צריך להבהיר את העניין מבחינה היסטורית.
בימי בית ראשון עם ישראל התחלק לשתי ממלכות, יהודה וישראל.
יהודה בדרום הארץ בנחלות שבטי יהודה ובנימין, וישראל בנחלת שאר השבטים.
ישראל הוגלו ע"י מלך אשור, ונותרו שם מתי מעט אשר חלק גדול מהם התקבץ אח"כ בימי יאשיהו לארץ יהודה.
סנחריב מלך בבל הושיב על חורבות ממלכת ישראל גוים רבים מעמים רבים המנויים בספר מלכים ובספר עזרא.
וכמובן שגם באופן טבעי גוים רבים מתושבי הסביבה נדדו והתקבעו בא"י.
ועוד נקודה חשובה, בספר יהושע ובתחילת שופטים מבואר, שהיו גויים שנשארו בארץ גם אחרי כיבוש הארץ, ובנחלת יהודה מעט, יותר באזור פלשתים,
אבל בנחלת שבטי הצפון, כיששכר זבולון אשר ונפתלי, נותרו גויים רבים באופן יחסי, והם מעולם לא סולקו מן הארץ רק היו למס עובד.
אחר חורבן הבית בידי מלך בבל, ונפילת ממלכת יהודה, הוגלה רוב העם לארץ בבל וסביבותיה.
אחר שבעים שנה שבו שבי הגולה לארץ יהודה, כי שבו איש לנחלתו ובהם לא היה כמעט מאנשי עשרת השבטים.
מלכותם נקראה בפי מלכות פרס פחות יהודה, והם לא שלטו על כל חלקי הארץ שהיו בידי הגויים דרי האזורים הללו.
ובכל הזמן הזה האיזור מיושב בידי גויים, או יהודים מועטים שנותרו מעשרת השבטים שם, בודדים.
רק בימי יוחנן בן שמעון החשמונאי במסגרת כיבושיו הנרחבים, הוא כבש את אזור הגליל. אבל עדיין המרכז היה יהודה.
במרד הגדול ובחורבן הבית כבשו הרומאים את כל ארץ ישראל אבל הרסו בעיקר את מעוזי המרד שהיו בעיקר ביהודה, וכך היהדות עברה אט אט לגליל. וזה מעבר הסנהדרין לאושא, ולשפרעם, הגליליות, ואח"כ במרד בר כוסבא ובחורבן ביתר החריבו הרומאים את ארץ יהודה כליל, כמבואר במשנה במסכת גיטין פרק חמישי, לא היה סיקריקון ביהודה,
שבתחילה אמרו כל שאינו הורג יהרג וכו', אבל בגליל לא גזרו כן כי הוא לא היה מרכז היהדות, (וכן מבואר בתוס' בגיטין נה: כמדומה) וכך אט אט עברה התורה והיהדות לגליל, ולציפורי ולבית שערים, וכך כל התנאים שאחר החורבן ואחר ביתר רובם בגליל.