חייב בברכה ומברך, ומתכוון במזיד שלא לצאת בברכה, האם זה ברכה לבטלה?

הסתפקתי, מה הדין באדם שהתחייב באשר יצר (לדוגמא), ומברך אשר יצר, אך מכוון שלא לצאת בברכה זו על מה שחייב, אלא שתהא ברכה לבטלה, האם הוי ברכה לבטלה? או שאינו יכול לעשות שהברכה לא תחול על חיובו? (וכן יש לדון באוחז מאכל ומברך עליו ואוכלו, ומכוון שלא תועלה לו ברכה זו על המאכל, האם הוי ברכה לבטלה והוי כאוכל בלי ברכה?)
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אתה מתכוון שוטה בט? יכול להיות, תכלס' יש כאן שאלה מעניינת?
ואם אתה מתכוון שותה בת? כן אני מדבר כאשר הוא שותה ומברך קודם לכן ומכוון שלא לצאת בברכה זו, האם שייך לעשות כזה דבר?
 

יחיאל סבר

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
אתה מתכוון שוטה בט? יכול להיות, תכלס' יש כאן שאלה מעניינת?
ואם אתה מתכוון שותה בת? כן אני מדבר כאשר הוא שותה ומברך קודם לכן ומכוון שלא לצאת בברכה זו, האם שייך לעשות כזה דבר?

אם הוא שותה מה הבעיה
 

HaimL

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
הסתפקתי, מה הדין באדם שהתחייב באשר יצר (לדוגמא), ומברך אשר יצר, אך מכוון שלא לצאת בברכה זו על מה שחייב, אלא שתהא ברכה לבטלה, האם הוי ברכה לבטלה? או שאינו יכול לעשות שהברכה לא תחול על חיובו? (וכן יש לדון באוחז מאכל ומברך עליו ואוכלו, ומכוון שלא תועלה לו ברכה זו על המאכל, האם הוי ברכה לבטלה והוי כאוכל בלי ברכה?)
נראה לי, דתונבא בעלמא הוא דנקט ליה, ויצא ידי חובתו
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
מסתמא עובר בתרתי ברכה לבטלה ואכילה בלא ברכה
הרי להלכה מצוות צריכות כוונה ובוודאי כשיש כוונה הפכית

בנוגע למצוות צריכות כוונה עיין במ"ב סימן ס. ויש שחילקו בין דאורייתא לדרבנן, מג"א. ומ"מ גם לשו"ע והגר"א דלא חילקו בכמ"ק, אין צריך לחזור ולברך עיין שם מ"ב ס"ק י.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
הסתפקתי, מה הדין באדם שהתחייב באשר יצר (לדוגמא), ומברך אשר יצר, אך מכוון שלא לצאת בברכה זו על מה שחייב, אלא שתהא ברכה לבטלה, האם הוי ברכה לבטלה? או שאינו יכול לעשות שהברכה לא תחול על חיובו? (וכן יש לדון באוחז מאכל ומברך עליו ואוכלו, ומכוון שלא תועלה לו ברכה זו על המאכל, האם הוי ברכה לבטלה והוי כאוכל בלי ברכה?)


כשמתכוין בפירוש שלא לצאת בברכה, לא יצא יד"ח. ראה מ"ב סימן ס סוס"ק ט וז"ל: לצאת - לפיכך התוקע להתלמד או המברך בהמ"ז עם קטנים לחנכם במצות והוא היה ג"כ חייב בבהמ"ז ושכח אז להתכוין לצאת בה ג"כ עבור עצמו וכן כה"ג בכל המצות שעשאם לשום איזה ענין לא יצא ידי חובתו ועיין בט"ז בסימן תפ"ט שמוכח מדבריו דהמברך עם קטנים הנ"ל לא יצא אפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה דהוי כמכוין בפירוש שלא לצאת ואם כונתו בעשיית המצוה לשום איזה ענין וגם לצאת בה ידי המצוה יצא עכ"ל.
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
הסתפקתי, מה הדין באדם שהתחייב באשר יצר (לדוגמא), ומברך אשר יצר, אך מכוון שלא לצאת בברכה זו על מה שחייב, אלא שתהא ברכה לבטלה, האם הוי ברכה לבטלה? או שאינו יכול לעשות שהברכה לא תחול על חיובו? (וכן יש לדון באוחז מאכל ומברך עליו ואוכלו, ומכוון שלא תועלה לו ברכה זו על המאכל, האם הוי ברכה לבטלה והוי כאוכל בלי ברכה?)
 

כשמתכוין בפירוש שלא לצאת בברכה, לא יצא יד"ח. ראה מ"ב סימן ס סוס"ק ט וז"ל: לצאת - לפיכך התוקע להתלמד או המברך בהמ"ז עם קטנים לחנכם במצות והוא היה ג"כ חייב בבהמ"ז ושכח אז להתכוין לצאת בה ג"כ עבור עצמו וכן כה"ג בכל המצות שעשאם לשום איזה ענין לא יצא ידי חובתו ועיין בט"ז בסימן תפ"ט שמוכח מדבריו דהמברך עם קטנים הנ"ל לא יצא אפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה דהוי כמכוין בפירוש שלא לצאת ואם כונתו בעשיית המצוה לשום איזה ענין וגם לצאת בה ידי המצוה יצא עכ"ל.
נכון, אבל שם הלא הייתה לו כוונה אחרת בברכתו, וכמו הקורא ע"מ להגיה. כאן, שהתכוון שלא לצאת יד"ח סתם ע"מ להכעיס, מסתבר לומר שרוח שטות בעלמא אחזתו
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רוח שטות עלתה על לב המחלק בזה :)
הסיבה לכוונה ההפכית לא משנה דבר, אם זו רוח שטות או מה שלא יהיה סו"ס ברוח שטותו התכוין שלא לצאת, והגדרתו כשוטה אינה מן הענין.
 

מהרילניק

משתמש ותיק
הוא מברך לבטלה ובמקרה גם שותה?
אם הוא מברך בלי קשר לזה שהוא שותה אז זה ברכה לבטלה
ואם הוא מברך בגלל שהוא שותה ואז הבריק לו שאפשר לכוון שזה יהיה לבטלה זה פטומי מילי
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהרילניק אמר:
הוא מברך לבטלה ובמקרה גם שותה?
אם הוא מברך בלי קשר לזה שהוא שותה אז זה ברכה לבטלה
ואם הוא מברך בגלל שהוא שותה ואז הבריק לו שאפשר לכוון שזה יהיה לבטלה זה פטומי מילי
תסביר, תוכיח, מהיכי תיתי שזה פטומי מילי בעלמא?
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
רוח שטות עלתה על לב המחלק בזה :)
הסיבה לכוונה ההפכית לא משנה דבר, אם זו רוח שטות או מה שלא יהיה סו"ס ברוח שטותו התכוין שלא לצאת, והגדרתו כשוטה אינה מן הענין.
לאט לך ידידי, הרוח יכולה לנשב בשני הכיוונים, גם רוח שטות. ברור הדבר שמשנה כוונת המתכוון שלא לצאת, וקצת דומה בעיניי לסברת הגמרא בזבחים 

אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה וכו'

מסתבר לומר שאם הייתה לו כוונה חיובית בברכה, כגון שמברך עם הקטנים וכדומה, שתתקיים כוונתו, ולא יצא יד"ח. אבל היכא שכוונתו שלילית, שמכוון שלא לצאת בה סתם כדי להכעיס, הולכים בזה אחר כוונת העולם.

 
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
נדיב לב אמר:
רוח שטות עלתה על לב המחלק בזה :)
הסיבה לכוונה ההפכית לא משנה דבר, אם זו רוח שטות או מה שלא יהיה סו"ס ברוח שטותו התכוין שלא לצאת, והגדרתו כשוטה אינה מן הענין.
לאט לך ידידי, הרוח יכולה לנשב בשני הכיוונים, גם רוח שטות. ברור הדבר שמשנה כוונת המתכוון שלא לצאת, וקצת דומה בעיניי לסברת הגמרא בזבחים 

אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה וכו'

מסתבר לומר שאם הייתה לו כוונה חיובית בברכה, כגון שמברך עם הקטנים וכדומה, שתתקיים כוונתו, ולא יצא יד"ח. אבל היכא שכוונתו שלילית, שמכוון שלא לצאת בה סתם כדי להכעיס, הולכים בזה אחר כוונת העולם.
מה? בגלל שזה חיובי וזה שלילי? אז מה?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נדיב לב אמר:
רוח שטות עלתה על לב המחלק בזה :)
הסיבה לכוונה ההפכית לא משנה דבר, אם זו רוח שטות או מה שלא יהיה סו"ס ברוח שטותו התכוין שלא לצאת, והגדרתו כשוטה אינה מן הענין.
לאט לך ידידי, הרוח יכולה לנשב בשני הכיוונים, גם רוח שטות. ברור הדבר שמשנה כוונת המתכוון שלא לצאת, וקצת דומה בעיניי לסברת הגמרא בזבחים 

אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה וכו'

מסתבר לומר שאם הייתה לו כוונה חיובית בברכה, כגון שמברך עם הקטנים וכדומה, שתתקיים כוונתו, ולא יצא יד"ח. אבל היכא שכוונתו שלילית, שמכוון שלא לצאת בה סתם כדי להכעיס, הולכים בזה אחר כוונת העולם.

 

ידידי, כל אדם וכוונתו שלו כל אדם ועבודת בוראו שלו ואינו ענין לרוב העולם.
 

מהרילניק

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
תסביר, תוכיח, מהיכי תיתי שזה פטומי מילי בעלמא?
כי מה זה נקרא לכוון שיהיה לבטלה?
לבטלה פירושו ללא צורך ואם זה כן עם צורך א"א לכוון שזה יהיה בלי
אא"כ הוא מברך בלי קשר למה שהוא עושה
 

מהרילניק

משתמש ותיק
HaimL אמר:
מסתבר לומר שאם הייתה לו כוונה חיובית בברכה, כגון שמברך עם הקטנים וכדומה, שתתקיים כוונתו, ולא יצא יד"ח. אבל היכא שכוונתו שלילית, שמכוון שלא לצאת בה סתם כדי להכעיס, הולכים בזה אחר כוונת העולם.
זה חילוק נכון בסברא אך לפי זה לא שייך תנאי במצוות
 

HaimL

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
HaimL אמר:
נדיב לב אמר:
רוח שטות עלתה על לב המחלק בזה :)
הסיבה לכוונה ההפכית לא משנה דבר, אם זו רוח שטות או מה שלא יהיה סו"ס ברוח שטותו התכוין שלא לצאת, והגדרתו כשוטה אינה מן הענין.
לאט לך ידידי, הרוח יכולה לנשב בשני הכיוונים, גם רוח שטות. ברור הדבר שמשנה כוונת המתכוון שלא לצאת, וקצת דומה בעיניי לסברת הגמרא בזבחים 

אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה וכו'

מסתבר לומר שאם הייתה לו כוונה חיובית בברכה, כגון שמברך עם הקטנים וכדומה, שתתקיים כוונתו, ולא יצא יד"ח. אבל היכא שכוונתו שלילית, שמכוון שלא לצאת בה סתם כדי להכעיס, הולכים בזה אחר כוונת העולם.
מה? בגלל שזה חיובי וזה שלילי? אז מה?
אז טענתי היא כזאת. כאשר אדם עושה איזה דבר שתלוי בכוונה, אז דנים אם נתקיימה מחשבתו. מאחר והמברך עם הקטנים, נתכוון לתועלת לימוד הקטנים, הרי נתקיים מה שחשב, ולמדו הקטנים. ממילא, לא יכולה להתקיים בזה כוונה אחרת, לצאת יד"ח (אלא אם עושה הפוך, הוא מברך בקול כדי לצאת יד"ח, ורוצה שישמעו גם הקטנים וילמדו). אבל זה המכוון שלא לצאת יד"ח, הרי לא נתכוון לתועלת איזה דבר, שיתפוס את כוונתו במקום כוונת המצווה. ממילא, כוונתו בזה כמאן דליתא, וחוזרים ודנים אותו כסתם מברך בעלמא
 
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהרילניק אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
תסביר, תוכיח, מהיכי תיתי שזה פטומי מילי בעלמא?
כי מה זה נקרא לכוון שיהיה לבטלה?
לבטלה פירושו ללא צורך ואם זה כן עם צורך א"א לכוון שזה יהיה בלי
אא"כ הוא מברך בלי קשר למה שהוא עושה
לדבריך אם הוא ברך שהכל בסתם, שזה ודאי ברכה לבטלה, ומיד אחר כך נמלך ושתה, הרי זה לא ברכה לבטלה! ולא נראה לי.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
HaimL אמר:
לאט לך ידידי, הרוח יכולה לנשב בשני הכיוונים, גם רוח שטות. ברור הדבר שמשנה כוונת המתכוון שלא לצאת, וקצת דומה בעיניי לסברת הגמרא בזבחים 

אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה וכו'

מסתבר לומר שאם הייתה לו כוונה חיובית בברכה, כגון שמברך עם הקטנים וכדומה, שתתקיים כוונתו, ולא יצא יד"ח. אבל היכא שכוונתו שלילית, שמכוון שלא לצאת בה סתם כדי להכעיס, הולכים בזה אחר כוונת העולם.
מה? בגלל שזה חיובי וזה שלילי? אז מה?
אז טענתי היא כזאת. כאשר אדם עושה איזה דבר שתלוי בכוונה, אז דנים אם נתקיימה מחשבתו. מאחר והמברך עם הקטנים, נתכוון לתועלת לימוד הקטנים, הרי נתקיים מה שחשב, ולמדו הקטנים. ממילא, לא יכולה להתקיים בזה כוונה אחרת, לצאת יד"ח (אלא אם עושה הפוך, הוא מברך בקול כדי לצאת יד"ח, ורוצה שישמעו גם הקטנים וילמדו). אבל זה המכוון שלא לצאת יד"ח, הרי לא נתכוון לתועלת איזה דבר, שיתפוס את כוונתו במקום כוונת המצווה. ממילא, כוונתו בזה כמאן דליתא, וחוזרים ודנים אותו כסתם מברך בעלמא
ומה לגבי כל כוונה הפכית, שמכוון שלא לצאת???
 

מהרילניק

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
לדבריך אם הוא ברך שהכל בסתם, שזה ודאי ברכה לבטלה, ומיד אחר כך נמלך ושתה, הרי זה לא ברכה לבטלה! ולא נראה לי.
כתבתי לעיל מפורש שלא
א"א לברך כי שותים אבל בעצם סתם
 

HaimL

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
HaimL אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
מה? בגלל שזה חיובי וזה שלילי? אז מה?
אז טענתי היא כזאת. כאשר אדם עושה איזה דבר שתלוי בכוונה, אז דנים אם נתקיימה מחשבתו. מאחר והמברך עם הקטנים, נתכוון לתועלת לימוד הקטנים, הרי נתקיים מה שחשב, ולמדו הקטנים. ממילא, לא יכולה להתקיים בזה כוונה אחרת, לצאת יד"ח (אלא אם עושה הפוך, הוא מברך בקול כדי לצאת יד"ח, ורוצה שישמעו גם הקטנים וילמדו). אבל זה המכוון שלא לצאת יד"ח, הרי לא נתכוון לתועלת איזה דבר, שיתפוס את כוונתו במקום כוונת המצווה. ממילא, כוונתו בזה כמאן דליתא, וחוזרים ודנים אותו כסתם מברך בעלמא
ומה לגבי כל כוונה הפכית, שמכוון שלא לצאת???
אז כתבתי. אם הוא מכוון שלא לצאת בגלל שיש לו כוונה מועילה. למשל, הוא מתכוון שלא לפטור מין אחד כאשר מברך על מין אחר, מתוך כוונה להרבות בברכות (מבלי להיכנס לשאלה אם זו ברכה שא"צ), אז בזה באמת הוא לא יוצא יד"ח. אבל אם אין לו שום כוונה מועילה, אלא שטות ולהכעיס בעלמא, כאילו לא חשב כלום 
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק

א. מה שהנחת שאם מכיון בלא טעם לא לצאת ידי חובה בברכתו, אי"ז אלא רוח שטות ואינו בכלל כונה הפכית, לדעתי שגוי מיסודו. והפוסקים בכמה מקומות כשדנו על ענין מסויים אם כוונת האדם בזה היתה לצאת בו יד"ח או לא דימו זאת למכיון שלא לצאת [כמו במקרה של הט"ז הנ"ל או ספירת העומר שאזכיר להלן וכיו"ב] משום שנקודת ההנחה הפשוטה היא שאם כיון שלא לצאת [כוונה הפוכה] אין שום ספק שלא יצא יד"ח, שכן תכלית הברכה היא לקיים רצון ה' לא כאשר מצהיר שאין רוצה בכך, ועפ"ז כתבו האחרונים לדון במקרים מסוימים אם דומה לכוונה הפכית [מקרה דהט"ז וכיו"ב].

ב. מקור הדין שבכוונה הפכית לא יוצא יד"ח [גם למ"ד מצות אי"צ כונה] הוזכר ברבינו שמואל והביאו הר"ן על הרי"ף ראש השנה ז: וז"ל: אבל דעת הרבה מן הגאונים דקיימא לן מצות אין צריכות כונה וכן דעת הרשב"א ז"ל ומ"מ כתב רבינו שמואל ז"ל דאע"ג דאמרינן מצות אין צריכות כונה הני מילי בסתם אבל במתכוין שלא לצאת אינו יוצא דאי לא תימא הכי תקשי לך הא דאבעיא לן פ"ק דברכות (דף יב.) היכא דנקט כסא דשיכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא ופרש"י אדעתא דתמרא וסיים בדשיכרא מאי בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה ולא איפשטא ואמאי לא איפשטא נפשוט דיצא דמצות אין צריכות כונה אלא שמע מינה דאע"ג דאין צריכות כונה במתכוין שלא לצאת לא יצא והתם הרי הוא נתכוין שלא לצאת בשכר אלא ביין עיי"ש.

ועל פי זה כתב בים של שלמה חולין פ"ב סימן יג שאם כיון בשחיטתו לנחירה וחניקה אין השחיטה כשרה וזת"ד: דאע"ג דקיי"ל הפיל סכין ושחט בו שחיטתו כשירה דלא בעינן כוונה לשחיטה מ"מ אם כיון להדיא שלא לשחוט אותה שחיטה המכשרת אלא לעשות כנחירה וחניקה נראה בעיני דזה לא מיקרי שחיטה וגרע יותר מנפלה מעל הקורה שאינו בכלל וזבחת עכ"ד. וזאת על אף שבשחיטה אין צריך כוונה לכו"ע מתרי טעמי שכתבו הרמב"ן ורעק"א. הרי לך בהדיא שכוונה הפכית שלא יוצא בה יד"ח היא לאוו דווקא כשכונתו לתועלת אחרת [שלא כמו בגמ' ברכות משם ראיית רבי שמואל או במתכוין שלא לצאת יד"ח עם הציבור בספירת העומר כמבואר בשו"ע סימן תפט ס"ג] אלא גם במעשה שלכו"ע אין הכוונה נצרכית בו, הכוונה הפכית גורמת שלא יוצא יד"ח אף שבכוונה זו אין לו תועלת כלשהי.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מהרילניק אמר:
HaimL אמר:
מסתבר לומר שאם הייתה לו כוונה חיובית בברכה, כגון שמברך עם הקטנים וכדומה, שתתקיים כוונתו, ולא יצא יד"ח. אבל היכא שכוונתו שלילית, שמכוון שלא לצאת בה סתם כדי להכעיס, הולכים בזה אחר כוונת העולם.
זה חילוק נכון בסברא אך לפי זה לא שייך תנאי במצוות

כוונתו כשאין תועלת, בתנאי במצוות יש תועלת שלא לצאת השתא.
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:

ועל פי זה כתב בים של שלמה חולין פ"ב סימן יג שאם כיון בשחיטתו לנחירה וחניקה אין השחיטה כשרה וזת"ד: דאע"ג דקיי"ל הפיל סכין ושחט בו שחיטתו כשירה דלא בעינן כוונה לשחיטה מ"מ אם כיון להדיא שלא לשחוט אותה שחיטה המכשרת אלא לעשות כנחירה וחניקה נראה בעיני דזה לא מיקרי שחיטה וגרע יותר מנפלה מעל הקורה שאינו בכלל וזבחת עכ"ד. וזאת על אף שבשחיטה אין צריך כוונה לכו"ע מתרי טעמי שכתבו הרמב"ן ורעק"א. הרי לך בהדיא שכוונה הפכית שלא יוצא בה יד"ח היא לאוו דווקא כשכונתו לתועלת אחרת [שלא כמו בגמ' ברכות משם ראיית רבי שמואל או במתכוין שלא לצאת יד"ח עם הציבור בספירת העומר כמבואר בשו"ע סימן תפט ס"ג] אלא גם במעשה שלכו"ע אין הכוונה נצרכית בו, הכוונה הפכית גורמת שלא יוצא יד"ח אף שבכוונה זו אין לו תועלת כלשהי.
זה אינו דומה לדעתי, מאחר ומעשה שחיטה יכול להועיל לשני פנים. אם השחיטה נעשתה כדינה הרי הבשר ניתר לאכילת ישראל. ואם השחיטה נעשתה שלא כדינה, הרי הבשר ראוי עכ"פ לאכילת העכו"ם, כדין התורה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וגו', וזה השוחט ומכוון לנחירה או לחניקה, עכ"פ יש בזה תועלת לגוי. אבל המברך ומתכוון שלא לצאת יד"ח סתם להכעיס, מה תועלת יש בברכתו, אלא היא שטות בעלמא, ויצא יד"ח. ובאמת, אם אכן אני צודק בהבנת דברי המהרש"ל, יש לדון הלכתא למשיחא, אם לא תהיה מציאות שאפשר למכור לגוי, אם גם אז יש סברא לפסול שחיטה במתכוון שלא לשחוט. לדעתי, אין לפסול בכה"ג, שאם כן מדוע שחט כדינו, אלא רוח שטות בעלמא, וכמאן דליתא דמי 
 
 

יהודי אחד

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
הסתפקתי, מה הדין באדם שהתחייב באשר יצר (לדוגמא), ומברך אשר יצר, אך מכוון שלא לצאת בברכה זו על מה שחייב, אלא שתהא ברכה לבטלה, האם הוי ברכה לבטלה? או שאינו יכול לעשות שהברכה לא תחול על חיובו? (וכן יש לדון באוחז מאכל ומברך עליו ואוכלו, ומכוון שלא תועלה לו ברכה זו על המאכל, האם הוי ברכה לבטלה והוי כאוכל בלי ברכה?)
מה לגבי להוציא את האחר בברכה כזו?
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
גם בלי כוונת נחירה זה ראוי לגר אם דינו כנו"ט כך שאין שום תועלת בכוונה זו.
הייתה לי תחושה שזה יישאל. אבל, זאת בדיוק התועלת, דהרי ב"נ אסור באבמה"ח, ולא סגי לן באכילה של הגר והנכרי בלא המתה באופן כ"ש. ומכיוון שיש כאן מעשה המועיל בשביל הנכרי הרי הוא מחריב במעשה השחיטה ולא דמי להמברך בכוונה שלא לצאת, שאין בו תועלת בשום צד ואופן
 
 

יהודי אחד

משתמש ותיק
מוזר מאד על גבול הקשקוש
מה הריוח בכונה?
ולא די במה שמתה וליכא אבמה"ח
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נדיב לב אמר:
גם בלי כוונת נחירה זה ראוי לגר אם דינו כנו"ט כך שאין שום תועלת בכוונה זו.
הייתה לי תחושה שזה יישאל. אבל, זאת בדיוק התועלת, דהרי ב"נ אסור באבמה"ח, ולא סגי לן באכילה של הגר והנכרי בלא המתה באופן כ"ש. ומכיוון שיש כאן מעשה המועיל בשביל הנכרי הרי הוא מחריב במעשה השחיטה ולא דמי להמברך בכוונה שלא לצאת, שאין בו תועלת בשום צד ואופן
 
היתה לי תחושה שתתקשה לחזור בך.
וכמו שהעיר קודמי, מה הקשר בין איסור אבמה"ח ובין כוונתו לנחירה, הלא ברגע שהבהמה מתה ממילא פקע האיסור ואין צורך לכוונת הנחירה.
 
חלק עליון תַחתִית