בעניין הפרשת תרו"מ ממוצרים שתחת השגחה מעולה ׁ(קונטרסים ודיון, אשכול מאוחד)

אמונת אומן

משתמש ותיק
מאמין אמר:
אכן ר' אברהם זצ"ל היה מומחה גדול בזהירות בכבוד אחרים,
אך קצת קשה לי איך לא חשש שמא יאספו את מה שנשפך לתוך כוס וישתו וכד' (אפי' רק לטעום מהנשפך) כי לכאורה מיגרע גרע הרבה יותר אם קורא עליה שם (אולי קרא שם רק על תנאי)
לא הבנתי, הלא מי שאינו מעשר לחומרא סובר שהוא מעושר ודאי, ובאופן זה מה מעלה ומוריד הקריאת שם? 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
לא הבנתי מכל הנ''ל איך נהיה שם תרומה על ההפרשה, לפי דעתם של רוב ישראל שאין מקפידין בזה ההפרשה היא לכאורה כמאן דליתא ומותר לאכול ההפרשה בשופי.
תקנוני אם אני טועה.
 

מלך שבא

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
לא הבנתי מכל הנ''ל איך נהיה שם תרומה על ההפרשה, לפי דעתם של רוב ישראל שאין מקפידין בזה ההפרשה היא לכאורה כמאן דליתא ומותר לאכול ההפרשה בשופי.
תקנוני אם אני טועה.
כמובן שאין הנידון לפי דעתו של הסובר שא"צ להפריש אלא לפי דעתו של הסובר שצריך להפריש.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אז מה הקושיא איך לא חשש וכו'
מי שחושש לא יאכל מזה, ובעהב וב''ב אוכלי טבלים... כביכול.
 

נהירו דאנפין

משתמש רגיל
אמונת אומן אמר:
בודאי מי שיכול לעשר בצנעא בלי שהמארח ירגיש, או שנמנע מלאכול בלי לגרום עגמ''נ הוא עדיף, אבל המציאות היא שברוב פעמים נגרם עגמ''נ.
הייתי נוכח בסוכה של פלוני כאשר הגיע אליו אורח לביקור חג, והאורח ביקש "רק סודה", כי "הוא לא אוכל בסוכה עם סכך קיינעס מוכן". ואני כבשתי את פניי בקרקע.
סוג מיוחד של "ברכת האורח".

(אגב, גם מבחינה הלכתית גרידא זו חומרא שיש בה קולא, ויתכן שהיה עדיף שיאכל ויברך "לישב", לצאת יד"ח השיטות שיש לברך על ביקור בסוכת חבירו).
 

יעקב1

משתמש ותיק
אם כבר במעשרות עסקינן איקלע לידי מאמר זה של הרב של קרן המעשרות
 

קבצים מצורפים

  • הרב רייכנברג- מוסף שבת יתד-סריקה.pdf
    6.2 MB · צפיות: 19

מבין ענין

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
הרבה חילונים היום הם בדרגה הזו. אוכלים רק מחנות כשרה.
ע''ה בש''ס הם אנשים שאין מזמנים עליהם, אין משיבין אבדתם ואין הולכים איתם בדרך.
לכאורא שום יהודי חרדי שאוכל רק בדצי''ם אינו במעמד זה.

ע"ה בש"ס זה נושא מורכב.
היו ע"ה שעליהם נאמר שלא היו משקרים בשבת. מישהו שם לב אצל עצמו איזשהו שינוי בדקדוק שאר מצוות בשבת? אז כנראה שלע"ה דתלמודא עדיין לא הגענו...

ומאידך - חז"ל אמרו עליהם דברים חמורים הם שרץ ונשותיהם שקץ ומותר לקורעו ביוה"כ שחל להיות בשבת ומגבו וכו'.
כך שההגדרה של ע"ה היא מאד רחבה.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
דורדיא אמר:
לאחרונה אני מתוודע ליותר ויותר מידידיי שמעשרים לחומרא גם אחרי שקונים מהכשרויות המהודרות,
האם מישהו יכול להפנות אותי לחיבורים שנתפרסמו בנושא או להסביר את הנושא בצורה שווה לכל נפש (שאפי' עם הארץ כמוני יוכל להבין היטב את הנידון..)

ו\או להביא עדויות ופסקים מוסמכים מחכמינו זצ"ל ויבלט"א שליט"א בדבר החובה או אי החובה לעשות כן.
והאם זה חומרה או עיקר הדין..

א. שמעתי שמוסרים בשם החזו"א שיש מקום לחשוש שחיוב המעשר הגיע רק כאשר זה נקנה ע"י הלקוח. [יש לעיין לאיזה שיטת פוסקים הרב חושש בזה, אני עונה מקופיא מהזכרון].
ב. שמעתי על החזו"א שבעצמו היה מעשר וגם על בני ביתו לא סמך משום שתמיד הם הוכיחוהו שהוא 'יותר מדי מבזבז' ומפריש יותר מדי... ולכן חשש מלסמוך עליהם שמא לא יעשרו די הצורך.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
אם אני זוכר נכון החזו"א לא עישר בעצמו בד"כ אלא עישרו בשבילו (ומסתמא מה שהכינה אחותו היא ודאי הייתה מעשרת)
 

הערשל

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
כן. איסור תרומה חמור מאיסור טבל, עי' יומא פ"ג א'.
במעשה הנ"ל נראה דטבל חמור כיון שמן הטבל אוכל כזית, ומן התרומה אוכל פחות מן השיעור
 
 

מלך שבא

משתמש ותיק
הערשל אמר:
מלך שבא אמר:
כן. איסור תרומה חמור מאיסור טבל, עי' יומא פ"ג א'.
במעשה הנ"ל נראה דטבל חמור כיון שמן הטבל אוכל כזית, ומן התרומה אוכל פחות מן השיעור


נכון.
אבל אם בשניהם יש כזית או שבשניהם אין כזית - תרומה חמורה אע"פ שהיא מועטת מהטבל.
 

הערשל

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
אבל אם בשניהם יש כזית או שבשניהם אין כזית - תרומה חמורה אע"פ שהיא מועטת מהטבל.
מנין? הרי כל משהו זה עוד איסור.
 

מלך שבא

משתמש ותיק
הערשל אמר:
מלך שבא אמר:
אבל אם בשניהם יש כזית או שבשניהם אין כזית - תרומה חמורה אע"פ שהיא מועטת מהטבל.
מנין? הרי כל משהו זה עוד איסור.
לא הבנתי
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פג עמוד א
טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל, אמר רבה ... כי פליגי בדלא אפשר בחולין מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה ...
רש"י מסכת יומא דף פג עמוד א
כי פליגי דלא אפשר בחולין, אלא אם כן אוכל את כולו, וקאמר מאכילין אותו הטבל כמות שהוא ולא יפרישו ממנו תרומתו להאכילו תרומה לעצמה וחולין לעצמן, ...
 

יעקב1

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
אם אני זוכר נכון החזו"א לא עישר בעצמו בד"כ אלא עישרו בשבילו (ומסתמא מה שהכינה אחותו היא ודאי הייתה מעשרת)

וכך ממש שמעתי מפי הג"ר מאיר גריינימן שליט"א שהחזו"א כמעט ולא התעסק בעצמו עם המעשר רק ב"ב עשרו כל מה שנכנס לבית 
 

קובנא

משתמש חדש
אמונת אומן אמר:
כדוגמא אני מכיר שני אדמורי''ם מאד מפורסמים, מאמשינוב וראחמסטריבקא. שניהם מחמירים ע''ע עד קצה היכולת בכל ס''ס ונמנעים מק''נ שערי היתר כדי להנצל משער אחד של איסור.
שניהם כשמתארחים אצל יהודי כשר כלשהו, אוכלים מהמוגש לשולחן כאחד האדם !

דווקא על האדמו"ר מאמשינוב שמעתי לפני שנה שבשמחה מסויימת בירר האם הביצים של לגורן או של הודו.
 

רק מה'

משתמש רגיל
לא ראיתי את החוברת אך שמעתי מהר' רייכנברג שאחת הבעיות היא ששליחות יכולה לחול רק על דבר שישנו בעולם ולכן צריך כל יום מחדש למנות שליח,ואצלם בכשרות יש לר' רייכנברג חלק בכל השדות והוא כל בוקר מחיל שליחות חדשה.
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
רק מה' אמר:
לא ראיתי את החוברת אך שמעתי מהר' רייכנברג שאחת הבעיות היא ששליחות יכולה לחול רק על דבר שישנו בעולם ולכן צריך כל יום מחדש למנות שליח,ואצלם בכשרות יש לר' רייכנברג חלק בכל השדות והוא כל בוקר מחיל שליחות חדשה.

צ"ב הרי חלק בשדה היינו ששהוא שותף וקיי"ל ששותפים לא מספיק שאחד ישלח כי צריכים שכולם ישלחו. ואמנם הם מסכימים כמו שאמרו בתחילה אבל אם צריכים שליחות כל יום ה"ה שכולם ישלחו כל יוםאבל לא ברור כי סה"כ כ' ששמא השותף השני לא מתרצה ופה זה לא שייך
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
רק מה' אמר:
שליחות יכולה לחול רק על דבר שישנו בעולם ולכן צריך כל יום מחדש למנות שליח,ואצלם בכשרות יש לר' רייכנברג חלק בכל השדות והוא כל בוקר מחיל שליחות חדשה.
יש הרבה פוסקים שסוברים שכשיש שטר שליחות לשליח בית דין, והשטר קיים, אף אם הפירות אינם בעולם, אין צריך מינוי שליחות כל פעם מחדש, כיון שהשטר בעולם מהני.
וכן נוהגים רוב העולם לגבי הפרשת חלה מהלחם, (יש רק יחידים שגם מפרישים חלה מכל לחם).
וכן שמעתי אישית מפי הגר"ט וייס שליט"א, וכן שמעתי בשם בעל שבט הלוי זצוק"ל.
 

הצד השוה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
רק מה' אמר:
שליחות יכולה לחול רק על דבר שישנו בעולם ולכן צריך כל יום מחדש למנות שליח, ואצלם בכשרות יש לר' רייכנברג חלק בכל השדות והוא כל בוקר מחיל שליחות חדשה.
יש הרבה פוסקים שסוברים שכשיש שטר שליחות לשליח בית דין, והשטר קיים, אף אם הפירות אינם בעולם, אין צריך מינוי שליחות כל פעם מחדש, כיון שהשטר בעולם מהני.
וכן נוהגים רוב העולם לגבי הפרשת חלה מהלחם, (יש רק יחידים שגם מפרישים חלה מכל לחם).
וכן שמעתי אישית מפי הגר"ט וייס שליט"א, וכן שמעתי בשם בעל שבט הלוי זצוק"ל.

להזכירכם; יש גם דין 'זכין', וכמבואר ברמ"א לגבי הפרשת חלה ע"י המשרתת. וברוב-ככל המקרים זה מועיל בשופי. ועשיית שטר על השליחות היא סלסול (ע"פ המרכה"מ) כדי להרויח את טענת הקצות על 'זכין מאדם'.
 
חלק עליון תַחתִית