שיעבוד האישה לבעל

האיש וההגדה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד מן הגולה אמר:
האיש וההגדה אמר:
א.אני שומע את מה שאתה רוצה לומר בקניון אישות אבל אינני בטוח שפירושו היחוד נחשב דווקא מיוחד לי ולא לכול העולם דהרי השותפים מצאנו שיש מושג של מיוחד לשניים
-אדרבה תמצא לי מקור דשותפין חשיב ייחוד. ואף אם יש א"כ הרי שהיא גופא צ"ב. דהלא פי' מילולי ייחוד היינו מיוחד לי, ובמה הדבר מיוחד לי אם הוא מותר לאחר. 
ב. בשיעבוד אם כול מה שיש לו זה רק את המעשה ידים עצמם אז זה לא מוגדר שיעבוד אלא ברגע שיש את המעשה ידים הוא בעלים גמור ובגמ' מבואר שזה חשיב שיעבוד
-שיעבוד היינו מחוייב בעצם מציאותו, ואמנם צדקו דבריכם דבעלמא כד אמרי' דאדם משועבד ע"כ שיש בזה שיעבוד גופו, דבלא"ה אינו משועבד. אלא הכא שאני, דבנידו"ד מצבה מחייבה, ואין כאן רק שיעבוד של האשה לבעלה אלא גם שיעבוד של הבעל לאשתו, לעניין שאר כסות ואונה. ובשניהם אין כאן מחוייבות בקניין גופם, אלא שמצבם והגדרתם מחייבם. וכל יהודי מחוייב לשעבד עצמו לעשות רצון הקב"ה, והיינו שיביא עצמו לידי מצב שיהי' מחוייב בעצם מציאותו, כמו"כ הכא בעצם מה שהיא נחשבת אשתו היא מחוייבת.
?????
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
האיש וההגדה אמר:
אשמח מאוד אם הרב אחד מן הגולה יסביר מהו קניין איסור או שזה ראוי לאשכול בפני"ע


יתכן וזה ראוי לאשכול בפנ"ע, היה אשכול בעניין קניין והתייחסו לזה, וכתבתי שם את דעתי.
ואולם אכתוב בקצרה, הנה קניין איסור מצינו בעבד ובאשה, אשר הראשונים השוום זל"ז במה שצריך גט.
ונראה כי עבד מלבד מה שהוא מציאות של עבדות, יש בזה גם דרגה איסורית, שהוא מחוייב במצוות כאשה ושהוא תח"י בעליו גם לעניין איסורים כדוגמת מה שאוכל בתרומה וכיו"ב. כמו"כ אשה כלפי בעלה זהו דרגה איסורית מסויימת, דתו אינה נערה בבית אביה או אלמנה או מגורשת, אלא היא דרגה איסורית אחרת, אסורה על כו"ע, אוכלת בתרומה בעלה מיפר נדריה וכיו"ב.
וקניין הוא קביעת שינוי יחס בין הפועל לנפעל, ובנידו"ד הבעל פועל את שינוי יחסו לאשה זו שנעשית אשתו, ובעבד בקניינו פועל שהופך מכנעני לעבד כנעני, שע"י קניין זה מעבירו לדרגה איסורית שונה. -זהו בי' העניין לדעתי על רגל אחת ועוד יש להרחיב טובא.
 
 

האיש וההגדה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד מן הגולה אמר:
האיש וההגדה אמר:
אשמח מאוד אם הרב אחד מן הגולה יסביר מהו קניין איסור או שזה ראוי לאשכול בפני"ע


יתכן וזה ראוי לאשכול בפנ"ע, היה אשכול בעניין קניין והתייחסו לזה, וכתבתי שם את דעתי.
ואולם אכתוב בקצרה, הנה קניין איסור מצינו בעבד ובאשה, אשר הראשונים השוום זל"ז במה שצריך גט.
ונראה כי עבד מלבד מה שהוא מציאות של עבדות, יש בזה גם דרגה איסורית, שהוא מחוייב במצוות כאשה ושהוא תח"י בעליו גם לעניין איסורים כדוגמת מה שאוכל בתרומה וכיו"ב. כמו"כ אשה כלפי בעלה זהו דרגה איסורית מסויימת, דתו אינה נערה בבית אביה או אלמנה או מגורשת, אלא היא דרגה איסורית אחרת, אסורה על כו"ע, אוכלת בתרומה בעלה מיפר נדריה וכיו"ב.
וקניין הוא קביעת שינוי יחס בין הפועל לנפעל, ובנידו"ד הבעל פועל את שינוי יחסו לאשה זו שנעשית אשתו, ובעבד בקניינו פועל שהופך מכנעני לעבד כנעני, שע"י קניין זה מעבירו לדרגה איסורית שונה. -זהו בי' העניין לדעתי על רגל אחת ועוד יש להרחיב טובא.
אני עדיין לא מבין למה זה נקרא קניין אם תוכל להרחיב
 
 

האיש וההגדה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד מן הגולה אמר:
האיש וההגדה אמר:
אשמח מאוד אם הרב אחד מן הגולה יסביר מהו קניין איסור או שזה ראוי לאשכול בפני"ע


יתכן וזה ראוי לאשכול בפנ"ע, היה אשכול בעניין קניין והתייחסו לזה, וכתבתי שם את דעתי.
ואולם אכתוב בקצרה, הנה קניין איסור מצינו בעבד ובאשה, אשר הראשונים השוום זל"ז במה שצריך גט.
ונראה כי עבד מלבד מה שהוא מציאות של עבדות, יש בזה גם דרגה איסורית, שהוא מחוייב במצוות כאשה ושהוא תח"י בעליו גם לעניין איסורים כדוגמת מה שאוכל בתרומה וכיו"ב. כמו"כ אשה כלפי בעלה זהו דרגה איסורית מסויימת, דתו אינה נערה בבית אביה או אלמנה או מגורשת, אלא היא דרגה איסורית אחרת, אסורה על כו"ע, אוכלת בתרומה בעלה מיפר נדריה וכיו"ב.
וקניין הוא קביעת שינוי יחס בין הפועל לנפעל, ובנידו"ד הבעל פועל את שינוי יחסו לאשה זו שנעשית אשתו, ובעבד בקניינו פועל שהופך מכנעני לעבד כנעני, שע"י קניין זה מעבירו לדרגה איסורית שונה. -זהו בי' העניין לדעתי על רגל אחת ועוד יש להרחיב טובא.
אולי אני ימקד יותר את השאלה למה אתה קורה קנין את זה עדיין לא הבנתי
 
 

חכם מה הוא אומר

משתמש רגיל
אחד מן הגולה אמר:
חכם מה הוא אומר אמר:
העולם החרדי אמר:
וכי לאשה אין דעת? שהינך מדמה אותה לחיות הארץ?
הרי היא חייבת מקיום חלק מן המצוות אלא הסיבה שפטורה מבואר בראשונים שלא כדבריך עי' בקידושין סוף פ"ק
וכוונתו של האיש היתה שמצד א' אין לבעל את ידיה ממש ואי אפשר גם לומר שיש לו רק התוצאות וא"כ מה כן?
אני לא מדמה אשה לחיות הארץ אלא אני רוצה להבאיר את דרך הקניין ועפ''ז לענות לשואל מדוע מעשה ידיה שלו 
שהרי כאשר אתה קונה חיה או אפי' עבד כנעני הרי שהוא ממש שלך ולא זו בלבד אלא שחייב במצוות והביאור לדבר, זה שעבד הוא לא דומה לע''ע לא רק בעד כמה שאפשר לשעבדו ואינו קנוי לגופו אלא אפי' כל כולו של האדון
ולהגדיר הדב' נאמר שיש ג' דרגות א' השכרה וזה כמו ע''ע ב' מכירה ג' אתה בעצמך וע''כ הרי הוא ממש כחלק ממך וכוותה גבי אשה שהיא נקנית ליהות ממש חלק מהבעל שהרי הוא לא קונה אותה רק לגופה לשימושו אלא הרי שהוא יכול לחשוד בה בסוטה ועוד. ודרך קניינה ממש כעבד שהרי עבד חייב במצוות כאשה ואי קניינה כעבד לפי''ז שפיר מדוע מעשה ידיה שלו

ומה תענה לכל הגמרות שאשה אין גופה קנוי?, ומה תענה לדברי הגמ' וביתר הראשונים דקניין האשה היא קניין איסור ולא קניין ממון, לדבריכם הוא קניין ממון שקונה גופה. [ואגב עי' הודעה קודמת דגם לבעל שיעבודים באשה, ומה תענה על כך?!]
קודם כל עניין זה שנוי במח' ראש' עי' רא''ש כתובות ד''ב ע''א דהיא כשורו וחמורו
אולם גם לפי אלו האומרים שהיא קנויה רק לקניין איסור הדבר צ''ב רב מה שייך בכלל ליהות קנוי לאיסור הלא איסור הוא כלפי שמיא ואין זה כלל עניין של הבעל
אמנם מצינו שהבעל הוא זה שיכול ליטעון סטייה ולא אחר וזה זכותו אולם הדבר צ''ב מה שייך הלא זה כלפי שמיא
אלא נ''ל שכמו שמצינו בעבד קניין איסור וגם שם צ''ב כנ''ל אלא שעהיין קניין איסור בוא שמתוך קניין הממון הוא אחראי גם על האיסור כלומר שקניין הגוף הוי שבוא רק סעל השימוש וקניין איסור הוי יותר מזה שהוא בעלים על הכל וזה דרך קניין כמו שכתבנו לעיל
אמנם ודאי שלאשה עש זכיות בעצם קניינה שא''א לקנותה כמו עבד ואע''פ שכח קניינה הוי כעבד מ''מ עש לב זכוית משל עצמה עד כמה משועבדת היא ואכמ''ל.


 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
חכם מה הוא אומר אמר:
קודם כל עניין זה שנוי במח' ראש' עי' רא''ש כתובות ד''ב ע''א דהיא כשורו וחמורו
אולם גם לפי אלו האומרים שהיא קנויה רק לקניין איסור הדבר צ''ב רב מה שייך בכלל ליהות קנוי לאיסור הלא איסור הוא כלפי שמיא ואין זה כלל עניין של הבעל
אמנם מצינו שהבעל הוא זה שיכול ליטעון סטייה ולא אחר וזה זכותו אולם הדבר צ''ב מה שייך הלא זה כלפי שמיא
אלא נ''ל שכמו שמצינו בעבד קניין איסור וגם שם צ''ב כנ''ל אלא שעהיין קניין איסור בוא שמתוך קניין הממון הוא אחראי גם על האיסור כלומר שקניין הגוף הוי שבוא רק סעל השימוש וקניין איסור הוי יותר מזה שהוא בעלים על הכל וזה דרך קניין כמו שכתבנו לעיל
אמנם ודאי שלאשה עש זכיות בעצם קניינה שא''א לקנותה כמו עבד ואע''פ שכח קניינה הוי כעבד מ''מ עש לב זכוית משל עצמה עד כמה משועבדת היא ואכמ''ל.
א. אין בזה מחלו' ראשונים, אמנם יש בזה רא"ש שכותב כשורו וחמורו [וגם התוס' שם כותבים שהאשה שדה של בעל] אך הדברים גמרות מפורשות שאין גופה קנוי ואין כאן אלא קניין איסור.

ולגבי מה ששאל מר לגבי קניין איסור ולגבי לשון התורא"ש דכשורו וחמורו, העתקתי בזה מה שכתבתי לעיל.
ישנה מציאות של דרגה איסורית, דוגמה לזה בכהן לוי ישראל, שלושה סטטוסים איסוריים שיש להם ג"כ השלכות ממוניות, כגון מעשר ומתנות כהונה. אבל עצם הדבר הוא איסורי. ואם היה ספק על אדם אם כהן הוא או ישראל זהו ספק איסורי ולא ממוני, אף שיש לזה השלכות ממוניות. והטעם לזה, שההשלכות הממוניות מגיעות כתוצאה מהסטטוס האיסורי. ופשוט.

יש סטטוס איסורי של נערה בבית אביה, שאינה מאורסת לאיש, או של גרושה או של אלמנה, דין הנמצא בסטטוסים אלו היא שהיא מותרת. כאשר אדם מקדש אשה ע"י קניין [שעניינה שינוי יחס הדבר כלפי הפועל], הרי האשה יוצאת מהסטטוס הראשוני שלה ונכנס להיות סטטוס של ארוסה, של אשה המיועדת לאותו פלוני. נמצא שבמעשה הקידושין הוא מביא אותה לידי מצב של ארוסה ומחיל עליה שם אשת פלוני, ובזה אוסרה על כל העולם. [אמנם מעשה שלו הוא לייחדה אליו ולא לאסור אותה על כו"ע, שהרי מניין לו הכח לאסור על כל העולם?! מ"מ מהותה של אשה מקודשת היינו מיוחדת לאותו פלוני שאסורה לכו"ע, נמצא שבמעשה שלו אמנם ייחדה לו אבל חייל בזה ייחוד ואיסור על כו"ע בבאין כאחת.]
זהו קניין איסורי, דהיינו שבקניין זה משנה הוא את דרגתה האיסורית, דהשתא היא אשה מאורסה.

והדוגמא לזה הביאו בגמ' לאוסרה אכו"ע כהקדש, דהקדש נמי ע"י שמקדיש חפץ אינו מקנה את החפץ לרשות אחרת, אלא מפריש את החפץ ומיעדה לגבוה, וממילא חייל ע"ז רשות גבוה. אבל עצם המציאות של הקדש אינה מסתיימת במה שמקנה לרשות אחרת, אלא במה שמקדיש את החפץ והופך אותה להקדש, אשר ממילא נעשה הוא בבעלות הממונית של הקדש. נמצא שהקדש לכשעצמו דין איסור הוא אלא שמשליך על ענייני הממון. וכמו"כ קידושין כמשנ"ת.

לגבי מעשה ידיים, אינני מבין מדוע כבודו מוטרד ממעשה ידיים שאי"ז אלא דינא דרבנן, יש בזה דיני שיעבוד דאוריי'. כגון דעת הרמב"ם דאשה שהדירה הנאת תשמיש שלה על בעלה דמי למדיר הנאה מפירות חבירו על חבירו, היינו שלגבי התשמיש חשיב בבעלות הבעל לגמרי כפירותיו. וכן מבואר בתורא"ש כתובות ב. דלגבי תשמיש היא כעבדו שורו וחמורו. וכן מצינו דהבעל יורש את אשתו, ודעת תוס' בב"ב דאי"ז מצד קורבה כשאר דיני ירושה אלא מצד זכות הבעל באשתו.

אלא הביאור בזה כמשנ"ת, דמאחר שהיא אשה ארוסה לאותו האיש והיא ממשפחתו, ממילא יש לזה השלכות ממוניות, וכמו בהקדש, דאף דמהות ההקדש מציאות איסורית היא, מ"מ דבר המוקדש חשיב לגבי ממון ג"כ הקדש. דכל דין איסורי מביא השלכות ממוניות. וממילא כאשר החיל הבעל על אשה זו שהיא חפצא דאשתו, ממילא יש לזה השלכות שמעשה ידיה לבעל ועוד השלכות ממוניות.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
האיש וההגדה אמר:
אולי אני ימקד יותר את השאלה למה אתה קורה קנין את זה עדיין לא הבנתי
אכן הדברים צ"ב. אך להבנתי יסוד העניין-
שאילו לא מצינו קניין כי אם לגבי העברת בעלות, כי אז ע"כ שיסוד הקניין היה תלוי בגדרי הבעלות.
אכן מאחר ומצינו קניין שאין לו כל קשר לבעלות, כגון באשה ובעבד [הקניין האיסורי שבו] וכמו"כ קניינים שהתורה נקנית בהם, כמו"כ מצינו בתורה שאמר אדם קניתי איש את ה'.

לכן נ"ל שקניין היינו קביעת שינוי יחס בין פועל הקניין לדבר הנפעל, וכדוגמת קניינים שהתורה נקנית בהם, הוא אדם הרוצה להתחבר לתורה, ע"י אותם 'קניינים' קובע את שינוי יחסו שנקשר יותר. כמו"כ באשה הקידושין הם שקובעים שינוי יחס בין הבעל לאשה, אף אם אי"ז שייך לממון. וזהו בבעלות שע"י שרוצה הקונה לשנות את יחסו לחפץ שיהי' עתה בבעלותו פועל הוא קניין, שהוא ההיכ"ת המשנה את היחס לדבר. אקווה כי הובנתי כראוי, אלו דברים שקשים להגדרה.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
חכם מה הוא אומר אמר:
אלא נ''ל שכמו שמצינו בעבד קניין איסור וגם שם צ''ב כנ''ל אלא שעהיין קניין איסור בוא שמתוך קניין הממון הוא אחראי גם על האיסור כלומר שקניין הגוף הוי שבוא רק סעל השימוש וקניין איסור הוי יותר מזה שהוא בעלים על הכל וזה דרך קניין כמו שכתבנו לעיל
עבדו שהפקירו הוא קנוי רק לעניין איסור אף שבמציאות הממון שבו אינו עבד. ורק לעניין דיני עבד האיסוריים שאסור על בת ישראל ומותר בתרומה אם בעליו כהן וכיו"ב הוא דחשיב עבד.
 

מעל הסטנדרט

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
פשוט שאין צד בעולם לומר שגוף קניינו במעשה הקידושין היינו קניין ממון, אלא הוא קניין איסור, כלשון הגמ' שאסר אותה אכו"ע כהקדש, דהתם נמי מעשה ההקדש הוא דין איסור ולא ממון. ולהבנתי יסודו שמחיל על האשה שם אשת פלוני, והיינו שלעניין איסוריה מוציאה מבית אביה ומכניסה לרשותו, לאוסרה אכו"ע ולייחדה אליו.

ומאחר והיא ממשפחתו ואשתו, ממילא יש לזה השלכות ממוניות, כגון שמעשה ידיה לבעל, שהנאת תשמיש לבעל, שהבעל יורשה [לא מדין שאר אלא מדין זכות באשתו כמבואר בתוס' בב"ב] ועוד השלכות ממוניות. אך כ"ז אינו עצם מעשה הקידושין, אלא תוצאה והשלכות ממציאותה כמקודשת.
ודמיא בזה להקדש דמעשה הקדש הוא לאסור הדבר אכו"ע כדברי הר"ן בפ"ק דנדרים, ורק שמאחר והוא מיוחד להקדש ממילא אף לעניין ממון חשיב ממון הקדש.

ראה לשון בשטמ"ק נדרים טו: "דהיא קנויה לתשמישו".
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
מעל הסטנדרט אמר:
אחד מן הגולה אמר:
פשוט שאין צד בעולם לומר שגוף קניינו במעשה הקידושין היינו קניין ממון, אלא הוא קניין איסור, כלשון הגמ' שאסר אותה אכו"ע כהקדש, דהתם נמי מעשה ההקדש הוא דין איסור ולא ממון. ולהבנתי יסודו שמחיל על האשה שם אשת פלוני, והיינו שלעניין איסוריה מוציאה מבית אביה ומכניסה לרשותו, לאוסרה אכו"ע ולייחדה אליו.

ומאחר והיא ממשפחתו ואשתו, ממילא יש לזה השלכות ממוניות, כגון שמעשה ידיה לבעל, שהנאת תשמיש לבעל, שהבעל יורשה [לא מדין שאר אלא מדין זכות באשתו כמבואר בתוס' בב"ב] ועוד השלכות ממוניות. אך כ"ז אינו עצם מעשה הקידושין, אלא תוצאה והשלכות ממציאותה כמקודשת.
ודמיא בזה להקדש דמעשה הקדש הוא לאסור הדבר אכו"ע כדברי הר"ן בפ"ק דנדרים, ורק שמאחר והוא מיוחד להקדש ממילא אף לעניין ממון חשיב ממון הקדש.

ראה לשון בשטמ"ק נדרים טו: "דהיא קנויה לתשמישו".
יותר מינה הרמב"ם כתב דהאשה שהדירה הנאת תשמיש שלה על בעלה דמיא לאסור פירות חבירו על בעל הפירות. ומאידך כתב הרמב"ם דאף הבעל אין יכול לאוסרה שהרי משועבד לה בזה.
אבל להבנתי כ"ז איננו מונח בגוף הקניין דקידושין, אלא תוצאה היא מהקניין, דע"י הקידושין נעשית מציאות של אשתו, ומצב זה מחייב ממילא את קניין שלה לבעלה לעניין תשמיש. [הדברים בהרחבה כתבתי לעיל.]
 
 

חכם מה הוא אומר

משתמש רגיל
אחד מן הגולה אמר:
חכם מה הוא אומר אמר:
אלא נ''ל שכמו שמצינו בעבד קניין איסור וגם שם צ''ב כנ''ל אלא שעהיין קניין איסור בוא שמתוך קניין הממון הוא אחראי גם על האיסור כלומר שקניין הגוף הוי שבוא רק סעל השימוש וקניין איסור הוי יותר מזה שהוא בעלים על הכל וזה דרך קניין כמו שכתבנו לעיל
עבדו שהפקירו הוא קנוי רק לעניין איסור אף שבמציאות הממון שבו אינו עבד. ורק לעניין דיני עבד האיסוריים שאסור על בת ישראל ומותר בתרומה אם בעליו כהן וכיו"ב הוא דחשיב עבד.
אכן אלא שההסבר בזה אינו משום שקניין איסור הוא קניין בפנע''צ דזה א''א לומר שאין כזה דבר לקנות איסור כמו שביארנו
אלא הביאור הוא שעבד מתוך קניין הממון יש בו גם דין איסור דהשתא חשיב בשם ויחס של עבד ואפי' אי רבו מפקירו תו לא פקע שמו ויחוסו כעבד שזה כלל לא קשור לעצם קניינו כעבד אלא קשור למתוך שניהיה בו שם עבד משום שהוא קניין של ישראל
ואפי' אי השתא אינו קניין ישראל מ''מ לא פקע קדושתו שזה א''א להפקיע 
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
חכם מה הוא אומר אמר:
אכן אלא שההסבר בזה אינו משום שקניין איסור הוא קניין בפנע''צ דזה א''א לומר שאין כזה דבר לקנות איסור כמו שביארנו
אלא הביאור הוא שעבד מתוך קניין הממון יש בו גם דין איסור דהשתא חשיב בשם ויחס של עבד ואפי' אי רבו מפקירו תו לא פקע שמו ויחוסו כעבד שזה כלל לא קשור לעצם קניינו כעבד אלא קשור למתוך שניהיה בו שם עבד משום שהוא קניין של ישראל
ואפי' אי השתא אינו קניין ישראל מ''מ לא פקע קדושתו שזה א''א להפקיע

הרמב"ן הרשב"א והריטב"א בקידושין טז כתבו שהטעם שעבד מופקר צריך גט הוא כמו באשה שאין בה אלא קניין איסור וזה מצריך גט, ה"נ עבד מופקר שאין לו בו אלא קניין איסור צריך גט.
וע"ע אבני מילואים בתשו' סי' יז שהאריך להוכיח שקידושין הוא קניין איסורי.
[עיין בהודעות קודמות שכתבתי בי' הדברים לפענ"ד, אשמח לשמוע בזה דרך מהלך אחר. אבל הא מיהת שלומר שאין קידושין קניין איסור צריך להתמודד עם הרבה מדברי הראשונים שמבואר בדבריהם לא כך, ועם ראיות האבני מילאוים מהא דאשה חשיב קניין כספו כמו עבד עיי"ש מה שהוכיח בזה. ועוד כל ראיותיו שם.]
 
חלק עליון תַחתִית