עטרה לטלית

יצחק

משתמש ותיק
שמעתי שבחב"ד אין מוסיפים עטרה לטלית
זה נכון? 
למה? 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לאור דברי המשנה ברורה והאר"י קצת מובן.
משנה ברורה סימן ח ס"ק ט וז"ל: ציציות - נהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו כמ"ש חז"ל קרש שזכה בצפון היה לעולם בצפון ובכתבי האר"י ז"ל כתב שלא היה האר"י ז"ל מקפיד ע"ז ע"כ.

העטרה בעיקרה נועדה בשביל לסמן הציציות שלפניו שלא יתהפך ולא מצד הידור מצוה וכיו"ב, וממילא כיון שהאר"י לא חש אם הציציות יתהפכו אין סיבה לעשות עטרה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אבל עדין צריך לברר מדוע לא נוהגים לעשות עטרה מצד הידור מצוה [בדין זה קלי ואנווהו הגמרא בשבת כוללת גם ציצית] ואולי אפשר לחדש שיש הבדל בין הידור בגוף החפץ ממש, כמו אתרוג נאה תפילין ס"ת, או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
אבל עדין צריך לברר מדוע לא נוהגים לעשות עטרה מצד הידור מצוה [בדין זה קלי ואנווהו הגמרא בשבת כוללת גם ציצית] ואולי אפשר לחדש שיש הבדל בין הידור בגוף החפץ ממש, כמו אתרוג נאה תפילין ס"ת, או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
בדיוק בסגנון הזה שמעתי ולכן פרסמתי לברר את הנקודה הזו.
 
 

סיני ועוקר

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
לאור דברי המשנה ברורה והאר"י קצת מובן.
משנה ברורה סימן ח ס"ק ט וז"ל: ציציות - נהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו כמ"ש חז"ל קרש שזכה בצפון היה לעולם בצפון ובכתבי האר"י ז"ל כתב שלא היה האר"י ז"ל מקפיד ע"ז ע"כ.

העטרה בעיקרה נועדה בשביל לסמן הציציות שלפניו שלא יתהפך ולא מצד הידור מצוה וכיו"ב, וממילא כיון שהאר"י לא חש אם הציציות יתהפכו אין סיבה לעשות עטרה.



לא קצת מובן, אלא היא טעמא.
ובנוסף לפי מש"כ הלבוש 
 שבתפירת העטרה מייפים את צד הראש, וטלית שעיקרה לכיסוי הראש – פטורה מציצית.  לכן כתבו אחרונים שנכון שלא לעשות את העטרה מכסף, אלא אם כן עושים עטרה גם באמצע הטלית. ואכן, כמה ממשפחות אדמו"רי פולין ועוד נהגו לעשות עטרה גם באמצע הטלית.  
 

נדיב לב

משתמש ותיק
סייגתי וכתבתי 'קצת מובן' משום שגם אם סברו כדברי האר"י [שאין לחוש שיתהפך] אין בזה לסלק לגמרי מדוע לא חשו משום הידור מצוה.
 

רמתים צופים

משתמש ותיק
הפוסקים דנו, שלכאורה יש בעיה הלכתית בעטרה, כי כיסוי ראש אינו חייב בציצית, ולכן טלית שרק הראש מכוסה בעטרה נראה שעיקר הכיסוי היא לראש, ולכן יתכן שאינו יוצא בזה מצות ציצית.
משום האי טעמא, היו שהוסיפו עטרה גם באמצע הטלית, מול הגב, כך שזה ייחשב ככיסוי ראש, אלא ככיסוי לכל הגוף.
 

כדי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
טלית ועטרה חיבור לטומאה.
והוי כמייפה הטלית וכמ''ש עשה טלית נאה ציצית נאה (סוכה שילהי פ''ג).
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כדי אמר:
נדיב לב אמר:
או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
טלית ועטרה חיבור לטומאה.
והוי כמייפה הטלית וכמ''ש עשה טלית נאה ציצית נאה (סוכה שילהי פ''ג).

חיבור לטומאה הוא מבחינה דינית ולא עצם הדבר ולכן קשה ללמוד מדין טומאה לנידוננו. והגמ' עשה כלי נאה מקרא זה כלי ואנווהו [הוזכר גם בגמ' שבת] מזכירה גם ציצית [הבאתי בהודעה שם בסוגריים] וע"ז באה שאלת החילוק האם דווקא בד נאה או גם תוספת חיצונית.
 

כדי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
כדי אמר:
נדיב לב אמר:
או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
טלית ועטרה חיבור לטומאה.
והוי כמייפה הטלית וכמ''ש עשה טלית נאה ציצית נאה (סוכה שילהי פ''ג).

חיבור לטומאה הוא מבחינה דינית ולא עצם הדבר ולכן קשה ללמוד מדין טומאה לנידוננו. והגמ' עשה כלי נאה מקרא זה כלי ואנווהו [הוזכר גם בגמ' שבת] מזכירה גם ציצית [הבאתי בהודעה שם בסוגריים] וע"ז באה שאלת החילוק האם דווקא בד נאה או גם תוספת חיצונית.
יש שכתבו שמה שנזכר בפוסקים להדליק בחנוכה במנורה של זהב או כסף, אין יוצאים יד''ח במנהג העולם ששמים נר זכוכית בתוך מנורה של כסף, דהשתא אינם מדליקים בכסף אלא בזכוכית.
מ''מ מנהג העולם להדליק ע''י זכוכית. ומנהג זה ודאי שיש בו טעם, דסו''ס ודאי דמתהדרת המצוה עי''ז. והנח להן לישראל אם אינן נביאין בני נביאין הן. ומ''מ ודאי דע''פ המנהג להדליק ע''י נר זכוכית בתוך מנורת כסף עאכ''ו יוצאים ידי הידור מצוה של טלית נאה ע''י עטרה.
 
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
כדי אמר:
נדיב לב אמר:
או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
טלית ועטרה חיבור לטומאה.
והוי כמייפה הטלית וכמ''ש עשה טלית נאה ציצית נאה (סוכה שילהי פ''ג).

חיבור לטומאה הוא מבחינה דינית ולא עצם הדבר ולכן קשה ללמוד מדין טומאה לנידוננו. והגמ' עשה כלי נאה מקרא זה כלי ואנווהו [הוזכר גם בגמ' שבת] מזכירה גם ציצית [הבאתי בהודעה שם בסוגריים] וע"ז באה שאלת החילוק האם דווקא בד נאה או גם תוספת חיצונית.

לעומת טומאה, בנגעים כתב רש"י תזריע יג' נב' שהאמרה (שפת הבגד) העשוייה ממין אחר (שאינו צמר או פשתים) אינה נשרפת עם הבגד המנוגע.
 

משה שמחה

משתמש חדש
בתקופת מאסרו של האדמו"ר הזקן החסידים אספו כסף לצורך המשפט והחסידים הסירו העטרות מהטלית לצורך הנ"ל ושמעתי מהרב החסיד ר' יוסף פאלטיאל שאמר בשם חסידים שמאז הם לא החזירו את העטרות
 

חיים ושלום

משתמש ותיק
יצחק אמר:
נדיב לב אמר:
אבל עדין צריך לברר מדוע לא נוהגים לעשות עטרה מצד הידור מצוה [בדין זה קלי ואנווהו הגמרא בשבת כוללת גם ציצית] ואולי אפשר לחדש שיש הבדל בין הידור בגוף החפץ ממש, כמו אתרוג נאה תפילין ס"ת, או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
בדיוק בסגנון הזה שמעתי ולכן פרסמתי לברר את הנקודה הזו.
ר' שלמה פישר בבית ישי בדרושים דרוש ו' מבאר זאת
ומחדש שציצית גוף הדבר נהפך לחפצא של מצוה לכן יש זה קלי ואנוהו 
וכמו שלא אומרים במזוזה שיש הידור בבית יפה מיכון שאין הבית נעשה חפצא של מצוה משא"כ בציצית  
 
 

משה שמחה

משתמש חדש
חיים ושלום אמר:
ר' שלמה פישר בבית ישי בדרושים דרוש ו' מבאר זאת
ומחדש שציצית גוף הדבר נהפך לחפצא של מצוה לכן יש זה קלי ואנוהו
מענין לענין באותו ענין לפי זה גם הבגד הוא בכלל תשמשי מצוה ואסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול כגון לנקות את המשקפיים
 

נפתולי

משתמש ותיק
יצחק אמר:
נדיב לב אמר:
אבל עדין צריך לברר מדוע לא נוהגים לעשות עטרה מצד הידור מצוה [בדין זה קלי ואנווהו הגמרא בשבת כוללת גם ציצית] ואולי אפשר לחדש שיש הבדל בין הידור בגוף החפץ ממש, כמו אתרוג נאה תפילין ס"ת, או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
בדיוק בסגנון הזה שמעתי ולכן פרסמתי לברר את הנקודה הזו.
שמעתי פעם מחסיד חב"ד שהסיבה שהם לא עושים עטרה היא כדברי האריז"ל הנ"ל, ולא זו בלבד אלא מקפידים שלא יהיה שום היכר מאיזה צד ללבוש הטלית, כך שיצא פעם בצד זה ופעם בצד זה. ולכן לא עושים שום סימן והיכר לראש הטלית.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חיים ושלום אמר:
יצחק אמר:
נדיב לב אמר:
אבל עדין צריך לברר מדוע לא נוהגים לעשות עטרה מצד הידור מצוה [בדין זה קלי ואנווהו הגמרא בשבת כוללת גם ציצית] ואולי אפשר לחדש שיש הבדל בין הידור בגוף החפץ ממש, כמו אתרוג נאה תפילין ס"ת, או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
בדיוק בסגנון הזה שמעתי ולכן פרסמתי לברר את הנקודה הזו.
ר' שלמה פישר בבית ישי בדרושים דרוש ו' מבאר זאת
ומחדש שציצית גוף הדבר נהפך לחפצא של מצוה לכן יש זה קלי ואנוהו 
וכמו שלא אומרים במזוזה שיש הידור בבית יפה מיכון שאין הבית נעשה חפצא של מצוה משא"כ בציצית  
 


בגמ' שבת קלג: התנאה לפניו במצוות עשה לפניו ציצית נאה וכו' ופירש רש"י בסוגיא דהידור מצוה ב"ק ט: ד"ה בהידור העתיק טלית נאה ציצית נאה והרי"ף סוכה טז. העתיק בלשון טלית נאה. וכן מצאתי שכתב הגר"ז סימן כד וז"ל: מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה, והוא הדין כל המצוות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, שנאמר: "זה אלי ואנוהו", התנאה לפניו במצוות ע"כ. ובספר דבר אברהם ח"ב סימן כה כתב לתמוה על מה שלא הוזכר בגמ' אלא ציצית נאה ולא טלית וז"ל: ותמיה לי ברש"י ב"ק (דף ט' ע"ב) שכ' וז"ל בהידור מצוה עד שליש כו' דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך ס"ת נאה לולב נאה טלית נאה ציצית נאה עכ"ל, דמאי שייך הידור בטלית אטו הטלית היא המצוה והרי רק הציצית הם המצוה, ובאמת בברייתא דשבת לא תנינן טלית נאה אלא ציצית נאה. ואפשר דדמי לכורכו בשיראין נאין דס"ת. אמנם במכילתא (פ' בשלח) שהוא מקור המאמר לא נאמר אלא לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה אבל סיומא דכורכו בשיראין נאין ליתא, וכ"ה בירושלמי (פאה פ"א ה"א), אך במס' סופרים (פ"ג הי"ג) גרסינן גם לזה עכ"ל.

ומכל מקום בהסבר דברי רש"י והרי"ף מוכרח לומר שאין הטלית רק מציאות המחייבת במצות ציצית אלא שהטלית היא מצטרפת לעצם המצוה וענינה שצורת הבגד תסתיים בענפים ולכן תקנו לברך להתעטף בציצית וזה בשונה מהידור בית למזוזה או גג למעקה שאין בהם דין הידור דהוי דבר חיצוני מהמצוה. ועל פי כ"ז חוזרת ההערה מדוע לא נהגו לעשות עטרה לטלית משום הידור מצוה, ומה שכתבנו שאין זה אלא תוספת חיצונית נסתר גופא מענין הידור שנוהג בטלית כמו בציצית.

ואולם ראיתי מהלך מחודש בדין הידור והוא מה שכתבו בספר חידושים וביאורים ח"ג סימן לח וכעי"ז רבי משה שמואל שפירא בקונטרס הביאורים ב"ק סימן כו להסביר הטעם דיש הידור בטלית אף שגוף המצוה הוא הציצית, משום שיש שני סוגי הידור א. הידור בחפצא כמו קרבן שאינו רק מצד להתנאות לפני המקום אלא שהחפץ עצמו יהיה מובחר ב. הידור כלפי עצם עשיית האדם, והיינו שצריך האדם להדר לעשות המצוה בחפץ מהודר ולהתנאות לפני המקום. ואם כך אף טלית שאין גופה מצוה מ"מ יש בכך הידור בעצם עשיית המצוה. אמנם הגרמ"ש מביא שהגרי"ז דחה סברא זו שא"כ צריך גם לקנות בית נאה כדי שיהא הידור בעשיית המצוה, ואמנם לפי המהלך הראשון אין זה קשה. מ"מ השאלה מדוע לא נהגו לעשות עטרה משום הידור מצוה קיימת לכאורה גם למהלך הזה. [ושמא י"ל למהלך זה שאין דין ההידור בגוף החפץ אלא מצד עשיית האדם את המצוה ראוי לעשות בחפץ מובחר אבל עד כמה שהעטרה עצמה אינה חלק מהבגד (מבחינת המציאות זה דבר נפרד) אם כן אין צריך לחזר לייפות את הטלית בדבר חיצוני ודי בכך שהבד נאה וכיו"ב משא"כ למהלך הראשון שגוף הטלית הוא כחלק מהציצית לענין הידור, ממילא י"ל כשם שכל תוספת יפוי בגוף הציצית הרי היא בחינת משובח ועולה וצריך לחזר ולהדר, כך הוא הדבר לגבי הטלית ועוד צריך להתיישב]
ואפשר שיש נפק"מ לשני המהלכים הללו, האם מותר להשתמש בטלית לתשמיש חול. ומ"מ למהלך הראשון ודאי שזה ביזוי מצוה ולמהלך השני יש להסתפק. והנה הגריש"א בספר הערות בסוגיא דהידור מצוה כתב להסביר הטעם שיש להדר בטלית אף שהיא עצמה חפץ של חול, הואיל ומדובר בטלית המיוחדת למצוה ולא ללבוש סתמי, כמו הטלית שלנו שאינה משמשת אלא לקיום מצוה זו ולא נדרשת לעצם כיסוי הגוף, יש להדר בה שתהיה יפה, ולפ"ז כתב לחלק אם מטיל ציצית בבגדו הרגיל משום שיש בו ד' כנפות שאז אינו צריך להתהדר בלבוש נאה מהרגיל. והנה למהלך הראשון שהטלית היא חלק מגוף המצוה לכאורה אין מקום לחלק.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
ולא זו בלבד אלא מקפידים שלא יהיה שום היכר מאיזה צד ללבוש הטלית, כך שיצא פעם בצד זה ופעם בצד זה.
והיא מילתא דתמיהה,
סה''כ האר''י לא הקפיד בזה, אבל מה הטעם להקפיד שיהיה דוקא פעם כך ופעם כך, בפרט שמחמת זה נמנעים מלעשות ביטנה ונמצאת הטלית נקרעת ומתלכלכת.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
משה שמחה אמר:
חיים ושלום אמר:
ר' שלמה פישר בבית ישי בדרושים דרוש ו' מבאר זאת
ומחדש שציצית גוף הדבר נהפך לחפצא של מצוה לכן יש זה קלי ואנוהו
מענין לענין באותו ענין לפי זה גם הבגד הוא בכלל תשמשי מצוה ואסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול כגון לנקות את המשקפיים

בשאלה זו ראיתי שנחלקו אחרוני זמנינו, דעת הגריש"א קובץ תשובות ח"א סימן ג שמותר מאחר ואין דרך העולם להקפיד לנקות את המשקפים בבגדיהם אפילו חשובים, הרי שאינו בשם תשמיש גנאי. ואילו הגרשז"א בהליכות שלמה תפלה פ"ג אות יט מצדד שאף מדינא אסור.

ולכאורה אפשר לתלות את מחלוקתם לפי מה שכתבנו כאן https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=10057#p134418 שני מהלכים האם הטלית מצטרפת לעצם המצוה או שהידור טלית הוא מצד עשיית הגברא את המצוה [ואינה חלק מגוף המצוה ראה שם] א"כ לצד הראשון יש מקום לאסור אף שאינו תשמיש גנאי דסו"ס משתמש בגוף המצוה, ואילו למהלך השני שאין הטלית מגוף המצוה יש מקום להקל אולם י"ל שגם לצד הראשון יהיה מותר דסו"ס מצות ציצית היא לבישת בגד מצויץ ומה שמקיים בכך מצוה לא פוקע מחמת כך תכלית הטלית שנעשית לצורך לבישה ועל כן כשם שבבגדיו מותר לנקות ה"ה בטלית, ולפ"ז בחפץ מצוה בשונה שאין דרכו בלבישה וממילא בניקוי יהיה אסור.
 

רמתים צופים

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
יצחק אמר:
נדיב לב אמר:
אבל עדין צריך לברר מדוע לא נוהגים לעשות עטרה מצד הידור מצוה [בדין זה קלי ואנווהו הגמרא בשבת כוללת גם ציצית] ואולי אפשר לחדש שיש הבדל בין הידור בגוף החפץ ממש, כמו אתרוג נאה תפילין ס"ת, או ציצית העשויה מבד משובח אבל לא הוספה חיצונית של עטרה שאינה חלק מגוף הבגד ולכן אין בזה משום הידור מצוה בגוף הדבר אלא תוספת חיצונית שמייפה את החפץ. וצריך למצוא מקור לחילוקי.
בדיוק בסגנון הזה שמעתי ולכן פרסמתי לברר את הנקודה הזו.
שמעתי פעם מחסיד חב"ד שהסיבה שהם לא עושים עטרה היא כדברי האריז"ל הנ"ל, ולא זו בלבד אלא מקפידים שלא יהיה שום היכר מאיזה צד ללבוש הטלית, כך שיצא פעם בצד זה ופעם בצד זה. ולכן לא עושים שום סימן והיכר לראש הטלית.
לא נכון
למיטב ידיעתי הם כן מקפידים על איזה צד ללבוש, ודלא כמובא בשם האר"י, והטעם שהם לא מוסיפים עטרה היא כמו שציינתי לעיל - מחמת פקפוק הפוסקים, שהעטרה על הראש מחשיב את החלק המכסה את הראש, ונעשה כעין כיסוי לראש הפשוט מן הציצית.
ואדרבה, הם מקפידים שהצד המכסה את הראש יכסה אותו תמיד,ולמרות שאין תופרים שם עטרה להיכר, הם כן תופרים בטנה באזור הראש לסימן והיכר.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
סיני ועוקר אמר:
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6884&CategoryID=1403
עיי"ש היטב
אעתיק

שאלה: למה נהוג בכמה קהילות לתפור כעין 'עטרה' לטלית, ומדוע לא נתקבל המנהג בכל קהילות ישראל?

תשובה: המהרש"ל והשל"ה כתבו שנהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי, לסימן ששתי הציציות הקדמיות (והחלק הקדמי של הטלית) – יהיו תמיד לפני האדם, כמו שאמרו חז"ל על קרשי המשכן "קרש שזכה להינתן בצפון – לעולם בצפון".

הספרדים לא נהגו בכך, וה'לבוש' הסביר את הטעם לכך, שבתפירת העטרה מייפים את צד הראש, וטלית שעיקרה לכיסוי הראש – פטורה מציצית. לכן כתבו אחרונים שנכון שלא לעשות את העטרה מכסף, אלא אם כן עושים עטרה גם באמצע הטלית. ואכן, כמה ממשפחות אדמו"רי פולין נהגו לעשות עטרה גם באמצע הטלית. אבל רבים יותר נהגו לעשות עטרה מכסף ולא חששו לזה.

בכתבי האר"י ז"ל נאמר שהאר"י לא היה מקפיד שצד קבוע של הטלית יהיה מלפנים או על הראש. ויש שביארו טעמו שאין זה דומה לקרשי המשכן, שהם גוף הקדושה, ואילו הטלית ואף הציציות אינן אלא 'תשמישי מצווה' (שאין בהן קדושה, אף שאין לבזותן), ואין לחלק בהן בין הראש לשאר הגוף, ובפרט שמדובר בבגד אחד. הכול מודים שמותר להחליף את הצדדים מלמעלה למטה מפני קרע או לשם נוי.

מנהג חב"ד להקפיד שהצד המכסה את הראש יכסה אותו תמיד, אך אין תופרים שם עטרה להיכר, אלא תופרים רק בטנה באזור הראש.

מקורות: ירושלמי שבת פי"ב ה"ג. מג"א סי' ח ס"ק ו, שו"ע אדמו"ר הזקן ס"ט, הלכה ברורה סי"ג, 'ציצית – הלכה פסוקה' סט"ז, מנהג ישראל תורה ס"ק ה, פסקי תשובות ס"ק יג, וש"נ. חקרי מנהגים ח"א עמ' יז.
 
חלק עליון תַחתִית