וינוחו בה\ וינוחו בה\ וינוחו בם

שניאור

משתמש ותיק
היות ומדובר על נושא שהגיע אלינו מהמקובלים והביאו המג"א בסי' רס"ח סק"ג אין לנו אלא דבריהם, והם כתבו שזה תלוי בתפילות וכמו שמודפס אצלינו בסידורים.
 

שניאור

משתמש ותיק
יהודי אחד אמר:
שמעתי שר' שלמה פישר עומד על כך, שלא לשנות מהנוסח הקדום

באשכול ההוא הנושא היה ר' שלמה פישר, ומ"מ תמהני ע"כ שדבר שכל הפוסקים מהמג"א והלאה מביאים שיבוא מישהו בדורינו ויחלוק.
 

HaimL

משתמש ותיק
שלומי טויסיג אמר:
וינוחו בה\ וינוחו בה\ וינוחו בם מה הגירסא הנכונה והאם תלוי בתפילות
ידוע ההבדל בין 3 הזמנים של שבת (כמדומני שמבואר כבר בראשונים).

ליל שבת הוא כנגד זה שהקב"ה שבת ממלאכת הבריאה ואז באה הכלה באה המנוחה, ולכן אומרים אז וינוחו בה.

יום שבת הוא כנגד מ"ת (שהכל מודים שניתנה בשבת), ולכן אומרים וינוחו בו, ביום השבת. 

שבת במנחה הוא זמן שכבר עבר רוב השבת, ולכן אז מתפללים על השבתות הבאות, ואז אומרים וינוחו בם. וגם, שמתפללים על השבת שלעת"ל. 



 
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
ההסבר לנוסחאות אלו כמובא כמדומני בשכנה"ג (המ"ב ציין לדבריו בסי' רס"ח, סק"א) שבה בו בם הם בגימטריא נ"ז וזה כנגד נז' ברכות שיש בשמו"ע ביום חול בג' תפילות.

וורט הלציי ששמעתי מהרבה בכיתה ו' שבליל שבת האשה עייפה אחרי כל ההכנות לשבת ולכן וינוחו בה, בשבת בבוקר הבעל ישן יותר מאוחר עפ"י הנוהג לקום יותר מאוחר בשבת ולכן וינוחו בו, ואחרי צהריים גם הבעל וגם האשה רוצים לנוח אחרי הצ'ולנט ולכן וינוחו בם.
 

רז בן ציון

משתמש רגיל
שלומי טויסיג אמר:
וינוחו בה\ וינוחו בה\ וינוחו בם מה הגירסא הנכונה והאם תלוי בתפילות
הושמט "וינוחו בו" (כנראה מבלי משים).

בערבית הנוסח הוא וינוחו בה, ובשחרית וינוחו בו, ואילו במנחה יש ב' גירסאות: וינוחו בו או וינוחו בם.
הזכירו החברים ד' המג"א (רסח, ג) שכתב בשם כנה"ג כנ"ל לענין ערבית ושחרית, ובמנחה נקט וינוחו בם.
ובבא"ח ש"ש פרשת וירא הלכה ח' הביא בשם האר"י כנ"ל לענין ערבית ושחרית, ולענין מנחה הביא ב' הנוסחאות (בו/בם).

ראוי לציין שיש מקור קדום לחילוק נוסחאות זה - בדרשות ר"י אבן שועיב תלמיד הרשב"א בפרשת יתרו, בשם המדקדקים לומר בתפלת ליל שבת וינוחו בה, וביום וינוחו בו. 

ועל ההבדל בין לילה לשון נקבה ויום לשון זכר, כ' האוה"ח הקדוש (ויקרא יט, ג) דליל שבת בחינת כלה ויום שבת בחינת חתן.
ובשיירי כנה"ג (הגה"ט סי' רסח) כתב:
ולי נראה שבליל שבת אומרים בה, ככלה בבית אביה, שעיקר השמחה היא בבית אביה. ובשחרית בשבת אומרים בו, ככלה בבית חמיה, שעיקר השמחה בבית החתן. ובמנחה אומרים בם, שאחר זה שניהם עיקר. 

פעם העליתי סברא באזני ת"ח דהנוסחאות בתפלת מנחה תלויים אם מתפלל מנחה גדולה או מנחה קטנה, דבמנחה קטנה שאינו עוד זמן מנוחה בשבת זו אומרים ינוחו בם, על השבתות הבאות, אבל במנחה גדולה שעדיין זמן מנוחה בשבת זו יאמר ינוחו בו, על יום השבת.
חייך, ולא הוסיף. 
וכעת מצאתי דבר קרוב לזה בתורה תמימה (שמות לא הערה כט) שכתב בזה"ל:
והיא נוסחא גם מסתברת, יען כי לעת תפלת המנחה כבר פנה יום שבת זה, ולא שייך להתפלל על המנוחה בו ומתפללים על השבתות הרבות הבאות, ולכן מדוייק הלשון וינוחו בם, ודו"ק.

יש להוסיף מ"ש הפוסקים - דהנוהגים לומר במנחה וינוחו בם, עליהם לומר מתחילה "שבתות קדשך" ולא "שבת קדשך"

 
 

מישהוא

משתמש רגיל
רז בן ציון אמר:
יש להוסיף מ"ש הפוסקים - דהנוהגים לומר במנחה וינוחו בם, עליהם לומר מתחילה "שבתות קדשך" ולא "שבת קדשך"
בסידורים המדויקים זה לא כתוב וצ"ע
 

ג'ינג'י

משתמש חדש
רז בן ציון אמר:
יש להוסיף מ"ש הפוסקים - דהנוהגים לומר במנחה וינוחו בם, עליהם לומר מתחילה "שבתות קדשך" ולא "שבת קדשך"
שמעתי שר' משה שפירא טען שזה טעות, והתיבה 'בם' קאי על 'באהבה וברצון', שישראל ינוחו בם.
מי שיודע על כך שיפרט דבריו.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
רז בן ציון אמר:
שלומי טויסיג אמר:
וינוחו בה\ וינוחו בה\ וינוחו בם מה הגירסא הנכונה והאם תלוי בתפילות

ועל ההבדל בין לילה לשון נקבה ויום לשון זכר, כ' האוה"ח הקדוש (ויקרא יט, ג) דליל שבת בחינת כלה ויום שבת בחינת חתן.
ובשיירי כנה"ג (הגה"ט סי' רסח) כתב:
ולי נראה שבליל שבת אומרים בה, ככלה בבית אביה, שעיקר השמחה היא בבית אביה. ובשחרית בשבת אומרים בו, ככלה בבית חמיה, שעיקר השמחה בבית החתן. ובמנחה אומרים בם, שאחר זה שניהם עיקר. 

שמעתי פעם הטעם ע"פ קבלה, דבלילה היא סעודת שכינה, כמ"ש בזמירות דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, ביום היא סעודת כתר כמ"ש בזמירות דא היא סעודתא דעתיקא קדישא, ובסעודה שלישית, דא היא סעודתא דזעיר אנפין, לכן שכינה בה, כתר בו, זעיר אנפין בם.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
ג'ינג'י אמר:
רז בן ציון אמר:
יש להוסיף מ"ש הפוסקים - דהנוהגים לומר במנחה וינוחו בם, עליהם לומר מתחילה "שבתות קדשך" ולא "שבת קדשך"
שמעתי שר' משה שפירא טען שזה טעות, והתיבה 'בם' קאי על 'באהבה וברצון', שישראל ינוחו בם.
מי שיודע על כך שיפרט דבריו.
קשה לקרוא טעות למש"כ קישו"ע וכה"ח, רק כוונתו ליישב גם את הנוסח השני.
 

רז בן ציון

משתמש רגיל
מישהוא אמר:
בסידורים המדויקים זה לא כתוב וצ"ע
אכן צ"ע מדוע לא סידרו הסדורים כמ"ש הפוסקים.
כ"ה הנוסח כבר בתשו' רב נטרונאי (סי' עד), ובסדר התפלות להרמב"ם. וכ"כ האחרונים - פתה"ד רצב, ד; חס"ל סי' רצב; שו"ע הרב רסח, ו; ערוה"ש רצב, ה; קצש"ע עו, ג; כה"ח רסח, ב; יחו"ד ח"ה סי' ל;

אמנם ראיתי בספר הנהגות ופסקים להגרי"ח זוננפלד [לא הוא חיבר, אלא ליקטו פסקים משמו - מכון קרן רא"ם] שאם אדם עלה ש"צ במנחה של שבת והציבור נוהגים לומר "שבת קדשך" ולא "שבתות קדשך", יכול לומר בחזרת הש"ץ כמנהג הציבור. (וכ"ה בשו"ת שלו - שלמת חיים או"ח סי' רלט).

יחיד בודד מצאתי כנגד זה - בשם האדמו"ר מקומארנא בחומש היכל הברכה (פרשת ויקהל) שכתב לומר "שבת קדשך וינוחו בם", אף כי אינו ע"פ כללי הדקדוק, מ"מ ענינו ע"פ הסוד.
ויש להעיר על דבריו דבסדור האר"י דפו"ר (מהדו' זלקווא תקמ"א) הנוסח הוא "שבתות קדשך וינוחו בם". וכן בספר משנת חסידים לר' עמנואל חי ריקי (שארית יום השבת פ"ג אות יב) כתב כנוסח הזה, וביארו ע"ד הסוד.

מצ"ב קטע מתוך מאמר של הרב דוד יצחקי בנושא:
image.png
 

רז בן ציון

משתמש רגיל
ג'ינג'י אמר:
שמעתי שר' משה שפירא טען שזה טעות, והתיבה 'בם' קאי על 'באהבה וברצון', שישראל ינוחו בם.
מי שיודע על כך שיפרט דבריו.
מקור הדברים בשו"ת שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד (או"ח סי' רמ) שכתב ליישב מנהג המקומות האומרים "שבת קדשך - וינוחו בו", וז"ל:
דלהנוסח "שבת" מוכרחים לומר דהאי "וינוחו בם" קאי על "באהבה וברצון" כמו שפירש, וא"כ בכל תפילות שבת היו צריכים לומר "בם" ובכולן אומר מתחילה "באהבה וברצון", וצריכים לומר דבשאר התפילות שאומרים בהם "וינוחו בה" או "וינוחו בו" קאי על תיבת שבת ובתפילת מנחה קאי על "באהבה וברצון".
אכן זהו פירוש דחוק, ולכן העדיף המחבר את הנוסח "שבתות קדשך - וינוחו בם".
 

נבשר

משתמש ותיק
רז בן ציון אמר:
מקור הדברים בשו"ת שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד (או"ח סי' רמ) שכתב ליישב מנהג המקומות האומרים "שבת קדשך - וינוחו בו", וז"ל:
דלהנוסח "שבת" מוכרחים לומר דהאי "וינוחו בם" קאי על "באהבה וברצון" כמו שפירש, וא"כ בכל תפילות שבת היו צריכים לומר "בם" ובכולן אומר מתחילה "באהבה וברצון", וצריכים לומר דבשאר התפילות שאומרים בהם "וינוחו בה" או "וינוחו בו" קאי על תיבת שבת ובתפילת מנחה קאי על "באהבה וברצון".
אכן זהו פירוש דחוק, ולכן העדיף המחבר את הנוסח "שבתות קדשך - וינוחו בם".
פעם שמעתי שר' צבי פסח פרנק כתב כך, והוסיף לפי הפירושים הקודמים, שבלילה קאי על המנוחה על האהבה ולכך זה בה, וזה כנגד אברהם שבת בראשית ששם זה האהבה, ובבוקר שזה כנגד יצחק שבת מתן תורה ושם זה מנוחה ברצון, ומנחה כנגד יעקב שזה אהבה ורצון וינוחו בם.
 

ayedavid

משתמש ותיק
זכור לי תוס' שכותבים שהלילה בשליטת הלבנה והיום בשליטת השמש, ושמש בלשון זכר, ולכן ההבדל
אולי אני מתבלבל עם משהו אחר?
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
רז בן ציון אמר:
מקור הדברים בשו"ת שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד (או"ח סי' רמ) שכתב ליישב מנהג המקומות האומרים "שבת קדשך - וינוחו בו", וז"ל:
דלהנוסח "שבת" מוכרחים לומר דהאי "וינוחו בם" קאי על "באהבה וברצון" כמו שפירש, וא"כ בכל תפילות שבת היו צריכים לומר "בם" ובכולן אומר מתחילה "באהבה וברצון", וצריכים לומר דבשאר התפילות שאומרים בהם "וינוחו בה" או "וינוחו בו" קאי על תיבת שבת ובתפילת מנחה קאי על "באהבה וברצון".
אכן זהו פירוש דחוק, ולכן העדיף המחבר את הנוסח "שבתות קדשך - וינוחו בם".
פעם שמעתי שר' צבי פסח פרנק כתב כך, והוסיף לפי הפירושים הקודמים, שבלילה קאי על המנוחה על האהבה ולכך זה בה, וזה כנגד אברהם שבת בראשית ששם זה האהבה, ובבוקר שזה כנגד יצחק שבת מתן תורה ושם זה מנוחה ברצון, ומנחה כנגד יעקב שזה אהבה ורצון וינוחו בם.
מהאריז"ל ידוע להיפך,
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא ראש חודש אייר
'וכן סעודות שבת סידר האריז"ל סעודת ליל שבת נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה. ובבוקר נגד אברהם אבינו ע"ה'. 
 
 

נבשר

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
מהאריז"ל ידוע להיפך,
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא ראש חודש אייר
וכן סעודות שבת סידר האריז"ל סעודת ליל שבת נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה. ובבוקר נגד אברהם אבינו ע"ה.
שמא יש הבדל בין הסעודות לתפילה, וגם בתפילה מזכירים בלילה מעשה בראשית, וביום "ושמרו" וכן מתן תורה, אני לא מבין בזה,
אבל יעויין במהר"ל נתיב גמילות חסדים סוף פרק א', אני הבנתי מזה כמש"כ קודם, אפשר ששגיתי .https://www.sefaria.org.il/Netivot_Olam,_Netiv_Gmilut_Chasadim.1?lang=he
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
אולי לפי פשוטו ההסבר הוא, שבלילה מדברים על השבת, ולכן זה לשון נקבה, בבוקר שזה יום מדברים על יום השבת לשון זכר, ובמנחה מדברים כבר על השבתות הבאות.
 
זכור לי שהאריך בעניין זה הרב בנימין שלמה המבורגר שליט"א בספרו "שרשי מנהג אשכנז", וכמדומני שמנהג אשכנז לומר בכל התפילות "וינוחו בה".
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
זכור לי תוס' שכותבים שהלילה בשליטת הלבנה והיום בשליטת השמש, ושמש בלשון זכר, ולכן ההבדל
אולי אני מתבלבל עם משהו אחר?

שמש הוא גם לשון זכר וגם לשון נקבה, עי' רש"י פרשת וישלח ז"ל-השמש יצא על הארץ (שם יט, כג.), מקצה השמים מוצאו (תהלים יט, ז.), הרי לשון זכר, השמש זרחה על המים (מלכים-ב ג, כב.) הרי לשון נקבה.
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
רז בן ציון אמר:
שלומי טויסיג אמר:
וינוחו בה\ וינוחו בה\ וינוחו בם מה הגירסא הנכונה והאם תלוי בתפילות
הושמט "וינוחו בו" (כנראה מבלי משים).

בערבית הנוסח הוא וינוחו בה, ובשחרית וינוחו בו, ואילו במנחה יש ב' גירסאות: וינוחו בו או וינוחו בם.
הזכירו החברים ד' המג"א (רסח, ג) שכתב בשם כנה"ג כנ"ל לענין ערבית ושחרית, ובמנחה נקט וינוחו בם.
ובבא"ח ש"ש פרשת וירא הלכה ח' הביא בשם האר"י כנ"ל לענין ערבית ושחרית, ולענין מנחה הביא ב' הנוסחאות (בו/בם).
לגבי מה שכתבת שבמנחה יש רק שתי נוסחאות בב"י סי' רצ"ב הביא במנחה נוסחא לומר בה ונוסחא לומר בו ודווקא הנוסח המקובל לומר בם לא הביא,
ועיי"ש שביאר גם הנוסחא בו וגם את הנוסחא בה על פי מה שאומרים לפני כן.
 
 
שמעתי פעם מאחד שמשמש כרב מושב שרובו חילוני מסורתי ושרצה לעורר אותם על שמירת השבת שאל מה ההבדל בין הלשונות ואמר שבליל שבת האשה מדליקה נרות שבת והבעל בעבודה אז אומרים וינוחו בה אבל בבוקר שהבעל הולך לביה"כ והאשה לים אומרים וינוחו בו ובצהרים כששניהם ישנים אומרים וינוחו בם רח"ל
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
יהודי אחד אמר:
שמעתי שר' שלמה פישר עומד על כך, שלא לשנות מהנוסח הקדום

מעניין, אני שאלתי לפני שנים רבות את הגאון האדיר כל רז לא אניס ליה רבי שלמה שליט"א בעניין, ואמר שזה מהמקובלים, ואין לנו כל כך הבנה בזה.
אבל כלל לא אמר לי שיש נוסח מוקדם, שצריך לחזור אליו.
 

חידוד

משתמש ותיק
ירושלמי_ירושלמי אמר:
זכור לי שהאריך בעניין זה הרב בנימין שלמה המבורגר שליט"א בספרו "שרשי מנהג אשכנז", וכמדומני שמנהג אשכנז לומר בכל התפילות "וינוחו בה".
מנהג אשכנז הוא "וישמחו בך ישראל אוהבי שמך" בכל התפילות
 
חלק עליון תַחתִית