אדרבה, אם לוקח את החתיכה, הרי כבר פרשה מהרוב, ואינו דומה לאישה שקידש בשוק, דשמא תחזור לביתה, והדרא לניחותא ובפשטות אם לא אמר לשליח סתם צא וקדש אלא צא וקח לי אישה, וקדש אותה במקום פלוני, שיהיה מותר בכל הנשים שבעולם, שכבר פרשה ממקום קביעותה, ולא הדרא לניחותא.הערשל אמר:יש להק' מ"ט בנמצא הלך אחר הרוב. הרי כשלוקח עמו החתיכה נעשית לקבוע ושוב יתחדש עליה האיסור כמו אשה דהדרא לניחותא בתוס' כתובות טו.
מה הדין לפי דבריך אם משכו את רוב החתיכות מהתערובת ואין ידוע מה נמשך, האם נימא דהשתא הנשאר אינו קבוע מפני שאין ידוע אם האיסור כאן.תנא היכא קאי אמר:קבוע היינו שהדבר נמצא במקום שהוא מקומו של האיסור (גם כן), ובחתיכה שפירשה הרי שאין היא במקום שהוא מקומו של האיסור משא"כ בתוס' שם
הערשל אמר:מה הדין לפי דבריך אם משכו את רוב החתיכות מהתערובת ואין ידוע מה נמשך, האם נימא דהשתא הנשאר אינו קבוע מפני שאין ידוע אם האיסור כאן.תנא היכא קאי אמר:קבוע היינו שהדבר נמצא במקום שהוא מקומו של האיסור (גם כן), ובחתיכה שפירשה הרי שאין היא במקום שהוא מקומו של האיסור משא"כ בתוס' שם
התם טעמא מפני שאין האיסור ניכר במקומו.תנא היכא קאי אמר:אבל אם יש שתי חתיכות כשירות ואחת טריפה ואין זה מקומו של האיסור, אין זה "קבוע" אלא "איקבע איסורא" והיא כן בטילה ברוב.
התם טעמא מפני שאין האיסור ניכר במקומו.הערשל אמר:התם טעמא מפני שאין האיסור ניכר במקומו.תנא היכא קאי אמר:אבל אם יש שתי חתיכות כשירות ואחת טריפה ואין זה מקומו של האיסור, אין זה "קבוע" אלא "איקבע איסורא" והיא כן בטילה ברוב.
תנא היכא קאי אמר:ניכר
לפי מה נקבע מהו מקומו של האיסורתנא היכא קאי אמר:ואין זה מקומו של האיסור
הרי כשתבוא החתיכה לביתו של הלוקח תהי' קבוע במקומה, כמו אשה שתעבור דירה שמעתה היא קבועה במקומה החדש. וכמו ששם רואים שאף אחרי שהותרה תחזור לאיסורה כשתהי' קבוע. הכ"נ נימא בחתיכהHaimL אמר:אם לוקח את החתיכה, הרי כבר פרשה מהרוב, ואינו דומה לאישה שקידש בשוק, דשמא תחזור לביתה, והדרא לניחותא ובפשטות אם לא אמר לשליח סתם צא וקדש אלא צא וקח לי אישה, וקדש אותה במקום פלוני, שיהיה מותר בכל הנשים שבעולם, שכבר פרשה ממקום קביעותה, ולא הדרא לניחותא.
אבל כשתבוא לביתו, זה כבר לא ספק, שכבר יודע ומכיר בה, ואין פה ספק על כל הנשים שבעולם והספק הוא רק כשעדיין לא באה לביתו, והיא נמצאת במקום קביעותה.הערשל אמר:הרי כשתבוא החתיכה לביתו של הלוקח תהי' קבוע במקומה, כמו אשה שתעבור דירה שמעתה היא קבועה במקומה החדש. וכמו ששם רואים שאף אחרי שהותרה תחזור לאיסורה כשתהי' קבוע. הכ"נ נימא בחתיכהHaimL אמר:אם לוקח את החתיכה, הרי כבר פרשה מהרוב, ואינו דומה לאישה שקידש בשוק, דשמא תחזור לביתה, והדרא לניחותא ובפשטות אם לא אמר לשליח סתם צא וקדש אלא צא וקח לי אישה, וקדש אותה במקום פלוני, שיהיה מותר בכל הנשים שבעולם, שכבר פרשה ממקום קביעותה, ולא הדרא לניחותא.
דבריך שייכים אם נימא דהדרא לניחותא הולך על האשה שהתקדשה ע"י השליח, כגירסת התוס' לפנינו, הרש"ש מוחק מהתוס' תיבת השליח, וכן יש דעות להדיא בש"מ בנזיר שמדובר על הקרובה, וא"כ קו' הגמ' שם דלמא בשוקא וכו' היינו המסופקת כקרובה. ולפי"ז התי' דהדרא לניחותא שכשתחזור תיאסר. וע"ז יקשה כנ"ל.HaimL אמר:אבל כשתבוא לביתו, זה כבר לא ספק, שכבר יודע ומכיר בה, ואין פה ספק על כל הנשים שבעולם והספק הוא רק כשעדיין לא באה לביתו, והיא נמצאת במקום קביעותה
וראי' לסברא זו שיש קולא בכה"ג מיומא פד: הא דפרוש כולהו הא דפריש קצתייהו וברש"י שם דבמקצתייהו לא איתחזק איסוראהערשל אמר:אין ודאי שהאיסור במקומו