לגבי המינוח "ספרדים"
כי אומנם ידועים דברי מרן הבית יוסף בהקשר למנהג איסור הקטניות (תנג): "לית דחש לדברים אלו (איסור הקטניות) זולתי האשכנזים". אולם חלפו עשרות רבות של שנים ובמרוקו, א"י וארצות הבלקן אסרו חלק מן הקטניות בתהליך הדרגתי. תחילה אסרו את האורז בלבד (פרי חדש תנג ג, שערי ישועה, שו"ת משפט וצדקה ביעקב א ט). לאחר מכן מופיע המנהג בשאלוניקי לאסור את כל הקטניות למעט קטניות ירוקות (בית דוד סימן רטז). מנהג זה שהתשט ברבות מארצות הספרדים, וכך, במאה י"ט אנו מוצאים שכדברי הרב בית דוד נהגו מבני מרוקו (ובתשובה לרבי יעקב אביחצירא כת"י, שהובאה בספר יאמרו גאולי ה' של הרב מייארה א 25, אוסר את הדבר בתקיפות, ובנהגו העם לרבי יוסף בן נאים פסח אות א העיד שהאיסור נוהג כמנהג פשוט). אומנם היו מן הספרדים שלא קיבלו את מנהג איסור הקטניות (ראה אוצר המכתבים ב תשע"ח, ובספרי הרב עובדיה זצ"ל). בארץ ישראל נהגו כדברי הרב בית דוד ואסרו את כל הקטניות (פקודת אלעזר סימן נא סד ע"ד, ארץ חיים ר"ס תנג, משפטי עוזיאל א א"ח יד). עם בוא גלי עליה מחלב ובבל, סביב ראשית המאה, החלו מקלים באיסור הקטניות (כפי שתיעד זאת הרב רפאל בן שמעון).
לאור סקירה היסטורית זו, ברור כי המונח "ספרדים" בהקשר לענייננו איננו מדוייק. שכן רבות מעדות הספרדים, לרבות הספרדים בא"י, נהגו להחמיר ולאסור את הקטניות. על כן כלל לא ברור לי כלל אם "ספרדי" המקל בא"י בעניין הקטניות נוהג בהכרח כדין. אלא אם כן נניח שאבותיו לא נהגו בזה ואינם בטלים במנהג א"י (ולא כמו שכתב מרן הרב עובדיה זצ"ל שעדות ספרד בטלים למנהגי ארץ ישראל או "בית אל", לגבי כמה עניינים, משום דקמא קמא בטילי).