תמייה בעניין הישארותו של רשב"י במערה בשנה השלושה עשר?

[פלוני אלמוני]

שמעתי בשם הגרש''ז בעל התניא ( ולכאו כך פשוט) שלרשב"י במערה לא היה אפשרות לקיים שום מצווה, מלבד לימוד תורה.  אולם קיים בכך מצוות 'וחי בהם' בהידור.

ולכאו' לאחר שתים עשרה שנה שנגמרה הסכנה, היאך היה מותר לו להישאר עוד שנה?

[נדיב לב]

אתה מעיר על הבת קול מהשמים שהורתה להם לחזור למערה שלא יחריבו את העולם?

[פלוני אלמוני]

אתה מעיר על הבת קול מהשמים שהורתה להם לחזור למערה שלא יחריבו את העולם?

לא בשמיים היא וכמעשה דר אליעזר

[נדיב לב]

כאמור סיבת ההוראה כדי שלא יחריבו את העולם.
שבת לג: "כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם"

[אבינועם]

לא בשמיים היא וכמעשה דר אליעזר

דעת ר' יהושע היא שאין משגיחין בבת קול, ומי אמר שזוהי דעתו של רשב"י?

[שלמה מפשטיאן]

אפשר לומר בד"א הרי הרס את העולם כמו שאמרו לו בבת קול והוי סכנת נפשות ממש

[מתאהב על ידך]

סיפרתי השאלה לאשתי, והגיבה בתום לב אופייני לבנות חווה:
"מי אמר לך שלא צמחו לו מצה ומרור ולולב כמו שצמחו לו חרובים?"

(ואני מוסיף שאת קרבן פסח לא הפסיד כי בין כה וכה כבר לא יכלו להקריב...)

[פפפפ]

שמעתי בשם הגרש''ז בעל התניא ( ולכאו כך פשוט) שלרשב"י במערה לא היה אפשרות לקיים שום מצווה, מלבד לימוד תורה.  אולם קיים בכך מצוות 'וחי בהם' בהידור.

ולכאו' לאחר שתים עשרה שנה שנגמרה הסכנה, היאך היה מותר לו להישאר עוד שנה?

בת קול לשומעיה היא כנבואה [היינו נבואה בהוראת שעה] ומי שמיועד אליו הרי מחויב לעשות זה, ולא דמי לאין משגיחין בבת קול ששם מיירי לגבי פסיקת הלכה אבל כאן הוא לגבי התנהגות מסוימת שעל השומע לעשות והתנהגות זאת תגרום לו לבטל מצוות לאנסו, [ומצורף עם זה דרשב"י היה עושה כל המצוות בשרשן העליון ועכ"ז לא הותר לו מעצמו אלא ע"י בת קול דוקא, משא"כ תפילה שהותר לו אף חוץ למערה מחמת מהות ענין תפילה ואכמ"ל]  

[שי למורא]

שמעתי בשם הגרש''ז בעל התניא ( ולכאו כך פשוט) שלרשב"י במערה לא היה אפשרות לקיים שום מצווה, מלבד לימוד תורה.  אולם קיים בכך מצוות 'וחי בהם' בהידור.

ולכאו' לאחר שתים עשרה שנה שנגמרה הסכנה, היאך היה מותר לו להישאר עוד שנה?

בת קול לשומעיה היא כנבואה [היינו נבואה בהוראת שעה] ומי שמיועד אליו הרי מחויב לעשות זה, ולא דמי לאין משגיחין בבת קול ששם מיירי לגבי פסיקת הלכה אבל כאן הוא לגבי התנהגות מסוימת שעל השומע לעשות והתנהגות זאת תגרום לו לבטל מצוות לאנסו, [ומצורף עם זה דרשב"י היה עושה כל המצוות בשרשן העליון ועכ"ז לא הותר לו מעצמו אלא ע"י בת קול דוקא, משא"כ תפילה שהותר לו אף חוץ למערה מחמת מהות ענין תפילה ואכמ"ל]  

מצטרף לזה 

[חילך לאורייתא]

בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"א סי' נ"ה) כ' שכיון שהיה אנוס נחשב כאילו קיים. ובשפתי צדיק (פילץ - ל"ג בעומר) כ' דר"ש ס"ל כרבו רבי עקויבא (ברכות פ"ז משנה ח') דדבר שהוא מזונו מברך עליו ברהמ"ז ואפי' שלק, וא"כ כיון שלא היה ו דבר אחק נחשב שזהו מזונו ויכול לברך עליו (ועיי' משכב"ז באגרו"מ או"ח ח"ד סי' מ' אות כה) ויש שכ' שאליהו הנביא הגיע כל יום ב"פ להביא לו מאכלים (ויל,ע לפי"ז למה הוצרך שיצמח לו אילן למאכלו)

[תקפו כהן]

סיפרתי השאלה לאשתי, והגיבה בתום לב אופייני לבנות חווה:
"מי אמר לך שלא צמחו לו מצה ומרור ולולב כמו שצמחו לו חרובים?"

(ואני מוסיף שאת קרבן פסח לא הפסיד כי בין כה וכה כבר לא יכלו להקריב...)

אשת חיל הגמ' מעידה שרבי שמעון הראה לתלמידיו שדה מלאה זהב מכאן שידע יש מאין ולאו דוקא רק רוחני

[חילך לאורייתא]

סיפרתי השאלה לאשתי, והגיבה בתום לב אופייני לבנות חווה:
"מי אמר לך שלא צמחו לו מצה ומרור ולולב כמו שצמחו לו חרובים?"

(ואני מוסיף שאת קרבן פסח לא הפסיד כי בין כה וכה כבר לא יכלו להקריב...)

אשת חיל הגמ' מעידה שרבי שמעון הראה לתלמידיו שדה מלאה זהב מכאן שידע יש מאין ולאו דוקא רק רוחני

כן אבל באותה גמ' (איני זוכר היכן היא. ואגב, נראה לי שזה מדרש) כתוב שמי שלוקח ממעשה ניסים מנכי לו מזכויותיו, ולא מצינו שלצורך מצוה אין מנכין (ואדרבא, היודע דבר, יחכימנו). ומה שזכה וצמח ול עץ חרובין ולא חשש שינכו לו מזכויותיו, י"ל דלפיקו"נ שרי, א"נ, מעשה ניסים הנעשה לו מאליו, ולא ע"י שהתפלל או עשה מעשה, בהא אין מנכין לו זכויותיו 
 

[נדיב לב]

בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"א סי' נ"ה) כ' שכיון שהיה אנוס נחשב כאילו קיים. ובשפתי צדיק (פילץ - ל"ג בעומר) כ' דר"ש ס"ל כרבו רבי עקויבא (ברכות פ"ז משנה ח') דדבר שהוא מזונו מברך עליו ברהמ"ז ואפי' שלק, וא"כ כיון שלא היה ו דבר אחק נחשב שזהו מזונו ויכול לברך עליו (ועיי' משכב"ז באגרו"מ או"ח ח"ד סי' מ' אות כה) ויש שכ' שאליהו הנביא הגיע כל יום ב"פ להביא לו מאכלים (ויל,ע לפי"ז למה הוצרך שיצמח לו אילן למאכלו)

על סעודת שבת כתב בספר בירורי חיים על פי מה דאיתא במדרש תלפיות (אות ה' ענף חרוב) כתב שחכם אחד שקיבל מהזקנים איש מפי איש עד רשב"י שאילן חרובים שהיה לרשב"י במערה היה מתהפך בערב שבת לאילן תמרים, ומ"ט בערב שבת דאמרו בברכות (י"ב, א') דאם בירך ברכת המזון על תמרים - יצא ידי חובה, כיון דמיזן זין (וכ"ה בשו"ע ר"ח, י"ז) וכתב הפמ"ג (רע"ג א"א ס"ק מ"ו) שלפי זה אפשר לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה, ולפי זה אפשר לומר שהחרובים נהפכו לתמרים, כדי שיוכל לקיים סעודת שבת בתמרים (ספר בירורי חיים חלק ג' עמוד תתנ"ג).

[חילך לאורייתא]

בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"א סי' נ"ה) כ' שכיון שהיה אנוס נחשב כאילו קיים. ובשפתי צדיק (פילץ - ל"ג בעומר) כ' דר"ש ס"ל כרבו רבי עקויבא (ברכות פ"ז משנה ח') דדבר שהוא מזונו מברך עליו ברהמ"ז ואפי' שלק, וא"כ כיון שלא היה ו דבר אחק נחשב שזהו מזונו ויכול לברך עליו (ועיי' משכב"ז באגרו"מ או"ח ח"ד סי' מ' אות כה) ויש שכ' שאליהו הנביא הגיע כל יום ב"פ להביא לו מאכלים (ויל,ע לפי"ז למה הוצרך שיצמח לו אילן למאכלו)

 

על סעודת שבת כתב בספר בירורי חיים על פי מה דאיתא במדרש תלפיות (אות ה' ענף חרוב) כתב שחכם אחד שקיבל מהזקנים איש מפי איש עד רשב"י שאילן חרובים שהיה לרשב"י במערה היה מתהפך בערב שבת לאילן תמרים, ומ"ט בערב שבת דאמרו בברכות (י"ב, א') דאם בירך ברכת המזון על תמרים - יצא ידי חובה, כיון דמיזן זין (וכ"ה בשו"ע ר"ח, י"ז) וכתב הפמ"ג (רע"ג א"א ס"ק מ"ו) שלפי זה אפשר לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה, ולפי זה אפשר לומר שהחרובים נהפכו לתמרים, כדי שיוכל לקיים סעודת שבת בתמרים (ספר בירורי חיים חלק ג' עמוד תתנ"ג).

א"כ פתרנו את הבעיה של קידוש במקום סעודה בפסח
לא צריך להכין עוגות שברכתם מזונות (לאוכלים שרויה)
 

[מתאהב על ידך]

סיפרתי השאלה לאשתי, והגיבה בתום לב אופייני לבנות חווה:
"מי אמר לך שלא צמחו לו מצה ומרור ולולב כמו שצמחו לו חרובים?"

(ואני מוסיף שאת קרבן פסח לא הפסיד כי בין כה וכה כבר לא יכלו להקריב...)

אשת חיל הגמ' מעידה שרבי שמעון הראה לתלמידיו שדה מלאה זהב מכאן שידע יש מאין ולאו דוקא רק רוחני

אבל שוב התבוננתי שעדיין צריך להבין איך הותר לר"ש לבטל מצות עונה דאורייתא במשך שנה שלמה. 
ואמנם תמיד אפשר לספר שאלכסי הקפיץ אותו עם הסוסים בליל שבת הביתה... 
 

[חזק]

בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"א סי' נ"ה) כ' שכיון שהיה אנוס נחשב כאילו קיים. ובשפתי צדיק (פילץ - ל"ג בעומר) כ' דר"ש ס"ל כרבו רבי עקויבא (ברכות פ"ז משנה ח') דדבר שהוא מזונו מברך עליו ברהמ"ז ואפי' שלק, וא"כ כיון שלא היה ו דבר אחק נחשב שזהו מזונו ויכול לברך עליו (ועיי' משכב"ז באגרו"מ או"ח ח"ד סי' מ' אות כה) ויש שכ' שאליהו הנביא הגיע כל יום ב"פ להביא לו מאכלים (ויל,ע לפי"ז למה הוצרך שיצמח לו אילן למאכלו)

ממתי אנוס כמאן דעביד? הוא רק נפטר על שלא קיים או על עבירה שנכפה עליה

[fantian]

שמעתי בשם הגרש''ז בעל התניא ( ולכאו כך פשוט) שלרשב"י במערה לא היה אפשרות לקיים שום מצווה, מלבד לימוד תורה.  אולם קיים בכך מצוות 'וחי בהם' בהידור.

ולכאו' לאחר שתים עשרה שנה שנגמרה הסכנה, היאך היה מותר לו להישאר עוד שנה?

בת קול לשומעיה היא כנבואה [היינו נבואה בהוראת שעה] ומי שמיועד אליו הרי מחויב לעשות זה, ולא דמי לאין משגיחין בבת קול ששם מיירי לגבי פסיקת הלכה אבל כאן הוא לגבי התנהגות מסוימת שעל השומע לעשות והתנהגות זאת תגרום לו לבטל מצוות לאנסו, [ומצורף עם זה דרשב"י היה עושה כל המצוות בשרשן העליון ועכ"ז לא הותר לו מעצמו אלא ע"י בת קול דוקא, משא"כ תפילה שהותר לו אף חוץ למערה מחמת מהות ענין תפילה ואכמ"ל]  

קצת סמך לדבר מדיני נבואה עצמה, שאם בא הנביא לקבוע הלכה על פי נבואתו אין משגיחין בו, אך אם יאמר הנביא בשעת מעשה לעבור עבירה או לבטל מצוה שומעין לו.
ויתכן דגם גדר בת קול כך הוא
 

[חילך לאורייתא]

בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"א סי' נ"ה) כ' שכיון שהיה אנוס נחשב כאילו קיים. ובשפתי צדיק (פילץ - ל"ג בעומר) כ' דר"ש ס"ל כרבו רבי עקויבא (ברכות פ"ז משנה ח') דדבר שהוא מזונו מברך עליו ברהמ"ז ואפי' שלק, וא"כ כיון שלא היה ו דבר אחק נחשב שזהו מזונו ויכול לברך עליו (ועיי' משכב"ז באגרו"מ או"ח ח"ד סי' מ' אות כה) ויש שכ' שאליהו הנביא הגיע כל יום ב"פ להביא לו מאכלים (ויל,ע לפי"ז למה הוצרך שיצמח לו אילן למאכלו)

ממתי אנוס כמאן דעביד? הוא רק נפטר על שלא קיים או על עבירה שנכפה עליה

גמ' קדושין חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
 

[סנגורן של ישראל]

עצם הציטוט מבעל התניא - מה מקורו?
אני שמעתי בשמו רק שבעניין לימוד התורה - למד כל הזמן נגלה ולא נסתר

[בעל כנפיים]

באשכול דומה העיר הרב @סלקא דעתך שלכאו' כשחזר למערה בשנה הי"ג יכל ליקח עמו מצה מרור וכו'

[אביגדור אהרן]

(ואני מוסיף שאת קרבן פסח לא הפסיד כי בין כה וכה כבר לא יכלו להקריב...)

וגם היה דרך רחוקה (אם היה בפקיעין כמו המסורת וכן אם הוא מאסקופת העזרה ולפנים)

מצורף עם זה דרשב"י היה עושה כל המצוות בשרשן העליון

אשמח למקור

לא מצינו שלצורך מצוה אין מנכין

ואם מנכים לכאו' מחוייב לצורך המצווה (אלא א"כ נחשב יותר מחומש) ולגבי נכוי זכוית פעם שמעתי שיש הבדל בין אחד שמתייחס לזה כנס לאחד שמתייחס לזה כטבע שלו לא מתנכה

אבל שוב התבוננתי שעדיין צריך להבין איך הותר לר"ש לבטל מצות עונה דאורייתא במשך שנה שלמה.

יוצאין לת"ת שלא ברשות

[השפל באמת]

יתכן שעצם הציווי ג"כ גרם לפיקו"נ דמי יעבור על בת קול וישאר בחיים?
אכן ע"ד הפשט הוא ג"כ הפיקו"נ של העולם וכמו שמייד כשיצאו הרגו ליהודה בן גרים