למה אין מעמד פרידה מהמצות?

אשר ברא

משתמש ותיק
כידוע בהושענה רבה נוהגים רבים להפרד מהסוכה ויש לזה גם יהי רצון מיוחד
נתעורתי לחשוב למה אין דבר כזה גם בפסח כפרידה מהמצות?
(אולי יש ואני לא יודע אבל זה הרבה פחות מפורסם מסוכות)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אשר ברא אמר:
כידוע בהושענה רבה נוהגים רבים להפרד מהסוכה ויש לזה גם יהי רצון מיוחד
נתעורתי לחשוב למה אין דבר כזה גם בפסח כפרידה מהמצות?
(אולי יש ואני לא יודע אבל זה הרבה פחות מפורסם מסוכות)

בסוכה יש חשש שמא יבעט כנתפרש בגמ' לענין טענת הגויים לעת"ל, ומשום כך אנו נפרדים מהסוכה מתוך געגוע ולא חלילה בועטים ויוצאים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לעניות דעתי אמר:
ידוע בשם הגר"א לעשות סעודה שלישית באחרון של פסח, אולי זה סוג של פרידה מהמצות.

אאל"ט לדעת הגר"א בכל יום טוב עושים סעודה שלישית
 

כותר

משתמש ותיק
לעניות דעתי אמר:
ידוע בשם הגר"א לעשות סעודה שלישית באחרון של פסח, אולי זה סוג של פרידה מהמצות.

כך אני שמעתי, שזה הטעם על פי פשט לסעודה זו.
 

כדי

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
לעניות דעתי אמר:
ידוע בשם הגר"א לעשות סעודה שלישית באחרון של פסח, אולי זה סוג של פרידה מהמצות.

כך אני שמעתי, שזה הטעם על פי פשט לסעודה זו.

אמנם ידוע שהגר''א היה עושה סעוד''ש בכל יו''ט. אבל הרבה שלא נהגו זאת מ''מ בשש''פ עושים מהטעם המבו' כאן.
נ.ב. אצל החסידים קוראים לזה סעודת משיח ע''ש זה שבניסן עתידים להגאל וכו' אבל הליטוואקעס שעושים את המנהג הנ''ל המקור הוא כעין פרידה מהמצה.
 

לעניות דעתי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אאל"ט לדעת הגר"א בכל יום טוב עושים סעודה שלישית
לשון המעשה רב קפה
"והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה, וביום טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית, אעפ"י שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יום טוב, מפני חביבות מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו"
 

הערשל

משתמש ותיק
בפשטות בסוכות יש מצוה בכל ישיבה בסוכה, ולכן בהזדמנות האחרונה חוטפים את המצוה, משא"כ במצה שאין מצוה בכל אכילה, ולדעת הגר"א שיש מצוה, באמת המנהג לדעתו לאכול סעודה שלישית.
ןבאמת שגם לדעת הגר"א שיש מצוה בכל יום לאכול מצה, [והיינו מצוה שהיא רשות], יש להסתפק אם המצוה היא לאכול כל יום כזית מצה, או שיש מצוה בכל כזית שאוכל.

(ובעיקר שיטת הגר"א יש תמיהה לכאו' דהיכן מצינו מצוה שהיא רשות).
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לעניות דעתי אמר:
נדיב לב אמר:
אאל"ט לדעת הגר"א בכל יום טוב עושים סעודה שלישית
לשון המעשה רב קפה
"והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה, וביום טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית, אעפ"י שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יום טוב, מפני חביבות מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו"

צודק. אמנם חלק מהראשונים כתבו לקיים סעודת ג' ביו"ט אולם דעת הגר"א כפי שכתבת, וכך משמע בהגהות הגר"א שנקט כהשו"ע שאין נוהגת סעודה שלישית ביו"ט.

רק יש להעיר, שבהנהגת הגר"א במעשה רב נראה שאזיל לשיטתו, שכל אכילת מצה הרי היא מצוה, ולא משום ענין פרידה.
 

לעניות דעתי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
רק יש להעיר, שבהנהגת הגר"א במעשה רב נראה שאזיל לשיטתו, שכל אכילת מצה הרי היא מצוה, ולא משום ענין פרידה
ודאי שזה פשטות הענין, רק שאמרתי שאולי זה גם סוג של פרידה מהמצות
 

מים עליונים

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
לעניות דעתי אמר:
ידוע בשם הגר"א לעשות סעודה שלישית באחרון של פסח, אולי זה סוג של פרידה מהמצות.

אאל"ט לדעת הגר"א בכל יום טוב עושים סעודה שלישית


"והיה מחבב מאד מצוות אכילת מצה כל שבעה, וביו"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אעפ"י שלא היה אוכל שלוש סעודות בשאר יו"ט מפני חביבות מצוות אכילת מצה שזמנו הולך לו." (מעשה רב קפ"ה)
 
 

כדי

משתמש ותיק
הערשל אמר:
(ובעיקר שיטת הגר"א יש תמיהה לכאו' דהיכן מצינו מצוה שהיא רשות)
זה כמו כל המצוות הקיומיות כשחיטה וכדו' שאם רוצה לאכול בשר מצווה לשחוט. וכן אם רוצה לאכול פת בפסח מצווה לאכול מצה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לעניות דעתי אמר:
נדיב לב אמר:
רק יש להעיר, שבהנהגת הגר"א במעשה רב נראה שאזיל לשיטתו, שכל אכילת מצה הרי היא מצוה, ולא משום ענין פרידה
ודאי שזה פשטות הענין, רק שאמרתי שאולי זה גם סוג של פרידה מהמצות

אילו היה עורך סעודה רביעית בצאת הצום הרי שהיה היגיון לומר שזו סוג של פרידה. ובפרט שדעת הגר"א שיש מצוה גמורה בכל אכילת מצה לכך מסתבר יותר מטעם זה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מים עליונים אמר:
נדיב לב אמר:
לעניות דעתי אמר:
ידוע בשם הגר"א לעשות סעודה שלישית באחרון של פסח, אולי זה סוג של פרידה מהמצות.

אאל"ט לדעת הגר"א בכל יום טוב עושים סעודה שלישית


"והיה מחבב מאד מצוות אכילת מצה כל שבעה, וביו"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אעפ"י שלא היה אוכל שלוש סעודות בשאר יו"ט מפני חביבות מצוות אכילת מצה שזמנו הולך לו." (מעשה רב קפ"ה)
 
מים עליונים, לעניות דעתי בהודעה העליונה הקדימו אותך. ת"מ
 

הערשל

משתמש ותיק
כדי אמר:
הערשל אמר:
(ובעיקר שיטת הגר"א יש תמיהה לכאו' דהיכן מצינו מצוה שהיא רשות)
זה כמו כל המצוות הקיומיות כשחיטה וכדו' שאם רוצה לאכול בשר מצווה לשחוט. וכן אם רוצה לאכול פת בפסח מצווה לאכול מצה.


זה לא דומה לשחיטה שכשואכל הוא חייב לשחוט, אבל היכן מצינו מצוה שהיא כולה רשות, דהיינו אם רצונך עשה מצוה ואם לא אל תעשה, דבפשטות המצוות הם חיובים ולא מידת חסידות. 
 
 

מים עליונים

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
מים עליונים אמר:
נדיב לב אמר:
אאל"ט לדעת הגר"א בכל יום טוב עושים סעודה שלישית


"והיה מחבב מאד מצוות אכילת מצה כל שבעה, וביו"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אעפ"י שלא היה אוכל שלוש סעודות בשאר יו"ט מפני חביבות מצוות אכילת מצה שזמנו הולך לו." (מעשה רב קפ"ה)
מים עליונים, לעניות דעתי בהודעה העליונה הקדימו אותך. ת"מ
צודק, משום מה הגבתי מהר מידי לפני שראיתי הכל,

אבל אם כבר הזכרתי את הלשון מעניין מאד לצטט את ההמשך:
"ובמוצאי יו"ט היה משתדל לטעום חמץ,
והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה יד"ח בפסח,
וכ"ז להכירא לעשיית המצווה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו"
 
 

אשר ברא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מענין לא ידעתי מהגר"א הזה
לסיכום יכול להיות שטעם הגר"א הוא מטע"ז כנראה מלשון המעשה רב
ויכול להיות שזה לשיטתו שיש כל מצווה הימים מצווה 
ואני שואל את הלטווקס שבכם האם גם אתם ידעתם שזה הטעם או לא?
כי אני יודע רק מסעודת משיח וכו'
תודה.
 
 

אב בבינה

משתמש ותיק
הערשל אמר:
כדי אמר:
הערשל אמר:
(ובעיקר שיטת הגר"א יש תמיהה לכאו' דהיכן מצינו מצוה שהיא רשות)
זה כמו כל המצוות הקיומיות כשחיטה וכדו' שאם רוצה לאכול בשר מצווה לשחוט. וכן אם רוצה לאכול פת בפסח מצווה לאכול מצה.


זה לא דומה לשחיטה שכשואכל הוא חייב לשחוט, אבל היכן מצינו מצוה שהיא כולה רשות, דהיינו אם רצונך עשה מצוה ואם לא אל תעשה, דבפשטות המצוות הם חיובים ולא מידת חסידות. 
 
הפשטות הוא שיש עוד מצוות שיש בהם חלקים שהם רשות, על אף שעיקר המצוה היא חובה. (למשל תפילין כל היום לשיטת הריטב"א שאין חובה כל היום, מכל מקום יש קיום דאורייתא)

עכ"פ הדברים ארוכים, וכבר ידוע שהגר"א לא המציא את זה, אלא כבר כתוב כן בחזקוני.
ועי"ש באריכות, ואעתיק מכאן עיקר דבריו שנוגעים לנו, וז"ל : שמות פרק יב פסוק טו-יח "...יש לפרש שיש לך דברים שמקבלים שכר בעשייתם ועונשים בשאינו עושה אותו כגון מצה בלילה ראשונה, ויש לך דברים שמקבלים שכר בעשייתם ולא עונשים כשאינו עושה כגון מצה מלילה הראשונה ואילך. מ"מ כתיב שבעת ימים תאכל מצות, והכי קאמר רש"י, שבעת ימים כלומר אם אכל מצות כל שבעת הימים קיים הפסוק זה של שבעת ימים מצות תאכלו. לילות מנין כלומר אם אכל כל שבעת הלילות מצה מנין שקיים את הפסוק ת"ל עד יום האחד ועשרים מכל מקום.", עכ"ל
 

ללמוד-וללמד

משתמש רגיל
אני לא יודע איך זה קשור אולי מישהו ימצא קשר

חיוב מצה חל רק בליל יו"ט ראשון... לאחמ"כ אין שום חיוב אכילה
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ללמוד-וללמד אמר:
אני לא יודע איך זה קשור אולי מישהו ימצא קשר

חיוב מצה חל רק בליל יו"ט ראשון... לאחמ"כ אין שום חיוב אכילה

מצוין. ושוב נשאל שביו"ט הראשון ה"ה מצוה דאורייתא ומדוע אין מקיימים סעודת פרידה בצאתו, וע"ז צריך לומר כיון שסו"ס אוכלים מצות בשאר הימים, אף שאינם מצוה [מלבד שיטת הגר"א וסי'] לא מסתבר להפרד אלא מחפצא דמצוה ולא ממעשה המצוה, והרי תירוצך קיים ועומד והבן.
 

הערשל

משתמש ותיק
אב בבינה אמר:
הפשטות הוא שיש עוד מצוות שיש בהם חלקים שהם רשות, על אף שעיקר המצוה היא חובה. (למשל תפילין כל היום לשיטת הריטב"א שאין חובה כל היום, מכל מקום יש קיום דאורייתא)
זה לא דומה לתפילין שזה מצוה שאינה מוגבלת בזמן, ויש חיוב להניח תפילין, ולא כתוב כמה ולכן שייך בזה מינימום (שי"א שזה פעם ביום) ומקסימום, וכל הזמן שייך החיוב, ולכן בכל פעם מקיים מצוה חיובית, משא"כ בזה שזה מין מצוה שכל מציאותה זה רק כעין ריוח.
 

ללמוד-וללמד

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
ללמוד-וללמד אמר:
אני לא יודע איך זה קשור אולי מישהו ימצא קשר

חיוב מצה חל רק בליל יו"ט ראשון... לאחמ"כ אין שום חיוב אכילה

מצוין. ושוב נשאל שביו"ט הראשון ה"ה מצוה דאורייתא ומדוע אין מקיימים סעודת פרידה בצאתו, וע"ז צריך לומר כיון שסו"ס אוכלים מצות בשאר הימים, אף שאינם מצוה [מלבד שיטת הגר"א וסי'] לא מסתבר להפרד אלא מחפצא דמצוה ולא ממעשה המצוה, והרי תירוצך קיים ועומד והבן.

מדוע מלבד שיטת הגר"א


וסתם כך תשובה טיפה מצחיקה אולי יש לחלק שסוכה עומדת כל תקופת קיום מצוותה  לעומת מצה הנאכלת ואין בה זכר כך שלא שייך פרידה
 
 

אב בבינה

משתמש ותיק
הערשל אמר:
אב בבינה אמר:
הפשטות הוא שיש עוד מצוות שיש בהם חלקים שהם רשות, על אף שעיקר המצוה היא חובה. (למשל תפילין כל היום לשיטת הריטב"א שאין חובה כל היום, מכל מקום יש קיום דאורייתא)
זה לא דומה לתפילין שזה מצוה שאינה מוגבלת בזמן, ויש חיוב להניח תפילין, ולא כתוב כמה ולכן שייך בזה מינימום (שי"א שזה פעם ביום) ומקסימום, וכל הזמן שייך החיוב, ולכן בכל פעם מקיים מצוה חיובית, משא"כ בזה שזה מין מצוה שכל מציאותה זה רק כעין ריוח.
אה"נ, וודאי שיש חילוק. אבל מאידך, ייתכן לפרש שכוונת הגר"א שכל ענין של אכילת מצה ז' ימים הוא המשך של הקיום של בערב תאכלו מצות, רק שהשיעור למטה הוא רק כזית בליל ט"ו, אבל יש המשך של רשות לשאר ימי החג. וייתכן שיש לדייק כן מהפסוק "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני גו'"
עכ"פ בענין מצוה שהוא לגמרי רשות, דרך אגב, יש אגרות משה שמסביר מצות ישוב הארץ ככה.
 

ברל

משתמש ותיק
לעניות דעתי אמר:
ידוע בשם הגר"א לעשות סעודה שלישית באחרון של פסח, אולי זה סוג של פרידה מהמצות.

כך מובא במעשה רב אבל לא מטעם של פרידה מהמצות אלא כיון שלשיטתו יש מצווה בכל ביס וביס מהמצות
 

ברל

משתמש ותיק
ללמוד-וללמד אמר:
אני לא יודע איך זה קשור אולי מישהו ימצא קשר

חיוב מצה חל רק בליל יו"ט ראשון... לאחמ"כ אין שום חיוב אכילה

לא לדעת הגאון
 

ללמוד-וללמד

משתמש רגיל
ברל אמר:
ללמוד-וללמד אמר:
אני לא יודע איך זה קשור אולי מישהו ימצא קשר

חיוב מצה חל רק בליל יו"ט ראשון... לאחמ"כ אין שום חיוב אכילה

לא לדעת הגאון
רק בכדי לסדר את המידע.. לשיטת הגאון יש חיוב לאכול כל יום יום במהלך החג?  אשמח למקור
 
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
לעניות דעתי אמר:
נדיב לב אמר:
רק יש להעיר, שבהנהגת הגר"א במעשה רב נראה שאזיל לשיטתו, שכל אכילת מצה הרי היא מצוה, ולא משום ענין פרידה
ודאי שזה פשטות הענין, רק שאמרתי שאולי זה גם סוג של פרידה מהמצות
לא הבנתי, כתוב להדי' במעש"ר שם: "מפני חביבות מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו"...
 
 
חלק עליון תַחתִית