אצטט לך ממה שכתוב אצלי: ידוע מה שהאריכו האחרונים לברר אם כל האיסורין דרבנן הם איסורי גברא, וכך הוא לשון שו"ת מענה אליהו להגאון האדר"ת (סי' ק' וסי' קח) "דברי האחרונים דאיסור דאורייתא הוי ליה איסור חפצא ואיסור דרבנן הוא איסור גברא".נתן הבבלי אמר:שמעתי שכל איסורי דרבנן הם איסורי גברא, ולא יכולים להיות איסור חפצא אלא איסור מהתורה. האם נכון.
ממש לא הן הן הדברים, וכי איסורי גברא בתורה בשוגג א"צ כפרה? והרי שבועה היא איסור גברא כמבואר תחילת נדרים ושבועות שגגות של"צ כפרה זה רק אם נשבע בשוגג, ולא אם בשוגג אעבר על שבועה.מלך שבא אמר:יש בנתיבות רל"ד סק"ג שאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה, והן הן הדברים
זכורני שראיתי פעם באור שמח בהל' גירושין שחלק על דברי הנתיבות האלו בחריפות.יחצאל אמר:ידוע שהגרי"ז מאוד לא אהב את דברי הנתיבות
יחצאל אמר:ממש לא הן הן הדברים, וכי איסורי גברא בתורה בשוגג א"צ כפרה? והרי שבועה היא איסור גברא כמבואר תחילת נדרים ושבועות שגגות של"צ כפרה זה רק אם נשבע בשוגג, ולא אם בשוגג אעבר על שבועה.מלך שבא אמר:יש בנתיבות רל"ד סק"ג שאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה, והן הן הדברים
מה שהנתיבות כותב זה שאסור לעבור על דברי חכמים בגלל "לא תסור" ומי שלא מתכוון לעבור על דבריהם אינו סר וחסר בעיקר האיסור.
ידוע שהגרי"ז מאוד לא אהב את דברי הנתיבות בטענה שאיסורי דרבנן הם איסורי חפצא, וזה עדיין לא אמור כ"כ לשנות, כי סו"ס האיסור הוא לא תסור גם אם חל איסור חפצא והרי לא סר, אא"כ נאמר שהלא תסור רק נותן תוקף לתקנת חכמים, שיש להם כח לאסור הדבר עלי, אבל אחרי שהתקנה חלה כבר יש איסור העומד בפני עצמו.
לא אמרתי שכל איסור גברא א"צ כפרה בשוגג, אלא שכל שא"צ כפרה בשוגג ע"כ שהוא איסור גברא, לכן אין מקום לקושייתך משבועה.יחצאל אמר:ממש לא הן הן הדברים, וכי איסורי גברא בתורה בשוגג א"צ כפרה? והרי שבועה היא איסור גברא כמבואר תחילת נדרים ושבועות שגגות של"צ כפרה זה רק אם נשבע בשוגג, ולא אם בשוגג אעבר על שבועה.מלך שבא אמר:יש בנתיבות רל"ד סק"ג שאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה, והן הן הדברים
מה שהנתיבות כותב זה שאסור לעבור על דברי חכמים בגלל "לא תסור" ומי שלא מתכוון לעבור על דבריהם אינו סר וחסר בעיקר האיסור.
ידוע שהגרי"ז מאוד לא אהב את דברי הנתיבות בטענה שאיסורי דרבנן הם איסורי חפצא, וזה עדיין לא אמור כ"כ לשנות, כי סו"ס האיסור הוא לא תסור גם אם חל איסור חפצא והרי לא סר, אא"כ נאמר שהלא תסור רק נותן תוקף לתקנת חכמים, שיש להם כח לאסור הדבר עלי, אבל אחרי שהתקנה חלה כבר יש איסור העומד בפני עצמו.
אוריאל אמר:אצטט לך ממה שכתוב אצלי: ידוע מה שהאריכו האחרונים לברר אם כל האיסורין דרבנן הם איסורי גברא, וכך הוא לשון שו"ת מענה אליהו להגאון האדר"ת (סי' ק' וסי' קח) "דברי האחרונים דאיסור דאורייתא הוי ליה איסור חפצא ואיסור דרבנן הוא איסור גברא".נתן הבבלי אמר:שמעתי שכל איסורי דרבנן הם איסורי גברא, ולא יכולים להיות איסור חפצא אלא איסור מהתורה. האם נכון.
ועיין עוד להגאון רבי יוסף ענגיל סי' י' שהאריך לברר ענין זה.