר נבילה וטריפה יהא חייב משום לא תעשה כל מלאכה,

ולכאו' הרי סוכ''ס הוא ראוי למאכל, רק התורה אסרתו, ואם הוא רשע שאוכל נו''ט הרי שפיר הוי אוכל נפש,
 
אין חכמה אמר:
לדברי המהר"ם ועוד שעניין אוכל נפש הוא מכח עשה דשמחת יו"ט לק"מ
ואף אי לא פשוט שאין שייך שמחה בהוללות ואין ההיתר אוכל נפש אלא שמחת יו"ט

בהדיא בסוגיא שם שעכ"פ זה מותר מדין מתוך, והיינו דחשיב צורך יו"ט, אלא דאי"ז חשיב אכילה אבל הנאה שפיר חשיב. וע"כ שלא אכפ"ל שהוא הוללות.
ובאמת באיסור דראבנן נחלקו הרעק"א והשאג"א אי חשיב שראוי לאכילה ביו"ט.
הנידון לא היה אם יש מתוך 
הנידון היה למה אינו אוכ"נ ממש
תשובתי באה ע"ז

 
 

סתם איש

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
סתם איש אמר:
בן ישיבה אמר:
בגמ' דתני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד,
וברש''י שם שהבישול אב מלאכה הוא ובישול גיד דבר האסור ואינו ראוי לאכילה ועומד באסור לא תעשה כל מלאכה דלא הותר אלא לצורך, עכ''ל.

ומבו' בזה דמאכל אסור לא נחשב אוכל, ואי לא אמרי' מתוך חייב, וה''ה לכאו' בכל מאכל איסור וכגון מבשל בשר נבילה וטריפה יהא חייב משום לא תעשה כל מלאכה,

ולכאו' הרי סוכ''ס הוא ראוי למאכל, רק התורה אסרתו, ואם הוא רשע שאוכל נו''ט הרי שפיר הוי אוכל נפש,
 
אין חכמה אמר:
לדברי המהר"ם ועוד שעניין אוכל נפש הוא מכח עשה דשמחת יו"ט לק"מ
ואף אי לא פשוט שאין שייך שמחה בהוללות ואין ההיתר אוכל נפש אלא שמחת יו"ט

בהדיא בסוגיא שם שעכ"פ זה מותר מדין מתוך, והיינו דחשיב צורך יו"ט, אלא דאי"ז חשיב אכילה אבל הנאה שפיר חשיב. וע"כ שלא אכפ"ל שהוא הוללות.
ובאמת באיסור דראבנן נחלקו הרעק"א והשאג"א אי חשיב שראוי לאכילה ביו"ט.
הנידון לא היה אם יש מתוך 
הנידון היה למה אינו אוכ"נ ממש
תשובתי באה ע"ז

וע"ז כתבתי שאם כדבריך אין טעם שיחשב כלל צורך יו"ט ואף לא יהיה בזה היתר של מתוך.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
סתם איש אמר:
אין חכמה אמר:
סתם איש אמר:
 


בהדיא בסוגיא שם שעכ"פ זה מותר מדין מתוך, והיינו דחשיב צורך יו"ט, אלא דאי"ז חשיב אכילה אבל הנאה שפיר חשיב. וע"כ שלא אכפ"ל שהוא הוללות.
ובאמת באיסור דראבנן נחלקו הרעק"א והשאג"א אי חשיב שראוי לאכילה ביו"ט.
הנידון לא היה אם יש מתוך 
הנידון היה למה אינו אוכ"נ ממש
תשובתי באה ע"ז

וע"ז כתבתי שאם כדבריך אין טעם שיחשב כלל צורך יו"ט ואף לא יהיה בזה היתר של מתוך.
מתוך אי"צ שיהא ממש שייך ליו"ט
משא"כ אוכ"נ גופא
 
 

סתם איש

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
סתם איש אמר:
אין חכמה אמר:
הנידון לא היה אם יש מתוך 
הנידון היה למה אינו אוכ"נ ממש
תשובתי באה ע"ז

וע"ז כתבתי שאם כדבריך אין טעם שיחשב כלל צורך יו"ט ואף לא יהיה בזה היתר של מתוך.
מתוך אי"צ שיהא ממש שייך ליו"ט
משא"כ אוכ"נ גופא
מנין לך? מתוך מתיר שאר צרכים שאינם או"נ.
ועוד דמ"ש סו"ס צריך את הדחיה של שמחת יו"ט ובהוללות אין דחיה.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
סתם איש אמר:
אין חכמה אמר:
סתם איש אמר:
וע"ז כתבתי שאם כדבריך אין טעם שיחשב כלל צורך יו"ט ואף לא יהיה בזה היתר של מתוך.
מתוך אי"צ שיהא ממש שייך ליו"ט
משא"כ אוכ"נ גופא
מנין לך? מתוך מתיר שאר צרכים שאינם או"נ.
ועוד דמ"ש סו"ס צריך את הדחיה של שמחת יו"ט ובהוללות אין דחיה.

שיטת רש"י ביצה יב שאפי' שלא לצורך כלל מותר מן התורה
מתוך הוא הרחבה של ההיתר
וא"א שיהא בגדריו ממש
אני דברתי על הדין המקורי לפני המתוך
 

סתם איש

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
סתם איש אמר:
אין חכמה אמר:
מתוך אי"צ שיהא ממש שייך ליו"ט
משא"כ אוכ"נ גופא
מנין לך? מתוך מתיר שאר צרכים שאינם או"נ.
ועוד דמ"ש סו"ס צריך את הדחיה של שמחת יו"ט ובהוללות אין דחיה.

שיטת רש"י ביצה יב שאפי' שלא לצורך כלל מותר מן התורה
מתוך הוא הרחבה של ההיתר
וא"א שיהא בגדריו ממש
אני דברתי על הדין המקורי לפני המתוך
כמובן שלרש"י אין ראיה [ואדרבה כבר כתבו הראשונים שמבשל גיד זהו המקור של שיטת רש"י], הנידון לשאר הראשונים שמדאורייתא בעי צורך היום, ובזה אין כלל נ"מ.
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
סתם איש אמר:
אין חכמה אמר:
סתם איש אמר:
מנין לך? מתוך מתיר שאר צרכים שאינם או"נ.
ועוד דמ"ש סו"ס צריך את הדחיה של שמחת יו"ט ובהוללות אין דחיה.

שיטת רש"י ביצה יב שאפי' שלא לצורך כלל מותר מן התורה
מתוך הוא הרחבה של ההיתר
וא"א שיהא בגדריו ממש
אני דברתי על הדין המקורי לפני המתוך
כמובן שלרש"י אין ראיה [ואדרבה כבר כתבו הראשונים שמבשל גיד זהו המקור של שיטת רש"י], הנידון לשאר הראשונים שמדאורייתא בעי צורך היום, ובזה אין כלל נ"מ.
לא מפשינן פלוגתא
ברש"י רואים שגדר מתוך מוציא את עניין אוכ"נ מעיקר ההיתר שהוא לאכילה בלבד ומתיר לגמרי
גם אם בעי צורך היום קצת מ"מ הדבר יצא מעיקר ההיתר ובזה רש"י שווה לכל הראשונים
 
 
חלק עליון תַחתִית