התחתן עם ספרדיה דינה בקטניות

יעקב שלם

משתמש ותיק
ידוע שהאשה נגררת אחרי הבעל 

האם זה חובה מצדה

או מדין שעבודה לבעלה ויכול למחול?
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
תריג מצוות אמר:
וכן למען השלום בית,

מצד שני להגיד לאשה לא לאכול קטניות זה גם לא מוסיף לשלום בית

ועוד שאלה האם זה חובה או עניין
 

יהודי

משתמש ותיק
ראה תשב"ץ ח"ג סי' קעט שהאשה נגררת אחר הבעל לכל דיניו. וכמדומה שכך מקובל להורות.
אמנם לגרע"י זצ"ל יש שיטה אחרת לענין קטניות, ודבריו בנוים גם על יסודו שא"י אתרא דמרן וכו'.
 

איש ירושלם

משתמש רגיל
יעקב שלם אמר:
תריג מצוות אמר:
וכן למען השלום בית,

מצד שני להגיד לאשה לא לאכול קטניות זה גם לא מוסיף לשלום בית
הרי מהדברים היותר חשובים לבעל, זו המסגרת של מעמדו, ובלי ספק שהתנהלות כזו הפוגעת במעמדו, תכניס את הבעל לתחושה גרועה,  
ומצד האישה, אקדים, לנשים יש בד"כ קושי להגדיר דברים באופן קולע, כי מטבען הן בנויות יותר על תחושות ורגשות, ועולם הרגש הוא הרי לגמרי לא מוגדר, מכיון שהרגש אינו בנוי על גבולות, והוא בעצם בלתי מוגבל,
הצורך של אישה להרגיש שייכת לבעלה, מלווה אותה בהכרח לאורך כל החיים, גם אם היא לא מודעת לזה, ואם תנהג בשונה מבעלה בדבר כזה, זה יציק לה, היא תרגיש חוסר שייכות,
ולכן לטובת כל הצדדים, נאמר בצורה ברורה: האישה צריכה להבין את זה שהיא עושה ונוהגת אך ורק כפי בעלה, היא אמורה להשתלב במציאות החדשה שלה כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם, ואם זה לא קורה יש בעיה שורשית יותר שצריכים לפתור אותה,
אישה וכוחנות זה תרתי דסתרי, האמביציה של האשה להשפיע, עד כדי לכפות את דעתה, נובעת בד"כ מתחושת חוסר ביטחון במעמדה בעיני בעלה ולכן היא מנצלת כל הזדמנות לעסוק בזה, א"כ הפתרון אינו הכניעה במקומות הקריטיים האלו אלא בשנוי כל השיח בבית.  
 

 
 
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
יהודי אמר:
אמנם לגרע"י זצ"ל יש שיטה אחרת לענין קטניות, ודבריו בנוים גם על יסודו שא"י אתרא דמרן וכו'.
ציטוט:
אשה אשכנזיה הנשואה לבעל ספרדי, והיא עדיין נוהגת איסור באורז וקטניות, כמנהגה בבית אביה, אף על פי כן מותר לה לבשל לבעלה ביום טוב אורז או מיני קטניות... ואם ברצונה לבטל מנהג הוריה, ולנהוג משעת נישואיה כמנהג בעלה, על צד היותר טוב, נכון שתעשה התרה כדי שתוכל לאכול בבית בעלה אורז וקטניות כמנהג הספרדים... ואשה ספרדיה שהיתה נוהגת היתר בבית הוריה, ונישאת לאשכנזי, אף על פי שבבית בעלה אין ראוי שתבשל אורז וקטניות בפסח לעצמה, מכל מקום כשהולכת לבית אביה מותר לה לאכול עמהם, שמכיון שארץ ישראל אתריה דמרן, לא אמרינן שקבלה עליה מנהג ארצות אשכנז לגמרי (חזו"ע פסח עמ' פו - פח).
 

עמנואל

משתמש ותיק
לגבי המינוח "ספרדים"

כי אומנם ידועים דברי מרן הבית יוסף בהקשר למנהג איסור הקטניות (תנג): "לית דחש לדברים אלו (איסור הקטניות) זולתי האשכנזים". אולם חלפו עשרות רבות של שנים ובמרוקו, א"י וארצות הבלקן אסרו חלק מן הקטניות בתהליך הדרגתי. תחילה אסרו את האורז בלבד (פרי חדש תנג ג, שערי ישועה, שו"ת משפט וצדקה ביעקב א ט). לאחר מכן מופיע המנהג בשאלוניקי לאסור את כל הקטניות למעט קטניות ירוקות (בית דוד סימן רטז). מנהג זה שהתשט ברבות מארצות הספרדים, וכך, במאה י"ט אנו מוצאים שכדברי הרב בית דוד נהגו מבני מרוקו (ובתשובה לרבי יעקב אביחצירא כת"י, שהובאה בספר יאמרו גאולי ה' של הרב מייארה א 25, אוסר את הדבר בתקיפות, ובנהגו העם לרבי יוסף בן נאים פסח אות א העיד שהאיסור נוהג כמנהג פשוט). אומנם היו מן הספרדים שלא קיבלו את מנהג איסור הקטניות (ראה אוצר המכתבים ב תשע"ח, ובספרי הרב עובדיה זצ"ל). בארץ ישראל נהגו כדברי הרב בית דוד ואסרו את כל הקטניות (פקודת אלעזר סימן נא סד ע"ד, ארץ חיים ר"ס תנג, משפטי עוזיאל א א"ח יד). עם בוא גלי עליה מחלב ובבל, סביב ראשית המאה, החלו מקלים באיסור הקטניות (כפי שתיעד זאת הרב רפאל בן שמעון).
לאור סקירה היסטורית זו, ברור כי המונח "ספרדים" בהקשר לענייננו איננו מדוייק. שכן רבות מעדות הספרדים, לרבות הספרדים בא"י, נהגו להחמיר ולאסור את הקטניות. על כן כלל לא ברור לי כלל אם "ספרדי" המקל בא"י בעניין הקטניות נוהג בהכרח כדין. אלא אם כן נניח שאבותיו לא נהגו בזה ואינם בטלים במנהג א"י (ולא כמו שכתב מרן הרב עובדיה זצ"ל שעדות ספרד בטלים למנהגי ארץ ישראל או "בית אל", לגבי כמה עניינים, משום דקמא קמא בטילי).
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
יהודי אמר:
(הגרע"י איירי לפי דעתו שלכל הספרדים מותרים קטניות).
למי שלא נהג כן עדיין בביתו. ומי שנהג כן, אין לו להתיר אלא במקום הצורך וע"י התרה.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
בספר הליכות שלמה עמוד צא פ"ד ה"כ
כתב איש ואשה שמסורות אבותיהם שונות וכו על האשה לנהוג כבעלה וכו

ובהערה כתב שזה מדין שעבוד

והוסיף לחדש שרשאי הבעל למחול על השעבוד כדי שתמשיך האשה לנהוג כבית אביה
 

איש ירושלם

משתמש רגיל
דעת האגרות משה שאפי' אין צורך בהתרת נדרים לאישה שבעלה נוהג כמקילים והיא עד חתונתה נהגה לחומרא,
איני יודע כרגע את המקום המדויק.
 

HaimL

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
לגבי המינוח "ספרדים"

כי אומנם ידועים דברי מרן הבית יוסף בהקשר למנהג איסור הקטניות (תנג): "לית דחש לדברים אלו (איסור הקטניות) זולתי האשכנזים". אולם חלפו עשרות רבות של שנים ובמרוקו, א"י וארצות הבלקן אסרו חלק מן הקטניות בתהליך הדרגתי. תחילה אסרו את האורז בלבד (פרי חדש תנג ג, שערי ישועה, שו"ת משפט וצדקה ביעקב א ט). לאחר מכן מופיע המנהג בשאלוניקי לאסור את כל הקטניות למעט קטניות ירוקות (בית דוד סימן רטז). מנהג זה שהתשט ברבות מארצות הספרדים, וכך, במאה י"ט אנו מוצאים שכדברי הרב בית דוד נהגו מבני מרוקו (ובתשובה לרבי יעקב אביחצירא כת"י, שהובאה בספר יאמרו גאולי ה' של הרב מייארה א 25, אוסר את הדבר בתקיפות, ובנהגו העם לרבי יוסף בן נאים פסח אות א העיד שהאיסור נוהג כמנהג פשוט). אומנם היו מן הספרדים שלא קיבלו את מנהג איסור הקטניות (ראה אוצר המכתבים ב תשע"ח, ובספרי הרב עובדיה זצ"ל). בארץ ישראל נהגו כדברי הרב בית דוד ואסרו את כל הקטניות (פקודת אלעזר סימן נא סד ע"ד, ארץ חיים ר"ס תנג, משפטי עוזיאל א א"ח יד). עם בוא גלי עליה מחלב ובבל, סביב ראשית המאה, החלו מקלים באיסור הקטניות (כפי שתיעד זאת הרב רפאל בן שמעון).
לאור סקירה היסטורית זו, ברור כי המונח "ספרדים" בהקשר לענייננו איננו מדוייק. שכן רבות מעדות הספרדים, לרבות הספרדים בא"י, נהגו להחמיר ולאסור את הקטניות. על כן כלל לא ברור לי כלל אם "ספרדי" המקל בא"י בעניין הקטניות נוהג בהכרח כדין. אלא אם כן נניח שאבותיו לא נהגו בזה ואינם בטלים במנהג א"י (ולא כמו שכתב מרן הרב עובדיה זצ"ל שעדות ספרד בטלים למנהגי ארץ ישראל או "בית אל", לגבי כמה עניינים, משום דקמא קמא בטילי).
אגב, מדברי הב"י הנ"ל עולה כי המנהג הזה הוא גם לא מנהג כל מה שקרוי בפינו אשכנזים, אלא באמת מנהג אשכנז (גרמניה) וחלק מצרפת (שנמשכו אחריהם, ככל הנראה), אבל יש מגדולי צרפת שהתירו (וכ"ש שלא נזכר איסור כזה אצל ראשוני הראשונים בצרפת ואשכנז) קצת פלא, שנמשכו בזה דווקא אחרי המחמירים, ולדורי דורות
 
 
חלק עליון תַחתִית