נדיב לב אמר:
מציטוטך את דברי הרשב"א אני למד שאינך מונח בסוגיא כלל. העתקת את ראש דברי הרשב"א ואילו את המשך דבריו שכל האחרונים למדים מדבריו להיתר השמטת, ומפני כבודך החרשתי אבל יען ואתה מתעקש טרחתי להעתיק לך את לשון הרשב"א ובעל המאור לע"ע.
כתב הרשב"א בדף קנד: וז"ל: כי קאמר רב הונא בקרנא דאומנא דלא חזיין ליה. ק"ל קרנא דאומנא נמי חזי לכסויי ביה מנא, דהו"ל כשרגא דנפטא דשרינן אליבא דר"ש שלהי פרק כירה (לעיל מו.), ורב הונא במוקצה לטלטול כר"ש ס"ל כדאמרינן בפרק מפנין (לעיל קכח.). וי"ל דקרנא דאומנא מאיס טפי משרגא דנפטא ולא חזי לכסויי ביה מנא כלל. וא"נ משום דאי נפיל מיתבר לא עביד לכסויי ביה מנא: וכו'. וראיתי להר"ז הלוי זכרונו לברכה שכתב דכל שאינו ראוי בשום צד לטלטלו לצורך גופו אין מטלטלין אותו לצורך מקומו. ואינו מחוור בעיני, שהרי לר' נחמיה כלי שמלאכתו לאיסור אין ראוי לטלטלו לצורך גופו כלל, לפי שאין כלי ניטל לדידיה אלא לצורך תשמישו המיוחד לו בלבד, ואפילו כן לצורך מקומו מטלטלין אותו וכפי פירוש של רש"י ז"ל כמו שכתבנו שם (לעיל קכד. ד"ה אייל) בס"ד, וכן נראה כדבריו עכ""ל.
1. אורך הציטוטים אינם משקפים בהכרח את מידת המונחות בסוגיה, וראה בסמוך.
2. כבודו לא חלי ולא מרגיש דמייתי ומעתיק דברים המוקשים מרישא לסיפא, סתראי ולא מיתרצי נינהו?
הלוא מתחילת דברי הרשב"א, שהעתקתים למעלה, עולה בבירור שמתיר את הכלים בקרנא דאומנא משום דלא חזי לכסויי מנא והו"ל כלי שאינו ניטל, ומוכח מדבריו דלכ"ע בעינן שום שימוש כדי שייחשב לכלי הניטל. ומזה היה נראה ראיה נכונה לנידון דידן, שכלי שאין לו בו שום שימוש אסור לטלטלו, וכבר הבאתי לעיל טענה זו לדחות את דברי כבודו.
ולמרות שהטרחת את עצמך, לא ראיתי בדבריך שום מענה הולם לטענתי העומדת בעינה, רק הרבת בדברים שאין בהם טעם כעיקר כדי לתמוך בעמדתך.
ואכן, כפי שהבאת, בהמשך דבריו דחה הרשב"א את דברי בעל המאור שכתב שקרנא דאומני נחשב לכלי שאינו ניטל ולכן מבטל כלי מהיכנו, משום שאין לו בו שימוש לצורך גופו ולכן אסור לטלטלו לצורך מקומו, וכתב, שאף אם אין לו בו תשמיש מיטלטל לצורך מקומו. אך צריך עיון גדול, דהא הוא כתב לעיל מינה דקרנא נחשב כאינו ניטל משום דלא חזי למידי. ודבריו צריכים נגד ובר נגר דיפרקינהו.
ובאמת עיינתי היטב בדברי הרשב"א וניסיתי ליישבם ולא עלה בידיי יישוב ראוי לדבריו. וחיפשתי באוצר החכמה ומצאתי שהקושיה שהקשיתי היא קושיה מפורסמת בספרי חכמי זמנינו, ושנלאו כל המדברים מלהבין את דבריו לאשורם.
אז אם תצליח להסביר את דברי הרשב"א, אולי תוכל לדון על פיו להתיר...
- בלי להסתמך על איזה ידיעה מאות מאובקת, או ח"ו להשען באופן שרירותי וסלקטיבי על השורות הרצויות ברשב"א, תוך התעלמות מוחלטת מראש דבריו, וכן לא ייעשה.
נדיב לב אמר:
ואוקימנא כר"י, והלכך שופר שמגמעין בו מים לפעמים לצורך גופו ולצורך מקומו שרי, אבל חצוצרות שאינה ראויה לגמע בה מים כלל ומיוחדת היא לתקיעה דאסורה וה"ל כמטה המיוחדת למעות ואסירא. והא דתניא כשם שמטלטלין את השופר כך מטלטלין את החצוצרות, ר"ש היא דשרי לטלטל אפי' כלים המיוחדים לתשמישי איסור לצורך גופו ולצורך מקומו
3. גם כאן לא דקדקת בשמועתך ודבריך אינם מוכרחים כלל. דא"כ מדוע הוסיף הרשב"א שהיא מיוחדת לתקיעה וכמטה שייחדה וכו', די היה לו לכתוב דלא חזי. ומשמע מדבריו לכאורה ששופר אינו מיוחד רק לתקיעה אך חצוצרה היא מיוחדת לתקיעה אך ראויה לשימושים נוספים, ומ"ש שאינה ראויה למים היינו שאין הדרך בכך, שאין היא מיוחדת לכך אלא לתקיעה. ועדיין צריך להתיישב בדבריו, אך לא מצאתי בדברייך דמות אותה"מונחות" בסוגיה שאתה כ"כ מתפאר בה עלי שוב ושוב, רק ככל שאתה מרבה בדברים נעשים דברייך מוקשים יותר ויותר, הן מצד מה שאתה מתעלם מהקושי שהצבתי עליך בתחילה, והן משום שאתה מוסיף כנגדו דברים שלא כהלכה.
