= כל האשכולות אודות מנין במרפסות והמסתעף = (ייתכנו כפילויות וכדומה)

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

איש ווילנא

משתמש ותיק
הערשל אמר:
איש ווילנא אמר:
למעשה שמעתי מגדולי ההוראה
שכיון שכל הדין הזה של צירוף על ידי מקצתם רואים אלו את אלו אינו ברור ואף הרשב"א לא כתב זאת אלא בדרך אפשר כמוש"כ בביה"ל
לא סמך על זה המ"ב בשעת הדחק אלא לגבי קדיש. אבל לגבי ברכה שיש חשש ברכה לבטלה. אלא שאת חזרת הש"ץ ניתן לעשות כתפילת נדבה
אבל לגבי קריאת התורה יש לחוש לברכה לבטלה ואין לברך באופן זה [ולכאורה נראה שכדאי לקרוא בלי ברכה]
אני עדיין סבור שמצטרפים בגלל מה שכתבתי כאן
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=9357&p=124101&hilit=%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%94+%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94%D7%AA#p124101
כשאהיה רב ראשי, אכניס את זה לחוק.
עיינתי לאיפוא שציינת ולא הבנתי ברור מה הנקודה 
אשמח אם תסביר לי את דעתך מחדש 
 
 

הערשל

משתמש ותיק
הבאתי שראבי"ה מקשה איך אפשר לומר קדיש אחר קריאה"ת על המגדל שקוראים עליו, שהוא כרשות נפרדת, רואים שעל הקריאה עצמה לא קשה לו, ובתפילה הש"ץ צריך להיות באותה רשות עם י' ששומעים, וכן העומדים על המגדל במקרים רבים הם חלק ממנין השומעים.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
הערשל אמר:
הבאתי שראבי"ה מקשה איך אפשר לומר קדיש אחר קריאה"ת על המגדל שקוראים עליו, שהוא כרשות נפרדת, רואים שעל הקריאה עצמה לא קשה לו, ובתפילה הש"ץ צריך להיות באותה רשות עם י' ששומעים, וכן העומדים על המגדל במקרים רבים הם חלק ממנין השומעים.

את הראבי"ה אני לא מכיר 
אבל דין זה אכן נפסק בשם הרשב"א 
והרשב"א כותב שני טעמים לצירוף א' כי התיבה משמשת את בית הכנסת. ב' כי רואים אלו את אלו 
והמשנה ברורה מביא שהרבה נחלקו על הטעם שרואים אלו את אלו 

מה אתה טוען כנגד זה
 

הערשל

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
הערשל אמר:
הבאתי שראבי"ה מקשה איך אפשר לומר קדיש אחר קריאה"ת על המגדל שקוראים עליו, שהוא כרשות נפרדת, רואים שעל הקריאה עצמה לא קשה לו, ובתפילה הש"ץ צריך להיות באותה רשות עם י' ששומעים, וכן העומדים על המגדל במקרים רבים הם חלק ממנין השומעים.

את הראבי"ה אני לא מכיר 
אבל דין זה אכן נפסק בשם הרשב"א 
והרשב"א כותב שני טעמים לצירוף א' כי התיבה משמשת את בית הכנסת. ב' כי רואים אלו את אלו 
והמשנה ברורה מביא שהרבה נחלקו על הטעם שרואים אלו את אלו 

מה אתה טוען כנגד זה
אני מוכיח מהקושיא, שקשה לו רק מהקדיש של קריאת התורה ולא מהקריאה בעצמה.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
הערשל אמר:
אני מוכיח מהקושיא, שקשה לו רק מהקדיש של קריאת התורה ולא מהקריאה בעצמה.

הבנתי כוונתך
אתה בא להוכיח שלקריאת התורה לא צריך צירוף של ציבור.
רק אשמח אם תציין למקומו של הראב"יה
 
 

חכם מה הוא אומר

משתמש רגיל
מוטי מוזס אמר:
איש ווילנא אמר:
אברהם העברי אמר:
יש למישהו מידע על קריאת התורה במצב הנתון?
שמעתי בשם חכ"א שהתיר לעלות לתורה ע"י שומע כעונה!!!
היינו שאני בביתי עולה לתורה כשהספר נמצא אצל שכני!!!
זה נשמע לי מאד מוזר (הרי כל המושג של עולה וקורא זה לא המקור ולכן הקורא צריך לקרוא בלחש ובלא זה ברכותיו לבטלה שהרי מעקרא דדינא העולה אמור לקרוא את כל העליה)
ובר מן דיין למה שלא יקרא הקורא ויעלה את כל העליות בזא"ז (או עם ב"ב - לכאו' ענין עין הרע נדחה כאן) כמו שעושים כשאין לוי (שאפי' במקרה שיודעים קודם ברכה אחרונה של הכהן שאין לוי מ"מ מברך)
(אינני יודע אם השמועה מוסמכת ע"כ אני מתיר לעצמי לשאול ע"ז בלשון זו)
כבר כ' על זה באשכול אחר

אני מבין שעיקר טענתך הוא כיון שהעולה לתורה צריך לקרוא בלחש [כך נפסק בשו"ע אם כי עצם הדין צ"ב] 
אם כן צריך לקרוא גם כן מתוך הספר תורה 
אבל מה נעשה שברמ"א סימן קלה התיר גם לסומא לעלות אף שאינו קורא מתוך הס"ת
וכתב המ"ב שהיינו משום שקורא בלחש בעל פה אחר הבעל קורא
אמנם המחבר סובר שסומא לא עולה ולדבריו לכאורה אי אפשר לעלות 
אלא בשני ספרי תורה 

בשביל לדמות לסומא צריך לכא' מקור ולא מסברא
אנא אם אפשר מקור לענין.....תודה
ולמה א''א סברא
 
 

כותר

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
שאר לעמו אמר:
לא הבנת נכון (תתפלל בלי מנין אבל אל תעשה הלכות מנין קורונה, השו"ע לא משתנה).
אבל אני הבנתי משהו:
שיש לא מעט ניקים משועממים שהינם העושים והמעשים בעיני קורונה בפורום לתורה, שהפך את שמו ל'פורום קורונה'..
לפי החיד"א דווקא יש "הלכות קורונה", ר"ל הלכות להקל לכאלו שלמשך תקופה ארוכה נאלצים להיות בהפרדה זה מזה: (מחב"ר סי' נ"ה, הובא בשע"ת שם)לזריטו.png
יש לציין שדברי החיד"א הובאו בשערי תשובה סימן נה סק"ח וסמך עליו למעשה.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
"מבית נשיא מועצת גדולי התורה, מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, נמסר כי דעת התורה וחובת השעה, שהיות ומדובר בשאלה של סכנת נפשות, יש לשמוע להנחיות הרופאים כפי שמתפרסם ע"י משרד הבריאות.

אי לכך, פסק ראש הישיבה, יש להימנע ככל שניתן מיציאה מהבית לכל צורך שהוא, ולכן אסור להתפלל במנין ואסור לקיים קריאת התורה.

כמו כן, אסור לארח ולהתארח בשבת הקרובה – שבת הגדול, וכן בליל הסדר, וכ"א יערוך הסדר בביתו עם משפחתו הקרובה בלבד, וכן ילדים נשואים (גם זוגות צעירים ממש) לא יתארחו אצל הוריהם בשבתות אלו ובחג הפסח הבעל"ט.

במקרים חריגים יש להיוועץ ברופא ולעשות כהוראת הרופאים.

לגבי מנייני המרפסות, יש להקפיד שכל המתפללים, הכהנים ושליח הציבור כולם ללא יוצא מן הכלל יעמדו אך ורק בבתים ובמרפסות, ולא בחוץ כלל וכלל.

לגבי קיום קריאת התורה במנייני המרפסות, מלבד השומעים כולם, שיהיו בבתים ובמרפסות, לגבי בעל קורא בלבד, הורה מרן שליט"א שישאלו את הפוסקים, ויש שהורו שהבעל קורא יעלה לכל הז' קרואים, ויש שהורו שיעלו ז' קרואים מהבתים ומן המרפסות ואף שאינם קוראים מספר התורה (וכשי' הרא"ש לגבי סומא שעולה לתורה ואף שאינו קורא מתוך הכתב), ועכ"פ, רק הבעל קורא רשאי לעמוד מחוץ לבית, ללא העולים וללא הגבאי, ובכל אופן אחר אסור לקיים קריאת התורה".
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
 

קבצים מצורפים

  • שיעור_מורינו_הגרש''צ_רוזנבלט_שליטא_רבה_של_בני_ברק_צירוף_למנין_דרך.pdf
    88.4 KB · צפיות: 26

יצחק

משתמש ותיק
ראיתי ושמעתי שהרבה נקטו בפשיטות שאם יש רה"ר באמצע זה מפסיק
ויל"ע אולי אפשר להקל בנידו"ד כי אין רה"ר עולה למעלה מעשרה טפחים, מה שרה"ר מפסיק זה רק בין בתים שנמצאים בגובה הרה"ר.
 
בירור השיטות אמר:
חכם מה הוא אומר אמר:
בירור השיטות אמר:
בשעה"צ כתב ששני חצאי מנין שאין רואים אלו את אלו אלא שיש אחד שרואים אותו אם הוא החזן מצרפם אך אם הוא אחר אינם מצרפם אמנם אם יש י' שרואים אלו את אלו
ואחד רואה רק מקצתם בזה קל יותר ומצטרפים ע"פ החזוא שסגי להצטרף למנין קיים לכתחילה ברואין.
אמת ויציב אם כי הוא יכול לצרפן רק אם הוא על המפתן בין שני החדרים אבל אם הוא במק"א אפי ששנייהם אם רואים אותו לא מצטרפים כלל אפי אם כל העשרה ביחדורק הוא ברשות אחרת כמו הנידון בחצר גדולה וקטנה ששם לא מצטרפים כי כולם בחצר אחת והוא ברשות אחרת וע' משנ"ב סנה סקיד דמשום שאחד לא מביא רבים
א. לפי הפוסקים שפסקו שרואים אלו את אלו מועיל גם לענין צירוף למנין כדעת הרשבא והרשב"ש כהפר"ח הפמ"ג שו"ע הרב ומ"ב (מעיקר הדין)
כל מה שמבואר בסימן נ"ה שאין מצטרפים הוא וגם חצר גדולה וקטנה הוא דוקא כשלא רואים אלו את אלו אבל ברואין אא"א מצטרפים וכמפורש במ"ב סק נ"ז
ואין נ"מ לשיטתם גם כשאין במקום רחד עשרה מצטרפים בראיה.

ב. גם להפוסקים שלא מועיל רואים אלו את אלו מ"מ מבואר בשו"ע סיד שבחלון ומראה פנים מצטרפים ומבואר במחזיק ברכה והובא מקצת דבריו בשע"ת מ"מ כשנמצאים חלק בחדר זה וחלק בחדר זה ועושים השתדלות להתקרב במקסימום שעושים אך אינם יכולים לבוא למק"א הרי אלו מצטרפים כמו בחלון.

ג. התפילה במרפסות היא ע"י כך שמקום התפילה היא רשות הרבים שהוא משמש כעין בית הכנסת למקום תפילה ועל כן כל אחד שמוציא ראשו דרך החלון לרשות הרבים הריהו כמראה פניו דרך חלון ביהכנ"ס והוא ממש דין דחלון שבשו"ע ודו"ק.
 
מהיכ"ת לומר דברים מוזרים שכאלו?? ללא שום מקור.
 
 

בירור השיטות

משתמש ותיק
שמעתי זאת מרב חשוב מאד.

ועתה הוסיף חידוש נוסף ששמעתי מפיו:

ד. לגבי צירוף בזימון הובא בשו"ע סי' קצ"ה דעת י"א (רבינו יונה) שאם מפסיק דרך הרבים אין מצטרף ומריהטת הפמ"ג בסי' נה דין זה הוא גם לענין צירוף רואים אלו את אלו לדבר שבקדושה וכן הבין בדבריו במנח"י ח"ב. ולהלכה אף שלפי הכלל של סתם וי"א הלכה כסתם הפסק אינו כי"א זה ובחיי אדם באמת לא הביא דעה זו להלכה מטעם זה אמנם בשו"ע הרב הביא דעה זו להלכה בסתם.
אמנם כשמתפללים עשרה מרפסות הבתים הגבוהים ממקום הילוך לכו"ע מצטרפים שבינהם באויר אין מפסיק דרך הרבים.
 
בירור השיטות אמר:
שמעתי זאת מרב חשוב מאד.

ועתה הוסיף חידוש נוסף ששמעתי מפיו:

ד. לגבי צירוף בזימון הובא בשו"ע סי' קצ"ה דעת י"א (רבינו יונה) שאם מפסיק דרך הרבים אין מצטרף ומריהטת הפמ"ג בסי' נה דין זה הוא גם לענין צירוף רואים אלו את אלו לדבר שבקדושה וכן הבין בדבריו במנח"י ח"ב. ולהלכה אף שלפי הכלל של סתם וי"א הלכה כסתם הפסק אינו כי"א זה ובחיי אדם באמת לא הביא דעה זו להלכה מטעם זה אמנם בשו"ע הרב הביא דעה זו להלכה בסתם.
אמנם כשמתפללים עשרה מרפסות הבתים הגבוהים ממקום הילוך לכו"ע מצטרפים שבינהם באויר אין מפסיק דרך הרבים.
התכוונתי כמובן מקור בהלכה, איך הפכת את רשות הרבים לבית הכנסת?
 
 

בירור השיטות

משתמש ותיק
ה. כשיש עשרה במרפסות מצטרפים לכל הדעות שמרפסת היא כחצר ומבואר בערוך השולחן (נה כ) שכל המחלוקת אם מצטרפים ע"י ראיה הוא דוקא כשכל אחד בבית נפרד אבל מחצר מצטרפים אלו עם אלו כדין המבואר בשו"ע שהרואה דרך חלון בית הכנסת מצטרף לעשרה
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
מכתב הגר"מ שטרנבוך

א] עשרה שכנים הרואים אלו את אלו דרך החלון או מרפסת ביתם, וכולם שומעים את הש"ץ, מצטרפים למניין, וראוי שהש"ץ יוסיף תנאי שאם אין מצטרפין תהא תפילתו נדבה.
ב] באופן שיש שביל המפסיק בין הבתים, אותם העומדים במרפסות הגבוהות למעלה מעשרה טפחים יש להקל עכשיו שמצטרפים, אבל אותם העומדים מתחת עשרה טפחים אינם מצרפים למניין כשיש שביל המפסיק ביניהם.
ג] אם הש"ץ רואה את כולם די בזה, וחשיב רואין אלו את אלו, אבל אם אין הש"ץ רואה את כולם, לא מהני מה שיש אחד מתוך המניין הרואה את כולם.
ד] בקריאת התורה כשמצטרפים באופן הנ"ל על ידי מרפסות, יעלה לתורה תחילה הבעל קורא או אחרים הנמצאים בבית זה, ולאחריהם אפשר לכבד בעליות את השכנים הנמצאים בשאר המרפסות ששומעים את קריאת התורה.
ה] לדעת הרבה פוסקים מצוות קריאת התורה היא חובת ציבור ולא חובת יחיד, ולדעתם המתפלל בביתו ביחידות אינו חייב מעיקר הדין לשמוע בקריאת התורה.
ו] במניינים אלו הנערכים במרפסות, מוטב לעת עתה שיסלקו הכהנים עצמם מהמניין לפני "רצה", ולא יקראו להם לעלות לישא כפיהם.

הצג קובץ מצורף מכתב מרן פוסק הדור הגר''מ שטרנבוך שליט''א על ככלי הצטרפות במניין דרך המרפסות.pdf
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
המחזיק ספר תורה בביתו ורוצה לקרוא במניין מרפסות כיצד יעלו לתורה?
בשו"ע סי' קמג סעיף ה כתב שאם יש רק אחד שיודע לקרוא יברך ויקרא כמה פסוקים ויברך לאחריהם וחוזר לברך תחילה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם וכן יעשה כמה פעמים כמספר העולים של אותו יום.
ולפי"ז לספרדים ודאי שיעלה הוא בעצמו לכל העליות (ויברך בנפרד על כל עליה).
ובמשנ"ב שם כתב דלרמ"א מותר לקרוא גם לעם הארץ שאינו יודע לקרוא ולדידן לעולם צריך לקרוא לשבעה קרואים, ויברכו והמקרא יוציאם יד"ח.

ולפי"ז הסתפקתי לאשכנזים האם גם כשאינו יכול לראות את הכתב יהא הדין כן שיברך בריחוק מקום והמקרא יציאנו יד"ח?
 

כעת ראיתי בשם הג"מ שטרנבוך שאפשר שהעומד במרפסת יברך והקורא יוציאנו יד"ח וכפי פשטות המשנ"ב.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
חכם מה הוא אומר אמר:
יואל נהרי אמר:
חכם מה הוא אומר אמר:
זו טעות גדולה דין מקצתן רואים מקצתן הוי רק כאשר החזן על מפתן החדר בין שתי הקבוצות ודנין אותו כאילו הוא בשני הקבוצות והוא מצרפן וע' פרישה סנ''ה
ואם רוצים לעשות מניין צריך שכולם יראו אלו את אלו
אכן למעלה כתבתי ששרי וכאן היתנצלותי
והגר"ש רוזנברג פליג עלך.
לא בדיוק פליג עלי אלא ע' פרישה הנ''ל וע''ע משנ''ב שם ואם אתה רוצה קצת יותר לעיין ע' גם בסקצ''ה שמשם דין מקצתן
ואדרבה יש לשאול אותו מהמקורות הנ''ל


https://tora-forum.co.il/download/file.php?id=10260


https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=186&t=9415&start=30#p126211


 
 

כותר

משתמש ותיק
דברי ר"מ שטרנבוך:
"אכן באתי בזה לעורר בדבר כמה הלכות הנוהגים למתפללים בתוך ביתם", בשלב זה עובר הגר"מ שטרנבוך למקורות ההלכה בנושא צירוף דרך המרפסות, כשמסקנת הדברים מכריע במכתבו שישה כללים בסיסים לצירוף דרך המרפסות:

א] עשרה שכנים הרואים אלו את אלו דרך החלון או מרפסת ביתם, וכולם שומעים את הש"ץ, מצטרפים למניין, וראוי שהש"ץ יוסיף תנאי שאם אין מצטרפין תהא תפילתו נדבה.

ב] באופן שיש שביל המפסיק בין הבתים, אותם העומדים במרפסות הגבוהות למעלה מעשרה טפחים יש להקל עכשיו שמצטרפים, אבל אותם העומדים מתחת עשרה טפחים אינם מצרפים למניין כשיש שביל המפסיק ביניהם.

ג] אם הש"ץ רואה את כולם די בזה, וחשיב רואין אלו את אלו, אבל אם אין הש"ץ רואה את כולם, לא מהני מה שיש אחד מתוך המניין הרואה את כולם.


ד] בקריאת התורה כשמצטרפים באופן הנ"ל על ידי מרפסות, יעלה לתורה תחילה הבעל קורא או אחרים הנמצאים בבית זה, ולאחריהם אפשר לכבד בעליות את השכנים הנמצאים בשאר המרפסות ששומעים את קריאת התורה.

ה] לדעת הרבה פוסקים מצוות קריאת התורה היא חובת ציבור ולא חובת יחיד, ולדעתם המתפלל בביתו ביחידות אינו חייב מעיקר הדין לשמוע בקריאת התורה.

ו] במניינים אלו הנערכים במרפסות, מוטב לעת עתה שיסלקו הכהנים עצמם מהמניין לפני "רצה", ולא יקראו להם לעלות לישא כפיהם.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כרגע קיבלתי הדרכה למעשה מהראש שטיגליץ שליט"א בביתר;
כאשר במרפסות רואים אלו את אלו נחשב שפיר למניין,
אומרים מעין שבע,
מברכים ברכת כהנים,
העליות מקבלים לסירוגין בני הבית אשר בו הס''ת, ולא יתנו עליה ללוי שבמרפסת אחרת. 
כהן ראשון, וישראל את שאר העליות, מפטיר הוא השביעי
 

חניכי הישיבות

משתמש ותיק
זקן הפוסקים הגר"מ שטרנבוך שליט"א

בעקבות הפולמוס ההלכתי על היתר תפילה בציבור דרך מרפסות, כתב אמש (חמישי) זקן הפוסקים הגר"מ שטרנבוך מכתב מפורט לרבני הקהילות, בו פירט הוראות וההנחיות מדויקות להצטרפות בתפילה בציבור בימים אלו דרך המרפסות.

כזכור, לפני מספר שבועות פורסם כי רבני קהילות בארה"ב פנו בשאלה דחופה לזקן הפוסקיםעל השיטה שהומצאה לאחר סגירת בתי הכנסיות בארה"ב, לערוך מניינים על ידי "צירוף ראיה" של שכנים העומדים במרפסות ורואים אלו את אלו.

הגר"מ שטרנבוך השיב לרבני ארה"ב, כי אכן ניתן לסמוך על צירוף הראיה להיחשב כתפילה במנין, וכי אף ניתן לכבד בעליה לתורה שכנים המתגוררים במרפסות הסמוכות, וזאת על אף שאינם יכולים לגשת פיזית לספר התורה.

בעקבות הוראת זקן הפוסקים לרבני ארה"ב שהתפרסמה ברחבי העולם, החלו להיערך בכל רחבי ארה"ב מניינים במרפסות דרך "צירוף ראיה" כאשר גם כמה מגדולי האדמו"רים נהגו כך בשבתות האחרונות בהצטרפות בתפילת מרפסות.

בשבועיים האחרונים, לאחר שההנחיות בארץ הוחמרו, ובהוראת גדולי ישראל נאסר להתפלל בציבור, התפשטה תפילת המרפסות גם לארץ ישראל, ובעקבות כך התעורר פולמוס הלכתי נרחב על הדרכים השונות לצירוף, ושאלות רבות עלו לפתחי רבני הקהילות על פרטי ההלכות בסוגיא החדשה.

לאחר שבימים האחרונים פנו רבני קהילות בארץ ובעולם לזקן הפוסקים לברר ולשאול על כללי ההצטרפות למניין דרך המרפסות, נכנס זקן הפוסקים לעובי הקורה וערך תשובה מפורטת המתפרסת על פני כמה עמודים, בהם הרחיב לבאר את כללי ההצטרפות במניין בימים אלו.

את מכתבו פותח בדברי התעוררות נוכח המצב הקשה בארץ ובחו"ל: "הן כל לבב דוי וכל ראש לחלי בהגיע הידיעות הקשות על התפשטות מחלת הקורונה בארץ הקודש וברחבי העולם, כשרבים מאחב"י ובהם גדולי ישראל ומרביצי תורה ומנהיגי קהילות שוכבים על ערש דוי ומצפים לישועה, ישלח ה' דברו וירפאם במהרה, ובעוה"ר רבים נסתלקו לבית עולמם לאחר שנחלו במחלה זו, וחלקם אף הותירו יתומים ואלמנות ה"י, והשבר בבית ישראל גדול מאוד.

"אוי לנו כי חטאנו, והחובה מוטלת עלינו לפשפש במעשינו ולחשוב על מה עשה ה' לנו ככה, ולתלות עינינו לקב"ה בתפילה ובתחנונים שיסיר מעלינו את המכה הזאת".

בהמשך מכתבו קובע הגר"מ שטרנבוך כי המתפללים ביחידות בעקבות המצב, מקבלים שכר כאילו התפללו בציבור: "בוודאי הקב"ה נותן שכר לאותם הנמנעים בעת הזאת מלהתפלל בציבור, כאילו התפללו בציבור, וכמו שאמרו חז"ל (קידושין מ' ע"א) "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

בדבריו ממשיך: "אכן באתי בזה לעורר בדבר כמה הלכות הנוהגים למתפללים בתוך ביתם", ובשלב זה עובר זקן הפוסקים למקורות ההלכה בנושא צירוף דרך המרפסות, כשמסקנת הדברים מכריע במכתבו שישה כללים בסיסים לצירוף דרך המרפסות:

א] עשרה שכנים הרואים אלו את אלו דרך החלון או מרפסת ביתם, וכולם שומעים את הש"ץ, מצטרפים למניין, וראוי שהש"ץ יוסיף תנאי שאם אין מצטרפין תהא תפילתו נדבה.

ב] באופן שיש שביל המפסיק בין הבתים, אותם העומדים במרפסות הגבוהות למעלה מעשרה טפחים יש להקל עכשיו שמצטרפים, אבל אותם העומדים מתחת עשרה טפחים אינם מצרפים למניין כשיש שביל המפסיק ביניהם.

ג] אם הש"ץ רואה את כולם די בזה, וחשיב רואין אלו את אלו, אבל אם אין הש"ץ רואה את כולם, לא מהני מה שיש אחד מתוך המניין הרואה את כולם.

ד] בקריאת התורה כשמצטרפים באופן הנ"ל על ידי מרפסות, יעלה לתורה תחילה הבעל קורא או אחרים הנמצאים בבית זה, ולאחריהם אפשר לכבד בעליות את השכנים הנמצאים בשאר המרפסות ששומעים את קריאת התורה.

ה] לדעת הרבה פוסקים מצוות קריאת התורה היא חובת ציבור ולא חובת יחיד, ולדעתם המתפלל בביתו ביחידות אינו חייב מעיקר הדין לשמוע בקריאת התורה.

ו] במניינים אלו הנערכים במרפסות, מוטב לעת עתה שיסלקו הכהנים עצמם מהמניין לפני "רצה", ולא יקראו להם לעלות לישא כפיהם.

את מכתבו חותם הגר"מ שטרנבוך בדברי התעוררות על חובת התפילה בימים אלו: "העיקר יש לזכור שמקור הישועה תלוי בתשובה והתפילה והצדקה שהם מעבירים את רוע הגזירה, וכמה שמוטל עלינו חיוב השתדלות לקיים תקנות הרופאים וכמו שנאמר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", הרי ביותר מוטל עלינו חיוב להרבות בתפילות ותחנונים, ועל כן בימים אלו יש להרבות בצדקה לעניים ובני תורה שמגן ומציל כתריס מפני הפורענות, וכמו כן ראוי לכל אחד להוסיף בכל יום תפילת "אבינו מלכנו" בשחרית סמוך לתפילה, שתפילת "אבינו מלכנו" כלול בה כל התפילות המועילות לביטול הגזירה, וכמו כן יש לומר תהלים לאחר כל תפילה, להחדיר אמונתינו כי הכל מיד ה' ואין כאן מכה טבעית בעלמא ח"ו.

במכתבו הוסיף לעורר על נתינת הצדקה בימים אלו: "הקב”ה שלח לנו מכה כזאת שאין לה תרופה להראות שאנו תלויים אך ורק בהקב”ה ואין מקרה בעולם כלל, ובפרט לעמו ישראל שתלויין בהשגחה פרטית אין דרך להינצל אלא על ידי רחמי שמים, ועלינו להרבות בצדקה וחסד, שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, ובזה נזכה להימלט ממידת הדין ולהיות ניצולים במידת הרחמים, וכבר נפסק בשו"ע (סי' תכ"ט ס"א) שחוב גמור מן הדין לתת מעות חיטין לנזקקים שיהא להם כל צרכיהם לחוג את הפסח בשמחה, ובפרט בימים אלו שרבים מטה ידם ואין ידם משגת להביא לחם לפי הטף לכלכל את בני ביתם דבר יום ביומו, ועל אחת כמה וכמה שאין בידם לקנות את צרכי החג, הרי בוודאי החובה מוטלת עלינו לדאוג לעניים, ועי"ז הקב"ה ישמור אותנו.

יצויין כי בימים האחרונים נשאל זקן הפוסקים שאלה מעניינת על ההתייחסות לסגירת בתי הכנסיות בארץ ובעולם: "כיצד יש להסתכל על המציאות הזאת שסגר הקב"ה בעדנו דלתי בתי הכנסיות, האם יש לראות בזה בחינת "עבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו" – וכביכול אומר לנו הקב"ה אינני חפץ בתפילות שלכם בבתי הכנסיות, ועל מה עשה לנו ה' ככה".

בתשובתו השיב: להפך, הקב"ה הביא עלינו צרות אלו כיון שהוא מתאווה לתפילתנו, וכדי שנצעק אליו מעומק הלב הכביד הצרה באופן שלא היה לעולמים, אמנם בד בבד, עלינו לקבל על עצמינו החלטה כי נתחזק בשמירת כבוד בתי הכנסיות כשייפתחו בקרוב, ואולי בזכות זה נזכה שהקב"ה יפתח בעדינו דלתות בתי הכנסיות ובתי המדרשות".
 

חכם מה הוא אומר

משתמש רגיל
בירור השיטות אמר:
ה. כשיש עשרה במרפסות מצטרפים לכל הדעות שמרפסת היא כחצר ומבואר בערוך השולחן (נה כ) שכל המחלוקת אם מצטרפים ע"י ראיה הוא דוקא כשכל אחד בבית נפרד אבל מחצר מצטרפים אלו עם אלו כדין המבואר בשו"ע שהרואה דרך חלון בית הכנסת מצטרף לעשרה
בפרישה סנ''ה מפרש טעמא דהו''א שהחזן או ברשות זו או ברשות זו קמ''ל דחשיב רשות בפנע''צ
ומבואר שכאשר אין זה אותו רשות כמו חצרות לא מצטרפים
 
 

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
תשובת הרב יצחק יוסף
ב״ה, ה׳ ניסן תש״פ לאחינו בית ישראל, רבני הקהילות ומורי ההוראה די בכל אתר ואתר, ה׳ עליהם יחיו!
לשאלות רבים אודות צירוף למנין במרפסות וחצרות, עניית דברים שבקדושה, קריאת התורה וברכת כהנים
היות ובימים אלו אנו נשאלים מפי רבני קהלות מהארץ ומחו״ל, שאלות רבות בענין תפילה בציבור, אופן ההצטרפות למנין המותרת והאסורה, ענייה לדברים שבקדושה במקרים שונים, דרך הטלפון, צירוף במרפסות, קריאת התורה, ואמירת הקדישים ביארצאייט, וכדומה, על כן ראיתי לערוך את גדרי ההלכה בזה במצבים השונים, אחר העיון בנושאים אלו בס״ד, ומכאן ילמדו הרבנים לשאר מקרים בבחינת תן לחכם ויחכם עוד.
א. בראשית דברינו אני חוזר ומבהיר, שעל פי דעת תורה, חייבים להישמע בהחלט להנחיות משרד הבריאות שלא לקיים תפילות במנין אפילו במרחב פתוח, אם לא באישור מיוחד ומבוקר מהרשויות, עד יעבור זעם וירחמו מן השמים. ויש לקבל בזה דין שמים באהבה, ומתוך צער. והעובר על זה הרי זו מצוה הבאה בעבירה ויש בזה גם חילול ה'.
ב. בדבר צירוף למנין ברשויות חלוקות, כגון בכמה מרפסות, או חצרות הבתים, וכדומה, באופן שבכל רשות יש פחות ממנין, ובצירוף כולם יש מנין של עשרה אנשים, למעשה אין לסמוך על זה כלל לענין צירוף למנין. ואין לעשות חזרה ולהוציא ס״ת, ולברך ברכת כהנים, כי פשוט יש כאן חשש של כמה ברכות לבטלה. וכך דעתם של רוב ככל הפוסקים, הספרדים וגם האשכנזים.
ונסביר את הדברים: התוס׳ בפסחים (פה:) כותבים, שאם היו עשרה במקום אחד, ואומרים קדיש או קדושה, אפילו מי שאינו עמהם נמצא ברשות אחרת, יכול לענות אחריהם אמן.
דין זה מובא גם בתוס׳ ר״ה כז: וכך כותבים עוד ראשונים, הר״ן בתחלת ראש השנה, המרדכי, הרשב״א בתשובה ח״ג (סי׳ רפו), הראב״ד. והטור בסימן נה.
בב״י שם מביא שיש חולקים בזה, שלא לענות אמן, והוכיחו כן ממה שאמרו בגמרא, ציבור בקטנה ושליח ציבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן. וחשבו שה״ה גם שלא עונים אמן.
וע״ז כותב הב״י, דשם מדובר לגבי צירוף לעשרה, שזה לא מצטרף אם נמצאים חצי מנין ברשות אחת, וחצי מנין ברשות אחרת. אבל לגבי עניית אמן, עונים אמן כשיש עשרה במקום אחד, והאחד שומע אותו אף שנמצא ברשות אחרת.
הב״י מביא את הגמי פסחים פה: סוטה לח. מה שאמר רבי יהושע בן לוי, דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. וממשיך הב״י ומביא מה שכתב מהר״י אבוהב ז״ל שהסכמת רוב הפוסקים כדברי רבינו, שעונים אמן, אבל שלא יהיה מפסיק טינוף או אינו יהודי.
ומרן הש״ע (או״ח סי נה סעי׳ יג) כתב: צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ וכוי, כלחוץ. ע״כ. והסבירו רוב האחרונים ספרדים ואשכנזים, דפשיטא דמרן איירי אף ברואים אלה את אלה, אפילו הכי אם לא נמצאים ברשות אחת לא מצטרפים למנין.
כך פסקו השכנה״ג (שם סק״ו), שלמי צבור (דף פ ע״ד), הגאון חיד״א (מחב״ר סק״ח), מלכי בקודש (או״ח דף קי ע״ד והלאה), זרע אמת (סי׳ י), מאמ״ר (ס״ק יד), א״ר (ס״ק יב), הגר״א (ס״ק לא), משכנות יעקב (סי׳ עה), החקרי לב, וכן העלנו בילקו״י תפלה ח "א (סי׳ צ הל׳ כט, עמי רפא).
והנה מרן הש״ע (או״ח סי נה סעי׳ ׳!> כתב, צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ וכו׳, כלחוץ. ע״כ. וכתבו רוב ככל רבותינו האחורונים בדעת מרן, דפשיטא דאיירי אף ברואים זא״ז, וכן פסקו השכנה״ג (שם סק״ו), ש״צ (דף פ ע״ד), הג׳ חיד״א (מחב״ר סק״ח), מלכי בקודש (או״ח דף קי ע״ד והלאה), זרע אמת (סי׳ י), מאמ״ר (ס״ק יד), א״ר (ס״ק יב), הגר״א (ס״ק לא), משכנות יעקב (סי׳ עה), וכן העלנו בילקו״י תפילה ח ״א (סי׳ צ הל׳ כט, עמ׳ רפא).
אלא שיש להעיר, דהנה מרן בש״ע סי׳ נה (סעיף יד) כתב, דמי שעומד אחורי בהכ״נ וביניהם חלון, אפי׳ גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה.
ומוסיף הרמ״א: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף (רבינו ירוחם נ״ג ח״ז).
ולכאורה מבואר מהש״ע שאם מראה פניו כגון נמצא בעזרת נשים ומראה פניו לתוך ביהכ״נ, מצטרף. ולפ״ז גם במפרסות יהיה אפשר לצרף חמשה מכאן וחמשה מכאן.
אולם כבר האריכו בזה האחרונים וכתבו כמה חילוקים בזה, מרן מדבר בש״ע שיש תשעה במקום אחד, והעשירי ״מראה פניו״ והם רואין זא״ז, בזה מועיל מה שעומד בחלון ומראה פניו. אבל לא חצי חצי. צריך שיהיה במקום אחד תשעה, ורק העשירי מצטרף באופן שמראה פניו. וע׳ בכה״ח (סי׳ נה ס״ק עט) שהביא מהמחב״ר שכ׳ דמה שמועיל זה רק כשיש רוב במקו״א ואז גוררים את השניים, אבל כשמספרם שוה, איך יגררו אלו את אלו ששוים במניינם. (וכן מביא בפסקי תשובות משם המקור חיים להחות יאיר).
עוד העמידו את דברי מרן, דאיירי במוציא ראשו דרך חלון ומכניסו לפנים בית הכנסת.
ועוד העמידו את דברי מרן, דשאני עזרת נשים, דאיכא סברא שכותל העזרה לא נעשה לחלק אחר מהרשות, אלא זו אותה רשות, רק שנעשית כך לצניעות. והילכך כל חלל ביכ״נ עם העזרה רשות אחת נינהו, ורק בזה מצטרף האחד עם התשעה. וכך מסביר מרן החיד״א במחב״ר את דברי מרן. וכך כותב גם בספר מלכי בקודש, וכך כותב גם הראשון לציון מהר״י חזן בשו״ת חקרי לב.
נמצא דלא דמי ההיא דסעי׳ יד בש״ע, לסעיף י״ג שלפניו, ואיה״נ עשירי מצטרף מהעזרה במראה פניו, וכן העלנו בילקו״י (שם הל׳ ל, עמ׳ !-«>. וכמו שכתבו כל החילוקים הנ״ל במחב״ר, מלכי בקודש, וחקרי לב ועוד, עי׳ עליהם.
ובערוה״ש (סי׳ נה סכ״ד) כתב, שכל מה שמועיל מראה פניו, רק כשאינו נמצא ברשות נפרדת, אלא אחורי ביהכנ״ס. אבל כשנמצא ברשות נפרדת לא מועיל.
והן אמת שדעת הפר״ח (ס״ק יג), ומטה יוסף (ח״ב סי׳ יג), להקל ברואין זא״ז, וכ״פ הפמ״ג (א״א ס״ק יב), ומשנ״ב (בבאה״ל ד״ה ולחוץ) להקל בשעה״ד כהפר״ח, וכ״כ במחב״ר (ס״ק יא) לסמוך על הפר״ח והמטה יוסף בשעה״ד במקום שנחלקין לקבוצות קטנות מחמת העיפוש "כדי שלא יתבטלו מ׳ יום מתפילה בציבור".
אולם כבר הגאון חקרי לב (או״ח סי׳ כח> הביא דברי המחב״ר בזה ודחאם מהלכה באריכות רבה, וכתב שאין לסמוך ע״ז אפילו בשעה״ד כזו. וכ״פ הרב בית עובד (דיני הקדיש אות מג), וסמך עליהם בפתח הדביר (סק״ד), ועוד אחרונים, וכ״פ בכף החיים סופר (ס״ק עט).
ומעתה לית לן נמי ס״ס שמא כרש״י דאין מחיצה מפסקת אף לענין צירוף (פסחים פה: ד״ה וכן), ושמא כהפר"ח דמהני רואין זא"ז, שהרי גם המחב"ר מודה שהנכון לפרש במרן דאף ברואין זא"ז לא מהני, ורוב ככל רבותינו מפרשי הש"ע ובפרט רבותינו הספרדים פירשו לנו במוחלט דעת מרן הש"ע דבודאי אף ברואין זא"ז לא מהני, ושלדעת מרן אף בשעה"ד שכזו אין לסמוך על סברא זו, והוי ברכה לבטלה. וממילא אנן בדידן הו״ל ס״ס נגד מרן להדיא שפסק בשניהם יחד להחמיר.
וכבר סיים הרב בית עובד (שם) בנידון כמו שלנו ממש בזה״ל: ולא יהיה אלא ספק יש להחמיר מספק כמו שנראה מתוך דברי השכנה״ג דיש להחמיר בענין צירוף כי יש ספק, עכל״ק.
ולפיכך הדר בשכנות לאותם מאחינו האשכנזים הסומכים על הגאון משנ"ב, ומתפללים בצירוף עשרה מבני אשכנז דרך המרפסות והחצרות, אינו רשאי לומר עמהם קדיש יתום וכדו׳, וכ״ש שאסור לישא כפיו כשאין עשרה במקום אחד, אבל רשאי לענות לקדיש וקדושה ושאר דברים שבקדושה ששומע מהם. [לפי שלענין אמן יתומה וכדו׳ אפשר לסמוך על הס״ס המבואר באות הקודם, שאפשר לענין זה מרן היה מודה].
והנה מלבד כל הנ"ל, הרי יש הפסק טינופת, בין הבתים בין מקום אחד למשנהו, והנה בגמ׳ סוטה (לח:) אמרו, אמר רבי יהושע בן לוי, אפי׳ מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. והסבירו התוס׳ הנ״ל «-״״ כז־) שהכוונה לומר שאם שומע קדושה ואמן יהא שמיה רבה מהצבור, עונה עמהם, ואין המחיצה מפסקת למונעו מלענות עם הצבור. וכן כתבו התוס׳ פסחים (פה:). ולכאורה לפ"ז גם כאן שהוא שומע דברים שבקדושה צריך לענות עם הצבור. אולם כבר הזכרנו מ״ש בב״י (או״ח סי׳ m>, כתב בשם רבינו הגדול רבי יצחק אבוהב בשם הירושלמי, שאם יש טינופת או ע״ז מפסקת בינו לבין הצבור לא יענה עמהם. וכ״כ בשם רב אחא משבחא.
וז״ל מרן הש״ע (סי׳ נה ס״כ>: היו עשרה אנשים במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה, אפי׳ מי שאינו עומד עמהם יכול לענות, וי"א שצריך שלא יהיה מפסיק דבר שאינו נקי או ע"ז. ע"כ. ונמצא שמרן הביא בסתם שאם היו עשרה שאומרים קדיש, אפי׳ מי שאינו עמהם, עונה אמן. וי"א שאם יש טינוף לא עונה אמן. ונחלקו האחרונים אם כאן הוא כמו כל סתם ויש והלכה כסתם, או דשאני הכא שדעת הסתם לא התייחסה כלל להפסק טינוף, והי"א הוא דין וחילוק מחודש, וכך דרכו של מרן לכתוב חילוק בדין בשם י״א.
וכך למדו כמה אחרונים, כמו מאמר מרדכי, בני ציון ליכטמן, שו"ת מנחת אלעזר, ובכה"ח (אות צה). ובפרט שכ״ה בירושלמי, וכ״ד רב אחא משבחא.
אולם הלבוש לא הבין כך, אלא שגם כאן הוא כמו כל סתם ויש, והלכה כסתם, שאפי׳ יש טינוף עונה אמן. [ראה בהגהות לבושי שרד]. והיינו כדעה ראשונה שהובאה בש״ע בסתם.
וכך מבין בעל חות יאיר בספרו מקור חיים, שיפה עשה מרן שהביא דין זה בשם י״א, שהרי יש סתירה לדין של הירושלמי הנד, מתלמוד דילן (ר״ה כז: ריש פ״ג), שאם היה ביתו סמוך לביהכ״נ ושמע קול שופר יצא. ונפסק בש״ע (סי׳ תקפט).
ואין לומר דשאני עניית אמן יהא שמיה רבה מקיום מצוה, דשם מסתמא גם בירך לשמוע קול שופר ועונה אמן. ואדרבה זה רבותא טפי, שיוצאים י״ח של מעשה שעושה חבירו ברשות אחרת. וכ״ש לגבי שמיעה.
ועיין בש״ע הגר״ז שכתב, שראוי לחוש דטינוף הוי הפסק. ומלשונו משמע דהוא רק ראוי לחוש. גם במשנ״ב הבין כך בדעת מרן. ועיין בשו״ת מנחת שלמה ח״א (סי׳ ט) שהביא שיש מחלוקת בדעת מרן, ולא הכריע.
ובכה״ח (סי׳ נה ס״ק צה) כתב, שגם מרן הש״ע סובר כדעת הי״א, שהיא הלכה פסוקה ודעה מוסכמת מכל הפוסקים, ואינה באה לחלוק על הדעה הראשונה שהובאה בסתם, אלא באה לפרש.
ובשו״ת מנחת אלעזר ח״ב (סי׳ עב) חשב מתחלה לומר שדעת הי״א היא שלא כהדעה הראשונה שהובאה בסתם, ושוב העיר מדברי הפמ״ג בכללי הוראת איסור והיתר, שבכגון זה אין דעת הי״א לחלוק אלא לפרש דעה ראשונה. וא״כ הלכה היא, ועפ״ז דן שהשומע ברכה מחבירו דרך הטלפון, לא יענה אחריו אמן, משום שמסתמא ישנה טינופת מפסקת בין חבירו לבינו. ולפ״ז גם בנידון שלנו אין לו לענות קדיש וי״ג מדות עם הצבור.
אולם דעת הגר״א במעשה רב (סי׳ מז) שמבית לבית השומע קדיש וקדושה ואמן יכול לענות עם הצבור, אפי׳ כשיש בינתים הפסק של טינופת או ע״ז, שכיון שאינו רואה את הטינוף שבינו לבין הקהל, מותר לו לענות. ולפ״ז איה״נ אם רואה יהיה אסור לענות. הביאו המהרש״ם בדעת תורה, ובשערי רחמים פרנקו, ובילקו״י ברכות. וכן מתבאר בשו״ת שער שלמה (סי׳ ק״>. וכן העלה הגאון ממונקאטש שם בסוף דבריו, לגבי השומע ברכת חבירו דרך טלפון, שאם הלכלוך היה גבוה עשרה טפחים, או נמוך עשרה טפחים, מותר לקרוא ק״ש כנגדו.
ולפ״ז בנ״ד אף שיש הפסק טינופת אין איסור לענות אמן וי״ג מדות.
וכ״ז לענין עניית אמן, דאפשר לענות אמן כשאחרים סומכים על המשנ״ב ומתפללים בצבור דרך המרפסות. אבל לא לענין חזרה קריאת התורה וברכת כהנים, שיש כאן שאלה של ברכה לבטלה שהיא חמורה מאד.
ודע, שאין הבדל בזה בין ספרדים לאשכנזים, שהרי גם מפוסקי האשכנזים מצינו שאי אפשר לצרף למנין כשחלק עומדים במפרסת זו, וחלק במרפסת אחרת. כמו שפסק הגאון מוילנא, משכנות יעקב, האליה רבה.
ואמנם אותם מאחינו האשכנזים העושים כל הליכותיהם על פי פסקי המשנה ברורה, איה״נ יש להם על מה לסמוך. אבל לא לדידן שקיבלנו הוראות מרן הש״ע.
ואשר על כן יש להשתדל להצטרף דרך הטלפון בשידור חי, למנין של עשרה הנמצאים ברשות אחת, שמתקיים באישור הרשויות, (כגון מנין החולים שמשודר בקו ההלכה, וכן המנין שאישרו לקיים בכותל המערבי, וכדומה), ורשאי לענות להם לקדיש וקדושה, ברכת כהנים, וברכות של קריאת התורה, ולכל דבר שבקדושה ללא שום חשש. [וי״א שנחשב לתפילה בציבור ממש, ויש חולקים שאינו ממש תפילה בציבור כמו בבית הכנסת. (עי׳ ילקו״י תפילה ח״א עמי רפב). אולם לכל הדעות אינו נחשב תפילה ביחיד שמדקדקין עליה בשמים ביותר, אלא נחשב תפילה בשעה שהציבור מתפללין, והיא מתקבלת עם תפילת הציבור].
והדר בשכנות לאחינו האשכנזים המקיימים מנין מהמרפסות, ויש לו אפשרות או להצטרף אליהם, או למנין שמשודר דרך הטלפון (מעשרה המתפללים ברשות אחת באישור הרשויות), צריך להצטרף למנין שדרך הטלפון. [שלכל הדעות נחשב בשעה שהציבור מתפללים, משא״כ במרפסות, שלרוב הפוסקים נחשב תפילה ביחיד ממש. ולכן גם לאחניו האשכנזים יותר נכון דרך הטלפון].
וכשמצטרף למנין דרך הטלפון, לכתחילה יזהר מלדבר בשעת החזרה וכדו׳, לחוש לסוברים שנחשב תפילה בציבור ממש. ואם מתאחר מלהצטרף, ידלג להתחיל איתם הלחש, ולא יסמוך להתחיל עם החזרה, שיש לחוש למ״ד שאינו נחשב בציבור ממש.
וגם בצירוף כמה קומות שבחדרי מדרגות העשויות ללא צורת הפתח וללא מחיצות בין הקומות, יש לעמוד בפרץ ולגדור גדר שלא לקיים מניינים, שמלבד די״א שגם בזה לא מהני מאחר שגבוהים זמ״ז וחולקים רשות לעצמן, זאת ועוד במקומות רבים הסכנה מצויה ובהכרח ימשך מזה תערובת הבריות באופן המנוגד לשמירה הנדרשת כנגד התפשטות המחלה, וכמאמר הנביא "בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך". ורק באופן שיקבלו אישור מן הרשויות יש להקל בזה לענין צירוף למנין וקיראת התורה וכדומה.
ויש לומר אבינו מלכנו אף כשתפלל ביחיד, וכ״ש באותם מניינים ציבוריים המתקיימים באישור.
(ויש לומר גם פיסקת "חטאנו לפניך" אע״פ שבחודש ניסן אין אומרים וידוי).
ובשבת קודש, יש לברר ולפרסם קודם השבת מתי מתחילים תפילת העמידה במניינים הנ״ל המאושרים, ולהשתדל בבית להתחיל באותה שעה בדיוק, על מנת שיחשב "בשעה שהציבור מתפללים". ולענין קריאת התורה וברכת מעין שבע, המתפללים בביתם פטורים, כיון שאינה אלא "חובת ציבור", ויש לסמוך בזה על הפוסקים שסוברים שאינו נחשב "בציבור ממש" רק בשעה שהציבור מתפללים. והשומע ברכת מעין שבע מאותם הנוהגים להצטרף דרך המרפסות, אינו עונה על ברכתם אמן. (משום ס״ס, שאין אומרים ברכת מעין שבע שלא בביהכ״נ, וגם שספק אם נקרא תפלה במנין).
[והמתפללים בציבור וקוראים בתורה בשבת, בכותל המערבי ובמערת המכפלה, יהיו כמו שליחי ציבור של כלל ישראל לעת כזו, ועל דרך ששנינו כל מקום שיש בו חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין", (ברכות ל. רש״י ד״ה יחיד)].
י. מי שיש לו יארצייט והוא בביתו ומצטרף למנין דרך הטלפון, אינו רשאי לומר קדיש, אולם יש לו להשתדל עם האחראים במניינים המאושרים, למנות מישהו מהאומרים קדיש, שיכוין גם על קרובו בעת אמירתו. ומלבד זאת ישתדל עבורו בשאר דברים שמועילים לע"נ, כגון שיעסוק בתורה כמה שעות באותו היום, וכן יתמוך בתרומה של צדקה לאותם שמרבים תורה בימים אלו דרך הטלפונים וכדומה, וכן יברך הוא ובני ביתו ברכות הנהנין בכוונה, וכן ידליקו נר, ובכל אלו יאמרו שעושים כן לע״נ המנוח או המנוחה, וזכויות אלו יעמוד להם אלף המגן בעוה״ב. אמן. בכל ההלכות הנזכרות לעיל, יש להשתדל בכל עוז להימנע ממחלוקת, וכל אחד יעשה בנחת ובשלוה כדעת רבותיו, ובאחדות שלימה, בפרט לעת כזו, והאמת והשלום אהבו!
ויה״ר שהקב״ה יחוס ויסיר מעלינו המגיפה הזאת, ונזכה לחוג את הפסח כהלכתו, ולאכול מן הזבחים ומן הפסחים, בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו. אכי״ר.
בברכת התורה
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא הרבנות הראשית לישראל
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית