עקב פניות בפרטי הנני להוסיף הבהרה.
לא היה כאן שום דיון או טיעון על גדלותו של מרנא החזון איש זיע"א, אשר לית מאן דפליג שהיה תופעה פלאית שהקב"ה חנן את דורנו דור יתום,וכלל ישראל חרד למוצא פיו ללא יוצא מן הכלל.
היא הנותנת,
אם הייתי מוצא שיטת יחידאה מקשית באחד מספרי בני דורנו הרי לא הייתי מצטט ודן בה כל עיקר!
דווקא משום שמדובר בדברי רבנו החזון איש אשר לרוב גדלותו אנו מקבלים דבריו כאמת אבסולוטית, ובפרט כאשר הוא מאריך בלשון הזהב להוכיח את הדברים, ומתקבל רושם שהדברים מוחלטים ומוכרחים, מצאתי לנכון להקשות ולהעלות את 2 הדברים הכי בולטים בחידושם באו''ב, ענין הנגיעות וענין הביטחון,( אובססיה, נעבעך), אשר ככל שעוסקים בענין בעיון המה נראים מחודשים ונסתרים מכמה וכמה זוויות.
( ברוב ספרי הביטחון שנדפסו אחרי החזון איש, הובאה שיטתו של החזו"א בביטחון באופן של שיטת יחידאי קשה להבנה, או שמבארים את שיטתו באופן רחוק מפשטות דבריו, וכמעט לא נמצא מי שעוסק בענין בטחון שיהפוך את שיטת החזון איש בזה לשיטה העיקרית, למרות אריכות דבריו הבהירים )
היה מצופה מאנשים שגדלו על ברכי אהבת האמת של החזון איש, שיהיו מסוגלים לדון בדברים כדרכה של תורה, יש מושג של קושיה ותירוץ, יש תימה שמתורצת ב ויש ליישב בדוחק, ויש גם צע''ג, בלי שהנושא יגע בשולי גלימתו של רבנו.
ויש התייחסות 'חסידית' של 'דברי רבנו הלכה למשה מסיני, ואין מקום לקושיות'.
ומי שמקשה הוא טיפש, אובססיבי, וכיו"ב.
כמה חבל.
ולמי שלא הבין, הודעה זו היא בגדר כתב אישום הרבה יותר מאשר התנצלות.