יהודי אמר:
ממש לא נכון. מצות צריכות זריזות וקצת יותר זהירות. יש את זה רק בחבורה.
אני מאוד ממליץ למי שלא מכיר את הענין ללכת לאפיית מצות של חבורה ולאפיה רגילה, ולאחר מיכן לחשוב על הדברים שוב.
ודאי שמי שראה אפיה סתם ואפיה בחבורה [של יודעי דבר] מבין לבד את ההבדל.
אבל בד''כ כשמדובר בכשרות מעולה השיקולים העיקריים הם אלו שנמנו למעלה:
העניין להיות שותף באפיה. מצווה של פעם בשנה. ובכלל - פסח!
מסתבר שיש פה גם עניין נוסף: בעבר הרחוק כל משפחה אפתה בעצמה את מצותיה, אולי אפילו בתנור בחצר הבית. עם המעבר לעולם מתועש בו רוב מוחלט של מצרכי המזון אינם נעשים בבית, עברו גם המצות למצות מכונה, והאפיה למאפיות מסחריות וכו'. אבל פה דוקא נשמרת המסורת המשפחתית או הקהילתית של האפיה יחד סביב הסבא או הרב\האדמו''ר. יתכן שזה ענין של מסורת, יתכן שזה במובן מסוים ענין של אוירה, הזכרונות והמצב סביב זה החל ממים שלנו וכלה בהליכה עם קופסת המצות לבית. נראה שיש פה
גם שיקולים לא הלכתיים טהורים.
וח''ו שלא ישמע שיש בזה פסול, יש משפחות [כמדומני שקראתי כן פעם על משפחת מרן שה''ת שליט''א {בספר בית אמי?}] שמשקיעים הרבה באוירה של העיסוק והעשייה בהכנה למצוות [כמו לדוג' הכפרות המשפחתיות שעורך, או לקיחת הנכדים לקטיפת הסכך], משום שזה מכניס לילד חוויות טהורות.