מפני מה מברכים בכל פעם שאוכלים בסוכה, ואין מברכין בכל פעם שאוכלים מצה

[אוריאל]

הנה כנודע אין חיוב לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון. אבל בשאר הלילות, אינו חייב לאכול או לישון שם, אלא שאם רוצה לאכול, אז הוא חייב לעשות זאת בסוכה.
לכאורה גדר המצוה כפי ששגור בפי העולם לקרותה "מצוה קיומית". אין חיוב לאכול בסוכה, אבל אם רוצים לאכול - חייבים לעשות זאת בסוכה.
והנה כידוע שיטת הגר"א שגם בפסח בכל כזית מצה שאוכל בתוך ז' ימי החג, מקיים מצוה של אכילת מצה. ולפ"ז יקשה, מפני מה באכילת סוכה מברכין בכל פעם ופעם, אע"פ שאין חיוב לאכול, דס"ס מקיים מצוה במה שאוכל בסוכה כמו שרצתה התורה [וכמו בשחיטה], ואילו בפסח אינו מברך על כל אכילה ואכילה, הגם שמקיים בזה מצוה שאוכל מצה ולא משהו אחר.

[בבא קמא]

הנה כנודע אין חיוב לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון. אבל בשאר הלילות, אינו חייב לאכול או לישון שם, אלא שאם רוצה לאכול, אז הוא חייב לעשות זאת בסוכה.
לכאורה גדר המצוה כפי ששגור בפי העולם לקרותה "מצוה קיומית". אין חיוב לאכול בסוכה, אבל אם רוצים לאכול - חייבים לעשות זאת בסוכה.
והנה כידוע שיטת הגר"א שגם בפסח בכל כזית מצה שאוכל בתוך ז' ימי החג, מקיים מצוה של אכילת מצה. ולפ"ז יקשה, מפני מה באכילת סוכה מברכין בכל פעם ופעם, אע"פ שאין חיוב לאכול, דס"ס מקיים מצוה במה שאוכל בסוכה כמו שרצתה התורה [וכמו בשחיטה], ואילו בפסח אינו מברך על כל אכילה ואכילה, הגם שמקיים בזה מצוה שאוכל מצה ולא משהו אחר.

כנודע כבר הקשו כן הראשונים עיין בעל המאור סוף סוכה.
 

[אוריאל]

כנודע כבר הקשו כן הראשונים עיין בעל המאור סוף סוכה.

חיפשתי ושם אינו, אך כוונתך היתה לבעה"מ סוף פסחים.
וכתב שם דבפסח אדם יכול שלא לאכול פת כל הז' ימים אלא לאכול מצה עשירה ופירות, ולכן אין ע"ז ברכה, משא"כ בסוכה שא"א ג' ימים בלא שינה, ולכן תקנו ע"ז ברכה.
ועדיין יש לעיין, למה שונה פסח משחיטה, דגם בשחיטה ודאי אדם יכול שלא לאכול בשר, ומ"מ ס"ס כיון שאם רוצה לאכול בשר עושה זאת בשחיטה יש ע"ז ברכה, גם בפסח היה מן הראוי לכאורה שמכיון שאוכל מה שאמרה תורה, ומקיים בזה מצוה, שיברך ע"ז.
גם יל"ע דהרי גם בפסח לכאורה צריך לאכול מצה מצד הדין, שמחוייב לאכול פת ביו"ט או בשבת, ויל"פ.

[ayedavid]

אולי יש חילוק בין קיום מצווה שהיא עצמה הרצון של האדם לבין קיום מצווה שתלויה ברצון. כשרוצה לאכול מצה זה כל המצווה (ולחם אסור בלאו הכי), אבל כשרוצה לאכול בשר או לחם בסוכות, אז התורה מצווה לשחוט ולשבת בסוכה

[יהושע]

הנה כנודע אין חיוב לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון. אבל בשאר הלילות, אינו חייב לאכול או לישון שם, אלא שאם רוצה לאכול, אז הוא חייב לעשות זאת בסוכה.
לכאורה גדר המצוה כפי ששגור בפי העולם לקרותה "מצוה קיומית". אין חיוב לאכול בסוכה, אבל אם רוצים לאכול - חייבים לעשות זאת בסוכה.
והנה כידוע שיטת הגר"א שגם בפסח בכל כזית מצה שאוכל בתוך ז' ימי החג, מקיים מצוה של אכילת מצה. ולפ"ז יקשה, מפני מה באכילת סוכה מברכין בכל פעם ופעם, אע"פ שאין חיוב לאכול, דס"ס מקיים מצוה במה שאוכל בסוכה כמו שרצתה התורה [וכמו בשחיטה], ואילו בפסח אינו מברך על כל אכילה ואכילה, הגם שמקיים בזה מצוה שאוכל מצה ולא משהו אחר.

אין מברכים על איסור רק על חיוב, יש איסור לאכול חמץ, אין חיוב לאכול מצה, אבל כשאוכל בסוכות יש מצווה חיובית להיות בסוכה, זה לא איסור לאכול חוץ לסוכה רק מצווה לאכול בתוך הסוכה.

[תורה לשמה]

הנה כנודע אין חיוב לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון. אבל בשאר הלילות, אינו חייב לאכול או לישון שם, אלא שאם רוצה לאכול, אז הוא חייב לעשות זאת בסוכה.
לכאורה גדר המצוה כפי ששגור בפי העולם לקרותה "מצוה קיומית". אין חיוב לאכול בסוכה, אבל אם רוצים לאכול - חייבים לעשות זאת בסוכה.
והנה כידוע שיטת הגר"א שגם בפסח בכל כזית מצה שאוכל בתוך ז' ימי החג, מקיים מצוה של אכילת מצה. ולפ"ז יקשה, מפני מה באכילת סוכה מברכין בכל פעם ופעם, אע"פ שאין חיוב לאכול, דס"ס מקיים מצוה במה שאוכל בסוכה כמו שרצתה התורה [וכמו בשחיטה], ואילו בפסח אינו מברך על כל אכילה ואכילה, הגם שמקיים בזה מצוה שאוכל מצה ולא משהו אחר.

שאלה של שטות, כי אין מברכים על איסור רק על חיוב, יש איסור לאכול חמץ, אין חיוב לאכול מצה, אבל כשאוכל בסוכות יש מצווה חיובית להיות בסוכה, זה לא איסור לאכול חוץ לסוכה רק מצווה לאכול בתוך הסוכה.

שאלה של שטות?
 

[יהושע]

הנה כנודע אין חיוב לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון. אבל בשאר הלילות, אינו חייב לאכול או לישון שם, אלא שאם רוצה לאכול, אז הוא חייב לעשות זאת בסוכה.
לכאורה גדר המצוה כפי ששגור בפי העולם לקרותה "מצוה קיומית". אין חיוב לאכול בסוכה, אבל אם רוצים לאכול - חייבים לעשות זאת בסוכה.
והנה כידוע שיטת הגר"א שגם בפסח בכל כזית מצה שאוכל בתוך ז' ימי החג, מקיים מצוה של אכילת מצה. ולפ"ז יקשה, מפני מה באכילת סוכה מברכין בכל פעם ופעם, אע"פ שאין חיוב לאכול, דס"ס מקיים מצוה במה שאוכל בסוכה כמו שרצתה התורה [וכמו בשחיטה], ואילו בפסח אינו מברך על כל אכילה ואכילה, הגם שמקיים בזה מצוה שאוכל מצה ולא משהו אחר.

שאלה של שטות, כי אין מברכים על איסור רק על חיוב, יש איסור לאכול חמץ, אין חיוב לאכול מצה, אבל כשאוכל בסוכות יש מצווה חיובית להיות בסוכה, זה לא איסור לאכול חוץ לסוכה רק מצווה לאכול בתוך הסוכה.

שאלה של שטות?

ממש ככה
 

[אוריאל]

שאלה של שטות, כי אין מברכים על איסור רק על חיוב, יש איסור לאכול חמץ, אין חיוב לאכול מצה, אבל כשאוכל בסוכות יש מצווה חיובית להיות בסוכה, זה לא איסור לאכול חוץ לסוכה רק מצווה לאכול בתוך הסוכה.

תמיהני, שהרי השאלה היא שאלת הבעל המאור בסוף פסחים כפי שצויין.
לעצם הענין במה דפשיטא לך דאין איסור לאכול חוץ לסוכה כ"א מצוה לאכול בתוך הסוכה, הלא כבר ידועה מחלוקת האחרונים אם יש איסור אכילה חוץ לסוכה או לא, ושפתות המנ"ח במצוה שכ"ה במפורש מללו היפך מה שכתבת, דכתב שם דאין חיוב לאכול בתוך הסוכה אף כשרוצה לאכול, אלא אך ורק איסור עשה לאכול חוץ לסוכה.

[יהושע]

שאלה של שטות, כי אין מברכים על איסור רק על חיוב, יש איסור לאכול חמץ, אין חיוב לאכול מצה, אבל כשאוכל בסוכות יש מצווה חיובית להיות בסוכה, זה לא איסור לאכול חוץ לסוכה רק מצווה לאכול בתוך הסוכה.

תמיהני, שהרי השאלה היא שאלת הבעל המאור בסוף פסחים כפי שצויין.
לעצם הענין במה דפשיטא לך דאין איסור לאכול חוץ לסוכה כ"א מצוה לאכול בתוך הסוכה, הלא כבר ידועה מחלוקת האחרונים אם יש איסור אכילה חוץ לסוכה או לא, ושפתות המנ"ח במצוה שכ"ה במפורש מללו היפך מה שכתבת, דכתב שם דאין חיוב לאכול בתוך הסוכה אף כשרוצה לאכול, אלא אך ורק איסור עשה לאכול חוץ לסוכה.

אז השאלה צריכה להיות מה ההסבר בשאלת בעל המאור, ולא מה החילוק בין מצה לסוכה, ואם זה שאלה אז אולי נשאל שאם אכל מצה של עבירה כאילו אכל חמץ כמו בסוכה. 
המנ"ח הוא דעת יחיד בזה, שרוצה לחדש שאין מצווה הבאה בעבירה בסוכה, אבל אין כן דעת כל הראשונים והאחרונים. 
 

[אוריאל]

המנ"ח הוא דעת יחיד בזה, שרוצה לחדש שאין מצווה הבאה בעבירה בסוכה, אבל אין כן דעת כל הראשונים והאחרונים.

כ"כ ג"כ הפנ"י בחידושיו לסוכה כ"ה, וגם הגרע"א בחידושיו לסוכה מו: הסכים להמנ"ח [הגם שבאחת מתשובותיו כתב לא כן], וכן הפמ"ג באו"ח תר"מ צידד כהפנ"י והמנ"ח.
ויש עמי עוד מו"מ בענין זה, אך מ"מ אי"ז הנושא הנידון. ותו לא מידי.

[שומע כעונה]

לעד"נ דהברכה לישב בסוכה אינה על האכילה כלל ועיקר, אלא על ישיבה בסוכה, אלא שאין ישיבה קבועה בסוכה אלא כשאוכל, [כשאמנם לדעת הגר"א מברך אף כשאינו אוכל] וממילא לא קשה מידי על פסח.

[מבקש אמת]

הנה כנודע אין חיוב לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון. אבל בשאר הלילות, אינו חייב לאכול או לישון שם, אלא שאם רוצה לאכול, אז הוא חייב לעשות זאת בסוכה.
לכאורה גדר המצוה כפי ששגור בפי העולם לקרותה "מצוה קיומית". אין חיוב לאכול בסוכה, אבל אם רוצים לאכול - חייבים לעשות זאת בסוכה.
והנה כידוע שיטת הגר"א שגם בפסח בכל כזית מצה שאוכל בתוך ז' ימי החג, מקיים מצוה של אכילת מצה. ולפ"ז יקשה, מפני מה באכילת סוכה מברכין בכל פעם ופעם, אע"פ שאין חיוב לאכול, דס"ס מקיים מצוה במה שאוכל בסוכה כמו שרצתה התורה [וכמו בשחיטה], ואילו בפסח אינו מברך על כל אכילה ואכילה, הגם שמקיים בזה מצוה שאוכל מצה ולא משהו אחר.

שאלה של שטות, כי אין מברכים על איסור רק על חיוב, יש איסור לאכול חמץ, אין חיוב לאכול מצה, אבל כשאוכל בסוכות יש מצווה חיובית להיות בסוכה, זה לא איסור לאכול חוץ לסוכה רק מצווה לאכול בתוך הסוכה.

יש להשיג על דבריך, דהלא אין חיוב לאכול בסוכה אבלא שאם רוצה לאכול חייב לאכול בסוכה, ועל אותו הדרך אין חיוב לאכול פת בפסח אבל אם רוצה לאכול פת מחוייב לאכול מצה, ונמצא ששניהם באותה דרגה, וקושיית בעל המאור חיה וקיימת.

ובלא"ה ההנחה שאין מברכין על מצוה שאיננה חיובית איננה נכונה, שהרי מברכים על שחיטה ואכילת תרומה וקדשים אף שהן מצוות קיומיות.
 

[מבקש אמת]

לעד"נ דהברכה לישב בסוכה אינה על האכילה כלל ועיקר, אלא על ישיבה בסוכה, אלא שאין ישיבה קבועה בסוכה אלא כשאוכל, [כשאמנם לדעת הגר"א מברך אף כשאינו אוכל] וממילא לא קשה מידי על פסח.

אך גם ע"ז קשה הלא ישיבה בסוכה אינה חיובית אלא אם רוצה לדור (היינו לאכול פת ולישון) מחוייב לעשות כן בסוכה?

אלא שלכאורה זהו תירוצו של בעל המאור שמאחר ואי אפשר להתקיים שבעה ימים בלא לישון נמצא שמוכרח לדור בסוכה וא"כ הוי מצוה חיובית, משא"כ מצה אפשר להתקיים בלעדי פת שבעה ימים.

אמנם קשה לי ע"ז חדא שזהו אינו הבדל מהותי בחיוב אלא הבדל טכני שא"א להתחמק מאופן המחייב בסוכות ובפסח אפשר, ועוד דהא בשחיטה ותרומה וקדשים חזינן שלמרות שאפשר להתקיים בלי אכילת בשר ותרומה וקדשים (וכן בציצית אפשר לא ללבוש בגד עם ד' כנפות) מ"מ כשעושה המצוה מברך עליה, וא"כ גם במצה יהיה הדין כן.

וחשבתי ליישב דיש לחלק שמצות מצה דז' ימים היא המשך של מצות בערב תאכלו מצות וטפלה לה, משא"כ מצות ישיבה בסוכה אינה המשך של מצוה דלילה ראשונה אלא מצוה חדשה, משום שמצוה דלילה ראשונה היא מצוות אכילה ולא מצוות ישיבה (כדמוכח מהירושלמי שצריך לאכול הכזית לתאבון, וכן מוכח משיטת הרא"ש והר"ן שיש חיוב אכילה אף במצטער, וכן מהא דהחיוב לאכול פת ולא כביצה. וכן נקט הביאור הלכה בסי' ס' שיש בזה סברת "שכן נהנה", אמנם משמיה דהגר"ח מטו לא כן) וא"כ יש לומר שאין מברכים על מצוה שהיא בגדר טפל ונגררת אחר מצוה אחרת.

אלא דמלבד שתירוץ זה הוא חידוש גדול, ובעל המאור לא תירץ כן, גם יש לדחות עצם היסוד מהא דמברכים על אכילת תרומה וקדשים קלים אף שלדעת הרמב"ם בסה"מ מצוה פט הם מצוה טפלה ונגררת למצות הפרשת תרומה והקרבת הקרבן, והרי דמברכים גם על מצוה נגררת. ועדיין צ"ע.

[מבקש אמת]

המנ"ח הוא דעת יחיד בזה, שרוצה לחדש שאין מצווה הבאה בעבירה בסוכה, אבל אין כן דעת כל הראשונים והאחרונים. 

המנ"ח אינו יחיד בזה, גם הפני יהושע בסוכה כה,א נוקט שיש איסור באכילה חוץ לסוכה ולא רק ביטול עשה, וכן סובר הפמ"ג תרמו,טו שכתב שמשו"ה צריך לבזבז כל ממונו שלא לאכול חוץ לסוכה. 

שוב ראיתי שכבר העיר בזה הרב @אוריאל.

[הערשל]

מה שכתב מבקש אמת שגם מצה הוי קיום מצוה שאוכל פת שאינה חמץ. ז"א שאינו מקיים מצוה בכך שמכניס מצה לפיו אלא בכך שאינו מכניס חמץ, ואין ברכה על הימנעות, ואילו בסוכה מקיים המצוה בקו"ע, וז"פ.
ומה שכתב שיש ברכה על מצוה קיומית, משחיטה אין ראי' שהרי חייב לשחוט קודם שאוכל ובדיוק כמו סוכה.
ומה שהוכיח מתרומה וקדשים, התם אי"ז קיומית אלא שהמצוה היא על החפצא דתרומה שדינה לאכילה.

[מצולות ים]

בנוגע לנושא אם אכילה חוץ לסוכה גדרה ביטול עשה או איסור, ראו ערךאכילה חוץ לסוכה - מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי.