עצות לכוונה בתפילה

יעקב שלם

משתמש ותיק
חברים ורבנים שליט"א

אשמח לעצות מעשיות ופרקטיות בנוגע לכוונה בתפילה
בבקשה לא ציטוטים ממשגיחים יש לי הרבה אך לצערי זה לא כל כך..
אלא כאלה שהועילו למעשה
 

אוריאל

משתמש ותיק
ידוע שיש עצה, כמדומני מהסטייפלער [וכבר קדמו גם בדורות הקודמים], לומר בזריזות את הברכה.
דרך זו לא מועילה אצל כל אחד, אבל שמעתי פעם מת"ח אחד שכך הוא נוהג על פי עצת חכמים, והוא רואה בזה פרי. היינו, שהתרגל לומר את ברכות השמונה עשרה, כל ברכה במהירות [סבירה], וכאשר הוא יודע מראש שהוא אומר את הברכה במהירות וצריך לכוון מהר כל מילה בזמנה, ואין זמן מיותר לחלומות ודמיונות שוא, אזי קל לו יותר לכוון.
ולקראת סיום התפילה קודם אלקי נצור, אז מאריך עוד קצת בבקשות פרטיות שאז בדרך הטבע נקל יותר לכוון.
ושוב, כמו כל דבר, אין זו דרך שווה לכולם. יש שימצאו בה תועלת, ויש שלא.
 

אסף

משתמש ותיק
האם באופן זה אפשר לצפות?
ATTACH]
 
מיום ליום אני מגלה יותר ויותר איך הסיבה הראשונית שאין כונה בתפילה היא פשוט מחסור עצום בידיעות בסיסיות שמסדרות את הראש לגבי השאלה החשובה והנחוצה - מה יצא לי מזה ואיך זה קשור אלי ולמה זה הפתרון לבעיה שלי.

ולדוגמה:
כל מה שאומרים בהלל - למה הפוליטיקות במשפחת ישי (אבן מאסו הבונים וכו') זה קשור למה שכאן ועכשיו מעיק עלי ולא נותן לי לשמוח
(המשכנתא או הדימוי הנמוך שלי או השכן או השווער או כל שאר הצרות שלי)
ונניח שדורשים ממני בכל זאת לשמוח בקדושת היום שהרי תיקנו עליו אמירת הלל - עדיין מה זה קשור?
מי שיענה תשובה הולמת ימחיש לכולם איך כ"כ פשוט להתחבר לתפילה = ידיעות מינימליות בסיסיות שוות לכל נפש שמראות איך התפילה היא פשוט הלב שלנו.
וכדברי הגר"ש וולבה בעלי שור:
טרדות מפריעות לכוין? אדרבה! הם הם עיקר התפילה
(רק צריך עוד ועוד מידע מהמקורות איך זה קשור למצב האישי שלי)
 

דורדיא

משתמש ותיק
אני מניסיון אישי רוצה גם כמו הרב @אסף להמליץ על הספר "אהבתי" של הרב אז נדברו (עולה בסה"כ 15 שח)
גם אני, גם אשתי, גם כמה חברים, גם אחות של אשתי (בת 17..) אמרו פה אחד: הספר הזה לא רק ששינה לנו את החיים
אלא גילה לנו עולם חדש שפשוט לא ידענו מהו.
לא ידענו מה זה תפילה!!!!

במקום להרהר על הטרדות בתפילה, פשוט תדבר על הטרדות האלה עם ד'.
כן.. תפרט ותספר לאבא את כל הטרדות.. מה בדיוק אתה עובר, איך אתה מרגיש.

אבל זה באמת לא על רגל אחת..
עיינו שם בספר..

ואגב, הרב @המימד הנוסף של הענין חלק גדול מה"פוליטיקות" (ח"ו כמובן..) של משפחת ישי מבוארות שם..
 
ז"ל הרב @@דורדיא (ח"ו...)
"ואגב, הרב @המימד הנוסף של הענין חלק גדול מה"פוליטיקות" (ח"ו כמובן..) של משפחת ישי מבוארות שם... "
[/quote]


מבואר שם למה זה עסק שלנו?
ועד כדי כך שבכל זמן מרומם אנו צריכים להזכר מה שעבר פעם על איש צדיק במשפחתו ואנחנו כאן ועכשיו צריכים שוב פעם להודות על הסוף הטוב?
או רק שזה משל טוב עבורנו כמה אדם יכול להיות דחוי במשפחה וכו'
ולבסוף הצלח יצליח כדוד מלכנו.

אני התכונתי שזה ממש ממש נס שלנו כמ"ש רבותינו בכ"מ שדוד מלכא משיחא זה התחלת הסוף של גלותנו וממילא כל יום שיש בו הארה מעין זה היא משהו של גאולה/גאולה פרטית - כאן ועכשיו.
וכגון הלל ברגלים טומן בחובו הודאה על ברכת מועדיך + לחיים ולשלום לשמחה ולששון כאשר רצית וכו' שבענו מטובך... ישועתך.
וזה לא היה חל אלמלא הצלת דוד מהקטרוגים שגרמו כמעט לאיבודו
כי צמיחת צמח דוד היא כל הזמן אלא שכעת יש ממנה רק פירורים ולכן מבקשים תמיד על השלמות הגדולה ומודים מכל הלב על כל משהו שיש בינתיים.
בקיצור כולנו באותה סירה של מלכות בית דוד שתצמח בב"א.
 

ayedavid

משתמש ותיק
ראיתי נדמה לי פעם בשם הרב חיים קנייבסקי והועיל לי מאד - להחליט לכוון בברכה הראשונה.

וכדי להצליח לכוון בראשונה, הרגלתי את עצמי בכל תפילה לפני חתימת 'מגן אברהם' לבדוק את עצמי אם כיוונתי בברכה הראשונה, ואם לא אז לחזור לתחילת הברכה מ'אלוקי אברהם אלוקי יצחק...'
 
ayedavid אמר:
ראיתי נדמה לי פעם בשם הרב חיים קנייבסקי והועיל לי מאד - להחליט לכוון בברכה הראשונה.

וכדי להצליח לכוון בראשונה, הרגלתי את עצמי בכל תפילה לפני חתימת 'מגן אברהם' לבדוק את עצמי אם כיוונתי בברכה הראשונה, ואם לא אז לחזור לתחילת הברכה מ'אלוקי אברהם אלוקי יצחק...'

גם זה ישמש כהמחשה נאה - כמה חשוב לדעת דברים שיכולים וצריכים לגרום חיבור אישי לתפילה אם רק בסה"כ נאסוף את המידע:
למה בכלל אני היום כאן ועכשיו צריך להזכיר את אברהם וגם יצחק וגם יעקב כדי לפתוח בשיחה עם ה'
למה זה בכלל חלק כה בסיסי מהתפילה להזכיר את האבות - ועוד לעיכובא! ?
האם אני מזכיר את אבותינו העתיקים או שכל כוחי כאן ועכשיו מגיע מחברון (כן. העיר המוכרת והידועה מכל הפיגועים והמתנחלים)
שברגעים אלו ממש הם עדיין קבורים בה ומשפיעים משם עלינו!
וכ' הגר"א שאם הם לא היו קבורים בארץ לא היתה לנו שום תקומה בארץ!
וכעי"ז "האיר כל המזרח עד שבחברון" וביארו ביומא שכדי להזכיר זכות האבות
דהיינו שגם בביהמ"ק היו צריכים לפתוח את היום עם זכות אבות.
 

אסף

משתמש ותיק
עצה מפורסמת מהג"ר משה אהרן שטרן זצ"ל, (ונראה לי שבח"ח כבר מוזכרת באחד מספריו)
לעצור לפני כל ברכה ולחשוב מהי הברכה ומה אני הולך לבקש. ויועיל להכין קודם התפילה את הפירוש והתוכן של כל ברכה, ולהבין את סדור הברכות באופן כזה כמבואר ריש פ"ב דמגילה.
וזאת עצה כללית לחיים שלנו הטרודים והמורגלים לעייפה, לעצור לרגע ולחשוב מה אני עושה במצוה הזאת או בלימוד התורה הזה.
 

בן של רב

משתמש ותיק
אגב: תמיד כשהתפללתי עם מו"ר הגראי"ל ראיתי שהוא לא מתנדנד אלא מדבר עם מישהו
(וגם כשאנו לא מרגישים ממש כעומד לפני המלך
עדיין אין חיוב להתנהג באופן היפארקטיבי הסותר עמידה כזו... )
ועד כמה שזכור לי תמיד היה מניח אצבעו על כל מילה
ליתר דיוק על כל משפט בסידור (ועכ"פ בשמונה עשרה).

ואמנם המקור הוא וורט חסידי של רבינו הגר"א שהשיב על שאלה כזו בדיוק: "ובבואה עם הספר אמר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב"
אבל מו"ר הוסיף חידוש טכני - לשים אצבע.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אחרי שהאשכול הסמוך  https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=9&t=7163#p92306 חרג מהנושא [אולי באשמתי], אני בוחר להעלות את האשכול זה, כדי לשתף כאן איך אני נוהג כדי למשוך את ליבי לתפילה.

ראשית אומר, יש בעולם שתי סוגי עצות, העצה הרגילה היא איך 'לעבור' את התפילה בצורה מוצלחת.
כלומר - אני הרי צריך ורוצה להתפלל, וממילא אני מעוניין לבצע את זה בצורה הכי מוצלחת שאני יכול, ולזה יש עצות, כיצד להתפלל עם כוונה, כיצד להרגיש חיבור לתפילה, כיצד לא להסיח את הדעת וכו' וכו'.
אולם יש עצות מסוג אחר, והעצות הללו הם למי שמבין שלתפילה יש מהות, ומהות של התפילה היא חלק ממני, ואני רוצה להיות שייך לתפילה 'בעצם', וכאשר אהיה שייך לתפילה בעצם, ממילא כשיגיע זמן התפילה אתפלל כמו שצריך [יתכן ואני עדיין צריך לעצות מסוג א', אבל זה כבר משני]. 

אנסה לתת עצה אחת מהסוג השני, ואם זה ימצא חן בעיני מישהו, אכתוב עוד כמה [כשמתרגלים לחשוב בצורה יצירתית, מתגלים עוד המון עצות, אני רק נותן דוגמאות].

התפילה היא הכלי החזק ביותר לקשר בלתי אמצעי בין האדם לבו"ע, וממילא הקשר הזה צריך שיקבל ביטוי במשך היום, שהרי לא יתכן שרק בשעת התפילה האדם יזכר שיש בורא לעולם, ואז הוא צריך לעמוד ולדבר איתו כשאין לו שום נושא משותף - כביכול.
וממילא, נפתח מזה עצה נפלאה, והוא להשתמש בשמו"ע [לדוגמא] כמפתח למערכת יחסים ביני ובין הבורא.
ואסביר.
כידוע, יש הרבה סוגי יחסים ביננו ובין הקב"ה, וכמו שאומרים בר"ה, 'אם כבנים אם כעבדים', אולם לא רק בנים ועבדים, אלא הקב"ה גם מחנך אותנו על ידי המקרים שקורים לנו [אולי זה קשור לבנים], הוא מדריך, הוא מפרנס, הוא מרפא, הוא מחיה, הוא שופט, הוא שוטר, הוא אבא, הוא אמא וכו' וכו'.
כל אחד ואחד מהדוגמאות המנויות כאן, זה לא רק פעולות, אלא זה מבנה של מערכת היחסים שונה.
כי ביחס לכל אחד מהם שייך שתהיה 'אהבה' 'יראה' 'דבקות' וכו', אולם לא הרי היראה מאבא, כהיראה מהבוס, מהרופא שלך [שבודק אם שמרת על הדיאטה שהוא נתן לך], מהמורה בכיתה [שבודק אם הכנת שיעורי בית], ומהמנהל וכו' וכו', וכן סוגי האהבה שונים, וכו'.

ומכאן עצה נחמדה ונפלאה, שלב א' - לנסות לתרגם את החתימה של כל ברכה בשמו"ע - לא כשבח בלבד, אלא ככותרת של 'מערכת יחסים', וממילא כל ברכה היא 'שיח' שמתאים לאותה מערכת יחסים, וכמו שכתוב במס"י, 'משא ומתן עימו', ולא הרי משא ומתן עם אבא, כמו משא ומתן עם הרופא, והבוס וכו' וכו'.
שלב ב' - לבחור ברכה אחת הקרובה ללבך, ולנסות לבנות סביבה מערכת של התייחסות לבו"ע, לפתח את זה, ללמוד את הסוגיות הנוגעות לזה, לנסות לראות את זה בחיים, לחשוב מה המשא ומתן שיש לך עם הבורא סביב זה, מה אתה מצפה ממנו ומה הוא מצפה ממך, וכו' וכו'.

ואין לי ספק [בדוק ומנוסה], שאחרי שאתה 'חי' בתוך דבר כזה - כשאתה גומר שמו"ע, אתה מתגעגע מתי יבוא השמו"ע הבא. [אולי במהשך אביא דוגמא מה ניתן לעשות מברכה אחת. כעת זמני תם].
 

שרביה

משתמש ותיק
זה לשון השל"ה הק' במס' תמיד (דרך חיים תוכחות מוסר אות ג')
עוד יעשה אדם המצאה שיכריח את עצמו לבוא לידי כונה בכל תיבה ותיבה, יעשה מוסכם כשיזכיר את השם שיזכרנו באימה וביראה וברתת וזיע, ויכוין אל קריאתו ואל כתיבתו כמו שכתב הטור סימן ה'. וירעדו כל אבריו, כמו שכתב הרוקח וזה לשונו, ויזהר כשמברך הברכות, את שם ה' אלהיך תירא, בהזכרת שמו ירעדו כל איבריך ליראה את השם הנכבד והנורא הזה, עבדו את ה' ביראה, וכן כל שמותיו הקדושים, עד כאן. ומי שאינו עושה מוסכם כן, נמצא הוא מורד באדונו, מסלק את היראה, ראוי ליקבר בחיים. ואז כשזה הדבר יהיה אצלו מוסכם קיים, אז בהכרח צריך לזרוק כל מחשבות חוץ מכל תיבות התפילה, דאם לא כן יהיה מחשבתו חוצה, נמצא כשבתוך התיבות יבא הזכרת השם ישכח מלכוון בו ויעבור על הנ"ל, וערום יעשה בדעת, עכ"ל.

ועוד זכור לי שבשנים עברו ראיתי בשל"ה הק' עוד עצה לכך שלא יאמר יותר משניים או שלושה תיבות בנשימה אחת אלא יעצור כל שניים שלושה תיבות וממילא יכוין יותר בתפילתו ובפרט שיצטרך לדעת לפי העניין היכן לעצור.
ואיני מוצא כעת מקומו בשל"ה.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
י'שי אמר:
אלא יעצור כל שניים שלושה תיבות

כמדומני שזה דרגה גבוהה
אצל פשוטי עם כמוני העצירות של העגלה רק גורמות שכל החתולים יקפצו עליה
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
אסף אמר:
 (ונראה לי שבח"ח כבר מוזכרת באחד מספריו)
חפץ חיים - שמירת הלשון הקדמה
וכן נמי בענין תפלת י"ח ברכות שקבעו חז"ל בהם הרבה עניני שבח המקום והרבה עניני בקשות הנוגע לגופו ונפשו ובכל אחת ברכה לה' צריך להתבונן מתחלה מה הוא רוצה לבקש מה' ועל מה יברכנו ואח"כ יאמר אותו הברכה. ואל יחשוב הקורא שדבר זה צריך שיהוי גדול לא כן הדבר כאשר בחנתי ונסיתי אלא יהיה פתוח הסידור נגד עיניו ויתבונן רק איזה רגעים אחדים קודם כל ברכה דהיינו למשל קודם ברכה ראשונה יתבונן שרוצה לומר שבח לפני המקום שהוא אלהינו ואלהי האבות וקונה הכל ולברך אותו על שהגין על אברהם וכן קודם ברכה שניה יתבונן שרוצה לברכו על תחית המתים. וקודם ברכה ג' לברכו שהוא אל קדוש וכן קודם רביעית לבקשו על הדעה ולברכו ע"ז וכן קודם החמישית לבקשו על התשובה ולברכו ע"ז וכן בכל הי"ח ברכות וכן כה"ג יעשה בברכת השחר וכן בברכת המזון יתבונן קודם שמתחיל הברכה על מה רוצה לברכו כלל הדברים לא יאמר הברכות כפי הרגלו בפיו רק יתבונן על מה הוא מברך לה' ויאמר בזריזות ובשמחה כל ברכה על שזכה לברך לה' אלהי השמים.
 
 

שרביה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
י'שי אמר:
אלא יעצור כל שניים שלושה תיבות

כמדומני שזה דרגה גבוהה
אצל פשוטי עם כמוני העצירות של העגלה רק גורמות שכל החתולים יקפצו עליה

אינני זוכר כעת כרגע היכן בדיוק כתב זאת ולכן אינני רוצה לומר פרטים שאינם מדוייקים אבל למיטב זכרוני הוא לא כתב שהעצירה תהיה בשביל לכוין, אלא לנשימה בין התיבות וממילא יכוין. ואם כן העצירה לא עצירה מספיק זמן לחתולים לקפוץ אלא של נשימה וממילא עוזר לכוונה. כמו בדרשה או כשמדבר עם מישהו מכובד וכדו' בדרך כלל זה פחות או יותר העצירות לנשימה ולא בנשימה אחת משפט שלם במקרה הטוב.
אלא שהקושי הוא לעשות זאת אבל לכאורה עניין של הרגל. את .. אני מזכיר, לא שאני עושה כך אבל רציתי לשתף בכך את הציבור והיה ויהיה זה למישהו לתועלת והיה זה שכרי.
 

שרביה

משתמש ותיק
דרך אגב להרוצה להתחזק בעניין הכוונה בתפילה שווה לעבור על עמוד התפילה במס' תמיד בספר השל"ה הק'.
גם בחלק נר מצווה וגם בחלק דרך חיים תוכחות מוסר.
 

בן ברוך

משתמש חדש
משהו אישי מנסיון. בברוך אתה ה הראשון שכורעים בתחילת שמו"ע ,להתעכב ולהשאר במצב הכריעה לכמה שניות לומר ברוך וכו לאט זה מכניס את ההכנעה בעצמות
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
ayedavid אמר:
אם לא אז לחזור לתחילת הברכה מ'אלוקי אברהם אלוקי יצחק...'

כמדומני שמבואר במשנ"ב שאין לחזור מאלוקי אברהם אלא מהא-ל הגדול כיון שזה חלק מהזכרת ה'
 

אלימלך

משתמש ותיק
בשם הגר"א עצה לזה להתפלל מתוך הכתוב, ואמר דרך צחות "עם הספר ישוב מחשבתו הרעה"
ויש שמניחים אצבע על השורה אותה קוראים ומועיל להיסח הדעת
 

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
מובא בספר שני לוחות הברית שיש עשרה דברים המסייעים לאדם לכוון ליבו בתפילתו, והפכם גורמים לביטול הכוונה.



ואלו הם:

תורה, חידוש, צורך, לשון, נוע, קול, הכנה, נכנס, שכן, זמן.

תורה הוא הגורם הגדול שבכולם. כשירבה האדם העסק בתורה ובמצוות, יקרב אל האלוקים ותהיה יראתו ואהבתו תקועה בליבו. אז כשיבוא להתפלל לא יקשה עליו כלל להתחנן ולכוון ליבו.


חידוש יחדש דברי תחנונים, שאלות ובקשות, בחלק מברכות התפילה ובזה יבוא לכוון בתפילתו.

צורך כשיהיה לאדם צורך גדול לדבר מה ויתפלל על זאת, יכוון ליבו היטב, ובפרט כשיהיה הצורך גדול מאוד, כגון חולי כבד או סכנת אויב וכיוצא בזה.

לשון יתפלל אדם בלשון שרגיל בו, אף שהוא בלע"ז. וכן לא בלשון גבוהה.

נוע המתנועע בתפילתו, בתפילת העמידה, גורם לביטול הכוונה, והעמידה בלי נוע מסייעת לה (ויש אדם שהתנועה בתפילה היא טובה לו, וכדלהלן בסעיף הבא).

קול המנמיך קולו מאוד בתפילתו גורם לכוון הלב. כי הנענוע והגבהת הקול בתפילה יעזרו למי שליבו בל עמו שלא יטעה בתפילתו, אבל אינו מתפלל בכוונה כראוי (אמנם יש המכוונים כך יותר, וכל אדם לפי מה שהוא אדם. ילקוט יוסף).

הכנה שיעשה הכנה לליבו לכוון. כיצד, קודם שיקום להתפלל ישב מעט בטל ודומם, וכן ויחשוב בטובות ובחסדים שגמל לו ה' יתברך בחסדו.

נכנס כשיעמוד אדם להתפלל, אם יכנס אדם אצלו פתאום, הנכנס ההוא גורם ביטול כוונת המתפלל. לכן יתפלל במקום שיהיה בטוח שלא יכנס עליו אדם, אם אפשר. וכן ראוי להיזהר מלהכנס לבית הכנסת בזמן תפילת העמידה וקריאת פסוק ראשון של שמע.

שכן כשיהיו שכיני האדם, כלומר היושבים לידו בתפילה, מתפללים בכוונה, יקל עליו לכוון גם הוא.

זמן כשישהה אדם בתפילתו שיעור לא מעט, כדי שיוכל לומר כל שאלה ובקשה לבדה, יוכל לכוון בנקל.

(מתוך ספר שני לוחות הברית [מסכת תמיד אות יב], וילקוט יוסף [סימן צח, ו])
 

מנצפך

משתמש רגיל
י'שי אמר:
ועוד זכור לי שבשנים עברו ראיתי בשל"ה הק' עוד עצה לכך שלא יאמר יותר משניים או שלושה תיבות בנשימה אחת אלא יעצור כל שניים שלושה תיבות וממילא יכוין יותר בתפילתו ובפרט שיצטרך לדעת לפי העניין היכן לעצור.
ואיני מוצא כעת מקומו בשל"ה.
זה ביסוד ושורש העבודה, ושם הוא מביא גם את העצה של השל"ה לכוין בשמות הקד'.
ובאמת הספר יסוד ושורש העבודה הוא ספר מאוד יעיל בעניין הנידון.
 

בחור_צעיר

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
אחרי שהאשכול הסמוך  https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=9&t=7163#p92306 חרג מהנושא [אולי באשמתי], אני בוחר להעלות את האשכול זה, כדי לשתף כאן איך אני נוהג כדי למשוך את ליבי לתפילה.

ראשית אומר, יש בעולם שתי סוגי עצות, העצה הרגילה היא איך 'לעבור' את התפילה בצורה מוצלחת.
כלומר - אני הרי צריך ורוצה להתפלל, וממילא אני מעוניין לבצע את זה בצורה הכי מוצלחת שאני יכול, ולזה יש עצות, כיצד להתפלל עם כוונה, כיצד להרגיש חיבור לתפילה, כיצד לא להסיח את הדעת וכו' וכו'.
אולם יש עצות מסוג אחר, והעצות הללו הם למי שמבין שלתפילה יש מהות, ומהות של התפילה היא חלק ממני, ואני רוצה להיות שייך לתפילה 'בעצם', וכאשר אהיה שייך לתפילה בעצם, ממילא כשיגיע זמן התפילה אתפלל כמו שצריך [יתכן ואני עדיין צריך לעצות מסוג א', אבל זה כבר משני]. 

אנסה לתת עצה אחת מהסוג השני, ואם זה ימצא חן בעיני מישהו, אכתוב עוד כמה [כשמתרגלים לחשוב בצורה יצירתית, מתגלים עוד המון עצות, אני רק נותן דוגמאות].

התפילה היא הכלי החזק ביותר לקשר בלתי אמצעי בין האדם לבו"ע, וממילא הקשר הזה צריך שיקבל ביטוי במשך היום, שהרי לא יתכן שרק בשעת התפילה האדם יזכר שיש בורא לעולם, ואז הוא צריך לעמוד ולדבר איתו כשאין לו שום נושא משותף - כביכול.
וממילא, נפתח מזה עצה נפלאה, והוא להשתמש בשמו"ע [לדוגמא] כמפתח למערכת יחסים ביני ובין הבורא.
ואסביר.
כידוע, יש הרבה סוגי יחסים ביננו ובין הקב"ה, וכמו שאומרים בר"ה, 'אם כבנים אם כעבדים', אולם לא רק בנים ועבדים, אלא הקב"ה גם מחנך אותנו על ידי המקרים שקורים לנו [אולי זה קשור לבנים], הוא מדריך, הוא מפרנס, הוא מרפא, הוא מחיה, הוא שופט, הוא שוטר, הוא אבא, הוא אמא וכו' וכו'.
כל אחד ואחד מהדוגמאות המנויות כאן, זה לא רק פעולות, אלא זה מבנה של מערכת היחסים שונה.
כי ביחס לכל אחד מהם שייך שתהיה 'אהבה' 'יראה' 'דבקות' וכו', אולם לא הרי היראה מאבא, כהיראה מהבוס, מהרופא שלך [שבודק אם שמרת על הדיאטה שהוא נתן לך], מהמורה בכיתה [שבודק אם הכנת שיעורי בית], ומהמנהל וכו' וכו', וכן סוגי האהבה שונים, וכו'.

ומכאן עצה נחמדה ונפלאה, שלב א' - לנסות לתרגם את החתימה של כל ברכה בשמו"ע - לא כשבח בלבד, אלא ככותרת של 'מערכת יחסים', וממילא כל ברכה היא 'שיח' שמתאים לאותה מערכת יחסים, וכמו שכתוב במס"י, 'משא ומתן עימו', ולא הרי משא ומתן עם אבא, כמו משא ומתן עם הרופא, והבוס וכו' וכו'.
שלב ב' - לבחור ברכה אחת הקרובה ללבך, ולנסות לבנות סביבה מערכת של התייחסות לבו"ע, לפתח את זה, ללמוד את הסוגיות הנוגעות לזה, לנסות לראות את זה בחיים, לחשוב מה המשא ומתן שיש לך עם הבורא סביב זה, מה אתה מצפה ממנו ומה הוא מצפה ממך, וכו' וכו'.

ואין לי ספק [בדוק ומנוסה], שאחרי שאתה 'חי' בתוך דבר כזה - כשאתה גומר שמו"ע, אתה מתגעגע מתי יבוא השמו"ע הבא. [אולי במהשך אביא דוגמא מה ניתן לעשות מברכה אחת. כעת זמני תם].
מחכה בקוצר רוח להמשך!
 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
רציתי להוסיף על הרעיונות דלעיל שקודם כל שידע הכונה דהיינו שילמוד כונת הענין בקביעות ויחזור על כך (ואפי' בעיון) כך שלא כל פעם שיאמר מילות התפילה ינסה לחשוב אח"כ הפירוש אלא שילך ביחד שנפשו קשורה בדיבור התפילה ובאופן זה הרי זה מקרב האדם מאוד להשי"ת והרבא מגדולי הדורות המליצו לזה גם ידע השייכות בין ענין אחד למשנהו ולמה פסוק זה מגיע אחר זה וידע שעיקר התפילה הוא ההתבוננות כך שלפני התפילה יתבונן קצת ואח"כ ימשיך בפירוש המילות וזה הולך להט דהיינו כשלומד הפירוש של ברוך שאמר אז בברוך שאמר מתחבר טוב עם הענין ואח"כ זה משפיע קצת גם על ההמשך התפילה וכדלעיל כי הענין אחד בכללותו דהיינו התבוננות בו יתב"ש ואח"כ מוסיף והולך בעוד ענין ועוד ענין עד שמגיע בעז"ה לכל התפילה בבחינת תפסת מועט תפסת והוא דבר בדוק ומנוסה שהמליצו עליו גדולי הדורות
 
נקודת המפתח, שלענ"ד לא שמים לב אליה היא, שלא יתכן בעולם לגרום לבן אדם לומר מילים שלא הוא האומר אותם.
ואסביר, כשאני יודע שאני צריך דעה בינה והשכל, ויודע שיש מישהו שיש לו את היכולת לתת לי, ויודע ששיחה איתו תועיל [לפחות סיכויים רבים], רק אז אני יוכל לפנות אליו ולבקש ממנו. אך כאשר אחת מהידיעות הללו חסרה לי, כמה שאנסה להתחבר לבקשת ה'דעה בינה והשכל' מכיוונים שונים ומגוונים [כמו להחדיר אמונה, לעבוד את ה', לכוון פירוש המילות וכו' וכו'] זה לא יעזור. כי בסופו של דבר מעשה התפילה הוא לעמוד לפני ה' ולבקש על הדעה והתשובה וכו', ואם אני לא מתחבר לכל מילה עד כדי שאני בעצמי רוצה את מה שאני מבקש, אז לא אני המבטא את עצמי לפני ה', אלא קורא טקסט שמישהו אחר מבטא את עצמו לפני ה'.
העבודה איפא צריכה להיות בלהתחבר על כל העניינים והמילים שבתפילה, לרצות את הבקשות שבתפילה, לרצות לבטא לפני ה' את ההודאות והשבחים והברכות שיש לי לומר לפניו. ורק אז שייך להתחיל להתפלל.
 
חלק עליון תַחתִית