כבתה אורו של עולם

נדיב לב

משתמש ותיק
י-ה יושיעך אמר:
בענין תיקון הנרות ע"י הבעל (אף שמקומו באשכול נפרד...)
אינני מבין בענין כלל, רק מחשבה,
במשנ"ב הביא שהטעם שאשה מדליקה משום שכיבתה נרו שלעולם שגרמה מיתה לאד"ה, ומ"מ טוב שהאיש יתקן הנרות.
בפשטות גם לאדם יש חלק בחטא ולכן צריך להשתתף.
אבל לפי"ז הרי מי שבפועל חטא זה האדם והאשה רק גרמה לחטא,
נמצא שהיה צריך להיות להיפך.
ובאמת זה צ"ע על עצם הטעם דהרי כל הטעם בא להסביר למה האשה מדליקה ולא האיש.
אשמח אם אחד מהחכמים יבאר ענין זה. ואולי יוציא לאשכול חדש.

הנה מקור הטעם נתפרש בירושלמי שבת ובמדרש רבה.

א. האור חיים מרחיב להסביר על כל השתלשלות חטא עץ הדעת, ועל החלק הפעיל שנטלה חוה בגרימת החטא במזיד שלא כמו האדם שחטא בשגגה מחוסר ידיעה עיי"ש. וממילא האחריות להדליק נרות שבת מוטלת על האישה, לתקן את מה שקלקלה.

ב. עוד אפשר לומר, שבידי האישה לתקן את גרימת החטא ואין בידי האיש לתקן את החטא בעצם.

ג. עוד אפש"ל לאור מה שנתקלל אדם הראשון בזעת אפיך תאכל לחם, אבל ביום השבת כשהאדם שובת הרי סרה ממנו הקלקלה ומגיע ביום זה לתיקונו משא"כ האישה שנתקללה בקללות אחרות.


בראשית רבה יז ח שאלו את רבי יהושע: מפני מה וכו'. ומפני מה ניתן לה מצות נדה, ע"י ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נדה. ומפני מה ניתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון, שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה. ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת אמר להן: על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון. לפיכך, ניתן לה מצות נר שבת.

ירושלמי מסכת שבת פרק ב הלכה ו אדם הראשון דמו של עולם. דכתיב בראשית ב ואד יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה. דכתיב בראשית ב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות חלה לאשה. ובהדלקת הנר. אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר משלי כ נר אלהים נשמת אדם. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. תני רבי יוסי אומר ג' דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה ואלו הן מצות נדה. ומצות חלה. ומצות הדלקה:
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אחד אמר:
לפי תירוצך
אז מה העניין של תיקון הנרות בידי הבעל


תיקון הנרות בידי הבעל [מלבד מה שצריך להכין דבר מה מצרכי שבת] הוא מדברי האר"י והוזכר במ"ב ולא פירש טעמו. https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=142681#p133562 אבל דווקא לפי האמור אפשר לפרש קצת בטעם שעל הבעל מוטל תיקון הנרות, זאת משום שחטא אדם הראשון נעשה בשותפות אדם וחווה מי במזיד ומי בשוגג, מי בגרמא ומי למעשה, ואם גם חובת תיקון הנרות היתה מוטלת על האישה בלי השתתפות מצד הבעל, הרי שאין כאן תיקון גמור לאישה, שאת מעשיה פעלה בשותפות עם האדם.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
גבריאל פולארד אמר:
קופץ על האשכול.
כידוע יש ענין בנרות שבת שהבעל יתקן את הנרות כנזכר בשעה"כ, והזכירו גם במשנ"ב סי' רסג.
האם ענין זה הוא גם בנרות יום טוב? (מקורות, לא סברות)

אני מבין שיש רצון למצוא חילוק נוסף בין שבת ליו"ט ראה כאן בקובץ הנפלא https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=11&t=9611&p=127478#p126980 אבל מה מצאת מקום לחלק.

לאור מה שנכתב כאן, שתיקון הנרות מוטל על הבעל כדי להיות שותף בתיקון החטא הקדמון שנעשה בשותפות אדם וחווה, מי בשוגג מי במזיד, יש מקום לחלק בין שבת ליום טוב. ובהקדם מה שכתב בספר חמדת ימים* - שבת קדש - פרק ב וז"ל: ובענין הפרשת חלה יהא זריז ונזכר להזהיר ולהזכיר לאשתו על מצות הפרשת חלה בערב שבת כי הוא גם כן מהתקונים הגדולים לחטא חוה כמו שכתוב בירושלמי חוה כבתה נרו של אדם הראשון וגרמה לו מיתה שהוא חלתו של עולם ולכך נתנו לה מצות נר וחלה ולכן עיקר מצותה בערב שבת כי בערב שבת גרמה לו מיתה. ובאותו זמן ובאותו פרק קרוב יותר לתקן החטא, שזו היא דרך התשובה באותו פרק וכו' ע"כ.
 
חלק עליון תַחתִית