לישועתך קויתי השם
משתמש ותיק
למה יש חיוב הכרת הטוב? מאי שנא מאיסור לא תיקום וכו' שכתב החינוך במצוה רמ"א שהוא משום שהכל מה', ע"ש?
משמיים יתנו לו שכר...שאר לעמו אמר:משמים שפלוני יהיה מיטיבך
ברור, אבל משמים יגזרו שלא יקבל שוב הטבה מפלוני או אלמוני.. כי איננו ראוי.לישועתך קויתי השם אמר:משמיים יתנו לו שכר...שאר לעמו אמר:משמים שפלוני יהיה מיטיבך
לא הסברת את ההבדל בין חיוב הכרת הטוב לאיסור נקמהפיילוט 0.4 אמר:אם נמשיך הלאה עם הגישה שהכל משמים - גם לא נחזור בתשובה על דברים שעשינו כי הכל משמים...
העובדה שמשמים נקבע שאת הטובה תקבל מפלוני לא מונעת את החיוב שלך להודות לו על מה שהוא עשה לך (זה משחק על הגבול של ידיעה ובחירה).
לך יש חיוב להכיר בכך שהאחר היטיב לך, ולהודות לו על כך. יחד עם זה אתה יודע שכבר נקבע בשמים שטובה פלונית תגיע אליך ע''י פלוני. שני מישורים שונים.
שואל אמר:עכשיו בענין מעשה רע, נ"ל העניין, מיקוד הדעת, דהיינו שהרי באמת יש את שני הבחינות, ה', והאדם שעשה, ועיקר המשקל ברור ה' שסובב, לכן בדבר רע אומרים לאדם תתמקד בזה שהוא לא הסיבה והדבר הזה ממילא היה צריך להעשות לך, וזה מוריד הרבה מאוד מהכעס והשנאה כי מה זה משנה איך זה יגיע
אשמח שתכתוב את המקום המדויק של דברי חובת הלבבות.יושב אוהלים אמר:שואל אמר:עכשיו בענין מעשה רע, נ"ל העניין, מיקוד הדעת, דהיינו שהרי באמת יש את שני הבחינות, ה', והאדם שעשה, ועיקר המשקל ברור ה' שסובב, לכן בדבר רע אומרים לאדם תתמקד בזה שהוא לא הסיבה והדבר הזה ממילא היה צריך להעשות לך, וזה מוריד הרבה מאוד מהכעס והשנאה כי מה זה משנה איך זה יגיע
החובת הלבבות שולל לגמרי החלק שהוא עשה לך משהו, (ולא רק שלא נתמקד בזה, אלא שזה לא קיים!) והוא משווה את זה למישהו שקיבל מכה ממקל ביד האדם, כמו שפשוט לך שאין שום טעם ועניין כלל לכעוס על המקל, כך תבין שהאדם שהכה אותך אינו אלא מקל ביד השם.
(ומה שהוא נענש בגלל ש"בחר להיות המקל" זה לא קשור אליך כלל וכלל, כיון שהמכה היית בין כך מקבל, וזה לא משנה איזה מקל היכה אותך).
זה פשוט שחיוב הכרת הטוב הוא על מקבבל הטובה, ולמה מה שפלוני בחר או החליט להטיב לי מחייב אותי להחזיר טובה? האם אני נציג של השם לתת שכר לגומלי חסדים? אם כן, אז גם כשהוא הטיב לאחרים, לא רק כשהטיב לי?שואל אמר:נדמה לי העניין כך. באמת כל משמים נקבע מה יגיע לי דבר טוב או דבר רע, וזה יגיע אלי בלי קשר לאדם שעשה לי את זה. ולכן עיקר היחס והחשיבות למה שנעשה לי אמור להיות למי שבאמת סידר לי אותו, בורא העולם, אבל יש בעיקרון עוד יחס, לאמצעי, האדם שהחליט בעצמו לעשות לי את זה.(ובדווקא אני נוקט החליט ולא בחר משום שהרבה פעמים זה לא בחירה, זה הרגל או אילוץ חברתי או נפשי בין לטוב בין לרע, אבל הרבה פעמים זה בחירה שבחר עכשיו או בחר פעם וקנה הרגל שנחשב תמיד בבחירתו.)כי ה' קבע שזה יהיה, אבל ה' קבע שמה שהוא עושה לא מגיע ישר אלא דרך אמצעי, והאמצעי האדם שהחליט אתה מכיר בטובה שעשה לך. ולכן עיקר המשקל למי שבגללו מגיע לך אבל יש גם יחס למי שעושה.
ולפי זה יש משמעות גדולה כשאדם עשה טוב, לתפוס שהכל משמים ולא רק במעשה רע, ובזה בדרך כלל אנחנו טועים שאנחנו מרגישים הוא עשה לי את זה ולפעמים אנחנו נמסים מול אדם שעשה לנו טוב, וזה לא נכון צריך לתפוס שה' עשה לי את זה, ונכון צריך וטבעי להכיר בטובה של זה שהיה לו הרצון וההחלטה לעשות את פעולת ההטבה וזה חשוב מאוד כמובן, בקיצור צריך לשים לב מה התחושה שלנו כשאנחנו מודים לאדם, שהוא המביא לזה או הוא הפועל.
עכשיו בענין מעשה רע, נ"ל העניין, מיקוד הדעת, דהיינו שהרי באמת יש את שני הבחינות, ה', והאדם שעשה, ועיקר המשקל ברור ה' שסובב, לכן בדבר רע אומרים לאדם תתמקד בזה שהוא לא הסיבה והדבר הזה ממילא היה צריך להעשות לך, וזה מוריד הרבה מאוד מהכעס והשנאה כי מה זה משנה איך זה יגיע. ובאמת זה לא לגמרי נכון כי יש פה רצון והחלטה שלו להרע לי, נכון אבל תתמקד בצד השני והעיקרי, כי זה עבודה משמעותית בחיים של האדם כי יש הרבה מצבים והרגשות והעבודה והבחירה להתמקד במה שנכון והתורה רוצה שנתמקד.
ובאמת בלב עדיין נשאר ההקפדה, (וכמו סיפורים על בעלי המוסר שהמתינו חודשים עד שאמרו לאדם שהרע להם שמוחלים לו והרי וודאי היו חזקים באמונה) ולזה יש עבודה נפרדת, הא' מה שכתוב בתורה לא תשנא את אחיך בלבביך, וידוע הפי' של הראשונים שלא ישמור בלב אלא ילך ויאמר לו ואז יתברר לו שאין זה כמו שנדמה לו או שהשני יבקש ממנו מחילה, ואם זה לא אפשרי יש העבודה להיות רחום וללמד זכות ולהבין שלא עשה את זה מרוע צרוף אלא היה לו כאב קשה לו וכו'.
לא באתי לתרץ את הקושיא המקורית, באתי רק לשלול את מה שכבת שכל ענין הרמב"ן לגבי לא תיקום הוא אך ורק שלא נתייחס לזה.שואל אמר:אבל תסביר גם, איך מסתדר לפי זה פי' הרמבן על לא תשנא את אחיך והוכח תוכיח (קדושים יט' יז')
מה העניין לדבר בכלל עם המרע כדי שלא ישנא אותו, עם המקל יש עניין לדבר.
לישועתך קויתי השם אמר:זה פשוט שחיוב הכרת הטוב הוא על מקבבל הטובה, ולמה מה שפלוני בחר או החליט להטיב לי מחייב אותי להחזיר טובה? האם אני נציג של השם לתת שכר לגומלי חסדים? אם כן, אז גם כשהוא הטיב לאחרים, לא רק כשהטיב לי?שואל אמר:
לא הבנתי ברור מה אתה אומר.יושב אוהלים אמר:לא באתי לתרץ את הקושיא המקורית, באתי רק לשלול את מה שכבת שכל ענין הרמב"ן לגבי לא תיקום הוא אך ורק שלא נתייחס לזה.שואל אמר:אבל תסביר גם, איך מסתדר לפי זה פי' הרמבן על לא תשנא את אחיך והוכח תוכיח (קדושים יט' יז')
מה העניין לדבר בכלל עם המרע כדי שלא ישנא אותו, עם המקל יש עניין לדבר.
לישועתך קויתי השם אמר:זה פשוט שחיוב הכרת הטוב הוא על מקבבל הטובה, ולמה מה שפלוני בחר או החליט להטיב לי מחייב אותי להחזיר טובה? האם אני נציג של השם לתת שכר לגומלי חסדים? אם כן, אז גם כשהוא הטיב לאחרים, לא רק כשהטיב לי?שואל אמר:
זה בדיוק מה שהחובת הלבבות רוצצה ללמד אותנו, שאף שב"מציאות הארצית" טבע האדם הוא לחשוב שיש לו על מה לכעוס על האדם שהכהו, האמת הוא שזה לא קיים כלל וכלל, והוא ממש כמו מקל שהיכהו, שאין סיבה כלל לכעוס על המקל. וזהו גם כן כוונת הרמב"ן לגבי איסור קנאה.שואל אמר:לא הבנתי ברור מה אתה אומר.יושב אוהלים אמר:לא באתי לתרץ את הקושיא המקורית, באתי רק לשלול את מה שכבת שכל ענין הרמב"ן לגבי לא תיקום הוא אך ורק שלא נתייחס לזה.שואל אמר:אבל תסביר גם, איך מסתדר לפי זה פי' הרמבן על לא תשנא את אחיך והוכח תוכיח (קדושים יט' יז')
מה העניין לדבר בכלל עם המרע כדי שלא ישנא אותו, עם המקל יש עניין לדבר.
אני אמרתי שיש ב' בחינות, הסיבה האמיתית למה שקורה וזה ה' עושה, ויש את החלק של מה שקורה בין האנשים והעבודה במשהו רע שנעשה זה להתמקד בסיבה, אבל וודאי שיש משמעות ויחס לחלק של מה שקורה במציאות הארצית וא"א להתעלם מזה ולכן יש הכרת הטוב וחסד וכו'.
לא ראיתי את החובות הלבבות אבל נ"ל ברור שאינו מתכוין למחוק את החלק של מעשה האדם כלפי, וכמו שהוכחתי מלא תשנא וכמו שמוכח מהרת הטוב, ונ"ל שהוא פשוט מסביר ומצייר חזק את ההיבט שבו צריך להתמקד כשנעשה רע מאדם שהוא כמו מקל ביחס לסיבה להיעשות לי הדבר
לישועתך קויתי השם אמר:למה יש חיוב הכרת הטוב? מאי שנא מאיסור לא תיקום וכו' שכתב החינוך במצוה רמ"א שהוא משום שהכל מה', ע"ש?