התנאים והאמורים ומקום מגורם

כנסת - ישראל

משתמש רגיל
שמתי את ליבי השנה אחרי הילולת רשב"י שכל התנאים והאמורים וכן גדולי הראשונים והמקובלים כולכם כרובם חיו בצפון הארץ
מדוע לדעתכם לא גרו בזמנו בעיר הקודש ירושלים ובמקומות אחרים בא"י
אשמח אם מישהו יודע דבר בעניין
 

וחי בהם

משתמש ותיק
ראה דברי החת"ס בתשובתו לריא"ז מרגליות (יור"ד סי רלד): ומה שהתפלא הד"ג על הרבה חכמי ישראל שלא עלו לירושלים דוקא, והיה סנהדרין ביבנה דוקא ובצפורי, וגם בימי הרב"י והאר"י ז"ל מ"ט לא עלו הם. הנה בימי חכמי התלמוד היו הריגות ושמדות בירושלים וגלו סנהדרין, ומשנתיישבו במקומות אחרים והיה שם מקום הועד ומקום ישיבה ותורה ולא מיתדר להו בירושלים כמו במקומות אלו שוב אין מצוה בירושלים, דאפי' עזרא לא עלה לבנין בהמ"ק כל זמן שרבו ברוך בן נריה קיים כדאיתא ספ"ק דמגילה [ט"ז ע"ב], דודאי ת"ת וישיבה עדיפה מן הכל, וכן היה בימי הרב"י והאר"י ז"ל היה קיבוץ רוב החכמים בצפת. ואין לשאול על כל החכמים מעיקרא, כי אין אדם יודע מטמוניות של חברו, ועכ"פ כשעלו אלו ומצאו רוב חכמי ישראל בצפת ע"כ התחברו עמהם.
ובאמת טרם הפרד הרב הגאון מהו' עמרם [-חסידא] מפה, הייתי כופל ומשלש עמו שלא ידור אלא בירושלים מקום משכן כבוד קדושת בית אלקינו וכאשר עשה הרמב"ן ז"ל, אע"ג דבצפת נמצאו קברי אנשי אלקים הידועים מ"מ מי ימיר זה בקדושת ירושלים ומקום מקדש, ונסע הנ"ל על דעת לילך בים דרך יפו לירושלים והסיבו בעל הסיבות ית"ש דרך עכו לצפת, ואחרי בואו שמה כתב אלי בעצה ושאל אם יעקור משם לירושלים, אז אמרתי שאני מיגני ממיקם כיון שכבר בא שמה וקבע דירתו, וכפי מכתבו נראה שקשה ישיבתה של ירושלים עליו, וחזיתי לדעתיה שלא רצה אלא לפייסני על שעבר על דעתי ע"כ הנחתי הדבר על דעתו.
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
צריך להבהיר את העניין מבחינה היסטורית.
בימי בית ראשון עם ישראל התחלק לשתי ממלכות, יהודה וישראל.
יהודה בדרום הארץ בנחלות שבטי יהודה ובנימין, וישראל בנחלת שאר השבטים.
ישראל הוגלו ע"י מלך אשור, ונותרו שם מתי מעט אשר חלק גדול מהם התקבץ אח"כ בימי יאשיהו לארץ יהודה.
סנחריב מלך בבל הושיב על חורבות ממלכת ישראל גוים רבים מעמים רבים המנויים בספר מלכים ובספר עזרא.
וכמובן שגם באופן טבעי גוים רבים מתושבי הסביבה נדדו והתקבעו בא"י.
ועוד נקודה חשובה, בספר יהושע ובתחילת שופטים מבואר, שהיו גויים שנשארו בארץ גם אחרי כיבוש הארץ, ובנחלת יהודה מעט, יותר באזור פלשתים,
אבל בנחלת שבטי הצפון, כיששכר זבולון אשר ונפתלי, נותרו גויים רבים באופן יחסי, והם מעולם לא סולקו מן הארץ רק היו למס עובד.
אחר חורבן הבית בידי מלך בבל, ונפילת ממלכת יהודה, הוגלה רוב העם לארץ בבל וסביבותיה.
אחר שבעים שנה שבו שבי הגולה לארץ יהודה, כי שבו איש לנחלתו ובהם לא היה כמעט מאנשי עשרת השבטים.
מלכותם נקראה בפי מלכות פרס פחות יהודה, והם לא שלטו על כל חלקי הארץ שהיו בידי הגויים דרי האזורים הללו.
ובכל הזמן הזה האיזור מיושב בידי גויים, או יהודים מועטים שנותרו מעשרת השבטים שם, בודדים.
רק בימי יוחנן בן שמעון החשמונאי במסגרת כיבושיו הנרחבים, הוא כבש את אזור הגליל. אבל עדיין המרכז היה יהודה.
במרד הגדול ובחורבן הבית כבשו הרומאים את כל ארץ ישראל אבל הרסו בעיקר את מעוזי המרד שהיו בעיקר ביהודה, וכך היהדות עברה אט אט לגליל. וזה מעבר הסנהדרין לאושא, ולשפרעם, הגליליות, ואח"כ במרד בר כוסבא ובחורבן ביתר החריבו הרומאים את ארץ יהודה כליל, כמבואר במשנה במסכת גיטין פרק חמישי, לא היה סיקריקון ביהודה,
שבתחילה אמרו כל שאינו הורג יהרג וכו', אבל בגליל לא גזרו כן כי הוא לא היה מרכז היהדות, (וכן מבואר בתוס' בגיטין נה: כמדומה) וכך אט אט עברה התורה והיהדות לגליל, ולציפורי ולבית שערים, וכך כל התנאים שאחר החורבן ואחר ביתר רובם בגליל.
 

כנסת - ישראל

משתמש רגיל
פותח הנושא
בשנת 1267 הגיע הרמב"ן לירושלים אחרי ויכוח תיאולוגי פומבי עם מומר שנערך בספרד. הצלחתו של הרמב"ן בויכוח אילצה אותו לעזוב את מקום מגוריו ולעלות לא"י. מירושלים הוא כתב איגרת לבנו ולהלן ציטוט מתוכה: (מתוך אגרות א"י – יערי)

"אין ישראל בתוכה (כלומר בירושלים), כי מעת באו התתרים ברחו משם, ומהם נהרגו בחרבם. רק שני אחים צבעים קונים הצביעה מן המושל, ואליהם יצטרפו עד מנין מתפללים בבתים בשבתות.

הנה זרזנו אותם, ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה, ולקחנו אותו לבית כנסת, כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחורבות זוכה. והתנדבנו לתקן הבית, וכבר התחיל בשיפוצו, ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי תורה אשר היו בירושלים, והבריחום שם בבוא התתרים. והנה יציבו בית כנסת ושם יתפללו, כי רבים באים לירושלים
 

פולני

משתמש ותיק
דוקא התנאים בדור החורבן עצמו התגוררו בעיקר במרכז, רבי עקיבא בבני ברק, רבי אליעזר בלוד, ועוד.

לאחר מרד בר כוכבא וגזרות אדריינוס, שהיו כששים שנה אחרי החורבן למיטב זכרוני, מה שמכונה בחז"ל דורו של שמד, שבעצם מבחינת האסון אז היה זה ממש כמו תקופת השואה ל"ע, נחרב הישוב היהודי באיזור המרכז, ירושלים עצמה נחרשה ע"י הרומאים, שמה שונה לשם לועזי ונאסר על היהודים להיכנס אליה באיום עונש מוות, ככה שלא היתה מציאות בכלל לחזור לירושלים, וכן לא לביתר שנהרסה אחרי המרד.
על תקופה זו אמרו חז"ל במדרש רבה ויקרא - פרשה לב פסקה א: מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני מה לך יוצא לישרף על ששמרתי את השבת מה לך יוצא ליהרג על שאכלתי מצה מה לך לוקה בפרגול על שעשיתי סוכה על שנטלתי לולב על שהנחתי תפילין על שהטלתי תכלת על שעשיתי רצון אבא שבשמים.

או אז הישוב היהודי עבר לצפון, שם כנראה היתה יד הרומאים פחות תקיפה, וזו הסיבה שהתנאים תלמידי רבי עקיבא טמונים בצפון, רבי שמעון, רבי מאיר, וכן הדור הבא רבינו הקדוש, רבי חייא, וכו', וכן עוד הרבה תנאים מהדורות הללו.

מה שמעניין זו מערת הלל ושמאי ליד מירון, איך מגיעים הלל ושמאי שחיו מאה שנה לפני החורבן - כדברי הגמ' בשבת בסוגיית י"ח דבר - למירון?
זכור לי שאכן הקבר הזה אינו מוסמך, מסתמא דנו בזה כאן בעבר, ואשמח לקישור לדיון בזה.
 

והאיש משתאה

משתמש רגיל
אם מדברים על הנושא אכתוב מה שמעודי תמהתי מה מצאו הרמב"ן והרמח"ל ועוד כזכורני בעכו
או שלא מצאו וזה סתם או שהיא עיר נמל
אשמח למידע בנושא
 

גבעת לוד

משתמש ותיק
לכאורה הרמב"ן מצא לו יישוב יהודי בעכו לפי שתלמידי הר"ש משאנץ שעלו לא"י התיישבו בעכו שהייתה תחת שליטת הנוצרים ולא בירושלים שהייתה תחת שליטת הממלוכים כמדומני.
 

גבעת לוד

משתמש ותיק
הרמב"ן עצמו רק עלה דרך עכו ובפועל התגורר בירושלים וניסה לשקם שם את הקהילה, לכאורה באמת הסיבה שהתיישבו העולים בעכו היא לפי שהייתה עיר נמל או עיר מרכזית בתקופת שלטון הנוצרים בא"י ובאמת הרמב"ן עצמו רק עלה דרך נמל עכו ובפועל התיישב בירושלים
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
גבעת לוד אמר:
הרמב"ן עצמו רק עלה דרך נמל עכו ובפועל התיישב בירושלים
הרמב"ן היה בירושלים ואח"כ עבר לעכו שם נפטר ונקבר (או בחיפה), כעדות תלמידו
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
פולני אמר:
מה שמעניין זו מערת הלל ושמאי ליד מירון, איך מגיעים הלל ושמאי שחיו מאה שנה לפני החורבן - כדברי הגמ' בשבת בסוגיית י"ח דבר - למירון?
זכור לי שאכן הקבר הזה אינו מוסמך, מסתמא דנו בזה כאן בעבר, ואשמח לקישור לדיון בזה.
למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז [ברכות ד.]
עיין סבוב ר' פתחיה שכתב וז"ל: ובגליל התחתון יש מערה ובפנים היא רחבה וגבוהה, מצד אחד מערה של שמאי ותלמידיו ומצד אחד הלל ותלמידיו, ובאמצע המערה אבן שוקעת אבן גדולה חלולה כמו כוס ונכנס בבית קיבולה כארבעים סאה ויותר, וכשבאין שם בני אדם הגונים יראו האבן מלאה מים יפים וירחץ ידיו ומתפלל ויבקש מה שירצה, ואין האבן חלולה מתחת כי אין באין המים מן הקרקע, אלא נעשה אם אדם הגון הוא. ואדם שאינו הגון לא יראה המים. ואם ישאבו מן האבן אלף כדי מים לא תהיה חסרה אלא מלאה כהוייתו, ואין המים נובעין. עכ"ל.
ובזה תבין מה שכתב בספר יוחסין וז"ל:
ובזמנו היה הנגיד ר' דוד נכדו של הרמב"ם, והיה מתפלל במערת הלל ושמאי ויצאו מים, ואז החרים למלשינים, ובו ביום מתו ת"ק מלשינים בארץ מצרים, ואחר ב' חדשים נעקרו נשיהם ובניהם מהעולם.
 

שמש מרפא

משתמש ותיק
כנסת - ישראל אמר:
שמתי את ליבי השנה אחרי הילולת רשב"י שכל התנאים והאמורים וכן גדולי הראשונים והמקובלים כולכם כרובם חיו בצפון הארץ
מדוע לדעתכם לא גרו בזמנו בעיר הקודש ירושלים ובמקומות אחרים בא"י
אשמח אם מישהו יודע דבר בעניין

כי רובם חיו לאחר החורבן, כשירושלים נחרבה מאד והפכה ל"איליה קפיטולינה" רח"ל.
 
חלק עליון תַחתִית