יהודי אחד אמר:
למה לא?
לשה"ר זה דברי גנות, גם באופן שיש התר לספר לתועלת (ואינני בטוח שזה התקיים כאן ובפרט שאנשים לקחו את הסיפור כאמת לאמיתה ובכך עבר המספר הראשון על לפני עיור) אין לך התר להאמין לסיפור אלא למיחש וכאן יש כותבים שמתוך דבריהם ניכר שהאמינו.
תמהני עליך שצריך לחדש לך מהו איסור לשה"ר.
לאמונת אומן אציע לעי' שוב בח"ח כלל ב' הלכות סיפור לשה"ר באפי תלתא, לא מיבעי שההתר דחוק כמו שכתב הח"ח בסו"ד שם, בנוסף אין התר להאמין, ואם ישנם שומעים שיש צד שיקבלו את הדבר לאמת אסור לספר (וזה בדיוק מה שקרה לכם כאן), וכן אסור להטעים ולהוסיף דברי גנאי שזה בדיוק מה שעשית בתגובתך.
אינני מתכוון להמשיך להיות מוכיח בשער בענין זה די במה שכתבתי עד כה ולשומע ינעם, התנהלותם של אנשים שרואים בעצמם בני תורה ומדקדקים גדולים בעניני כשרות, נהיית צורמת כאשר בעוון לשה"ר החמור מזלזלים כלאחר יד, ומתרצים דבריהם בבוקי סריקי.
רק מבחן לסיום ושכל אחד יעשה את הבדיקה עם עצמו- אם היה מתפרסם כזה דו"ח על הבד"צ שאתה אוחז ממנו הכי טוב גם אז היית רץ לפרסם את הדו"ח בלי לקבל את תגובת הבד"צ לפני כן, וכן הקוראים את הדו"ח היו משמיצים ומוסיפים דברי גנאי אם זה היה בד"צ שהם היו אוחזים ממנו?
