הערות במסכת שבת

שמואל דוד

משתמש ותיק
א) שבת נד:

רש"י ד"ה פקוק - סתום.

צ"ע כוונתו בזה ומדוע לא פי' כן במשנה.

ב) נד:

רש"י ד"ה דלא הדר חייך לה - שלא יוכל להחזיר צוארו לצד המכה לחככה בשיניו וקושרן בצוארו וחשובים הן יותר מקשישין שעל גבי השבר ואי נפלו חייס עלייהו ומייתי להו 'בשגגה'

לא הבנתי מדוע דוקא כאן הוסיף רש"י "בשגגה", וצ"ב.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
א) בפשטות, כי המשנה היא בלשון הקודש, והלומד אותה מן הסתם מבין לשה"ק. והמילה פקק היא בלשון הקודש (כאדם המעביר פקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול) אבל הגמ' היא לשון ארמית, ומן הסתם הלומדה יודע ארמית, אבל לשון הקודש יודע רק את המילים המצויות (כמו שאנחנו לא יודעים ארמית, רק את המילים המצויות), ולכן שם פירש רש"י פקוק = סתום (שהרי סתום הוא גם בלשון ארמית). כך נראה לי לפרש.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
נה.

אמר רב תיו תחיה תיו תמות כו׳
וברש״י תיו תמות - לרשעים.

צ״ע מדוע לא פירש כן לעיל תיו תחיה - לצדיקים.

ועיין בספר קובץ שיטות קמאי מה שהביא מסידור אשכנז, ונראה מדבריו שהיה לו גירסא אחרת ברש״י דידן ודברי רש״י קאי על דברי שמואל שאמר תמה זכות אבות ע״ש.

אולם עדיין צריך ביאור ברש״י דידן.

ואולי אפשר לומר שרש״י כתב כן שלא נטעה ולפרש שכוונת רב שתיו תחיה ותיו תמות שניהם על צדיקים (וכמו שבאמת פירש בספר אמרי בינה - לר״ש גרמיזן - ע״ש) ולכן המתין לפרש על תיו תמות שקאי על רשעים ולא על הצדיקים.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
נז.

רש"י ד"ה בזמן שאין תפורין - עם השבכה שקורין שקופיי"א אבל תפורין ליכא למיחש לאחוויי שאינה נוטלת השבכה מראשה ברה"ר שתגלה ׳כל׳ שערה.

מלשון רש"י משמע שאינה נוטלת השבכה משום שאז תגלה כל שערה אבל אין חוששים לגילוי מקצת שערה. [וידוע שיטת הגרמ״פ ז״ל באג״מ בזה]. ועיין שו"ת חת"ס ח"ו (ליקוטים) סימן ב. מש"כ בזה.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ס.

רש"י ד"ה טהורה - דלאו תכשיט היא אלא תשמיש לבתי שוקיה והוי כטבעת הכלים דאמרן טהורות בפרקין דלעיל ויוצאין בה שצריך לה עם בתי שוקיה ולא הוי משאוי ויוצאין דכיון דלצניעותא היא לא שלפא ומחוי והאי מחט נמי לצניעות "דשער באשה ערוה" ולא מחויא ואמאי לא תצא לכתחילה

יל"ע מדוע כתב כן דוקא כאן ולא לעיל בתחילת הפרק.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ס.
יל"ע מדוע כתב כן דוקא כאן ולא לעיל בתחילת הפרק.
ראש גלוי – גנות היא לאשה, וגם בלעדי חוסר הצניעות שבדבר אין לחשוש שתטול השבכה מעל ראשה ברשות הרבים.​
אבל שׂער היוצא מן הקישורים – אין האשה מתגנה בו כלל, ואין היא אוגרת אותו אלא מטעמי צניעות, ומשום דשׂער באשה ערוה.
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
שבת סד:

אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור

לכאורה ק׳, מדוע נקט הגמרא הך מימרא כאן. וצ״ע.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
שבת סד:

אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור

לכאורה ק׳, מדוע נקט הגמרא הך מימרא כאן. וצ״ע.


פני יהושע במקום כתב: בגמרא אמר רבי יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין וכו'. ופרש"י כגון שריון וקסדא ומגפיים וכו'. נראה שהוכרח לפרש כן דאל"כ אין מקום להך מימרא דרב הכא בשמעתין אבל לפירושו ניחא דשפיר קאי אהך מימרא דרב דלעיל בסמוך שאוסר לצאת נשים בתכשיטין אפילו לחצר ולא תימא דדוקא בהנך אוסר משום דמרגלי בהו ונפקא בהו לרה"ר וא"כ סד"א היכא דליכא חששא כגון בהנך שאין אסורין אלא משום מראית עין הו"א דשרי קמ"ל דאפ"ה אסור. מיהו יותר נראה לפרש איפכא והיינו לפי שיטת התוספות דבהנך דלעיל אפילו לרב מותר בחצר מעורבת וכ"ש בבית משא"כ בהנך דאסורין משום מראית עין דנראה כאילו לובשן למלחמה והוי עובדא דחול ומש"ה אסור אפילו בבית. וזה נראה לי עיקר ודו"ק:
 

HaimL

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
שבת סד:

אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור

לכאורה ק׳, מדוע נקט הגמרא הך מימרא כאן. וצ״ע.
מדוע קשה. זה בא לפרש את טעמו של רב שאסר לצאת בכל מידי דלאו כבול ופאה נכרית לחצר
 
 

fantian

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ב) נד:

רש"י ד"ה דלא הדר חייך לה - שלא יוכל להחזיר צוארו לצד המכה לחככה בשיניו וקושרן בצוארו וחשובים הן יותר מקשישין שעל גבי השבר ואי נפלו חייס עלייהו ומייתי להו 'בשגגה'

לא הבנתי מדוע דוקא כאן הוסיף רש"י "בשגגה", וצ"ב.
אולי י"ל דכיון שהדגיש רש"י את חשיבותן ושמשום זה הוא חוטא, א"כ שזה נראה שחיישינן אף למזיד כיון שחשובים הם, קמ"ל שלעולם לא חיישינן למזיד
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
שבת סו.

רש"י ד"ה סמוכות שלו - סמוכות של קיטע יש קיטע בשתי רגליו מהלך על שוקיו ועל ארכובותיו ועושה "סמוכות של עור" לשוקיו.

ועיין לקמן בד"ה סמוכות - של אותו קיטע עושה לה "סמוכות של עור או של עץ" לראשי שוקיו או רגליו התלויין וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו נשען גם על רגליו קצת.

מדוע אצל סמוכות השני הוסיף רש"י "של עץ" וצ"ב.
 

HaimL

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
שבת סו.

רש"י ד"ה סמוכות שלו - סמוכות של קיטע יש קיטע בשתי רגליו מהלך על שוקיו ועל ארכובותיו ועושה "סמוכות של עור" לשוקיו.

ועיין לקמן בד"ה סמוכות - של אותו קיטע עושה לה "סמוכות של עור או של עץ" לראשי שוקיו או רגליו התלויין וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו נשען גם על רגליו קצת.

מדוע אצל סמוכות השני הוסיף רש"י "של עץ" וצ"ב.
הקיטע הראשון מהלך על שוקיו, והסמוכות שלו הם כמו מנעלים של עור לשוקיו להלך עליהם. הקיטע השני הוא מהלך בעיקר באמצעות ידיו, על מזחלת, והסמוכות הם רק כיסוי לרגליו הקטועות, ולכן עושה אותם עור או עץ. רק שמאחר והוא גם קצת נשען על רגליו הקטועות לרגע קרי להו סמוכות, כמו בקיטע המהלך
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
סו:

תלתא מוקמי חמשה מסו כו'

פירש"י ה' - קשרים.

צ"ע מדוע לא פירש כן לעיל אצל תלתא מוקמי.

ואולי י"ל שכוונתו לאפוקי מלפרש תלתא מוקמי חמשה, והיינו שיש בכח ג' להעמיד החולי לה' בני אדם ולכן כתב שהכוונה בחמשה היינו חמשה קשרים והוא דבר בפנע"צ.
 

HaimL

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
מדוע הסמוכות שעל שוקיו א״א להיות של עץ?
כדרך העולם, שמנעלים הם מעור (כמו שמותרים לנעול של עץ ביוהכ"פ).
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
סז.

רש״י ד״ה לשידא דבית הכסא - אם הזיק לימא לחש זה.

קשה לי מדוע לא פירש כן לעיל אצל ״לשידא לימא הכי״ וצ״ע.
 

HaimL

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
סז.

רש״י ד״ה לשידא דבית הכסא - אם הזיק לימא לחש זה.

קשה לי מדוע לא פירש כן לעיל אצל ״לשידא לימא הכי״ וצ״ע.
בפשטות, כי שידא בעלמא יכול לאתחזי ליה, בטרם יזיק, ושידא דבית הכסא מגיע מצד... ומזיקו מבלי להיראות אליו. וקצת זכר לדבר איכא

אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
סז:

האומר שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת שקראה גברית יש בו משום דרכי האמורי

בעין משפט ציין להרמב"ם וטש"ע שהביאו ד"ז. וצ"ע מדוע השמיטו הפוסקים שאר המימרות שהובאו כאן?
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
עג:

רש"י ד"ה מתקן - אינו צריך "לגופה דהוצאה" "ולא למת" כו'

לכאורה היינו הך ומה כוונתו?
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
עג:

הקוצר הבוצר והגודר כו'
עיין רש"י גודר בתמרים. מוסק בזיתים. אורה בתאנים.

ק"ק מדוע לא פירש "בוצר בענבים" וצ"ע.
 

HaimL

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
עג:

הקוצר הבוצר והגודר כו'
עיין רש"י גודר בתמרים. מוסק בזיתים. אורה בתאנים.

ק"ק מדוע לא פירש "בוצר בענבים" וצ"ע.
בפשטות, מפני שזה נתפרש בתורה, ואת ענבי נזירך לא תבצור וגו'
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
עד.

רש"י ד"ה וליחשב נמי כותש - חטין במכתשת להסיר קליפתן דהואי “במקדש” בסממנין אלא לאו משום דדמיא לדש לא חשיב לה דהא נמי מיפרקה מלבוש היא.

צ"ע מדוע כתב מקדש ולא משכן.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
עז:

רש"י ד"ה מכסיין - בזנב
והני מגליין - העזים אין להם אליה

מדוע פתח בזנב וסיים באליה?
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
עו:

הכא נמי חזיא לדוגמא. עיין רש"י.

לפי מסקנת הגמרא צ"ע מה הנפ"מ בין קל לחמור וחמור לקל?
 
חלק עליון תַחתִית