משה נפתלי אמר:
HaimL אמר:
אזלינן בתר רובא לא יכול לחייב מיתה בפ"ע רק להחזיק בן על אביו, ולחייב עליו משום מכה אביו ואמו מות יומת.
קשקוש.
לא שדבריך ראויים להתייחסות, אבל שמא יטעה הטועה אני אסביר מדוע אתה כרגיל בודה דברים מלבך.
הרוב שהזכרת הוא רק לאוסרה על בעלה ונתבאר בתוס' שהוא מדרבנן. הוא לא יכול לחייב אישה שנבעלה, ואין ידוע כיצד ולמי, מיתת ב"ד. זה דבר ראשון.
הרוב שאני הזכרתי, מהגמרא חולין (לדעת רב מרי) הוא רוב גמור מן התורה, אבל הוא לא שייך לעדות המעשה, אלא להחזיק את המציאות שהוא בנו של המוכה. ולכן הוא נהרג עליו אבל עדות המעשה לא שייך בה שום רוב כמו במעשה יהודה ותמר, שלא הייתה שום עדות על עצם הזנות. זה דבר שני.
ואם ישיבני המשיב מרב כהנא שם, ודילמא במקום נקב סיף הוה, אין לזה שייכות לענייננו, מאחר והעדות עצמה היא עדות גמורה, רק ניחוש שהעדות נכונה אבל אין בזה חיוב מיתה, שמא היה נקב במקום הסיף, מחדש הפסוק שלא חוששים לזה. אבל במעשה יהודה ותמר לא הייתה עדות ברורה, וליכא רובא דמהני. מלבד זאת, ניתן לומר שהרובא של רב מרי אלים טפי מהרובא של רב כהנא, שהרי לרב כהנא הרוב הוא דלמא במקום נקב סיף הוה, אבל יכול להיות שהתורה אמרה במקום שהעדים העידו שהרגו בעניין אחר, שלא ניתן לטעות שהיה במקום נקב.