ביאור חובת הכרת הטוב

כדי

משתמש ותיק
השאלה מתגברת כשקוראים את החינוך שמסביר את האיסור לנקום שזה חוסר אמונה, וא''כ ק' דה''ה להיפך.
אבל התשובה הפשוטה שהכרת הטוב זה רגש קיים ומי שמדחיק אותו הוא מושחת. (אמנם יכול להיות שמי שלא מרגיש אותו בגלל שהוא חזק באמונה יהיה פטור וזה משונה מאוד, אז למעשה לא עניתי הרבה...)
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
אם נמשיך הלאה עם הגישה שהכל משמים - גם לא נחזור בתשובה על דברים שעשינו כי הכל משמים...
העובדה שמשמים נקבע שאת הטובה תקבל מפלוני לא מונעת את החיוב שלך להודות לו על מה שהוא עשה לך (זה משחק על הגבול של ידיעה ובחירה).
לך יש חיוב להכיר בכך שהאחר היטיב לך, ולהודות לו על כך. יחד עם זה אתה יודע שכבר נקבע בשמים שטובה פלונית תגיע אליך ע''י פלוני. שני מישורים שונים.
 

והאיש משתאה

משתמש רגיל
עיין פח"י אגרות וכתבים אגרת מג
וז"ל הנה כל משכיל בעבודת ה' יודע נאמנה כי עולם עבודת ה' עשוי הוא רשויות רשויות וכל רשות יש לה חוקים ומשפטים הנוהגים בה במיוחד וממילא אין שום סתירה סותרת את חילופי ההנהגות בין רשות אחת לחברתה והלא בשעה שקילל שמעי בן גרא את דוד לא הניח דוד לעשות שום מחאה כנגדו באומרו כי ה' אמר לו קלל בכ"ז רואים אנו כי המילים האחרונות של דוד בהאי עלמא היה הציווי להוריד את שיבתו של שמעי בדם שאולה ע"כ ועיי"ש שמדבר קצת על נקמה
איני יודע לסביר הדברים אמנם נראה לי שהם מורגשים בלב כל אחד ואדרבא אשמח למישהו שייטיב לבאר זאת 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
שאר לעמו אמר:
משמים שפלוני יהיה מיטיבך
משמיים יתנו לו שכר...
ברור, אבל משמים יגזרו שלא יקבל שוב הטבה מפלוני או אלמוני.. כי איננו ראוי.
עולם חסד יבנה, א"א לאדם לחיות ללא אנשים אחרים בעולם.
ומי שלא מכיר טובה למטיבו לא מכיר טובה לבראו. וגרוע מן הבהמה שידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו.
 
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
פיילוט 0.4 אמר:
אם נמשיך הלאה עם הגישה שהכל משמים - גם לא נחזור בתשובה על דברים שעשינו כי הכל משמים...
העובדה שמשמים נקבע שאת הטובה תקבל מפלוני לא מונעת את החיוב שלך להודות לו על מה שהוא עשה לך (זה משחק על הגבול של ידיעה ובחירה).
לך יש חיוב להכיר בכך שהאחר היטיב לך, ולהודות לו על כך. יחד עם זה אתה יודע שכבר נקבע בשמים שטובה פלונית תגיע אליך ע''י פלוני. שני מישורים שונים.
לא הסברת את ההבדל בין חיוב הכרת הטוב לאיסור נקמה
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
עיקר חיוב הכרת הטוב הוא מפני שהכופר בטובתו של חבירו סופו שכופר בהקב"ה [מדרש אגור פרשה ז'] ולא משום שחבירו באמת עשה את הטובה אלא הוא אופן שבו האדם מכיר בטובה, ומכאן להכרת הטובה להקב"ה.
והראיה מדומם וכו'. כידוע.
 

אשר ברא

משתמש ותיק
בקצרה:
עניין קניין המדות הטובות הם משלמות הנפש. והמתנהג במדות מושחתות הוא בעל נפש גרועה.
רמב"ם פירוש המשניות - מסכת סנהדרין פרק י משנה א
"וכבר זכרו דברים זולתי אלה שהעושה אותם אין לו חלק לעולם הבא. אמרו (בבא מציעא נח:) המלבין פני חבירו ברבים והקורא לחבירו בכנוי והמתכבד בקלון חבירו, לפי שלא יעשה מעשה מאלה ואף על פי שהם עבירות קלות כפי מחשבת החושב אלא בעל נפש גרועה שאין בה שלימות ואינה ראויה לעולם הבא".
ודוגמא לזה תמצא במש"כ הרמב"ם בספר המצוות בעניין לא תקלל חרש.
ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה שיז
והמצוה השי"ז היא שהזהירנו מקלל אי זה איש שיהיה מישראל והוא אמרו (קדושים יט יד) לא תקלל חרש. והבין ממני ענין אמרו חרש מה הוא. וזה כי הנפש כשהתנועעה לנקום מן המזיק לפי צורת ההזק הקיימת בדמיון הנה לא תסור מתנועתה עד שתגמול למזיק לפי צורת ההזק הרשומה בדמיון, וכאשר שלמה לו גמול תנוח אותה התנועה ונעדרת אותה הצורה מן הדמיון. ופעמים תשלמהו גמול בקללה ובחרופין לבד ותנוח בדעתה בשיעור מה שהגיע למזיק מן ההזק באותם המאמרים והחרוף. ופעמים יהיה הענין יותר קשה ולא תנוח התנועה ההיא עד שתאבידהו כל ממונו ואז תנוח בדעתה שיעור מה שהגיע לו מכאב לאבוד ממונו. ופעמים יהיה הענין יותר קשה ולא תנוח עד שתנקם ממנו בגופו במיני ההכאות וחסרון האיברים. ופעמים יהיה הענין יותר קשה ולא תנוח התנועה ההיא עד שתקח נפש המזיק ותסלקו מן המציאות. וזה הוא התכלית. ופעמים תהיה תנועת הנפש קטנה לבקשת עונש המזיק, וזה לקטנות עונו, עד שתנוח התנועה ההיא בצעקות וגזמו עליו וקללו אותו ואף על פי שלא ישמע אותו ולא יהיה במעמד ההוא. וזה הוא מפורסם מפועל בעלי החמה והכעס שהם תנוח נפשם בזה השעור מהחטאים הקלים מאד ואף על פי שיהיה החוטא בלתי יודע בכעסם וגידופיהם בלתי שומע.
ואולי היה עולה במחשבתנו כי תכלית מה שנאסר לנו קללת איש מישראל כשיהיה שומע אותה, למה שישיגהו מן הצער והכאב, אבל קללת חרש אחר שלא ישמע ושלא יכאב בו שלא יהיה חוטא בזה, הנה הודיענו שהוא אסור והזהיר ממנו. כי התורה לא הקפידה בענין המקולל לבד אבל הקפידה בענין המקלל גם כן שהזהירה שלא יניע נפשו אל הנקמה ולא ירגילה לכעוס. וכו'".
ומדה טובה מרובה.
ואמנם לעניין הכרת הטוב יש בזה עניין עמוק יותר, וכבר הוזכר למעלה בקצרה, וע"פ דברי החינוך הידועים במצוות כבוד אב ואם 
ספר החינוך פרשת יתרו מצוה לג
משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא. 
 

שואל

משתמש חדש
נדמה לי העניין כך. באמת כל משמים נקבע מה יגיע לי דבר טוב או דבר רע, וזה יגיע אלי בלי קשר לאדם שעשה לי את זה. ולכן עיקר היחס והחשיבות למה שנעשה לי אמור להיות למי שבאמת סידר לי אותו, בורא העולם, אבל יש בעיקרון עוד יחס, לאמצעי, האדם שהחליט בעצמו לעשות לי את זה.(ובדווקא אני נוקט החליט ולא בחר משום שהרבה פעמים זה לא בחירה, זה הרגל או אילוץ חברתי או נפשי בין לטוב בין לרע, אבל הרבה פעמים זה בחירה שבחר עכשיו או בחר פעם וקנה הרגל שנחשב תמיד בבחירתו.)כי ה' קבע שזה יהיה, אבל ה' קבע שמה שהוא עושה לא מגיע ישר אלא דרך אמצעי, והאמצעי האדם שהחליט אתה מכיר בטובה שעשה לך. ולכן עיקר המשקל למי שבגללו מגיע לך אבל יש גם יחס למי שעושה.
ולפי זה יש משמעות גדולה כשאדם עשה טוב, לתפוס שהכל משמים ולא רק במעשה רע, ובזה בדרך כלל אנחנו טועים שאנחנו מרגישים הוא עשה לי את זה ולפעמים אנחנו נמסים מול אדם שעשה לנו טוב, וזה לא נכון צריך לתפוס שה' עשה לי את זה, ונכון צריך וטבעי להכיר בטובה של זה שהיה לו הרצון וההחלטה לעשות את פעולת ההטבה וזה חשוב מאוד כמובן, בקיצור צריך לשים לב מה התחושה שלנו כשאנחנו מודים לאדם, שהוא המביא לזה או הוא הפועל.
עכשיו בענין מעשה רע, נ"ל העניין, מיקוד הדעת, דהיינו שהרי באמת יש את שני הבחינות, ה', והאדם שעשה, ועיקר המשקל ברור ה' שסובב, לכן בדבר רע אומרים לאדם תתמקד בזה שהוא לא הסיבה והדבר הזה ממילא היה צריך להעשות לך, וזה מוריד הרבה מאוד מהכעס והשנאה כי מה זה משנה איך זה יגיע. ובאמת זה לא לגמרי נכון כי יש פה רצון והחלטה שלו להרע לי, נכון אבל תתמקד בצד השני והעיקרי, כי זה עבודה משמעותית בחיים של האדם כי יש הרבה מצבים והרגשות והעבודה והבחירה להתמקד במה שנכון והתורה רוצה שנתמקד.
ובאמת בלב עדיין נשאר ההקפדה, (וכמו סיפורים על בעלי המוסר שהמתינו חודשים עד שאמרו לאדם שהרע להם שמוחלים לו והרי וודאי היו חזקים באמונה) ולזה יש עבודה נפרדת, הא' מה שכתוב בתורה לא תשנא את אחיך בלבביך, וידוע הפי' של הראשונים שלא ישמור בלב אלא ילך ויאמר לו ואז יתברר לו שאין זה כמו שנדמה לו או שהשני יבקש ממנו מחילה, ואם זה לא אפשרי יש העבודה להיות רחום וללמד זכות ולהבין שלא עשה את זה מרוע צרוף אלא היה לו כאב קשה לו וכו'.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שואל אמר:
עכשיו בענין מעשה רע, נ"ל העניין, מיקוד הדעת, דהיינו שהרי באמת יש את שני הבחינות, ה', והאדם שעשה, ועיקר המשקל ברור ה' שסובב, לכן בדבר רע אומרים לאדם תתמקד בזה שהוא לא הסיבה והדבר הזה ממילא היה צריך להעשות לך, וזה מוריד הרבה מאוד מהכעס והשנאה כי מה זה משנה איך זה יגיע

החובת הלבבות שולל לגמרי החלק שהוא עשה לך משהו, (ולא רק שלא נתמקד בזה, אלא שזה לא קיים!) והוא משווה את זה למישהו שקיבל מכה ממקל ביד האדם, כמו שפשוט לך שאין שום טעם ועניין כלל לכעוס על המקל, כך תבין שהאדם שהכה אותך אינו אלא מקל ביד השם.
(ומה שהוא נענש בגלל ש"בחר להיות המקל" זה לא קשור אליך כלל וכלל, כיון שהמכה היית בין כך מקבל, וזה לא משנה איזה מקל היכה אותך).
 

שואל

משתמש חדש
יושב אוהלים אמר:
שואל אמר:
עכשיו בענין מעשה רע, נ"ל העניין, מיקוד הדעת, דהיינו שהרי באמת יש את שני הבחינות, ה', והאדם שעשה, ועיקר המשקל ברור ה' שסובב, לכן בדבר רע אומרים לאדם תתמקד בזה שהוא לא הסיבה והדבר הזה ממילא היה צריך להעשות לך, וזה מוריד הרבה מאוד מהכעס והשנאה כי מה זה משנה איך זה יגיע

החובת הלבבות שולל לגמרי החלק שהוא עשה לך משהו, (ולא רק שלא נתמקד בזה, אלא שזה לא קיים!) והוא משווה את זה למישהו שקיבל מכה ממקל ביד האדם, כמו שפשוט לך שאין שום טעם ועניין כלל לכעוס על המקל, כך תבין שהאדם שהכה אותך אינו אלא מקל ביד השם.
(ומה שהוא נענש בגלל ש"בחר להיות המקל" זה לא קשור אליך כלל וכלל, כיון שהמכה היית בין כך מקבל, וזה לא משנה איזה מקל היכה אותך).
אשמח שתכתוב את המקום המדויק של דברי חובת הלבבות.
אבל תסביר גם, איך מסתדר לפי זה פי' הרמבן על לא תשנא את אחיך והוכח תוכיח (קדושים יט' יז')
מה העניין לדבר בכלל עם המרע כדי שלא ישנא אותו, עם המקל יש עניין לדבר.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
שואל אמר:
נדמה לי העניין כך. באמת כל משמים נקבע מה יגיע לי דבר טוב או דבר רע, וזה יגיע אלי בלי קשר לאדם שעשה לי את זה. ולכן עיקר היחס והחשיבות למה שנעשה לי אמור להיות למי שבאמת סידר לי אותו, בורא העולם, אבל יש בעיקרון עוד יחס, לאמצעי, האדם שהחליט בעצמו לעשות לי את זה.(ובדווקא אני נוקט החליט ולא בחר משום שהרבה פעמים זה לא בחירה, זה הרגל או אילוץ חברתי או נפשי בין לטוב בין לרע, אבל הרבה פעמים זה בחירה שבחר עכשיו או בחר פעם וקנה הרגל שנחשב תמיד בבחירתו.)כי ה' קבע שזה יהיה, אבל ה' קבע שמה שהוא עושה לא מגיע ישר אלא דרך אמצעי, והאמצעי האדם שהחליט אתה מכיר בטובה שעשה לך. ולכן עיקר המשקל למי שבגללו מגיע לך אבל יש גם יחס למי שעושה.
ולפי זה יש משמעות גדולה כשאדם עשה טוב, לתפוס שהכל משמים ולא רק במעשה רע, ובזה בדרך כלל אנחנו טועים שאנחנו מרגישים הוא עשה לי את זה ולפעמים אנחנו נמסים מול אדם שעשה לנו טוב, וזה לא נכון צריך לתפוס שה' עשה לי את זה, ונכון צריך וטבעי להכיר בטובה של זה שהיה לו הרצון וההחלטה לעשות את פעולת ההטבה וזה חשוב מאוד כמובן, בקיצור צריך לשים לב מה התחושה שלנו כשאנחנו מודים לאדם, שהוא המביא לזה או הוא הפועל.
עכשיו בענין מעשה רע, נ"ל העניין, מיקוד הדעת, דהיינו שהרי באמת יש את שני הבחינות, ה', והאדם שעשה, ועיקר המשקל ברור ה' שסובב, לכן בדבר רע אומרים לאדם תתמקד בזה שהוא לא הסיבה והדבר הזה ממילא היה צריך להעשות לך, וזה מוריד הרבה מאוד מהכעס והשנאה כי מה זה משנה איך זה יגיע. ובאמת זה לא לגמרי נכון כי יש פה רצון והחלטה שלו להרע לי, נכון אבל תתמקד בצד השני והעיקרי, כי זה עבודה משמעותית בחיים של האדם כי יש הרבה מצבים והרגשות והעבודה והבחירה להתמקד במה שנכון והתורה רוצה שנתמקד.
ובאמת בלב עדיין נשאר ההקפדה, (וכמו סיפורים על בעלי המוסר שהמתינו חודשים עד שאמרו לאדם שהרע להם שמוחלים לו והרי וודאי היו חזקים באמונה) ולזה יש עבודה נפרדת, הא' מה שכתוב בתורה לא תשנא את אחיך בלבביך, וידוע הפי' של הראשונים שלא ישמור בלב אלא ילך ויאמר לו ואז יתברר לו שאין זה כמו שנדמה לו או שהשני יבקש ממנו מחילה, ואם זה לא אפשרי יש העבודה להיות רחום וללמד זכות ולהבין שלא עשה את זה מרוע צרוף אלא היה לו כאב קשה לו וכו'.
זה פשוט שחיוב הכרת הטוב הוא על מקבבל הטובה, ולמה מה שפלוני בחר או החליט להטיב לי מחייב אותי להחזיר טובה? האם אני נציג של השם לתת שכר לגומלי חסדים? אם כן, אז גם כשהוא הטיב לאחרים, לא רק כשהטיב לי?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שואל אמר:
אבל תסביר גם, איך מסתדר לפי זה פי' הרמבן על לא תשנא את אחיך והוכח תוכיח (קדושים יט' יז')
מה העניין לדבר בכלל עם המרע כדי שלא ישנא אותו, עם המקל יש עניין לדבר.
לא באתי לתרץ את הקושיא המקורית, באתי רק לשלול את מה שכבת שכל ענין הרמב"ן לגבי לא תיקום הוא אך ורק שלא נתייחס לזה.
 

שואל

משתמש חדש
לישועתך קויתי השם אמר:
שואל אמר:
זה פשוט שחיוב הכרת הטוב הוא על מקבבל הטובה, ולמה מה שפלוני בחר או החליט להטיב לי מחייב אותי להחזיר טובה? האם אני נציג של השם לתת שכר לגומלי חסדים? אם כן, אז גם כשהוא הטיב לאחרים, לא רק כשהטיב לי?

ה' ברא את העולם באופן הזה שיש אנשים ויחסים והנהגות ביניהם, ובדיוק בזה ה' מצווה אותך איך לנהוג, זה חלק מאוד חשוב בחיים ושל יהודי בפרט, ולא נכון לומר מה המשמעות של מה שקורה בין האנשים כלפי הרי הכל ה' החליט כי זה בדיוק מה שה' רוצה שתחייה במציאות לפי איך שהיא ותתן לזה יחס ומשמעות, ואם לא מה לך לרחם על אדם הרי ה' החליט לעשות לו ואם יחליט להיטיב לו הוא יסתדר, וזה לא רק דינים ומצוות וחיובים וחלותים אוי למי שכל החיים יתיחס לאנשים כחפצא של מצוה, וברור שהמצוה היא לרחם גם בלב לאהוב לתת וכו'. כי כך צורת העולם שברא ה' אנשים וביניהם. ואדם שעושה לך טובה אתה מתיחס למה שהוא עשה לך לא למה שהוא עשה מצוה לה', מה שהוא עשה לך בעולם הארצי. רק כתבתי שלגבי דבר רע התורה רוצה שנתמקד בהיבט האחר כי ודאי שהוא נכון גם אם יש את ההיבט הארצי, ובהז שתתמקד זה יוריד הרבה מהכעס.
 

שואל

משתמש חדש
יושב אוהלים אמר:
שואל אמר:
אבל תסביר גם, איך מסתדר לפי זה פי' הרמבן על לא תשנא את אחיך והוכח תוכיח (קדושים יט' יז')
מה העניין לדבר בכלל עם המרע כדי שלא ישנא אותו, עם המקל יש עניין לדבר.
לא באתי לתרץ את הקושיא המקורית, באתי רק לשלול את מה שכבת שכל ענין הרמב"ן לגבי לא תיקום הוא אך ורק שלא נתייחס לזה.
לא הבנתי ברור מה אתה אומר.
אני אמרתי שיש ב' בחינות, הסיבה האמיתית למה שקורה וזה ה' עושה, ויש את החלק של מה שקורה בין האנשים והעבודה במשהו רע שנעשה זה להתמקד בסיבה, אבל וודאי שיש משמעות ויחס לחלק של מה שקורה במציאות הארצית וא"א להתעלם מזה ולכן יש הכרת הטוב וחסד וכו'.
לא ראיתי את החובות הלבבות אבל נ"ל ברור שאינו מתכוין למחוק את החלק של מעשה האדם כלפי, וכמו שהוכחתי מלא תשנא וכמו שמוכח מהרת הטוב, ונ"ל שהוא פשוט מסביר ומצייר חזק את ההיבט שבו צריך להתמקד כשנעשה רע מאדם שהוא כמו מקל ביחס לסיבה להיעשות לי הדבר
 
 

במבי

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
שואל אמר:
זה פשוט שחיוב הכרת הטוב הוא על מקבבל הטובה, ולמה מה שפלוני בחר או החליט להטיב לי מחייב אותי להחזיר טובה? האם אני נציג של השם לתת שכר לגומלי חסדים? אם כן, אז גם כשהוא הטיב לאחרים, לא רק כשהטיב לי?

ישנו כלל בסיס שאומר, חמרא למריה וטיבותה לשקיה, ובתרגום עברי, היין שייך לבעה"ב אך את התודה תאמר למלצר, וה"ה לעניינו אין זה מתפקידנו לעשות חשבונות שמיים, אך את התודה יש לשמור למלצר שהביא לך אותה !!!

ומי שמתעלם מכלל אנושי בסיסי זה, יש לזה השלכות חמורות חוץ מזה שהוא מקלקל את מוסרו הטבעי, הכלל אומר "כל הכופר בטובתו של חבירו סופו לכפור בטובתו של מקום", "חז"ל אומרים  ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו חייב לו" ואף מבחינה מסוימת זה יותר חמור מכיבוד אב ואם כמו שהמדרש ממשיך שם שאם אליהו הנביא ידע להחיות מתים מדוע לא החיה את אביו ואת אמו? אלא "שמסר נפשו על אכסניא שלו" ולכן גם משה חזר ליתרו לבקש ממנו רשות לגאול את ישראל , "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא קבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו לכך כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו" (שמות רבה ד-ב)
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שואל אמר:
יושב אוהלים אמר:
שואל אמר:
אבל תסביר גם, איך מסתדר לפי זה פי' הרמבן על לא תשנא את אחיך והוכח תוכיח (קדושים יט' יז')
מה העניין לדבר בכלל עם המרע כדי שלא ישנא אותו, עם המקל יש עניין לדבר.
לא באתי לתרץ את הקושיא המקורית, באתי רק לשלול את מה שכבת שכל ענין הרמב"ן לגבי לא תיקום הוא אך ורק שלא נתייחס לזה.
לא הבנתי ברור מה אתה אומר.
אני אמרתי שיש ב' בחינות, הסיבה האמיתית למה שקורה וזה ה' עושה, ויש את החלק של מה שקורה בין האנשים והעבודה במשהו רע שנעשה זה להתמקד בסיבה, אבל וודאי שיש משמעות ויחס לחלק של מה שקורה במציאות הארצית וא"א להתעלם מזה ולכן יש הכרת הטוב וחסד וכו'.
לא ראיתי את החובות הלבבות אבל נ"ל ברור שאינו מתכוין למחוק את החלק של מעשה האדם כלפי, וכמו שהוכחתי מלא תשנא וכמו שמוכח מהרת הטוב, ונ"ל שהוא פשוט מסביר ומצייר חזק את ההיבט שבו צריך להתמקד כשנעשה רע מאדם שהוא כמו מקל ביחס לסיבה להיעשות לי הדבר
זה בדיוק מה שהחובת הלבבות רוצצה ללמד אותנו, שאף שב"מציאות הארצית" טבע האדם הוא לחשוב שיש לו על מה לכעוס על האדם שהכהו, האמת הוא שזה לא קיים כלל וכלל, והוא ממש כמו מקל שהיכהו, שאין סיבה כלל לכעוס על המקל. וזהו גם כן כוונת הרמב"ן לגבי איסור קנאה.

לאור דברים אלו, שאלתך לחלק בין זה להכרת הטוב אכן היא שאלה טובה! וחלק מהתשובות כבר נכתבו כאן - אבל באתי רק לומר, שאינו כמו שכתבת, שגם ברע יש על מה לכעוס על האדם, והחיוב הוא רק לא להתמקד בזה.
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
למה יש חיוב הכרת הטוב? מאי שנא מאיסור לא תיקום וכו' שכתב החינוך במצוה רמ"א שהוא משום שהכל מה', ע"ש?

חיוב הכרת הטוב הוא מיסודות העולם . על האדם להידמות להשם ולהיות נותן ומי שבמהותו נותן קשה עליו הקבלה, ובהכרח מתעוררת בו  הכרת הטוב שהיא סוג של החזרה שהופכת אותו גם לנותן.
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
אם נפרש שכאשר נאמר ש'הכל משמיים', הכוונה שאין האדם עומד מאחורי המעשים אלא רק השמיים, אזי גם שלא נטיב לשני כלל כי לא בנו תלויה ההטבה אלא בשמיים. והנה שללנו יסוד הבחירה.
וכבר נתייחס לזה בעל חוה"ל ועיקר דבריו הוא שהבחירה היא מה לרצות. ועומק הכוונה היא שהאדם ברצונו מעורר רצון שמיים. ודרכו גם יוצא לפועל רצון שמים. והנה הוא גם מעורר הרצון, וגם על ידו מתקיים המעשה.
ואם תאמר אם כן מה חטא ברצונו הלא זהו רצון שמיים, הלא כבר ידעת שלא יתקיים דבר אלא אם כן הוא רצוי לפני ה', וכיצד זה יתקיים חטא בעולם. ועל כרחך שהניח הקב"ה אפשרות של רע הגנוזה גם היא בכוונה לטוב, וכמו שביארו לנו רבותינו, ובפרט רמח"ל.
ומה שכתב חוה"ל כלפי נקמה וכדו' שאין לאחר שום אפשרות לפגוע בו וכו', היינו מפני שסוף הכול להשתייך לכונת ההטבה הכללית. הבאה מצד חסדו של ה' יתברך, שהלא אך למען זה נבראה אפשרות של רע.
ובאמת החיים מחולקים לרבדים, ויש את המימד הכללי של הכוונה להיטיב, וויש את המציאות העכשווית שבה יש טוב ורע, ומיטיב ומריע. ונפשו של אדם מחולקת גם היא לרבדים מקבילים זה לעומת זה, יש חלק העומד למול הכוונה הכללית, ויש את הרובד הפונה לחיי המעשה. וכאן ציוותה התורה לכוון מחשוביתנו למקומם, שכלפי עצמנו נחייה ע"פ הכוונה הכללית - באופן שהרעו לנו. ובמי שהיטיב לנו יש לנו לכוון מחשבותינו לרובד הפונה בחיי המעשה. ועניין זה הוא מסוד ידיעה ובחירה וכמו שכ' א' המשיבים.
(ובאמת אין זה חלוקה סתם למען המידות הטובות והישרות, אלא כי באמת לעורר רצון ה' לרע לא שייך אלא אך מצד הכוונה הכללית להיטיב, שהלא אין חפץ ה' ברע. ולעורר רצון ה' לטוב שייך גם מצד רצונו עתה בעולמינו זה, שהלא למען יבחר האדם בטוב נברא כל זה. ודי למבין.)
למדתי דברים אלו ממו"ר הגרח"י קפלן.
 
חלק עליון תַחתִית