בענייני כוונה בתפילה

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
א] "שמענו מרבינו המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצללה"ה שהיה תובע תמיד לשמוע את מה שהוא עצמו מדבר בתפילה, והיינו ששם כל כח עיונו להקשיב למה שמוציא בפיו ולהכניס את כל רוחו ונשמתו לתיבות אלו שמוציא מפיו.
והנה עתה מצאתי בשם החוות יאיר בספר מקור החיים סימן צ"ה שכתב "אני הרגלתי את עצמי להתפלל כל ברכה בנשימה אחת לבד מאבות וגבורות" וכן מביא החיד"א בספר "יוסף אומץ" דזה מועיט להנצל ממחשבות זרות.
ונראה דאין הדברים סותרים, דודאי אם הוא רגוע ומיושב בדעתו, רק שחושש הוא ממחשבות זרות גרידא, אז ודאי לומר את הברכה בנשימה אחת זה מועיל, אבל אם צריך הוא להתרכז ולהסיר פיזור הנפש, אז עדיף שיאמר הברכה תוך מלוא הרגש והכוונה.
והח"ח [בהשמטה לאהבת חסד] כתב כי העצה יעוצה, לעצור עצמו לפני אמירת הברכה ולחשוב מה עתה רצוני לומר ומיד אח"ז יאמר הברכה ואז הדברים נבלעים היטב ברוחו ונשמתו בכונה, ובסה"ק נפש החיים כתב שיצייר צורת האותיות של התיבה כנגד עיניו יעו"ש" [שומר אמת לשו"ע או"ח סימן ק"א].
ב] מה יעשה מי שלא כיון בברכת אבות?! א. כתב מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (שיח השדה ח"ג, ברכות י"ג ב') "שמעתי ממרן החזו"א זצ"ל, שאם לא כיון בברכה ראשונה של שמו"ע, אם עדיין לא התחיל בברכה שניה יכול לחשוב בליבו פרוש המילים של ברכה ראשונה ונחשב שכיוון בה" עכ"ל. וכ"כ גם אביו מרן הקה"י זי"ע (קה"י ברכות סי' כ"ז סק"א) עייש"ה.
ב. כתב הקהילות יעקב (ברכות סימן כ"ז) "והנה מצאתי מרגניתא טבא בהרוקח (שורש עבודת ה' ותפילה) וז"ל "... ואם אינו יכול לכוון את ליבו בכולן ,יכוון את ליבו באחת מהן באבות או בהודיות" ע"כ. ועל כן אם לא כיוון באבות ,יזהר מאד שעכ"פ יכוון במודים ויהא יוצא בזה לדעת הרוקח". עכ"ל.
 
חלק עליון תַחתִית