כי האדם עץ השדה - הפשט הפוך מהמקובל

נפתולי

משתמש ותיק
מקובל אצל העולם, וכן מובא בהרבה ספרי קודש כי הפירוש לפסוק כי האדם עץ השדה הוא שהאדם דומה לעץ השדה
הופתעתי לגלות כי ע"פ רש"י בפרשת שופטים הפירוש הוא הפוך לגמרי, בלשון שאלה "וכי האדם הוא עץ השדה?" כלומר שהוא לא דומה לעץ השדה
בפסוק כתוב הענין שאסור לכרות עצי פרי כשבאים לכבוש עיר בעת מלחמה. וזה לשון רש"י על דברים פרק כ פסוק יט: 
 כי האדם עץ השדה - הרי כי משמש בלשון דילמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתיסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו:
 

HaimL

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
מקובל אצל העולם, וכן מובא בהרבה ספרי קודש כי הפירוש לפסוק כי האדם עץ השדה הוא שהאדם דומה לעץ השדה
הופתעתי לגלות כי ע"פ רש"י בפרשת שופטים הפירוש הוא הפוך לגמרי, בלשון שאלה "וכי האדם הוא עץ השדה?" כלומר שהוא לא דומה לעץ השדה
בפסוק כתוב הענין שאסור לכרות עצי פרי כשבאים לכבוש עיר בעת מלחמה. וזה לשון רש"י על דברים פרק כ פסוק יט: 
 כי האדם עץ השדה - הרי כי משמש בלשון דילמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתיסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו:
אני מוכרח להתקומם כנגד מה שכתבת. הפשט שציינת שהוא מקובל, מקובל אצל עמי הארצות. כל מי שכותב שהאדם דומה לעץ זה רק בדרך דרוש וכמין חומר. אבל הה"א כאן היא ה"א התמיהה. אם תפרש בה"א הידיעה, לא תקבל כאן משפט תקין בעל משמעות בלשון הקודש 
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
רש"י לא התכוון לומר שזה ה"א התמיהה, אלא שמא האדם עץ השדה וכו', משפט תקין לחלוטין. [התמיהה היא רק ב'כי' -שמא].

[אמנם בעל העקידה (שער צז) פי' כן, לא כרש"י].
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
מקובל אצל העולם, וכן מובא בהרבה ספרי קודש כי הפירוש לפסוק כי האדם עץ השדה הוא שהאדם דומה לעץ השדה
הופתעתי לגלות כי ע"פ רש"י בפרשת שופטים הפירוש הוא הפוך לגמרי, בלשון שאלה "וכי האדם הוא עץ השדה?" כלומר שהוא לא דומה לעץ השדה
בפסוק כתוב הענין שאסור לכרות עצי פרי כשבאים לכבוש עיר בעת מלחמה. וזה לשון רש"י על דברים פרק כ פסוק יט: 
 כי האדם עץ השדה - הרי כי משמש בלשון דילמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתיסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו:

דוגמא מצוינת לכך 
שהזנחנו את פשוטו של מקרא!!!
 

HaimL

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
רש"י לא התכוון לומר שזה ה"א התמיהה, אלא שמא האדם עץ השדה וכו', משפט תקין לחלוטין. [התמיהה היא רק ב'כי' -שמא].

[אמנם בעל העקידה (שער צז) פי' כן, לא כרש"י].
נסה לקרוא את הפסוק כפי שהסברת את הה"א. שמא האדם הוא עץ השדה לבוא מפניך במצור? 
אבל רגע, איך קשור לכאן האדם? הרי הפסוק הקודם הוא לא תשחית את עצה וגו', ומה לנו ולהזכיר את האדם, בה"א הידיעה? ומיהו אותו האדם הידוע? ומה פירוש השאלה, האם האדם הוא עץ, שצריך לבוא במצור וזאת הרי בדיוק הכוונה ההפוכה בפסוק.

אלא, הפשט ברש"י הוא שצריך לקרוא את הפסוק בה"א התמיהה (שלכן בדיוק כי מתפרש בלשון דלמא, ולא בג' לשונותיו האחרים). שמא עץ השדה הוא אדם לבוא מפניך במצור? הלא הוא אינו אדם ואינו אויבך, א"כ למה תשחיתנו? 
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
ומהו כפל התמיהות, כי- שמא, ה-תמיהה ? היכן מצאנו לשון כזו של כפל לשון תמיהה?
ועי' אבן עזרא שהביא בשם מדקדק גדול ספרדי, "כי חסר ה"א. וכן הוא, הכי האדם עץ השדה", ולמה לא עלה ברעיונו להשתמש בה"א של האדם?
[אגב, אני לא כ"כ מבין בזה, אבל אני חושב שאם זה בתמיהה יותר היה מתאים ה"א סגולה לפני א' קמוצה, בדומה ל'האנכי הריתי', אבל שוב, צריך לשאול את בעלי הדקדוק].
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
שמא עץ השדה הוא אדם לבוא מפניך במצור? הלא הוא אינו אדם ואינו אויבך, א"כ למה תשחיתנו?
זה נכון שזה הפשט ברש"י (מה שהעתקתי מתוך דבריך), אבל הה"א היא ה"א הידיעה לכל דבר, והתמיהה היא במילה "כי", ודו"ק היטב
 

HaimL

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
ומהו כפל התמיהות, כי- שמא, ה-תמיהה ? היכן מצאנו לשון כזו של כפל לשון תמיהה?
ועי' אבן עזרא שהביא בשם מדקדק גדול ספרדי, "כי חסר ה"א. וכן הוא, הכי האדם עץ השדה", ולמה לא עלה ברעיונו להשתמש בה"א של האדם?
[אגב, אני לא כ"כ מבין בזה, אבל אני חושב שאם זה בתמיהה יותר היה מתאים ה"א סגולה לפני א' קמוצה, בדומה ל'האנכי הריתי', אבל שוב, צריך לשאול את בעלי הדקדוק].
כפי שכתבתי, זאת לא כפל תמיהה, אלא ה"א התמיהה מלמדת על "כי" שבפסוק, שהיא לשון דלמא, ולא דהא, או אחד משאר הלשונות.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
HaimL אמר:
שמא עץ השדה הוא אדם לבוא מפניך במצור? הלא הוא אינו אדם ואינו אויבך, א"כ למה תשחיתנו?
זה נכון שזה הפשט ברש"י (מה שהעתקתי מתוך דבריך), אבל הה"א היא ה"א הידיעה לכל דבר, והתמיהה היא במילה "כי", ודו"ק היטב
ד"קתי היטב. הסבר נא לי את ה"א הידיעה על איזה אדם ידוע מדובר? ומאי עבידתיה הכא? הלא, הפסוק הקודם אומר לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן. ואז, לפי מה שהבנתי מדבריך, ממשיך הפסוק הבא, שמא האדם הוא עץ השדה וכו', מהו הפירוש של המילים האלו? האם אדם מסוים הוא עץ השדה? או, האם כללות מין האדם הוא עץ השדה? או, האם אנשי העיר, האויבים, הם עץ השדה? איך מתפרש הפסוק עם ה"א הידיעה? לא ברור.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
כבר נתקשה בזה הרא"מ על רש"י, אך אין הוא משנה משו"כ את הפשט ברש"י. [כי כפל לשון התמיהה הוא יותר תמוה מהשאלה הנ"ל].

רבי אליהו מזרחי דברים פרק כ פסוק יט
'אבל לפי זה אין טעם לה"א "האדם", כי היה לו להיות: כי אדם עץ השדה, או כי עץ השדה אדם'.

ובדרך אחת כבר השיב המהר"ל בגור אריה לשאלתו:

גור אריה דברים פרק כ פסוק יט
"ולא עיין בתרגום אונקלוס, שתרגם 'לא כאנשא אילן חקלא', חסר כ"ף של 'כהאדם עץ השדה', כמו הרבה מקומות שחסר כ"ף הדמיון, כדכתיב (ר' איוב יא, יב) "ואדם עיר פרא יוולד", ופירושו כמו עיר פרא, וכן הרבה, ולא קשה".
 
 

HaimL

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
כבר נתקשה בזה הרא"מ על רש"י, אך אין הוא משנה משו"כ את הפשט ברש"י. [כי כפל לשון התמיהה הוא יותר תמוה מהשאלה הנ"ל].

רבי אליהו מזרחי דברים פרק כ פסוק יט
'אבל לפי זה אין טעם לה"א "האדם", כי היה לו להיות: כי אדם עץ השדה, או כי עץ השדה אדם'.
עם כל הכבוד, אני לא שיניתי שום פשט ברש"י. הפשט נשאר אותו פשט, כל מה שטענתי הוא שרש"י מפרש כי בלשון דלמא כי הה"א היא ה"א התמיהה, ולא ה"א הידיעה. לפי טענתך, שזאת ה"א הידיעה, צריך לקרוא ולפרש את הפסוקים בערך כך.
לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, שמא האדם (הינו) עץ השדה, לבוא מפניך במצור?
שים לב, לפי דבריך, שהכתוב הטיל ה"א הידיעה במילת האדם, משמע שהאדם הוא הנושא כאן, ולכן מיידעים את מילת האדם. אבל, שוב, מה לנו ולאדם כאן, הנושא הרי הוא העץ, ומאי עבידתיה דהאדם בפסוק שלפנינו? ותמיהת הגאון מהר"א מזרחי לא ברורה לי, אבל הפסוק לא מתיישב אצלי בה"א הידיעה, אלא אם כן מישהו יכול לנסח את הפסוק באופן כזה שששייכת כאן ה"א הידיעה
 
 

HaimL

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
עי' מה שהוספתי בעריכה.
אדרבה, עכשיו עוד יותר תמוה לי. מדוע שהפסוק יכתוב כהאדם, בה"א הידיעה, ולא יכתוב כאדם, שמשמע סתם שעץ הוא לא אדם. איזה צורך יש ליידע את מילת האדם
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
כולם אינם מובנים וכנראה כתבו בלי לחשוב, אבל רק פירוש אחד מובן מאוד: שמא שמא עץ השדה הוא אדם..
 

HaimL

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
כולם אינם מובנים וכנראה כתבו בלי לחשוב, אבל רק פירוש אחד מובן מאוד: שמא שמא עץ השדה הוא אדם.. אולי נוסיף עוד 'שמא', שיהיה בטוח.
חבר, לעג אינו טיעון קביל. הסברתי מדוע אין זאת צורת כפילות, אבל אתה מתעקש ללעוג לדבריי ואתה עוד שם דברים בפי (הם כתבו בלי לחשוב), וגם זה קצת מקומם. אם רצונך להמשיך בוויכוח הער הזה בדרך של כבוד, הנני מוכן ומזומן. אם לא, נסיים בזאת, והאמת והשלום אהבו.
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
לפי מה שהבנתי מדבריך, ממשיך הפסוק הבא, שמא האדם הוא עץ השדה וכו',
דבריי ברש"י הם בדיוק כמו שכתבת, בשינוי קל: שמא עץ השדה הוא [ה]אדם [שנלחם איתך] לבוא מפניך במצור? הלא הוא אינו אדם ואינו אויבך, א"כ למה תשחיתנו?
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
א', אתה לא עונה לשאלה הפשוטה, איזה מין ניסוח זה, שמא שמא.. והיכן מצאנו דומה לזה ?
ב', אתה לא עונה לשאלה הפשוטה, אין ה"א התמיהה קמוצה בפרט לפני א' קמוצה.

המכלול:
לפני אהח"ע קמוצות ובלתי מוטעמות, ניקודהּ סגול, למשל: "הֶהָיתה כזאת?"
 

HaimL

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
HaimL אמר:
לפי מה שהבנתי מדבריך, ממשיך הפסוק הבא, שמא האדם הוא עץ השדה וכו',
דבריי ברש"י הם בדיוק כמו שכתבת, בשינוי קל: שמא עץ השדה הוא [ה]אדם [שנלחם איתך] לבוא מפניך במצור? הלא הוא אינו אדם ואינו אויבך, א"כ למה תשחיתנו?


תודה. זהו כבר טיעון ראוי לשמו. לא תשחית את עצה. שמא עץ השדה הוא האדם שנלחם איתך?
אבל, מלבד זאת שזה קצת רחוק לפרש כן בלשון הפסוק, שהרי לא הוזכרה המילה אדם כלל וכלל עד עכשיו, אלא רק המילה עיר.
דבר שני, למה לנו ליידע סתם את מילת האדם? אפשר לכתוב אדם סתם, וברור לי שזה אדם מאנשי העיר, וכי צרים על אנשי עיר אחרת, שלא עושים עמה מלחמה?
דבר שלישי, אין רגילות כזאת, בלשון הקודש להפוך את סדר המילים. לפירושך, היה צריך לכתוב כי עץ השדה הוא האדם לבוא מפניך במצור, שהרי הוסבר כאן שכי מורה על שמא מצד עצמו, וכך מתפרש הפסוק, שמא עץ השדה הוא האדם הידוע, שאתה עושה עמו מלחמה?
 
 

יפה מראה

משתמש ותיק
יש דמיון של האדם לעץ בפרק א' בתהילים
תהלים פרק א

(ג) וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֘ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ:
 

HaimL

משתמש ותיק
יפה מראה אמר:
יש דמיון של האדם לעץ בפרק א' בתהילים
תהלים פרק א

(ג) וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֘ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ:
נכון, ולכן דרשו מה שדרשו. אבל פשט הפסוק בדברים הוא להיפוך.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
מקובל אצל העולם, וכן מובא בהרבה ספרי קודש כי הפירוש לפסוק כי האדם עץ השדה הוא שהאדם דומה לעץ השדה


זהו דרך דרש, וכבר מופיע במדרש:
ילקוט שמעוני תורה פרשת שופטים רמז תתקכג
מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי האדם עץ השדה הוא, אלא [משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד] אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו אותו תשחית וכרת, ולמה נמשלו דברי תורה לעץ וכו'

 
 

HaimL

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
פשוט מגוחך. א' אתה לא עונה לשאלה הפשוטה, איזה מין ניסוח זה, שמא שמא.. ב, אתה לא עונה לשאלה הפשוטה, אין ה"א התמיהה קמוצה בפרט לפני א' קמוצה, עי' בזה 'מחברת מנחם' ערך אדם שהאריך בזה. אז לומר פשט מוזר שאינו מתאים לשום כלל ידוע זה טוב לך, אבל להתבונן קצת בכוונת מפרשי התורה, לנסות להבין את דבריהם בלי למהר להגיב עליהם תוכ"ד בלי לחשוב, זה קשה לך.
אני לא חושב גם שהמגיב אחרון הוא הצודק, וה'איום' שלא תמשיך בדיון זה הרצוי מלכתחילה, כי לא חייבים להגיב מיד על כל דבר בלי לחשוב. יותר מזה אין לי מה להוסיף.


אני לא מאיים, אף אחד כאן לא צריך אותי במיוחד. אני פשוט רוצה להסביר מראש, שאם לא אגיב, זה מחשש שהדיון יגלוש להאשמות שווא ולפסים אישיים. 
א' ניסיתי לענות שאין זה שמא שמא. אתה לא מקבל את דבריי, ניחא, אבל אני מקווה שאחרים כן ישתכנעו מהם.
ב. נכון, אין לי תשובה כרגע. הייתי בטוח שהיא תימצא, אבל אני לפחות כרגע לא יודע לתת דוגמה או חילוק.

אבל אתה הוא שמתעלם מהתמיהה שלי. ייתכן שבעיניך היא שטותית, ניחא, אבל אני מקווה שאחרים כן יתרשמו ממנה ויגיבו לדברים.
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אין רגילות כזאת, בלשון הקודש להפוך את סדר המילים. לפירושך, היה צריך לכתוב כי עץ השדה הוא האדם לבוא מפניך במצור, שהרי הוסבר כאן שכי מורה על שמא מצד עצמו, וכך מתפרש הפסוק, שמא עץ השדה הוא האדם הידוע, שאתה עושה עמו מלחמה?
א) גם אין רגילות למיטב ידיעתי לכתוב 'כי' שמשמעותו 'שמא' ואחריו ה"א התימה, כמ"ש הרב קדמא ואזלא
ב) לא הבנתי למה זה קשה על פירושִי יותר מאשר על פירושך
 

HaimL

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
HaimL אמר:
אין רגילות כזאת, בלשון הקודש להפוך את סדר המילים. לפירושך, היה צריך לכתוב כי עץ השדה הוא האדם לבוא מפניך במצור, שהרי הוסבר כאן שכי מורה על שמא מצד עצמו, וכך מתפרש הפסוק, שמא עץ השדה הוא האדם הידוע, שאתה עושה עמו מלחמה?
א) גם אין רגילות למיטב ידיעתי לכתוב 'כי' שמשמעותו 'שמא' ואחריו ה"א התימה, כמ"ש הרב קדמא ואזלא
ב) לא הבנתי למה זה קשה על פירושִי יותר מאשר על פירושך
א)  צריך לראות אם זאת צורה יחידנית או יש עוד כאלה, אנסה לבדוק. אני טוען שכי וה"א התימה תלויות זו בזו, ולכן שתיהן ביחד מורות על התימה. אנסה אולי להוכיח.
ב) שאלתי עוד שתי שאלות על פירושך. אז אחזור עליהן בתמציתיות. 1) האדם בה"א הידיעה בכלל לא הוזכר בתחילת הפסוק. הוזכרה עיר. אם התורה הייתה כותבת כי אנשי העיר עץ השדה, אז הייתי מפרש שהתורה באה ליידע את אנשי העיר הנצורה. אבל, המילה אדם, מאן דכר שמה עד השתא. 2) מה מוסיף לי ה"א הידיעה. הרי הפסוק בא ללמד שאין לנו להשחית את עץ העיר, בניגוד לאנשי העיר שאותם מותר להשחית. וא"כ, סגי לתורה בלשון כי אדם עץ השדה, כלומר, כל אדם שיימצא בעיר הנצורה אפשר לענותו ברעב ובצמא אבל עץ שישנו שם אסור להשחיתו. ולמה לי בכלל ה"א הידיעה ומה מלמד. 
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אני טוען שכי וה"א התימה תלויות זו בזו, ולכן שתיהן ביחד מורות על התימה
ודאי שהן לא תלויות זב"ז. מצינו פעמים רבות ה"א התימה בלי 'כי' לפניה, כך שהה"א ודאי לא תלויה ב'כי'. לי נראה שגם ה'כי' לא תלויה בה"א.

HaimL אמר:
שאלתי עוד שתי שאלות על פירושך.
אני מודה שאני לא יודע לענות עליהן, אבל לענ"ד א"א לומר כדבריך בגלל מה שכתבתי קודם (וגם בגלל מש"כ קדמא ואזלא שה"א התימה לפני אל"ף לא באה בקמץ)
 

HaimL

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
HaimL אמר:
אני טוען שכי וה"א התימה תלויות זו בזו, ולכן שתיהן ביחד מורות על התימה
ודאי שהן לא תלויות זב"ז. מצינו פעמים רבות ה"א התימה בלי 'כי' לפניה, כך שהה"א ודאי לא תלויה ב'כי'. לי נראה שגם ה'כי' לא תלויה בה"א.
HaimL אמר:
שאלתי עוד שתי שאלות על פירושך.
אני מודה שאני לא יודע לענות עליהן, אבל לענ"ד א"א לומר כדבריך בגלל מה שכתבתי קודם (וגם בגלל מש"כ קדמא ואזלא שה"א התימה לפני אל"ף לא באה בקמץ)
אז נראה לי שבינתיים אנחנו תיקו. אם אמצא תימוכין או ראיה לדבריי (או לדבריך), אעלה אותם.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
מקובל אצל העולם, וכן מובא בהרבה ספרי קודש כי הפירוש לפסוק כי האדם עץ השדה הוא שהאדם דומה לעץ השדה
הופתעתי לגלות כי ע"פ רש"י בפרשת שופטים הפירוש הוא הפוך לגמרי, בלשון שאלה "וכי האדם הוא עץ השדה?" כלומר שהוא לא דומה לעץ השדה
בפסוק כתוב הענין שאסור לכרות עצי פרי כשבאים לכבוש עיר בעת מלחמה. וזה לשון רש"י על דברים פרק כ פסוק יט: 
 כי האדם עץ השדה - הרי כי משמש בלשון דילמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתיסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו:
בודאי שהפירוש של הפסוק בדמיון האדם לעץ השדה הוא הדרש ולא הפשט, והפשט הוא כדברי רש"י.
אבל מעולם היה קשה לי, וכי דורשים דרש שהוא ההיפך ממש למה שכתוב בפסוק? דהיינו שהפסוק בא לומר שאין עץ השדה דומה לאדם, והדרש בא לומר שכן? אתמהה!
ואמרתי ליישב הדבר, שאכן אין סתירה בין הפשט להדרש, שהרי לשון הפסוק במלואו הוא:
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
והפשט הפשוט בסוף הפסוק לפי דברי רש"י הוא "וכי [כ]האדם הוא עץ השדה -  שתכרות אותו במצור?" -
ולפי הדרש הפירוש הוא אותו דבר, וכך הוא פירושו: וכי [כהאדם עץ השדה - בזה - שאתה תכרות אותו במצור??" היינו כאילו אומר "וכי בZה הוא הדמיון בין האדם לעץ השדה, בזה שאתה כורת אותו במצור?
ועל פי' דרש זו דרשו דורשי רשומות, שאכן האדם הוא דומה לעץ השדה, אבל לא לענין זה שתבא מפניך במצור. וזהו מש"כ בפסוק, ונמצא שאין הדרש סותר לפשט הפסוק כלל.


 
 
חלק עליון תַחתִית