עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו

במבי

משתמש ותיק
הגמ' בשבת כותבת - עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו (שבת יג.)
הפשט הפשוט צ"ב רב שהרי מאימתי דרך האנשים לנשק כך את קרוביהם ?

אך א"ל תירוץ פשוט עד למאד, התרגום עה"פ בפרשת תזריע "...פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו" (ויקרא יג-נה) מתרגם בשחיקותה או בחדתותה, וא"כ עפ"ז נשקם על הגבחת שזה קדמת הראש מעל המצח, ושם דרך הוא לנשק.
 

יוסי 2

משתמש ותיק
פשט יפה
אם אני לא טועה המפרשים מסבירים שהכוונה בזרועות או בחזה התיר לעצמו משום דדמיין עליה כי כשורא.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
במבי אמר:
תירוץ פשוט עד למאד, התרגום עה"פ בפרשת תזריע "...פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו" (ויקרא יג-נה) מתרגם בשחיקותה או בחדתותה, וא"כ עפ"ז נשקם על הגבחת שזה קדמת הראש מעל המצח, ושם דרך הוא לנשק.

זה כאשר מדובר על בגד, ועי"ש ברש"י, אבל על הגבחת של הראש תרגם אונקלוס (לעיל פס' מב-מג) "בקרחותיה או בגלישותיה", לכן, במחילה, אי אפשר לומר כדבריך (אם לא על דרך דרש)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבר כיונה אמר:
במבי אמר:
תירוץ פשוט עד למאד, התרגום עה"פ בפרשת תזריע "...פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו" (ויקרא יג-נה) מתרגם בשחיקותה או בחדתותה, וא"כ עפ"ז נשקם על הגבחת שזה קדמת הראש מעל המצח, ושם דרך הוא לנשק.

זה כאשר מדובר על בגד, ועי"ש ברש"י, אבל על הגבחת של הראש תרגם אונקלוס (לעיל פס' מב-מג) "בקרחותיה או בגלישותיה", לכן, במחילה, אי אפשר לומר כדבריך (אם לא על דרך דרש)

אני מצטט את רש"י על המקום:

קרחתו. שחקים ישנים. ומפני המדרש שהצרך לגזרה שוה מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה, נאמרה קרחת וגבחת באדם, ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים, מה להלן פרח בכלו טהור, אף כאן פרח בכלו טהור, לכך אחז הכתוב לשון קרחת וגבחת. ולענין פרושו ותרגומו זהו משמעו קרחת לשון ישנים, וגבחת לשון חדשים, כאלו נכתב באחריתו או בקדמותו, שהקרחת לשון אחוריים והגבחת לשון פנים, כמו שכתוב (פסוק מא) ואם מפאת פניו וגו' , והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחריו, כך מפורש בתורת כהנים: (רש"י)

וא"כ לכאורה גם שייך על הגבחת לשון חדת ולא רק על הבגדים החדשים, הרי היא בקדמת הראש.

 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
'חדת' זה 'חדש'.

רש"י מסביר מה הקשר בין 'ישן וחדש' ל'אחור וקדמה', אבל זה לא אומר ש'חדת' זה גבחת הראש.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת - עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו (שבת יג.)
הפשט הפשוט צ"ב רב שהרי מאימתי דרך האנשים לנשק כך את קרוביהם ?

אך א"ל תירוץ פשוט עד למאד, התרגום עה"פ בפרשת תזריע "...פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו" (ויקרא יג-נה) מתרגם בשחיקותה או בחדתותה, וא"כ עפ"ז נשקם על הגבחת שזה קדמת הראש מעל המצח, ושם דרך הוא לנשק.


לא משמע מהערת תוס' שם ד"ה ופליגא. וכן לא משמע מהוכחת האחרונים ללמוד ממעשה דעולא כדברי הש"ך במש"כ ביו"ד סימן קצה ס"ק כ במה שנוהגים רופאים ישראלים לממש דופק של אישה. ובאגב, רבינו חננאל בגמ' ע"ז יז. גרס אבי ידייהו והשמיט אבי חדייהו.
ובתורת חיים ע"ז שם כתב לפרש וז"ל: אבי ידייהו ואמרי לה אבי חדייהו. מדלא נקט ש"ס אידייהו ואחדייהו משמע דלא הוה מנשק להו על היד ועל החזה גופייהו אלא על בית היד ובתי החזה דהיינו על המלבוש שמכניסין בו היד והחזה עכ"ל. ובשדי חמד כתב להסביר את המילים בי ידייהו ובי חדייהו דהיינו בית יד שהיא כפפה ובית של חזה - בגד שלובשים עליו. כל ההערות באו בהנחה שכונתך לפרש ע"ד האמת ולא ע"ד הדרש.
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת - עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו (שבת יג.)
הפשט הפשוט צ"ב רב שהרי מאימתי דרך האנשים לנשק כך את קרוביהם ?
רש"י בע"ז יז. כותב על האי מעשה במפורש דמיירי שנשקם על החזה,  
והסיבה שלא הפריעה לו שאלתך משום שלשאול שלא נוהגים לנשק כך משום שכך לא נהגו בימיך (אך לפני אלפיים שנה כנראה שזה היה מנהג נפוץ), אינה שאלה.


אומנם מה שדחה הרב נדיב לב מדברי התוס' בשבת דלא משמע כן, לא הבנתי דבריו דמ"ש אם נאמר דמיירי על החזה או על הראש (או על הידיים) קושיית התוס' עדיין קיימת דסותר למה שאמר לך לך אמרין לנזירא, אי לאו דהיה מכיר בעצמו שלא יבוא לידי הרהור.
 

יצחק

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לא משמע מהערת תוס' שם ד"ה ופליגא. וכן לא משמע מהוכחת האחרונים ללמוד ממעשה דעולא כדברי הש"ך במש"כ ביו"ד סימן קצה ס"ק כ במה שנוהגים רופאים ישראלים לממש דופק של אישה. ובאגב, רבינו חננאל בגמ' ע"ז יז. גרס אבי ידייהו והשמיט אבי חדייהו.
ובתורת חיים ע"ז שם כתב לפרש וז"ל: אבי ידייהו ואמרי לה אבי חדייהו. מדלא נקט ש"ס אידייהו ואחדייהו משמע דלא הוה מנשק להו על היד ועל החזה גופייהו אלא על בית היד ובתי החזה דהיינו על המלבוש שמכניסין בו היד והחזה עכ"ל. ובשדי חמד כתב להסביר את המילים בי ידייהו ובי חדייהו דהיינו בית יד שהיא כפפה ובית של חזה - בגד שלובשים עליו. כל ההערות באו בהנחה שכונתך לפרש ע"ד האמת ולא ע"ד הדרש.
התורת חיים כיוון בזה לדברי הר"מ בפיה"מ סנהדרין פ"ז משנה ד' שכתב בזה"ל (בתרגום הרב קורח) : ואחד החכמים עליהם השלום היה מנשק בתי ידים של אחותו הגדולה ממנו או ידה כשהיה בא מבית המדרש ושוב נמנע מזה ונזהר ממנו וראה שאין שום צד להתירו. עכ"ל
בתי ידים וידים זה שתי הלישנות בגמ' שם. 
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת - עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו (שבת יג.)
הפשט הפשוט צ"ב רב שהרי מאימתי דרך האנשים לנשק כך את קרוביהם ?
רש"י בע"ז יז. כותב על האי מעשה במפורש דמיירי שנשקם על החזה,  
והסיבה שלא הפריעה לו שאלתך משום שלשאול שלא נוהגים לנשק כך משום שכך לא נהגו בימיך (אך לפני אלפיים שנה כנראה שזה היה מנהג נפוץ), אינה שאלה.
 

רש"י כותב כך בע"ז ומכאן שאלתו. ומדברי הסוגיא [שמביאה במיוחד מעשה דעולא להקשות מוכח שלא היה נהוג דאל"כ הגמ' הייתה מעירה ממנהג ולא ממעשהו הייחודי של עולא] וכן משמע קצת מקושיית תוס' בשבת ד"ה פליגא.
עכ"פ בדברי רש"י שכתב: אבי חדייהו - חזה דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו [משום כבוד] עכ"ל. רש"י מפרש את מעשה דעולא שכך דרך כבוד לנשק ידי אדם גדול וצ"ב א. וכי היכן מצינו באחותו הגדולה שצריך לכבדה ב. מדברי רש"י משמע שדרך כבוד לנשק בפס ידו או בארכובה ואילו מעשה דעולא היה במקום אחר.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת - עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו (שבת יג.)
הפשט הפשוט צ"ב רב שהרי מאימתי דרך האנשים לנשק כך את קרוביהם ?


אומנם מה שדחה הרב נדיב לב מדברי התוס' בשבת דלא משמע כן, לא הבנתי דבריו דמ"ש אם נאמר דמיירי על החזה או על הראש (או על הידיים) קושיית התוס' עדיין קיימת דסותר למה שאמר לך לך אמרין לנזירא, אי לאו דהיה מכיר בעצמו שלא יבוא לידי הרהור.

'שלא יבוא לידי הרהור' - מתקבל יותר אם נשקה על החזה ולא על ידה, וכן מהוכחת תוס' שם [מעשה דראב"ה] קצת משמע שמעשה דעולא דומה למעשה דרב אדא בר אהבה שהיה מרכיב כלה על כתפיו.

תוספות: ופליגא דידיה אדידיה - והוא היה יודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור שצדיק גמור היה כדאמרינן בפרק ב' דכתובות (דף יז.) דרב אדא בר אהבה מרכיב לה אכתפיה ומרקד א"ל רבנן אנן מהו למעבד הכי א"ל אי דמיא לכון כי כשורא לחיי ואי לא לא והספר לא חש לפרש ולהאריך כאן למה היה עושה:
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יצחק אמר:
נדיב לב אמר:
לא משמע מהערת תוס' שם ד"ה ופליגא. וכן לא משמע מהוכחת האחרונים ללמוד ממעשה דעולא כדברי הש"ך במש"כ ביו"ד סימן קצה ס"ק כ במה שנוהגים רופאים ישראלים לממש דופק של אישה. ובאגב, רבינו חננאל בגמ' ע"ז יז. גרס אבי ידייהו והשמיט אבי חדייהו.
ובתורת חיים ע"ז שם כתב לפרש וז"ל: אבי ידייהו ואמרי לה אבי חדייהו. מדלא נקט ש"ס אידייהו ואחדייהו משמע דלא הוה מנשק להו על היד ועל החזה גופייהו אלא על בית היד ובתי החזה דהיינו על המלבוש שמכניסין בו היד והחזה עכ"ל. ובשדי חמד כתב להסביר את המילים בי ידייהו ובי חדייהו דהיינו בית יד שהיא כפפה ובית של חזה - בגד שלובשים עליו. כל ההערות באו בהנחה שכונתך לפרש ע"ד האמת ולא ע"ד הדרש.
התורת חיים כיוון בזה לדברי הר"מ בפיה"מ סנהדרין פ"ז משנה ד' שכתב בזה"ל (בתרגום הרב קורח) : ואחד החכמים עליהם השלום היה מנשק בתי ידים של אחותו הגדולה ממנו או ידה כשהיה בא מבית המדרש ושוב נמנע מזה ונזהר ממנו וראה שאין שום צד להתירו. עכ"ל
בתי ידים וידים זה שתי הלישנות בגמ' שם. 
 


כנראה הרמב"ם גרס אבי ידייהו ואמרי ליה ידייהו, ואם כך אפשר שרבינו חננאל שגרס אבי ידייהו לא השמיט את הגירסא 'ואמרי ליה' אלא יפרש כדברי הרמב"ם. כמו"כ צריך לבדוק עם הרמב"ם פירש כך לשיטתו באביזרייהו דגלוי עריות.
 

יאיר

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
במבי אמר:
תירוץ פשוט עד למאד, התרגום עה"פ בפרשת תזריע "...פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו" (ויקרא יג-נה) מתרגם בשחיקותה או בחדתותה, וא"כ עפ"ז נשקם על הגבחת שזה קדמת הראש מעל המצח, ושם דרך הוא לנשק.

זה כאשר מדובר על בגד, ועי"ש ברש"י, אבל על הגבחת של הראש תרגם אונקלוס (לעיל פס' מב-מג) "בקרחותיה או בגלישותיה", לכן, במחילה, אי אפשר לומר כדבריך (אם לא על דרך דרש)


פשוט כדבריך.

אגב, ראיתי שיש מפרשים עפ"י הפשט שהכוונה לצד הפנימי והצד החיצוני של הבגד אך איני יודע אם פירוש זה מופיע גם במפרשי המקרא המקובלים.
 
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יהודי רציני אמר:
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת - עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו (שבת יג.)
הפשט הפשוט צ"ב רב שהרי מאימתי דרך האנשים לנשק כך את קרוביהם ?
רש"י בע"ז יז. כותב על האי מעשה במפורש דמיירי שנשקם על החזה,  
והסיבה שלא הפריעה לו שאלתך משום שלשאול שלא נוהגים לנשק כך משום שכך לא נהגו בימיך (אך לפני אלפיים שנה כנראה שזה היה מנהג נפוץ), אינה שאלה.
 
רש"י כותב כך בע"ז ומכאן שאלתו. ומדברי הסוגיא [שמביאה במיוחד מעשה דעולא להקשות מוכח שלא היה נהוג דאל"כ הגמ' הייתה מעירה ממנהג ולא ממעשהו הייחודי של עולא] וכן משמע קצת מקושיית תוס' בשבת ד"ה פליגא.
עכ"פ בדברי רש"י שכתב: אבי חדייהו - חזה דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו [משום כבוד] עכ"ל. רש"י מפרש את מעשה דעולא שכך דרך כבוד לנשק ידי אדם גדול וצ"ב א. וכי היכן מצינו באחותו הגדולה שצריך לכבדה ב. מדברי רש"י משמע שדרך כבוד לנשק בפס ידו או בארכובה ואילו מעשה דעולא היה במקום אחר.


א. שאלתו היתה מהסוגיה בשבת ולא ציין כלל לדברי רש"י בע"ז, ומכאן תמיהתי מנין העוז לשאול כזו שאלה ואפילו לא לטרוח לציין את דברי רש"י (ומינה דלרש"י לא קשיא האי קושיא וסגי בהכי למימר דאינה שאלה כלל וכלל).

ב. מה שכתבת להוכיח שאינו מנהג מקובל באותם ימים מכך שהגמרא מביאה מעשה דעולא להקשות גם הוא אינו נכון דהגמ' מביאה מעשה דעולא כדי לומר ופליגא דידיה אדידיה והוא פשוט.

ג. מה שכתבת בנוגע לכיבוד אחיות גדולות-נחלקו דעות הפוסקים אם חובת כבוד אחיו הגדול נאמרה אף בנוגע לאחיות, או שמא לא נאמר אלא באחים. כמו כן נחלקו בעניין אחיו הגדול שאינו בכור: האם חיוב כבוד אחיו הגדול נאמר רק באחיו הבכור, או שמא יש חובה לכבד כל אח שגדול ממנו.
בשאלות אלו ציין ב"פתחי תשובה"[21] לדברי שו"ת שבות יעקב[22], שנקט שאין אדם מחויב בכבוד אחותו הגדולה, וכמו כן נאמרה המצווה רק באח הגדול ביותר, שהוא הבכור. בטעם הדבר ביאר שם שיסוד המצווה הוא לכבד את הבן (הבכור) היורש, שכך הוא כבוד ההורים לכבד הבן הבכור שממשיך את דרכם, ולכן לא נאמר החיוב אלא בבן זכר, ובבכור ממש.
אולם ב"ברכי יוסף" חלק עליו הן בנוגע לכבוד אחותו הגדולה והן בנוגע לאח גדול שאינו בכור, ונקט שנאמרה המצווה גם באחותו הגדולה וגם בכל אח שגדול ממנו. את יסוד דבריו תמך בדברי הרמב”ן שהובאו לעיל, שכן "שגנאי לאביו ואמו שיתבזו תולדותם", וסברא זו נכונה בין בבן ובין בבת, וגם בכל האחים שגדולים ממנו.
ביושר הורי הביא בשם ספר יד שאול[23] שהביא ראיה מדברי הגמרא[24] שיש חובת כבוד לאחיות גדולות, שכן עולא כיבד את אחיותיו הגדולות.
להלכה, מסיק ב"ברכי יוסף": "חייב לכבד כל אחיו הגדולים ממנו, זכרים ונקבות, ואף לאחר מיתת אב ואם. והכי משמע לפי הפשט מסתמות דברי הפוסקים, והן לפי דרך האמת שכתב רבינו האר”י ז”ל.

ד. מה שהבאת שמדברי התוס' נראה יותר לפרש דמיירי על החזה כי בזה יש יותר הרהור, אינו מוכרח כלל, ולא היה לך להביא מדברי התוס' אלא מדברי רש"י שציינתי דהוא מפורש ולכך תמהתי עליך.

 
 

יאיר

משתמש ותיק
יאיר אמר:
אבר כיונה אמר:
במבי אמר:
תירוץ פשוט עד למאד, התרגום עה"פ בפרשת תזריע "...פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו" (ויקרא יג-נה) מתרגם בשחיקותה או בחדתותה, וא"כ עפ"ז נשקם על הגבחת שזה קדמת הראש מעל המצח, ושם דרך הוא לנשק.

זה כאשר מדובר על בגד, ועי"ש ברש"י, אבל על הגבחת של הראש תרגם אונקלוס (לעיל פס' מב-מג) "בקרחותיה או בגלישותיה", לכן, במחילה, אי אפשר לומר כדבריך (אם לא על דרך דרש)


פשוט כדבריך.

אגב, ראיתי שיש מפרשים עפ"י הפשט שהכוונה לצד הפנימי והצד החיצוני של הבגד אך איני יודע אם פירוש זה מופיע גם במפרשי המקרא המקובלים.
כעת ראיתי שהאב"ע מביא כך מהרס"ג ושיבחו
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
נדיב לב אמר:
יהודי רציני אמר:
רש"י בע"ז יז. כותב על האי מעשה במפורש דמיירי שנשקם על החזה,  
והסיבה שלא הפריעה לו שאלתך משום שלשאול שלא נוהגים לנשק כך משום שכך לא נהגו בימיך (אך לפני אלפיים שנה כנראה שזה היה מנהג נפוץ), אינה שאלה.
 
רש"י כותב כך בע"ז ומכאן שאלתו. ומדברי הסוגיא [שמביאה במיוחד מעשה דעולא להקשות מוכח שלא היה נהוג דאל"כ הגמ' הייתה מעירה ממנהג ולא ממעשהו הייחודי של עולא] וכן משמע קצת מקושיית תוס' בשבת ד"ה פליגא.
עכ"פ בדברי רש"י שכתב: אבי חדייהו - חזה דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו [משום כבוד] עכ"ל. רש"י מפרש את מעשה דעולא שכך דרך כבוד לנשק ידי אדם גדול וצ"ב א. וכי היכן מצינו באחותו הגדולה שצריך לכבדה ב. מדברי רש"י משמע שדרך כבוד לנשק בפס ידו או בארכובה ואילו מעשה דעולא היה במקום אחר.


א. שאלתו היתה מהסוגיה בשבת ולא ציין כלל לדברי רש"י בע"ז, ומכאן תמיהתי מנין העוז לשאול כזו שאלה ואפילו לא לטרוח לציין את דברי רש"י (ומינה דלרש"י לא קשיא האי קושיא וסגי בהכי למימר דאינה שאלה כלל וכלל).

ב. מה שכתבת להוכיח שאינו מנהג מקובל באותם ימים מכך שהגמרא מביאה מעשה דעולא להקשות גם הוא אינו נכון דהגמ' מביאה מעשה דעולא כדי לומר ופליגא דידיה אדידיה והוא פשוט.

ג. מה שכתבת בנוגע לכיבוד אחיות גדולות-נחלקו דעות הפוסקים אם חובת כבוד אחיו הגדול נאמרה אף בנוגע לאחיות, או שמא לא נאמר אלא באחים. כמו כן נחלקו בעניין אחיו הגדול שאינו בכור: האם חיוב כבוד אחיו הגדול נאמר רק באחיו הבכור, או שמא יש חובה לכבד כל אח שגדול ממנו.
בשאלות אלו ציין ב"פתחי תשובה"[21] לדברי שו"ת שבות יעקב[22], שנקט שאין אדם מחויב בכבוד אחותו הגדולה, וכמו כן נאמרה המצווה רק באח הגדול ביותר, שהוא הבכור. בטעם הדבר ביאר שם שיסוד המצווה הוא לכבד את הבן (הבכור) היורש, שכך הוא כבוד ההורים לכבד הבן הבכור שממשיך את דרכם, ולכן לא נאמר החיוב אלא בבן זכר, ובבכור ממש.
אולם ב"ברכי יוסף" חלק עליו הן בנוגע לכבוד אחותו הגדולה והן בנוגע לאח גדול שאינו בכור, ונקט שנאמרה המצווה גם באחותו הגדולה וגם בכל אח שגדול ממנו. את יסוד דבריו תמך בדברי הרמב”ן שהובאו לעיל, שכן "שגנאי לאביו ואמו שיתבזו תולדותם", וסברא זו נכונה בין בבן ובין בבת, וגם בכל האחים שגדולים ממנו.
ביושר הורי הביא בשם ספר יד שאול[23] שהביא ראיה מדברי הגמרא[24] שיש חובת כבוד לאחיות גדולות, שכן עולא כיבד את אחיותיו הגדולות.
להלכה, מסיק ב"ברכי יוסף": "חייב לכבד כל אחיו הגדולים ממנו, זכרים ונקבות, ואף לאחר מיתת אב ואם. והכי משמע לפי הפשט מסתמות דברי הפוסקים, והן לפי דרך האמת שכתב רבינו האר”י ז”ל.

ד. מה שהבאת שמדברי התוס' נראה יותר לפרש דמיירי על החזה כי בזה יש יותר הרהור, אינו מוכרח כלל, ולא היה לך להביא מדברי התוס' אלא מדברי רש"י שציינתי דהוא מפורש ולכך תמהתי עליך.

 

א-ד. הלא ציינתי את התורת חיים בע"ז ור"ח שהשמיט שם אבי חדייהו, וכמובן שראיתי שם את דברי רש" שמפרש, אלא שעל זה גופא שאל @במבי. מההערת התוס' והוכחתם משמע כדברי רש"י.
ב. טעות שלי.
ג. תודה על המקורות. מהיכן הציטוט.
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יהודי רציני אמר:
נדיב לב אמר:
ג. מה שכתבת בנוגע לכיבוד אחיות גדולות-נחלקו דעות הפוסקים אם חובת כבוד אחיו הגדול נאמרה אף בנוגע לאחיות, או שמא לא נאמר אלא באחים. כמו כן נחלקו בעניין אחיו הגדול שאינו בכור: האם חיוב כבוד אחיו הגדול נאמר רק באחיו הבכור, או שמא יש חובה לכבד כל אח שגדול ממנו.
בשאלות אלו ציין ב"פתחי תשובה"[21] לדברי שו"ת שבות יעקב[22], שנקט שאין אדם מחויב בכבוד אחותו הגדולה, וכמו כן נאמרה המצווה רק באח הגדול ביותר, שהוא הבכור. בטעם הדבר ביאר שם שיסוד המצווה הוא לכבד את הבן (הבכור) היורש, שכך הוא כבוד ההורים לכבד הבן הבכור שממשיך את דרכם, ולכן לא נאמר החיוב אלא בבן זכר, ובבכור ממש.
אולם ב"ברכי יוסף" חלק עליו הן בנוגע לכבוד אחותו הגדולה והן בנוגע לאח גדול שאינו בכור, ונקט שנאמרה המצווה גם באחותו הגדולה וגם בכל אח שגדול ממנו. את יסוד דבריו תמך בדברי הרמב”ן שהובאו לעיל, שכן "שגנאי לאביו ואמו שיתבזו תולדותם", וסברא זו נכונה בין בבן ובין בבת, וגם בכל האחים שגדולים ממנו.
ביושר הורי הביא בשם ספר יד שאול[23] שהביא ראיה מדברי הגמרא[24] שיש חובת כבוד לאחיות גדולות, שכן עולא כיבד את אחיותיו הגדולות.
להלכה, מסיק ב"ברכי יוסף": "חייב לכבד כל אחיו הגדולים ממנו, זכרים ונקבות, ואף לאחר מיתת אב ואם. והכי משמע לפי הפשט מסתמות דברי הפוסקים, והן לפי דרך האמת שכתב רבינו האר”י ז”ל.
ג. תודה על המקורות. מהיכן הציטוט.
הציטוט מתוך המכלול בערך כיבוד אח גדול ומחילה מהם ומהציבור שהשמטתי זאת.
 
 
חלק עליון תַחתִית