תאריך עלייתו לגדולה של המן: ה' שבט...

עדינו העצני

משתמש רגיל
במנות הלוי (אסתר ג' ב') איתא: "ומצאתי  כתוב כי כן צוה לו המלך - לא היתה שררתו של המן אלא ע' יום מניין 'כן' ע"ע ופרפרת נאה הוא".
ובהערת הגר"מ הלברשטאם שם: "וזהו שכתב הפייט בפרשת זכור תכלית שבעים נתלה על חמשים, וזה ג"כ רמוז הצילה מחרב נפשי ר"ת המן מיד כלב יחידתי ר"ת גימטריא ע' רמז לשבעים יום הנ"ל".
ובס' חומת אנך להחיד"א (אסתר סי' י' – וכן בספר שמואל) כתב: שנתלה ביום ע"א לגדולתו.

ולפי זה עשיתי חשבון שנתגדל בה' שבט, שהרי נתלה בט"ז ניסן  (ורמז לדבר וישבות המן ממחרת הפסח... פענח רזא).
וחיפשתי רמז לזה שהמן נתגדל בה' שבט ומצאתי... אחר הדברים האלה גידל וכו' המילה 'אחר' היא בא"ט ב"ח 'שבט' (בהיפוך האותיות).
וכן האותיות שאחרי המילה 'אחר' הן: 'שבט' (וה' דהדברים מרמז על ה' שבט...).
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
עדינו העצני אמר:
היכן הירושלמי?

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק א
ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת מה טעמה [שם ג ז] מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר אדר הראשון תוספת אדר השני תוספת מה ביניהון 
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
נתן הבבלי אמר:
עדינו העצני אמר:
היכן הירושלמי?

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק א
ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת מה טעמה [שם ג ז] מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר אדר הראשון תוספת אדר השני תוספת מה ביניהון 

תודה.
אמנם מצאתי שכתב בתשובות חתם סופר  חלק א (אורח חיים) סימן קסג, 
שבבבלי מגילה ו: מוכח שלא הייתה אותה שנה מעוברת, (וגם בירושלמי יש לו פשט אחר יעויי"ש).
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
באמת הדברים נאים, ודבר פלא שהדבר תואם בהחלט להקרבת העומר, שזורעים השדות שבעים יום קודם הפסח [ויוצא ה' שבט] כדאיתא במנחות פה, א, והעומר קרב בט"ז בניסן, באותו יום שנתלה המן כמפורש בסדר עולם פרק כט.
אמנם מה שתמוה בכל זה, שמפורש במדרש סדר עולם שם כל חמש שנים היה המן כונס שלל למרדכי.
כלומר שבשנה השביעית לאחשורוש נשא את אסתר ככתוב במגילה פרק ב', ואחר כך בפרק ג' כתוב אחר הדברים האלה, ואחר סמוך, אם כן היה בשנה השביעית, ורק בשנה הי"ב הפיל המן פור ככתוב שם בפרק ג', הרי מפורש אומר הסדר עולם שחמש שנים היה המן בגדולתו.
עם שיש לומר שהסובר כך יאמר שאין אחר סמוך אלא מופלג, דפלוגתא היא בבראשית רבה מד, ה. ודוק.
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
חוזר ומגיד אמר:
ושמעתי ששבעים פסוקים מגדולתו למפלתו



זה מדרש רבה מפורש
במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד
"והמן הרשע הנחש מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה שבעים פסוקים המן מאחר הדברים האלה גדל המלך וגו' עד ויתלו את המן שבעים פסוקים לתכלית שבעים נתלה על חמשים" 
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
אברהם לוי אמר:
אמנם מה שתמוה בכל זה, שמפורש במדרש סדר עולם שם כל חמש שנים היה המן כונס שלל למרדכי.

מי אמר שהכוונה 'כונס שלל' היינו שעלה מאז לגדולה?
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
עדינו העצני אמר:
אברהם לוי כתב:

אמנם מה שתמוה בכל זה, שמפורש במדרש סדר עולם שם כל חמש שנים היה המן כונס שלל למרדכי.


מי אמר שהכוונה 'כונס שלל' היינו שעלה מאז לגדולה?
חזרה למעלה
הסדר עולם אינו ספר היסטוריה, אלא בא לפרש המקראות.
וזה כל מה שבא לומר, כיון שכבר נתגדל המן, למה נשתהה כל מעשה המגילה.
והשיב שחמש שנים כנס המן [בתור שר גדול] שלל למרדכי.
דאי לאו הכי אלא שכנס שלל בתור הדיוט, זה לא עשה רק חמש שנים, אלא כל ימיו היה רודף אחר הממון כמו כל אחד שחי כמו גוי, שאין לו אלא כסף בעולמו.
ובכל מקרה אם תתעקש על דעת הסדר עולם, יש מדרש מפורש שכך דעתו שתיכף אחר לקיחת אסתר נתגדל המן, והוא בבראשית רבה מד, ה שיש פלוגתא האם כל מקום שנאמר 'אחר' הוא סמוך, ו'אחרי' הוא מופלג, או להפך. והנה כאן נאמר 'אחר' הדברים האלה, אז הוא סמוך ללקיחת אסתר דלעיל.
אלא שאינה סתירה לדעה שהבאת שהמן נתגדל לסוף חמש שנים, כי הוא סובר כדעה השניה שם ש'אחר' הוא מופלג, ודוק בדבר.
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
אברהם לוי אמר:
עדינו העצני אמר:
אברהם לוי כתב:

אמנם מה שתמוה בכל זה, שמפורש במדרש סדר עולם שם כל חמש שנים היה המן כונס שלל למרדכי.


מי אמר שהכוונה 'כונס שלל' היינו שעלה מאז לגדולה?
חזרה למעלה
הסדר עולם אינו ספר היסטוריה, אלא בא לפרש המקראות.
וזה כל מה שבא לומר, כיון שכבר נתגדל המן, למה נשתהה כל מעשה המגילה.
והשיב שחמש שנים כנס המן [בתור שר גדול] שלל למרדכי.
דאי לאו הכי אלא שכנס שלל בתור הדיוט, זה לא עשה רק חמש שנים, אלא כל ימיו היה רודף אחר הממון כמו כל אחד שחי כמו גוי, שאין לו אלא כסף בעולמו.
ובכל מקרה אם תתעקש על דעת הסדר עולם, יש מדרש מפורש שכך דעתו שתיכף אחר לקיחת אסתר נתגדל המן, והוא בבראשית רבה מד, ה שיש פלוגתא האם כל מקום שנאמר 'אחר' הוא סמוך, ו'אחרי' הוא מופלג, או להפך. והנה כאן נאמר 'אחר' הדברים האלה, אז הוא סמוך ללקיחת אסתר דלעיל.
אלא שאינה סתירה לדעה שהבאת שהמן נתגדל לסוף חמש שנים, כי הוא סובר כדעה השניה שם ש'אחר' הוא מופלג, ודוק בדבר.

תודה מרובה.
אני שמח שיש אנשים כמוך בפורום.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
עדינו העצני אמר:
במנות הלוי (אסתר ג' ב') איתא: "ומצאתי  כתוב כי כן צוה לו המלך - לא היתה שררתו של המן אלא ע' יום מניין 'כן' ע"ע ופרפרת נאה הוא".
ובהערת הגר"מ הלברשטאם שם: "וזהו שכתב הפייט בפרשת זכור תכלית שבעים נתלה על חמשים, וזה ג"כ רמוז הצילה מחרב נפשי ר"ת המן מיד כלב יחידתי ר"ת גימטריא ע' רמז לשבעים יום הנ"ל".
ובס' חומת אנך להחיד"א (אסתר סי' י' – וכן בספר שמואל) כתב: שנתלה ביום ע"א לגדולתו.

ולפי זה עשיתי חשבון שנתגדל בה' שבט, שהרי נתלה בט"ז ניסן  (ורמז לדבר וישבות המן ממחרת הפסח... פענח רזא).
וחיפשתי רמז לזה שהמן נתגדל בה' שבט ומצאתי... אחר הדברים האלה גידל וכו' המילה 'אחר' היא בא"ט ב"ח 'שבט' (בהיפוך האותיות).
וכן האותיות שאחרי המילה 'אחר' הן: 'שבט' (וה' דהדברים מרמז על ה' שבט...).
בפשטות המדרש (איני יודע אם יש לפנינו מדרש מפורש כזה, אבל דברי הקליר מעידים לכאורה על מדרש כזה) שהמן נתלה לסוף שבעים יום - סובר (דלא כגמרא) שהתעניות לא התחילו מייד בי"ג ניסן (ואולי גם לא היו רצופות) והמן נתלה בכ"ג סיון שהוא בסוף שבעים יום מי"ג ניסן.
 
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
איני יודע אם יש לפנינו מדרש מפורש כזה, אבל דברי הקליר מעידים לכאורה על מדרש כזה
לעיל הביא ר' נתן הבבלי שזה מדרש רבה פ' נשא...
נתן הבבלי אמר:
זה מדרש רבה מפורש
במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד
"והמן הרשע הנחש מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה שבעים פסוקים המן מאחר הדברים האלה גדל המלך וגו' עד ויתלו את המן שבעים פסוקים לתכלית שבעים נתלה על חמשים"
 
חלק עליון תַחתִית