תורה תמימה אמר:
רוצה לדעת אמר:
הנה במצוה של "ללמד את בנו תורה"
כמדומה ברור שניתן ע"י מכתב ששולח האב אל בנו.
וצריך הגדרה לענין מצות סיפור יציאת מצרים.
והגדת = בפה.
מלבד זאת, ההגדה צריכה להיות בליל ט"ו.
אולי יש מקור לדבריך שצריך בפה
אבל צריך "חכם" שיסכים לזה...
דהנה כ' הרמב"ם פ"ז מחו"מ ה"א וז"ל: מצוות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר (שמות כ') זכור את יום השבת, עכ"ל. וצ"ע מה ענין זכירת יצי"מ דליל ט"ו בניסן לזכירת השבת. ובאו"ש פירש דכמו שבשבת מה"ת לקדש ומד"ס לזכרו על היין ה"נ מה"ת מצוה לספר ורבנן תקנו על היין עיי"ש.
ועוד היה ניתן לומר דילפי' משבת דכמו שבשבת עיקר הזכירה היא בפה ולא סגי בלב וכדדרשי' בתו"כ ריש פר' בחוקתי "וכן הוא אומר זכור את יום השבת לקדשו יכול בלבך כשהוא אומר שמור הרי שמירת לב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהיה שונה בפיך" עיי"ש ולזה הביא הרמב"ם דילפי' נמי שגם ה"זכור" בליל ט"ו היא בפה דוקא ולא בלב,
והוא חידוש.
ומה שטענת שההגדה צריכה להיות בליל ט"ו,
אכן הבן קורא בליל ט"ו את מה שהאב שלח לו מקודם לכך.
מה הדין באב זקן תשוש וכו' שאין לו כח להוציא מילים בפיו, ומראה לבנו בהגדה של פסח היכן התשובה וכו' האם נימא שלא ייצא במצות והגדת לבנך [עכ"פ בדיעבד]?