למה לא מצויים אנשים המחמירים לא לסמוך על פרוזבול? למה זה לא עוד סוג של היתר מכירה?

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
הנה ענינה של שמיטת קרקע הוא להכריז ולהזכיר "כי לי הארץ".
ולכן תיעבו והרחיקו רבים מגדולי ישראל את היתר המכירה שאין בו אמירה חזקה זו (גם אילולא הבעיות ההלכתיות לשיטתם) וכאילו אומרים החקלאים אנחנו האדונים חלילה.
ויש כידוע רבים אחרים שסברו שגם לו יצוייר שההיתר חל הוא איננו מיועד לבני תורה. 

אז למה שלא נאמר כך גם כלפי שמיטת כספים שכל בעל נפש יראה במה הוא יכול לשמט קצת ללווה שלו...  (חצי מהציבור איתי, כי הלווים כבר מסכימים)
וכמו שאמר שמואל "אי איישר חילי אבטליניה".
וכבר אחז"ל שכל עיקרו של פרוזבול לא בא לעולם אלא בלית ברירה מפני שהיו עוברים על "פן יהיה לבבך בלי-על". 
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
יש הבדל גדול בין דבר שתיקן הלל הזקן והתקבל על כל כלל ישראל לבין מה שתיקנו בחצי השני של תקופת האחרונים ולא התקבל על כולם.
ומבחינת הדין היבש ההבדל ברור שבהיתר מכירה ישנה בעיה של מכירת קרקע לגוים בארץ ישראל שאסורה .
 

וחי בהם

משתמש ותיק
נכון שסבר הלל שעדיף להפסיד המצוה דהשמטת כספים כדי שח"ו לא יעברו על 'פן יהיה דבר עם לבבך בליעל' וגו'.
וזה גם היה הטעם של הסוברים שיש לנהוג בהיתר מכירה גם בזמננו כדי שהחילונים לא יעבדו בשביעית ח"ו. [וראוי לזכור שההיתר נתקן בשעתו ע"י כמה מגדולי הדור (רבי יצחק אלחנן מקאוונא, מהר"י מקוטנא בספרו ישועות מלכו יור"ד סי' נג-נט, ועוד גדולים), שאמנם הם תיקנוהו מחמת חשש פיקוח נפש שהיה בדורם, אבל מ"מ סברו שיש בו ממש].
יורשה לי לי להעיר כי יתכן שאילו הלל הזקן היה מתקן את הפרוזבול בדורינו היו רבים יוצאים נגדו...
אני יודע שיסקולני (וכנראה לא אגיב, כי נושא זה נהפך להיות פוליטי ומן הסתם רוב התגובות נגדי יהיו פוליטיות... ואין לי זמן לזה), אבל צריך לדעת האמת שהענין ההשקפתי של ההיתר מכירה אינו מופרך כ"כ, כמובן אם אכן הוא נעשה ע"פ כל גדרי ההלכה, וזה כבר סוגיא נוספת עם הרבה שאלות ולא בטוח שיש תשובות לכל הבעיות בזה.
אני אומר זאת לאור דברי רבי זאב מראחמיסטריווקא (היה גאון עולם) בהסכמתו לספרי בני ציון, שכותב בתוך הדברים: ראיתי את הקונטרסים מהרב הגאון החריף ובקי ירא ה' כש"ת ר' דוד שפירא שליט"א מספר בני ציון, המדברים משמיטה בזמן הזה, והביא כל יסודי ההיתר מכל הגאונים, וסתר אותם בראיות ברורות ומפורשות מש"ס בבלי וירושלמי ומפוסקים, ועל הכלל כולו יצא לאסור. אמנם לא כן דעתי, כי אם הרבנים הגדולים יחזקו את ההיתר שעד כעת במכירת הקרקע לעכו"ם על שנת השמיטה כדת או באופן אחר, אחרי שיראו את דברי הספר בני ציון. ואפשר יש קצת איסור במכירה, [אמנם] על זה אמרו רז"ל ניחא לחבר שיעביד איסורא זוטא ולא ליעביד עם הארץ איסורא רבה, כי הקבוצים והיושבים על אדמת קרן הקיימת החפשים מדת, לא ישמעו לרבנים ויזרעו בלא היתרים ויכשילו את הרבים בפירות שביעית בלא יודעים, ובשעת הדחק אנחנו סומכים על דעת יחידים להתיר, ובפרט שלדעת רוב הפוסקים שביעית כעת מדרבנן, ובפרט במצב השורר כעת שיש חשש שאם לא יזרעו השדות יכול להיות שהערבים יגזלו הקרקע ויזרעו ואח"כ קשה להוציא מידם, שזאת גם לדעת המחבר ספר בני ציון מותר עפ"י הפוסקים. אבל מי שיכול לקיים שמיטת קרקעות כדינו, דבר גדול יעשה וקידוש השם ונאמן ה' לשלם שכרו בכפליים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ולמה לא שאלו עד כה למה מותר למכור חמץ?
יורשה לי לומר שאמירה כגון דא: שהיום אם הלל הזקן היה מתקן פרוזבול היו יוצאים נגדו - מריחה לא טוב.
היום הרבנים לא מחמירים מפעם!

ולא לערבב את היתר המכירה שהוא נושא אחר לחלוטין! הוא שיקרי. ומי שסמך על כך התנה את סמיכתו בהסכמת רבני א"י המכירים את המציאות - שאכן לא הסכימו (רק בתנאים מסוימים שלא היו אלא פעם אחת).
לא המקום לדון בסוגיא עניפה זו.
 

וחי בהם

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ולמה לא שאלו עד כה למה מותר למכור חמץ?
יורשה לי לומר שאמירה כגון דא: שהיום אם הלל הזקן היה מתקן פרוזבול היו יוצאים נגדו - מריחה לא טוב.
היום הרבנים לא מחמירים מפעם!

ולא לערבב את היתר המכירה שהוא נושא אחר לחלוטין! הוא שיקרי. ומי שסמך על כך התנה את סמיכתו בהסכמת רבני א"י המכירים את המציאות - שאכן לא הסכימו (רק בתנאים מסוימים שלא היו אלא פעם אחת).
לא המקום לדון בסוגיא עניפה זו.

לגבי חמץ שם מטרת התורה שלא יהיה לך חמץ (ע"פ הפשטות) וזה מתקיים גם ע"י מכירה, משא"כ מצות שמיטה (בין קרקעות ובין כספים) היתה המטרה להשמיט וזה לא מתקיים ע"י מכירה ופרוזבול.
כבר אמרו בגמרא דכוחא דהיתרא עדיפא, ופשוט שככל שיש ירידת הדורות יורד הכח דהיתרא.
שאר הדברים לגבי המכירה, צר לי כי דברי מהר"ז מראחמיסטריווקא (שאגב בעת כותבו ההסכמה דר בירושלים) אינם חשובים בעיניו, אבל עכ"פ אני ממליץ למע"כ לבדוק דברי הגרשז"א ועוד גדולים שחשובים בעיניו, אולי יתחדשו לו כמה דברים בזה...
אגב גם אני לא אוכל מההיתר מכירה, כי כאמור במחלוקת היא שנוייה, אבל איני יכול לסבול את המנסים לומר כאילו אין כזו דעה.
ובזה בס"ד קנצי למילי, ורק השבתי על דברי הטעם של מע"כ, ואידך זיל וגמור.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אולי אם בזמן חז"ל היה כלי פסטיק היו גוזרים כדי שלא יסחרו עם הנכרי. שמא משו"כ נגזור היום?
ב"ד גובים, ושמיטה מתקיימת. אף שהיה ראוי לשמט את הלוה, אבל ראה הלל וכו'.

לא נולדנו אתמול...
כנראה שמע"כ אינו יודע כמה היה מוכן החזון איש להקל, כדי שישמרו שמיטה, ולא יעשו חוכא של היתר.
אלף רבנים לא שוים מדברנא דאומתיה אחד, שלא לדבר על כך שכבר הגריל"ד (ועמו הגרש"ס) לא הסכים לזאת (אחרי שר' יצחק אלחנן התנה זאת). וכך הוקבע אצל היראים ללא שום פשרות.
כמדומה שאת ספרו של הגרש"ז לא הדפיסו ב-35 שנה האחרונים! מעניין למה, אף כי זה ספר גאוני שבגאוני, ואף שאינני מסכים עם אי הדפסתו, מזל שהוא באוצה"ח.
גם הסיבות שבגינם היה מקום לחשוש כלפי החילונים נלקחו בחשבו של החזו"א שהתבטא שהם מחפשים לעקור את השביעית ולא רוצים היתרים, אבל כ"ז לא נ"מ אחרי שהוקבע אצל היראים כאמור).
 
א. אתה שואל למה רבני זמננו סומכים על הלל הזקן????
ב. ההבדל הוא ששם זה לא תקנה שנועדה לעזור למלוה כדי שלא יפסיד אלא בשביל שלא תנעול דלת בפני לווים משא"כ בהיתר מכירה לעזור לבעלים במקום שהתורה רוצה ששנה אחת לא ירוויח
 

אליהו52

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
כמדומה שאת ספרו של הגרש"ז לא הדפיסו ב-35 שנה האחרונים! מעניין למה, אף כי זה ספר גאוני שבגאוני, ואף שאינני מסכים עם אי הדפסתו, מזל שהוא באוצה"ח.
?????????
על איזה ספר מדובר סליחה על הבורות
 
התשובה לענ"ד פשוטה- בקרקעות זה בין אדם למקום, אבל בכספים זה בין אדם לחבירו החמור יותר!! ולכן הלל דאג, שלא תנעל דלת ללווין.
 

חפר

משתמש ותיק
מה השאלה, הרי פרוזבל הוא דבר שלא שנוי במחלוקת, משא"כ שאר המכירות.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מעדני ארץ שביעית המקורי. לא הליקוט.

כמדומני שמכון מנחת שלמה הוציאו את המקורי עם הערת הסתייגות שלא מדובר בהיתר של ימינו
 

שפת הים

משתמש ותיק
וחי בהם אמר:
מצות שמיטה (בין קרקעות ובין כספים) היתה המטרה להשמיט וזה לא מתקיים ע"י מכירה ופרוזבול.

אדם שיכול לגבות את חובו קודם שמיטה, יש טעם שלא יגבה למען יקויים שמיטת כספים?

כשאמרה תורה שמיטת כספים לא אמרה שממון האדם אינו מסור לו לגמרי ולכך פעם בז' שנים נפקע, רק במידה והלווה, בלי משכון או שלא מסר שטרותיו לבי"ד, אז אמרה תורה שישמט, ובתוס' בהניזקין מבואר דהלל לא תיקן תקנה חדשה אלא שלימד את האדם למסור שטרותיהם לבי"ד.
[ויש באמת ליתן טעם במהות מצווה זו שהיא רק באופנים מסויימים - אולי בכלל התכלית הנרצית שאדם לא יהיה ' נושה' לעולם בחבירו, ופעם בשמיטה נפקע כחו על חבירו]

לא כן בקרקע שאמרה תורה כי לי הארץ, והיינו שממונו האדם אינו שייך לו בבלעדיות מוחלטת, וכשמוכר לגוי יש בזה טעם לפגם ברצונו שממונו יהיה מוחלט לו לבדו.
[אולי אף ציווי התורה פן יהיה לבבך בליעל אינו מגוף מצוות השמטת כספים, ומצד קיום עניינה לא היה שום בעיה שלא ילווה, אלא מחמת מצוות גמ"ח להלוות, וחוסר היכולת של העניים למצוא מי שילווה להם, משום כך אמרה תורה פן יהיה עם לבבך בליעל וכו']
 

לענין

משתמש ותיק
תימה שלא הובא בכל האשכול שכבר עמד על ענין זה החזון איש בעצמו.
הלא הוא בחלק השו"ת של החזו"א, שיצא לאור לפני שנים מספר.
[ואגב, מעניין שאת ההיתר עיסקא על ריבית, כורך החזו"א יחד עם פרוזבול, באומרו שאין להחמיר להמנע מהם].
 
חלק עליון תַחתִית